"פרשת השבוע"

תזריע

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.01.15 – אחרי עריכה

שמואל: ברוכים הבאים לתוכניתנו "פרשת השבוע", והשבוע אנחנו בפרשת "תזריע". למה הכוונה במילה תזריע?

תזריע פירושו שאנחנו לומדים כאן איך אנחנו גדלים. כי כל התורה היא איך אדם לוקח את ''קופסת הפנדורה שלו'', הרצונות, הכוונות, המחשבות, הדחפים הפנימיים שלו, כל מה שיש לו, איך הוא לוקח את הדברים האלה ועושה מהם דמות אדם. אנחנו מדברים על ההתחלה. בפרשה הקודמת דיברנו שכבר נולד.

שמואל: זיווג של אבא ואמא, חכמה ובינה, אבא נותן את הלבן, אמא נותנת את האדום, נבראת הנשמה, בשמיני יש כריתת ברית, ומרגע זה אנחנו רק עושים בירורים בין הכוחות שאיתם יכולים לעשות תיקון ובין הכוחות שאין לנו מה לגעת בהם, אלא לחתוך אותם, לזרוק אותם, לא להתעסק איתם, והכול על מנת לעשות תיקון ביסוד, להתחבר לשאר הדרגות העליונות בחזרה לכתר.

ואז המלכות, שאלו הרצונות שלנו, הכוונות שלנו, תקבל את הצורה הנכונה הדומה לבורא. עכשיו אנחנו בעצם ממשיכים את אותו עניין, רק יותר בהרחבה.

שמואל: ''תזריע'' זה תעשה משהו, מה צריך לעשות?

אם מלכות מקבלת את הזרע, מפתחת אותו ומולידה זכר או נקבה, בהתאם לזה יש תיקונים שאנחנו צריכים לעשות. זה נקרא אצלנו שאישה היא נידה.

שמואל: זו ההתעסקות עם הדם.

שבוע, שבועיים אחרי הלידה, כלפי הילד או הילדה וכלפי עצמה, אחרי שלושים ושלושה יום, או שישים וששה, וכך אנחנו מדברים על המצב שהיא מתקנת את עצמה.

שמואל: עד שהיא תיטהר.

כל העניין של בירור הרצונות שלנו, שאנחנו צריכים למיין אותם ולתקן בזה שאנחנו בונים מהם את הגוף הנקי הקדוש הדומה לבורא. או ההיפך, אנחנו צריכים לתקן אותם בזה שאנחנו מפרישים אותם ולא מתקנים. זה עניין של ''דם נידה''.

שמואל: כמו ברוחניות יש לזה ביטויים חיצוניים.

יש ביטויים אפילו כלפי גוף האדם, יש כל מיני הפרשות לגוף האדם, נקיות או לא נקיות.

שמואל: האם אני יכול לרצות שיהיו לי תיקונים רוחניים, או לעבוד על הרוחניות שבי, לנסות להידמות לעליון, ומצד שני לא להתייחס לכל הדינים האחרים, דיני טומאה, נידה, אוכל כשר, לא כשר, האם יש לזה השפעה?

אנחנו מתייחסים רק לפעולות רוחניות שאדם עושה. ודאי שהפעולות הרוחניות האלו יכולות להיות מותאמות, דומות, לפעולות הגשמיות. אבל אנחנו מלמדים את האדם איך הוא צריך למיין ולתקן את הרצונות שלו, כי סך הכול יש באדם תרי"ג רצונות. לכן הבורא אומר, אני לא בראתי את הגוף שלך, אני בראתי את היצר הרע שלך, שיש בו תרי"ג רצונות.

שמואל: שמתחלקים לרמ"ח ושס"ה?

''רמ"ח מצוות תעשה'', זאת אומרת שאפשר להשתמש בהן בעל מנת להשפיע, ו''שס"ה מצוות לא תעשה'', שבזה שאתה לא משתמש בהן, אתה גם מתאים את עצמך לבורא.

זה כמו שעושים פסל, להבדיל. אתה לוקח חתיכת שיש ועושה ממנה איזו צורה. יש דברים שאתה צריך לעבוד עליהם ואתה משאיר, ויש עבודה על זה שאתה מחסיר, וכך סך הכול יש לך את המבנה.

בכל רצון ורצון שלנו, לא סתם רצונות, אלה טובים ואלה לא טובים, אלה תעשה ואלה לא, אלא בכל רצון ורצון יש חלקים שבהם אתה צריך להשתמש, וחלקים אחרים שבהם אתה לא משתמש.

לכן צריך למיין את כל תרי"ג, 613 הרצונות, או אפילו תר"ך, 620 רצונות, שזה עוד "שבע מצוות בני נח" מדרבנן. דרבנן זה נקרא מפני שזה גדול, "רב" זה גדול, זה לא שקיבלנו אותן מרבנים. וכל רצון ורצון אנחנו צריכים למיין איך אנחנו מתייחסים לאותו רצון, רצון קטן או גדול, בהתאם למה ואיך, וכך אנחנו ממיינים את הרצונות.

מה אנחנו עושים בזה? יוצא שכולנו מחוברים בינינו וצריכים לבנות בינינו ''רשת קשר''. ברשת הקשר הזו בינינו יש קווים שהם גבריים - גבר נקרא מתגבר, נותן, משפיע. ויש כאלו שאנחנו מקבלים מאחרים, כאישה.

שמואל: זה גם ימין ושמאל?

לא יודע, נסביר קודם את זה. כדי להיות בקשר ובקומוניקציה הנכונה בינינו, אנחנו צריכים להפעיל גם ''כוח נתינה'' וגם ''כוח קבלה'', בצורה הדדית, תן וקח, וכך להשתמש בכל רצון ורצון מתרי"ג הרצונות. תאר לעצמך כמה אתה צריך לתקן.

שמואל: אתה כל היום יושב מברר וממיין. כל מה שמהבוקר גמרנו למיין בצהריים, בצהריים מתחילים למיין את הצהריים עד הערב, בערב גמרנו את כל הצהריים, וממיינים את מה שבערב. הכול בשלוש יחידות מיון.

באמת, נכון.

שמואל: אתה יכול לחלק את זה ליותר.

לא, למה? זה בסדר גמור.

שמואל: אתה כל היום ממיין. כאשר אתה אומר, אני שותה את זה, למה אני שותה את זה? כי אני צמא. מי צמא, אתה צמא או הוא צמא? אנחנו צמאים, תן לשתות. לא, אתה לא יכול סתם לשתות, קודם תברך. זה שנתן לי את המצווה הוא גדול ממני ורוצה שאני אברך, זה מספיק, אם הוא רוצה, אני מברך. ראיתי סרט על אחד שמברך, מצלמים את המים במצלמות ואומרים שנהיות צורות, וזה שלא בירך, למים יש צורות אחרות.

אלה סיפורים לילדים. לחשוב כך כמו שאתה אומר, זו עבודה זרה. למה? כי אתה משייך לפעולות גשמיות כוח עליון, כוח רוחני. אין דבר כזה. רק במחשבות שלנו, ולא בפעולות פיזיות, אנחנו עושים תיקונים רוחניים. ולא בדיוק במחשבות שלנו כמו שהן עכשיו, אלא אני צריך לעבוד חזק מאוד והרבה על המחשבות והרצונות שלי, על הכוונות שלי, כדי לעשות מהן פעולה רוחנית. ועל זה שהמים פתאום נעשו כאלה או כאלה, אלה סיפורי סבתא, כמו שאומרים, ובאמת לחשוב כך אסור.

זה כשאתה מתחיל לשייך לכל מיני דברים שבעולם הזה כוחות עליונים, רוחניים, או למקומות, או לאבן מיוחדת באיזה מקום, או לאדם, לגופו של אדם, זה נקרא עבודה זרה. מפני שבמקום להשתחוות לכוח העליון, כי הוא כוח אהבה והשפעה, ואתה מאוד רוצה להיות דבוק בו ולהיות כמוהו גם משפיע ואוהב את כולם, אתה מעביר את כל התשוקות שלך או לבשר ודם, או לאבנים.

שמואל: הלכה למעשה, תפסת אותי על חם, אבל ביררנו את הדבר הזה.

נכון. מדברים כאן על זה שנולדים קשרים חדשים בינינו, כי לא צריך יותר שום דבר. הכוח המשפיע מאתנו נקרא גבר, הכוח המקבל שבנו נקרא אישה, וכך אנחנו פועלים, בפלוס ובמינוס בינינו. בכל אחד מאתנו יש תרי"ג רצונות שאנחנו צריכים לתקן. בצורה כללית אנחנו מתקנים אותם בברית, כמו שהיה לנו בפרשת השבוע שמיני. תיקנו אותם בברית, ועכשיו מעבר לברית אנחנו מתחילים להשתמש כמה שיותר נכון ואיפה שאפשר בכל רצון ורצון כדי להתחבר לכולם ולהיות משפיעים. כי "ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל שלנו, זה כלל גדול בתורה.

שמואל: הכול בראש.

בראש ובלב. מוחא וליבא.

שמואל: מהו המשפט הזה "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים"? אני מפרש את זה כך, הבורא נתן הכול חוץ מדבר אחד, את הרצון שלך ליראה. את זה אתה צריך לפתח בעצמך, זה התפקיד שלך.

חוץ מיראה הכול מגיע באמת מהשמיים. כי אם יש לך יראה, אז אתה מתקשר נכון ומקבל כל מה שאתה צריך כדי באמת לבנות את הקשרים הנכונים עם כולם ולהגיע לתיקון. התיקון מאין? היינו פעם נשמה אחת שנקראת אדם הראשון, אדם וחווה, והנשמה הזאת נשברה לחלקים. כשאנחנו אוספים את החלקים האלה יחד, אנחנו מגיעים למצב ששוב אנחנו יכולים לגלות בתוך החלקים שמתחברים ביניהם את אותו האור העליון, אותו גילוי הבורא לנברא. יש לנו נשמה אחת על כולם, וכולנו צריכים להשתדל לאסוף אותה.

שמואל: כמו שהייתה אש גדולה, כל אחד לקח אבוקה, רץ איתה בכל המקומות בתוך היקום הזה. עכשיו אומרים "חבר'ה, זה הכול מאותה אש, לחבר חזרה את האש, להתאחד". ולכאורה היום, מבחינה טכנולוגית, אנחנו הכי מאוחדים משהיינו אי פעם, הכי מתוקשרים.

מכאנית. הכוח העליון סוגר אותנו יחד, ומראה לנו את התלות ההדדית, שאין לנו לאן לברוח, ושנתחיל כבר להתחבר. ואנחנו, אומנם הוא הכניס אותנו לחדר אחד, אבל מסתובבים עם הגב אחד לשני ולא רוצים.

שמואל: בגלל האגו.

כן.

שמואל: האגו יש לו איזה מגנט אחר, הוא אומר "כך אני רוצה וכך אני לא רוצה".

אז מה צריכים לעשות?

שמואל: ללמוד קבלה.

לא. איך לחייב אותם שיתחילו להתחבר?

שמואל: קודם כל, רק באהבה.

במכות. איך הבורא יכול לחייב אותנו? תגיד לי.

שמואל: זו נהייתה בעיה. היום זה לא פוליטיקלי קורקט, אבל כשהיינו ילדים קטנים ומישהו רצה ליישר אותך הוא נתן לך סטירה, מכה בישבן. היום אם אתה עושה למישהו כך בסיטואציה חינוכית, אתה גמור, אתה לא יכול.

כן, מכניסים אותך לבית סוהר.

שמואל: אז היום אנחנו לא מרביצים בינינו כי יש חוק כזה.

אני לא מדבר על ילדים, אני מדבר עלינו.

שמואל: עלינו ועל כל ישראל.

איך לחייב אותנו להתחיל להתייחס נכון אחד לשני? נכון זה לפי אותה מערכת עליונה, שמקובלים מגלים ואומרים לנו שאנחנו צריכים להידמות לה, אחרת יהיה לנו רע. איך לחייב את האדם? תגיד לי איך אני מגיע לאנשים וקצת משכנע אותם? וזה לטובתם, כי אנחנו נמצאים ממש לפני צרות, אבל הם לא רוצים לשמוע. ואני גם לא רוצה להיראות כמו איזה משיח שקר.

שמואל: מטיף.

כן, מטיף, או שיחות מוסר וכן הלאה, אבל מה לעשות? מה היית עושה מהבמה?

שמואל: זו שאלה שאני מתלבט לגביה יום יום.

נניח נותנים לך את הכול, באולם יושבת כל האנושות, לפחות כל עם ישראל. אתה יוצא אל הבמה, נותנים לך אפשרות, "ובכן, נקבל את שמואל וילוז'ני", וכולם מוחאים כפיים.

שמואל: קודם כל אני מתחיל לירות.

מה?

שמואל: אני יורה. "התותחים יורים". פעם ירו זיקוקים, ומישהו בטעות, במקום לכוון את התותחים למעלה, כיוון את התותחים למטה. אז קודם כל שקט. אתה אומר, "שש בערב, כולם בבית, ואף אחד לא יוצא מהבית. מי שיוצא מהבית חייו בסכנה". קודם כל שייכנסו הביתה.

כן.

שמואל: ואז אני מכריז על פירוק אולטימטיבי של עצמי מעצמי. ואני אומר "חבר'ה, זה או מצדה, "תמות נפשי עם פלישתים, או שמספיק, תעשה מה שאתה רוצה, תעשו מה שאתם רוצים, ומי לה' אלי".

ומה איתך? תציג את האג'נדה שלך, יש תוכנית, מטרה. מה אתה רוצה? מה זה "אלי" אתה מזמין אותנו לאיזה קוקטייל?

שמואל: כן, קודם כל שיהיה נעים, לעשות מסיבה, מסיבת סיום.

לא, אתה מבין, איך אתה מגיע לעם? איך אתה מסביר לו בצורה יפה, שלא יברח, ולא יסתום את האוזניים.

שמואל: בא משה, נכון? כבר היינו בסיפור הזה, בא משה אל הכוח הכי גדול בעולם, ואמר לו "תקשיב טוב, שלח אותם". ופרעה צוחק "מה אתה בא אלי, מי אתה שתבוא אלי"? לא מקשיב, ומקבל עשר מכות. כל מכה יותר כואבת מהשנייה. מגיע עד לשיא של מכת בכורות, שזו אם כל המכות, ורק אז, בורא עולם, בכוח זרועו, הוא ולא שליח, מוציא אותנו ממצרים. אף אחד אחר לא יכול להושיע אותנו.

את זה אתה מספר לכולם?

שמואל: כן, שיש רק כוח אחד שיכול להציל אותנו.

זאת אומרת שאין לנו מה לעשות. זה על בורא עולם, ואנחנו יכולים להתפזר.

שמואל: לא. תשמע, אתה שאלת שאלה נכבדה. אני מוכן להתמודד איתה למפגש הבא, ולבוא עם תוכנית, עם פרוגראמה.

כן?

שמואל: אני אנסה. אני אנסה לקחת את זה ולדעת לפחות איך נפתחת ההצגה. עכשיו תשמע, לכאורה, על פניו פה, בספר התנ"ך יש את התוכנית.

כן.

שמואל: נקודה. זה ברור לחלוטין.

למי?

שמואל: לי.

אם זה ברור לך, זה כבר טוב.

שמואל: ברור לי, כשאתה אומר לי "תבחר פרוגראמה", אני צריך לבחור ספר. לקחת איתי לאי בודד ספר אחד. אז ברור לחלוטין מה אני אקח, את ספר הספרים. בשביל זה הוא ספר הספרים.

בקיצור יש לנו בעיה, ואני מקווה שבפעם הבאה שתבוא אנחנו נשמע ממך איזו תוכנית לתיקון.

שמואל: סליחה שאני קוטע אותך. הכנתי פה שאלות, ובסוף מתוך ההתלהבות שלי מעצמי, באגואיזם הקטן שלי, לא נתתי לך לדבר. זו פרשה שנקראת "תזריע".

כן.

שמואל: אבל בעצם אחרי כמה פסוקים שקראנו על "תזריע", הפרשה פתאום עוברת לעניין של מצורע. ואם אני לא טועה גם בשבוע הבא זה ימשיך, ונדבר על צרעת. מה זה, איך הגענו לזה?

כי על מה דיברתי עכשיו? דיברתי על המערכת שאנחנו צריכים לתקן. נניח שיש במערכת הזאת שבעה מיליארד אנשים, ומכל אחד יוצאים לך תרי"ג כוחות. והכוחות האלה מכוונים רק לטובת אחרים, מכל אחד. ואז אם אנחנו בונים רשת כוחות כאלו, וברשת הזאת כולם משפיעים לכולם רק דברים טובים, אז ברשת הזאת אנחנו נגלה את הבורא, כי הרשת הזאת הופכת להיות "שכינה", ובה מגלים את ה"שוכן".

ויש כאלו כוחות שיוצאים מאיתנו, שהם מצורע, שמהם לא יוצאים דברים טובים. הם נגועים, אנחנו לא מסוגלים להשפיע עליהם, אז אנחנו צריכים לזהות אותם, ולתקן אותם. איך אנחנו מתקנים? לא משתמשים בהם. זה נקרא "להוציא אותם מהמחנה", לעשות כל מיני תיקונים. זה כל העניין.

לכן זה קשור. אתה שואל "איך "תזריע" ו"מצורע" קשורים? כי תזריע זה נקרא תזריע, תיתן, תפזר, ומצורע לא, כאן אל תעשה את זה, אם הרצונות שלך מקולקלים, אל תכניס אותם לשימוש.

שמואל: אני מפחד לשאול עוד פעם, אבל מאיפה באה הצרעת, מעבר לצרעת עצמה הספציפית, המחלה?

אין שום דבר חוץ מזה. אתה בונה את כל העולם בעצמך מהפעולות שלך, הטובות או הרעות. וכל חכמת הקבלה מלמדת אותך את המערכת שאתה צריך להתקין. לכן כתוב "בראתי יצר רע". הבורא נתן לו את היצר הרע.

שמואל: ויש "תורה תבלין".

כן, ואומר "יש לי תורה תבלין, בבקשה תקבלו. תקבלו את השכר, תקבלו את הכוחות, תעשו קשר יפה ביניכם, ותקבלו את עולם הבא". מה טוב, "עולמך תראה בחייך". זאת אומרת "אתה תשיג אותי כאן", אומרת חכמת הקבלה, "כאן ועכשיו אתם יכולים, אם תתייחסו נכון אחד לשני, אתם תגלו כאן את העולם הבא. לא יהיה מוות, לא יהיה כלום, עולם נצחי". נו, נלך?

שמואל: כן, קדימה. בוודאי, מה זאת אומרת.

אבל, אנחנו לבד לא יכולים, כי היום אנחנו נמצאים בזמן של הגאולה השלמה. שלמה כי אנחנו צריכים למשוך את כל עם ישראל, לפחות את אלו שנמצאים היום בישראל. אז אתה צריך להכין לפעם הבאה את הספיץ' שלך, שאיתו אתה יוצא אל הבמה.

שמואל: אל תגלה, אבל יותר קל לי לשחק את פרעה, כי אני, בדקה אחת, מסדר את העולם הזה, ומיישר אותו מחדש. תבחר, יש לי כפתורים מאחד עד עשר, תלחץ על כפתור. לחצת, איזה מספר יצא?

שבע.

שמואל: שבע. שבע פצצות אטום יורדות עכשיו על, תבחר איפה, והעולם מסתדר. למה? כי על מכות אנחנו יודעים שאנחנו יכולים להחזיק שישים שנה, נכון? מאז שזרקו את הפצצה, שבעים שנה עברו מאז, והעולם השתגע מאז השואה. כשאתה אומר שואה? "מה, הייתה פה שואה"? אנשים שכחו. אז איזו פעולה אתה עושה היום כדי שהעולם הזה יחליט להיות או לא להיות.?

אני לא חושב שזה ישפיע. היום אתה יכול להביא במיוחד את עם ישראל, לפני איזה פחד שאתה רוצה, והם לא יאמינו לך. כמו שאומר משה.

שמואל: יש לנו לשבוע הבא משימה. מה אנחנו עושים?

אז עד לשבוע הבא אנחנו צריכים להכין תוכנית.

שמואל: ונמשיך לבדוק את הצרעת הזאת.

אולי חסר לנו מטה, שאיתו אנחנו יכולים לשכנע את פרעה.

שמואל: אם יש דבר שאני מפחד ממנו בעולם הזה, זה מנחש.

(סוף השיחה)