תוכנית טלוויזיה עם הרב לייטמן
"שאל את המקובל"
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 19.06.08
אמרת שכל התיקון נעשה על ידי האור. האם הלימוד הדקדקני לא נותן לאדם הרגשה שהוא שולט על התהליך?
כאדם שלומד קבלה, האם ניתן להיעזר ברפואה האנרגטית כדי לאזן את עצמי בעולם הזה?
האם השורש הרוחני של גבר זה להיות רגיש או שמא אגרסיבי ותוקפני?
האם יש לפתור את כל או מרבית הבעיות הפסיכולוגיות לפני שפונים לרוחניות?
אמרת שעדיף שחינוך ילדים יתבסס על הרגשת הבושה במקום על שכר ועונש. התוכל להסביר זאת?
כיצד אני יכולה להפיץ את חכמת הקבלה אם אני בעצמי עדיין לא חוויתי דבר, מלבד משיכתי הפנימית לכך?
אורן לוי: שלום לכם צופים יקרים. תוכנית נוספת של "שאל את המקובל" יוצאת לדרך.
שלום הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום לכולם.
אורן לוי: קיבלנו היום הרבה שאלות של הצופים, גם דרך הטלפון שלנו, גם דרך האתר, גם דרך הבלוג האישי שלך. ואני רוצה להזכיר לכולם את כל שלושת המקורות האלה לשלוח שאלות: או דרך האתר www.kab.tv, או דרך הטלפון 1-700-509-209, או דרך הבלוג האישי של הרב לייטמן www.laitman.co.il.
נתחיל עם שאלה שהגיעה דרך הטלפון. בוא נשמע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: בעוד עשרת אלפים שנים לא יקרה כאן שום דבר. לא יהיה כדור הארץ ולא היקום שלנו.
אורן לוי: מה הפירוש?
הרב לייטמן: העולם שלנו נדמה לנו כך בחושים הלא מתוקנים שלנו, וברגע שאנחנו מתקנים את החושים שלנו, אז אנחנו מתחילים כבר לעלות להרגשת מציאות אחרת, וכך גם העולם הזה נכלל בתוך העולם הרוחני, ואנחנו נרגיש רק את המציאות הרוחנית.
היום זה נראה פנטסטי, או לא מציאותי. אבל דווקא המציאות הזאת, שהיא זמנית, היא לא מציאותית והייתי אומר שקרית. כי אנחנו מרגישים אותה רק בתוך החושים שלנו, ולא מרגישים אותה מבחוץ, כמו שהיא באמת.
אנחנו צריכים לתקן את החושים שלנו תוך ששת אלפים שנה, ומאדם הראשון נשארו לנו עוד כמאתיים ושלושים שנה.
אורן לוי: מי זה אדם הראשון?
הרב לייטמן: אדם הראשון הוא הראשון שהתחיל לתקן את הנשמה.
אורן לוי: האיש הראשון שהתחיל לתקן את הנשמה?
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: כלומר, לפניו חיו אנשים הרבה שנים גם קודם?
הרב לייטמן: ודאי. לפני 5768 שנה היה אדם, שקראו לו "אדם".
אורן לוי: כן, ומה הוא עשה?
הרב לייטמן: הוא גילה בפעם הראשונה את האלוהות ואת היקום בצורה האמיתית, עם כל הכוחות הנסתרים שלו, וגילה בשביל מה אנחנו מתפתחים, ומה הסוף של ההתפתחות. ואת כל זה הוא גם כתב בספר שנקרא "רזיאל המלאך", והוא המקובל הראשון.
אורן לוי: ותוך ששת אלפים שנה מאותו אדם, כולנו צריכים לעבור אותו תהליך, וזה נקרא להרגיש את ה"מציאות הרוחנית" שאמרת קודם?
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: וכשכולנו נעבור את זה, אז יש לנו עוד מאתיים ושלושים שנה.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: שכולנו נהיה בזה, זאת אומרת שתוך מאתיים שלושים שנה, המציאות, השולחן, הכיסא, הבית שלי מתאדה?
הרב לייטמן: כן, אנחנו פשוט נרגיש מציאות אחרת. נרגיש מציאות רוחנית. המציאות הגשמית הזאת תיבלע בתוך המציאות הרוחנית, ולא נרגיש אותה. כמו שכעת אני לא מרגיש מה שקורה לי בתוך הגוף, אלא העיקר בשבילי הם החיים שלי, חיי האדם. אני לא מרגיש שבפנים מתרחשות כל מיני תופעות, וכך לא ארגיש את התופעות שקורות בדרגת העולם הזה, אלא ארגיש רק את התופעות בדרגות עליונות יותר.
אורן לוי: תאר לי את השנייה שבה זה קורה. שנייה לפני כן אני נוסע באוטו, אתה יושב במשרד עם המחשב שלך. עברה שנייה, כל בני האדם גמרו לתקן את עצמם. עכשיו מה קורה?
הרב לייטמן: כשהם מתקנים את עצמם, הם כבר מתחילים בהדרגתיות לחוש, להרגיש ולחיות במציאות עליונה יותר, הם מזדהים עם הכוחות העליונים.
אורן לוי: את זה עוד אני מסוגל לתפוס, אבל מה עם התחתונה? ההיעלמות שלה, רק על זה אני שואל.
הרב לייטמן: מפני שהחושים שלנו, חמשת החושים הגופניים, כביכול יתאדו, אנחנו לא נרגיש אותה.
האדם מקבל את העולם הזה מפני שהוא בנוי כך ששומע, רואה, טועם ונושם. זאת אומרת, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, נותנים לו הרגשה, שהוא חי את המציאות. אם היו לו חושים אחרים, הוא היה מרגיש מציאות אחרת.
אורן לוי: כן, אבל כל עוד יש לי את החושים הקודמים בנוסף, אז אני חש גם את זה.
הרב לייטמן: נכון. גם אם תהיה מקובל גדול.
אורן לוי: בדיוק, אז אני ארגיש גם את העולם שלנו?
הרב לייטמן: נכון.
אורן לוי: על זה אני שואל, כשאתה אומר שהעולם הזה מתאדה מתפיסתנו, נעלם מתפיסתנו, זה קורה ב"בּוּם"?
הרב לייטמן: זה לא קורה ב"בום", אלא לאט לאט. ככל שכללות העולם, בני אדם, מתחילים להתאחד ביניהם ולעלות בדרגה הרוחנית, החושים האלו מפסיקים להיות מורגשים בנו. כמו שאנחנו לא מרגישים דומם, צומח ואפילו חי, שבגוף שלנו. כמו שאנחנו לא מרגישים את הציפורניים או את השערות שבגופנו, וזה נקרא "צומח", הם יכולים לצמוח או לא לצמוח, אנחנו יכולים לגזור, והם גדלים. אנחנו לא מרגישים איזו בעיה בזה ולא מרגישים שזה נמצא בנו. וכך לא נרגיש גם את דרגת החי, לעומת דרגת האדם שנרכוש.
אורן לוי: וכשכולם יהיו בזה, אז היא באופן כללי כאילו תהיה בלתי מורגשת?
הרב לייטמן: כן, בלתי מורגשת, לא שהיא נעלמת.
אורן לוי: זה לא שפתאום עפים שולחנות, נשאבים לחלל.
הרב לייטמן: לא. פשוט אנחנו לא נתפוס את המציאות בצורה המוצקה שאנחנו תופסים אותה כעת, אלא נתחיל לתפוס את המציאות יותר ויותר בצורת כוחות ותכונות.
אורן לוי: הבנתי.
בוא נעבור לשאלה מכיוון אחר. שאלה ששלחו לך דרך הבלוג שלך. כותבת לך אפרת:
מה השורש הרוחני להרגשה הזאת של הגבר? בשביל מה ההרגשה הזאת קיימת ואיך ניתן להשתמש בה לטובה?
הרב לייטמן: בדיוק מה שאמרתי. הגבר לא עובר את הלידה ואת כל התהליך ששייך לשינויים בבריאה, כמו אישה, שמולידה ומתייחסת לתינוק שלה כמו "עליון" כלפי "תחתון". לגבר אין שינויים כאלו, ולכן נשאר בו משהו מהילדוּת, תינוקי או ילדותי. ולכן יש בו את התינוק הגדול, שאם אישה מתייחסת אליו במשהו כמו אמא, היא בהחלט פונה לנקודה הרגישה שבגבר, ויכולה בזה להביא להתקשרות בין שניהם.
אורן לוי: אני חושב, שמרגישים זאת והתופעה מוכרת וידועה, ומובנת לכולם. השאלה היא כלפיך, כמקובל, מה השורש הרוחני לדברים, למה זה כך?
הרב לייטמן: כי יש בזה הדדיות. בדרך כלל לפי הצורה הנכונה של ההתקשרות, האישה מסתכלת על הגבר, והגבר מסתכל על הבורא. מצד אחד הגבר מביא מהבורא את השפע, ואז זה מתחלק בינו לבין האישה. כך הקשר ביניהם.
ומצד שני, לפי מה הגבר מביא את השפע מהבורא? לפי החיסרון שהאישה מעבירה לו. זאת אומרת, גבר יוצא למדרגה יותר עליונה, או יוצא מהבית לצוד, או יוצא ממדרגה שבה הם חיים למדרגה רוחנית עליונה יותר, ומביא את השפע הרוחני, ואישה תומכת ונותנת את החיסרון שלה לרוחניות.
אורן לוי: ואיפה פה המוטיב של אמא? שאישה של גבר היא קצת כמו אמא שלו?
הרב לייטמן: בכך שהיא מביאה לו את החיסרון הזה, היא כאילו מובילה אותו, מכוונת אותו לצאת ולעשות.
אורן לוי: אז בעצם, למרות שנראה כאילו שהוא הפועל, למעשה היא האמא, הוא כמו ילד כלפיה.
הרב לייטמן: כמו שכתוב, "כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקלה".
אורן לוי: הבנתי.
בואו נעשה לנו חצי דקה הפסקה, ומיד נמשיך עם שאלות נוספות.
(...קליפ פרסומת)
השאלה הבאה היא שאלתו של יוסי. היא מגיעה גם דרך הבלוג שלך, והוא כותב כך:
הרב לייטמן: לא, ודאי שזה לא יצליח. ואנחנו רואים שכל השוק המשותף לא מצליח. זה "שׁוּק" משותף, אבל לא שיש שיתוף בין הבריות. האיטלקים שונאים את הגרמנים, הגרמנים את הצרפתים והצרפתים את האנגלים. זה ידוע ואי אפשר לדלג על זה.
וכל עוד הם לא יקבלו את השיטה שמעליהם, איך להתקשר איש לרעהו באהבה הדדית, לשותפות הזאת יש רק עניין של שוּק ולא יותר. אני קורא לאיחוד אירופי "שוק משותף". ובאמת כך זה היה מלכתחילה, ומאז זה לא השתנה.
ולכן צודקים האירים, שלא רוצים להיות באותו סל עם יתר המדינות שם. הם לא רוצים, כי כל אחד רוצה לשמור על הזהות שלו, על התרבות שלו, על החינוך שלו, על כל מיני הדברים הקטנים האלה שיקרים להם.
אורן לוי: אי אפשר להיות גם באיזושהי שותפות וגם לשמור על הזהות? מה הבעיה עם זה?
הרב לייטמן: אם השותפות היא עסקית - כן. אבל אם השותפות היא, כמו שהם רוצים לעשות, מין ערבוביה כזאת שאין לה עקרונות טבעיים, אז אין לה רגליים.
אורן לוי: אתה אומר "אם אין לה עקרונות טבעיים". בוא נלך למשהו אחר. האם יכולה להיווצר שותפות שכן תתחשב בעקרונות הטבעיים, ובה גם כולם יהיו כאחד, אבל בכל זאת בתוך האחד הכולל הזה, כל אחד לא מאבד את הזהות האישית ואת המיוחדוּת הפרטית שלו?
הרב לייטמן: לא, זה מה שחוכמת הקבלה אומרת. כל אחד הוא מיוחד, לכל אחד לפי שורש נשמתו, לכל אחד קשר עם הבורא. כל אחד מפתח את עצמו, כל אחד בעצמו ורק הוא יכול למלא את התפקיד שלו כלפי כל האנושות, ואף אחד לא מסוגל לעשות זאת במקומו. אבל כולנו מרוכזים למטרה אחת ולבורא אחד.
אז יוצא שאדם לא מאבד את הזהות שלו, אלא ההפך, הוא מעלה אותה לפסגה. וכך כל אחד ואחד, ובכך אף אחד לא מוחק את השני.
אורן לוי: הבנתי. זאת אומרת, זה לא סתם שהם שואפים לאיחוד מסוג אחר, יש כזה דבר.
הרב לייטמן: יש דבר כזה, והוא נמצא בתוך האדם בפנים, אבל אנחנו לא יודעים לפרש זאת נכון. ולממש ודאי שלא מסוגלים, זה רק ה"אור העליון", שמגיע אלינו על ידי לימוד חוכמת הקבלה, רק הוא מסוגל לעשות זאת.
אורן לוי: ברור. נעבור לשאלה הבאה. השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, האם אפשר לשמוע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: קודם כל, היום באמת לפי הטכנולוגיה החדשה בונים בתים מהגג. יש בתים מודרניים, מיוחדים כאלו.
אורן לוי: ולגופו של עניין?
הרב לייטמן: לגופו של עניין, אין שום תנאים מוקדמים ללימוד חוכמת הקבלה. לא אני אומר זאת, אלא מקובלים כותבים כך. ומי שמדברים כנגד זה, לא מבינים שום דבר בחוכמת הקבלה ובפנימיות התורה.
לכן אין מה לשמוע להם, אלא צריכים ללכת לפי עצות המקובלים. הם שחוקרים את העולם הרוחני, יש להם קשר עם הבורא, הם מגלים את הרצון העליון, הם מבינים מה שהם אומרים, ואנחנו צריכים ללכת בעקבותיהם, ולא בעקבות אנשים שאין להם רקע וקשר כזה, עם הרוחניות ועם כוחות העולם, והבנה בכל מה שקורה.
אנחנו נמצאים בזמן שהגלות נגמרה, חזרנו לארץ ישראל ואנחנו צריכים, כאן ועכשיו, לבנות את ארץ ישראל הרוחנית, את עם ישראל הרוחני, להגיע לבית המקדש השלישי, גם הרוחני וגם הגשמי. אנחנו צריכים לבנות כאן ועכשיו את גמר התיקון שהקב"ה דורש מאיתנו. זה מה שמעבירים לנו המקובלים, שיש להם קשר עמו, וזה מה שהם אומרים.
אם נלך בעקבות זה, נצליח. ואם לא, אז נמשיך לספוג מכות. לכן חוכמת הקבלה פתוחה לא רק לעם ישראל, חילוני ודתי כאחד, אלא גם לכל העולם.
ובעל הסולם כותב במאמריו "מתן תורה", "הערבות", "השלום", "דור האחרון", "שופרו של משיח", שדווקא התפשטות חוכמת הקבלה בכל העמים, זה נקרא "שופרו של משיח".
אז אנחנו צריכים להבין עד כמה שהדבר הזה גדול, להפיץ את חוכמת הקבלה ללא שום תנאים, זה בעצם מה שאנחנו צריכים בימינו, וזה יפתור אותנו מכל הבעיות.
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלתו של גבי, והוא כותב לך דרך הבלוג שלך.
אורן לוי: שאלה יפה.
הרב לייטמן: השאלה יכולה להיות יפה, אפשר לשאול כך על כל דבר. אבל שחמט הוא משחק מאוד לוגי, מאוד חכם, מאוד עתיק, מאוד מיוחד. יש בו הרבה פילוסופיה בפנים. אני נתקלתי כמה פעמים באנשים שלומדים אותו מהצד הפנימי, הם מכניסים לזה הרבה רגש ושכל, כוחות ופירושים למיניהם.
אורן לוי: זה לא התחום שלך.
הרב לייטמן: לא התחום שלי, ולא ראיתי באף מקום שזה קשור בצורה כלשהי לחוכמת הקבלה, או שהמשחק עצמו נובע מאיזה שילוב של כוחות עליונים.
ודאי שאם המציא אותו אדם, אז יש בו היסוד האנושי, כמו בכל דבר שאנחנו עושים בעולם הזה. אבל אני לא יכול להצביע על פעולה, על תפקיד או על חוק שיש במשחק הזה, שנובע בצורה ישירה מהספירות העליונות.
אורן לוי: בוא ננסה לקחת את העניין קצת לכיוון אחר. כשאני מסתכל על שחמט אני רואה בו משחק מאוד אינדיבידואלי. יש אני, ויש האדם שמולו אני מתמודד, ואנחנו אחד נגד אחד, וזה משחק שמצריך יכולות עצומות של חשיבה וריכוז, והוא משחק מאוד מתקדם.
אם אני ואתה נשחק שחמט, איך אנחנו יכולים לנצל את הפעולה הזאת להתחברות?
הרב לייטמן: להתחברות זו לא בעיה.
אורן לוי: זה נראה כל כך רחוק.
הרב לייטמן: לא.
אורן לוי: כל אחד צולל לתוך החשבונות האלה. הבן שלי בכיתה א', רוצה ספר בשחמט.
הרב לייטמן: כן, כי הם לומדים אצלנו בחוג.
אורן לוי: כן. אז אני רואה שכל אחד הוא באיזו התחפרות כזאת, אישית מאוד, מאוד אינדיבידואלית נראית.
הרב לייטמן: זה רק בהתחלה, כשהם לומדים את הכללים. אבל אחר כך, כשמשחקים בזה אנשים גדולים, הם יוצאים מכל התחרויות האלו, והתחרותיות הזאת, ורוצים לעלות לדרגה יותר עליונה.
אורן לוי: איזו דרגה?
הרב לייטמן: לראות בזה שכל יותר גבוה. אני הולך עם השכל שלי וכך רואה את המציאות, ואתה עם השכל שלך, וכך רואה את המציאות. נחבר יחד את שתי ההסתכלויות האלו, אתה עם השכל שלך, ואני עם השכל שלי. נגלה אחד לשני מה אפשר לעשות, ואז נראה יחד עם פנימיות האדם מה קורה בתוך המשחק הזה. נראה את העומק שלו, כשאנחנו לא נאבקים בינינו, אלא מחברים שני מוחות יחד, ואז נראה בפנים את הלוגיקה שלו, את העמקות שלו, את השכל הפנימי. כי הפנימי תמיד בא מתוך שילוב.
אורן לוי: אם אני לוקח את המושג של השכל הפנימי עד הסוף, מי זה השכל הפנימי ביותר במציאות, זה הבורא?
הרב לייטמן: כן. ואפשר לגלות כאן שיכבה עליונה יותר, לָמה בכלל האדם המציא את המשחק הזה, מאיפה הוא בא? כי בעולם הזה אנחנו ממציאים משחקים בצורה תחרותית, וברוחניות זה תמיד בחיבור. אם נעלה לדרגת החיבור, נראה כך את כל המשחקים, נראה כך את כל הדברים. נשחק יחד, לא האחד נגד השני. אפשר לעשות זאת בכדורגל, בכל דבר שלא תופס את השכל.
ברגע שנתחיל להתחבר עם האחרים, עם אלה שהם כאילו האויבים שלנו, להתחבר מעל הטבע שלנו לנצל זה את זה, ברגע שבמקום לנצל זה את זה, ננצל את הטבע שלנו כדי לעלות מעליו ולראות מה קורה בפנים, לָמה יש בנו את זה, לָמה המצאנו את הדברים האלה, מאיפה זה מגיע, אז נגיע לשורש יותר רוחני, יותר עליון, בכל דבר.
אורן לוי: אם נשחק כך כדורגל, אז אולי נתיישב ונחשוב, אבל מה עם הכדור בינתיים, איך גם נשחק? זה נשמע התעמקות שהיא פנימית מחשבתית.
הרב לייטמן: יחד עם המשחק. צריך להתעמק בזה ולראות עד כמה שבכל המאבקים שלנו עם עצמנו ועם האחרים, גם במשחק, גם בחיים, גם במסחר, וגם בכל מה שיהיה, אם נתעלה מעליהם, ונתחיל שנינו לברר, להסתכל מלמעלה על עצמנו, איך כל אחד רוצה לעשות כך או אחרת, ולַמה זה קורה לנו, מאיפה זה קורה לנו, איך נשלים זה את זה למרות הטבע שלנו, אז נגיע לשכל עליון.
אורן לוי: יפה. בואו נעשה חצי דקה הפסקה ומיד נמשיך עם דברים אחרים.
(...קליפ פרסומת)
השאלה הבאה היא שאלתה של אורית, והיא הגיעה אלינו דרך האתר www.kab.tv, והיא כותבת כך.
ניסינו להסביר לה שגם לנו יש התחייבויות. וכאשר ההסברים לא עזרו, אמרתי שגם אני לא אתייחס לבקשות שלה. במקרים כאלו היא מתחילה לצעוק שאנו תמיד נוקמים בה, והשיחה נמשכת בטונים גבוהים. הויכוחים הגיעו לקצב יומיומי, היא רק דורשת ודורשת ולא מוכנה לתרום בכלום. מה אנחנו צריכים לעשות, מה לשנות בהתנהגות שלנו כדי למצוא איתה שפה משותפת?
הרב לייטמן: כל אחד דורש לפי הטבע שלו. ההורים רוצים כך והילדים רוצים הפוך, ואין לזה סוף. בת כמה הילדה?
אורן לוי: בת עשר.
הרב לייטמן: בת עשר אולי עוד לא מאוחר. אנחנו מלמדים את הילדים שלנו הרבה לפני כן, ומשתדלים לתקן אותם לפני שהם מתחילים להתקלקל סופית. צריכים לשבת יחד, ולא להסביר לה, אלא יחד ללמוד, לראות, לצפות בתוכניות שלנו. להראות לה, שכל הדברים האלה, בסופו של דבר, יגרמו לה רע. למרות שהחיים שלנו כאילו בנויים בצורה כזאת שהחזק מנצח, ולכן קשה לנו מאוד לחנך את הילדים לתת, לתרום, להתחשב בזולת, כי בכל כלי התקשורת מביאים לו צורה הפוכה.
כל הגיבורים מנצחים בכוח את האחרים והורגים אותם ובזה הם מצליחים. זה ממש הרס גדול מה שאנחנו עושים לעצמנו ולדור הבא. אבל עלינו לראות יחד עם הילדים דוגמה נכונה, שהם יִראו שגם לנו זה חשוב. אז לא להיכנס למאבקים אחד עם השני, "אני עושה את זה ואת עושה את זה", אלא יחד, ואז זה יהיה אחרת.
אורן לוי: יחד מה?
הרב לייטמן: יחד, דבר אחד זה קודם כל לחפש תוכניות מתאימות שלנו באינטרנט, בטלוויזיה אין עדיין.
אורן לוי: כן, דרך אגב, תוכלו למצוא אותן במדור חינוך על פי הקבלה באתר שלנו www.kab.co.il או באתר הטלוויזיה www.kab.tv.
הרב לייטמן: דבר שני, אותו מדיח כלים, לא שהבת תעשה זאת, אלא יחד. וכך עוד משהו שאמא עושה, שיעשו יחד. עוד משהו שהבת עצמה צריכה לעשות וקודם עשתה, לעזור לה וגם לעשות יחד.
אורן לוי: זאת אומרת לקחת את המטלות שחילקנו, אַת חלק ואני חלק, ולהשתדל לבוא לכמה דברים משותפים שנעשה ביחד.
הרב לייטמן: נכון. ולפחות בצורה כזאת להתחיל את זה. אבל הכל נמצא במדור החינוך שלנו.
אורן לוי: השאלה הבאה מגיעה דרך האתר www.kab.tv, ושואלת גברת מגבעתיים.
הרב לייטמן: ובאמת אין לגופה שום משמעות. בעל הסולם אומר, שלא אכפת לו איפה יקברו את שק העצמות שלו. כי ההתנהגות שלנו כלפי הגוף נובעת מההתנהגות שלנו כלפי הנשמה. כי הנשמה בנויה מגוף, מכלי, ומאור שממלא אותה. אז הכלי חשוב כמו האור. ולכן אנחנו משייכים את החשיבות הזאת לנשמה, וכתוצאה מזה, את כל הדברים שאנחנו צריכים לעשות רוחנית, אנחנו עושים בעולם הזה כסימנים. ולכן יש לנו גם את כבוד המת, עם כל הדברים שאנחנו משייכים לזה. אבל באמת שאין לזה שום חשיבות לפי תיקון הנשמה ולפי התפקיד שלנו לאחר הפטירה.
אורן לוי: בוא נתייחס רגע לחלק הראשון של השאלה, לגבי הקבורה. לַמה ביהדות קוברים את הגופה ולא שורפים אותה?
הרב לייטמן: פעם לא היו עושים כך. פעם היו שמים את הגופה עד שהבשר היה נעלם, ואחר כך היו אוספים את העצמות לכד מיוחד.
אורן לוי: יש כזה מושג ברוחניות שנקרא "קבורה"? קוברים משהו?
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: את מה קוברים?
הרב לייטמן: קוברים את הרצון לקבל, שמת, ואחר כך יש "תחיית המתים".
אורן לוי: אז כתוצאה מזה עושים קבורה גם בגשמיות?
הרב לייטמן: ודאי.
אורן לוי: אז בוא רגע תסביר. מה זה ש"קוברים" את הרצון לקבל שלי?
הרב לייטמן: כשאני מתחיל לתקן את הרצון האגואיסטי שלי, אני קודם כל קובע שבצורה כזאת אגואיסטית, כמו שהוא עכשיו אצלי, אני רוצה שימות.
אורן לוי: כמו שהוא עכשיו בצורה טבעית?
הרב לייטמן: כן, שאני רוצה לנצל את כולם, לגנוב, לרצוח, לעשות את כל הדברים הגרועים ביותר שיכולים להיות בעולם. הכל נמצא בי. ואז אני רוצה שהוא ימות וייקבר וירקב ולא יישאר ממנו כלום.
אורן לוי: שיירקב ממש.
הרב לייטמן: יירקב ממש. וזה נקרא שאני בעצמי קברתי אותו, אני שמח בזה שאני קובר אותו.
אורן לוי: מה אחר כך?
הרב לייטמן: אחרי שעשיתי זאת, יש פעולה הפוכה, שאחרי שהרצון לקבל נרקב כולו, אין לו צורה אגואיסטית.
אורן לוי: אני קובר אותו בתוך האדמה?
הרב לייטמן: אני לא משתמש בו, זה נקרא שאני "קובר" אותו. ואז אחרי שאני מתנתק מהשימוש בכל הרצונות בצורה האגואיסטית, אני יכול להחיות אותם, זה נקרא "תחיית המתים", ולהתחיל להשתמש בכל הרצונות שלי ב"על מנת להשפיע לזולת", ב"אהבה לזולת". באותם הרצונות, אבל בצורה הפוכה. לא לטובת עצמי אלא לטובת הזולת. וזה נקרא "תחיית המתים".
אורן לוי: הבנתי.
הרב לייטמן: זה מה שאנחנו צריכים לעשות סך הכל. ואין לגוף שלנו שום קשר לכך, והוא לא שייך לכלום.
אורן לוי: זה משהו שמסמל בעצם את התהליך הפנימי?
הרב לייטמן: כן, כמו שנולד מטיפת זרע, כך הוא הולך ונרקב.
אורן לוי: הזמן שלנו תם לחלק הראשון. תודה הרב לייטמן. תודה לכם שהייתם איתנו. למי מכם שיש אינטרנט, מוזמן לעבור איתנו לחצי שעה נוספת ב- www.kab.tv. שידור חוזר מחר בבוקר. עד שבוע הבא שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(...קליפ פרסומת)
(סיום החלק ששודר בטלוויזיה)
(התחלת החלק שהועבר באינטרנט)
אורן לוי: שלום, ואנחנו ממשיכים עם שאלות נוספות. נתחיל את החלק השני של התוכנית שלנו עם שאלה טלפונית, האם אפשר לשמוע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: לא. הייתי אומר שבכל השיעורים של הקבלה אנחנו לומדים, מה החלק שאדם צריך לעשות ומה החלק שהאור עושה בנו. וכשאני לומד את שני החלקים האלו, איך אני צריך להכין את עצמי כדי להזמין עלי את פעולת האור המחזיר למוטב, ואיך האור שמחזיר למוטב צריך לעשות בי כל מיני שינויים, אז בהשלמת שני החלקים האלה, כשאנחנו לומדים את שניהם יחד, יש דווקא בנִיה של הפנִיה שלי, של התפילה שלי, של הרצון הנכון, שאני יודע מה בדיוק אני מבקש, אני יודע מה צריך לקרות לי, וכמה שאני מוכן איכשהו לצַפות ולזהות את השינויים העתידיים האלה.
ולכן אנחנו לומדים בצורה מאוד מדויקת את המצבים הבאים, שעוד לא הגענו אליהם, כדי לבנות בזה את הפניה הנכונה שלנו. המקובלים, שכתבו לנו את הספרים האלה, כתבו אותם בדיוק נמרץ, כדי שמתוך הקריאה בספרים האלה, בזמן הקריאה, נעורר בדיוק את האור המקדם ומעלה אותנו לאותה דרגה שעליה אנחנו לומדים.
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלה שמגיעה דרך www.kab.tv, של יורי מקרית גת.
הרב לייטמן: זה לא זיכרון. כל המצבים שאנחנו עוברים לא נעלמים, הם פשוט נאספים יחד, ובזה אנחנו משתמשים, זה נקרא "דרכה של תורה". תורה "מגנא ומצלא בעידנא דעסיק בה ובעידנא דלא עסיק בה". זאת אומרת, האור שאנחנו רוכשים, השפע שאנחנו מקבלים, השינויים שעוברים עלינו, הם כולם נשארים. אני עוסק בהם או לא עוסק בהם, הם הופכים להיות אצלי מחסן של ידע, של כוח, של הבנה, ומתוכו אני מתקדם הלאה.
אורן לוי: השאלה הבאה של שלומי מרמת גן, דרך www.kab.tv גם כן, והוא כותב.
הרב לייטמן: מזל והצלחה תלויים בכוחות הפיסיים של האדם ובכוחות ה"נפש" שלו מה שנקרא, ולא בכוחות רוחניים. אז ודאי שעל ידי כל מיני רפואות, ולא ניכנס לאילו רפואות, הוא מקבל חיזוק, אבל שלא יתבלבל לחשוב שיש בזה איזו רוחניות. זו לא רוחניות, אלא אולי יש להם השפעה פסיכולוגית חזקה עליו, ואז יהיה לו יותר ביטחון ללכת ולהשיג כל מיני דברים בעולם.
אם יש לו עצבים חלשים, הוא יכול לפנות לרופא עצבים וכן הלאה. זאת אומרת, הרפואות הן כמו שכתוב, "נתנה רשות לרופא לרפאות". רק אין לחשוב שיש לו קשר עם הנשמה, שאת הנשמה הוא מתקן, אלא הוא מתקן חלק פנימי שבגוף שלו, חלק נפשי. העצבים הם כמו מערכת חשמלית שבגוף.
אורן לוי: גם כשמדובר בטיפולים שכאילו נעים על המישור האנרגטי, שהם אפילו ללא מגע יד אדם?
הרב לייטמן: זה לא חשוב, שהם ללא מגע יד אדם, גם מגנט משפיע על חתיכת ברזל ללא מגע.
אורן לוי: נכון.
הרב לייטמן: אותו דבר גם כאן. זה לא שייך לרוחניות. רוחניות היא הרבה יותר גבוהה מזה, אין לה שום קשר לזה.
אורן לוי: אז מה צריך לעשות אדם שמעוניין להתפתח ברוחניות?
הרב לייטמן: הוא צריך להיות בריא. ואם לשם בריאות הוא צריך ללכת לפסיכולוג או לרופא עצבים, לדיקור סיני, זה לא חשוב, הוא יכול ללכת.זו רפואה.
אורן לוי: אבל הרבה פעמים בתוך העולם של הרפואה שנקראת רפואת "גוף נפש" יש פילוסופיה מסוימת, שלפעמים המטופל מועבר על ידי המטפל איזשהו תהליך של חשיבה, של התבוננות פנימית.
הרב לייטמן: לא, במקומו לא הייתי מסכים לזה.
אורן לוי: אז בוא תשים לנו פה את הגֵדר מה אתה ממליץ ומה לא.
הרב לייטמן: אני נותן את הגוף שלי, אתה יכול להשפיע על הגוף שלי, תגיד לי אילו תרגילים לעשות, איזה מסאז', איזה דיקור. אתה יכול לפעול עלי, אבל אל תחייב אותי לקנות פילוסופיה חדשה ולפי זה להתחיל להתייחס לעולם וכך ללכת. יש לי רק פילוסופיה אחת בחיים שנקראת "חוכמת הקבלה", אני הולך לראות את העולם ולהתנהג עימו רק בצורה כזאת.
אורן לוי: ברור. השאלה הבאה, היא של יעקב מפתח תקווה ששולח שאלה דרך האתר www.kab.tv.
הרב לייטמן: זה דבר מאוד גדול. י"ג שנה זה נקרא "זמן הגדלות". עד י"ג שנה אדם נקרא "קטן" בהתפתחות הרוחנית שלו. אני מדבר על אדם שיכול להיות בן ארבעים או חמישים בעולם שלנו.
אורן לוי: לא על ילד שהגיע לגיל שלוש עשרה ועשו לו מסיבה באולם.
הרב לייטמן: לא, עליו לא מדברים. הוא סתם גדל, ואז יש סימן כזה, י"ג שנה. אני מדבר בצורה רוחנית. בצורה הרוחנית, "בר מצווה" זה נקרא שהוא הופך לכוח המבצע, "בר מצווה". "מצווה" זה נקרא פעולת התיקון, שיכול בעצמו לבצע את התיקון הפנימי שבו, ולא שההורים עובדים עבורו.
אורן לוי: יש לנו הורים ברוחניות?
הרב לייטמן: גם ברוחניות הם נקראים "אבא" ו"אמא".
אורן לוי: מתי אפגוש אותם?
הרב לייטמן: כשאתה עולה לדרגה יותר עליונה, אתה פוגש בדרגה יותר עליונה שני כוחות, חיובי ושלילי כאילו, "אבא" ו"אמא".
אורן לוי: ומה עד גיל שלוש עשרה?
הרב לייטמן: הם מטפלים בך כל הזמן, בתנאי שאתה נכנע כלפיהם.
אורן לוי: ילד טוב כאילו?
הרב לייטמן: שאתה ילד טוב, שאתה נכנע. אבל "נכנע", זה שאתה מכניע את האגו שלך. ואחרי י"ג, כשאתה מגיע למדרגה מעל י"ג שנה, אין לפניך יותר "אבא" ו"אמא" כאלו, אלא אתה נמצא בשותפות ישירה עם הבורא.
אורן לוי: הם בכלל נעלמים מתמונת המציאות שלי?
הרב לייטמן: לא, אתה קנית את הכוחות האלה בעצמך, עכשיו הם נמצאים בך, אתה כבר גדול. כל הכוחות האלו, עד שקנית אותם, עד י"ג שנה, בהכנעה, הם עבדו עליך. ובי"ג שנה אתה נעשה בעצמך בעל הכוחות האלו.
אורן לוי: יפה. בוא נעשה חצי דקה הפסקה ונמשיך לדברים נוספים.
(...קליפ פרסומת)
אורן לוי: השאלה הבאה מגיעה דרך הבלוג שלך, וכותבת טל.
הרב לייטמן: לא זה ולא זה, כי זה מעיד רק על חולשה. גם כל השוורצנגרים, החזקים האלו, הגדולים, מאיפה בא להם הדחף להיות חזקים וגדולים, אך ורק מחוסר ביטחון הפנימי.
לכן, זה שאנחנו מראים לכל ילד קטן שהוא חייב להיות מאצ'ו, שרק על ידי זה הוא יכול להצליח בחיים, אנחנו הורסים אותו. הוא כבר נעשה טרוד ומפוחד מזה, שאחרת הוא לא יוכל להצליח. ואנחנו רואים אחר כך שזה ההפך. כל המאצ'ואיסטים החזקים הולכים להיות פועלי בניין, וכל הקטנים החלשים הופכים למנהלים שלהם. אז כל ההוליווּד הזה, ממש מקלקל לנו את הדור הצעיר.
לכן הייתי אומר שלבָּנות הרבה יותר קל, כי לאישה יש כוח הגנתי של הגוף, שקושר אותה יותר לטבע, ולכן היא יותר חזקה ויותר יציבה. אפילו אישה קטנה, הבת לעומת הבן. ובן תמיד לא יודע בדיוק מה דורשים ממנו, כי הטבע מכין אותו לעבודה פנימית יותר, לקֶשר עם הה' בצורה הישירה. מה שאין כן האישה, היא מתקשרת דרך הגבר, ולכן היא הרבה יותר מיושבת. וגם יש לה כל מערכת הלידה, וכל מה שהטבע מכין לה, אז היא צריכה להיות בנויה יותר ביציבות, כדי להביא לנו את הדור הבא.
אורן לוי: סליחה רגע שאני קוטע אותך, אמרת בהתחלה, הפתעת אותי מאוד, כשהיא שאלה אם גבר צריך להיות רגיש או אגרסיבי, תוקפני, אמרת "לא זה ולא זה". אז מה כן?
הרב לייטמן: אנחנו בנויים משני הכוחות האלה, משני הקצוות האלה, אבל אנחנו צריכים לחבר אותם יחד בצורה הנכונה. חינוך נכון, שהאדם בכל זאת תולה את כל ההצלחה שלו ביחס שלו כלפי החברה, כמה שהוא יהיה יותר רחב, הוא לא ייפגע, וכמה שירצה להתקשר לבורא דרך החברה.
העניין הוא שאנחנו נמצאים בתוך מערכת סגורה, שהיא הטבע. ועד כמה שנדע את החוקים שבתוך המערכת הזאת, נדע לנצל אותם יותר נכון, אנחנו נצליח יותר. חוכמת הקבלה מסבירה לנו את החוקים האלו. ויוצא שהעולם יכול להתנהג איך שבא לו, לא חשוב, אני לא צריך לכופף אותו או לדרוש ממנו התנהגות אחרת. כמה שאני יותר קשור לעולם בצורה כזאת, שאני רוצה שיהיה לכולם טוב, ודרך היחס הטוב שלי לעולם אני רוצה לחפש את הכוח העליון, בזה אני נמצא באיזון עם הכוח הכללי שנקרא "ה'", ואז זו ההגנה הטובה ביותר שאני יכול להשיג לעצמי.
אם אנחנו מלמדים את הילד לאט לאט את הטכניקה הזאת, הוא מתחיל להרגיש את הכוח העצום שפועל בעולם, הוא מתחיל להרגיש עד כמה שהוא נמצא איתו בקשר. אין לו בעיה של פחד, אין לו בעיה לא לנפח את השרירים, אנחנו לא רואים שזה עוזר בחיים שלנו. צריך להיות בריא, מאוזן, חזק בעצבים, והעיקר להיות מבין איך בכל הטבע הזה, להיות קשור לכל המערכת הזאת. כי אדם שקשור לטבע, הוא האדם הכי בטוח בחיים.
אורן לוי: גם רגיש, וגם אגרסיבי?
הרב לייטמן: תהיה לו רגישות ואגרסיביות, וכל הכוחות שלו יהיו מאוזנים בצורה כזאת, שהוא הוא יתפקד בכל מצב בצורה האופטימאלית, הטובה ביותר. כל הדברים האלה יבואו לו מעצמו.
אורן לוי: איפה שהם צריכים להיות.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: הבנתי.
הרב לייטמן: אנחנו רואים את זה, אני רואה את זה על ילדים שלנו שגדלים כך. הם לא יודעים בעצמם מה שקורה להם, אבל לאט לאט אני רואה עד כמה שהם משתנים, וכבר ההתנהגות שלהם, היחס, ההסתכלות על החיים, והביטחון מֵפְּחדים וחרדות, מכל מיני איומים, מכל מיני דברים, עד כמה שהם הופכים להיות מאוזנים, אין לי מילה אחרת. הילד לא נופל ולא קופץ, אלא יחד עם הרבה כוחות שפתאום יש לו, ורגשות, ושכל, והכל, יחד עם זה הוא נמצא תמיד באמצע. כאילו כל העולם שלו סביבו, והוא באמצע כל הזמן, כמו כדור שנמצא בתוך המים.
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלתה של שרית, היא כותבת לך דרך הבלוג שלך.
הרב לייטמן: תלוי אילו. בן אדם צריך להיות מאוזן כמה שיותר. הוא צריך להיות מה שנקרא "נורמאלי". לפי הנורמה, עשרים אחוז מהאנשים שהולכים ברחוב הם גם חולי נפש.
אורן לוי: מה זאת אומרת, זו אמירה די קיצונית הייתי אומר.
הרב לייטמן: אתה יכול לשאול רופא, ההגדרות האלו של חולי נפש, או חולי עצבים, הן הגדרות מאוד רופפות. אבל אדם צריך להבין שהוא צריך להיות בריא. כמו בכל מקצוע שהוא הולך לרכוש, ובכלל, הוא צריך לדאוג קודם כל לבריאות שלו. חוכמת הקבלה לא דורשת שום הצטיינות מיוחדת. תתחילו ללמוד, תתחילו להיכנס לחומר, לקרוא אותו, לראות כמה שהוא משפיע עליכם, כמה שהוא עובד יפה ונכון. אתם תגלו עולם ומלואו, אתם תרגישו עד כמה שפתאום יש לכם דווקא יותר ביטחון, יותר הבנה.
זה יבוא אחר כך עם בלבולים קטנים, ושוב הבנה, ושוב בלבול, וכך זה בא לסירוגין, כמו החיים שלנו. אבל בסופו של דבר מיום ליום, מרגע לרגע, תרגישו שרוכשים עולם ומלואו. ואז כל הערפל הזה, כל השאלות האלה, לאט לאט מתחילות לרדת, ומתחיל להיות אדם יותר חופשי, יותר בטוח, יותר קשור למציאות, פחות מפוחד.
ואני ממליץ לכל אחד.
אורן לוי: יש לנו שאלה נוספת בעניין של חינוך. כותב לנו שמואל מרמת גן דרך האתר www.kab.tv.
אורן לוי: אני זוכר את האמירה הזאת שפעם אמרת, שאם אתה מתייחס לילד רק עם לתת עונש או לתת פרס, יש בזה מן אילוף "בהמי".
הרב לייטמן: נכון.
אורן לוי: את החלק השני של ההסבר אני כבר לא זוכר, אבל כנראה שהדגשת שם עניין של בושה. אז בוא תסביר במה מדובר.
הרב לייטמן: כי בושה היא המרכיב של האדם. רק לאדם יש התכונה הזאת, בושה. רק אדם יכול להתבייש, ה"חי" לא יכול להתבייש. ולכן אם אנחנו עובדים, אבל בצורה עדינה, בצורה עקבית והדרגתית עם הילד, לעורר בו את הרגשת הבושה, "זה לא כדאי לך, זה לא מתאים לך, אתה בכל זאת אדם, אתה בכל זאת ילד", אם אנחנו מעוררים בו דרגות אנושיות, מפתחים בו את האנושיות, את הגאווה בזה שהוא אדם, הוא מתחיל להרגיש בושה, "לא מתאים לי, אני לא מסוגל, אני לא יכול להרשות לעצמי". ואחר כך באה בושה אחרת, באה בושה עד כמה שהוא רוצה לנצל את האחרים, עד כמה שרוצה לגנוב, לגנוב דעת, לגנוב משהו, לקחת משהו על חשבון מישהו וכן הלאה.
אם הוא לאט לאט מקבל את ההרגשה הזאת, הוא כבר לא יתנהג כך. בכל מקום הוא יתנהג ממש כ"אדם". תראה איך אנחנו נוסעים בכבישים, איך אנחנו רוצים לדחוף ולהכניס את השני לפינה. תראה מה שקורה לנו. אם ילד ירגיש בושה על מה שקורה לו, אז זה יבנה אותו כאדם. אחרת אי אפשר לבנות אדם, רק על הבסיס הזה.
אורן לוי: אני רוצה לתת לך דוגמה ממשפחתי. יש לי ילד בן ארבע וחצי, ואתמול הוא הלך ברחוב עם אמא שלו, ובאו מולו ילדים, שהוא לא מכיר, והבן שלי נתן דחיפה לילד שבא ממולו. אחר כך אשתי סיפרה לי, והתחלתי לדבר איתו על זה. לקחתי שחקנים של שחמט, ועשיתי דוגמה שבאים שניים מפה, ושניים מפה, ועשיתי איזו סימולציה, וניסיתי להכניס אותו רגשית לתוך המצב הזה, שבו היה הילד שאותו הוא דחף. ואני מרגיש שהוא מרגיש ממש את המציאות הזאת, את המצב הזה, והוא מרגיש שזה לא טוב להימצא במצב הזה. אבל מצד שני, כשהוא יהיה שם ברחוב עוד פעם, כנראה מחר, הדחף לעשות משהו מתעורר בו, ובולע וקובר אותו.
הרב לייטמן: נכון. קודם כל, הוא תופס את זה מהחברה, מהסביבה.
אורן לוי: ברור.
הרב לייטמן: וחוץ מזה, זה בא מבפנים, מהאגו הלא מתוקן.
אורן לוי: ברור, כן. מה עכשיו, איך אני מתְנהג?
הרב לייטמן: פעם אחר פעם.
אורן לוי: שוב ושוב.
הרב לייטמן: פעם אחר פעם, כשחוזר וחוזר על עצמו, וכל פעם האור פועל עליו. כשהוא במקצת רוצה להכיר התנהגות אחרת, הוא מזמין בזה את פעולת המאור המחזיר למוטב, ובזה הוא ישתנה. לא שזה שוב ושוב, ואז מזה יהיה לו משהו. רק על ידי כך שהפעולות שלנו הן לפחות דומות במקצת לפעולות הרוחניות, בזה מאיר עלינו האור, ומשנה אותנו. ופתאום אדם מרגיש, שהוא לא מסוגל כך, הוא כבר חייב אחרת.
אורן לוי: זה יבוא לו.
הרב לייטמן: יבוא.
אורן לוי: בואו נעשה חצי דקה הפסקה, ומיד נמשיך עם דברים נוספים.
(... קליפ פרסומת)
השאלה הבאה היא שאלתה של רעות, והיא כותבת לך דרך הבלוג שלך.
הרב לייטמן: זה כנגד עשר הספירות העיקריות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.
אורן לוי: מה זה ספירות?
הרב לייטמן: ספירות הן התכונות המתוקנות שלנו, שבהן כבר מאיר האור. עשר הספירות הן כמו שלד של הנשמה, שאם אנחנו מתקנים אותן בכללות, בכך תיקנּו את הנשמה, זאת אומרת, הגענו למצב שהיינו צריכים לעשות. כל המציאות שלנו, כל העולם הזה, כל ההיסטוריה שלנו, ואנחנו נמצאים עכשיו בתקופה הזאת, הכל זה כדי לאפשר לנו לתקן את הנשמה. זאת אומרת, מה שהתגלגלנו, מה שעשינו כל ההיסטוריה, מה שאנחנו מגיעים עכשיו, מגיעים לביצוע, לתקן את הנשמות שלנו.
אורן לוי: לא הבנתי.
הרב לייטמן: ואז, כשאנחנו מגיעים לתקן אותן, מתגלים בנו עשר תכונות עיקריות, שאותן אנחנו צריכים לתקן. וכשאנחנו מתקנים אותן, אנחנו מגיעים לדרגת האדם. לכן זה נקרא "דִבְּרוֹת", זה האדם "המדבר", מה שמעלה אותי מדַרגת הבהמה לדרגת האדם.
אורן לוי: הדיבור.
הרב לייטמן: הדיבור, ודאי. זו המערכת הזאת של דיבור, זה לא סתם דיבור, סביבה מסתובב כל הגוף שלי. כל החשיבה שלי, הכל בא דרך הדיבור. לא סתם אני נקרא "מדבר". לא "חושב", ולא "הוגה", ולא משהו, אלא "מדבר".
זה נושא בפני עצמו, פעם נדבר על זה.
אורן לוי: עשרת הדברות.
הרב לייטמן: "עשרת הדברות" זה נקרא שאני מגלה את הנשמה שלי כמורכבת מעשרת הכוחות האלה, התכונות האלו, ומתקן אותם ביסודם, ואז מגיע לגמר התיקון של הנשמה. לכן עשרת הדברות כוללים בתוכם כל מיני תתי פעולות יותר מורכבות, פנימיות, שהן כולן בעצם סך הכל כוללות את עשר התכונות האלו שאני צריך להשיג. וכל אחת מהן זו דרגה מאוד גבוהה רוחנית.
אר"י, ה"זוהר" ובעל הסולם, מבררים את הדברים האלה, ואנחנו לומדים זאת ב"תלמוד עשר הספירות".
אורן לוי: בוא ניקח אולי איזו דוגמה או שתיים מתוכן.
הרב לייטמן: למשל "כבד את אביך ואת אמך".
אורן לוי: מה זה?
הרב לייטמן: יש לנו באמת "אבא ואמא", דרגה כזאת רוחנית, בעולם האצילות, שאנחנו מגיעים לעלייה אליהן, ונכללים בהן.
אורן לוי: "לא תנאף".
הרב לייטמן: זה ברור לנו, לא?
אורן לוי: מה? לא, לא ברור בכלל, מה זה?
הרב לייטמן: אלה שתי מדרגות. מה זה בעולם הזה?
אורן לוי: שאדם נשוי, או אפילו לא נשוי, לא יכול לבוא לאישה של אדם אחר, לאשת איש, ולהתקשר אליה, לקיים איתה יחסי מין, כי היא שייכת למישהו אחר.
הרב לייטמן: כן. אז יש ברוחניות עניין, שאם עוד לא קידשת את הכלי, אם עדיין לא תיקנת אותו, אז אתה לא יכול להתקשר לכלי הזה, לרצון הזה, ולהשתמש בו. "גבר" זה נקרא המשפיע, "האישה" זה הרצון שצריכים קודם לתקן אותו. מתקנים את הרצון הזה על ידי קניין, על ידי זה שהוא "קונה" את האישה הזאת לעצמו, שעושה איתה קידוש, שעושה איתה קשר מיוחד. ואם הקשר הזה כבר קיים, אז הוא יכול למלא את הרצון הזה בעל מנת להשפיע. זה נקרא שכבר נכנס איתה ביחסים חוקיים.
אורן לוי: וכל זה קורה בתוכי, בתוך הנשמה שלי? כי אמרת שאלה עשר ספירות בתוך הנשמה שלי.
הרב לייטמן: ודאי. וכל זה בתוך כל הרצונות שלי, שאני מתקן אותם בצורה כזאת, מקדש אותם, מחבר אותם לכוח המשפיע, למסך, וממלא אותם בעל מנת להשפיע.
אורן לוי: אז נסכם מה הם עשרת הדברות.
הרב לייטמן: תיקון כללי של כל הנשמה.
אורן לוי: שמביא אותי לדרגת ה"מדבר".
הרב לייטמן: ה"מדבר" הכללי, שאני בזה דומה לבורא. זו פסגת התיקון.
אורן לוי: הבנתי. נלך לשאלה בסגנון קצת אחר, בקשר להשתתפות בהפצת שיטת תיקון העולם, הפצת חוכמת הקבלה. כותבת שרית דרך הבלוג שלך.
הרב לייטמן: בצורה כזאת אנחנו אף פעם לא נוכל לתקן את העולם. אנחנו תמיד הולכים ממדרגה תחתונה למדרגה יותר עליונה, כשאנחנו לא רואים לאן הולכים ומה עושים. אלא אנחנו מקבלים עצה איך לעלות, מה לעשות, ואחרי שעושים אז עולים.
גם ילד שגדל, לא יודע מה שהוא עושה. אנחנו הגדולים מביאים לו משחקים, מלמדים אותו, נותנים לו תרגילים. על ידי זה שהוא מבצע אותם, הוא הופך מילד קטן לילד גדול, לאדם גדול. אחרת יישאר כמו תינוק, הוא יישאר לא מפותח. זאת אומרת, חייב להיות מישהו יותר גדול שמביא לקטן כל מיני אמצעים להיות מוצלח.
אז המקובלים כתבו לנו ספרים, מקובלים אומרים לנו מה לעשות. ואם אנחנו רוצים להתפתח, עלינו לעשות כמו שאנחנו עושים עם ילדים בעולם שלנו. אם אנחנו לא רוצים להתפתח, אז אנחנו זורקים את זה ונשארים מפגרים. זה מה שקורה עם כל המציאות, עם כל האנושות.
אורן לוי: נחזור לציווי שהשאירו לנו המקובלים. בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, כותב: "אך ורק בהתפשטות חוכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה. ולפיכך עלינו לחבר ספרים, ולפתוח מקומות לימוד ולהפיץ אותם במרחבי האומה".
הרב לייטמן: בשבילי זה מספיק. אז כמה שאני מסוגל לעשות, אני עושה.
אורן לוי: אם השתתפתי בפעולה הזאת טכנית, הבאתי את הידיעה הזאת למישהו, בין אם זה ספר, בין אם זה לינק באינטרנט. הייתי כצינור, כמעביר, נכון? האם זה מספיק?
הרב לייטמן: זה מספיק, כי אני כבר נדבק למישהו גדול שעשה את זה, ואני מבצע. אז כבר יש בי חלק ממנו, ויש בו חלק ממני. אנחנו כבר קשורים זה לזה, ולמרות שאני עשיתי פעולה קטנה, שהיא סך הכל כלום לעומת מה שהוא עשה, כבר יש לי בכל זאת קשר. ועל ידי זה האור פועל עלי, מהדַרגה שלו.
אורן לוי: זה מה שרציתי לשאול. יש פה משהו נסתר, זאת אומרת.
הרב לייטמן: כך בכל הפעולות שלנו. אנחנו תמיד צריכים להבין, שבפעולה הנכונה אני מפעיל את המאור המחזיר למוטב. ככתוב, "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב", רק האור יכול לתקן אותנו, ולהביא אותנו לטוב.
אורן לוי: זאת אומרת, זה גם בלימוד עצמי, וגם בהפצת חוכמת הקבלה.
הרב לייטמן: בכל דבר. לכן אני מחפש רק את הפעולות שמביאות לי את המאור, מתקנות ומעלות אותי.
אורן לוי: תודה הרב לייטמן, הזמן שלנו נגמר. תודה לכם שהייתם איתנו, כל טוב ולהתראות.
(סוף התוכנית)