"מקובלים כותבים"

תורת ההכרה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- 24.08.15 – אחרי עריכה

בן ציון: אנחנו מידי פעם שולפים איזה משפט מדברייך, שנראה לנו שהוא עיקרון חשוב. פתאום אנחנו מזהים שיש פה משהו עקרוני, שאתה לא סתם חוזר עליו, ואנחנו שמחים להתמקד בו. הפעם רצינו לדבר על מה שאתה הרבה פעמים אומר, שאת כל ההתפתחות שלנו אנחנו צריכים לעבור בהכרה.

כן, וודאי. אנחנו רואים איך האנשים חושבים, איך הם מתקדמים בחיים, איך הם עוברים את החיים, כאילו זה חלום שעובר עליהם, והם לא יודעים איפה הם נמצאים, מה הם עושים, מה מהות הפעולות שלהם, מה מפעיל אותם, איך הם מגיבים. הם לא מודעים לכל הדברים האלה, וזה בעצם כל מהות הקיום של דומם, צומח, חי ובני אדם הרגילים. רק המקובלים רוצים לדעת ולגלות מי מפעיל אותם, איך הוא מפעיל אותם, באיזו תוכנה, לפי איזו מטרה, לְעבר מה הם מתקדמים, איך הם יכולים להשתתף בזה, איך לבקר את הדברים האלה, לשנות אותם, והאם ניתן או לא, וכן הלאה.

זאת אומרת, באיזה עולם באמת אנחנו קיימים, מה מהות החיים שלנו, מה התועלת מהקיום, מה מטרת הקיום, זה בעצם מה שמדאיג כמה אנשים בעולם הזה. ואנשים אלו מפתחים את עצמם כדי לגלות את המערכת העליונה שמנהלת, מערכת של הנהגה, מערכת של השגחה, וכך הם מתחילים להכיר את הכוח העליון של הטבע כולו, שסוגר בתוכו את כל הטבע ומנהל אותו וגם אותם. הם מתחילים להכיר את זה, מתוך רצון חזק להתקרב לזה.

הראשון בזה היה אדם הראשון, אחריו היו עוד דורות מקובלים. אברהם היה גדול בזה. ובכלל, זה בעצם היעוד של עם ישראל, שקם כעם יודע ה'. זאת אומרת עם, קבוצת אנשים, שמגלה את הכוח העליון ורוצה להכיר אותו, לגלות אותו, לחיות בהתאם לגילוי שלו, לדעת מה תלוי בו, מה תלוי בהם, וכן הלאה, להיות כשותפים. פתאום הם מגלים שהם יכולים לשנות את החיים שלהם, הם יכולים לקבוע בעצמם את ההתפתחות שלהם. ישנם אנשים בעולם שלנו שנולדים עם רצון כזה. ואנשים כאלה, מדור לדור, הם יותר ויותר.

אנחנו נמצאים בכלל בדור כזה שאנשים כאלה, במיוחד מקרב עם ישראל, מגיעים לחכמת הקבלה ועל ידה הם מתחילים לגלות את המערכת שבה אנחנו קיימים. זו מערכת נסתרת מהאדם הרגיל, שלא יודע באיזה עולם הוא חי, מה כאן נסתר אחרי כל הדומם, צומח, חי בני אדם, מה מנהל ואיך. הם חושבים שהעולם הזה הוא מקרה, שאנחנו מתקיימים מרגע לרגע על ידי איזו מקריות, ובכלל לא שואלים על זה. זה למעלה מהקיום שלהם, ולכן לא פלא שהם לא שואלים. נניח חתול, הוא אף פעם לא ישאל את עצמו איך זה להיות חתול, כי הוא חי בתוך זה שהוא חתול. כך גם האדם חי מתוך זה שהוא אדם.

ישנם אנשים ששואלים, מה זה נקרא להיות אדם, מי מנהל את האדם, איפה הכוח הזה. אנחנו רואים חוקיות בטבע, מכנים אותה א-לוהים, אז מי זה א-לוהים, מה זה א-לוהים, מה המערכת שמפעיל הכוח העליון הזה, מה יש למעלה ממנו וכן הלאה. זאת אומרת, מדברים על גילוי הא-לוהות, הכוח המחזיק ומנהל את כל המציאות לאדם בעולם הזה. ואת כל זה מאפשרת לנו חכמת הקבלה.

חכמת הקבלה בעצמה היא חכמה, אוסף של נתונים שאספו אנשים שרצו לגלות את הא-לוהות במשך אלפי שנים, מהאדם הראשון, שהוא הראשון שגילה את הא-לוהות, ועד ימינו, שאנחנו מגלים אותו.

בן ציון: אני חוזר שוב למשפט, כי הוא מכיל הרבה מאוד דברים והשלכות, שאת כל ההתפתחות שלנו אנחנו צריכים לעבור בהכרה.

כן. הכרה זה נקרא שאני יודע, מבין, מרגיש, משתתף בעצמי, בכל החושים שלי, במה שאני נמצא תחת שליטת הכוח העליון. ואני מגיב אליו ונמצא איתו בהדדיות, בעבודה כזאת הדדית.

בן ציון:. כשאתה אומר את המשפט הזה, אתה בטח רוצה לפתוח לנו קצת את העיניים למשהו שאנחנו לא רגילים אליו, כאילו אתם מתפתחים, ואתם צריכים לעבור בהכרה כל מה שקורה לכם.

כן. אדם יכול לעבור את כל החיים שלו כמו בחלום. הוא יכול לעבור את כל החיים שלו מתוך כך שלימדו אותו לקום בבוקר, ללכת ללמוד, לחזור הביתה, לאכול, לישון. או ללכת לעבוד, לחזור הביתה, לאכול, לישון, וגם לבלות, ולעשות כל מיני דברים, זאת אומרת, מה שאנשים פיתחו במשך החיים האלה. האנושות האומללה הזאת פיתחה לעצמה כל מיני עסקים, ואנשים מתעסקים בזה, חלק לבידור, חלק לעבודה, חלק לבילויים למיניהם, וככה זה.

בן ציון: זאת אומרת, האדם מנותק ממה שהוא עובר באמת?

בטח. הוא מנותק לגמרי, הוא לא יודע בעצמו מה שקורה, הוא כאילו רואה חלום. מה שאנחנו בחיים שלנו עוברים, אנחנו עוברים חלום, ומה שקורה באמת איתנו אנחנו לא יודעים, לא מרגישים, לא מזהים את זה.

בן ציון: אז אם אנחנו לא מזהים את מה שבאמת קורה איתנו, ואתה אומר שאנחנו צריכים לעבור את זה בהכרה.

לכן אנחנו צריכים להתעורר.

בן ציון: למה אנחנו צריכים לשים לב?

אנחנו צריכים לשים לב לעצות שנותנת לנו חכמת הקבלה, איך אנחנו יכולים להתעורר מהחלום. "יהודה המתעורר" זה נקרא.

בן ציון: האם למעשה אנחנו נמצאים פה כמו באיזה ניסוי, שכל הזמן מנסה לשנות את ההכרה שלנו? אנחנו נמצאים באיזו התפתחות הכרתית, אז האם כל החיים שלנו למעשה מנסים לפתח לנו את ההכרה?

במשך אלפי שנים לא חשבנו על זה, אלא התפתחנו לפי הדחפים שהרגשנו בתוכנו, ולא היינו מודעים אפילו מאיפה הם ולָמה הם, אלא היינו מממשים אותם. עכשיו אנחנו מגיעים להתפתחות כזאת שאנחנו מתחילים לשאול מאיפה הדחפים שלנו, למה הם מביאים אותנו, מה התועלת מהם, וכן הלאה. לָמה זה בא כך? כי אנחנו מגיעים לתקופה כזאת שאנחנו לא בדיוק מבינים באמת מה קורה איתנו הלאה. הגענו למצבים שאנחנו לא רואים לפנינו יכולת להתפתח כך מן הסתם, אלא יש איזה מין בלבול גדול מאוד מהחיים שלנו.

תמיד התפתחנו לפי האגו, אני ידעתי שאני צריך ללכת לעבוד, להרוויח, משפחה, בית, כמה שיותר עסקים, כסף ועוד כסף, וכך להתפתח. פתאום אנחנו מגיעים למצב שהתועלות האלו, המטרות הללו, לא מושכות אותי, אני מיואש מהן. אני נעשה כבעל ניסיון, מסתכל על האחרים ואומר, "אז מה אם יש לו כסף, מה יש לו בסך הכל, בשביל מה אני צריך לטרוח עד כדי כך. אולי "מיהו העשיר השמח בחלקו"?" וחוץ מזה אנחנו רואים מה קורה עם האנשים האלה. זאת אומרת, הרצון שלי משתנה, הדחפים שלי משתנים, אני כבר לא נמשך לזה, אני נמשך לדברים יותר מהותיים, כך התפתחנו. ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה.

אני מתחיל לשאול מה מהות החיים, מה טעם החיים, בשביל מה לחיות בכלל. יש הרבה אנשים שמתאבדים, הרבה אנשים שנמשכים לייאוש וצריכים תרופות נגד הייאוש, אנשים צריכים מריחואנה כדי להירגע, אנשים לא יודעים בשביל מה בכלל הם צריכים לעבוד, להעביר את החיים האלו בצורה כזאת. "בעל כורחי אני נולד, בעל כורחי אני חי, בעל כורחי אני מת", נכון, אבל אני לא רוצה בעל כורחי כך לעשות את זה. אני לא יודע בשביל מה. המחשבות האלה יותר ויותר חודרות, מתעוררות בבני האדם ולכן אנחנו רואים את התוצאות האלו. כשאנחנו רואים כמה אנשים נכנסים לטרור, לכל מיני מלחמות, זה הכל מחוסר מטרה אמיתית בקיום של האדם. אדם מתחיל לשאול האם אני חי רק לצורך זה, או יש בכל זאת יעוד אחר, יותר גדול. נצחי אני רוצה להיות.

בן ציון: למה את כל הבעיות שתיארת עכשיו, אתה שם תחת הכותרת שיש לנו בעיה בהתפתחות הכרתית. כי האדם הוא כביכול עובר את מה שהוא עובר, כמו שציינת.

כי העיקר זה הכרה. אני עכשיו מרגיש שאני לא נמצא בהכרת ההתפתחות שלי, כי עוברים ימים, עוברים שנים, ואני כאילו לא חי, עושה דברים בצורה כמו איזו מכונה, ופתאום אני מתעורר, מסתכל .

בן ציון: אבל זו ההכרה שלי.

אז אני מכיר בשביל מה הייתי. עברו עשרים שנה, שלושים שנה, הייתי כמו בחלום, כאילו מה עברתי? טוב, עברתי, ועכשיו אומרים לי שצריכים למות.

בן ציון: כן. החיים עברו מהר.

אבל בשביל מה? מה התועלת? הילדים שלי אותו דבר, הנכדים שלי יהיו אותו דבר, וכך יוצא שהאדם מתחיל לשאול על מהות החיים. ואם הוא לא עושה את כל החיים שלו בהכרה, אז כאילו אין טעם.

בן ציון: אם בן אדם לא מוצא את המשמעות שלו לחיים?

אז הוא מרגיש שאין טעם לחיות. לכן הוא רוצה לסגור את המחשבות האלה או לקבל תרופות נגד דיכאון או מריחואנה או משהו מסוג זה או להתאבד, הוא לא יודע מה לעשות. או שהוא ייסע לכל מיני מקומות בעולם, ישתגע ככה, יתבלבל, רק לא להיות בתוך מרה שחורה, כי החיים אין בהם שום תועלת.

השאלות שלו דורשות תועלת מהחיים, מה מהות החיים ובשביל מה חיים. הוא לא יכול לענות על זה. הוא לא רוצה להתחתן, לא רוצה להביא ילדים, הוא לא רוצה לסדר את עצמו, הוא לא רואה את עצמו קשור למדינה, לעם, למשפחה. הרצון הגדול שעכשיו מתעורר בבני אדם, כבר יוצא מגדר הרגיל של הקיום הרגיל המכאני הזה של דרגת החי, שהיינו כמו חיות, ודורש מאיתנו להיות בני אדם.

מה זה בני אדם? שאתם תדעו בשביל מה אתם חיים. השאלה כבר מתעוררת בשביל מה לחיות, למה חיים? אבל תשובה עליה עדיין לא נראית, לא מתגלה. ואז אנחנו נמצאים בתקופת המעבר, אנחנו באמת לא יודעים מה לעשות עם עצמנו כי השאלה הזאת ממררת לנו את החיים וממש מנקרת לנו את המוח, כמו שכותב בעל הסולם, "נצליח לזרום בזרמי החיים כמו אתמול", זאת אומרת בלי לחשוב, לא להעלות את המחשבות האלה.

בן ציון: למה כל הסבל והייסורים שלנו שקולים לחוסר התפתחות הכרתית?

כי הדרישה להתפתחות הכרתית, זו הדרישה של הרצון שעכשיו מתעורר באנושות, והאנושות מחפשת מטרה שתהיה למעלה מהחיים הבורגניים. עברנו כבר הרבה שלבים, וגם את השלב של החיים הקפיטליסטיים, הבורגניים, החלום האמריקאי, שהוא השלב האחרון בהתפתחות.

מה עושים עכשיו? אנחנו לא יודעים, אנחנו נמצאים באמצע, בין הפורמציות האלה לבין השלב הבא. לכן יש לנו כאן שאלה שדוחפת אותנו קדימה, ואנחנו לא יודעים לאן, ולכן יש לנו קבוצות טרור ומלחמות, אנשים לא רוצים להקים משפחה, לא רוצים לעבוד, ולא יודעים מה לעשות.

בן ציון: עכשיו מתעוררות בנו שאלות שדוחפות אותנו לשלב הבא של ההתפתחות, אבל האם לא מדובר במשהו שקיים בשורש הבריאה, בחוקים?

זה קיים בשורש הבריאה, אבל רק אנשים מיוחדים, יחידים, היו מתעוררים עם שאלות כאלה, היו נמשכים לחכמת הקבלה או לפחות לפילוסופיה, או במשהו למדע. אבל היום אנחנו רואים שזו נחלתם של המון אנשים, נחלת כולם. הרבה מאוד אנשים בעולם נמצאים היום בייאוש, כל אחד צריך להיות עם הפסיכולוג שלו, עם הפסיכיאטר, עם תרופות הרגעה, עם מריחואנה. לא סתם רוצים להרגיע את האנושות עם הקנאביס.

בן ציון: האם כל המטרה והתכלית של החיים זו התפתחות הכרתית, ולא חשוב איך קורה כל השאר?

אני צריך קודם כל לדעת בשביל מה ולמה, האם יש לחיים האלו מטרה. השאלה על מטרת החיים קשורה גם למה שקורה אחרי המוות. כי הגוף שלי הוא בהמה, אני כבר מתחיל להתייחס אליו כך, שהוא בהמה, ואני חי בתוך הבהמה הזאת, וכמה שהיא חיה, האני חי. האם האני שלי חי לפי הבהמה הזאת, או שיש לאני שלי חיים למעלה מהבהמה שעוד מעט תמות? האם האני שבי ימשיך לחיות באיזו צורה אחרת? את זה אני רוצה לדעת. זה שייך לאותה השאלה של מה הטעם בחיים, מה מהות החיים.

בן ציון: האם ידיעת הכלל הזה, שלמעשה החיים שלנו מובילים אותנו להתפתחות הכרתית וזו בעצם התכלית, יכולה אולי לשחרר אותי קצת מכבלי החיים האלה?

האנשים שבאמת מרגישים שהם חייבים למצוא תשובה על מהות החיים, הם מגיעים לחכמת הקבלה, זאת אומרת, זה מביא אותם על ידי המערכת הכללית. הם כמו מטעָן בשדה חשמלי או מגנטי שמגיע למקום האיזון שלו, למקום הכי רגוע שבו הוא יכול להרגיע את עצמו. כך האדם מגיע.

בן ציון: ואז מה האדם מרגיש, שהוא נכנס פתאום לאיזו תנועה כמו בחדר כושר וכל הזמן הוא מתפתח?

הוא מגיע למקום שבו הוא יכול למצוא את התשובה על השאלה הקיומית שלו, "בשביל מה אני חי".

בן ציון: ומה קורה להתפתחות ההכרתית שלו?

הוא פותח את ההכרה ומתחיל לראות מערכת יותר גדולה שמנהלת אותו, מנהלת את האדם שבו, ולא את הבהמה שבו. הוא מתחיל לחיות חיים נוספים בנוסף לגוף שלו, והחיים הנוספים האלו, הם החיים שמביאים אותו להכרת המציאות העליונה שבה הוא חי כאדם, הדמות הפנימית שלו שנקראת "אדם". פתאום הוא מגלה את עצמו שהוא חי גם במצב מסוים שנקרא "עולם", שהאדם שבו הוא האדם הרוחני, והוא חי בעולם שהוא העולם הרוחני. מי שחי בתוך הבהמה ודבוק לבהמה שלו, לא מרגיש את זה ולא שואל על זה ולא מגלה את זה.

בן ציון: לאדם אין גישה להכרה שלו?

הוא יכול לפתח את ההכרה שלו כך, שדרכה הוא יגלה את המציאות הבאה שלו, שזה קיום הגוף הרוחני שנקרא "נשמה", בתוך העולם הרוחני שנקרא "העולם העליון".

בן ציון: חכמת הקבלה מספקת לאדם את הגישה לזה?

כן, היא מספקת לו את הכלים ומלמדת אותו איך להגיע לזה.

בן ציון: ברמה האישית אני אוכל לשלוט על ההכרה שלי, פתאום תהיה לי גישה להתפתחות ההכרתית שלי?

כן.

בן ציון: וזה ישפיע על איכות החיים שלי?

זה ישפיע על איכות החיים, מפני שבלי זה אתה תרגיש שאין לך חיים. זה לא שאיכות החיים שלך תלויה בכמה קלוריות שאתה צורך, או איזה סרט ראית, או כמה שעות עבדת, נחת או בכלל. את איכות החיים שלך אתה מודד עכשיו בקשר עם מהות החיים.

בן ציון: המושג הזה של ההכרה, של המודעות, זה התענוג הכי גדול שיכול להיות.

נכון, כי בזה אתה ממלא את הכלים שלך, הרצונות שלך, החללים שלך, שקודם היו ריקניים ולא ידעת מה לעשות איתם, כי היית כל הזמן במועקה.

בן ציון: כשחפץ נופל, או כמו אדם כשקורה איתו משהו, באותו רגע הוא לא יכול לחקור את עצמו כי הוא בתהליך אחד. מה קורה כאן, איך הוא גם עובר תהליכים וגם חוקר את עצמו?

זה הכל קורה בבת אחת, במקביל, בהרבה מאד התפתחויות שהוא עובר, בתנאי שהוא הולך לפי עצות המקובלים שעברו את הדרך, ולכן הם בעלי ניסיון וכותבים לו איך הוא צריך לעשות כדי להצליח, להגיע למהות החיים.

בן ציון: אמרת שאנחנו צריכים להרגיש את ההתפתחות ההכרתית שלנו. כשגדֵלה לי הציפורן, אני לא מרגיש שהיא גדלה, אבל היא גדלה. מה פה השינוי שבו אני צריך להרגיש את ההתפתחות ההכרתית שלי, מה זה אומר?

שאתה בעל הבית על ההתפתחות שלך ואתה גורם להתפתחות שלך, ואתה נעשה בזה שותף לאותו כוח עליון שמפתח אותך. במה? בכך שאת הכוח אתה מקבל ממה שקרה וקורה בטבע, ממה שנמצא בטבע, וזה נקרא הכוח העליון, כוח הבורא, כוח האור. אבל הכוח הזה משפיע עליך ומפתח אותך, אך ורק בתנאי שאתה מבין מה אתה הולך עכשיו לעשות, באיזו צורה אתה הולך להתפתח.

בן ציון: עד עכשיו, אפילו שיש לי שכל ורגש שהתפתחתי בהם ואני חי, זה נקרא שלא הייתי שותף להתפתחות שלי, אלא קיבלתי את זה מן המוכן. עכשיו אני צריך להיות שותף להתפתחות ההכרתית, או לפחות להיות רגיש אליה. איזה שינוי גישה משמעותי יש כאן?

בלעדיך לא תתפתח. בלעדיך, בלי עצמך בלי ההשתתפות שלך בזה, אתה לא תתפתח. אנחנו הגענו לשלב שאנחנו נעמוד על מקום ונקבל בעיות, מכות, ייסורים, שיחייבו אותנו להבין את תכלית ההתפתחות, תהליך ההתפתחות, תכנית ההתפתחות, ואנחנו נשתמש בכל האמצעים שאז יתגלו לרשותנו, ונפתֵח את עצמנו בעצמנו. אמנם על ידי הכוח העליון, בשותפות עימו, אבל בהכרה מלאה בכל שלבי ההתפתחות שלנו. זה נקרא עיבור, יניקה, מוחין, דרגות ההתפתחות הרוחנית הבאה שלנו.

בן ציון: איזה שינוי גישה הכי משמעותי ומהותי יש כאן?

שאנחנו מתחילים להבין באיזו מציאות אנחנו באמת נמצאים, איך אנחנו קיימים ומה קורה. אני מתחיל למלא את עצמי עם כאלה ידיעות, עם כאלה רגשות במוח ובלב, כך זה נקרא, שזה נותן לי תפיסה אחרת במציאות. זאת מציאות אינסופית, היא לא מוגבלת, בגלל שאני נעשה לא מוגבל. היא מציאות שנותנת לי אפשרות להרגיש אותה בשלמות, להרגיש אותה כמציאות נצחית, ואז אין לי שאלות אם אני חי, אם אני מת, אם אני עייף, ומה קורה לי. אני יוצא מעל לדרגת הגוף, ובסופו של דבר כשהגוף נפטר אני ממשיך, כי יצאתי כבר למציאות הזאת. ואז אני נמצא בעולם הנצחי, השלם, האמיתי. וכל העולם הנוכחי הזה שלנו שאנחנו מרגישים דרך הגוף שלנו, דרך הבהמה הזאת, שזו בעצם בהמה, דרגת חי, זה בסך הכל כדי לאפשר לנו לצאת לשלב הבא.

ולכן עכשיו התקדמנו עם כל האנושות לשלב שבהחלט כולנו יכולים, כל אחד ואחד מכל באי העולם, להגיע ליציאה מהמסגרת המאוד צרה הזאת של העולם הזה, ולהיכנס להרגשת העולם הנצחי, השלם, האינסופי.

בן ציון: מה אנחנו צריכים לשנות בגישה שלנו?

להגיע ללימוד חכמת הקבלה בצורה אמיתית. אני מזמין את כולם לקורסים שלנו, והלאה לכל תהליך הלימוד, כי זה בונה את האדם.

(סוף התכנית)