עולמות נפגשים
השכלה בחברה הישראלית
תכנית 30.11.15 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
בן ציון: היום אנחנו ננסה לבדוק את עניין ההשכלה האקדמאית שנמצאת היום באיזה משבר, ובחרתי כתבה בעניין הזה. ולאור המשבר הזה, נבדוק מה אנחנו מזהים במשבר הזה, מה זה אומר על החברה שלנו, בפרט על החברה הישראלית. גם אתה עובד עם החברה הישראלית ומנסה להנחיל לה ידע, להפיץ את חכמת הקבלה, ובעצם להתמודד עם החברה, עם ההעדפות שלה, עם מה שהיא אוהבת, ועם מה שהיא פחות אוהבת.
אני אתחיל בציטוט מתוך הכתבה "אקדמיה שאיבדה את דרכה של מערכת השכלה גבוהה שקפאה על שמריה ומתקשה להסתגל לשינוי האדיר שעובר על הידע בעידן הנוכחי". נתחיל ב"משבר הידע". אתה גם דוקטור לאונטולוגיה, של התפתחות הידע ותפיסת המציאות, אז מהו בעצם משבר הידע שאנחנו חווים היום, שאולי האקדמיה היא כבר לא המקום היחיד למצוא את הידע הדרוש היום להתפתחות ולשגשוג.
הבעיה היא שהאנושות בהתפתחות מימי הביניים והלאה, הלכה אך ורק לפי המדע שאני קורא לו "המדע החיצון". כך קוראת לו חכמת הקבלה. זאת אומרת, רק לפי השכל האנושי ורק לפי ההגבלות והתכונות שלו. לזה אנחנו קוראים "מדע". מה שאדם יכול לתאר לעצמו, לתפוס, להבין, לעכל, לכלול בתוך השכל שלו, לזה אנחנו קוראים מדע. לזה אנחנו מאמינים, את זה מקבלים בוודאות ובזה אין לנו שום ספק. מפני שזה עובר קודם כל דרך החושים שלנו, אנחנו כולנו מסכימים לזה.
בן ציון: דרך הביקורת התבונית שלנו.
כן. ודאי. אבל אנחנו לא שמים לב שיכול להיות שכל זה קורה בתוך התכונות שלנו, ואם היינו משנים את התכונות שלנו אז היינו מפתחים מדע אחר, מדע של ממדים אחרים, תכונות אחרות, של יחסים בין הדברים בצורה אחרת.
המדע הנוכחי לא חושב שזה אפשרי כביכול, לא מקבל את ההנחה הזאת, ולכן הגענו בו למבוי סתום, לסוף, למשבר. כי עד כמה אנחנו יכולים עוד ועוד לפתח את תפיסת העולם, את מחקר העולם, בחושים שלנו הנוכחיים בלבד, שהם בעצם חושים גופניים, חושים בהמיים הייתי אומר. כי הגוף שלנו הוא בדרגת חי. יוצא, שאין לנו לאן עוד להתפתח במישור הזה, אלא אנחנו יכולים להתפתח רק בתנאי שאנחנו נלמד איך לשנות את החושים שלנו, את התכונות שלנו הפנימיות.
נדמה את זה למחשב שאנחנו מכניסים בו תוכנה חדשה, והמחשב שלנו מסוגל לקבל עוד הרבה תוכנות. אנחנו יודעים שאנחנו משתמשים רק בחלק קטן מאוד מהמוח שלנו, מהיכולת המוחית, ויחד עם זה, ביכולת הרגשית. ואם היינו עושים שדרוג לתפיסה שלנו, אז ודאי שהיינו מתייחסים כבר למציאות שנמצאים בה כעולם חדש, שהוא היה כך מצטייר בנו, וכך היינו מתקדמים. ואולי היינו מבינים שאפשר לחיות בממד החדש, בעידן החדש, ומוצאים לעצמנו בכלל סוג של קיום מאוד שונה ממה שיש לנו עכשיו. כי אנחנו נמצאים במשבר הכללי, לא רק במדע, אלא בכלל בחיי האדם כאדם, בעולם כולו. זה מה שבעצם חכמת הקבלה גורסת.
בן ציון: אז מה קורה היום לידע האנושי, אם בעבר ידעו שאת כל הידע אפשר למצוא?
אנחנו בעבר פשוט היינו מתפתחים, היינו מפתחים את הידע. זה כמו שיש לך איזו מערכת ואתה עסוק כדי לקשור בה כל מיני קשרים וכל מיני דברים, ובהתאם לזה מפעיל עוד משהו ומפעיל עוד משהו. אנחנו הפעלנו את כל המערכת הזאת, הגענו למימוש המערכת, ומה לעשות הלאה אנחנו בעצם לא מסוגלים ליותר.
יש לדוגמה תוכנת חלונות, היו 1, 2, 3, והיום זה כבר 10, כלומר, כל הזמן אנחנו נמצאים באיזו התקדמות, וכאן אנחנו לא נמצאים בהתקדמות. המדע התפתח, גילינו מה שגילינו. על ידי כל מיני חוקים ניסינו לקשר את העולם בכל מיני חוקים שלו והכל. אנחנו רואים שיש הרבה דברים שאנחנו לא מבינים וכנראה שלא נבין אף פעם, כי זה למעלה מהתפיסה שלנו, ממרחקים, מזמנים, בכלל מאופן התפיסה שלנו במציאות, שאנחנו לא יכולים לתפוס מציאות שהיא כולה גלובלית כזאת ויש לה קשרים למיניהם בין כל החלקים. אנחנו לא יכולים לעכל את זה, לבנות בתוכנו אותה הדמיה של התפיסה האינטגרלית.
ולכן היום אנשי המחקר הגיעו למבוי סתום. אבל הסוף הזה של התפתחות המדע הוא נובע מתוך זה שאם אנחנו רוצים להתקדם, אנחנו צריכים להתחיל לשנות את השכל והרגש שלנו, של האדם עצמו. ואז נוכל להגיע, לעלות לדרגה הבאה של המחקר ובכלל של הקיום, של הבנת החיים, הבנת העולם, ואת העולם אנחנו נראה כחדש. ולכן חכמת הקבלה היא נקראת "חכמת התפיסה", היא באמת נותנת לנו אפשרות לעשות את זה. רק הבעיה היא שהמדענים הם כל כך דבוקים למה שרכשו, זה הרכוש שלהם, וקשה להם להתפטר מזה, כי מה יישאר אז מהם? הם יצטרכו ללמוד, לשבת על ספסל הלימודים ולהתחיל הכל מכיתה א', ולכן הם לא מסכימים. יש להם לפחות כוח להגיד ש"כן, אנחנו נמצאים בסוף הדרך", אבל לשנות את עצמם, להתחיל להתייחס מחדש להתפתחות האנושית, להתפתחות האדם, לגישה כזאת לפתוח את העולם בצורה חדשה, בגבולות החדשים, בממדים החדשים, הם לא יכולים.
כאן אנחנו צריכים באמת איזה סיוע מלמעלה ממש, ואני לא יודע איך זה יבוא אליהם. כי אני ראיתי כבר במשך הרבה שנים שהם לא מסוגלים לשמוע על זה, הם בנו את עצמם לפי התבניות הישנות, תפיסת העולם שלהם היא בתבניות הישנות, והם לא מסוגלים להשתנות.
בן ציון: כמו שכבה על שכבה.
כן. וגם כל אנשי האקדמיה, מה שלא יהיה. הם יכולים לשמוע, הם יכולים אולי כך לחשוב על זה איכשהו, אבל הם לא מסוגלים להשתנות.
לכן כאן אנחנו מגיעים לחכמה אחרת שנקראת חכמת הקבלה, והיא כוללת בתוכה את כל המדעים שבממד הבא, בממד אחר. בממד הבא אנחנו מגיעים לחכמה שהיא מתפתחת ב-125 מדרגות, ובכל מדרגה ומדרגה יש לה התפתחות חדשה, התפתחות אחרת, מיוחדת מאוד, ששם בכל מדרגה נפתח עולם חדש עם חוקים חדשים. וכך אנחנו מגיעים מהעולם שלנו דרך התפתחות של 125 מדרגות של תפיסה, של שדרוג, של חידוש בכל המדעים, שהם יהיו כמדע אחד, כתפיסת המציאות, שזה המדע, כי אין לי יותר ממה שבמציאות. במדע אנחנו חוקרים את המציאות, דומם, צומח, חי, ובני אדם, מְדבר, שם הכל מגיע במכלול אחד. וכך אנחנו נגיע למצב שאנחנו כן מגיעים לידיעת העולם הכללי השלם, שזה נקרא "עולם אין סוף". זאת אומרת אין גבול, אין סוף, אין סיום לתפיסתנו. ואנחנו בזה אולי נסיים את דרכנו. אולי אחרי זה נפתח עוד משהו, אבל זה מה שקורה לפנינו.
בן ציון: אתה מרגיש איזו הזדהות עם המשבר הזה?
אני מרגיש הזדהות מפני שאני גם עסקתי קצת במדע, עד שנכנסתי לחכמת הקבלה. הייתי מאוד צעיר בזה, אבל הגישה למדע ברורה לי והייתי בזה. אני מרגיש את המדענים, אני מכבד אותם, אבל יש לי איתם בעיה אחת שהם לא מסוגלים להבין איפה אני נמצא וחושבים שחכמת הקבלה זה משהו מיסטי, הזוי, משהו שאי אפשר להרגיש בידיים. אומנם היום יש לנו הרבה תופעות במדע שגם לא יכולים להרגיש אותן בידיים, בחושים שלנו.
בן ציון: אי אפשר לבדוק אותן ניסויית.
כן. כאן אנחנו נמצאים בזמן מיוחד, בזמן המעבר, שכנראה עוד מעט יתגלה באנושות רגש ושכל וגישה לתפיסה חדשה. ואז הם ירגישו ש"כן, אנחנו חייבים לפרוץ לממד העליון הזה".
בן ציון: הצד השני של אותו "משבר ידע", ופה אני מצטט את פרופסור שלמה ביטרמן מאוניברסיטת תל אביב לשעבר, שהוא בעצם מתלונן על זה ש"אנשים אומרים 'אני לא צריך לדעת. אני לא רוצה לדעת. אל תבלבל אותי עם עובדות', זה מצב הרי אסון. ודווקא בזמן כזה אנחנו באקדמיה בגדנו בחברה. המוסדות האקדמיים זנחו את תפקידם החברתי לספק לציבור ידע וכלים לחשיבה. דרוש שינוי דחוף בהשכלה הגבוהה".
הבעיה היא לא בגלל זה. אנחנו נמצאים במשבר גם באוניברסיטאות, ביחס לאוניברסיטה, למדע, להשכלה, מפני שאנחנו רואים עד כמה זה לא תורם לחיי האדם. יש אנשים שיש להם נטייה לדעת את הדיוק, החוקים, הקשרים שבטבע, הם מוכנים להשקיע את כל החיים כדי ללמוד משהו בצמחים, בפרחים, בציפורים, בכרומוזומים, בכל מיני דברים, אני מבין אותם דווקא. אבל זה מפני שיש להם סקרנות אישית.
למה אדם צריך זאת? אם אני מתלבש באדם שברחוב, הוא לא מרגיש שזה תורם משהו. אנחנו גם הגענו להתפתחות כזאת שמה ייצא מזה שאנחנו נדע עוד משהו? אז אני אחיה עוד עשר עשרים שנה, מה בסופו של דבר זה ייתן? אם אני אתגבר על איזו מחלה מה בסופו של דבר אני אקבל מזה?
בן ציון: האם זו לא בורות שמשתלטת על החברה?
זו לא בורות, הוא חושב שזו בורות.
בן ציון: כי לא רוצים לדעת, לא רוצים להכיר שום דבר.
לא רוצים להכיר ולא רוצים לדעת מפני שכל אדם חי מתוך זה שהוא ממלא את האגו שלו, ממלא את הרצון לקבל שלו. אנחנו היינו בהתפתחות כזאת שכולנו כיבדנו את המדע. בשנות ה-60 אני זוכר את תפיסת היקום, אנחנו יצאנו לכוכבים, וחשבנו שניסע עוד מעט לכל מיני גלקסיות והכל, עכשיו זה עבר אף אחד לא רוצה לחשוב על זה. לא אכפת לנו מה קורה שם מעבר לכדור שלנו, בעוד כדורים דוממים. הכל עבר מהר כל כך, כל המרחקים הגדולים האלה, כל הנטייה הזאת לדעת את כל הדברים.
אדם בתוך העולם שלנו כביכול מיצה את ההשתוקקות שלו לדעת באיזה עולם הוא חי, הוא מחליט שהוא לא מקבל מהעולם הזה באמת סיפוק לחייו, ולכן מה אכפת לי, אני אחיה באיזו עבודה פשוטה, אני אלך לשחק כדורגל, יש לי ילדים ואישה, וגם בזה יש משבר, ובכל הדברים. אנחנו נמצאים במצב שמיצינו את הממד הזה שבו אנחנו נמצאים כמעט סופית.
בן ציון: אולי בעבר המשפטים האלה לא הטרידו, כי תמיד היה מי שיבוא וילמד?
המדענים נמצאים במצב שפוגע בהם איך שהדור הצעיר מזלזל במה שהם עוסקים, ואני מבין את הדור הצעיר, כי מדען יכול להגיד, "אבל אתה לא יודע מה קורה שם, באיזה צ'ופצ'יק מהקומקום", מה שנקרא. על דברים קטנים כאלו, על ג'וקים כאלו, אני לא רוצה לדעת, זה לא ממלא אותי. בסך הכל אותך זה ממלא, ואותי זה לא ממלא. זה כמו שאחד עוסק במוסיקה, השני במדע, השלישי בציור וכן הלאה, כל אחד במשהו. יש כאלה שבכלל לא רוצים לעסוק בכלום, והם 99% מהאוכלוסייה.
כאלו אנחנו. לכן אני גם לא יכול לגרות אותם על ידי משהו, כי כבר עברנו את השלב הזה שהאנושות, ובפרט הדור הצעיר, קיבלו אז גירוי לדעת, להיכנס למדע, לכל הדברים. ומה יש היום? אין שום דבר. אנשים אפילו לא רצים לעסקים גדולים, להיות עשירים גדולים, להיות משהו. אני רואה שאפילו מזה כבר מתרחקים. כי האגו שלנו, הרצון שלנו שכל הזמן משתנה מדור לדור, כבר הגיע למצב שהוא לא רואה בזה מילוי שמשלים אותו.
בן ציון: זה לא נקרא "בורות"?
לא, לגמרי לא. אני חושב שבורות נקראת ההיפך. המדען שדורש מכולם שיתעסקו במדע, שיתעניינו במדע, הוא לא מבין בעיניי איפה הוא נמצא. למרות שאני בעצמי מאוד משתוקק לזה, מאוד נמשך לזה, אני קורא כל מיני דברים חדשים, מה שאני רואה ויכול למצוא באינטרנט בכל מיני מקומות, על החידושים במדע וכן הלאה. אני מאוד משתוקק עדיין, אבל אני מבין שזה הטבע שלי, ואין בזה שום דבר יותר טוב או יותר גרוע, זה הטבע.
בן ציון: איך אתה מגדיר נכון להיום את הרצון לידע או להשכלה?
אין היום רצון לידע או להשכלה, אלא אם יש אנשים כאלה שיש להם באמת רצון לזה מהטבע, אז הם הולכים למדע, ולכל דבר, ולא חשוב מה שקורה. וכל היתר שהם הרוב, אם הם נכנסים לזה, זה רק בגלל הכסף, מקצוע טוב ופרנסה טובה.
בן ציון: בגלל זה התחילו לפתח מקצועות פרקטיים, יישומיים, כמו עריכת דין ומנהל עסקים. המשקל של הידע והמחקר קטן לטובת המקצועות האלה, עם התירוץ שזה כדי להתפרנס, אבל עם ההבטחה של לבוא אחר כך ולהמשיך את פיתוח הידע.
איזה פיתוח ידע יש בזה? אם כדי להיות עורך דין לא מספיק לי לעבור איזה קורס, אלא אני צריך אוניברסיטה, אז בסדר, אני אלך לאוניברסיטה. האוניברסיטה תדע להרוויח מזה כסף, אבל חוץ מזה מה יהיה? אתה רואה ששוב זה בגלל הכסף. כמו שאני הולך להיות עורך דין בגלל הכסף, כך האוניברסיטה מרוויחה מזה ועושה דווקא קורסים מיוחדים לעורכי דין, למנהל עסקים וכולי. זה הכל ביזנס ולא יותר.
בן ציון: אמרה הודית עתיקה מצווה על מורה שאין לו תלמידים, ליטול את הכתבים שאותם לימד ולהשליכם לנהר סמוך.
כנראה שהוא לא יודע להשתמש נכון בידע שקיבל, ולכן כל המקורות שלו הם לא נכונים.
בן ציון: האם אתה מקבל את האינדיקציה הזאת, שאם היום לא רוצים ללמוד ואין את הרצון כמו שאתה אומר, להרחבת הדעת, אז אין לזה יותר מקום?
אני מבין רק דבר אחד. מה שהאדם חושב, זה הוא חושב, ומה שאנחנו מתפתחים, ליד הטבע, זה לא הולך באותה דרך. הטבע מפתח אותנו ודורש מאיתנו התפתחות מסוימת, ואנחנו בכל זאת נקיים את ההתפתחות הזאת לפי הטבע ולא לפי השכל שלנו. לכן אני לא מסתכל על מה שהאנשים אומרים ומה שהם חושבים, גם כלפי חכמת הקבלה, שבה אני עוסק כבר ארבעים שנה. כי מקובלים חושבים אחרת, אז אני מסתכל עליהם, זה הכל.
ולכן אני מחלק את כל האנושות למקובלים, ולאלו שלא יודעים מה זו חכמת הקבלה. לפעמים אותו מדען או פילוסוף, אוהב לדבר על זה מצד המדע, ואני לא שם לב אליו ולא מגיב אף פעם, כי אין מה ללמוד מזה. לפעמים אדם שעושה איזה בירור, ביקורת, אז אתה יכול ללמוד ממנו משהו. אבל המדענים לא נמצאים בגובה שהם מבינים בכלל מהי חכמת הקבלה ובמה אני עוסק, ולכן אין איתם שפה משותפת, מקום משותף.
בן ציון: לגבי הרצון לידע, שאתה אומר שהוא למעשה כמעט ונעלם, האם זה לא מהווה בעיה ללמד את הציבור את חכמת הקבלה?
מצד אחד, אנחנו פתוחים לזה, ומצד שני, אני עדיין לא מגלה בציבור מספיק רצון גם לחכמת הקבלה. מיום ליום, משנה לשנה באים יותר ויותר אנשים, אבל להגיד שזה המונים ממש?
בן ציון: זו לא אותה בעיה שמצוינת פה, שלא רוצים ללמוד ולא רוצים לדעת?
לגמרי לא. המגמה היא הפוכה. לחכמת הקבלה מגיעים משנה לשנה יותר ויותר אנשים, ומהמדע, משנה לשנה מתרחקים יותר ויותר אנשים. למרות שהם בכוח רוצים להרחיב את הקורסים, המוסדות, וכל הדברים האלה, ואנחנו נמצאים בצורה כזאת שעיקר ההפצה שלנו היא דרך האינטרנט, כדי שנהיה פתוחים לכולם בחינם ללא שום התחייבויות וכן הלאה, כמו שהחכמה בעצמה דורשת מאיתנו.
בן ציון: אז על מה מעיד הגרף שציירת, שמצד אחד מראה ירידה בציבור שרוצה לרכוש ידע והשכלה גבוהה, ומצד שני, עליה בציבור שרוצה ללמוד את חכמת הקבלה?
הציבור לא ירצה את כל המדעים הרגילים, כי הם כבר מפסיקים להועיל לנו כדי להבין את החיים, והוא ירצה את חכמת הקבלה, כי על ידה הוא יבין את החיים שלנו לפני החיים ואחרי המוות ולעומק ולכל המרחקים ומרחבים שיש לנו. וחכמת הקבלה אז תיתן לאדם יכולת לנהל את החיים שלו ולא רק לראות שכך זה קורה, אלא גם להיכנס בצורה מהותית, ממשית, מעשית, לשינוי המציאות.
בן ציון: האם אתה רואה את חכמת הקבלה מתפתחת עד לרמה של השכלה גבוהה?
לא רק השכלה גבוהה, אני חושב שכל בתי הספר למיניהם, בכל מה שהאדם יעסוק, הוא בעצם יעסוק בו דרך חכמת הקבלה. כי יש בחכמה הזאת יכולת לשנות את הכל, לקבל מילוי בכל מה שהאדם רוצה. כי אנחנו בסך הכל רצון לקבל, רצון ליהנות, ודרך החכמה הזאת אנחנו יכולים לקבל את כל סוגי המילויים האפשריים, הנדרשים, הרצויים בנו, ואנחנו נגיע למצבים כאלו, להתקדמות כזאת, למימדים כאלו, שאנחנו לא נצטרך לחשוב על דברים גשמיים כאלו שייעלמו בכלל מהקיום שלנו.
אולי אני נראה עכשיו מאוד לא מציאותי, אבל אנחנו לא נצטרך גוף, ולא נצטרך לחם, ולא נצטרך את כל מה שיש לנו עכשיו, אלא אנחנו נחיה במימד הכוחות, ולכך אנחנו צריכים לאט לאט לעלות. וכאן זו מהפיכה גדולה שעכשיו מתחילה להתרחש עם המשבר שמגיע במדע, ואני באמת שמח שאני חי בדור כזה שאפשר לגלות את חכמת הקבלה ולהתחיל לדבר עליה בצורה גלויה.
בן ציון: איך תיראה אוניברסיטה ברשותך?
אני חושב שזו תהיה אוניברסיטה באינטרנט.
בן ציון: און ליין?
כן. אני חושב שאנחנו לא נעשה אוניברסיטאות בכל מקום, אלא בכל מקום, בכל כיכר, בכל שיכון, בכל בניין, יהיו לנו חוגים גדולים ורחבים למיניהם שיעסקו בחיבור ביניהם, ויגלו את המימד החדש בחיבור הנכון בין בני אדם, וחכמת הקבלה מלווה אותנו וממש מדריכה אותנו לזה.
בן ציון: איך יהיה היחס לסטודנטים?
כל אחד יהיה סטודנט, מהאדם הקטן ביותר שנולד ועד הזקן בסוף ימיו, כולם יהיו סטודנטים, כי כולנו, מתחילה ועד סוף החיים, נעסוק באיך אנחנו רוכשים מימד יותר ויותר גבוה.
בן ציון: האם מובטח יחס טוב בין המרצים לסטודנטים?
כן.
(סוף התכנית)