"מקובלים כותבים"
פגיעה באגו/פרגון - 2
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.05.15 - אחרי עריכה
בן ציון: ידוע שבחכמת הקבלה אנחנו מובילים את הרצון לקבל, את האגו, שנקרא גם "חמור", לטוב, למקום טוב יותר, לתיקון. אבל בדרך החמור שלנו נופל, קם, נפגע, הוא עובר הרבה מאוד דברים בדרך, ואדם תמיד רוצה לקבל הערכה, קצת תמיכה בכל הדרך שהוא עושה. בעברית יש מילה שהגיעה בעצם מגרמנית ומוכרת בשפת היידיש, "פרגון", לפרגן, ואני יודע שאתה משתמש במילה הזאת, פרגון.
לפעמים, כי באמת המילה הזאת חסרה כשאני רוצה לתמוך במישהו, לעשות משהו לקראת האדם. ומעניין שאין דבר כזה בעברית.
בן ציון: האם המילה פרגון היא משהו שהוא אנטי בדרך רוחנית?
זה ודאי. בעל הסולם כותב, שישנם אנשים, כ- 10% מהאנושות, מאוכלוסיית העולם, אם כי לא נראה לי שזה מדויק, שנהנים מכך שהם עושים פעולות השפעה. מדובר בחברי ארגון "גרינפיס" למיניהם, "תן לחיות לחיות", עוזרים בבתי חולים לחולים, בקיצור, הם מקבלים הנאה מכך שהם עוזרים לאנשים אחרים, יש להם דחף פנימי, ואנחנו מכבדים אנשים כאלו, אבל לא כל כך מקנאים בהם ורוצים להיות כמוהם. כי יש להם את הרצון הזה מלכתחילה, כך הם נולדו, כך הם התפתחו, אי אפשר לקנות רצון כזה. פגשתי אנשים כאלה, הם אוהבים להיות עם אנשים הזקוקים למשהו והם מקבלים תענוג מזה שהם מסדרים אותם, הולכים לקראתם. הם נהנים לראות את האנשים האלו נהנים מפרי העבודה שלהם.
בן ציון: אז בחכמת הקבלה אסור לפרגן?
בחכמת הקבלה אנחנו לא מדברים על המילה "לפרגן", לפרגן זה משהו ידידותי, משהו שקיים במישור העולם הזה, בין בני אדם. בחכמת הקבלה אנחנו מדברים על חוקים שעלינו לקיים, והחוק שעלינו לקיים בעצם הוא חוק החיבור, שנקרא במישור האנושי "ואהבת לרעך כמוך". זאת אומרת, זה החוק של הקשר, הקומוניקציה, השלם, שמה שיש באחד ומה שיש בשני חייבים להתחבר למצב שבו לא יהיה הבדל בין אחד לשני, אלא שניים שמתחברים הופכים להיות למשהו שלישי שבולע את שתי הצורות האלו וקיים משניהם. אז זה מאוד רחוק מ"לפרגן". לפרגן זה לראות אדם שאתה מרגיש שאתה במשהו יכול לעזור לו, ואתה עוזר. או שיש לך נטייה טבעית לפרגן לאדם, לאנשים, זאת אומרת יש לך משהו לתת להם, לעשות להם משהו טוב. אתה מרגיש בזה תענוג, איזו שליחות.
בן ציון: זה יכול לתת חומר דלק למישהו, לתת לו קצת אנרגיה להמשיך?
לא, אנשים לא מוסרים את זה אחד לשני, זה לא עובר כווירוס מאדם לאדם. כי אדם נולד עם זה, יש לו פשוט טבע כזה.
בן ציון: אבל מעבר לאנשים שיש להם כזה טבע, כחלק ממערכת יחסים, מתקשורת בין אנשים שרוצים לעזור, לתמוך זה בזה, שאומרים אחד לשני, "יופי, כל הכבוד, הצלחת", האם כאלה קודים לא מקובלים בדרך רוחנית? לא מעודדים אחד את השני?
ברוחניות יש לך הגדרות מאוד מאוד ברורות. הפחד הגדול אצל מורים רוחניים, המקובלים, שהתלמידים שלהם יתבלבלו ויהפכו להיות איזו חסידות, יתחילו להתייחס אחד לשני בצורה יפה בלבד, סתם כך, מבלי לקשור זאת להתקדמות הרוחנית. כי יש כאן בעיה, כמו בגן ילדים מזמינים אותנו לשחק במשהו נעים, טעים, זה אולי אפשרי ואנחנו רואים שיש הרבה חברות בעולם, שהם דווקא מלמדים את האנשים כמה שפחות לדרוש וכמה שפחות להתעמק בכל מיני בעיות, אלא לחיות בצורה יפה, טובה, לפרגן כמו שאתה אומר זה לזה. זה יכול להיות בשכונה, זה יכול להיות בבניין גבוה, רב קומות בין השכנים. חכמת הקבלה לא מדברת על זה, כי היא יודעת שאין לזה קיום, כל המצבים האלה הם לא ברי קיימא. כי לקיים ממש קשר נכון ויפה בין בני אדם, יכול להיות רק בתנאי שהוא מקבל תיקון, תיקון על ידי טבע האדם, על ידי האגו של האדם שעובר תיקונים. ואז אנשים מתחברים בו, באגו המתוקן שלהם כך שהם מייצבים ביניהם קשר חזק, יפה, כי בשימוש באגו, הם בונים מעליו את מטריית הקשר הזאת, מטריית האהבה, "על כל פשעים תכסה אהבה", ואז קשורים האגו והאהבה שמעל האגו, למרות האגו ויחד איתו, ואז "הסנדביץ'" הזה, בצורה כזאת מתקיים ועוד מתפתח עד צורה כזאת שבה כל הרע וכל הטוב, כל הרע שיש בעולם הזה וכל הטוב שיש לנו בעולם העליון מתחברים יחד ובזה אדם מגיע לתיקון הסופי.
בן ציון: מה הגישה של חכמת הקבלה בנוגע לאגו, לרצון לקבל, שמתפתח ומתעצם ומוביל אנשים לכל מיני סיטואציות, שבהן הם פוגעים זה בזה ומסתכסכים. האם לתת לו להתפרץ, שייצא החוצה?
חכמת הקבלה מסבירה לנו שהאגו מתפתח כל הזמן, אין רגע בקיום הכללי של כל המציאות אלא רק על ידי התפתחות האגו, האור העליון משפיע על האגו, על הרצון לקבל שלנו וכל הזמן מפתח אותו יותר ויותר. התהליך הזה התחיל עוד בעולמות עליונים, בעולם אין סוף, ומגיע לעולם שלנו דרך הירידה בחמשת העולמות, ובעולם שלנו אנחנו צריכים בשימוש הנכון ברצון לקבל לעלות בחזרה לאותו מקור מאיפה שהתחילה הבריאה. ולכן כל העבודה שלנו היא בעצם לרסן את האגו שלנו. חלק ממנו אנחנו צריכים לסגור ולצמצם, ובחלק ממנו אנחנו צריכים להשתמש. בחכמת הקבלה זה מובא כבניית הפרצוף הרוחני, זאת אומרת מבנה רוחני שבו כל הרצונות שלי מתחלקים לחלק שאני יכול להשתמש בו, ולחלק שאני לא יכול להשתמש בו, אין לי כוח להשתמש בו בצורה הנכונה לחיבור עם הזולת, להשפעה לזולת, ודרך הזולת לבורא. ולכן אין כאן כל כך עניין של רגשות בלבד, אלא חשבון מדויק, נכון, כמה כוח אני מקבל מלמעלה, ועם הכוח הזה שקיבלתי מה אני יכול לעשות עם הרצונות שלי. את אלו לצמצם, ואת אלו לתקן במשהו ובאלו אולי אפילו לקבל בעל מנת להשפיע. כך אני מחלק את הרצון הכללי שלי לכמה חלקים, בסך הכל לעשר ספירות. וכך אני מתקדם כל הזמן, והרצון הזה כל הזמן משתנה ואני בכל רגע צריך למיין ולסדר אותו לעשר ספירות חדשות.
בן ציון: אתה דיברת על העשיריות כצורה החדשה של העבודה עכשיו.
היא לא צורה חדשה, סוף סוף הגענו אליה, אבל התקדמנו לצורה הזאת הרבה שנים. העניין הוא שצורת העשירייה מגיעה אלינו מהתורה. משה, ביציאה ממצרים, לפי עצת יתרו, חילק את העם לעשיריות, למאות ולאלפים, ולכן גם אנחנו כך קובעים את התבנית שבה אנחנו עושים תיקונים. עשירייה תמיד הייתה, מניין בתפילה, תמיד חברה מתוקנת או שרוצה להיתקן, מחלקת את עצמה לעשיריות. לא דיברנו על זה מפני שלא היה זמן לזה, יש עוד הרבה צורות שנצטרך לקבל בעתיד ואני מקווה שבעזרת ה' נעבור אותן יחד. אם לא, אז כבר מישהו אחר במקומי יוביל את התיקון, וזו הדוגמה, כמו שבדיוק קרה לנו עם העשירייה. הגיע הזמן שבו הרגשתי כבר נחיצות להתחיל לממש אותה, ולכן התחלתי לסדר את החברה שלנו, את קהל התלמידים שלי כאן ובכל המרכזים שלנו בכל העולם, לעשיריות.
בן ציון: למה נדרשת כזאת הכשרה ארוכה כדי להתחיל לעבוד בעשיריות.
זה תלוי בנשמות, זה תלוי בכללות העולם. אנחנו היום לא יכולים להגיד, בגלל התלמידים שלי שהיו כאלו וכאלו, לא, כי זה תלוי בכל העולם. כי אנחנו קיימים בסך הכל כדי לתקן את העולם, כדי להביא לעולם דרכנו את הצורות הנכונות של החיבור, דוגמאות של החיבור. ויוצא פשוט שהאינטראקציה הזאת בינינו לבין העולם, בינינו לעם ישראל, ובתוך העולם בין כולם, והעולם שמגיע למשבר הגלובלי ומאבד את הדרך ולא יודע איך להתקיים, כל הדברים האלה צריכים להגיע לאיזה ייצוב מסוים שנותן לנו אפשרות להתחיל לעבוד בעשיריות, זה לא פשוט. אני רואה את זה, ראיתי את זה, ולכן בבוא הזמן התחלתי ממש לממש זאת בקרב התלמידים. וכמו שאני אומר, יש עוד הרבה צורות שאני מקווה שעוד מעט נגיע אליהן, אולי בעוד חצי שנה נניח, נגיע לצורה הבאה. זאת אומרת שזה לא מוחק ודאי את הצורות הקודמות, אלא רק מוסיף עליהן. עשירייה בעצם זו הצורה שתתקיים עד גמר התיקון, אבל יש עליה עוד תוספות מאוד מהותיות.
בן ציון: אז אם נדבר על עשירייה או על כל תבנית של מישהו שמתקדם לרוחניות או שהתחיל בתהליך כזה, בתוך קבוצה כזאת יש גם פרגון, תמיכה, מצב רוח טוב, הרי כל המאמרים של רב"ש מדברים על זה.
במקום קבוצה בוא נדבר על עשירייה זה יותר ברור, בתור עשירייה ישנם חוקים מאוד מדויקים, שחייבים להיות מאוד ברורים לכל חברי העשירייה והם צריכים להיות הכרחיים לקיום ולמימוש. ואם העשירייה משתדלת לממש אותם כמו שהם כתובים, ומבררת אותם כל רגע ורגע ,עד כמה שאפשר לממש אותם עוד יותר ועוד יותר בכל רגע, כי בכל זאת יש שינוי בעשירייה, היא כמו גוף חי שכל הזמן מתפתח, אז הם מגיעים למימוש שלהם, עד שמתחילים להתקשר ביניהם כולם יחד. לא אחד עם השני אלא כל אחד כלפי התשעה. ואז כל אחד הוא כמלכות כלפי תשעה שהם מחוצה לו, והמרכז שלהם, הכתר שלהם נמצא במרכז העשירייה. זאת אומרת יש כאן מבנה מאוד מיוחד, תשעה שכנגדי זה לא שאחד מהם הוא כתר, חוכמה, בינה, זה לא כך, אלא אני עובד כך לפניהם, אבל את התכלית אנחנו מגלים במרכז בינינו, במרכז של העשירייה, ששם כל הלבבות שלנו מתחברים, כשהם נעתקים מהאגו שלנו שנשאר בפריפריה של העשירייה. ושם ברצון המחובר, ברצון המשותף, אנחנו כבר מתחילים לגלות את המטרה, את הכוח העליון, החיבור בינינו, והחיבור עם הבורא שנקרא "דבקות".
בן ציון: ננסה לראות משהו פרקטי מהעשירייה. איך העשירייה, המכשיר הזה, עוזר לי להוביל את הרצון לקבל שלי, את האגו שלי שכל הזמן מתפתח למטרה, ועוזר להתמודד עם כל המצבים?
המטרה מושגת בתוך העשירייה. אם אתה מגיע למצב שאתה מתבטל כלפיהם, זאת אומרת אתה מבטל את האגו שלך. אם אתה מגיע למצב שאתה לא רק מבטל את עצמך, אלא מעל הביטול אתה מתקשר אליהם, מתבטל כלפיהם, ולא את האגו שלך אתה מבטל, אלא אתה מתבטל כלפיהם, אז אתה נכלל בהם. ואם כשאתה מתבטל בהם, אתה גם מוכן להשתתף בהם בכל מה שהם צריכים, ואתה דואג שאתה לא עובד לפרטיות שלך, אלא רק לחיבור ביניכם. אם אתה דואג שכולם יהיו ממש שווים ואין העדפה אחד על השני, ואתה דואג שאתה לא מסתכל על הפרצופים שלהם, אלא על הפנימיות שלהם ורואה בהם ממש את אותם חלקי הנשמה שלך, שאם תחבר אותם יחד, תגיע לדרגה הראשונה של גילוי הנשמה שלך ובתוכה האלוקות. כי החיבור ביניכם הופך להיות לשכינה והשוכן מתגלה שם, בהם, בתוך החיבור הזה, בתוך הלבבות האלו שהפכו להיות ללב אחד.
בזה אתה כבר מתחיל לממש את שיטת הקבלה, שיטת התורה, כמו שכתוב שם, "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה". ואחר כך כבר נראה שיש כמה דרכים, האם כדי לעלות לדרגה עוד יותר גבוהה, אני צריך להתחבר עם יתר העשיריות, כי העשירייה שלי הפכה להיות לאחד, או שכשאני עולה לדרגה הראשונה הזאת, אני מתחיל להרגיש שעכשיו יש לנו הכבדת הלב, הרצון לקבל גדל, ואז כל אחד ואחד מאיתנו עד כמה שהיה מחובר עם האחרים, פתאום מתרחק לעיגול הזה הגדול, לפריפריה מהמרכז, על ידי הרצון לקבל שגדל והרחיק אותנו זה מזה. ואז אנחנו צריכים שוב לעבוד כדי להתחבר יחד למרכז המעגל. וכשאנחנו מתחברים למרכז המעגל אנחנו עושים את העלייה בקו האמצעי, לדרגה מספר שתיים.
ואיך כאן, העבודה בינינו נמצאת ביחס עם העבודה של המעגלים האחרים, של החברים שלנו בארץ ובחו"ל, למימוש הזה אנחנו עוד לא הגענו. ואיך בכל זאת אנחנו משתדלים לכלול בזה את כל העולם, אם כי כתוב ב"הקדמה לספר הזוהר" שאם אנחנו עושים זאת נכון, אז נשפך מאיתנו כוח חיבור ואהבה שמתחיל להתפזר בעם ישראל ואחר כך לעולם. אז גם את זה, איך שזה קורה אנחנו עוד לא מרגישים. עכשיו המטרה שלנו היא, להגיע למימוש העשירייה בצורה נכונה, שנגלה בה את הכוח העליון והדבקות עמו בצורה של נפש דנפש דנפש, הדרגה הראשונה, כמו שמסביר לנו בעל הסולם "בהקדמה לספר הזוהר".
בן ציון: כל עוד אנחנו בדרך, יש לנו מצד אחד, את הפינה החמה של העשירייה שעכשיו מתרקמת, אבל מצד שני אנחנו עדין נמצאים בעולם שלנו. מה העצה הכי טובה עבור אנשים שעוברים סיטואציות בחיים שהן לכאורה מחוץ לעשירייה הזאת? אדם עבר כל מיני פגיעות אישיות, בעבודה, במשפחה, ואמרת באחת התוכניות שכאשר אדם עובר פגיעה נפשית, אין לזה באמת תרופה, רק המכשירים המשוכללים של העשירייה וחוכמת הקבלה יכולים לרפא את האדם ולהוביל אותו לתכלית. אז איך הוא מתמודד עם הסיטואציות הגשמיות האלו שהוא עדיין רגיש להן? איך העשירייה יכולה לעזור פה, איך הוא יכול להעתיק את זה מכאן לכאן?
אני חושב שאת כל הדברים הוא צריך לפתור בתוך העשירייה שלו, הוא צריך משם לקבל כיוון וכך לדעת איך להתנהג. אני לא רואה את האדם יוצא לרחוב ומתחיל להתנהג בצורה שונה, זה קורה לנו כך, וכדי לא להראות ברחוב לפעמים את עצמי, אז אני חייב שם להתנהג כמו שכל אחד היה מתנהג במקומי. אז אני בדרך כלל לא בורח או מסתיר את עצמי וכן הלאה, אבל לפעמים אני צריך לדבר בתוקף כי אחרת מי אני? מה אני? אבל בכל זאת זה קורה אם אני מזהה לפניי באמת קליפה, שיש לי בצורה כזאת במה להילחם נגדה. אז כך אנחנו מוצאים כל מיני צורות איך להסתדר עם זה, איך לדבר, איך להילחם נגד זה.
שאלה: המכשיר הזה של העשירייה, הוא הופך לבן אדם את כל היחס שלו?
המכשיר הזה של העשירייה הוא פשוט בא במקום האדם.
בן ציון: מה זאת אומרת?
פשוט מאוד. האדם צריך לראות את העשירייה במקום עצמו, הוא בעצמו כבר לא קיים. זה מה שצריך להיות. אלא קיימת עשירייה ומתוך העשירייה ודרכה הוא רואה את העולם, דרכה הוא מרגיש את המציאות, דרכה הוא מברר את כל הדברים, הוא חי בתוך העשירייה. וכל החיים, כל המחשבות, הרצונות, התשוקות, התכניות, הכל זה דרך העשירייה.
כך אנחנו רוצים גם ללמד את עם ישראל ובכלל את כל העולם, שאם אנחנו רוצים באמת להגיע לפתרון הנכון, לראיית החיים הנכונים, כל אחד חייב להיות מחובר לעשירייה שלו, להגיע איתה לדבקות, דרכה לבטא את התנאי, "ואהבת לרעך כמוך", ואז הוא יראה מציאות נכונה ויראה בעיות נכונות ואיך לפתור אותן בצורה נכונה ואז כל האנושות תהיה מסודרת. ואז כל העשיריות יתחברו למאות, לאלפים ועד למיליארדים, וכולנו נהיה כאגודה אחת, כל העולם כמשפחה אחת.
בן ציון: למה העשירייה הופכת?
במקום אדם, במקום אני. ואחר כך אנחנו מתחברים כך בינינו, שכל בני האדם, כל האנושות, הופכת להיות לדמות אדם אחד, לנשמה אחת. אנחנו מדברים על פנימיות האדם, שזה הופך להיות לדמות אחת.
בן ציון: ומה על התפקוד של האדם?
בדרגת בהמה אנחנו צריכים לתפקד כמו שמתפקדים, כי הבהמה שלי צריכה כל מיני דברים כדי להתקיים ואז אני נותן לה את זה בצורה רציונאלית.
בן ציון: איך אני שופט את הדברים, את מה שקורה?
הכל דרך העשירייה, הכל. אין לי מבט אישי, אינדיבידואלי, אלא אני זה העשירייה שלי. אחרת אני לא הפרצוף הרוחני, כי מרכז הקבוצה, איפה שאני מגלה את עצמי, זה הפרצוף שלי, אלה עשר הספירות שלי ודרכן אני מרגיש את עצמי בעולם האמת, ובשקר אני לא רוצה להיות.
בן ציון: וזה בסך הכל על ידי התקשרות עם עוד תשעה אנשים לעשירייה, בזה משנים את הכל?
כן, וכך אנחנו צריכים לבנות את החיים שלנו.
(סוף התכנית)