מקובלים כותבים

תלמוד עשר הספירות

בהשתתפות: בן ציון גרץ

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 31.08.08 – אחרי עריכה

בן ציון: הפעם התוכנית שלנו תעסוק בספר "תלמוד עשר הספירות", ספרו של בעל הסולם. בשנות העשרים עולה בעל הסולם לארץ ישראל והוא בחיפושים גדולים להפצת חוכמת הקבלה, אבל בעצם רואים שהוא מחפש לכתוב ספר שישפיע על כל הדור.

כן. לא רק על כל הדור, שיסכם את חוכמת הקבלה עד דורו וימשיך הלאה.

בן ציון: זאת אומרת, הוא חושב גם על הדורות הבאים.

כן, כי אנחנו רואים שהוא גם אמר שספר "הזוהר" וכל כתבי המקובלים, מלאים משַלים לא ברורים לאדם שכבר נמצא במאה העשרים, ובִכלל השׂפה, ההברה הכל כל כך לא מתאים, כי לא מבינים את השפה ולא מבינים את הגישה. הוא כותב על זה, אתה יכול לקרוא מה הוא אומר על כך.

בן ציון: בסוף ההקדמה ל"תלמוד עשר הספירות", הוא מספר איך הוא התחיל לכתוב את הפירושים. הפרוש הראשון שהוא כתב, פירוש ל"עץ חיים" על האר"י שנקרא "פנים מאירות ומסבירות".

כן, את זה הוא כתב באנגליה, ממש בתחילת דרכו לקראת המפעל הזה של הפירוש על כתבי האר"י ופירוש על "הזוהר".

בן ציון: למה הוא בחר דווקא לכתוב פירוש ולא משהו מעצמו על מנת לתת איזה חידוש?

מפני שכפי שאנחנו סוברים, יש נשמה מיוחדת שמתגלגלת לעולם שלנו כדי לחדש בכל פעם את השיטה, ולהביא אותה בחמש דרגות העביות שהרצון לקבל כל הזמן גדל. ההתפתחות האנושית באה מתוך שהרצון האגואיסטי שבתוך בני אדם כל הזמן גדל.

בפעם הראשונה הוא גדל בימי האדם הראשון, אחר כך נוח, אחר כך בבל, מגדל בבל, המסמל לנו את הרצון האגואיסטי שקפץ. אחר כך אברהם ששאל כבר בבבל, איך אני אדע שאני אלך בדרך הנכונה, על ידי מה אני אתפתח. אז גילה לו הבורא שהתפתחות היא אך ורק על ידי רצון לקבל, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". זאת אומרת, שהרצון לקבל יגדל בתוך האדם עד ממד שנקרא "פרעה", ועל ידי זה אתה תתחיל להתקדם הלאה. זאת אומרת, אתה, "זרעך", כל האנושות שאותה רצה לתקן בבת אחת בבבל.

בן ציון: מה הקשר בין ספרים לרצון לקבל?

מפני שהרצון לקבל האגואיסטי גדל באדם במשך ההתפתחות שלו שבעולם הזה, הוא כל פעם צריך שיטה המתחדשת בהתאם לרצון לקבל הזה, שתביא לו את הדרך, את ההוראות הנכונות איך לתקן את עצמו. ולכן אותה השיטה שהייתה לאברהם או אחר כך לבני אברהם, זאת אומרת, למשפחה שלו וליוצאי מצרים, היא לא אותה שיטה שיכולה להיות בשבילנו. כמו שאנחנו רואים את זה גם בתלמוד.

בן ציון: גם ספר התורה נכתב לדור מסוים?

לא, ספר התורה כולל את כל ההתפתחות, לא חשוב על פני איזו עביות, ואותה אפשר לפרש בכל מיני דרגות הגובה של הרצון לקבל. נניח ה"זוהר" זה פירוש על התורה, כתבי האר"י, אפילו "תלמוד עשר הספירות", הם בסופו של דבר פירוש של התורה, הכל זה פירוש על התורה.

אבל מדור לדור, שיש בסך הכל חמש דַרגות ברצון לקבל שגדל, שורש, א', ב', ג', ד', אנחנו נמצאים בזמן בעל הסולם, ומאז והלאה אנחנו נמצאים בדור האחרון, והוא כך גם קבע לדור שלנו, הדור האחרון, דור המשיח, שאנחנו נמצאים בדרגה האחרונה הגדולה ביותר של הרצון לקבל. ואז אותה הנשמה שהתגלגלה מאדם, לנוח, לאברהם, למשה, לרשב"י, לאר"י, ולבעל הסולם, אותה הנשמה באה כל פעם ומתגלגלת כשבא שינוי גדול ודרסטי באגו של האנושות, והיא מביאה לנו איזה שדרוג, איזה חידוש, של אותה שיטת התיקון שנקראת "חוכמת הקבלה".

ולכן אנחנו לא מסוגלים היום להשתמש ב"זוהר" כמו שהם השתמשו, להשתמש בכתבי האר"י כמו שהשתמשו.

בן ציון: למה?

כי אנחנו צריכים כבר איזו שיטה, שאותם המקורות יקרבו אלינו יותר. ולכן בא בעל הסולם, שהוא גלגול האר"י, כפי שהוא כותב על כך גם באגרות שלו, שהוא גלגול האר"י, והאר"י כמו שאנחנו יודעים זה גלגול רשב"י, ורשב"י גלגול של משה, ומשה גלגול אברהם. ויוצא כך שכולם ממשיכים את אותה השיטה, חוכמת הקבלה, גילוי הבורא לנברא שבעולם הזה. אבל השיטה עצמה מקבלת בכל פעם תיקון נוסף המותאם לנו.

פעם זה היה, כמו שכתוב בימי המשנה, "פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה, וטוב לך בעולם הבא", וכן הלאה. זאת אומרת, השיטה עצמה כללה גם עינויים פיזיים, וכל מיני הגבלות. ואחר כך כתוב לנו בתלמוד בבלי, שחכמי התלמוד עשו תיקון מיוחד, שאנחנו כבר לא צריכים את העינויים האלה, "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה, על הארץ תישן", אלא מספיק לימוד התורה. זאת אומרת, הם עשו תיקונים כאלה גם במערכת העולמות וגם במערכת הנשמות, שקרבו כך זה לזה, שמספיק רק המאור שמאיר לנו בזמן הלימוד על חוכמת הקבלה, שיתקן אותנו.

בן ציון: את המאור הזה, מאיפה מוציאים אותו?

רק מלימוד חוכמת הקבלה. כמו שכותב בעל הסולם דווקא בהקדמה ל"תלמוד עשר הספירות", אות קנ"ה.

בן ציון: באות קנ"ה מהקדמה ל"תלמוד עשר הספירות", כותב בעל הסולם. "ולפי זה יש לשאול: אם כן למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חוכמת הקבלה? אמנם יש בזה דבר גדול וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ארוך לעוסקים בחוכמת הקבלה. ואף על פי שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם."

"ומובטח שבסופו שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב ה' יתברך במחשבת הבריאה להנות לכל נברא"

כן. זאת אומרת, זאת הסגולה שנמצאת רק בכתבי חוכמת הקבלה, ואם אנחנו לומדים אותה, בכוונה באמת לגלות את האלוקות בנו, אז אנחנו יכולים להגיע למה שנקרא "דביקות".

בן ציון: ו"תלמוד עשר הספירות"?

ו"תלמוד עשר הספירות" זה אותם הכתבים המתאימים ביותר לדורנו, שאם נקרא אותם, וכותב בעל הסולם על כך דווקא בהקדמה ל"תלמוד עשר הספירות", שאם נעסוק בלימוד הזה, אנחנו נקרב את המאור המחזיר למוטב בשבילנו בצורה האופטימלית.

בן ציון: פה יש מאור, בכרכים האלה?

לא בכרכים האלה, הם דמוי עור, אבל לא שיש בהם מאור, אלא מאור יש באדם שרוצה לקרב את עצמו לאלוקות בזמן שמתעסק בזה. זאת אומרת, הטקסט עצמו הוא מִן קשר בין האדם ובין הכוח העליון. האדם מזמין מהכוח העליון איזה כוח מיוחד, הארה מיוחדת, שנקראת "אור מקיף", והאור הזה הוא מה שנקרא "אור התורה", "אור המחזיר למוטב", ואז האדם מתקרב לאותו מצב רוחני שעליו מדובר בספר.

בן ציון: איך מקובל מכניס מאור לתוך כתב היד שלו?

זה תלוי באדם שקורא. אתה יכול לתת את זה לקרוא למי שמבין עברית או לא מבין עברית,

בן ציון: יש הרבה שלומדים "תלמוד עשר הספירות", כמו שאני יודע.

כן. בין כל כשני מליון התלמידים שלנו בכל רחבי העולם, אני חושב שיש להם "תלמוד עשר הספירות". אמנם לא מבינים אבל מסתכלים, כי רובם לא שולטים בעברית, אבל זה לא חשוב. כי המילים, צורת האותיות, ואות זה סימן, יש באותיות האלו סימנים לפעולות רוחניות.

כי האותיות בעולם הזה הן העתקה מהכוחות הרוחניים שנמצאים ביניהם בשילוב מסוים, חסדים, חוכמה, גבורות, דינים. ולכן האותיות הן מהוות לאדם מין צורות מיוחדות של פעולות רוחניות. ואדם שאפילו סתם מסתכל עליהן אבל רוצה דרכן, דרך זה שלא מבין, לחדור לתוך החוכמה הזאת, להבין את האלוקות, להרגיש אותה, אז זה פועל עליו.

כשבעל הסולם דיבר על איך לסדר את "תלמוד עשר הספירות", הוא נתן פקודות מאוד ברורות, לגבי צורת האותיות, באיזו צורה יהיו האותיות, שלמעלה יהיו כתבי האר"י, ולמטה הפירוש שלו.

בן ציון: מה שנקרא היום פונטים.

כן, פונטים. באיזה סגנון, גודל הדף, גודל הטורים, כל דבר ודבר.

בן ציון: למה הוא התעסק בזה?

הוא מאוד דאג לכל הדבר הזה. היום זה כבר לא כך. היום אם אני כותב ספר, אני הולך למישהו ומבקש ממנו לסדר לפי תוכן הספר, או שזה ספר קריאה, או ספר לימוד, יש כל מיני סגנונות. אבל אני סומך על אדם שמבין בזה. לא כך איתו.

בן ציון: הוא לא סמך על אף אחד?

הוא לא סמך על אף אחד, כי הוא הבין מה הוא הולך כאן להעביר לאדם. ולכן הצורה הזאת שנמצאת כאן, היא צורה שאנחנו לא נוגעים בה. ואפילו שיצאה לאור על ידינו, זו כבר לא מהדורה ראשונה שיצאה בזמנו, אבל אנחנו מאוד שומרים על אותו גודל, סגנון וסדר.

בן ציון: אז גם בצורה החיצונית של הספר אפשר להרגיש את בעל הסולם?

כן. ואדם שלומד, כבר מתרגל לאותו הסדר ולכן כל יתר הסדרות שלנו, כתבי רב"ש, ועוד כתבים של בעל הסולם שלא יצאו לאור בזמנו, אנחנו גם בכל זאת משתדלים להביא לאותה הצורה.

בן ציון: לאותו פורמט?

כן.

בן ציון: בגלל שבעל הסולם בחר בזה.

כן. גם אני כשלמדתי אצל רב"ש, הספרים נראו כך.

בן ציון: נחזור לדבר על עד כמה מיוחד הספר הזה, שזה בעצם שישה כרכים של "תלמוד עשר הספירות".

הספר הזה, בכלל נכתב לכל הדרגות, הוא כולל את כל חוכמת הקבלה, מהקטנים ועד הגדולים.

בן ציון: גם רב"ש היה לומד בספר הזה?

כן, ודאי שלמדנו עם רב"ש לפי "תלמוד עשר הספירות". בעל הסולם גם לימד לפי "תלמוד עשר הספירות" שכתב בעצמו. הרי "תלמוד עשר הספירות", נכתב בשנות השלושים. אחר כך הוא לימד את התלמידים שלו לפי הספר "פתיחה לחוכמת הקבלה" שזה אחד מההקדמות לספר "הזוהר" וכהקדמה ל"תלמוד עשר הספירות", שהוא נאמר כקורס מזורז, מקוצר, ואחר כך "תלמוד עשר הספירות". אבל יש ב"תלמוד עשר הספירות" בהרבה חלקים, את מה שהוא כבר כתב בפירוש שלו על "עץ חיים", "פנים מאירות ומסבירות".

בן ציון: עושה רושם, שבעל הסולם לא כל כך היה מרוצה מהפירוש שלו על "עץ חיים". הוא אומר "אמנם אחר שנדפסו ד' החלקים הראשונים מביאורים אלו, ונתפשטו בקרב הלומדים, ראיתי בהם, שעדיין לא יצאתי ידי חובת ביאור כמו שחשבתי, וכל הטרחה הגדולה שטרחתי לבאר ולהרחיב, כדי שיתבהרו העניינים בלי קושי, היתה כמעט ללא הועיל. והיה זה, מחמת שהמעיינים אינם מרגישים את החובה הגדולה, לשקוד על פירוש כל מלה ומלה המגיעה לפניהם, ולחזור עליה כמה פעמים, באופן שיספיק להם לזכרה היטב בהמשך הספר בכל מקום שמובאת שם אותה המלה. והנה כדי לתקן זה, התחלתי לחבר "פירוש המלות" ע"פ סדר א"ב".

בעצם הפירוש שלו על "עץ חיים" זה לא פירוש נכשל חס ושלום, ודאי שלא, אלא הוא ראה שכאן, לפי הדור שהתברר לו, צריך להיות ספר יותר אקדמאי, ספר יותר לימודי, יותר מודרני. לכן רואים ב"תלמוד עשר הספירות" איך שהוא מחולק. ב"עץ חיים" ובפירוש שלו זה לא מחולק.

ב"תלמוד עשר הספירות", יש תחילה לוח ראשי תיבות, אבל קודם כל זה מחולק לחלקים, וכל חלק מחולק לעוד פרקים. אחר כך ברור לך שלמעלה זה כתבי האר"י ולמטה הפירוש שלו, אור פנימי. בספר יש מראה מקומות. חלק מסתיים, ואחריו יש לוח שאלות לפירוש המילות. שלכל המילים האלה החדשות שבספר, יש להן פירוש, ובלי פירוש המילות האלו אנחנו לא יכולים לזוז. אם אני לא יודע נניח מהו "אויר", או מַה הם "בעלי קביים", "ג' דיודין", "ירידה", "עליה", "צֵלֵם", וכן הלאה, אם אני לא יודע את כל הפירוש למילים אלו, אז אני יכול לקרוא ולדמיין לעצמי כל מיני דברים שבעולם הזה.

כל חוכמת הקבלה לוקחת מילים שבעולם הזה, כמו, צֵלֵם, קַבַּיים, שמש, ירח, לא חשוב במה מדובר, זאת אומרת איזה מילים, אבל תחת המילים האלה אנחנו מתכוונים לכוחות רוחניים. וכשמתכוונים לכוחות רוחניים, אני צריך לדעת על מה המקובל מתכוון, אחרת אני אקרא את הספר הזה כמו איזו אגדה, דמיון, או כמו שקוראים את ספר "הזוהר", שהוא מלא אגדות ומשלים למיניהם. או כאשר אנחנו קוראים תורה קוראים אותה כאיזה רומן היסטורי ולא יותר. לכן פירוש המילות זה מאוד חשוב.

ואחרי פירוש המילות, יש לנו עוד תוספת גדולה שנקראת "שאלות לעניינים". זאת אומרת, שלכל העניינים המובאים באותו חלק, יש כאן רשימת השאלות, כמו "מהם אורות כלים", "מהם עיבור יניקה מוחין", "מהם תשעה ירחי לידה", דברים שמובנים לנו כביכול בעולם הזה, אבל אם אנחנו נלך עם זה ונקרא כך כתבי מקובלים, אנחנו לגמרי נשלה את עצמנו.

בן ציון: את כל זה בעל הסולם סידר בעצמו?

את כל זה הוא סידר בעצמו וכל זה נמצא כתוספת לכל חלק וחלק. ואפילו לפני לימוד החלק או כל דף שאתה לומד בחלק, כל נושא, אתה חייב ללכת ללוח שאלות ותשובות ולוח שאלות לעניינים ולמילות, ושם אתה מוצא את הפירושים הנכונים, ואז רק על ידם, בעזרתם, אתה מבין נכון את הטקסט עצמו. בלי זה, כמו שהוא כותב לך כאן בהקדמה ב"תלמוד עשר הספירות", אתה לא מבין מה שכתוב. ולכן הוא אומר שזאת הבעיה, שהרבה אנשים עסקו בחוכמת הקבלה משך דורות והרבה מהם נכשלו.

בן ציון: ובספר הזה הוא פתר את הבעיה הזאת?

הוא חושב שהוא פתר ואני גם חושב שכן. אם הבן אדם מקבל את זה ממורה מוסמך, את כל פירוש המילות וכל העניינים, ולומד את זה בצורה עקבית, אז אחרי כמה שנים הוא כבר לא טועה, הוא כבר נמצא במסלול. הייתי אומר שלוש, ארבע, חמש שנים, זה הכרחי ללמוד ממישהו שיודע ללמד, שיודע להכניס את האדם למסלול הנכון ואחרי זה אדם יכול להמשיך לבד. זה כמו נניח באוניברסיטה, צריכים כמה שנים.

בן ציון: כן, זה מזכיר ספרים של האוניברסיטה הפתוחה.

כן, נכון. חוץ מזה ש"תלמוד עשר הספירות" אמנם זה מרכז המפעל שלו, אבל הוא מלווה לידו בעוד הרבה מאוד ספרים קטנים, כאילו קטנים, שהם לא פחות חשובים אולי, כי הם נותנים לאדם את הזווית הנכונה, והוא יודע איך לגשת לתע"ס, ואיך דרך התע"ס לעלות ממש בסולם המדרגות.

בן ציון: "תלמוד עשר הספירות" כתוב בשפת ה"ספירות" וה"פרצופים" וזה ספר מאוד טכני. מזכיר קצת לימוד של גמרא, גם תלמוד וגמרא.

תלמוד זה לימוד. מה יש בזה?

בן ציון: איזו צורת לימוד זאת, איך היית מגדיר את צורת הלימוד בספר הזה?

אני הייתי אומר כך, קודם "פתיחה לחוכמת הקבלה", שזה כמין "תלמוד עשר הספירות" מקוצר, בסך הכל אולי מאה דפים. צריכים קודם להתחיל ללמוד מ"פתיחה לחוכמת הקבלה" ולעבור אותה. בצורה כזאת גם למדתי אצל הרב"ש. כאשר באתי אליו מיד הכניסו אותי ל"פתיחה לחוכמת הקבלה".

וכשסיימתי את ה"פתיחה לחכמת הקבלה", נניח עד חצי שנה, אולי פחות, וכמה שהבנתי הבנתי, כמה שלא לא, כי אי אפשר להבין אותה, היא תמצית של תע"ס, ודאי שלא כל כך יכולים מיד לתפוס אותה, אחר כך עברנו ממש חלק א', ב', ובצורה כזאת למדנו. אבל לא את כולם, למדנו חלק א', ב', ג', ד', ו', ח' ו-טו' ו-טז'.

בן ציון: למה דילגתם?

פעם ראשונה, בצורה כזאת אדם עובר את "תלמוד עשר הספירות". כי יש חלקים שהם יותר בסיסיים, כמו עמודים כאלה, שאתה חייב ממש לעבור אותם. כשאתה עובר על זה, נניח במשך שלוש ארבע שנים, אז אתה כבר מתחיל ללמוד את יתר החלקים, להשלים אותם. או שאת יתר החלקים אתה לומד לפעמים במועדים, למשל, יש לנו את כל חודש אב, מנחם אב, אז אנחנו לומדים חלק ז' שמדובר בו על שבירת הכלים, שזה בעצם אותו הכוח הרוחני שגרם לחורבן בית המקדש הראשון והשני ולכל החורבנות האחרים שקרו.

בן ציון: זה ספר שקשה ללימוד?

מי שמתחיל ללמוד, הוא מתחיל ללמוד את זה בצורה טכנית, כי אין לו עדיין אחיזה ברוחניות.

בן ציון: זה בסדר?

כן. כך אנחנו מתפתחים, אין מה לעשות. אין עדיין באדם אותם הרגשות שכל מילה יכולה לעורר בו. עיבור, יניקה, מוחין, ירידה, עליה, גלגלתא עיניים, אח"פ, מסך, זיווג, מילוי, טעמים, נקודות, הרבה מאוד מילים כאלו הן טכניות כאילו.

אתה למדת פעם מוזיקה, תתחיל לשפוך עליי מילים מהמוסיקה, את המילים האיטלקיות האלה, יש מילים רבות, קרשנדו, סופרנו, פורטה, אלף ואחד דברים, ואני לא יודע, לא מכיר. וגם מהרפואה, מה שמדברים הרופאים, לך תדע, הם יכולים לדבר לידך, ואפילו מדענים. זאת אומרת, לכל שפה יש לא קוד, לא דברים נסתרים, אלא אנחנו חייבים להכניס את המושגים לאיזה עקרונות, למילים המוגבלות, לאיזה קופסאות.

בן ציון: אמרת שהמטרה היא בסופו של דבר להגיע בעצם לרגש.

זהו, אבל כשאני שומע בתור מתחיל, כל מיני מילים מחוכמת הקבלה, קורא אותן, נניח שאני מבין עברית וקורא מה שכתוב בספר, זה עדיין לא אומר לי שום דבר, זה לא אומר לי כלום. מסַכים עולים יורדים, כלים מתמלאים, מתפרקים, מתרוקנים, האורות עוברים בחינות משתנות, זיווגי דהכאה למיניהם, עולים מבחינה לבחינה. אני לומד איזו מכניקה, משהו שמשתנה באיזה מקום אי שם אולי, לא יודע איפה. על הכוחות אני לומד, כוח יוצא, כוח נכנס, יותר גדול, יותר קטן, מתחברים, מתפרקים, איזה חלקים רוחניים, אני לא יודע מה זה. ואז אני מתאר לעצמי, לפַני, מחוצה לי, כל מיני כאלו תיאורים שמסתובבים לי כאן באוויר. והדברים האלה הם דמיוניים, אבל בלעדיהם אי אפשר.

זאת אומרת, כך אנחנו בנויים ובצורה כזאת אנחנו תופסים את הלימוד. ורק אחרי זה, כשהאדם מתחיל להיכנס לחוכמת הקבלה, וכבר מתחיל להרגיש שמדובר עליו, שזו הנשמה שלו, הפנימיות שלו, שצריכים כאן להשתנות על ידי הלימוד, אז הוא מתחיל לזהות שהלימוד אומר לו על דברים ששייכים ממש לתוך הלב שלו. וכשקושר את זה לתוך הלב, אז כבר נעשה לו שינוי אחר.

בן ציון: גם כשאתה הגעת לרב"ש בפעם הראשונה, באותו סיפור מפורסם ביום חורפי, אז גם שמעת מילים שפתאום הבנת שזה מדבר עליך.

אני הבנתי שזה מדבר עלי מפני שאני הגעתי מצד המדע. אני לא הבנתי שזה שייך ללב ממש, אבל אני הבנתי שיש כאן מדע מדויק, יש כאן בן אדם שיכול להסביר לי את זה בצורה מדויקת, שכדאי לי ללמוד אצלו ושאני אחקור אותו, אני אוציא ממנו את החוכמה ואז אני אהיה בעל החוכמה. זה מה שרציתי.

בן ציון: זאת אומרת הרשימה אותך צורת הבאת הדברים.

הרשימה אותי קודם כל צורת הלימוד, שזו צורה בריאה, מדעית, מדויקת, ללא שום פולחן מסביב וכל מיני תנאים, תעשה כך או לא תעשה כך, אין כלום. אתה יושב לומד, לא יותר מזה. לא אומרים לך משהו לעשות, או כל מיני פעולות על עצמך לעשות, להיות ככה, או לחשוב ככה, אלא תלמד בלבד.

וזו גישה שהיא מודרנית, מדעית, ומתאימה לכולם, וללא שום הגבלות, חילוני, דתי, מי אתה, מה אתה, שום דבר לא שואלים. אתם רוצים ללמוד, בבקשה תלמדו. וכך בצורה כזאת גם הבאתי לו אחר כך תלמידים מתל אביב, חילונים לגמרי, ורב"ש לימד אותם. לכן גם אנחנו עכשיו עושים כך.

בן ציון: אתה מרבה מאוד לשרטט בשיעורי "תלמוד עשר הספירות", וגם בעל הסולם היה משרטט.

רב"ש גם היה משרטט. האמת שלא ידע טוב לשרטט. היה לו מזה צער גדול, שלא היה יכול להביע את עצמו.

בן ציון: יש לנו גם שרטוטים של רב"ש.

כן, יש טבלאות, שרטוטים על עולם האצילות, אני זוכר איך שרטט את זה.

בן ציון: ויש עוד שרטוט שהוא כתב עליו "זה לא נכון".

כן, זה לא בעיה, כי מקובלים, הם בסך הכל חוקרים את המציאות, מנסים פעם אחת לעשות, רואים שזה לא מסתדר בדיוק, אז כותבים על זה ללא בושה, "זה לא נכון". זה כתוב בכתב ידו וזה דווקא מכובד, זה אומר על האמת, שעד כמה שאנחנו חוקרים, אנחנו חוקרים אלוקות ואנחנו אף פעם לא יכולים להיות בטוחים שאנחנו חקרנו אותה וממש הגענו לסיומה, ודאי שלא.

ולכן נחקור, נמשיך ואני חושב שהספרים האלה, יהיו הספרים היחידים שיהיו על שולחנו של אדם בדור הזה, ובסופו של דבר בדור הבא, ודרכם הוא ימצא את החיים שלו.

בן ציון: ניקח משפט מאחד הספרים ותאמר, מה זה אומר על האדם.

זה חלק א' בפתיחה, אלה דברי האר"י "דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות".

ועל זה מדובר. בסך הכל מדברים על פעולות האור עלינו, איך שבורא אותנו, איך שמעלה אותנו עד שאנחנו מגיעים לדרגתו.

בן ציון: בעל הסולם היה מסופק מהספר הזה, אתה חושב?

כן, אחרי זה הוא כבר הגיע ל"זוהר", לפירוש הסולם על ספר "הזוהר". "תלמוד עשר הספירות" הוא באמת ספר מושלם, אין לנו מה לעשות, אני לא חושב שצריכים להוסיף איזה פירושים נוספים, אפילו דיוקים נוספים. האדם, לא בצורה טכנית, אלא בצורה רגשית, כבר צריך להוסיף. אם היה בעל הסולם חושב שאפשר להוסיף עוד ועוד הסברים ופלפולים טכניים כמו שזה כאן, היה מוסיף. ולכן חוץ ממה שכתוב, רק צריך להכניס את הלב של האדם, את הגילוי שלו, הגילוי הרוחני דרך הספרים האלה, ואז בזה בהחלט אנחנו נראה שהפירוש הזה הוא מושלם.

(סוף השיחה)