תלמידי קמפוס מתחילים

למה כדאי ללמוד

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 10.06.19 – אחרי עריכה

גלעד: היום אנחנו רוצים לשאול שאלות של תלמידים מתחילים שמגיעים לשיעור הראשון שלהם בחכמת הקבלה. הובטח להם שהלימוד יעזור להם לפתור קצת בעיות בחיים, למשל אם אפור להם בחיים והם לא מבינים למה, או שהם עברו כל מיני משברים בחיים. אנחנו אומרים להם, בואו תלמדו ואתם תראו שמשהו ביחס שלכם למציאות באמת ישתנה. האומנם כשאתה לומד את חכמת הקבלה משהו במציאות שלך, משהו בתפיסה שלך משתנה? ואם זה כך, אז מה משתנה?

חכמת הקבלה היא חכמה מיוחדת מאוד, ובכלל כל מה שאנחנו לומדים משנה אותנו, גם בעולם שלנו כך קורה. אתה מסתכל על האדם ואתה רואה איכשהו במה הוא מתעסק, בחכמה או במדע, בבנייה או בהנדסה, בציור או במוזיקה, אפשר לזהות איכשהו את המקצוע כי העיסוק של האדם משפיע עליו.

חכמת הקבלה פותחת לאדם את כלי הקליטה, הוא מתחיל לראות את העולם שלנו בצורה שקופה יותר, היינו דרך העולם שלנו הוא רואה את הסיבות למה שקורה, למה זה קורה, מאיפה זה בא, וזה נותן לו יחס חדש לחיים.

גלעד: מה זאת אומרת סיבות מאיפה זה בא? מאיפה הוא רואה פתאום סיבות? מה זה הדבר הזה לראות סיבות?

לכל דבר שקורה בעולם שלנו יש סיבה, אין דבר כזה שפתאום נעשה, כמו שילד אומר "בעצמו", אלא הוא אומר "בעצמו" מפני שהוא לא יודע, לא רואה את הסיבה. ולכן על ידי חכמת הקבלה אנחנו מתחילים לראות את השורשים לכל המעשים שקורים לפנינו בעולם שלנו. ולכן היא נקראת "חכמת הקבלה", כי אנחנו מקבלים ידיעה מבפנים למה הטבע מפתח לפנינו את התמונה הזאת, את הצורה הזאת, את כל ההתנהגות של הדומם, הצומח, החי, וגם של החברה האנושית בתוכו וכן הלאה.

כל הידיעות הללו מביאות לנו הרגשת חדשה לגבי מה שקורה, מאיזו סיבה, לאן, לאיזו מטרה הכול מתקדם. ואדם שמתחיל לשמוע, לקרוא, ללמוד, לחשוב על הדברים האלה, הוא קצת מתעלה מעל החיים הרגילים, הוא כבר רואה את החיים בצורה חדשה, במימדים אחרים, התפיסה שלו נעשית קצת יותר רחבה, עם יחס יותר מגוון לכל הדברים. התפיסה שלו מפסיקה להיות צרה, העיקר לראות את הדברים איך שהם "מסוף העולם עד סופו".

גלעד: מה הדבר שמגביל את האדם וחכמת הקבלה משחררת אותו ממנו?

התפיסה. בסך הכול יש לנו חמישה חושים גשמיים ששייכים לגוף, שהוא בהמה, והם ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש ועוד שכל, כלום חוץ מזה. אבל השאלה איך אחרי השמיעה, אחרי הראייה, אנחנו מתחילים לזהות דברים יותר ויותר גדולים. אנחנו מתפתחים אלפי שנים ובסך הכול אנחנו רואים מציאות מאוד קצרה, מהחיים ועד המוות. אבל מה יש מעבר לזה, מאיפה, לאן אני, מאיפה אני, מה איתי, בשביל מה הכול קיים, רק כדי איכשהו לשמור על עצמי במשך החיים האלו בזמן שאני קיים?

זאת אומרת, אני נולדתי, אני חי באיזשהו גוף וכל הדאגה שלי היא שהגוף הזה יתקיים כמה זמן שהוא קיים ובטוח שהוא ימות. אז האם אני, "האני", האדם שבתוך הגוף, קיים בשביל זה, כדי לשרת את הגוף או שהוא יכול גם קצת לפתוח את שדה הראייה שלו לאופקים יותר רחבים?

גלעד: ומה זה עוזר לאדם? אני חי את החיים, כמו שאמרת, היום קמתי בבוקר, אכלתי, יש לי כאב בטן, יש צרות לילדים, יש כל מיני דברים, ופתאום אני רואה תמונה יותר רחבה. מה זה עוזר לי, זה פותר לי את הצרות של הילדים, זה פותר לי את כאבי הבטן?

יוצא, שכן. למה? כי אז אנחנו רואים למה יש לנו את הכאבים האלו למיניהם, את הצרות. ובנוסף, אני רואה שאני, אני הכוונה האנושות, כל האנושות, ככל שמתפתחים כך הצרות דווקא מתגברות ואנחנו לא יוצאים מהייאוש, מכל מיני בעיות, כלומר, יש בהתפתחות שלנו איזה מרכיב מר. למה הוא קיים, מה זה נותן לי בחיים שלי, למה אני כל הזמן נמצא לחוץ, למה לוחצים עלי, מחייבים אותי, וגם אני בעצמי, מה קורה? למה אני לא יכול לחיות חיים טובים? החיות שביער חיות יותר טוב מאשר אני חי בתוך הג'ונגל שלי בתוך העיר, למה? למה אי אפשר לעשות משהו טוב עם החיים שלי? אני לא מדבר על משהו מעבר לחיים, אלא בתוך החיים.

ואז אנחנו מגלים שהכול תלוי בטבע האדם, וטבע האדם הוא אגואיסטי ובזה שהוא רוצה רק לדאוג לעצמו הוא עושה רע לאחרים, לזולת, וכך כל אחד עושה רע לאחרים, ואז החיים שלנו הם כמו שאנחנו נמצאים באיזה כלוב שבו כולם אריות, וכל אחד רוצה לאכול את האחר, ומיום ליום האגו שלנו גדל ואנחנו לא מוצאים צורה יפה לחיים.

אדרבא, כשאני מסתכל על הילדים שלי, אני לא מבין בשביל מה הולדתי אותם, מה טוב להם בחיים? יותר טוב מי שלא נולד ממי שנולד וחי כדי להתקיים וכל דבר שהוא מרגיש שטוב לו זה מפני שקודם היה לו רע. האם זו צורת הקיום, להרגיש רע כדי להרגיש אחר כך קצת טוב? ואם אנחנו שוקלים רע כנגד טוב, אני לא חושב שכדאי לחיות. ולכן באה חכמת הקבלה ומסבירה לנו איפה אנחנו נמצאים ואיך אנחנו יכולים לחיות את החיים שלנו קצת אחרת.

גלעד: מה זה ה"קצת אחרת" הזה? אני אלמד עכשיו קורס של 10 מפגשים, מה יהיה לי שאין לי היום?

אני מקווה שאחרי הקורס הזה אתה תלמד מאיפה החיים, למה חיים. בשביל מה לפי הטבע שברא אותנו, כי בסך הכול אנחנו תוצאה מהטבע, בשביל אנחנו חיים, מה מטרת הקיום שלנו. כשאנחנו מסתכלים על העולם אנחנו רואים שלכל דבר יש סיבה ותוצאה, אז מה הסיבה והתוצאה מאיתנו. אם אנחנו נזר הבריאה, הכי מפותחים, אז אנחנו יכולים לשאול את עצמנו, בשביל מה אנחנו, מי אחרינו? מדומם יש צומח, מצומח יש חי, מחי יש מדבר, והמדבר שזה אנחנו, האם גם ממנו צריך לצאת משהו או שהכול נגמר?

גלעד: אני מסכים אתך, אני מקבל את כל מה שאתה אומר, אני רוצה את הראייה היותר רחבה הזאת, ספר לי מה אני אראה שם.

אתה תראה שאתה יכול לצאת מהדרגה הזאת של הקיום, לדרגה יותר עליונה והיא שלמה, נצחית, עם ידיעה, עם הרגשה, עם חיים שהם ממש גן עדן, נצחי, יפה.

גלעד: זאת אומרת, אני אקבל ביטחון?

לא רק זה, אתה תגיע לחיים שאתה לא מרגיש בהם שום רע, חיסרון. כי כל החיים שלנו הם מתוך הרגשה מרה, מתוך חיסרון, מתוך זה שחסר לי, אני צריך משהו, ואז התענוג הוא עד כמה אני ממלא את מה שחסר - זה כבר תענוג. זה לא תענוג בפני עצמו, זה תענוג שאני נפטר מהרע.

העולם הרוחני הוא דווקא ההיפך, התענוג בו מורגש לא כבריחה מהרע, כאיזו השלמה של הרע, אלא כתענוג בפני עצמו. אנחנו אפילו לא מבינים איך זה יכול להיות, איך יכול להיות שאני נהנה אם לפני זה אני לא סובל.

גלעד: איך יכול להיות באמת?

זה נקרא "חכמת הקבלה", זאת החכמה, איך אני יכול ליהנות ללא סבל קודם.

גלעד: ואת זה אני ארגיש מיד כשאני אתחיל ללמוד?

לא, את זה אף אחד לא מבטיח לך, ואני מקווה שלא יהיו לפניך כאלה שמוכרים את זה בצורה כזאת. אבל בטוח שאתה תתחיל להבין כבר בהתחלה, תוך עשרה שיעורים, את המערכת שבה אתה קיים גם היום אבל לא ראית אותה, לא זיהית בה כל מיני דברים. והמערכת הזאת תביא אותך לאט לאט לכאלו תוצאות, סיכומים, שאתה תתחיל לשנות את החיים שלך.

אתה לא צריך לשנות את המשפחה, את העבודה, את מקום המגורים, אלא אתה תתחיל לפתוח לעצמך עוד ערוצים להרגשת המציאות, ואתה תתחיל להבין למה זה קורה, מאיפה זה קורה, מה פתאום זה קורה איתי, מה עם כל העולם שאני נמצא בו, ואני תלוי בו בכל זאת. וכך לאט לאט תתחיל להרגיש שאתה נמצא במציאות גדולה ואתה יכול לעלות לכאלו דרגות של תפיסת המציאות, שפתאום תתחיל להרגיש שנעלם ההבדל בין חיים ומוות.

כי חיים ומוות שייכים רק לגוף הבהמי הגשמי הזה שלך שאתה נמצא בו, אבל אתה כבר לא מזדהה עימו, אתה כבר מתנתק ממנו כביכול, ואתה חי ברצונות ובמחשבות שהם למעלה מהקיום הגופני. וכך אתה מתחיל להרגיש מציאות שלא נמצאת רק בגוף שלך ובדרגת החי שבך, וזה כבר נקרא "דרגת המדבר".

גלעד: אני רוצה לשאול ממש על הצעדים הראשונים שמתחילים להגיע לדבר הנפלא הזה שאתה מדבר עליו. אני באמת מנוסה, אני כבר הרבה מאוד שנים מלמד את קורס היסודות, ואני רואה שאנשים עוברים תהליך מדהים, באמת לפעמים אנשים נדהמים מאיזה תוכן של מאמר "החירות", שהם פתאום מגלים שיש להם בחירה, לפעמים מתפיסת המציאות שפתאום מגלים שהכול בפנים ושאפשר לשנות.

אבל משהו קורה להם ואני לא יודע להגיד מה, אולי תעזור לנו להגדיר מה קורה לתלמיד שמקבל ידיעה ועוד ידיעה ועוד ידיעה, וכל ידיעה היא אמיתית, ונבנה בו משהו ואחר כך הוא צריך להחליט אם הוא ממשיך הלאה או לא. ומעניין שאחוזים לא מעטים לא ממשיכים הלאה, או שהם אומרים "מספיק, הבנתי, לא עכשיו, או שמשהו אחר יותר דחוף", ואלה שכן נדלקים על זה ממש אומרים "אני לא יכול בלי זה", כבר אחרי עשרה מפגשים הם אומרים "הבנתי, אני רוצה עוד".

מה המתכון? מה קורה שם? חלק מהאנשים אומרים, זה לא פרקטי, וחלק אומרים "זה הכי פרקטי שיכול להיות, סוף סוף הבנתי איך אני חי". מה קורה שם לאדם מתוך קבלת הידיעות האלה? והם קוראים טקסטים ורואים קליפים ובאמת נחשפים לכל התכנים של חכמת הקבלה. מה עובר על האדם בדיוק שלב אחרי שלב?

דברים מעניינים קורים לאדם שלומד חכמת הקבלה, הוא מקבל כוח מיוחד נוסף להתפתחות שלו הפנימית. ובהתפתחות שלו הפנימית בכלל לאדם שבעולם הזה, יש לו שם חמש דרגות. וכל אחד ואחד מגיע לדרגה מסוימת שלו, ואז מרגיש שהוא קיבל משהו ומספיק לו.

אני ראיתי בין התלמידים שלי כאלו שאומרים "באמת עד כאן מספיק לי, לא רוצה יותר, טוב שקיבלתי את זה, יכול להיות שאני עוד אתעניין בזה, אבל הידיעה הזאת שקיבלתי עכשיו ממלאה אותי ויותר מזה אני מרגיש שאפילו יוצא לי בהפסד. שאני אתבלבל, ואני לא רוצה יותר, טוב לי ככה". הרע במיעוטו, אז יש טוב במיעוטו. ואז הם עוזבים. ואני באמת מבין אותם ואין לי במה להוסיף להם כי הם מרגישים את עצמם כבר מלאים.

ישנם כאלה שאומרים, אלה ידיעות טובות מאוד, ואני צריך להמשיך בזה אבל רק בידיעה. זאת אומרת אני לא רוצה להיכנס להתפעלות להתרגשות למשהו, אני רוצה רק להמשיך לשם ידע. זה תלוי באופי האדם. וישנם כאלה שאומרים "לא, אני מתפעל מזה, זה עושה לי כל מיני שינויים רגשיים, את זה אני רוצה דווקא". זאת אומרת לא אכפת לי אני יודע או לא יודע, אכפת לי התפעלות הרגשית. יש כאלה שאומרים, אני רוצה ללמוד כדי לצרף את כל הדברים האלה לחיים האלה, לעולם הזה. לפעמים הוא אומר אני כבר רוצה להיות בעצמי מדריך. זה כמו ילדים בבית ספר רוצים להידמות למורה. יש כאלה שהם אומרים "טוב, אני צריך ללמוד עכשיו חכמת הקבלה בצורה רצינית, יסודית מהמקורות כמו מדע עמוק ושלם".

ראיתי הרבה מאוד נטיות כאלה בתלמידים. אני חושב שצריך לתת להם, כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו". זאת אומרת, לאן שנוטה האדם הוא זה שילך. אנחנו צריכים לספק להם מה שאנחנו מספקים וכל היתר כבר תלוי בהתפתחות שלו, במה שנקרא אצלנו ברשימות שלו, בשורש נשמה שלו.

גלעד: אני מבין את מה שאתה אומר ועדיין אני שואל, אולי אנחנו עושים משהו לא בסדר? ואני אתן לך דוגמה. כשאני לימדתי רפואה אלטרנטיבית במכללה, שם זה היה אמנם מקצוע, אתה רוכש מקצוע. בדרך כלל משלב א' לשלב ב', אלה קורסים ארוכים, עברו 90%. פה אצלנו הממוצע הוא 50%. יכול להיות שאנחנו באמת לא נותנים משהו פרקטי, שזאת החלוקה הטבעית מבין אלה שבאים ללמוד ואני אקבל את מה שאתה אומר ואין לנו מה לשנות. אני מאוד הייתי רוצה שנשתפר, שנשתפר באחוזי המעבר לשלב ב', אולי אנחנו לא מספקים את הסחורה?

יכול להיות שמשהו תלוי בנו, אבל אחוז קטן מאוד. אני חושב שזה רק תלוי בהרגשת הצער, הלחץ, חוסר האונים, חוסר ההצלחה שאנשים מרגישים בעולם שלנו, כי בשביל מה אם יש משהו יותר? בשביל מה אני צריך ללמוד משהו על כוחות שמנהלים אותי? שחסר לי אותם? אם הכול בסדר, לא אכפת לי, אדרבא טוב לי ככה. אם חסר לי אז אני רוצה, אם לא חסר, השאלה מאיפה אני אקח את החיסרון, רצון לזה. לכן הכול תלוי ברצון. יכולים לעורר את הרצון הזה כמו שאנחנו מעוררים אותו על ידי האור, על ידי זה שנותנים בתחילת המאכלים איזה חריפים.

גלעד: זה נקרא מתאבנים.

כן, מתאבנים, ובכל זאת אם זה עוזר, עוזר, אם לא, לא כל כך. לכן אנחנו כאן צריכים לתת כמה שאפשר, להתאים את עצמנו ודאי לקהל שמגיע, אבל גם כן לראות את הדברים האלה שהם, אתה לא תעלה בזה הרבה אחוזי הצלחה. זאת אומרת הצלחה זה נקרא שאנשים ממשיכים משלב א' לב' לג' וכן הלאה, וכל פעם אחרי כל שלב מתקדם, יהיה לך גם הרבה כאלו שיגידו לך "זה מספיק לי".

גלעד: חשבתי אולי, אנחנו צריכים להיות יותר ערמומיים, אולי פחות לתת תשובות ויותר לתת חשק שהתשובות יגיעו יותר מאוחר, אולי זו אומנות.

לא, על ידי זה שאנחנו נותנים תשובות אנחנו נותנים להם יכולת לשאול שאלות עוד יותר גבוהות, עוד מתקדמות. לכן אני לא חושב. אני נותן כמה שאפשר כדי לא להתבלבל העיקר, לבלבל אותם, וזהו. תן להם כמה שאפשר. ודאי שזה ייתן להם אפשרות בעצמם לחשוב להבין, להשיג.

גלעד: כבר בשלב הראשון אנחנו מדברים על התפתחות הרצונות. אוכל, מין, משפחה מושכלות ואז הרוחניות. יש איזו דרך לצפות או לזהות שבאמת הרצון הוא עכשיו לרוחניות ולא למשהו אחר? לא איזו סקרנות או עוד משהו שמעניין את הבן אדם. שבאמת הנקודה שבלב מושכת אותו ולא משהו אחר?

אני לא יודע למה אתה מתכוון. אני לא מבין. זאת אומרת איך לפתח את הרצונות?

גלעד: לא איך לפתח. הרצונות קיימים, אדם מגיע כבר עם משהו שמושך אותו. אתה יודע לזהות אדם שהנקודה שבלב מושכת אותו ולא משהו אחר?

מה זה חשוב? אני רוצה לכל אחד ואחד לתת קצת התקדמות והלאה שיראה משלב לשלב.

גלעד: זאת אומרת, זה לא חשוב למה הוא מגיע.

אני לא עושה שום חשבון לזה. יכול להיות שמגיע איזה סתם פועל פשוט ואדם לא מפותח ויש לו נטיות גדולות ונקודה שבלב וכן הלאה, שורש רוחני גבוה, וישנם אלה שמגיעות עם כל ה"רוחנים" כאלו ושעברו עשרה קורסים שם בכל מיני התפתחות פנימית רוחנית וכן הלאה. ואין להם יותר נטייה חוץ מכל הזמן להסתובב עם אותם ההבחנות הקטנות האלה ה"רוחניות" כביכול. זה לא אומר שום דבר, אני לא יכול לראות את זה באדם. אני יכול לראות, אבל זה גם כן אחרי זה שאני כבר בעל ניסיון רוחני. אבל בעיניים גשמיות אי אפשר לזהות את זה באדם, גם לפי השכל שלו, גם לפי הרגש שלו, זה יכול להיות הכול נובע מהתפתחות ברמה הגשמית בלבד.

גלעד: זאת אומרת אנחנו פשוט מזהים אחר כך שהוא התמיד, הוא המשיך, הוא עבר כל מיני מצבים.

אדם שהוא ממשיך, הוא ממשיך למרות הכול.

גלעד: במפגש הראשון שאנחנו נפגשים עם אנשים, אנחנו מנסים להסביר להם את עקרונות היסוד. מה זה "בורא" ומה זה "נברא" לפי חכמת הקבלה?

לפי חכמת הקבלה "בורא" זה הכוח העליון שמנהל את כל החיים שלי וזה כוח אחד שמנהל אותי "אין עוד מלבדו" ואני צריך להגיע למצב שאני מגלה אותו באמת השליט האחד מעלי וחוץ מזה, כל ההפעלה שהוא עושה עלי, היא בדרך טוב ומיטיב. זאת אומרת שמגיע מצורה הטובה בו ומתקבלת בצורה מיטיב אצלי, בי.

גלעד: כן, אבל זה מיד יוצר התנגדות ברורה. כי אם הוא כזה טוב ומיטיב, אז למה החיים שלי כאלה, למה הייתה שואה, ילדים מתים, ויש עוד אלף ואחד מקרים. איך אתה מסביר טוב ומיטיב כזה?

אני לא מסביר, אני אומר שאנחנו צריכים להשיג את זה. לראות עד כמה אנחנו מרגישים מה שמרגישים ואם זה נכון או לא, האם מדובר על זה שאנחנו צריכים להישאר באותם כלי הרגשה, וודאי שלא, כי אם אני אשאר בהם, אז אני לא ארגיש שהכוח העליון הוא טוב ומיטיב. אלא אני צריך להתעלות מעל מה שאני, ללמוד למה אני מרגיש רע, ולמה הרע הזה הוא דווקא כוח שמפתח אותי ומביא אותי לטוב.

גלעד: עד עכשיו אמרנו שכשלומדים את החכמה הזו היא נותנת ראיה רחבה יותר, יכולת להבין מעבר לחיים שמתחילים ונגמרים, ועכשיו הוספנו כלי הרגשה חדש. ראיה אני מבין, אני יכול לראות יותר רחב, קודם לא ראיתי חיידק ועכשיו יש לי מיקרוסקופ ואני רואה אותו. מה זה כלי הרגשה רחב יותר?

אני לא יכול להסביר. תתאר לעצמך שחס ושלום אין לך ראיה או שמיעה ופתאום אתה מתחיל לשמוע או לראות, ואז עד כמה העולם שלך משתנה. לא הרגשת טעם ועכשיו אתה מרגיש טעם, עד כמה זה פותח לך את העולם. העולם שלנו שכל כך דואג לכל מיני מאכלים ובישולים, תתאר לעצמך שבעולם כזה אין לך חוש טעם, אלא מספיק לך לאכול משהו כדי לתת אנרגיה לגוף שלך בלבד. פתאום אתה מתחיל לגלות טעם, ואז כל החיים שלך הם ריצה אחרי איך להרגיש טעמים שונים, עד כמה זה משנה.

אנחנו צריכים להבין שיש עוד חושים כאלה שאם נפתח אותם, אז נראה עולם ממש חדש, עולם אחר. בעולם שלנו אם לא היה לנו חוש ראיה, אז כמה היה חסר לנו, איך היינו מתקיימים. יש כאלה חיות שהן חיות בתוך האדמה בלבד ולא יוצאות החוצה ואין להם חוש ראיה, אומנם יש להן תוספות בכל מיני חושים אחרים, הם נעשים יותר חדים, אבל חוש ראיה אין. אם היינו מתקיימים בצורה כזאת, אז האם היה חסר לנו משהו?

לכן אני לא יכול להסביר לכם מה חסר לכם. כמו שלאותן חיות אין הרגשה שחסר להם חוש ראיה, גם אנחנו לא מרגישים שחסר לנו חוש נוסף. זה מה שחכמת הקבלה נותנת לנו, היא מאפשרת לנו לקנות חוש נוסף. והחוש הנוסף הזה הוא משנה לנו את הכול.

גלעד: האם עם החוש הנוסף הזה אני פתאום אראה שכל מה שנראה לי כרגע ר, או מה שקרה בעבר היה רע, הוא בכלל טוב ויש גורם אחד שמביא אותו?

נכון. הוא חוש כל כך מיוחד שהוא משנה לנו את הסיבה, את התוצאה ואת המהות של כל החושים וההתפעלות בהם.

גלעד: כדי לגלות את מה שהמקובלים אומרים שיש בורא אחד טוב ומיטיב, אני פשוט צריך לרכוש חוש שאין לי אותו היום.

אין תשובה אחרת. זו הבעיה, שאנחנו לא יכולים להראות את זה לתלמידים שלנו, אלא רק לתת דוגמאות שיראו דרך השוואה מה הם עומדים לרכוש.

גלעד: איזה דוגמאות?

כמו שנתתי את הדוגמא עם השמיעה או הראיה, עד כמה הדברים האלה משנים את החיים שלנו.

גלעד: מה זה "נברא"?

"נברא" הוא לא דומם, צומח, חי ואדם שבעולם הזה, נברא הוא מי שמתחיל בחוש הנוסף הזה שהוא מפתח לקבל קשר עם הבורא, עם כוח יותר עליון. ואז הוא מתחיל להרגיש מאיפה באה לו ההרגשה הזאת של המציאות, של החיים, מה הם באמת המציאות והחיים האמיתיים שאני רוכש, האם זו מציאות אמיתית או שאני רואה את זה דרך החושים שלי בצורה מאוד מוגבלת וכן הלאה.

"נברא" הוא מי שכבר שולט על קליטת המציאות שלו. ואז אנחנו מבינים שהתפיסה הנוכחית שלנו כאן היא לא אמיתית. אנחנו עדיין לא נבראים, אנחנו עדיין חיים בעולם הזה מחוץ לתפיסה האמיתית, לעולם האמיתי, לקשר עם הבורא, אבל בינתיים קיימים כתנאי, כהכנה למשהו גבוה יותר.

גלעד: כלומר גם את המושג "נברא" אפשר להבין רק כשיש כבר חוש נוסף.

כן.

גלעד: ישנו ציטוט של בעל הסולם מהמאמר "מהות חכמת הקבלה" שמקריאים אותו בשיעור הראשון למתחילים. "סדר של שורשים המתפתחים על דרך קודם ונמשך על פי חוקים קבועים ומוחלטים הקולעים למטרה אחת מאוד נעלה גילוי א-לוקותו יתברך לנבראיו בעולם הזה"¹, כך הוא מגדיר את חכמת הקבלה. לאור ההגדרה של בורא ונברא, האם אתה יכול להסביר לי את הפסוק הזה?

הוא עמוק מאוד אבל גם למתחיל זה צריך להיות מובן. סדר שורשים, כלומר מהבורא, מהכוח העליון הנסתר, מגיעה אלי הזמנה לפתח את עצמי כדי להכיר אותו. ואז אני אהיה כנברא כלפי הכוח העליון שנקרא "בורא", ומתוך זה יהיה לי מובן כול מה קורה לי בכל המצבים ואני לא אהיה תלוי רק בגוף שלי. כי חכמת הקבלה מדברת על כל הקשר שיש בין נברא לבורא בכל המצבים, בעולם הזה, בעולם הבא, הכול לפנינו. אני מאחל לכל התלמידים שיצליחו בזה.

(סוף השיחה)

---

1. "חכמה זו היא לא פחות ולא יותר אלא סדר של שורשים, המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאוד נעלה, הנקובה בשם: גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה". (בעל הסולם, מאמר "מהות חכמת הקבלה")↩