"שלבי הסולם"

על התמכרויות

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 23.6.11 - אחרי עריכה

רחל: נושא השיחה שלנו היום הוא "התמכרויות". אנחנו נמצאים בימים שבהם מציינים את המאבק למלחמה בסמים. ולא מזמן יצא דו"ח מטעם ועדה בינלאומית שישבו בה מזכ"ל האו"ם לשעבר, אנשים חשובים והוגי דעות מכל העולם, והם הגיעו למסקנה שהמלחמה בסמים כשלה, ואי אפשר להילחם מול התופעה הזאת.

זאת אומרת, לא שזה דבר טוב, אבל נשארים במצב.

רחל: אי אפשר להילחם.

אי אפשר להילחם.

רחל: והם ממליצים למדינות ללכת לכיוון של לגליזציה, לעשות את הסמים חוקיים.

למה זה טוב?

רחל: אני שואלת אותך, אני לא ישבתי בוועדה. ובכלל רציתי גם להתייחס לכל העניין של התמכרויות, לאו דווקא סמים. רציתי לדבר אתך על כל המגוון, כי אנחנו יכולים להיות מכורים להכל. זה משהו שיש בטבע האדם שהוא בשנייה יכול להיכנס לזה.

אנחנו מכורים להכול, את צודקת. מפני שאנחנו ה"רצון לקבל", הרצון לבלוע את הכל. והרצון הזה הוא גדל מדור לדור, במשך החיים של האדם כל הזמן גודל בו רצון, ולכן, כל אדם וכל אחד מאתנו, וכולנו יחד, רוצים יותר ויותר מיום ליום. ולכן, אנחנו מתפתחים. במשך אלפי שנים אנחנו התפתחנו עוד ועוד, עד שבמאה השנים האחרונות אנחנו התפתחנו בצורה של חברה צרכנית, שהיא ממש צרכנית בה הידיעה.

רחל: כן.

והגענו פתאום לאיזשהו רוויה. הרוויה הזאת התחילה בעצם כבר לפני חמישים, שישים שנה, כשהתחלנו להרגיש ולשאול, מה תועלת מזה? ואז בשנות השישים של המאה הקודמת התחילה התופעה, של ילדי הפרחים.

רחל: ההיפים.

כן. הדור הצעיר התחיל ואחר כך "קלאב דרומא" דן על סוף החברה הצרכנית, בשביל מה ולמה, מה אנחנו עושים עם אקולוגיה, ועם זה שאנחנו שואבים מתוך כדור הארץ את כל האוצרות, האנרגיה והמים ומה יהיה הסוף?

ופלא שככל שאנחנו רוצים עוד ועוד ועוד להתקדם ולהצליח, אז בשנת 1997, זאת אומרת, בסך הכל לפני שלוש עשרה, ארבע עשרה שנה, נתנו פרס "נובל" לכלכלנים שיוכיחו שאנחנו יכולים להמשיך בצורה צרכנית בלי סוף.

רחל: כן.

עד כמה מגיע העיוורון של האדם, שנותנים פרס "נובל" למומחים בכלכלה, על זה שהם יוכיחו שאנחנו יכולים להמשיך ולהתפתח יותר ויותר בצורה אגואיסטית, להוציא הכל מהאדמה ללכלך והכל יהיה בסדר.

זו דוגמא. ובכל זאת, היום אותו הדבר, אנחנו רואים בעניין ההתמכרויות. וזה לא סמים, התמכרות זה כשהרצון לקבל שלנו גדל לממד כזה, למצב כל כך גבוה, שיותר מזה אין לו לאן לגדול, והוא פשוט לא יודע במה למלא את עצמו. פתאום הוא מרגיש את עצמו, ריק. למה? כי אם אנחנו נמצאים כל הזמן במגמת העלייה, אז הכל טוב. אם היום לא, יהיה מחר. אם לי לא כל כך טוב, יהיה לילדים שלי.

רחל: אבל אתה בעליה.

כן, אבל אני בעליה. וכדאי לי לסבול היום שיהיה לי יותר טוב מחר. ברגע שאנחנו מגיעים כבר מתוך ההיפרבולה הזאת, מהעקומה הזאת לרוויה, אז מה יהיה מחר? אז מה יהיה מחרתיים? אז מאיפה אחיה? אני לא חי מזה שיש לי היום ואותו דבר יהיה מחר. אנחנו צריכים כל הזמן לחיות ברצון המוגבר, הגדל ולמלא אותו כל פעם ביותר, יותר ויותר, אחרת אני לא מרגיש שאני חי.

רחל: אבל משחר ההיסטוריה אנשים היו מתמכרים למשהו. זה איזשהו תכונה טבעית באדם.

זו תכונה טבעית בגלל האגו, בגלל הרצון לקבל שלנו. הטבע שלנו הוא חומר הבריאה, הוא רצון ליהנות, והיום הגענו למצב שאין דבר שאנחנו לא מכורים. לטלוויזיה אנחנו מכורים?

רחל: מכורים.

לכדור רגל בטלוויזיה אנחנו מכורים. לאלכוהול, לסמים, לקניות.

רחל: כן.

למה לא? אנחנו מכורים לכל דבר. אני כבר לא מדבר על הסיגריות ו"רדבול".

רחל: כן.

וההתמכרות היא לא סמים בלבד אלא לכל דבר. לכל מיני המשקאות, לזה שאני חייב לנסוע לאיזשהו מקום וחייב לעשות כך. ומה קורה במין? זו תעשייה שלמה שאין לה סוף. אבל גם מזה יש כבר איזו מין עייפות. ולמה? כי ההתמכרות באה מתי שהרצון לקבל לא יכול במשהו להתמלאות יותר. ויכול להיות שאני עני ואין לי אפילו מה לאכול, אבל אני שואל את עצמי, "בשביל מה ולמה?" ואז רק ההתמכרות עוזרת לי כל הזמן למלא את עצמי במשהו שאני מכור לזה. אני בונה לעצמי איזשהו צורך קבוע ואז שאני ממלא אותו, אני מרגיש שלפחות אני חי, לפחות אני נהנה. כי אין ממה, אם לאדם היה ממה ליהנות, הוא לא היה פונה לסמים. אני נגיד לא מבין את האנשים האלה.

רחל: אמרת לי שבחיים לא עשית סמים.

לא.

רחל: אתה לא מבין אותנו.

לא, והייתי ליד זה הרבה פעמים.

רחל: באוניברסיטה בטח, כשהיית צעיר. בכל זאת, שנות השישים זה הדור שלך.

נכון.

רחל: וזה לא נגע בך?

לא הרגשתי שבזה, אני יכול לקבל איזה סיפוק.

רחל: זה מוזר, כי הייתה לך שאלה כל כך חזקה על מהות החיים.

אבל להשיג את המהות החיים ולא לסתום את עצמי.

רחל: אבל ברגעים של ייאוש זה נראה ממש מצוין לבוא ולסתום את עצמך במשהו.

לא, אם אדם חושב על מהות החיים באמת, בצורה הנכונה, נקודתית, מטרתית, הוא לא ילך לסמים. כי סמים זה הדבר היחיד שלא ירשה לעצמו, כי הם מנתקים אותו ממהות החיים, מהשגת המטרה. לכן, אף פעם לא טעמתי.

רחל: מה ההבדל בין זה לאלכוהול בעצם?

אלכוהול בא והולך ולא מנתק אותי כל כך מהחיים. אני יכול לקבל אותו במנות שאני לא צריך להשתכר עד שאני מאבד את ההכרה. אלא קצת שותים משקה כשאנחנו מתאספים יחד, יין או איזה ויסקי.

רחל: אבל זה יכול להיות אותו אפקט כמו סמים. אלכוהוליסטים נרקומנים.

יכול להיות, אם אנחנו מגיעים לממדים כמו היום, אז זה ממש הולך ככה יחד. אבל לא האלכוהול בעצמו. הסמים אם הם לא תרופה, אז הם מנתקים את האדם מהמציאות, ואלכוהול לא כל כך, אלא קצת משכר אותו.

רחל: אני חושבת על הרעיון שלהם לעשות את זה לחוקי. מה דעתך על זה?

זה סימן מאוד מאוד מובהק, ברור, בולט שלא נוכל לטפל בזה בכוחות שיש לאנושות, לא חשוב כמה מיליונים ומיליארדים נשקיע בזה, האו"ם, השוק המשותף, כל מדינה ומדינה. כמה מיליארדים האמריקאים הוציאו על דרום אמריקה.

רחל: כדי שכל הקרטלים לא יעברו את הגבול, שלא יהיה סחר.

נכון. וזה אומר לנו שאנחנו לא יכולים להתמודד נגד הרצון שלנו שמגיע למשבר, שמגיע לחוסר מילוי. אנחנו פשוט מרימים ידיים, יהיה מה שיהיה. וכאן דווקא חכמת הקבלה יכולה לתת פתרון משלה. הכול נובע מחוסר תכלית, ודאי שלא אדם שכבר מכור לזה, מוכר את עצמו, נמכר ממש לזה. מה הוא נעשה בידי אלו שמוכרים לו?

רחל: אני רוצה לחזור לטבע האנושי שלנו, שאנחנו מתמכרים לכל דבר. ילד שנולד מתמכר לחלב אם, למוצץ, לשמיכה שלו, מגיל אפס. בגיל שנתיים אנחנו מתחילים לגמול אותו מחלב, מהנקה, מטיטולים. כלומר זה נמצא בנו בטבע, וברגע כל אחד יכול לפול לזה.

הוא לא יכול להישאר בחיתולים, הוא לא יכול להישאר עם המוצץ, הוא בכל זאת גדל, אנחנו רק עוזרים לו להתנתק מזה. ודאי שזה קשה לו, אבל אנחנו מחכים ליום שהוא בעצמו ירצה, כי זה כבר לא מתאים לגילו, אנחנו רק עוזרים לו. אנחנו לא מנתקים אותו ממש בכוח, אלא רק במקרים נדירים.

רחל: איך היית עוזר לבן אדם להיגמל מכל סוג של התמכרות?

התמכרות יכולה להיות לקניות, לטלוויזיה, לאוכל, לכל דבר. אנחנו רואים זאת במסגרת החברה שלנו, אלו כמה מיליוני אנשים בכל העולם, גברים נשים, בגילאים שונים, בתרבויות שונות, ובמנטליות כל כך שונה. יש בקבוצה שלנו, בבני ברוך העולמי, את מה שביולוגים או כל מיני מדענים מחפשים.

רחל: למחקרים שלהם.

כן, לחקור. יש אצלנו נציגות של כל האנושות מכל מין וזן. אנחנו רואים שאנשים עוזבים את כל הדברים האלו, וידוע לנו שאנשים היו בזה.

רחל: האם בשביל לעסוק בדרך רוחנית אתה צריך לעבור תהליך של גמילה?

אתה לא צריך לעבור תהליך של גמילה. אבל, כשאתה עוסק ברוחניות, זה כל כך ממלא אותך, זה כל כך תופס אותך, מתחיל לשנות אותך, זה פותח אותך לעולם חדש, שאתה לא יכול להתנתק מזה. מה תעשה על ידי סמים? ולכן, יש אנשים שבאמת לא מסוגלים להתנתק ולצערנו יש גם כאלה, אבל רובם, אלו שהיו מכורים לסמים והתחילו לעסוק בחכמת הקבלה, הם מפסיקים עם זה. הם מוצאים בהתקדמות שלנו תעסוקה, סטירות וסטיות, עליות וירידות, כך שזה לא נותן מנוחה. ולכן הם לא מסוגלים ללכת עכשיו ולהתנתק ליום יומיים או אפילו יותר עם איזה סם, או בצורה שיטתית להמשיך כמו קודם. ולכן, אני רואה עד כמה אין דבר כזה. אני זוכר שהבאתי לרב"ש תלמידים מתל אביב, ארבעים חברים, בהתחלה הם היו חילונים ועישנו את כל הסיגריות האלה.

רחל: עם הג'וינטים ביד.

כן, הם היו יוצאים מול הפרדס, והיו שם בשקט גומרים איזו סיגריה.

רחל: וחוזרים לשיעור?

וחוזרים לשיעור, אין מה לעשות. אם הייתי מדבר עם רב"ש, אז בטוח הוא היה אומר, "תשאיר אותם ככה בשקט ולאט לאט זה ייפסק" ובאמת זה נפסק.

רחל: מה שאני שומעת ממך זה "בואו תחליפו את ההתמכרות בהתמכרות אחרת".

נכון, כי הרצון לקבל שלנו שדוחף אותנו למילוי אינסופי, כשהוא לא מקבל את המילוי הזה, לא נמצא ליד זה, לא מרגיש שהוא הולך לקראת זה, אז אין לו ברירה הוא צריך לסתום את עצמו. הוא רוצה לנתק את עצמו, הוא רוצה לא לחשוב על כלום. אפילו את החיים האלה בעולם הזה הוא לא רוצה להרגיש. מה יש כאן להרגיש חוץ ממתח, צרות, בעיות, פחדים וחרדות.

רחל: הפסיכולוגים הלכו וביררו מה באמת גורם לאנשים להתמכר לכל מיני דברים.

ריקנות.

רחל: הם שמים לב שהתמכרות לאוכל היא מחרדה מאוד גדולה, חרדה של תחושת מוות. התמכרות לסמים היא בגלל גורמים מהעבר של נטישה, פחד להיות לבד. כל מיני דברים כאלה שמביאים את האדם בסופו של דבר לשאול למה, ולפנות לסם.

לכן, חכמת הקבלה אומרת, שאם נגיע למצב שניתן לאדם קודם חינוך, תרופה לפני המכה, אז בזה ודאי שנצליח יותר ממה שהצליח האו"ם וכל הארגונים שעכשיו מרימים ידיים.

רחל: ילד שהתחנך בחינוך קבלי וימשיך עם החינוך הקבלי, ילך לצבא ולאוניברסיטה ויהיו שם סמים.

הוא לא יוכל להשתיק את עצמו עם הסמים. ההכנה הפנימית לא תיתן לו, לא תאפשר לו לקחת את הסם. בגלל שהוא נמצא בחברה, אז אולי הוא יטעם את זה ברגע של חולשה, יטעם קצת ממה שמעשנים שם, אבל לא יותר מזה. אני בטוח, אני יודע, כי זה הטבע האנושי. ובחכמת הקבלה אנחנו חוקרים את הטבע שלנו שהוא הרצון לקבל וכנגדו מילוי, חוסר מילוי, באיזו צורה באים ומתחלפים המילויים בתוך הרצון שלנו, ואיך אנחנו יכולים להגיע אל הרצון הא-לוהי ולמלא את עצמנו עם האור העליון, עם גילוי הבורא. לכן, כמו שאומרים המקובלים, כמו שהרב קוק כותב והגר"א, אם מגיל 6, מגיל 9, נתחיל לפתוח את החכמה לילדים, אז אנחנו באמת מחסנים אותם כנגד כל הסמים, אני בטוח.

רחל: כשחוקרים את כל התופעה של הגמילה, אז יש את 12 הצעדים, Twelve Steps של המכור, איך הוא עובר שלב שלב. בשלבים האלה ובכלל בכל התהליך עצמו של הגמילה, אתה רואה שהטיפול הקבוצתי הוא משהו מאוד מאוד חשוב. כל העניין של ההחלמה נעשית בקבוצה.

כן. ובה בלבד.

רחל: בחכמת הקבלה זה עקרון יסוד.

עקרון רוחני.

רחל: כשאתה עושה את זה יחד זה יותר קל.

לא רק יותר קל. הייתי אומר שזה הכרחי. נגיד בקבוצת המקובלים, לאף אחד מאיתנו אין כוח לעלות את עצמנו למדרגה הבאה, להשיג תענוג איכותי גדול יותר. לכן אנחנו צריכים קבוצה שתעורר לנו את חשיבות המטרה, תעלה אותנו, תיתן לנו חיסרון גדול, תגרה אותנו. אני חייב סביבה, כל הבחירה שלנו היא בסביבה. בעזרתה אנחנו עולים. אותו דבר וודאי בקבוצות האלו.

רחל: כן, קבוצה זה דבר חשוב.

חוץ מזה אנחנו רואים שכל ההתמכרויות באות לנו מהסביבה. מהטלוויזיה, כלי התקשורת, הסביבה שלנו שכל הזמן סובבת אותי ומלמדת אותי "לך תקנה, ואיך תעשה, ולך ולך" וכל הזמן מכניסה אותי להתמכרות מסוימת. ואם אני נמצא בזה, אז כבר זהו אין מה לעשות.

אני צריך סביבה אחרת, חדשה, שעל ידה אצא מהסביבה הקודמת, מההשפעה שלה, ונגלה נטייה להתמכרות למשהו אחר. בוא נגיד כך, אנחנו רוצים להתמכר, אבל שנתמכר למשהו טוב לאור העליון.

רחל: כשאנחנו מסתכלים על התמכרויות, כל התמכרות נראית לנו כדבר רע. אבל ברוך השם בעולמנו, הסם הכי גדול שאנחנו רואים זאת הדת.

כן.

רחל: היא ממלאה לנו את כל החיים.

היא מרגיעה את האדם.

רחל: היא האופיום שלנו, היא מרגיעה אותנו, ואפשר להגיד שכנגדה אתה לא יכול להילחם, אתה לא יכול לעשות לה תהליך של גמילה. ורציתי לשאול, איך אפשר להתמודד מול הסם הזה שהוא הדת?

למה אני צריך לקבל את זה כמשהו שזה רע?

רחל: כי הוא סותם את האדם. הוא ממלא לו את הרצונות שלו ברמה מאוד בסיסית, והוא לא מקדם אותו לשאול שאלות מאוד מהותיות.

לא כך אם אדם מקבל את הדת כתרבות, כמשהו שבבית, ובחברה, כתרבות האומה, ומסתכל על זה בצורה כזאת בלבד. אני שואל שאלות על הא-לוהות, אני רוצה לעלות, אני רוצה לגלות, "עולמך תראה בחייך"¹, ו"ידעו אותי מקטן ועד גדלם"², "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים"³. אנחנו צריכים לעלות ולגלות את הבורא ברגש ובשכל, להיות הגדולים, להגיע לדבקות. זאת אומרת, להכרה המלאה שלו. אז דת כאן לא עוזרת לי, אבל היא מארגנת לי את החיים הגשמיים, בחינוך, ביחסים בינינו, אלה סך כל מנהגים עממים שעוזרים לי להיות בתרבות מסוימת.

באמת יש לנו בעיה שאין בינינו יחסים כמו שהדת אומרת לנו שאנחנו צריכים לחיות, להתייחס בצורה יפה אחד לשני.

רחל: לפי ערכים של אהבה ונתינה.

לפי נקיות הדעת מה שיש באמת שָם. ולצערנו, על ידי האגו שלנו אנחנו קלקלנו קצת.

למה המנהגים האלה זה דבר רע? את גדלת בזה, שבת, חגים, כל הערכים האלה יש בכל אומה ואומה. ו"בעל הסולם" כותב בדור האחרון, שבסוף הימים, כשאנחנו כולנו נגיע להיות כאיש אחד בלב אחד, וכל האנושות כולה תהיה יחד כאגודה אחת, ישראל צריך להיות בזה אור לגויים, להראות להם את הדרך לחיבור. והוא כותב שכל אחד " אז יכול להישאר בדתו"⁴, למה? כי סך הכל אין בזה יותר ממנהג העולם הזה, במישור הזה.

והחכמת הקבלה מעלה אותנו מעל כל הדתות, כי היא מדברת על התיקון טבע האדם, שעל ידי התיקון הזה אנחנו מגיעים בגילוי ובקשר עם הא-לוהות. ואז הדת כאן לא מפריעה, היא לא ממש אופיום להמונים, היא עוזרת לאדם במישור הגשמי, ובמיוחד בזמן הגלות עד שאנחנו מגיעים לנחיצות לתקן את עצמנו על ידי חכמת הקבלה.

עד דורנו הדת היתה עזר לאדם, ומהיום והלאה כביכול, כבר לפני כמה עשרות שנים אנחנו כבר צריכים על ידי השימוש בחכמת הקבלה להעלות את עצמנו לדרגה הרוחנית. לכן אנחנו מקבלים עכשיו את המציאות של האנושות הגלובלית, האינטגרלית, וגם אנחנו מחויבים להיות גלובליים, אינטגרליים בקשר שלנו כלפי הא-לוהות, כלפי הטבע.

רחל: כשאני מסתכלת על הדרכים של הגמילה, הבורא, א-לוהים לפי איך שהם כותבים, נמצא כמרכיב מאוד חשוב בשנים עשר הצעדים. הם מכניסים אותו כבר על ההתחלה, ואומרים בסעיף שלוש: "החלטנו למסור את רצונותינו ואת חיינו להשגחת א-לוהים".

מי כותב את זה?

רחל: זה השלב השלישי בתהליך הגמילה, בתוך שנים עשר השלבים של המכורים לסמים, לאלכוהול.

אבל מאיזה ארגון זה בא?

רחל: אלה שנים עשר שלבים אוניברסאליים. הם כותבים, שכל אחד יש א-לוהים לפי דתו, אמונתו. א-לוהים לוקח חלק פעיל ונותן לאדם איזשהו רוגע, להסתמך על מישהו בתוך התהליך של הגמילה.

לפי אמונתם.

רחל: איך הקבלה יכולה להרגיע, או לתת לו איזשהו ביטחון בתהליך של גמילה במקום זה?

כאן אנחנו מדברים על פיצוי פסיכולוגי, זה ברור לנו.

רחל: ברור.

כי לא מסבירים מי זה א-לוהים, ומי זה לא א-לוהות, ובכלל. הם משתמשים במילה הזאת כדי להצביע על משהו שמעלייך. שבכל זאת יש לך על מה לסמוך, ויש לך למי לכוון את עצמך, זו איכשהו תמיכה פסיכולוגית, אבל אנחנו רואים שבכל זאת זה לא עזר.

חכמת הקבלה לא אומרת שאולי זה יעזור לך, אולי תתלה בזה את התקווה וזה יתמוך בך. אלא חכמת הקבלה היא מעל הפסיכולוגיה, היא אומרת שאנחנו צריכים לגלות אותו, שאנחנו צריכים להרגיש אותו, "דע את השם א-לוהיך"⁵. "לדעת" זה נקרא לקבל את ההרגשה הזאת כמו שאנחנו רואים ומרגישים זה את זה, והרבה יותר מזה.

וכך אנחנו צריכים לגלות את הכוח העליון שפועל ומארגן את המציאות ואז אני מתמלא באמת. בשביל זה אני צריך באמת להיות מכור, כי זה האור העליון שממלא לי כל החללים שברצון שלי ולא מנתק אותי מהמציאות, אלא דווקא על ידו אני עולה ועולה ועולה בהכרתו.

לכן זה שהם מרימים ידיים ומיואשים מהמאבק שלהם בסמים, זה בשבילי סימן גדול, שככה אנחנו נרגיש אחר כך עם ההתמכרות לקניות, לטלוויזיה, לכדורגל, לסדרות ולכל מה שאנחנו עוד מכורים.

רחל: לסיגריות, לאוכל ולחופשות ולכל.

כן. כל הדברים האלה. בסופו של דבר אנחנו נראה שאנחנו לא נוכל להתמודד עם זה, ולארגן את החיים שלנו נכון, אלא אם כן, נלך ישירות לאור העליון, והוא ימלא אותנו. ואנחנו צריכים לגלות אותו, וכשהוא בא ומתקרב ומגלה את עצמו, אז התמכרתי. אבל באמת "אני ועמי"⁶ כמו שכתוב "אסתר". שבאמת ההרגשה הזאת היא הרגשה א-לוהית ולזה אנחנו צריכים להגיע.

לכן אני רואה בכל התהליכים האלה שאנחנו עכשיו עוברים, בכל ההתמכרויות, פיתוח הכלי שלנו לגלות אותו בכל מלואו לקבלת הגילוי הא-לוהי בָנו.

רחל: ואם נרצה להתנתק?

זה לא יכול להיות. כי זה בא לנו מהשורש. אותו אור עליון הוא ברא את הרצון לקבל. הוא סידר לי אותו בצורה כזאת, בגודל, ובכל האופנים שבי, שרק הוא יכול למלא אותי בכל מה שנקרא "עולם האינסוף", בו אין גבול גם לפי הכמות, וגם לפי האיכות.

רחל: שנזכה ולא נצטרך להתמכר לכל מיני דברים.

וודאי שאנחנו בדרך נצטרך להרים ידיים על כל המאבקים שאנחנו עושים ורק זה יישאר לנו, כך אנחנו מגיעים דרך הבירורים לאמת.

רחל: שנגיע. אתה מכור למשהו, יש משהו שאתה מכור אליו?

אני מרגיש רע אם אני לא מתעסק בעבודה שלי, אם אני לא קורא את החומר שלנו, דברי "בעל הסולם", זוהר, דברי האר"י.

רחל: אז אתה מכור.

(סוף השיחה)

---

1. "עולמך תראה בחייך" (ברכות י"ז, ע"א(↩

2. "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו ל"א, ל"ג(↩

3. "כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים" (ישעיה נ"ו, ז')↩

4. "אבל חוץ מזה יכולה כל האומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה" (בעל הסולם, כתבי הדור האחרון, חלק א', קטע י"א)↩

5. "דע את אלוהי אביך ועבדהו" (דברי הימים א', כ"ח, ט')↩

6. "כי נמכרנו אני ועמי, להשמיד להרוג ולאבד; ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו, החרשתי--כי אין הצר שוה, בנזק המלך" (אסתר ז', ד')↩