פרשת השבוע – שלח לך

גלעד שדמון, משה אדמוני

שיעור 29.05.13 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן

heb_o_rav_2013-05-29_lesson_parashat-ashavua_shlah

גלעד: שלום, אנחנו בתכניתנו "פרשת השבוע", והפעם פרשת "שלח לך", שלום לך הרב לייטמן, שלום לך משה אדמוני.

שלום לכולם.

גלעד: פרשת "שלח לך" מתחילה בכך, שעם ישראל ממשיך בנדודיו במדבר. כתוב, "שלח-לך אנשים, ויתורו את-ארץ כנען"¹. משה מקיים את ציווי הבורא, ושולח שנים עשר אנשים, שהם נשיאי השבטים, אל ארץ כנען, כדי להכיר אותה ואת כל מי שיושב בה. המרגלים מסתובבים בה במשך ארבעים יום, וכשהם חוזרים, הם מספרים לעם, שהארץ היא "זבת חלב ודבש"². אבל מוסיפים שהעמים שיושבים בארץ, "עמלק יושב, בארץ הנגב; והחתי והיבוסי והאמרי, יושב בהר, והכנעני יושב על-הים, ועל יד הירדן",³ הם חזקים, ושבני ישראל לא יוכלו לכבוש אותה מהם. רק יהושע בן נון וכלב בן יפונה מנסים לחזק את העם לעלות אל הארץ, העם מפחד, מתלונן, ורוצה לשוב למצרים. ואז ה' פונה למשה בכוונתו להשמיד את בני ישראל, משה מצליח על ידי תפילה להציל את ישראל מהעונש החמור. העונש של העם הוא, שהם יישארו במדבר ארבעים שנה, כנגד אותם ארבעים הימים שבהם שהו המרגלים בארץ, ועד שימות אותו דור, דור המדבר, אלו שכבר מלאו להם עשרים שנה, רק בניהם יזכו להיכנס לארץ לאחר הנדודים במדבר.

אותם עשרת המרגלים, שהוציאו את דיבת הארץ רעה, מתים מיד ממגיפה קשה. העם מבין את הטעות ומצטער עליה, אבל עובר לטעות הבאה, שוב טועה, יוצא לכבוש את הארץ בניגוד להוראת משה, וכמובן שהקרב נגמר בתבוסה. בסיום הפרשה הבורא מודיע למשה את פרטי החוקים, שבני ישראל יצטרכו לקיים בזמן שיגיעו לארץ מושבם.

הרב לייטמן, כל הזמן טועים?

קודם כל, לא כל כך טועים, משה לא טעה, הוא שלח את ראשי המטות, ראשי הדור, דור המדבר, לפי ציווי ה', אז במה הוא טעה?

גלעד: לא משה, אבל העם כל הזמן טועה.

הם הלכו ועשו את מה שעשו, זאת אומרת, כשהאדם מתקדם בעבודה הרוחנית שלו, שעל זה מספרת התורה, יש לו כאן דוגמה מאוד נכונה וטובה, מה עומד לפניו. קודם כל, צריכים לעבור את כל מה שכתוב בתורה, זה חוק, חוקים, הפרטים של אותו התהליך, שכולנו יחד צריכים לעבור, מהמצב שבו אנחנו נמצאים היום, במסגרת העולם הזה, בתכונות שלנו, ועד שאנחנו עולים לדרגת העולם העליון, רוכשים את התכונות של העולם העליון, על זה מספרת התורה. כך שאין ברירה, אנחנו צריכים לשלוח מרגלים, מגיעים חוקים כאלו, למה? מלכתחילה "יצר האדם רע מנעוריו"⁴, עם זה הוא צריך להתחיל, עם מה שיש. כולנו אגואיסטים, כולנו נמצאים בעל מנת לקבל, יצר הרע של האדם, של כל אחד, חושב כל היום רק על עצמו, והוא צריך להפוך את הטבע שלו, לרצון להשפיע, במקום רצון ליהנות לרצון ליהָנות.

אדם לא חושב על זה, אין לו שום דחף לזה, הדחף יכול לבוא מכמה מקומות. מקום אחד הוא שפתאום בכל זאת מתעורר באדם רצון להכיר את המציאות העליונה, מטרת החיים, הכוח העליון שמנהל אותנו, נניח גורל, הטבע, הכוח שמלווה אותנו ועושה בנו ועלינו את כל ההיסטוריה של האנושות, למה אנחנו מתקדמים ולאן? אנחנו רואים שאין מקרה, כמה שאנחנו לומדים את הטבע יותר ויותר, את ההיסטוריה שלנו, את החברה, כמה שאנחנו יותר מגלים את הטבע, אנחנו מגלים חוקים, חוקים מדויקים בכל מקום ובכל זמן, שפועלים על כל דבר ודבר. אנחנו לא מגלים אף פעם משהו פראי, סתמי, אלא שלא תמיד אנחנו מסוגלים לראות, את היחס בין הכוחות, בין המקרים, אבל אם אנחנו מתייחסים נכון, זה מדע, אלו חוקים ומשפטים, והכל מסודר בסופו של דבר לפי היחס בין שני כוחות, כוח ההשפעה וכוח הקבלה, פלוס ומינוס, שני כוחות מנוגדים.

אנחנו נמצאים בכוח אחד, כוח שכל הזמן רוצה לכבוש, לרכוש לעצמו, בזה אנחנו הפוכים מכל הטבע, מהדומם, הצומח והחי, שכולם מתנהלים בצורה שהטבע מנהל אותם. אנחנו לא מתנהלים כמו כל הטבע, שם כל חלק וחלק מאוזן עם כולם, אנחנו רוצים לכבוש הכל לְמה שנראה כטוב לנו, אפילו שבזה אנחנו מזיקים לזולת, מזיקים לטבע, זה נקרא היצר הרע. זאת אומרת, אנחנו לא נמצאים בטבע הכללי, בצורה כזאת שאנחנו שומרים על ההרמוניה, על האיזון שקיים, אלא תמיד גורמים לאי איזון. לכן האדם, שכל הזמן מתקדם עם האגו שלו בצורה כזאת, יותר ויותר הורס את הסביבה, וגם את עצמו.

חלק מהאנשים מתעוררים להכיר את התכנית, התכלית, הם מעוניינים להתקדם לשמירת החוק שבטבע, חוק האיזון. הם רוצים להכיר את אותו הכוח הגדול שמנהל, מלווה, משגיח ומנהיג אותנו, והאחרים? האחרים צריכים ללכת אחריהם, אחרי האנשים האלו, כך מספרת לנו התורה, אלו ראשי הדורות, ראשי השבטים, ראשי האלפים, המאות ואפילו העשרות. הם אותם האנשים שצריכים להוביל את העם ממצב של עבדים למצרים, עבדים ליצר הרע, למצב שהם "עם חופשי בארצנו". בארצנו, זאת אומרת, בארץ שלהם, ברצון שלהם, ארץ זה רצון. ובהליכה הזאת שאדם כל הזמן מתקדם, יצר הרע שלו גדל והוא צריך לתקן אותו. עד שמתגלה כל היצר הרע והוא תיקן אותו לגמרי, זה נקרא שהוא הגיע לארץ ישראל, שכל הרצון הוא ישר א-ל, מתוקן להשפעה ולאהבת הזולת.

בהליכה הזאת האדם צריך לראות גם את העתיד, הוא צריך לתאר לעצמו את המדרגה הבאה. וכשהוא מתאר את המדרגה הבאה, הוא מתייחס אליה, רוצה לרכוש אותה, רוצה לדעת אותה, זה דחף שהוא מקבל ונקרא כ"ציווי הבורא", ובחיפוש הזה נמצאים דווקא הכוחות הטובים שבו. הכוחות הטובים שבאדם שנקראים ניצוץ, בסך הכל ניצוץ קטן בלב, הם מובילים את האדם לחיפוש של המדרגה הבאה, וכשהוא רוצה להתקשר למדרגה הבאה הוא עדיין בא עם הכלים, היכולות, הכוחות והמסכים של המדרגה הקודמת, הוא רק מסתכל בה, עדיין לא רוכש אותה.

מהמצב הקודם, מהכוחות הישנים הקודמים, למדרגה הבאה, למצב יותר עליון, נראה לו תמיד שזה בלתי מציאותי לרכוש את זה. זאת אומרת, להתקדם ולראות את ארץ ישראל, רצון שכולו מתוקן על מנת להשפיע, בו אני שולט בכוח ההשפעה יחד עם הכוח העליון, הבורא שנמצא ומגולה בארץ ישראל. אנחנו לא מסוגלים בדרגה התחתונה לראות את הדרגה העליונה הזאת, לראות כן, אבל לא יכולים להבין איך אפשר לכבוש את זה. בארץ נמצאים שבעה עמים, שבע ספירות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, ואנחנו ממש צריכים לקנות את התכונות האלו, למעלה מהרצון האגואיסטי שלנו שעדיין בוער וגדל.

ולכן, מצד אחד יש חיוב ללכת, להתקדם ולראות אילו דברים יפים וטובים נמצאים בארץ הזאת, פירות מיוחדים, ארץ שאין כמוה, אבל מצד שני הם מקבלים עביות גדולה, שאותה תצטרך כדי לכבוש את הארץ הזאת, לגלות אותה ולהתגבר על הרצון לקבל האגואיסטי הנוסף, שעכשיו מתעורר בך, ועדיין לא מתוקן. ואז יש פער גדול בין רצוי ומצוי, אני לא מוצא אצלי כלים נכונים לכבוש את הארץ הזאת, ההיפך, אני עדיין רואה חולשה גדולה, רצונות שהפוכים ממה שאני צריך להיות.

זאת אומרת, אדם שמקבל את המדרגה החדשה הזאת, והולך לקראתה, נמצא מצד אחד במצב של ראיה, ומהצד השני קבלת הכבדת לב גדולה, ראיית הטוב והכבדת לב רעה, ואז וודאי שהוא לא מסוגל לכלום. משתדלים בכל זאת להיכנס לאיזו מלחמה, לפי הכוח שיש להם ולא מצליחים, ומה שקורה הוא שמבינים שעם אותה המדרגה, עם אותם הכוחות וההכנות שיש להם, אי אפשר לכבוש את ארץ ישראל, זאת אומרת, כל אותה המדרגה צריכה להסתלק ובמקומה להגיע מדרגה חדשה, על זה מדובר, וכך בעצם מתקדמים.

צריכים להחליף את כל היוצרות, אותה המדרגה מזדככת, נעלמת, ומגיעים למצב שעם כוחות חדשים מגיעים בסופו של דבר לארץ ישראל. זאת אומרת, שכל הדור צריך להתחלף לדור חדש, שרק החדשים שיגיעו לגיל עשרים ומעלה, יוכלו להיכנס לארץ ישראל. אנחנו יודעים שגיל עשרים מסמל ברוחניות מדרגה שלמה. עשר ספירות דאור ישר, ועשר ספירות דאור חוזר, נקרא גיל עשרים, ואז האדם מוכן לתקן את עצמו בצורה יסודית, זאת אומרת שנקרא "כשיר לעסקים בקרקעית”.

גלעד: איך זה ששניים מתוך שנים עשר הרצונות האלה, או שנים עשר הכוחות שבאדם, כבר מוכנים למדרגה הבאה, ועשרה לא מוכנים, איך קורה דבר כזה? כנראה שזה משהו שמתאים לחוק, או מבנה כלשהו?

כן, יהושע וכלב היו באמת הגדולים בין כולם, והם נשארו דבוקים לאותו התהליך, וכשהתגלתה המדרגה החדשה, שהיא עשר הספירות החדשות, אז חוץ מהם, עשרה ראשי דורות נפלו תחת שליטת הרצון לקבל. כתוב הרבה על המרגלים, הם לא נפלו ממש לעל מנת לקבל, אחרת לא היה כבר עם מי לדבר.

גלעד: הם היו מתנתקים.

כן, חזרה למצרים, אלא שזה חייב להיות מורגש שאת ארץ ישראל אי אפשר להשיג בכלים הישנים. כמו שגם היום, אנחנו חושבים שאנחנו נמצאים בארץ ישראל, שאנחנו עם ישראל, זאת גם כן טעות, אלא צריכים להבין בדיוק, שהמושג ארץ ישראל, ועם ישראל, ובכלל להיות ישראל, ישראלי, לוי, כהן, הן מדרגות רוחניות, שאין לזה שום קשר עם החיים הרגילים שלנו. והאנשים שמקבלים את הכבדת הלב, מגלים בסך הכל דברים נכונים. המרגלים האלו לא אמרו שקר, זה מה שנגלה בהם, הם הלכו קדימה לראות את המדרגה הבאה, המצב הבא, שהבורא ציווה, ומשה שלח, הם עשו הכל לפי הנתונים שנמצאים בהם, אין כאן אף אחד אשם.

גלעד: לא מחפשים אשמים, השאלה היא האם הם יצאו כקבוצה, הם היו קבוצה של שנים עשר אנשים?

קבוצה, כשנים עשר אנשים, רצון לקבל חדש, גדול, של המדרגה הבאה, התגלה בעשרה, ולכן הם נפלו כך, זאת אומרת, התחילו לחשוב שבלתי אפשרי לכבוש את המדרגה, עם הכלים שיש להם, הם לא מוכנים, והם אומרים שהם לא מוכנים. ובאמת לפי ההסתכלות שלהם והכרעת המשפט שלהם, כל דור צריך להישאר במדבר, עד שגדל הדור הבא, ואז כשהדור הבא יהיה מוכן, זה נקרא שיהיה בגיל עשרים, הוא יכנס לארץ ישראל, הכל לפי החוקים, לפי גילוי המציאות האמתית. בשם "חטא" קוראים לכל דבר שמתגלה ועדיין לא מתוקן, אבל הוא כבר נמצא, מלכתחילה כל החטאים מוכנים לנו, ואנחנו רק צריכים לגלות אותם, כולם הם מחטא האדם הראשון.

גלעד: איך זה שבקבוצה, שניים כבר מוכנים למדרגה, ורואים את הדברים בצורה המתוקנת, יש להם הגנה כלשהי, או מסך, איך הם כבר הצליחו לראות את המדרגה הבאה, ועשרה לא?

ההצטיינות שהיתה בהם מצד אחד, אומרת לטובתם, אבל מצד שני מה שהרגישו עשרת האחרים, היא בעצם הצורה הנכונה שלהם, ולכן, האדם לא מסוגל להתמודד עם הרצון לקבל שמתגלה, חוץ מקביעת המצב, אנחנו מדברים בדרך כלל בתורה על אדם אחד, שהולך ומתקדם ממדרגה למדרגה. יוצא שמצד אחד נשאר אצלי קשר עם המדרגה הבאה, עם המצב הבא, עם ארץ ישראל שראיתי, שהרגשתי, שנכנסתי לקשר עם המדרגה הזאת, ומצד שני, יש לי עכשיו כלי ואני יודע שבאמת אני לא מסוגל לעשות בו שום דבר, אני צריך להחליף את כל הכלי. אלו הן ארבעים שנות המדבר, אין מה לעשות, עד שאני מגיע לכל הביקורת שלי על היצר הרע, ותיקון הטוב, ומגיע ללהשפיע על מנת להשפיע, וללקבל על מנת להשפיע, אז אני מוכן לכניסה לארץ ישראל. אם היה מתגלה אותו הרצון, גם בתכונות האלו, שנקראות יהושע וכלב, אז גם הם היו אומרים כך. אנחנו לא מדברים כאן על הצטיינות של אנשים כלשהם, אנחנו מדברים על חוקי הטבע, שיש רשימו דהתלבשות, רשימו דעביות. אני לא רוצה להיכנס יותר מידי לעניינים האלה, שאדם שנמצא במעשה המרגלים, נשאר בקשר עם ארץ ישראל, אבל אז מתגלה העביות שלו, בזכות זה מתגלה העביות שהוא צריך לתקן, וזאת העביות שנקראת "מדבר".

משה: תמיד ברוחניות אנחנו ניצבים בפני החלטות חשובות, יתר חיבור, השקעה, יותר לוותר על עצמך, ובבן האדם יש את כל התכונות האלה, אלה שלא רוצים, שרוצים דווקא את הקשר עם המדרגה, מזלזלים, דוחים, מפחדים, איך הוא מאתר בו את הכוחות האלה שנקראים, "יהושע בן-נון", "כלב", כוחות שכן רוצים ללכת קדימה.

קודם כל ראשי הדורות, ראשי השבטים, הם ראש, אלו כתרים של כל המדרגות האלו, וכשהם מגלים את הקשר שלהם עם המדרגה הבאה, כמו שאנחנו אומרים, גלגלתא עיניים דתחתון, נכנסים במגע עם אח"פ דעליון, אח"פ דעליון הוא החלק הכבד שבעליון, אמנם זה תלוי איך אתה נכנס במגע עם האח"פ דעליון. אם אתה נכנס בכך שאתה מתבטל כלפיו, והעליון מוכן כלפיך, והוא גם נראה שעוזר לך להתבטל, אז יוצא שאתה נמצא בו כעיבור. הקשר הבא עם העליון הוא ביניקה, ואחר כך בגדלות, זאת אומרת שיש לך יחס נכון לעליון, שאתה הולך להתחבר אליו. כאן לא מדברים על להתחבר, כשהעליון הוא קדוש בדרגה יותר נעלה ממך, בצורת ההשפעה, לא, אתה הולך לראות כאן את ארץ ישראל הנמצאת בידיים של שבעה עמים, אלו לא דברים רגילים כשאנחנו עולים ממדרגה למדרגה.

ולכן, שנים עשר הכתרים האלו, כשהם עולים ונכללים בארץ ישראל, מצד אחד הם רואים את הפירות, שארץ ישראל יכולה לתת להם. והם רואים את הרצון לקבל הגמור, בצורה שהוא לא מתוקן, כי שבעה עמים נמצאים בארץ, וזה מה שמתגלה להם, זאת אומרת, שלא מתגלה להם המדרגה הבאה, המוכנה לקבל אותם, לטפח אותם, לתקן אותם ולעלות אליה, מתגלה המדרגה הבאה בצורה ההפוכה לגמרי.

הם היו צריכים ללכת לארץ ישראל ולראות רק את הפירות, ולא להסתכל על שבעת העמים הנמצאים בארץ, ולא להתכלל עם העביות ששם, שצריכים לתקן, כי הרי כולו רצון לקבל של מצרים, שצריכים לתקן אותו, ואז הוא הופך להיות לארץ ישראל. וכשהם נכללים ממש מאותו הרצון, הם כאילו חוזרים למצרים, לאותו הרצון הגדול, אבל הם לא חוזרים, הם לא נופלים, רק הם רואים שלתקן את הרצון הזה עם הכוחות שיש לנו היום, זה בלתי אפשרי.

זאת אומרת, ודאי שאותו התנאי, שרק הדור הבא יכנס לארץ ישראל, הוא משפט נכון. זאת אומרת, הם מגלים את הדברים הנכונים, אין כאן שום חטא שלהם, חוץ מדבר אחד, שהוא עוד לא חטא, שכל אחד במדרגה ההיא היה יכול לעשות, שחוץ מהפירות, האדם תמיד צריך לראות קדימה, ולהיות כמרגל למדרגה הבאה, אחרת הוא לא ידע לאן לצאת, הוא לא ידע להשתוקק לזה, אנחנו צריכים לדמות לנו מהי גדלות המטרה. יוצא שהחטא הוא חטא שהוכן מראש, בזוהר, ובכל מקום כתוב על זה הרבה, שדווקא בצורה כזאת בלי להתכלל עם ארץ ישראל, האדם לא מתקדם לארץ הזאת.

אני רוצה בזה להגיד דבר פשוט, לא לראות את זה כחטא, יש חטאים כל הזמן, בכל רגע ורגע של ההליכה במדבר, עד שאנחנו מגלים ונכנסים לארץ ישראל, הכל הם חטאים. וכל החטאים האלה כבר טמונים בנו ואנחנו צריכים רק לגלות אותם ולתקן, ולא בפעם הראשונה יש תרעומת על המצבים, והמצבים הבאים שצריכים להגיע אליהם, ולא פעם יש אי הסכמה כביכול, זה מה שהאדם מרגיש, עם זה הוא נברא, וכך הוא צריך ללכת. זאת אומרת, אף אחד לא אשם, אלא על פני כל אותם הדברים, אתה צריך לגלות כוחות להמשיך הלאה, זה בעצם החטא, שמה שהתגלתה זו חולשה, וכנגד החולשה הזאת, יש תיקון.

גלעד: יש ציטוט יפה מכתבי רב"ש, כרך ג', שממש "עוטף" את מה שדיברת עליו עכשיו, ואומר כך: "כולם צדיקים, וראשי ישראל היו, אבל הם נטלו לעצמם עצה רעה. ונשאלת השאלה, אם הם היו צדיקים למה לקחו עצה רעה? ולפי המבואר בכמה מקומות, שעניין ישראל שהלכו במדבר, אכלו לחם מהשמיים, שהוא בחינת חסדים מכוסים, וכשהם ראשים, אז הם ישפיעו לכלל שילכו בדרך הישר. אבל ארץ ישראל, שהיא בחינת מלכות, היא בחינת חסדים מגולים, אין הם מסוגלים להיות ראשים. ומשה ימנה ראשים אלה שיש להם שייכות לחסדים מגולים. והיות שחסדים מגולים מקבלים בכלים דקבלה, אז זה אומר שלא תהיה להם שום אפשרות לקבל בעל מנת להשפיע. לכן חשבו שזהו דרך מסוכן ללכת בדרך להשתמש בכלים דקבלה".

חייב להיות דור חדש.

משה: כאנלוגיה לדבר הגבוה עליו דברנו, הוא מה שקורה היום בארץ, אנחנו רוצים להביא את השיטה הזאת של החינוך האינטגרלי לכל העם, וגם שם נראה שיש מצד אחד פירות, דברים מצליחים, ממש רואים שינויים ודברים מדהימים שקורים לטובה, ומצד שני, גורמים לך להרגיש שאתה לא רצוי, לא רוצים אותך ובכלל תלך. זאת אומרת, הכוח העליון הבורא שמנהל את כל זה, עושה מין משחק בשתי מושכות, ולמרות שהוא ברור יש שתי שאלות על זה.

השאלה הראשונה מה הטעם במשחק הזה שהוא עושה? רוצים להיכנס לארץ הזאת, ויש גם את הכוחות המאיימים, ואת הפירות. ושאלה שנייה היא איך מחזיקים בצדקת הדרך, בכוחות, בראייה קדימה?

אלו שתי שאלות נפרדות. קודם כל אתה מתעסק בחינוך ואתה איש חינוך, תתאר לעצמך שהיית מקבל כל הזמן סימנים יפים טובים, היית מתקדם?

משה: לא.

אי אפשר, אנחנו תמיד צריכים לגלות רצון לכבוש משהו, וחוסר הצלחה, קשיים בדרך שמכוונים אותנו כל הזמן. הקשיים הם לא קשיים, הם כוחות לכיוון הנכון, כמו בטיל, במטוס שטס עם טייס אוטומטי, הוא כל הזמן בודק את עצמו, כל הזמן משנה משהו, אחרת אי אפשר, וגם פועלים עליו כוחות שונים כל הזמן, והמצב הסביבתי משתנה. אז איך אתה יכול בלי פידבק, בלי תגובה, והתגובה היא בדרך כלל שלילית, ועוזרת לך לתקן את עצמך כל הזמן לפי המצבים החדשים.

ודאי שזה לא מיד, וטבע האדם הוא לרצות תמיד רק הצלחה, אבל מהצלחה לא מתקדמים, דווקא אלו שמבקרים עוזרים, הם עוזרים ואני חושב שדווקא בזכותם אנחנו קיימים ומתקדמים, איך מתקדמת כל הבריאה, רק מגילוי הרע, איך נתקדם אחרת?

גלעד: באנלוגיה של המטוס, לאן המטוס הזה טס? ליתר חיבור? מה זו הצלחה באמת, אולי אנחנו לא מודדים הצלחה נכון? כי אמרת שזה כמו מטוס שמכוונים אותו כל הזמן, אז אולי אם בודקים לכיוון המטרה הנכונה אז לא מתרגשים מהשינויים?

אותם הכוחות שפועלים עלינו וכאילו נגדנו, כל מיני אנשים בודדים או אפילו ארגונים, שאני חושב שלא כל כך יש, תשעים ותשעה אחוז מההתנגדות שלהם היא שהם לא יודעים, לא מבינים, זה חוסר הבנה, חוסר הכרה, לא מכירים אותנו, וזה רק מעורר בנו תגובה נכונה, איך אנחנו צריכים להתנהג נכון בכל התנאים שיש במציאות, אחרת היינו עושים מה שבא לנו, מה שנראה לנו, ולא כמו שהמציאות עצמה מציבה. זאת אומרת, לפי התגובות שלהם אני לומד אותם, ואיך אני לומד חומר כלשהו? אני משפיע עליו, והוא משפיע עלי בחזרה, נותן תגובה, ואז עוד פעם ועוד פעם, וכך אני בודק ולומד, לפי התגובות שלו אני לומד אותו.

משה: האיזון הזה, הויסות, איך אנחנו צריכים להתייחס אליו? נניח שמקבלים כל מיני התנגדויות, כל מיני מכות, כל מיני אי הסכמות, צריכים לקרוא את זה בצורה ישירה ולהשתפר ביחס לזה?

הם מגלים לך מה חסר לך כדי להתקדם, זו נקראת תגובה שלילית, אבל היא תגובה שבונה.

משה: השאלה היא אם אנחנו צריכים לבדוק משהו בחיבור בינינו, בקשרים בינינו, זה מכוון אותנו לעבר זה, או שיש משהו ישיר פשוט של ענייני העולם הזה?

גם זה וגם זה, בטוח שחייבים להתחבר יותר, ולהתנהג יותר מטרתית בכל פעם, אבל הם גם אומרים בדיוק, "חסר זה וחסר זה", הם אומרים לך מה עוד חסר לך בהכנה הארצית, וההכנה הפנימית היא תמיד.

משה: מאיפה האדם או קבוצה של אנשים, מקבלת את הכוחות להישאר תמיד בגובה כמו של יהושע בן נון, כלב בן יפונה, בצדקת הדרך, בראייה שהכל מגיע מכוח אחד, וידיעה שזה רק נועד לתקן אותך, ולא ליפול לחששות כלשהן?

חובה להיות בסביבה הנכונה, לבד וודאי שלא, רק בסביבה, "בתוך עמי אנכי יושבת"⁵. אם אתם מחוברים לקבוצה, והקבוצה הולכת בדרך, אתם מתעסקים בחינוך לילדים, אחרים בהפצת החינוך למבוגרים, ביצירת סרטים, כתיבת ספרים וכולי, ובכל מה שעוסק המכון הכללי שלנו, אז אם כולם מחוברים יחד, מבררים בכל פעם, בכל יום את המטרה, אז יש לכל אחד כוחות, רק לא להיפרד, ואז אפילו שאנחנו נופלים, אז מחליפים את הכלי. מה הוא ה"דור הבא"? כל אותן היוצרות, התכונות שיש לנו עכשיו, הן עדיין לא נכונות לכיבוש הארץ. כן, יש לפנינו תמיד אויבים, שונאים שדוחים אותנו, שלא מסכימים איתנו, ואנחנו צריכים לראות אותם כמו העמים האלו שיושבים בארץ ישראל, שאם אתה לא מתאים, אתה לא יכול להיכנס. ואם היו נכנסים, היה מצב עוד יותר גרוע, זו הייתה שבירת הכלים, זאת אומרת, כל האנשים האלו שנמצאים בדרך, וכל המקרים שפתאום מתגלים, שדוחים, שמגנים, הכל הוא לטובתנו, צריכים לקבל אותם בצורה כזאת.

גלעד: נחזור רגע לפרשה, כי השלב הבא אחרי שהם שמעו וראו את העונש וכן הלאה, וכבר שמענו שזה לא עונש, עם ישראל מחליט לצאת למלחמה, הוא יוצא ונוחל תבוסה, זאת אומרת, כביכול הוא אמר, "אנחנו מתגברים על הכל, יוצאים", אבל שוב שכחו לשמוע להוראות המדויקות, זאת אומרת, זו גם הבחנה שחייבת לקרות?

כן, בדרך שלנו יש את כל המדרגות וכל התופעות שכתובות בתורה, הכל, אנחנו רק צריכים להשתתף במה שכתוב, ולהשתדל להתחבר בינינו כמה שיותר נכון, כי המאבק הוא על החיבור, ובלהתחבר אנחנו נמצאים במלחמה מתמדת עם הרצון האגואיסטי שלנו הכללי והפרטי. כבר עברנו הרבה בהיסטוריה, ולפנינו עוד חלק קטן, אחרון, אבל הוא חלק מאוד מיוחד, שהוא ממש עלייה לדרגה הרוחנית, המעבר מראיית העולם הזה, לגילוי העולם הרוחני, וכאן אנחנו באמת נמצאים במצבים מאוד עדינים, מאוד גורליים.

האם יקרה לנו, או לא יקרה לנו מה שקרה למרגלים? זה תלוי בנו, ודאי שיכולים לטעות, או שיכולים לעבור בדרך הטובה. התורה מספרת לנו את כל התהליך, שהאדם צריך לעבור מהאגו שלו, מהרצון לקבל עד הרצון להשפיע, ושכל האנושות צריכה בעצם לעבור אחר כך. התורה מספרת לנו איך עוברים את זה בדרך ייסורים, לפי חוקי הטבע.

אם אתה לא מפתח מעצמך נטייה קדימה, ולא משתתף בהיווצרות הכוחות, לאסוף אותם ולהתקדם מעצמך, אז אתה הולך בדרך שעליה אנחנו קוראים בתורה, כי התורה לא יכולה לספר לך, באיזו צורה תתקדם, מהי הדרך אם תשתתף, היא לא מספרת על דרך אחישנה, היא מספרת לך על הדברים הגרועים ביותר, כשכוח ההתפתחות, מכבש ההתפתחות לוחץ עליך, ומאין ברירה אתה מתקדם.

גלעד: אז איך אתה יודע שהדבר הנכון נעשה בזמן? איך אתה יודע שעכשיו הזמן הנכון לעשות צעד, ושהוא לא מוקדם מדי, ואם לא תעשה אותו אתה עושה את הדבר הלא נכון?

הוא מתגלה לפי העבודה שלנו בקבוצה או בעם, אנחנו כל הזמן צריכים להתאחד יותר, כל התהליך הוא מהקבוצה או מהעם המפוזר, למה שכתוב. בשביל מה התורה? להיות "כאיש אחד בלב אחד"⁶, "כל ישראל חברים"⁷, "ואהבת רעך כמוך"⁸ זו המטרה הסופית, אז אנחנו צריכים כל הזמן לעבוד על איחוד, זה נקרא "הליכה במדבר", עד שמתחברים כולנו יחד באמת, ואז הבורא מתגלה, הכוח העליון, כוח ההשפעה והאהבה מתגלה בין כולם, זה נקרא "הגענו לארץ ישראל".

אז כשאנחנו משתדלים ומשתוקקים להגיע למצב יותר מחובר, שם מתגלות כל פעם המדרגות הבאות.

גלעד: לדוגמה, החלטת שעכשיו הזמן לעבוד בעשיריות, ואני יודע שכבר כמה שנים לוחצים, ואומרים לך עשיריות, חמישיות, ואתה אומר "לא”, ועכשיו החלטת שכן, למה? מאיפה הידיעה, הביטחון, שעכשיו הוא הזמן הנכון ושקודם הוא לא היה נכון?

כן, אני מרגיש שכך חייב להיות, דווקא עכשיו מתוך ההכנה שלכם, אני לא יכול להסביר, בוא נניח שזו פשוט ראייה. מה זה נקרא, שהבורא מתגלה למשה ואומר לו "שלח את המרגלים", "שלח את ראשי הדורות"⁹, ראשי השבטים, מה זה "גילוי הבורא"? כשמשה רואה את המצב הבא, המדרגה הבאה, הוא רואה בכך נחיצות, ואז הוא מבצע, זהו גילוי טבע עליון יותר, מזה שאני נמצא בו עכשיו, כל הזמן אנחנו נמצאים בכזאת הליכה, השלב הבא מתגלה ואז נקבל גם אותו, זה קורה.

גלעד: סיכום הפרשה.

לסיכום הפרשה, צריכים לעבור את כל המכשולים, וכל התחנות בדרך, וכל האכזבות, העיקר להיות כיהושע, כלב, משה, ולהשתוקק קדימה. אם הקבוצה היא קבוצה בריאה, שכל הזמן שומרת על המטרה, על חשיבות המטרה, להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", בסופו של דבר עוברים הכל, בזה שדור המדבר חייב כולו להישאר במדבר, זאת אומרת במדרגה הקודמת, ולארץ ישראל חייב להיכנס כבר דור חדש, זה נכון, וכך נעשה.

גלעד: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה לך משה אדמוני, נתראה בפרשה הבאה, שבוע טוב.

(סוף השיעור)