עולמות נפגשים – עשר ספירות
תכנית 21.12.15 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
בן ציון: אנחנו ממשיכים בסדרה של קבלה ומדע. המטרה של הסדרה היא תמיד לשפוך אור על חכמת הקבלה כפרדיגמה מדעית. ועל ידי ההשוואה שלנו עם המדע של היום, מזה לראות שגם לקבלה יש את התכונות המדעיות של כל המדע שלנו.
הייתי רוצה לדבר על עשר הספירות, שנקרא להן היסוד המדעי המובהק של חכמת הקבלה שעל בסיסה בעצם הכל נכתב. למעשה כל המדע היום מחפש חלקיקים אלמנטריים, כל תורת הקוונטים מתעסקת בלמצוא קשרים בין כל מיני דברים בדידים. והייתי רוצה לנצל את התכנית הזאת כדי להציג את הקבלה כסוג של משהו נגיש, משהו פופולרי, שבהחלט אפשר לדבר על זה. לא מצד ההשגה הרוחנית, שזה מצריך עבודה פנימית, אלא דווקא מצד הידיעות.
זה בלתי אפשרי. בכלל שום דבר בלתי אפשרי להבין בחכמת הקבלה בלי שמשיגים, כי אלה דברים שנמצאים מהצד השני של השכל, המוח, התפיסה, הפרדיגמה שלנו. לכן לדבר על עשר ספירות, אנחנו רואים שגם המקובלים לא כל כך ממהרים לדבר על זה, כי זה מובן לבעלי השגה, וללא השגה עשר הספירות האלו הן לא מובנות.
אפשר להגיד שאנחנו מדברים בחכמת הקבלה רק על שני דברים, על הרצון שנברא על ידי האור. האור זה רצון להשפיע, ורצון שנברא על ידי האור הוא רצון לקבל. אז יש לנו שני רצונות, רצון להשפיע ורצון לקבל. שני דברים שאנחנו לא מבינים כל כך, כי בצורה הגלויה אין לנו אותם בעולם הזה. אלא על רצון לקבל ורצון להשפיע אנחנו יכולים להגיד "מי שאוהב את הזולת אז הוא אוהב להשפיע לו. מי שחסר לו משהו הוא רוצה או אוהב לקבל ממישהו".
זאת אומרת, שני הכוחות האלה הם מנוגדים והם משלימים זה את זה. אם אתה רוצה לקבל משהו ויש לי את זה ואני רוצה לתת לך, אז הרצון שלי לתת והרצון שלך לקבל הם משלימים זה את זה. ויחד אותה פעולה, מצידי השפעה ומצדך קבלה, היא פעולה שמשלימה את שנינו ומחברת את שנינו. כמו אימא עם תינוק, התינוק רוצה את החום שלה, את האהבה שלה, לקבל ממנה אוכל, טיפול, והיא מוכנה לתת לו, וכל מה שיש לה זה רק לתת ולספק לו. זה בעצם ברור לנו וזה נמצא בצורה הטבעית.
אבל כשאנחנו מתחילים לדבר על החכמה איך לקבל, כאן כבר ישנה בעיה. כי אנחנו כבר מתחילים כאן לראות דברים לא פשוטים, חד סטריים, אחד נותן והשני מקבל, אלא אם השני לא רוצה סתם לקבל, אלא הוא רוצה בחזרה גם לתת לראשון, וזה מה שיש לנו עם הבורא. לָמה? כי הבורא הוא לא סתם נותן לנו, הוא משפיע עלינו ומטרתו להביא אותנו למצב שאנחנו נהיה כמוהו. זאת אומרת שלא נהיה סתם מקבלים ממנו. כי בקבלה ממנו אנחנו כל הזמן רק מקבלים ומקבלים, משתמשים ברצון לקבל, ברצון ליהנות שהוא ברא בנו, ובזה אנחנו לא מתקדמים בכלום, אנחנו ממשיכים להשתמש בצורה ישירה, ובזה אנחנו לא עולים בדרגה, בהבנה, בהשגה, בשום דבר, בסולם ההתפתחות שלנו.
אלא אם אנחנו נעשים יותר ויותר דומים לו, אז אנחנו יכולים להגיע למצב כמוהו. איך זה אפשרי? זה אפשרי אם אנחנו נהפוך את התנאי שאנחנו מקבלים, שרק את זה אנחנו יכולים לעשות, לזה שאנחנו מקבלים בתנאי שבזה אנחנו מחזירים לו את התענוג. אנחנו משתמשים כבר לא בנתינה שלו, אלא ברצון שלו כלפינו, ברצון לאהוב. אז על הרצון לאהוב שלו אנחנו צריכים לענות ברצון לאהוב מצדנו, ואז אנחנו צריכים לפתח יחס אליו. אבל היחס אליו הוא צריך להיות יחס מיוחד, שאנחנו באמת מוכנים לקבל ממנו כל מיני דברים טובים, שכך זה יוצא ממנו, דברים טובים לרצון לקבל שלנו שהוא ברא, אבל בתנאי שאנחנו בזה רוצים לגרום לו גם נחת, טוב.
אבל איך אנחנו יכולים בזמן שאנחנו מקבלים תענוגים לחשוב עליו, אם התענוגים האלה ממלאים את הרצון ליהנות שלי? אני לא יכול, אני חושב רק על התענוגים עצמם. לכן מה שהכין הבורא, הוא הכין צמצום. הוא הכין לנו כך, אם אתם רוצים לקבל ממני תענוגים בצורה ישירה, בבקשה, יש לכם כאן עולם שלם, תקבלו, תיהנו. אבל זה לפי ההתפתחות, אני נותן לכם קצת תענוגים, אבל בעצם אני מביא אתכם לחושך ולסבל, שזה ילמד אתכם קודם כל לרצות לרכוש כוונת השפעה, איך להשפיע לי בחזרה, כי על ידי ההשפעה הזאת אליי אתם נעשים כמוני. אתם תקבלו ממני כל טוב, אבל רק בכוונה להשפיע לי, כמו שאני עושה הכל בכוונה להשפיע לכם. ואז שנינו נהיה שווים, דומים, וכך נתפתח, שאתם תגיעו לדרגה שלי, שהיא נצחיות, שלמות, חיים ללא הגבלות, ללא חיים ומוות, זה ממש משהו מהעולם העליון.
ולכן אנחנו נמצאים בעולם הזה במצבנו כך, שאנחנו מאוד סובלים, וכל זה כדי שאנחנו נוכל לפתח בינינו יחסים של השפעה. הבורא סידר בינינו כאלה יחסים שאנחנו צריכים לתקן אותם משנאה לאהבה, מקבלה להשפעה. ובמידה שאנחנו רוצים לעשות את זה, נאלצים לעשות את זה, רוצים ללמוד איך עושים את זה, במידה הזאת אנחנו מגיעים לפעולות שהן כבר מתאימות אליו.
כאן אנחנו חוזרים לאותו מצב של עשר הספירות. אם אנחנו מדברים על "הוא נותן ואני מקבל", חד סטרי, אין כאן שום דבר חוץ משניים, המקבל והנותן. אני המקבל והוא הנותן, אני פותח את הפה כמו גוזל קטן ומקבל. אבל אם אני רוצה לדעת ממי אני מקבל, ולָמה אני מקבל, ואיך אני יכול להגיב אליו, ובאיזו צורה להיות דומה לו, מה כוונתו שאני אעשה כך גם את כוונתי, אז מתפתחים בינינו הרבה מאוד פסי קשר, כיווני קשר. והם, בסך הכל, מביעים יחס בינינו לעשר הספירות.
מצד אחד הבורא נותן, אבל יחד עם זה שהוא בורא בי רצון לקבל, שזה נקרא "בחינה א'", הוא גם בורא בי תגובה, שאני מתחיל להבין שהוא משפיע, אני מקבל ממנו, כדי להרגיש אותו. אז אני כבר מתחיל להרגיש, יש מישהו שהוא משפיע, שהוא נותן לי כל טוב, הוא רוצה לעשות כך, יש לו רצון להשפיע טוב, ואני מקבל את זה, אני מרגיש את ההנאה הזאת, את ההטבה הזאת. אומנם הרצון לקבל הוא לא ממני, גם את הרצון לקבל שבי הוא ברא, אבל בכל זאת זה מעלה אותי אליו, כי אני רואה שמצבו יותר שלם, יותר טוב, ואני רוצה להיות כמוהו, זו כבר "בחינה ב'". אחר כך בחינה ב' הזאת חושבת, "מה אני יכולה לעשות? באיזו צורה אני יכולה להגיב?", ואז היא חוזרת להיות בחינה א', "כמו שהבורא ברא אותי, אני מסכימה קודם כל להיות כמוהו". ואז היא בונה את בחינה ג', שהיא ממש כמו בחינה א', שהבורא ברא אותה כך.
אבל בחינה ג' הזאת, מי ברא אותה? בחינה ב'. זאת אומרת, גם בחינה ג' היא נבראה, נבנתה, על ידי בחינה ב', על ידי הנברא כבר, תגובת הנברא. ובתגובת הנברא הזאת יש לנו ראש שחושב, שפועל, שמייצב ומבצע את הרצון בצורה המיוחדת, שזה כדי להיות דומה לבחינת שורש. ולכן בחינה ג' הזאת היא דומה לבחינת שורש.
אבל מזה שהנברא עושה את הפעולה הזאת, הוא מתחיל לראות שהעיקר בשבילו זה לא להשפיע לבורא בזה שהוא מקבל קצת ממנו, אלא הוא מתחיל לראות שהוא באמת רוצה ליהנות גם מלהיות כמו בורא, זאת אומרת מכל הכוונה שלו הגדולה. ולכן הוא מוסיף לבחינה ג', את כל התענוגים שיש גם בלקבל וגם במשפיע, הוא רוצה ליהנות מכולם, ומזה גדל הרצון לקבל שלו שהבורא ברא בבחינה א', לממדים של בחינה ד'. ואז הוא מקבל את כל התענוג שרק אפשר מהבורא במלואו. ובחינה ד' הזו נקראת גמר הפעולה. שמלכתחילה כך הבורא סידר את הנברא שהוא יגיע לבחינה ד' הזאת, וכל המבנה הזה הוא נקרא ה-ו-י-ה.
ולכן, אין לנו מבנה אחר חוץ מה-ו-י-ה, זאת אומרת, שורש, א', ב', ג', ד' בחינות, הבחנות. אם אנחנו מדברים על הנברא, על זה שהוא נמצא כתוצאה מהשפעת הבורא, אנחנו מדברים על ה-ו-י-ה, על המבנה שכולל בתוכו בחינת שורש, א', ב', ג', ד'. שזה מה שהבורא ברא וזה מה שהוא מייצב וזה מה שהוא מחזיק בלהתקיים, בקיומו.
לאחר שבחינה ד' התייצבה, היא נכללת בכל הבחינות הקודמות, עם כל הרצון שבה, עם כל המילוי שבה, והיא מתחילה להבין שהיא כאן נכנסה למצב שהוא משפיל אותה מאוד, כי יש עוד משהו בנותן מה שאין לה. הנותן הוא נהנה מהשפעה והיא נהנית רק מזה שהיא מקבלת ממנו, שהיא רוצה לקבל תענוג גם מקבלה וגם מהשפעה וגם את כל מה שיש, אבל ליהנות, ולשם זה היא קיימת.
וכאן יש לה פעולת ה"צמצום". היא רוצה לסלק את עצמה מכל הקבלה, מפני שבזה היא רואה שלא השיגה בעצם שום מעמד חדש, היא בעצם מנותקת מהמאציל, והיא מרגישה אותו, היא קרובה אליו, כי ד' בחינות דאור ישר הן כולן בתוך האור. ואז היא מרגישה שהיא הפוכה מהמאציל ממש מקצה לקצה, והיא מגלה בבחינה ד' הזאת שהיא מאוד מאוד רחוקה ממנו מקצה העולם ועד הקצה. אומנם היא נמצאת יחד עם המאציל, אבל היא גם נמצאת הפוכה ממנו. את זה מסביר לנו רבי דאליעזר, אנחנו לא מבינים כל כך את הניגוד הזה שקורה, שכך זה קורה בעולם אין סוף, ב"מלכות אין סוף". זה דוחף אותה לפעולת הצמצום, היא מוכנה להסתלק מהמעמד הזה, רק לא לסבול מזה שהיא הפוכה מהבורא. זאת אומרת נולד לה בזה רצון חדש, רצון לא להיות מנוגד.
ומאז והלאה היא מתחילה לתכנן משהו חדש, שאותן כל הפעולות שהיא עברה, כל המצבים שהיא עברה, הם בונים בה עכשיו תוכנה חדשה כביכול, הפעלה חדשה, שהיא חייבת להגיע להשתוות הצורה עם הבורא. היא מתחילה לראות שהשתוות הצורה היא רק בתנאי שהיא מקבלת על מנת להשפיע. זה לא פשוט להגיע לזה, כי כמה פעולות צריכה לעבור אותה "בחינה ד'", שהן "ד' בחינות דאור ישר", קבלת האור בבחינתה עצמה, צמצום, כדי להבין עכשיו שאפשר להגיע לדרגה הגבוהה הזאת כמו הבורא, בפעולה מיוחדת בלקבל על מנת להשפיע. ואז היא מתחילה לפתח את עצמה בזה, ורק אז אנחנו יכולים לדבר על עשר הספירות. וזה גם רק תחילת עשר הספירות שהן מתפתחות בצורה כזאת מלמעלה למטה, ו"זיווג דהכאה" ו"אור חוזר" ו"טנתא" וכן הלאה, שכל זה יישום של ה ה-ו-י-ה בצורה מתקדמת.
ויש עוד הרבה הרבה שלבים עד שאנחנו יכולים להגיד שיש לנו עכשיו עשר ספירות ממש. כי ממש עשר הספירות הן אפילו לא מלמעלה למטה בהתפשטות העולם הזה, אלא בהתפתחות הנברא מהעולם הזה ומעלה, אז אנחנו יכולים על זה לדבר.
בן ציון: עכשיו צללת פנימה לתוך המבנה הזה ותיארת לנו את כל התהליכים.
כן, כי מאוד מאוד קשה לנו לדבר על עשר הספירות, כי זה תלוי כבר בכמה שהנברא רוצה להדמות לכל תכונות הבורא שהוא מגלה בתוך הרצון לקבל שלו. זאת אומרת חייב להיות רצון לקבל מפותח, שבו אני מגלה איך הבורא מתייחס אלי, בכל מיני אופנים, בכל מיני דרגות עביות, בכל מיני מצבים, בקו ימין שמאל אמצע, בראש תוך סוף, וכן הלאה.
ואז כשאני בטנתות, בתהליכים המיוחדים האלה, עובר ורואה את המצבים האלה, בכל הרשימות שיש בי, ובכל השבירה שאני עברתי, ושמגיע אדם הראשון והוא גם נשבר, וכל החלקים שלו מתרסקים ומתכללים זה בזה, אז אני בעבודה שלי מלמטה למעלה יכול להזמין אלי את המאור המחזיר למוטב, ולהתחיל לצרף את החלקים השבורים ולבנות מהם ממש עשר הספירות. שהן, הן עשר הספירות כלפי הנברא, שהוא הנברא משיג אותן.
ומה שמלמעלה מתפשט זה רק השורשים שלנו, שאנחנו לא יודעים, אנחנו נמצאים אחרי זה. מקובלים מספרים לנו איך הנברא מקים את עצמו מהשבירה, ומעלה את עצמו לשלמות, ולאט לאט איך הוא משחזר את עצמו, ובונה את עצמו מהשבירה. ואז כשהוא מעלה את עצמו, מרכיב את עצמו מהשבירה, הוא מתחיל להבין מה קורה לפניו. כי לפני זה הוא לא יודע, כמו אדם בעולם הזה, מאיפה הוא יודע על כל התהליך. אלא רק כשהולך ומשיג, אז הוא משיג את השורשים שלו, ולכן הוא יכול לכתוב גם מלמעלה למטה וגם ממטה למעלה, כל הדרך.
ולכן, באמת את כל עשר הספירות האלה, ובכלל כל מה שאנחנו משיגים, אנחנו משיגים רק ממטה למעלה, למרות שהמקובלים מספרים לנו על ההשתלשלות מאין סוף אלינו. ולמה הם מספרים לנו כך על זה? כי בידיעת השורשים, אנחנו נרצה להידמות אליהם.
לכן, עכשיו יש לנו רק עניין אחד, להשתדל להרכיב את עצמנו לעשר ספירות. ולכן אנחנו משתדלים להרכיב מבנה, שזה נקרא "עשרה חברים", שהם יושבים ביניהם, וביחס מיוחד ביניהם הם מבטלים את עצמם, הם מתקשרים ביניהם, כל אחד משפיע על אחרים, כל אחד דואג לאחרים, הם משתדלים לראות את עצמם שווים וכן הלאה. ועל ידי התנאים האלה, הם בונים מבנה, שכל אחד כלפי האחרים מגלה את עצמו כנקודת המלכות ואת האחרים כט' ראשונות. אז הם מבינים מה זה עשר הספירות שהם מרכיבים ביניהם. זו עבודה קפדנית, לא פשוטה, עקבית. ואז מתוך זה הם מתחילים להבין, מה הן הספירות האלה, זאת אומרת, מה יש בכל ספירה וספירה, בהתכללות כזאת הדדית שיש ביניהם. וההתכללות הזאת מאוד מיוחדת, כי זה לא שאני מתקשר לאחרים ובונה עשר ספירות, אלא אנחנו יחד בהתכללות של עשרה בינינו, שכל אחד בונה את הספירה הפרטית שלו, שהיא מתייחסת לאחרים כמלכות לט' ראשונות, אז כל המלכויות וכל הט' ראשונות יחד מתחילים להתחבר ביניהם, כעשר ספירות.
יוצא, שכל אחד מאיתנו, פתאום מתחיל לגלות את עצמו כלפי האחרים, כחלק מה-ה-ו-י-ה, כחלק מעשר הספירות. וכך אנחנו בעצם מתחילים לגלות, מה הן עשר הספירות האלה, האופי שלהן, הפסיכולוגיה שבהן. אנחנו יכולים לקרוא אותן כבר בשמות מיוחדים, "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד", שכל זה מסביר לנו מילולית, כמו בעולם הזה, כל מיני תכונות, יחסים בין בני אדם, משהו קצת שונה מרק להגיד אבחנות, שורש א', ב', ג', ד'. אנחנו כבר לא מדברים על העביות שישנה במלכות וכמה היא מקבלת, כמה נותנת, כמה גרמים, אלא בהתאם כמה גרמים יש לה נגיד ברצון לקבל, וכמה גרמים היא מקבלת, וכמה גרמים היא יכולה לשחרר ולתת, כמה עוצמת רצון ליהנות וכמה עוצמת רצון לתת, ובאיזו התנגשות לעצמה היא עובדת, ובאיזה תענוג היא עושה, אז אנחנו כבר יכולים להסביר את זה בצורה אנושית, וזה כבר עשר הספירות, כי זה כתר, חוכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, במה כל אחת מהן שונה. אפשר לומר שונה בהשפעה, שונה בקבלה, בזה שונה, אבל אנחנו רוצים גם לדעת לפי הטעם, מה שונה זה לעומת זה לעומת זה. למה סלט כזה קורה לנו שהוא מתקשר מהנותן בספירת היסוד והמלכות מקבלת ונהנית מהסלט הזה, וגם חייבת לייצב את עצמה בחזרה כמו הנותן, כמו "הכתר".
יש לנו כתר שזה הנותן, "מלכות" המקבלת, ושמונה ספירות ביניהם, שזה משהו מיוחד. איך הכתר נותן למלכות, ומלכות מקבלת אך ורק בתנאי שהיא יכולה לבנות גם אותו מצב כלפי הכתר, שהיא הופכת להיות ככתר, וכתר זה כמלכות ממנה, זה נקרא מלכות דאור ישר הופכת להיות לכתר דאור חוזר, וכתר דאור ישר הופך למלכות דאור חוזר. ואז אנחנו רואים שאורח ובעל הבית מתחילים להיות דומים במה שאחד מקבל ואחד משפיע, אז כל אחד מהם מקבל, וכל אחד מהם משפיע, ואז נעשה ביניהם חיבור, ונעשים שווים, ונעשה ביניהם איחוד ודביקות, זיווג והשלמה.
רק מתוך כאלה מצבים אנחנו מתחילים ללמוד מה התוכן שבעשר הספירות האלה, מה מיוחד בהן, למה הן באמת כך משלימות זו את זו, ויכולות להיות בצורה כזאת שהן רק עשר, ולא תשע ולא אחת עשרה. אם יש לנו את הנותן והמקבל, והמקבל רוצה להגיע לאותה המדרגה כמו הנותן, כדי להשפיע לנותן מה שהנותן רוצה להשפיע לו, כדי להגיע לדביקות, אז חייבים להיות כאן כבר "ארבע בחינות דאור ישר", ו"צמצום", ו"מסך", ו"שבירה", וכל מה שיש לנו, עד סוף כל התיקונים, אחרת לא תהיה ההשתוות בין נותן והמקבל. וכל זה בסך הכול מתבצע בעשר ספירות. ולכן בעל הסולם קרא לספר העיקרי שלו, "תלמוד עשר הספירות".
בן ציון: וכל המבנה הזה, איך הוא למעשה קשור ליקום שלנו, למציאות שלנו?
כי כל המציאות שלנו נמצאת בעשר הספירות. הכול בעשר הספירות נמצא, לא בתשע ולא באחת עשרה, רק בעשר. ורק עשר ספירות בלבד קיימות ואנחנו בתוכן, בכל המבנה של המציאות שלנו, העולם שלנו, וכל שכן עולמות עליונים, עד עולם אין סוף. עשר הספירות. נגיע אליהן, נבין אותן, נרגיש אותן, מתוך זה שנשיג קצת, מתוך הקשר בינינו. בקבוצה שבה מניין, מתאספים עשרה אנשים, ורוצים לקבוע קשרים ביניהם כמו בין נותן למקבל, אז בתוך התבנית הזאת, אנחנו בונים מעבדה לעשר הספירות.
(סוף התכנית)