פרשת השבוע - בהר-בחוקותי

בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני

שיעור 1.05.13 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן.

גלעד: שלום, אנחנו בתכניתנו "פרשת השבוע", שלום לך הרב לייטמן, שלום לך משה אדמוני.

שלום לכולם.

גלעד: והפעם פרשה כפולה "בהר-בחוקותי". פרשת "בהר" פותחת בדינים כלכליים, בפתיחת הפרשה, כשמשה נמצא בהר סיני, מצווה עליו הבורא את מצוות שמיטת הארץ בכל שנה שביעית. בהמשך מופיע הציווי על שנת החמישים שנקראת "שנת היובל", שחל כל חמישים שנה. הבורא שואל את בני ישראל, "אם לא אזרע בשנה השביעית, אז מה נאכל?". ועונה, שהוא יתן את ברכתו בשנה השישית, כך שהתבואה תספיק לשלוש שנים קדימה, וכך יוכלו לסיים את מצוות השמיטה והיובל בלי לדאוג למזון.

בהמשך מפורטים דינים שונים, דיני מכירת בית, או רכוש של אדם לזולתו, דיני גאולת הבית או השדה מידי אדם לזולתו, דיני אחוזת הלווים, שאסורה במכירת העיירות והבתים של הלווים, ודיני מכירת בן ישראל כעבד, והיחס אליו. ובסיום מפורטים דיני איסור פסל, מצבה ואבן מסכית.

פרשת "בחוקותי" עוסקת בעיקר בנושא השכר והעונש שיהיו לבני ישראל, אם ילכו בדרכו של הבורא. כך כתוב, "אם-בחקתי תלכו ואת-מצותי תשמרו ועשיתם אתם"¹, וכן הלאה. בתחילת הפרשה מוצג השכר, "ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו"². וכנגד מוצג העונש, "ואם-לא תשמעו לי ולא תעשו את כל-המצות האלה"³, "והפקדתי עליכם בהלה את-השחפת ואת-הקדחת"⁴, וכן הלאה.

לבסוף מצוין העונש החמור ביותר, הגלות. למרות הכל, אם ישוב עַם ישראל מדרכו הרעה, הבורא מבטיח לזכור את הברית שכרת עִם ישראל, ולסלוח לו. ובסוף הפרשה מדובר על דינים נוספים הקשורים לנדר, חרם, מעשר וכן הלאה.

הרב לייטמן, הרבה חוקים, יש קשר בין הפרשות לבין כל מה שדיברנו עליו?

כן, מה שמאחד את כל החוקים האלה שהם כולם תלויים בארץ, ברכוש. ארץ היא מהמילה רצון, והרצון הוא כל המהות של האדם, החומר של הבריאה הוא הרצון לקבל. ולכן מדובר כאן על היסוד, על איך אנחנו מתקנים את הרצון שלנו. לא מדובר על איך אנחנו משתמשים בארץ, זו תוצאה, ענפים מהשורשים הרוחניים. אלא קודם כל בתוך האדם, כי התורה ניתנה כדי לתקן את ליבו של האדם, כל הרצונות שלנו נקראים לב.

איך אנחנו מתקנים אותו? יש לנו בתוך הלב שישה שלבי תיקון, שנקראים "שישה ימי עבודה בשבוע", ואחר כך היום השביעי, שבת. למה הוא נקרא שבת? כי אחרי שש דרגות, בהן אנחנו מתקנים את עצמנו, את הרצון לקבל שלנו, כשכל רצון ורצון שבנו חייב בששת שלבי התיקון, אז בא האור ומתלבש בתוך הרצון המתוקן, וזה נקרא יום השבת. ואז יש מנוחה, זאת אומרת, שאין עבודה, העבודה שלנו היא רק איך לקבל את האור הזה בכלים מתוקנים, לכן זהו יום המנוחה. יום מיוחד שבו אנחנו נעשים דומים לבורא, כתוצאה מהעבודה בששת ימי השבוע.

אחר כך, אנחנו עושים אותו הדבר בדרגות יותר גבוהות, שהן שנים, לא ימים אלא שנים. אחרי שש שנות העבודה בשדה, "שדה אשר ברכו ה'"⁵, שהוא בארץ, ברצון. אנחנו מגיעים לאותו מצב, שאנחנו מעלים את הרצון שלנו, רק במימדים יותר גדולים, כי זאת שנה ולא שבוע. אנחנו "ממלאים" את הרצון שוב לדרגת הבינה, לשנת השמיטה, שבה לא עובדים כל השנה, ומקבלים מלמעלה אור שממלא את הכלים האלו. אבל כלים יותר גדולים של שנים, שישה כלים, שש שנים, והשנה השביעית, שנת השמיטה, התיקון, ואחר כך התיקון הוא בשנת היובל.

בספירת העומר יש שישה שבועות, עד שמגיעים לשביעי, ליום החמישים, אחרי שבע כפול שבע. אותו הדבר גם בשנים, אחרי ארבעים ותשע שנים, שנת החמישים, היא שנת היובל, שנת המנוחה לדרגת הבינה הגבוהה, הגדולה. זאת תכונת ההשפעה, בה אנחנו מקבלים את כל האור שממלא את הכלים המתוקנים שלנו במימד יותר גדול. וכך זה קורה, כמו שאנחנו מדברים על ששת אלפים שנה, שהם תיקון העולם, והאלף השביעי הוא קבלת התגמול, שזו המנוחה, ולזה אנחנו מצפים כשמגיעים.

גלעד: בכל זאת, למה צריך גם שבועות וגם שנים, מה ההבדל בין זה לזה? לא מדובר על הזמן הגשמי שלנו?

ההבדל הוא בקנה המידה, ברזולוציה, בכמה ואיך שאנחנו מסתכלים. כמו שיש לנו שבוע, שבועות, שנה, שנים, וכן הלאה. כמה שאנחנו גדלים, קנה המידה שלנו מתרחבים. אנחנו נכניסים יותר ויותר לתוך הרצון לקבל שלנו, בכמה שיכולים לתקן אותו. אנחנו מתקנים אותו קודם בממדים קטנים, תיקנו שבוע ימים, אחר כך שבועות מתקנים לשנים, ושנים מתקנים עד שנת השמיטה, ושבע שנות שמיטה מתקנים לשנת היובל.

גלעד: ההבדל הוא בעוצמת התיקון, לא בזמן שעובר כמו אצלנו?

וודאי שלא, האדם יכול לעבור בחיים שלו את כל התיקונים, שהם ששת אלפים שנה, אפשר לעבור את זה תוך השנים שלנו ולסיים את הכל. ברוחניות אין זמן, הכל הוא עניין של המדרגות. גם הזמן שאנחנו מרגישים הוא לא זמן בדיוק, אלא כך זה מורגש בכלים שלנו, בתפיסה שלנו, שכאילו זה לפי שניות, דקות, ימים. אבל הכל בעצם תלוי בתיקון שלנו, בכמה אנחנו מתקרבים להשפעה. אז הזמנים מתחילים להיות יותר ויותר מהירים. כמו שאנחנו רואים עכשיו, מה שעובר תוך שנה, לפני מאה שנה עבר תוך עשר שנים, או מאה שנה, או אפילו עוד יותר. זאת אומרת, אנחנו מתקדמים בתיקונים שלנו, בהיסטוריה שלנו, בעקומה מאוד חדה, ולכן כך מדובר.

מה אנחנו עושים כשאנחנו מדברים על העבודה שלנו עם הרצונות? כבר דיברנו על זה שהרצון לקבל של האדם מקולקל מלכתחילה, "יצר האדם רע מנעוריו"⁶. מתקנים אותו על ידי זה שמתעסקים בתורה, כל התורה היא המאור המחזיר למוטב, "בראתי יצא רע, בראתי לו תורה תבלין", כי "המאור שבה מחזירו למוטב"⁷. כל העבודה שלנו בתורה היא למשוך את המאור הזה, שמתקן את הרצון האגואיסטי שלנו, הופך אותו לקרקע פורייה. ואז אנחנו נהנים מהרצון המתוקן, וכל מה שיש בו הוא האור שמתגלה בו, הפירות שאנחנו כבר רואים בארץ.

איך אנחנו מתקנים את הרצונות האלו, שמלכתחילה הם רצונות של קנאה, שנאה, תאווה, כבוד, שליטה וכן הלאה? בהדרגה, בדיוק. את הרצונות הקטנים מתקנים תוך שבוע ימים, לתקן רצונות יותר גדולים לוקח לנו שש שנים והשנה השביעית היא שנת שמיטה, וכך עד שנת היובל. כך מתקנים רצונות, יש רצונות בכל מיני צורות, יש רצונות שאנחנו קוראים להם, בית, רכוש, חיות ששייכות לאדם, דרגת החי, דרגת המדבר, כשמדובר על עבד עברי, מה אנחנו עושים איתו, איך הוא יוצא לחופש, איך אנחנו יכולים להחזיר בחזרה את הקרקע, הבית, והרכוש של האדם. זאת אומרת, עד כמה שאנחנו מתקנים, ובאיזה צורה אנחנו לוקחים את הרצונות לקבל שלנו בכל מיני עוביים שלהם, גודל שלהם, ומתקנים בעל מנת להשפיע. אלו בעצם כל החוקים, אם נלך ונתקן את כל הרצונות שלנו בצורה שהתורה אומרת, אז נגיע לצורה שכבר מגיעים למצב של מנוחה כללית.

משה: נראה לי מאוד מוזר, גם לפי העבודה שתיארת, שש שנים עובדים את השדה או עובדים בצורה פנימית בתיקונים, ובשנה השביעית עוזבים. גם בגשמיות, פתאום אני עוזב את השדה ולא נוגע בו, וגם ברוחניות, למה לא לגעת ברצון. ובכלל ביובל שומטים את כל החובות, עוזבים הכל ומשחררים, למה עושים את זה?

כי האור העליון בא למצבים שאתה מתקן אותם, כבר תיקנת מצד הכלים, מצד הרצונות שלך, אתה מוכן להיות בהשפעה, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". כי אתה זכאי עכשיו לקבלת האור, והוא מגיע וממלא אותך. וכשהאור ממלא אותך, על כל מה שעשית בכל השנים האלו, יש לך שנה שביעית שהוא ממלא. וההארה שלו נמשכת עד השנה השמינית, עד שאתה מקבל את התבואה, וממשיך שוב בתיקונים, לכן אין לך מה לפחד.

כשהיינו פעם במצב, שענף ושורש היו מחוברים, והיינו במצב הרוחני כמו במצב הגשמי, אז לא דאגנו לזה. באמת לא עבדנו בשנה השביעית, בשמיטה, והיינו מקבלים הכל. זאת אומרת, כל מה שהשגנו בשנת השישית, הספיק לשלוש שנים, לשנה השישית, השביעית והשמינית, עד לקבלת התבואה החדשה. היום וודאי שזה לא כך, כי אנחנו לא נמצאים בדרגה רוחנית כזאת, אנחנו לא מכינים את הכלים שלנו, ולכן גם בעבודה שלנו בשדה ובמזון, אנחנו לא יכולים לעשות את זה. זאת אומרת, החוק הוא כך, קודם כל אתה צריך להיות מותאם פנימית לכל החוקים האלו, לתקן את עצמך עם הטבע, עם הכוח עליון. ואז, אם אתה עושה כך, וודאי שתהיה לך גם ברכה בארץ, מלמעלה זה השתלשל גם למטה. אבל לא ההיפך, שאם תתחיל עכשיו לקיים את החוקים האלו סתם בארץ, זה יקרה. כמו ש"לך תבנה את בית המקדש", ומה תשיג בזה? אם אין לך קדושה פנימית, אתה לא יודע איך לבנות ואיך לקיים, זו תהיה סתם אטרקציה ולא יותר.

משה: היום זה נראה ההיפך, יש לנו יצור של מזון בכמויות, ולא מספיק לאף אחד, יש מיליונים של אנשים רעבים. אז מה בדיוק החוקיות הזאת, פה דווקא משחררים, וזה מספיק לכולם ויש ברכה, ואצלנו לא. למה יש הבדל כזה?

כי אם אתה לא מתאים לחוקים העליונים, שמשם יורדים כל הכוחות ומנהלים אותך, אז לא תעזור לך טכנולוגיה, וביוטכנולוגיה, ומה שאנחנו עושים היום עם החקלאות, ועם הכל, זה לא יעזור. אם אתה לא מותאם לכוח העליון, לכל התכנית העליונה להביא אותך לתיקון, כל מה שאתה עושה כאן, זה בינתיים כדי לתת לך הזדמנות להיתקן באמת. כי כל מה שנעשה, נעשה רק לתיקון האדם. החיים שלנו בעולם הזה הם רק עד כמה שאנחנו מתקנים את עצמנו, אחר כך העולם הזה נעלם, כך הוא נקרא, העולם הדמיוני.

ולכן אנחנו צריכים לחשוב, איך אנחנו מגיעים לתיקון הפנימי שלנו כמה שיותר מהר, שהרצונות שלנו יהיו כך. ואיך צריכים להיות שלושת סוגי הרצונות שבנו, הלווים, הכוהנים, ישראל? הרצונות הרגילים נקראים ישראל, והלא רגילים זה כבר ישר א-ל, הלווים זו דרגה גבוהה עוד יותר, הם מגיעים לדרגת הבינה, ודרגה עוד יותר גבוהה, שזו החכמה הם הכוהנים, והכהן העליון הוא הכתר.

זאת אומרת שכולנו כאן צריכים להיתקן כך, ולפי זה יש חוקים. האם אתה יכול לקחת משהו מלוי? לא, אם אתה ישראל אתה דווקא צריך להביא לו, והם מביאים לכוהנים, והכהן הגדול, כבר מקריב, מקרב את כל העם לאיחוד, וזו העבודה של כולנו. להתאחד, להתחבר כך, שהכלי שלנו יהיה כלי אינטגרלי, כללי, אחד, "כאיש אחד בלב אחד". שהרצונות האלה יהיו מחוברים, ואז אנחנו מקבלים את התגמול.

גלעד: זאת אומרת, שזו מערכת חוקים רוחנית.

זו מערכת חוקים רוחנית שאנחנו חייבים לקיים כאן, אם אנחנו רוצים להתאים את עצמנו לרוחניות. אנחנו מובטחים אז, שמלמעלה ירדו רק הכוחות הטובים לתקן אותנו, ואין לנו ממה לפחד, שיחסר לך משהו, שתהיה חולה חס וחלילה, או שיבואו אויבים, ליסטים, כלום. אתה לא צריך לדאוג לשום דבר, אם אתה תואם לחוקים רוחניים. זאת אומרת, הקיום של העם ושל כל העולם, תלוי באיך שישראל מתאחדת להיות "כאיש אחד בלב אחד".

גלעד: אז יש פה דבר מוזר, החקלאות הישראלית נחשבת לשם דבר בעולם, וגם הטכנולוגיה. טסתי לא מזמן לאילת וראיתי מלמעלה, לא ייאמן, מים המלח ודרומה מלא שדות, מטעים, הצלחה אדירה. זה לא לפי ענף ושורש, איך יכולה להיות הצלחה שהיא לא לפי ענף ושורש?

כי אנחנו נמצאים עכשיו בינתיים בזמן של הזדמנות, נותנים לנו הזדמנות להתקיים בארץ הזאת כדי לבנות את החברה אינטגרלית. כדי לבנות את עצמנו לפי חוקי מעמד הר סיני, אנחנו נמצאים ממש באותו מצב. להיות כ"איש אחד בלב אחד”, "ואהבת לרעך כמוך”, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך”, "כל ישראל חברים”, צריכים להיות בערבות זה לזה, אנחנו צריכים להתקדם לזה. אם מתקדמים יש לנו עתיד, ואם לא, אז חס וחלילה, אתה רואה בפרשה הבאה, "בחוקותי", הוא אומר שאם לא נקיים את החוקים האלו, אז אנחנו יוצאים לגלות.

גלעד: אבל אנחנו לא מקיימים.

כן, אבל אתה נמצא בזמן ההזדמנות, מובן שאתה לא מקיים, אבל ניתנה לך הזדמנות להתקדם ולקיים. איזה זמן, כמה זמן? אנחנו לא יודעים, צריכים להזדרז. אם לא נקיים, אז יש חוק רוחני, ישראל שלא נמצאים בקיום התורה הפנימית, בתיקון המידות שלהם להיות מאוחדים, להיות מחוברים, להיות אחד כנגד כוח אחד, דינם הוא גלות.

ולכן בסוף הפרשה כתוב, על תעשה לך פסל ודמות וכל הדברים האלה. זאת אומרת שיוצא כך, אנחנו יכולים לתקן חלק מהרצונות שלנו עד דרגת הכהן, חלק מהרצונות מתקנים עד דרגת לוי, וחלק מהרצונות עד דרגת ישראל. את הרצונות שאנחנו לא מסוגלים לתקן, צריך להחזיק אותם בצמצום, לא להשתמש בהם, כי אם אתה משתמש בהם, אין לך כוח להשתמש בהם לטובת הזולת, וזה נקרא שאתה עושה בהם פסל, דמות וכל מיני צורות זרות.

משה: יש לי כמה שאלות על מערכת החוקים הזאת. קודם כל אנחנו לא מרגישים אותם. האם אתה יכול לתאר מה הם החוקים האלה בחיי היום יום, של "ואהבת לרעך כמוך”, "כאיש אחד בלב אחד”, אלו משפטים מאוד יפים, אני מכיר אותם מהחינוך שלי, אבל אף פעם לא הייתה לי הרגשה כלפיהם. מה זה אומר לגבי הקיום שלי ולגבי המערכות שבהם אני נמצא?

זאת בעצם היהדות, זאת הדת שלנו, להביא את כולם להיות "כאיש אחד בלב אחד”. "היום נעשיתם לעם”, מה זאת אומרת עם? עם הוא שאתה מחבר את כולם, כולם מתחברים, וכל אחד מרגיש את עצמו אחראי על כולם, זה נקרא ערבות. אתה חייב להיות ערב לכולם, שכולם יקיימו את התנאים האלו להתחבר כך, שלא יהיה מורגש שאנחנו בודדים במשהו, שכולנו מכוונים בכל הרצונות שלנו, בכל החיים שלנו, רק להיות כאחד. למה? כי בזה אנחנו בונים רצון אחד, בו אנחנו מגלים את הבורא. כל העולם, כל הטבע, כל ההיסטוריה, כל הבריאה מלכתחילה נבראה, כדי שהאדם בעולם הזה יגלה את הכוח העליון, יגלה את הבורא. לכן בהגדרת חכמת הקבלה כתוב, מה היא חכמת הקבלה? זאת שיטת גילוי הבורא לאדם בעולם הזה.

משה: לקחת את המשפט הזה, נניח, "כל ישראל ערבים זה לזה”, או "כאיש אחד בלב אחד”, ואמרת שאני צריך להיות ערב לכולם, שכולם יתחברו.

כן.

משה: איך אני בן אדם יחיד, ברחוב, דואג עכשיו לכמה מיליונים.

יש לך רצון?

משה: לא יודע אם יש לי רצון לזה.

אז אתה צריך לחנך את עצמך על ידי הסביבה, על ידי החברה, לבנות את הסביבה כך, שהיא תחנך אותך, ותביא לך כאלו מטרות, יעדים, שאתה תבין שהעתיד הטוב יכול להיות רק בחיבור בין בני האדם. אני חושב שהמשבר הנוכחי לאט לאט מלמד אותנו את זה.

משה: ומה הרצון שלי, של האדם הבודד, יכול בכלל לעשות?

הכל.

משה: מה זאת אומרת?

הכל, כי זאת הדרישה, האם אתם מוכנים להיות ערבים זה לזה? ערבים זה לזה זאת אומרת, פונים אליי, אליך, אליו, לכולם, לא שאתה מסוגל, אלא האם כל אחד מכם רוצה שכך זה יהיה? וגם אם לא רוצים מלכתחילה. אז בואו נעשה לפני זה חינוך אינטגרלי, אנחנו נחנך את עצמנו, נתחיל לדבר, נתחיל לחשוב, נתחיל לחקור את חוקי הטבע העליון. איך זה בנוי מסביבנו, בכל העולם שלנו המקושר, האינטגרלי, שעכשיו מתגלה יותר ויותר, ומחייב אותנו להיות בקשר נכון, כי אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להגיע לחיבור.

ואני חושב שיותר ויותר ברור לנו מיום ליום, שצריך להתחיל בזה באמת, בכל העולם, לא רק בנו, כי אנחנו נמצאים לפני הגאולה השלמה, זאת אומרת, שבכל העולם, יהיה מצב של "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים”, "ונהרו אליו כל הגויים". יוצא שאנחנו חייבים גם לפרסם את זה בכל העולם, זה נקרא להיות אור לגויים, ואם לא נתאחד כך, לעולם הזה אין שום זכות קיום. יש לנו זמן לתקן את עצמנו, ואם לא, אז מגיעות צרות, בעיות, שמחייבות אותנו לתקן. זה לא שאנחנו יוצאים בכלל מתחת להשפעה עליונה, לא, החוק יתקיים. אבל באילו מכות, באילו בעיות? אני קורא את מה שאומרים הנביאים על העתיד, כל הנביאים ניבאו לימות המשיח, כתובים שם דברים נוראיים, למה לנו להגיע לזה?

משה: נכון, אבל בחלק מהמקרים עם הנביאים, צחקו, ולא האמינו להם, למה? כי החוקים האלה לא מורגשים. אלו חוקים שאנחנו לא רואים בהם קשר ישיר בין סיבה לתוצאה.

אתה רוצה שהם יתגלו? חס וחלילה, שהם יתגלו לנו כשאנחנו לא מוכנים.

משה: נניח שהחוקים של הקבלה ברורים לי, אם אני אקח משהו ולא אהנה ממנו, אם אני לא אנשום פתאום, אז יהיה לי רע, זה ברור לי, החוק הזה ברור. לאנשים לא ברורים החוקים שאנחנו קוראים להם חוקי הטבע העליון, החוקים האינטגרליים, כי הם לא מרגישים, אין קשר ישיר בין סיבה לתוצאה.

נכון.

משה: איך אפשר להעביר את זה לאנשים?

אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו צריכים את זה עכשיו, אבל איך לממש את זה, אתה שואל? השאלה היא כזאת, האם אנחנו מתחילים להרגיש בעולם, שאנחנו צריכים להיות קשורים זה לזה, בקשר טוב, או לא?

משה: יש כזאת הרגשה?

עדיין לא כל כך. זאת אומרת, שהמשבר עדיין לא מספיק.

גלעד: ההרגשה היא שאני באמת רוצה, שאני באמת נמשך לזה, אבל אף אחד לא נמשך לזה. בגוש האירופאי מבינים שצריכים להיות ביחד, אין ברירה.

זאת אומרת, שיש בזה הכרה חלקית, אבל עדיין זה לא כל כך מחייב אותי. אני עוד יכול לברוח מזה.

גלעד: אם היה אפשר הינו בורחים מזה.

כן, ברור.

גלעד: כנראה שאי אפשר כרגע.

זאת אומרת, צריכות לבוא מכות יותר חזקות, נניח שאני בתור "מנהל העולם" מגביר את הצרות, כולם מתחילים לסבול עוד יותר, ומתוך שסובלים עוד יותר, מתחילים להיות גם יותר רגישים, ומתחילים להבין במה הבעיה, והבעיה היא בחוסר הקשר בינינו. יש בעולם כל טוב, ואני "ככוח העליון” נותן כל טוב לעולם, ממש שפע. אתם יכולים להסתדר מצוין, אבל יחד עם זה, אתם לא יכולים להסתדר, כי רק הקשר חסר ביניכם, יש הכל, חוץ מקשר. ואז אתם מתחילים להבין, שהליקוי בקשר הוא זה שבעצם עושה את כל החיים האלו לחיי סבל. ועכשיו, כשאני מגביר יותר ויותר צרות, אז מוכנים להיות יחד, כמו נניח בזמן מלחמה, בכל מיני צרות כאלה. אבל איך להיות יחד? אז מגיעה חכמת הקבלה ואומרת שיש לקיים את "כאיש אחד בלב אחד”, "כל ישראל חברים”, "ואהבת לרעך כמוך”, וכן הלאה, אפשר לקיים את כל התנאים האלה, על ידי מה? על ידי המאור המחזיר למוטב.

יש כוח עליון כלשהו שיתקן אותך, שיחבר ביניכם ואתם תהיו כאגודה אחת, כולם מחוברים בצורה יפה, הכל מתקיים על מי מנוחות. אתם רוצים את זה? אתם אומרים "כן, אין לנו ברירה”. אז תשתמשו בזה, במה להשתמש? יש לכם חינוך אינטגרלי, זאת אותה חכמת הקבלה, רק שהיא מסבירה לכל העולם, לאנשים פשוטים, שלא רוצים להתעמק בכל הלימוד הזה ולהיות מומחים בזה, איך צריכים להתארגן, איך צריכים לבנות סביבה, כדי להשתפר ביחס יפה. מה זאת אומרת כדי להשתפר? זה נקרא שנבנה בינינו יחסים, והם יהיו מקולקלים, ונרגיש שכאילו אנחנו רוצים להיות יחד, שאנחנו מוכנים לוותר זה לזה, שרוצים להיות חברים וערבים זה לזה, כאילו. אבל כנגד ה"כאילו" הזה, ישפיע עלינו כוח מיוחד שנמצא בטבע, שנקרא המאור המחזיר למוטב. הוא נמצא בתוך הטבע, זה הכוח העליון, תקרא לו בורא, לא חשוב איך, או האור העליון, המאור המחזיר למוטב, כך מובטח לנו שנמצא. ואם אנחנו מתוכנו מעוררים את עצמנו כדי לקבל אותו, זה נקרא התעוררות מלמטה.

ואז אנחנו מקבלים אותו, מגלים את הכוח העליון הזה, במה? פתאום אנחנו רואים שבאמת אנחנו משתנים. פתאום הרגש והשכל שלי, מתחילים להיות יותר קרובים לזולת, אני מתחיל פתאום להתייחס אליך טוב, וגם אליו. אני, שאף פעם לא שמחתי בזה שאתה מצליח, ותמיד הרגשתי שרע לי מזה שאתה מצליח, וגם אליו אני מרגיש אותו הדבר, פתאום אני מרגיש בהצלחה שלכם, הצלחה שלי. מה שטוב לכם, טוב לי, כמו לקרובים, כמו לילדים שלנו, כך אנחנו מתחילים להשתנות. מאיפה זה בא? אני לא יודע, אבל זה בא. זה הנס שנמצא בתורה, הכוח העליון הזה, ההבטחה הזאת היא קיימת, ואנחנו יכולים להרגיש את זה באמת.

בעזרת החינוך האינטגרלי אנחנו יכולים לארגן את עצמנו להיות מוכנים ומזומנים, להשפעת האור המחזיר למוטב. וכשהוא משפיע, ברור לנו כל מה שהולכים לעשות הלאה, במוח ובלב שלנו. ואז אנחנו מתחילים לקיים את החוקים האלו כמו שכתוב כאן, "בהר", או "בחוקותי". ואז אנחנו יודעים אילו רצונות אנחנו יכולים לתקן בחיבור בינינו, ובאילו רצונות אני לא יכול להשתמש, כי בהם בטוח שאני עדיין אני נמצא באגו הגדול, אני לא מסוגל, אבל אני מקפיא אותם. ואז, כמו שבמשפחה, בכל מקום שאנחנו מתייחסים, אנחנו משתמשים בחלק מהרצונות אם הם לטובת הזולת, ובחלק מהרצונות לא משתמשים, כי עדיין לא מסוגלים. וכך אנחנו עולים משישה ימים לשבת, אחר כך משנה לשנת שמיטה, אחר כך משבע שנות שמיטה לשנת היובל, וכן הלאה. וכך אנחנו מתקנים את עצמנו, מדרגת אומות העולם, כי עכשיו אנחנו נקראים כך בגלות, לדרגת ישר א-ל, ישראל, שמחוברים יחד, מוכנים להיות עם אחד בתנאים האלו של חיבור בינינו. ואחר כך לדרגת הלויים ול"כוהנים", "ותהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש"⁸.

גלעד: כשאתה מדבר על התהליך זה נשמע ברור, מובן, ובמיוחד כשהסברת על הגברת הווליום של השפע, הטוב והצרות וכן הלאה.

כך הם חוקי הטבע, זו התכנית שנמצאת בטבע וכך היא מתקיימת, ועכשיו אנחנו ממש נמצאים תחת התכנית הזאת, היא פועלת עלינו עכשיו.

גלעד: זה ברור, התוכנית הזאת פועלת עלינו, אבל איך אפשר להסביר כשמישהו בא ואומר, "תִראו, והיה אם שמע תשמעו", לבן, "ואם לא תשמעו", שחור?

עברת כבר לפרשה השנייה.

גלעד: כן, זה דבר שהוא דוחה, הוא נשמע "משיחיסטי”, גם אם זה נכון, אני לא רוצה לשמוע את זה בכלל.

אז חסרות לך צרות, "אני אגביר את הווליום עוד קצת”, אין ברירה. או שאתה שומע מראש כמו ילד טוב, שומע, חכם ומקיים ואז אין לך מכות, או שאין ברירה, אז נותנים לך קצת מכות, ואז אתה שומע, אין לנו ברירה.

גלעד: אני שואל, מה זה עוזר שאומרים לי בכלל דבר כזה? אם כן, אז כך, ואם לא, אז כך. הרי במילא אני לא מסוגל לשמוע את זה. בתהליך אני מבין, תסביר לי כל פעם קצת, לאט, לאט, תוביל אותי בסוף למקום שבו אני ארגיש שהחיים האינטגרליים הם הדבר הטוב.

התורה מספרת לך על חוקי הטבע. ואז אתה עומד לפני זה עם היצר הרע שלך, כמו ילד רע, עצלן, עקשן, ואתה אומר לו "לא רוצה", מכיר את זה קצת?

גלעד: בטח.

כך זה עם כל ילד וילד, וכך גם אנחנו הגדולים היינו, לא רוצים, מה עושים? תגיד לי מה תעשה? כך הוא לא יהיה כשיר לחיים, הוא צריך ללמוד, לקבל חינוך, הדרכה, הוא חייב? אז מה עושים? נותנים לו אפשרות והזדמנות, ואם לא, לוחצים יותר, לוחצים יותר עד שנשבר, אין ברירה. "חושך שבטו, שונא בנו"⁹. אתה חייב ללחוץ עליו עד שיקבל חינוך, אתה חייב ללמד את הבן שלך אמנות. "אמנות" זאת אומרת "אמונה", כוח השפעה, אתה חייב להביא אותו לכוח ההשפעה.

גלעד: אז אני כל פעם נותן לו קצת ומסביר לו לאט לאט.

ואיתנו זה לא לאט לאט? נותנים לנו המון שנים, שנגיע כבר סוף סוף להכרה איפה אנחנו נמצאים. אתה רוצה שחס וחלילה כל אומות העולם שוב יבואו אלינו? הם כבר מתחילים. זה לא מספיק, אנחנו לא רוצים לשמוע על זה, אנחנו כל הזמן מחפשים איך לברוח מזה, זה מאוד מסוכן.

גלעד: איך אפשר להסביר את המצב הסופי, אם במקום שבו אני נמצא אני לא מסוגל לשמוע עליו? אם זה לאט לאט, זה ברור לי, כל פעם נותנים לי קצת מפה וקצת משם, מובילים אותי לזה.

לכן אנחנו תלויים בהפצת החינוך האינטגרלי, להסביר את זה בצורה עממית, במה אנחנו תלויים, רק באיחוד, רק בחיבור, ואנחנו צריכים לקיים את זה קודם. גם אומות העולם אומרות כך, שכל הצרות באות בעקבותינו, תראה איך האנטישמיות גוברת בכל העולם.

משה: הקשר בין הסיבה והתוצאה הוא מאוד רחוק. אנחנו יושבים, מדברים במעגל, הכל בסדר, זה נחמד, אנחנו משחקים, אבל יש לנו בעיות רציניות באקולוגיה, בכלכלה, בחינוך, במסחר, מה הקשר בין זה שנשב במעגל ונהיה נחמדים, לבין זה שנפתור את הבעיות המהותיות?

כי אתה מאזן בזה את כוחות הטבע, האדם נמצא במרכז הבריאה, ואם אתה מאזן את עצמך, אתה מאזן בזה את כל כוחות הטבע. מה שאמרת לי עכשיו, הוא על כוחות של דרגת הדומם, אנחנו בדרגה הרביעית בגובה מעל הדומם, דומם, צומח, חי, אנחנו בדרגת המדבר. אם אתה עושה קצת שינוי ביחס בין בני אדם, כל הרוחות שבעולם נרגעות, לא יהיו צונאמי, הוריקנים, התקפות של קור וחום, והרי געש. אנחנו מדברים בכל יום ויום על סוף העולם, היום זה מאוד באופנה. כל שנה אומרים עוד מעט סוף העולם, לפי הלוח הזה, או לפי הלוח הההוא, בשביל מה לנו? תִראה, אנשים מתרגלים לזה, כבר מדברים על זה שלא נורא אם תהיה מלחמת עולם.

זאת אומרת, אנחנו צריכים כמה שיותר מהר להפיץ את השיטה, אין לנו ברירה. בכל זאת, יש לנו קצת חכמה כדי לחסוך ייסורים, בלי ייסורים אי אפשר. אנחנו לא נשמע, אנחנו יותר גרועים מילדים עקשנים, אלא בכל זאת להתחיל במקצת להמתיק את האגו שלנו, להביא אותו לתיקון. בואו נעשה את זה אפילו על הילדים שלנו, בואו נלמד איך הילדים שלנו משתפרים בזה. בואו נעשה להם סביבה כזאת, נארגן אותם, על זה כביכול יש לנו שליטה. בבתי ספר, בגני ילדים, בכל מיני מקומות, בואו נעשה חינוך אינטגרלי, בואו נראה מה קורה עם הילדים.

אל תפחד, אתה לא מלמד אותם קבלה, אתה מלמד אותם יחס יפה זה לזה. אתה יודע מה קורה בבתי ספר, יש שם רצח, כנופיות ומה לא, אתה תראה איך שזה עובד. זה לא בגלל שאתה תעשה את זה, אלא בגלל שאתה תעשה תנאים כאלה, שהמאור המחזיר למוטב ישפיע. יש בטבע האדם כוח פנימי כזה, כוח טוב, שבהתארגנות הנכונה אתה מוציא אותו מבפנים, ואז הוא עובד ופועל. הוא לא מגיע מהכוכבים, ממקום כלשהו מלמעלה, זה טמון בטבע שלנו. הבורא נמצא בפנים בעמקי הלב שלנו, אתה צריך להוציא אותו. אז תעשה כמה פעולות ותראה שפתאום שורה בינינו כוח יפה וטוב. תִלמד על הילדים, ואולי זה סוף סוף ישכנע אותך להעביר את זה גם לגדולים.

גלעד: נאמר שהעברת לכולם, עדיין יש שאלה על הרציונל של זה. אני רואה שזרם הגולף מתחמם עכשיו, כל אירופה קופאת, מזג האוויר משתנה לחלוטין, אלו תופעות שבדומם. ואתה אומר, שאם אנחנו נתקן את הדרגה הכל כך גבוהה שנקראת "אדם", הכל יסתדר?

הפיסיקאים אומרים את זה, שכשאתה מתחיל עכשיו לצפות בתופעות כלשהן בפיסיקה, אתה משנה את התופעות. הצופה נמצא כחלק האקטיבי בתוך כל תופעה ותופעה. זאת אומרת, כשאתה מסתכל על היקום, ה"הסתכלות" היא לא עניין של הסתכלות, אלא ברצון שלך אתה משנה אותו. תראה על מה שמדברים היום הפיסיקאים.

זאת אומרת, צריכים להבין שהרצון של האדם משנה את המציאות, רק שאנחנו לא יודעים באיזו צורה. זה שאתה בונה את המנגנון הזה של קשר בין בני האדם, ויש למנגנון הזה כוח של חיבור כולל, אז זה הופך להיות לנשק שלך. זה הופך להיות לכלי שעל ידו אתה משנה את הטבע. אתה מגלה מהטבע את הכוחות הטובים, בדרגה הגבוהה ביותר, לא בדרגת הדומם. נראה לך שלהרגיע את כדור הארץ, זו הפעולה הכי קשה, אבל זו פעולה פשוטה ביותר. מה הוא אומר? אם תלכו בחוקותיי, הכל יסתדר, הכל יהיה בסדר גמור, הכל יירגע, לא יקרה לך כלום. ואם לא? נגיע עד הגלות.

משה: אומרים, שצריך לצפות בפרסומת ארבע פעמים עד שהיא תשפיע על האדם, שהיא תיכנס לתודעה, תחלחל, והוא כבר ירצה את זה כאילו מעצמו.

כן.

משה: ואנחנו רוצים למסור לאדם, לא סתם פרסומת שמתאימה לטבע, אלא רוצים למסור לו פרדיגמה וצורת קיום בחינוך האינטגרלי, שהיא הפוכה ומאיימת אפילו כרגע על כל מה שהוא מכיר. אתה יכול לתאר סדר נכון של שלבים שמוסרים לו את החינוך הזה, ש"משמנים" לו את הפרדיגמה? מה הסדר הנכון? כי אנחנו לפעמים רואים שיש התנגדות, כי זה קשה, זה מפחיד, אפילו יכול ליצור איזה משבר.

ודאי שמשבר, זה עובר על כל אדם.

משה: יש סדר נכון לשינוי הזה, למסירה של התהליך?

הסדר הנכון הוא להתחיל קודם כל מרחוק, לכן אנחנו קוראים לזה חינוך אינטגרלי, צריכה להיות לפני זה השכלה אינטגרלית. אתה מסביר לו על מה שקיים בטבע, על ידי פסיכולוגים, פיסיקאים, פוליטיקאים, סוציולוגים. אתה מראה לו תמונה שכך הם אומרים, שכל העולם אינטגרלי, כולם תלויים בכולם, אפקט הפרפר, וכולי. זאת אומרת, יש כאן הרבה מאוד נתונים על כך, שכולנו תלויים זה בזה. מי הכוח שהכי מועיל, הכי פועל, או הכי מזיק? האדם. אם אנחנו אומרים שכל המערכת הזאת, היא מערכת אינטגרלית, אז האדם הוא בעצם הגורם העיקרי בתוך כל המערכת הזאת.

איך אנחנו יכולים להיטיב את מצבנו? רק בתנאי שנסכים לפעול בצורה נכונה, הצורה הנכונה היא עם הטבע. מה הם חוקי הטבע? חוקי הטבע הם שהתמיכה היא הדדית, שהשימוש בכל הטבע הוא רק לצורך הקיום, בצורה כזאת אנחנו צריכים לסדר את עצמינו ועוד ועוד, חוקי החברה ידועים.

איך נעשה זאת? אם היינו עושים, מה היינו מקבלים? תספר להם מה שהתורה אומרת לך, אפילו בפרשיות האלו, רק לא בצורה שאתה מדבר על התורה, כי את התורה לא רוצים לשמוע. ואז בצורה כזאת אתה "מטפטף" לו יותר ויותר מה שקורה. כמו שהוא למד בבית ספר פיסיקה, כימיה, גיאוגרפיה, ביולוגיה, זואולוגיה, היסטוריה וכן הלאה, כך אתה מוסיף לו את הידע הכללי על העולם שהוא נמצא בו, בצורה מערכתית. אתה נמצא בתוך המערכת, כולנו נמצאים בתוך המערכת קשורים זה לזה, תלויים כולנו יחד כ"קורי עכביש”.

זה מחייב יחס יפה, זה מחייב ערבות. אם אנחנו נמצאים כאיש אחד במערכת אחת, אז רצוי לנו לתקן את הטבע שלנו. איך מתקנים? יש הרבה פעולות פסיכולוגיות, שבהן אנחנו רואים את זה, אנשים מתחברים, הם מתחילים לשחק במצבים יפים וטובים, ביחס טוב, יפה, בכאילו. ההשפעה הכללית של החברה שמדברת כך על כל אחד ואחד, משנה את האדם. למרות שאנחנו מדברים בצורה מלאכותית, כאילו, זה משפיע על כל אחד בצורה אמיתית, זו השפעת הסביבה, כוח השפעת הסביבה על האדם, ועל ידי זה כולנו משתנים. רק שאנחנו צריכים להבין שאנחנו צריכים לבנות כזאת סביבה, ואז נשתנה כולנו, ונגיע לזה שהאדם יהיה שונה, חדש.

משה: זה היה השלב ההשכלתי, כשסיפרנו על זה.

ואחר כך תתחיל להפעיל אותו בסדנאות, בכל מיני אירועים, שולחנות עגולים, הפעלות למיניהן, כמו לילדים. ואז הם יתחילו להתכלל ולהתרשם, ומההשפעה הכללית הזאת, הם יהיו אחרים. הם פתאום יגלו שעל ידי חיבור בינינו, למרות האגו, אנחנו באמת ניצלים מכל הצרות והבעיות. בוא נעשה את זה, בשביל מה לי להיות כמו תרנגול נגד כולם, אלא אני מרוויח הרבה יותר אם אני אהיה בן אדם יפה וטוב לאחרים. נכון שאז אני צריך ללחוץ על עצמי, על האגו שלי, אבל אם החברה תומכת בזה, וכל הזמן נותנת לי פידבק נכון כנגד מצבים רעים וטובים בהתנהגות שלי, אז בהתאם לזה קל לי לתקן את עצמי, להחזיק את עצמי, זה נקרא "להיות ערבים זה לזה". ואז מתקדמים, זאת אומרת, יש כאן דרך מאוד קלה. נקווה שנצליח, אני לא רוצה לחשוב אחרת, יש לי הרגשה יפה שאנחנו בכיוון הנכון.

גלעד: בנימה אופטימית זו נסיים את הפרשה הכפולה, פרשת בהר-בחוקותי. תודה לך הרב לייטמן, תודה לך משה אדמוני, ולכם הצופים בבית, שבת שלום.

שבת שלום.

(סוף השיעור)

---

1. ויקרא, פרק כ"ו, ג'.↩

2. ויקרא, פרק כ"ו, ד'.↩

3. ויקרא, פרק כ"ו, י"ד.↩

4. ויקרא, פרק כ"ו, ט"ז.↩

5. "ויגש, וישק-לו, וירח את-ריח בגדיו, ויברכהו; ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו ה'." (בראשית פרק כ"ז, כ"ז)↩

6. "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית, פרק ח', כ"א)↩

7. "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב), כי "המאור שבה מחזירו למוטב" (מדרש ספרי פרשת יעקוב, הגר"א)↩

8. "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו')↩

9. משלי י"ג, כ"ד↩