פרשת השבוע - ויקרא

בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני

שיעור 13.3.13 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה.

גלעד: שלום. אנחנו בתכניתנו "פרשת השבוע" שלום לך, הרב לייטמן, שלום לך, משה אדמוני.

שלום לכולם.

גלעד: ואנחנו בפרשת "ויקרא", פרשה שעוסקת בדיני קורבנות, בכוהנים המשרתים במשכן. מסופר על כך שחלק מהקורבנות הם קורבנות חובה, וחלק הם קורבנות רשות. חלק מהקורבנות נשרפים עד הסוף על המזבח, ומחלק מהקורבנות נשאר דבר לכוהנים, ולמקריב הקורבן.

ויש דינים שמפורטים, דיני הקורבנות. קורבן עולה, שהאדם מביא לפי רצונו מן הבקר, מהצאן, מהעוף, קורבן מנחה, האדם מביא לפי רצונו מן הצומח, מנחת סולת, מנחת מאפה מהתנור, מנחת מחבת, מנחת מרחשת, מנחת ביכורים וכן הלאה. וקורבן השלָמים, קורבן שהאדם מביא מן הבקר, הכבשים והעיזים. וקורבן חטאת, מי שחטא בשגגה, מקריב קורבן כדי לכפר על החטא. חטאת הכהן המשיח, חטאת כל עדת ישראל, חטאת הנשיא, חטאת נפש אחת, זאת אומרת, אדם יחיד. ובסיום מפורטים עוד דינים.

הרב לייטמן, פרשת "ויקרא", ספר "ויקרא", והכל מדובר על קורבנות. אז השאלה הנדרשת היא, מה זה קורבן בכלל?

זו העבודה היחידה שהאדם צריך לעשות בעולם הזה. כשהוא נמצא בעולם הזה, בסופו של דבר הוא צריך כל הזמן, להקריב קורבנות. כי כל חומר הבריאה הוא רצון. ומלכתחילה ניתן לנו רצון אגואיסטי, מקולקל ובגלל זה אנחנו מרגישים בתוך הרצון הזה, רק מציאות קטנה, מכל המציאות הענקית. אנחנו מרגישים רק חלק קטן של המציאות שנקרא, "העולם הזה", ואת כל היתר לא מרגישים, מפני שגם מה שאנחנו מרגישים עכשיו, את העולם הקטן הזה, גם הוא בעצם ניתן לנו בחסד. כי גם אותו לא היינו יכולים להרגיש, בתוך הרצון המקולקל שלנו. נתנו לנו רק קצת, כדי שנוכל להתחיל לחיות ממשהו. אבל את כל יתר המציאות, אנחנו יכולים להרגיש, רק בתנאי שאנחנו מתקנים בעצמנו, את האגו שלנו בעל מנת להשפיע.

ואז תיקון כל הרצונות שלנו, שאלו תרי"ג רצונות, להשתמש בהם מהכוונה האגואיסטית, לכוונה האלטרואיסטית, לאהבת הזולת, לחיבור, לטובת הזולת, ודרך אהבת הזולת לאהבת ה', מה שנקרא. אם אנחנו מתקנים בצורה כזאת את תרי"ג הרצונות שלנו, זה נקרא שאנחנו מבצעים תרי"ג מצוות. ואז מה שאנחנו מרגישים בכל הרצונות המתוקנים האלו נקרא, "העולם העליון", או "העולם הבא", שבא אלינו ומתגלה לפנינו.

אנחנו יכולים לראות אם כך, שכל המציאות זה כאילו איזה מין עיגול אחד גדול, ואנחנו נמצאים רק במרכזו, וסביבנו ברדיוס הקטן שבו אנחנו חיים, ומגלים את כל היקום, זה נקרא "העולם שלנו". וכל היתר, זה העיגול הגדול הזה, הוא כולו שחור, ואותו אנחנו צריכים לגלות, כי שם הרצונות שלנו מתגלים לאט לאט מהקל אל הכבד בצורה האגואיסטית, ואנחנו צריכים לתקן אותם בעל מנת להשפיע.

ואז כשאנחנו מגלים אותם בצורה כזאת, מהקל לכבד, ובהדרגה איך שהם באים, זה נקרא שאנחנו מבצעים מצוות, או שאנחנו מקריבים קורבנות. כי קורבן זה מהמילה קרוב, להתקרב. ובזה שאני מתקן עוד רצון שלי, מהשימוש באגו מטובת עצמי, לטובת הזולת, בזה אני מתקרב לצורה של הבורא, שהוא טוב ומיטיב, ומשפיע לכולם. ואז אנחנו נפגשים עימו בכל העיגול השחור ובו אני מגלה שהוא משפיע לכולם, לכל הרצונות שנמצאים בעיגול השחור בצורה המתוקנת. שכלפי זה נקרא שחור, אבל בעצם, שם נמצא האור אין סוף המלא, אלא שהוא נראה לי שחור מפני שאני המקולקל.

לכן כל פעם שאני מתקן את הרצונות שלי, אני מקריב אותם, אני מקרב את עצמי לבורא, ואז בתוך הרצונות האלו, אני מגלה את האור העליון, וכך העולם העליון נפתח יותר ויותר לפני. וכל אותן הרגשות שהייתי מקלל בהן פעם, את העולם, את כולם, אפילו את הבורא, כי לא הייתי מרוצה משום דבר, אז וודאי שהייתי מרשיע אותו ואת כולם. ופתאום אם אני מחליף את הרצונות האלה קצת יותר להשפעה, קצת יותר לקרבת הזולת, ואז אני מתחיל לראות, לגלות, עד כמה זה דווקא ההיפך, היחס אלי היה תמיד טוב, ותמיד נעלה, ורק אני לא הבנתי ולא הרגשתי את זה. ודווקא עכשיו באותן הצורות ההפוכות, אני מרגיש, אהבה, קרבה, חיבוק ודבקות.

כך הוא בעצם התהליך שהאדם עובר, ועל זה מדברת התורה כולה, רק על התהליך הזה, לא יותר. ולכן היא כולה כוללת תרי"ג רצונות, שבכל רצון יש לנו גם ארבע בחינות שלו, דומם, צומח, חי, מדבר. או, א', ב', ג,' ד', כך נקראת העביות שברצון, ככל שהרצון יותר אכזרי. בהתאם לזה, יש רצונות שמקריבים, בבוקר, בצהרים, בערב, בשבתות, בחגים. זאת אומרת, שעובדים איתם כך במצבים שונים, שנקראים, "עיתים לטובה," "עיתים לרעה", עיתים כאלו, וכאלו. יש רצונות ששייכים לדרגת האדם הפשוט, הכוהנים, וכן הלאה. יש רצונות שאני מקריב, כשאני מרגיש שעשיתי בהם קודם כאילו איזו טעות, שגגה. יש רצונות שאני כבר מעלה אותם לדרגה, זאת אומרת, הם כבר אחרי השגגה. תיקון להשתמש בהם עוד יותר בעל מנת להשפיע, בסולם המדרגות. וחוץ מזה, הרצונות מהדומם שזה, "על כל קורבן תקריב מלח"¹ ומים, ותעשה קורבן מאבנים, וכן הלאה, המזבח בעצמו, המקום.

בהמשך, מי שעושה את הקורבן צריך להיות, כהן, לוי, ישראל. זאת אומרת, גם אלו דרגות שבתוך האדם, והוא יכול להביא גם קורבנות של אומות העולם כביכול, שאלו גם הרצונות שנמצאים בי, בתוכי. גם אומות העולם, ישראל, לוי, כהן, הם הרצונות שבתוך האדם, בדרגת המדבר. מדרגת הדומם, חוץ מהמזבח, צריך שיהיו מלח ומים, מה שאנחנו מקבלים מהאדמה. מהצומח, יש הרבה פסולת, כל מיני צמחים. ואחר כך מהחי, קורבנות מהבקר, קורבנות מהעופות, מהעיזים, וכן הלאה, כל הדברים הכשרים. "כשרים" הכוונה, שהם עברו את הבירור שלי והביקורת שלי, כי אני מחלק בכל רצון ורצון את החלק שאני יכול להשתמש בו, והחלק שאסור להשתמש בו. ויש באמצע פרסה, שהיא הסימן של הכשרות, "מפריש פרסה, ומעלה גירה", והיא עובדת בגלגלתא עיניים, שכל הזמן נמצאת בהשפעה. הסימן של הכלים דהשפעה, הוא מעלה גירה. והסימן של כלים דהשפעה הנפרדים מכלים דקבלה, זה מפריש פרסה. אם זה דגים, אז צריכים להיות קשקשים וסנפירים. זה ברור, גם על זה כתוב, אלו גם סימני כשרות, ועוד ועוד.

בכל דבר ודבר, בכל פרט, זה תלוי בארבע הבחינות שיש בכל רצון, ועל ידי מי כל רצון ורצון יכול להיתקן, באיזו דרגה, ובזמנים שונים. "זמנים", זאת אומרת, זמנים כלליים של היום והלילה, וזמנים שהם סביב החודש, וסביב השנה, וכולי. זאת אומרת, יש כאן, צורה שלמה של תיקונים המשלימים זה את זה, בכל הרצונות וכשהאדם מתקן את כל הרצונות האלה, הוא מגיע לגמר התיקון שלהם.

ויש בזה עוד הרבה דברים, כך שיחסית בקלות, אנחנו רואים איך מגיעים לתיקונים של כל הרצונות. זה העניין של הקורבנות. אבל חוץ מהרצונות, אנחנו לא צריכים לתקן כלום, כי ברצונות המתוקנים, אנחנו כבר מגלים את המעמד העליון שלנו, הבורא, שאנחנו נמצאים איתו בדבקות, אז כל עבודת האדם היא בעצם קורבנות.

גלעד: אם כך, למה אין קורבן אדם?

האדם בכלל לא קיים. האדם הוא מה שאנחנו בונים, על ידי זה שמקריבים למענו את כל הדומם, הצומח והחי, והאדם שבנו, שמבצע.

גלעד: האדם הוא התוצאה מהקורבנות, הוא לא קיים לפני זה?

הוא התוצאה. זה החלק שמבצע את הקורבנות על הדומם, הצומח, והחי. על זה כל אחד צריך להגיד, "בשבילי נברא העולם"². בעולם שלנו, אין אדם. מי זה האדם? למה הוא לא שייך לחי? למה אנחנו מבדילים את עצמנו, כלא שייכים לעולם החי?

גלעד: בגלל שנראה לאדם שהוא מעל החי, שהוא שולט על החי.

מה מעל? יש לך שני רגליים, שתי ידיים? גם לקופים יש, חוץ מזנב. זהו. מה יש בך יותר? או בוא נאמר כך, חוץ מהיצר הרע שיש לך, מעל דרגת החי, מעל החיות, מה יש לך עוד? כלום.

זאת אומרת, אם אתה מתקן את היצר הרע שלך, אז אתה מגיע לדרגת האדם. וכך, אתה פרא אדם, אדם בלייעל, או שיש לך רק את ההזדמנות להיות אדם. ולכן כתוב, "כולם כבהמות נדמו"³. לכן כשאנחנו מתחילים לתקן את עצמנו, אנחנו מתקנים את עצמנו בדַרגות כאלו, שאין שם עדיין עבודת הקורבנות.

הקורבנות מתחילים להיות מדַרגה גבוהה מאוד. כמו שאנחנו רואים בתורה, עד שמגיעים לעבודת הקורבנות, אתה צריך לעבור את מצרים, אתה צריך לברוח משם, אתה צריך להסכים עם העבודה הזאת של התיקון, וזה נקרא, שאתה מסכים להתחבר בהר סיני, אתה מסכים להיות "כאיש אחד בלב אחד". לבנות את דמות האדם בקשר עם כולם, בערבות. אז אתה עובר במדבר, ואז אתה מתחיל את העבודה הזאת לאט לאט. זה לא פשוט.

כשמגיעים כבר לתיקון הרצונות, שאתה מבין ומרגיש אותם, יכול להבדיל ביניהם, אלו רצונות שבהם אני מלכתחילה שונא את כולם, ועכשיו אני מסכים איתם במקצת, ועכשיו אני רואה שאני אפילו מתקדם ומוכן קצת לעשות להם טובה, מוכן לעזור להם, לעבוד בשבילם, ומוכן פתאום לאהוב אותם. אני לא רוצה יותר כלום, רק שתהיה לי ההזדמנות, לתרום את עצמי ולאהוב. אז קורבן, זה כשאני מקריב את עצמי, ובזה אני מקרב את עצמי לבורא.

גלעד: ניקח את זה עכשיו למה שקורה היום בעולם. כי מה שדיברנו עד עכשיו, זו עבודה פנימית, זו עבודה של מקובלים, כמו שאמרת, במדרגה שכבר עברו הרבה מאוד.

מה זה בעולם? כל העולם הזה, הוא נמצא בתוכי. ברגע שאני מתקן את עצמי, אני רואה שהעולם כולו נמצא מתוקן. שום דבר לא צריך להשתנות, חוץ מהתפיסה שלי. כך אני רואה את העולם, הכל נמצא אצלי בפנים, כולם מצולמים אצלי בראש. אם אני מתקן את התכונות שלי, אז כל המכונה הפוטוגרפית הזאת, כבר מצלמת לי את העולם שנראה לי עכשיו בחוץ, כנמצא אצלי בפנים.

אז עכשיו אנחנו נכנסים לעולם הווירטואלי, לתלת ממד, לפרינטרים, כל הדברים האלו, ואנחנו מתחילים להיות מאוד קרובים לזה. זאת אומרת, אנחנו מתחילים להבין שכל מה שאנחנו רואים בחומר, הוא יכול כולו להיות אצלנו, בתוך המוח שלנו. הוא לא קיים בצורה כזאת, רק נראה לי שהוא קיים בחוץ, אבל בעצם, המציאות הזאת שאני מרגיש שקיימת בחוץ, היא קיימת בתוך חמשת החושים שלי, אם תנתק את החושים שלי, כלפיי אין כלום. זאת אומרת, אם אני מתחיל לשנות את החושים שלי, כלפי הכל משתנה.

גלעד: אני לא משנה את הראייה או את השמיעה, אז מה זה לשנות את החושים?

לא, העין לא רואה כלום. אחרי חוש הראיה, השמיעה, הטעם, הריח, המישוש, שכך אתה מקבל בהם את המציאות, יש לך עוד המון מערכות, שהן מפענחות לך מה שאתה כביכול רואה. ואז אותן מערכות, כמו שהן מעבירות לך עכשיו הרגשה שהכל נמצא לפניך. כאילו שיש לך בפנים איזה פרינטר שמדפיס לך את התמונה הזאת בחוץ. רק לא תמונה שטוחה כמו שזה יוצא מפרינטר רגיל, אלא תמונה תלת ממדית, כמו שהיום יש כבר פרינטרים כאלו, אז תאר לעצמך, יש אצלך בפנים פרינטר תלת ממדי, שהוא מדפיס לך את העולם, ועושה את זה כל הזמן, כל הזמן, ומעדכן את זה, הא חי עם הרצונות, עם המחשבות, עם התכונות הפנימיות שלך, וכך הוא מדפיס לפניך כל פעם, את צורת העולם. מקרין לך אותה, ובזה אתה חי. רק שאתה עדיין לא מבין, שכל העולם הזה, הוא התוצאה ממה שמודפס אצלך, מהתכונות שלך.

הרי מה אומרת חכמת הקבלה, ולמה היא נקראת חכמת הקבלה? כי אתה מתחיל להבין שכל העולם הוא תוצאה, שאתה יכול בכלל לתכנת אותה בצורה אחרת. אתה יכול עכשיו להיכנס לתוך התוכנה הפנימית שלך, ולשנות אותה מתוכנה שכולה מתוכננת, שנקראת שיטת הקבלה, לשיטת ההשפעה.

וכשאתה מתחיל להתייחס בהשפעה לעולם שנמצא כאילו מחוץ לך, אתה מתחיל להכניס אותו שוב פנימה, והוא מדפיס לך, כאילו את מה שהפוך ממך, שנמצא מחוץ לך, מרוחק על ידי האגו שלך. ואם אתה מתקן את האגו שמרחיק אותך מהעולם, ובמקום להרחיק, אתה רוצה לצמצם, ואפילו לקרב ולהכניס אותו פנימה, כי כל העולם הוא קרוב לי, אז אלו הקורבנות. כי כל מה שאני רואה שייך לי, ואני מתייחס אליו באהבה, זאת אומרת, שאני נדבק אליו, ואני הולך לדבקות עם העולם, אני הולך לדבקות עם הבורא, כי זו כל המציאות.

ואז יוצא, שכל מה שיצא לי בפרינט התלת ממדי, אני כאילו מכניס אותו פנימה. אני לא מכניס שום דבר פנימה, אלא אני מתכנת את עצמי, שבמקום אותו הפרינטר התל ממדי שמוציא את הכל החוצה, שלא יוציא החוצה, אלא שיראה לי את זה, איך שזה בפנים, בתוכו. ואז אני מתחיל להרגיש את כל העולם בתוכי, שזה שלי. אני והעולם מתחילים להיות כאחד.

והגעתי לזה, שכל העולם והאני, הנקודה ההתחלתית שלי, שממנה התחלתי לעבוד, והמילוי הזה שנקרא, בורא, כולם מתאחדים יחד. ואז נקרא שהגעתי לגמר התיקון. וכל המציאות היא אחד. הגעתי לאיחוד.

גלעד: רק עוד שאלה אחת על הנקודה הזאת, כי אתה מתאר את זה, שזה בשליטה שלך.

בשביל זה נתנו תורה.

גלעד: אבל בחיים שלי, אני מסתכל על עצמי כאדם, ואם אתה תזלזל בי, אני ארגיש לא טוב ואני אחשוב עליך מחשבות לא טובות. אם אתה תפרגן לי, אז אני ארגיש טוב, ואני אוהב אותך. כי כך אנחנו בנויים, במערכות יחסים.

נכון. מלכתחילה כן.

גלעד: מה בשליטה שלי? יכול להיות מצב, שאתה תזלזל בי כל הזמן, ואני אוהב אותך? מה אני מזוכיסט?

לא. מי אני? האני, זה מי שאתה מדפיס. אין דבר כזה, אין לי שום בחירה חופשית, אין לי כלום. האני, הוא העתקה מהרצון שלך, ואם אתה משנה את הרצון שלך, אתה פתאום רואה שאני ממש מתוק, ממש כמו הילד האהוב שלך, כמו חלק בלתי נפרד ממך.

גלעד: ולא משנה מה תעשה לי, אני ארגיש כלפיך אהבה?

אתה לא תרגיש שאני עושה לך משהו רע, אלא ההיפך, אתה תתבייש מזה שקודם חשבת שאני כזה רע, כי זה מה שאתה חשבת, ואני לא הייתי כזה. אתה פתאום תגלה שראית שאני עושה מעשים זוועתיים, שדיברתי עליך רע לפני כולם, ועשיתי לך משהו לא טוב. ואתה תגלה אחר כך שכל הדברים האלה היו דברים טובים, אלא שאתה פענחת אותם, וראית אותם בצורה רעה, בגלל שהאגו שלך לא היה מתוקן. ולכן עכשיו כשתיקנת אותו, אז אתה התקרבת אליי יותר, ופתאום אתה רואה שזה הכל תלוי בתיקונים שלך. ועכשיו יש לך בושה, למה התייחסת אליי כך, ואז כדי לתקן את המצב עוד יותר, מביא קורבן חטאת, וכולי.

גלעד: זאת אומרת, שאני מוכן בעצם לוותר על דברים שלי, ולתת לך.

לא, זה כבר לא שלי, זה ממש כמו שלעצמך. הכל תלוי בתיקון הפנימי, לכן קורבנות הם כל העבודה. אם אתה מחלק אותם לפי הדרגות, א', ב', ג', ד', ועביות, דומם, צומח, חי, מדבר. אחר כך בתוך המדבר, אומות העולם, ישראל, לוי, כהן. ולפי הזמנים, אז ארבע עונות השנה, וכל משמרות הלילה, חלקי היום. יש לך שם הכל. אין כלום חוץ מקורבנות.

משה: מה האדם צריך להקריב כדי להשפיע לפרינטר הפנימי הזה?

רק את הרצון האגואיסטי שלו, להתעלות מעליו למען הזולת, במקום למען עצמו. בפרינטר עובדת או תכונה כזאת, או תכונה כזאת. בינתיים היא כולה עובדת כאילו למעננו. זאת התכונה. נתנו לך את הפרינטר הזה והוא מדפיס לך את תמונת המציאות. על המכונה הפוטוגרפית הזאת, מסבירים לנו במבוא לספר הזוהר. מוכרים לך את הפרינטר הזה, עם התוכנה הקטנה הזאת, שנקראת התוכנה האגואיסטית, ואם אתה הגעת כבר לפי ההתפתחות שלך, אז אתה מגלה, ליד הפרינטר הזה, את ספר הזוהר, כמה כתבי מקובלים, כי הכל נקרא תורה שמביאה אותך למאור, ולכל התיקונים. ואז אתה מתחיל לגלות יכולת לעשות שדרוג.

משה: איך אני עושה את השדרוג הזה? זאת אומרת, מה אני צריך להקריב? אני מסתכל היום על העולם, אני יכול להקריב רכוש, זמן. אני אפילו לא מבין את הרצון שלי.

לא רצון, לא רכוש, לא זמן.

משה: אז מה להקריב?

אתה צריך לעשות בדיוק את מה שכתוב שם. אני לא אומר לך שום דבר. אלא מה שכתוב שם. ושם כתוב בדיוק. שאתה צריך לקרב את כל העולם שנמצא עכשיו בדמיון שלך, בפרינט הזה, כאילו מחוץ לך. ואיך אתה עכשיו עושה את ההתחלה מחדש?

אומרים לך, שהתחלה מחדש לא עושים בבת אחת, כמו כשאתה מכבה את המחשב ומחכה דקה או שתיים, כדי שהכל יתיישב שם. כל המתחים, כל הדברים האלו ייעלמו, כל התהליכים יירגעו, ואז אתה מפעיל אותו מחדש. לא.

כאן אתה לא סתם מכניס תוכנה ולוחץ על התחל, אלא אתה צריך לעשות את זה לבד, זו עבודה פנימית, אישית, ובצורה כזאת, שאתה מבין מה שאתה עושה. זאת אומרת, זה לא שאתה קיבלת נניח 1.1, 1.2, וכך כל הזמן יש לך גרסאות מתקדמות. אלא שאתה צריך לדעת באיזו גרסה ראשונה אתה נמצא, מה היא עושה לך, איך היא מציירת לך את כל העולם, את כל המציאות לפי הזמנים, לפי האופי של בני האדם, לפי ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, לפי כל מה שיש, עם הדומם, צומח, חי ובני האדם.

אתה צריך לדעת מה תעשה ברגע שאתה הולך לעשות תוכנה החדשה שאתה הולך לעבוד עימה, מה היא תעשה לך? מה אתה תרגיש בפנים? אילו שינויים פסיכולוגיים, פנימיים? בתפיסה, ביחס, ברצון, בהכל. כאילו שמזריקים לך זריקות, ובזה אתה מתחיל לחשוב מחדש, להרגיש מחדש, להתייחס מחדש, שהדברים האלה נעשים יותר קרובים, ואלה יותר רחוקים. אתה מתכנת את עצמך, לראות את המציאות במימדים חדשים.

ואתה צריך לדעת את זה, ולהסכים לזה מראש, להבין, ואת כל זה לעבור במודעות. זאת אומרת, לתכנת את עצמך, בעצמך. זה לא שאתה מכניס דיסקט, וקדימה, הכל טוב וכך כל אחד רוצה ללחוץ על הכפתור. לא. כאן אין כפתור, יש כאן עבודה הקפדנית, לכן הוא אומר לנו כאן, אתם רוצים להתקרב? בבקשה, רק תדעו על איזו עבודה מדובר. מהבוקר עד הלילה, ומהלילה עד הבוקר, כל פעם על הרצונות החדשים, בהדרגה על כל רצון, ואתה מתייחס אליהם ככהן, לוי, ישראל, ואומות העולם, וכך זה כל הזמן.

משה: כבר מורגש, ויודעים ממחקרים פסיכולוגים, שהכל נתפס בפנים. אנחנו מכירים את זה. מורגש שהאירועים בעולם הזה, הם לא בשליטתי. אפילו המחשבות, הרצונות, יש תמיד דברים שקופצים. מתוך איזו נקודה האדם יכול לתכנת את עצמו, אם הכל יוצא מהפרינטר הזה?

הוא חייב להיות בסביבה הנכונה., אני נמצא בעיגול השחור הזה, שבמרכזו יש לי איזה שטח קטן שנקרא "העולם הזה", ואותו אני מרגיש, אותו הכוח העליון מסדר לי. ונותנים לי גם משהו מחוץ לי, לעודד אותי, לעזור לי, והוא יכול להשפיע עליי בצורה הדדית, כדי שאני אוכל לצעוק להם, הצילו אחים חברים, תעזרו לי. ואז הם עובדים יחד איתי, הקבוצה.

אני חייב לבנות סביבי כזאת סביבה, שהיא תשפיע עלי את גדלות המטרה, שכדאי לעשות את שינוי התוכנה הזה על עצמי, כדאי לשנות את תפיסת המציאות. אנחנו לא מבינים כלום כשאנחנו נמצאים בתוכנה הראשונה הזאת, אנחנו רואים את העולם ממש מקולקל, ולא יודעים מה לעשות עימו. ובעצם כל מה שאנחנו חווים עכשיו, במשבר הזה, שמרגישים אותו כמשבר, זה כדי שנחליף את התוכנה הפנימית, שנתחיל להרגיש שאנחנו לא מסוגלים להבין שום דבר ממה שקורה לנו כאן, אם אנחנו לא נשנה משהו. ולא נשנה את העולם, כבר ברור לנו שאין בו מה לשנות. וכמה שמנסים, אנחנו לא יכולים, הוא נעשה רק יותר גרוע, כדי ללחוץ עלינו, שאנחנו נבין שהתוכנה הפנימית חייבת להשתנות. האדם הוא זה שצריך לשנות את עצמו.

ואיך? בזה שיתחיל לצאת מעצמו כאילו לזולת, אבל בעצם הוא יוצא לאותה הצורה התלת ממדית שנמצאת לפניו, כדי להחליף את התוכנה, כדי לעבוד בצורה שכל המציאות, כל העולם, ובכלל הכל, זה האני.

גלעד: זאת אומרת, שצריך לצאת מהתוכנה הזאת, לאיזה אזור ניטרלי, שהוא לא שייך לתוכנה הזאת, וממנו להעתיק את עצמך לתוכנה חדשה. אחרת, כל עוד אתה בתוך התוכנה הזאת, אתה לא יכול.

נכון. לכן אנחנו קודם כל, מה שנקרא, "עושים צמצום", יוצאים לדרגת בינה, חפץ חסד, שלא שייכים לתוכנה הזאת, ולא לתוכנה הזאת, אלא נמצאים כאילו במקום הניטראלי, ומהמקום הזה, אנחנו עוברים כבר לתוכנה החדשה בהדרגה.

גלעד: אבל איך עושים שהמקום הניטרלי הזה יהיה מוחשי, ממשי, אמיתי, יותר מאשר התוכנה שאתה רגיל אליה כל החיים?

אתה עובד עם התוכנה שאתה רגיל, רק שאתה מתעלה מעליה, ועובד אותה בצורה ההפוכה. קוֹפִּי. במקום נגטיב, פוזיטיב. אתה עובד בצורה ההפוכה, כמו שהיית עובד, רק הפוך. במה שהגבת קודם במינוס, פלוס, ובפלוס, מינוס, כלפי עצמך. וזה הכל.

משה: בחיים אנחנו מכירים רק נקודה אחת. זו הנקודה כמו שאתה מתאר, שהשתילו בה את הכל. היא מאוזנת מכל הכיוונים. ואין לה משהו עצמאי משלה. עכשיו אתה אומר, שמתגלה לאדם עוד נקודה מחוץ לו, איזו נקודה יש באדם שהיא יכולה להיות מחוץ לו, ובוחרת להעתיק את הסביבה על עצמה?

את זה קיבלנו, זה נקרא "הנקודה שבלב". אם היה לנו רק אגו, ודאי שלא היינו יכולים לעשות כלום. "ישראל" נקרא, אדם שיש בתוכו חוץ מהאגו, עוד איזו נקודה כזאת שחורה, או אדומה, תאמר איך שאתה רוצה. והנקודה הזאת, מושכת אותו למעלה, מושכת אותו להכיר את העולם החיצון הזה, להיות בצורה הפוכה. "ויהפוך הוא"⁴, "עולם הפוך ראיתי"⁵, לזה צריכים להגיע, כי בחוץ, אחרי עורו של האדם, שם נמצא הבורא, שם נמצא העולם הרוחני.

משה: תפקיד הנקודה הזאת, זה לבקש מאותה הסביבה כמו שאמרת, "תעזרו לי, תצילו אותי"?

כן.

משה: אבל על מה הוא מבקש? כמו שאני רואה את החיים שלי, אני מסתדר עם אנשים, או לא מסתדר איתם, כמו שתמיד קורה. על מה אני מבקש?

אני מבקש, תביאו לי את הרגשת החשיבות, בזה שאני אצא מעצמי, מגדרי, מגופי כביכול, החוצה. שאני ארגיש את עצמי, הפורץ מתוך עצמי, וכל הזמן אני אהיה בכם. זה נקרא אני "מקריב את עצמי". אני מקרב את עצמי, את האני שלי, אני רוצה לחיות בכם, איתכם יחד בדבקות, בחיבור.

ואז אני מתחיל להרגיש ששם מחוץ לי, נמצאת הנשמה שלי, ושכל אותו האזור הקטן שניתן לי, שבו אני מרגיש את האני ואת העולם שלי, בתוך העיגול השחור הזה, כשאני יוצא עכשיו מהאזור הזה, הקטן שלי, לכל העיגול השחור, אני פתאום רואה, זה לא שחור. זה מלא אור.

שם באמת חיים, שם זו כל המציאות, כל השטח הזה נקרא "השכינה הקדושה", מפני ששם מתגלה השוכן, האור העליון, הבורא, ושם זו האמת.

ובמה אני הייתי? הייתי בתוך העיגול הקטן הזה. זו התוכנה הראשונה שניתנה לי, על מנת שאני בעצמי אגדל, ואבצע את הפעולה הזאת.

למה? כי אם אני בעצמי, מבצע את הפעולה הזאת, ורוכש את תכונת ההשפעה, בתוכנה החדשה, אני מבין, אני מרגיש את כל המציאות, את התוכן שלה, מההתחלה עד הסוף. "מסוף העולם ועד סופו"⁶ אני רואה, אני נעשה כמו בורא. אני דבוק לרעיון שלו לברוא את המציאות, ואז אני ככל המציאות הזאת, דבוק אליו, זאת אומרת, מגיע לדרגתו. זה הסיום של העבודה בתוכנה השנייה, דלהשפיע.

גלעד: אבל איך עושים מצב שזה יהיה כל כך חשוב? אתה אומר לבקש מהחברה חשיבות. זה כמו חוק הכלים השלובים. כל עוד מה שאני מתוכנת אליו בתוכנה הראשונה יותר חשוב, אז זה יהיה לצידו. לכן אני צריך שזה יהיה יותר חשוב.

התוכנה, דרך אגב, כל תוכנה, גם התוכנה הראשונה, וגם התוכנה השנייה, הן תוכנות דינמיות. הן כל הזמן משתנות. עד כמה שאתה מתחיל להגדיל את חשיבות החברה, אז פתאום התוכנה הראשונה האגואיסטית הזאת, מתחילה להגדיל לך את חשיבות האגו שלך, כדי שאתה עוד יותר תצטרך את הסביבה. ואז היא מבלבלת אותך ואומרת, "לא, אבל יש לך דברים חשובים מעצמך. מה אתה? מי אתה? מה אתה פתאום נכנע כלפיהם?" וכולי.

זאת אומרת, התוכנה הזאת כל הזמן עובדת. שתי התוכנות עובדות יחד. בסך הכל מה שנמצא בתוך שתי התוכנות האלו, והשטח החום, כמו שאתה אומר, או השטח הלבן, שבו אתה עושה את הבחירה והכל, זה בסך הכל למען נקודת הבחירה, איפה שאתה עומד. ועל ידי הגברת השפעת הסביבה עליך, אתה כל הזמן מתקדם.

יוצא כך. הדרך היא ברורה, התוכנות עובדות והן צריכות לעבוד, ואתה לא יכול לשנות את דרכן במאומה. כל שלב ושלב שאתה עושה, הם שלבים שכבר נמצאים בתוך התוכנה. אבל כשאתה עושה מאמץ קטן, שאתה רוצה להגביר במה שניתן לך, את השפעת הסביבה שנמצאת מחוץ לך, שאתה רוצה לצאת אליהם, ואתה מבקש מהם שיטפלו בך. ועל ידי זה, כשאתה מגיע אליהם ודורש את זה, בזה אתה מגביר את הקצב. ויוצא, ש"אני מעורר את השחר"⁷. זאת אומרת, שאתה מעורר את החסרונות שלך, להגיע לחיבור, לדבקות, ומזרז את הזמן. ובזה אתה גם יותר מבין, יותר מרגיש.

הלימוד של התוכנות לא בא עליך על ידי מכות, כמו שאנחנו רואים שכל העולם סובל. שזה גם לימוד, אבל על ידי הסבל. אלא שאתה בעצמך רוצה להכיר את התוכנה הזאת. התוכנה הזאת נקראת "מחשבת הבריאה", בסך הכל, שתי התוכנות, אתה, והכל הם, "מחשבת הבריאה". שאתה רוצה להכיר את זה, ורוצה להזדהות עם זה.

משה: זה מאוד דומה למשפט הידוע, "והפנקס פתוחה והיד כותבת וכל הרוצה ללוות בא ולווה"⁸.

זו בדיוק התוכנה עצמה, שכתובה בצורה כזאת שזה עובד.

גלעד: הידוע ממאמר "השלום".

כן. לפי המשנה הזאת.

משה: מצד אחד, זה דבר שנשמע כאילו מדהים, מסעיר, שאני מכניס את כל המציאות לתוכי.

האמת שאתה לא מכניס כלום. אתה רק משנה את התפיסה, כי גם כך היא בפנים, לא בחוץ.

משה: אבל מצד שני, התיאור כאילו למי שמסתכל על זה מהצד, נשמע פשטני. אז אני סוויץ' של חשיבות. מה הקשר בין החשיבות, לבין לגלות שכל המערכת הזאת קיימת בתוכי?

בחשיבות הזאת אתה בודק את הכל, אתה עובר על הכל. כמו בקורבנות האלה, תראה אילו פרטים אתה צריך לעבור בכל הרצונות, רצונות לקבל, דרצונות להשפיע, בדרגות, דומם, צומח, חי, מדבר, בכל מיני האופנים שלהם.

אתה בעצמך עובר על כל פרט שבתוכנה, גם הראשונה וגם השנייה, זו כנגד זו. אתה כל פעם מעדיף, את זה כך, וא זה כך, למה? איך? ומה? אתה בודק אותם, את כולם.

ודאי שהתוכנות האלו מלכתחילה נמצאות בך. ודאי שלא אתה המתכנת. אבל בזה שאתה בודק אותם בצורה כזאת, אתה כאילו בונה את המציאות.

הבורא, המתכנת, עשה את התוכנות האלו, והכניס אותם בך, אבל עשה את זה כביכול בצורה מקולקלת, הרוסה, שנקראת, "אחרי החורבן", "אחרי שבירת הכלים", "אחרי חטא עץ הדעת". אתה מקבל אותם כך בצורה, ששום דבר לא עובד נכון, כביכול. כמו שאנחנו מביאים משהו שבור כביכול, לילד כדי להרכיב, כמו פאזל, או לגו. אבל כשאתה מרכיב, אתה זה שלומד להרכיב. את זה, עם זה, וזה כן נכון, או לא, וזה דומה לזה, או לא, זה יכול להיות, או לא, אתה לומד בדרך את כל השכל של הבורא, אתה נדבק במחשבת הבריאה.

גלעד: מה שאתה אומר זה, שהתוכנות האלו הן לא זרות זו לזו, אלא הן ממש הפוכות אחת מהשנייה. זאת אומרת, מאחת, אתה לומד על השנייה.

ודאי. לכן האגו שלנו הוא "עזר כנגדו". עזר, עוזר לנו. שום דבר לא נברא באמת כדי להזיק, אלא בתנאי, שאם אנחנו לא מסוגלים בכל התנאים האלה שנותנים לנו, להמשיך בתוכנה בצורה הנכונה, לא מסוגלים, זה לא רוצים בעצם, אז מגיעות המכות. ואז אנחנו רואים מה קורה. המכות האלה כלפינו, הן מכות מאוד רציניות. זה חיים ומוות, זה שואה, אלו מלחמות, אלו כל האסונות שבעולם. אבל ברגע שאנחנו במקצת, מתחילים להתייחס לתוכנה הזאת בצורה רגשית, ברגישות, שיש כאן משהו שכדאי לי ללמוד, שאני רוצה להזדהות עם זה, אז העולם נעשה מלא אור ואהבה.

משה: אם אני נמצא נאמר ברגע של בחירה, בין משהו אחד, למשהו אחר. ואני רוצה לפנות עכשיו לגלעד, שהוא יעלה לי את חשיבות התוכנה, של הנתינה וההשפעה. האם גלעד יודע מה נכון בשבילי? האם יש לו את הצד הזה של התוכנה, שיודע מה צריך להתלבש עלי, או שהוא סתם מעלה לי את החשיבות?

יכול להיות גם כך, וגם כך. זה תלוי באיזו דרגה אתה נמצא. יכול להיות שהוא ישחק איתך בצורה כזאת, ויכול להיות בצורה אחרת, אבל תמיד המשחק שלו כלפיך, זה משחק שנמצא בתוכנה. הוא חלק מהתוכנה שלך, ואתה חלק מהתוכנה שלו.

גלעד: וזה משנה אם אני במודע משחק לו עכשיו, או שדרכי משוחק לו דבר? יש לזה חשיבות בכלל?

יש בזה חשיבות, עד כמה שאתה מזדהה עם התוכנה. זה נקרא להיות "עבד ה'", או כבר, ב"דרגת האדם", ב"עיבור" או "יניקה" או "מוחין", כשאתה כבר נמצא בהתלבשות בתוכנה, כמו המתכנת בעצמו, כמו היוצר בעצמו, שנמצא אחרי הקלעים, ומפעיל את העולם.

גלעד: כן אבל כלפיו, האם לו זה משנה, אם אני מודע לתוכנה הזו, או לא?

ודאי. אתה משפיע. הוא בעצם איזו העתקה ממך. צריכים לקנא.

משה: זה תסריט נפלא לסרט, הדבר הזה. זאת אומרת, ככל שאני נכנס, ומזדהה יותר עם התוכנה, כך הפעולה שלי על החלקים, היא פחות חיצונית, ויותר בפנים.

נכון. כמו שאנחנו רואים גם עם העולם הזה, עם הטכנולוגיות שמתקדמות לוירטואליות יותר.

גלעד: אנחנו כבר ממש חייבים לסיים את התכנית הנפלאה הזאת, ויש לנו עוד המון שאלות על זה.

נמשיך בצורה פנימית. בזה בעצם מטפלת כל חכמת הקבלה. מי שמעוניין מוזמן.

גלעד: אז נקווה שהקורבן הזה של "פרשת ויקרא", קירב במשהו למה שהסברת עכשיו, גם לצופים בבית.

תודה לך הרב לייטמן. תודה לך משה אדמוני. נתראה בהמשך התוכנה, בהמשך הפרשה הבאה.

(סוף השיעור)

---

1. "על כל קרבנך, תקריב מלח." (ויקרא, פרק ב', י"ג)↩

2. "שחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, כי כל העולם כדאי לו," (מוזכר בספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "סוד הכף דאנכי")

   ↩

3. "נמשל כבהמות נדמו" (תהילים מ"ט, י"ג)↩

4. "ביום, אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה" (אסתר ט', א')↩

5. "עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה" (עץ חיים, שער כ"ב פרק ג'; תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת פסחים, דף נ')↩

6. "ומכניסין אותו שם נר דלוק על ראשו. ומביט ורואה מסוף העולם ועד סופו." (מדרש תנחומא, פרשת פקודי)↩

7. "אעירה שחר. אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני" (תהילים נ"ז, ט' – רש"י)↩

8. (מסכת אבות, פרק ג', משנה י"ט)↩