מקובלים כותבים
הפיתרון
שיחה 81
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.10.15 – אחרי עריכה
בהשתתפות אופיר לוי, גיא יצחקוב, ואיגור לטבינוב
אופיר: היום אנחנו רוצים לדבר על נושא מאוד פופולרי, מרבים לעסוק בו וזה נושא הצדק לפי חכמת הקבלה. ננסה להבין מה זה המושג "צדק חברתי" שכל הזמן משתמשים בו. נביא ציטוטים מכתבי "הדור האחרון" שמדבר על צדק.
הרבה אנשים מדברים על צדק, אבל לכל אחד יש פרשנות משלו. תיאורטיקנים, חוקרים, אנשי אקדמיה, כלכלנים, סוציולוגים, כולם. וגם אנשים בפרקטיקה שצריכים בסופו של דבר לפעול ולנהל את החברה. לפני שאנחנו נכנסים ממש לדעות השונות רצינו קודם כל לדבר מה הגישה של חכמת הקבלה לנושא של צדק. ראינו בכתבים שבעל הסולם מזכיר הרבה פעמים את המילה "צדק". השאלה הראשונה, למה, כמו רבים אחרים, הוא מרבה לעסוק במושג "צדק"?
עניין של צדק התחיל מתחילתה של האנושות המודרנית, שזה מהבבל. זה נקרא מודרני כי באמת, לעומת כל התקופה שאנחנו כבר קיימים על פני כדור הארץ כאנושות, אז לפני בערך שלושת אלפים וחמש מאות שנים, התחיל מגדל בבל. הבעיה עם זה שאנשים התחילו להרגיש את האגו שמתגבר בהם והפסיקו להבין זה את זה. זה עניין של בלל שפות.
לא שפתאום התחילו לדבר בשפות שונות. מאיפה? אלא איש לא הבין את שפת רעהו, זאת אומרת, כמו שאנחנו לא מבינים זה את זה. מאז והלאה עניין הצדק נעשה אקטואלי, מאוד מבוקש. אנחנו כל הזמן מחפשים באיזו צורה אנחנו יכולים לקשר נכון בין בני אדם? שלא יהיו בעיות בחברה, בין הורים וילדים, בתוך הזוג, בעל ואישה, בין שכנים, בחברה, תושבי העיר, תושבי המדינה, העם, העמים וכן הלאה.
יש לנו תמיד בעיה. אנחנו לא יודעים, אין לפנינו דוגמה שאנחנו יכולים להשתמש בה. וגם אין לנו כוח, אפילו אם אומרים לנו מה זה נקרא צדק, כמו שאתה אומר לילד "אל תרביץ לו, תהיו ילדים טובים, תשחקו יפה" הם לא יכולים. יצר הרע, שאז התפרץ במגדל בבל הוא כל הזמן בוער ובוער בנו, גדל וגדל, ולכן אפילו שאנחנו רוצים להגיע לאיזה קשר נכון בינינו אנחנו לא מסוגלים.
לכן, עם התגלות האגו, היצר רע, השנאה בינינו מהבבל, יחד עם זה התגלתה שם חכמת התיקון, "חכמת הקבלה" מה שנקרא. היא מסבירה לנו איך בכל זאת לעשות סדר, קשר בינינו, למרות שאנחנו כך מתנהגים בצורה טבעית. איך להתעלות מעל הטבע שלנו. וזו בעיה איך להתעלות, כי אנחנו לא יודעים דוגמה נכונה, אומרים לנו מקובלים.
והם כן יכולים. מי שמשיג את המערכת העליונה, כי חכמת הקבלה מסבירה לנו איך לגלות את כל מערכת הקשר בינינו, הקשר הגלובלי בינינו, ואם אנחנו מגלים את הקשר הזה, את רשת הזאת, אז יש לנו דוגמה למה אנחנו צריכים להידמות ביחסים בינינו, ואז אנחנו מבינים מה זה הצדק. מה זה התקשרות נכונה. בלי זה אין לנו שום אפשרות אפילו להתקרב למושג הצדק.
כי אנחנו לא יכולים לקבוע לפי מה זה מושג ה"צדק", מה אנחנו יכולים להכניס בו? כל אחד מאיתנו נולד בתכונות שונות, לא רק תכונות שונות, שכל, רגש, תכונות האופי, כוחות פיזיים, משפחה, חינוך, גישה לחיים, כל אחד מקבל משהו שונה לגמרי.
זאת אומרת, הטבע סידר אותנו מלכתחילה מאוד מאוד שונים. ואז אנחנו לא יודעים על ידי מה אנחנו צריכים לעשות איזה קו המשווה בינינו, איך אנחנו יכולים להתקשר בינינו בצורה יפה, טובה? יכול להיות שאחד צריך לוותר כלפי השני יותר, ולהשני מגיע לקבל מהראשון.
ואנחנו לא יודעים, אבל לפי האגו שלנו כל אחד רוצה לדרוש מה שבא לו. אנחנו לא יכולים להתחשב בזולת. וצדק זה כבר לבנות איזו מערכת יחסים בינינו כזאת, שכולם, למרות שאנחנו שונים, נכנס למערכת הזאת שכל אחד יתרום לפי היכולת שלו במשקל הסגולי.
נניח אתה חזק ממני פי שניים, אז אתה יכול לחברה לתת פי שניים. וההוא יותר חכם ממני, אז הוא צריך בחכמה לתרום לעולם, לחברה פי שניים ממני. ואני, נניח יודע משהו לעשות, יש לי חכמה בידיים, אז אני צריך את זה לעשות דווקא. זאת אומרת, אם כל אחד יתרום במשקל סגולי כלפי הרצונות שלו, היכולות שלו, התרבות והחינוך שלו וכולי, אם כל אחד ייתן כלפי מה שיש לו בשווה לאחרים, זה יהיה הצדק.
הדברים האלה, אנחנו לא יודעים איך לשקול. איך אפשר? זאת אומרת, כאן צריכה להיות איזו מערכת נוספת, שמאזנת אותנו ועושה מאיתנו, מכולנו מין תבנית, הטבעה אחת, כאילו שכולנו שווים. לא שאנחנו באמת נעשים שווים, אלא שכלפי אותה המערכת אנחנו יכולים למדוד את עצמנו בצורה שווה.
עם כל מה שאתה שונה ממני, אבל אני תורם לחברה ואתה תורם לחברה במשקל סגולי בינינו, שווה, ואז זה צדק. אז כלפי זה אנחנו לא יכולים להפעיל את עצמנו, במסגרת שלנו, בעולם שלנו, אבל באה חכמה הקבלה ומאפשרת לנו את זה לעשות.
היא נותנת לנו אפשרות להתקשר לחברה, ביחס בינינו, בצורה כזאת שכל אחד מתוך עצמו, כדי להשיג את המצב שלו הטוב ביותר, האופטימאלי, שנקרא "בדרגת העולם הבא" או "דרגת ההתפתחות הבאה", יתרום יחסית, וכולם יתרמו כדי להשיג את המצב שלהם, זה יהיה בשווה, בצדק.
אופיר: זה מאוד יפה, רק שיש בעיה.
כן. אני מסכים מראש.
אופיר: נראה את הציטוט הראשון, כי גם בעל הסולם אומר מה הבעיה.
"כי האגואיסט שואף לנצל כל הזולת לטובת עצמו, וכלפי דידיה אין צדק במציאות כלל, כל כמה שאינו משמש לטובתו עצמו. ועצם המלה "צדק" פירושה "יחס הדדי הגון", שהוא מושג לזכות זולתו. ובאותו השיעור שהיא מודה בזכות הזולת, מפסיד בהכרח מזכותו עצמו האגואיסטי."1
כן. זה הטבע שלנו. לפי הטבע שלנו כך אנחנו מתנהגים. ולכן אני תמיד תמיד יכול להגיד על דברים שאני דורש מאחרים שאני צודק, ועל דברים שאחרים דורשים ממני, שהם לא צודקים.
זה הטבע שלנו, של כל אחד. וכך כולנו, כל אחד כלפי השני. זאת אומרת, בעולם שלנו, בטבע שלנו, באופי שלנו, ביחסים, בצורות שאנחנו בנינו בחברה האנושית אין צדק ולא יכול להיות אלא ההיפך. כמה שאנחנו מתפתחים, וההתפתחות שלנו רק על ידי הגברת האגו שבכל אחד ובכולם יחד, אז אנחנו יותר ויותר מתרחקים מהצדק.
אופיר: אבל יש משהו לא הגיוני. הטבע ברא אותנו בצורה שאנחנו שונים אחד מהשני.
כן.
אופיר: והטבע רוצה מאיתנו שנגיע למצב שנהיה שווים.
שווים במה? בצורה הסגולית אחד כלפי השני. זאת אומרת, שאני אתרום לחברה לפי היכולת שלי בדיוק כמו שהוא יתרום לחברה לפי היכולת שלו. אז ודאי שאני לא אתרום אותו דבר כמוהו, אבל כל אחד מאיתנו ייתן לפי כמה שהוא מסוגל. וזה יהיה בשווה, סגולית. יחסית זה יהיה שווה.
גיא: בעל הסולם כותב שצדק פירושו "יחס הדדי הגון", סכנה כלפי המערכת, "שהוא מושג לזכות זולתו". מה זה אומר שהוא מושג לזכות זולתו?
בזה שכל אחד ואחד תורם לחברה כמה שהוא מסוגל לתרום, מתוך ליבו הישר, הוא משיג בזה זכות, זכות.
גיא: זכות של זולתו, זו זכות?
כן.
גיא: מה יש פה של הזולת שאני משיג דרך הצדק?
קשר עם כולם. כי אני תורם לקשר בין כולם.
גיא: אז כאילו בזה אני מועיל לאחרים?
כן. וכך כל אחד מתקשר לאחרים וכולנו מבינים שכל אחד נותן כמה שהוא צריך, כמה שהוא מחויב מצד הטבע.
גיא: הוא ממשיך "ובאותו השיעור שהיא מודה בזכות הזולת,"...""צדק" פירושה "יחס הדדי הגון", שהוא מושג לזכות זולתו. ובאותו השיעור שהוא מודה בזכות הזולת, מפסיד בהכרח מזכותו עצמו האגואיסטי." זה כמו מנגנון.
מנגנון הדדי. שאני יכול לדון את השני לזכות במידה שאני מתעלה מעל האגו שלי, אחרת אף פעם אני לא אדון אותו לכף זכות.
גיא: איך אם אדם דן את הזולת לכף זכות, זה קשור לצדק? הוא מודה בזכות הזולת, זה לדון לכף זכות?
איך עדיין אנחנו יכולים עוד להתקשר? הצדק אומר לנו שכל אחד חייב לתרום לחברה נניח במאה אחוז מהכוחות שלו, כמה שהוא מסוגל. איך אנחנו בודקים כמה כל אחד מסוגל? אנחנו צריכים לתת לכל אחד חינוך נכון, שכתוצאה מהחינוך כל אחד ידע שאם הוא תורם לחברה כמה שהוא צריך לתת לפי הטבע שלו, הוא זוכה למדרגה יותר עליונה, להתעלות, אז הוא מתקשר דרך החברה למערכת שנקראת "מדרגה הבאה" או "עולם הבא" כאן ועכשיו.
גיא: בזה שהוא דן את הזולת לכף זכות, זה כאילו לראות שכולם תורמים למערכת?
כן.
גיא: היום כל הבעיה, כמו שאופיר הציג, אם נראה לי כאילו שאני עושה יותר מהאחרים ואז אני מרגיש לא טוב.
לא. ברגע שאתה תתרום בצורה כזאת, אמתית, תתעלה מעל האגו שלך, אתה תראה שכולם תורמים כמוך. זה הפלא. זה דומה קצת לתפיסת איינשטיין, שאנשים לא מבינים מה זה, אבל זה מה שקורה. העולם נראה לנו מקולקל במידה שאנחנו מקולקלים, ויראה לנו מתוקן במידה שאנחנו מתוקנים. ולכן כאן עניין הזכות.
אופיר: זאת אומרת, שיכול להיות שיש כבר צדק שקיים במערכת, רק אנחנו לא רואים אותו?
אמת.
אופיר: אבל מקודם אמרת שזה תלוי בתרומה של כל אחד, שוויון סגולי וכולי?
כן, כל אחד וכך כולם יחד.
אופיר: בזה שהוא תורם בצורה כזאת מה קורה, הוא משתנה?
ודאי, איך אני יכול לתרום אם אני לא משתנה.
אופיר: זאת אומרת, גם עכשיו כבר יש צדק.
כלפי מי?
גיא: מי שמשיג, אבל מה בא קודם?
איגור: כלפי זה שרואה את הזכות של הזולת.
נכון.
גיא: מה מגיע קודם? אמרת שהוא צריך לתרום כדי להשתנות. זה נשמע כאילו אדם נורמאלי לא יכול לעשות דבר כזה.
לא, זה רק על ידי המאור המחזיר למוטב. אתם רציתם לדעת את האמת.
איגור: צדק זו תוצאה או אמצעי או מטרה, מה זה צדק?
קנה מידה.
איגור: זה מדד?
כן.
איגור: אתה קישרת את הצדק להתקשרות הנכונה. התחלת מזה שצדק שווה ערך להתקשרות נכונה.
כן.
איגור: איך נראית מערכת שמתנהלת כלפי אדם שנמצא במצב של צדק?
שלמה, מערכת מושלמת. כי הוא נכלל בעולם שכולו טוב.
איגור: אנחנו דיברנו על שוויון, סגולי. מה הבדל בין שוויון לצדק?
אז כולנו שווים. אנחנו, הטבע, הבורא תגיד, לא חשוב איך לקרוא לזה, עשה אותנו כולנו שונים, ואנחנו בזה שכל אחד תורם מכל יכולתו לחברה, עושים את עצמנו שווים. כאילו מתקנים את הקלקול שהבורא עשה, במילים אחרות, זה נקרא "תיקון". וודאי שאנחנו מתקנים את זה על ידי כוח מיוחד שאנחנו מקבלים ממנו, מהכוח העליון, אבל לפי הדרישה שלנו. והוא עשה את זה בכוונה כדי שאנחנו נבין את הקלקול וכנגד זה התיקון. ואז אנחנו נבין לעומק כל הבריאה ונוכל באמת לחיות חיי עולם הבא, מדרגה הבאה.
אופיר: האם באדם יש איזו כמיהה, יש רצון בכלל לצדק, אדם שואף לצדק?
האנושות, מרגע שהיא זוכרת את עצמה כאנושות, לא סתם שבטים פרימיטיביים שהיה ביניהם קשר משפחתי, אלא כשהתחילו להתרחק זה מזה, איש מרעהו, תמיד השתוקקו לצדק אבל לא ידעו איך לקבוע עד היום הזה.
אופיר: למה השתוקקו, במה הבעיה?
אני תמיד חושב שאני צודק ולא השני. בכל דבר שדורשים ממני, במה שאני צריך לתרום לחברה, בכלל. כמו אצל ילדים קטנים, אתה רואה את הטבע שלנו.
אופיר: האם אנחנו מתייחסים לכל מיני צורות של חלוקת משאבים גם בכלכלה, גם בכל החיים?
ודאי שם זה כבר הולך שמח, כל אחד דורש צדק משלו.
גיא: אחד הדברים שהכי כואבים לאדם זו הרגשה של חוסר צדק. יש גם הרבה תיאוריות פסיכולוגיות שמדברות על זה. במקומות עבודה גם אם קבלתי תוספת ואני מרגיש שהאחר קיבל תוספת שלפי התפיסה שלי לא מגיע לו, זה שורף את הבן אדם.
שם אנחנו בכלל נמצאים בבעיה גדולה מאוד, במיוחד בחברה של היום. פעם זה היה בין האצילים, המלך, זה מגיע להם ואני הייתי איש פשוט, אז כלפיהם אין לי מה לדבר. היום אני רואה שאיזה מנהל סניף מקבל 200,000 שקל בחודש, בלשון המעטה, ואני מקבל 10,000 שקל בחודש, איפה כאן הצדק? בפרט שהוא עושה את הרווח שלו מהכיס שלי.
אופיר: אבל למה אני לא מסוגל לחיות עם מה שיש לי? זה מה שיש לי, ברוך ה'.
אז ברוך ה', בוא נעשה צדק אחר שכולם יקבלו אותו דבר.
אופיר: מה אכפת לי ממנו?
לא, אני שואל מהצד השני.
גיא: אתה מוחק את הבן אדם כאילו.
אני לא מוחק, שיתרום את עצמו לחברה. למה מגיע לאחרים יותר ממני? הוא נמצא במצב מועדף, הילדים שלו הולכים לאוניברסיטאות מיוחדות, בכלל לא רק ברמת החיים הוא כבר קונה לעצמו התפתחות מיוחדת לכל הדורות, ואני לא. אי אפשר להרגיע בן אדם בזה, אי אפשר. לכן כמה שאנחנו יותר נתקדם קדימה אנחנו נרגיש חוסר צדק יותר ויותר, ואז באמת נצטרך לחכמת הקבלה כי אין לנו קני מידה אחרים איך לעשות, ובמיוחד לישב את חוסר הצדק.
אופיר: עוד מעט נדבר קצת על איך אפשר לנסות ולישב את זה.
איגור: האם צדק חברתי זו הרגשה או אלה עובדות סטטיסטיות, מתמטיות?
צדק חברתי נקרא שאנחנו מגיעים לכזה קשר בין כולם שכולם מרוצים, באמת כולם מרוצים. שכל אחד יסתפק במה שיש לו, שיהיה שמח במה שיש לו. זה נקרא צדק חברתי.
איגור: לפי חכמת הקבלה.
לא, בכלל, לפי כל ההגדרות. צדק חברתי נקרא שכל אחד כמה שהוא מקבל, כל הגורל שיש לו, כל התנאים שבהם הוא נמצא, כל אחד מרוצה ולא רוצה להחליף את המקום שלו עם אף אחד אחר.
איגור: וזה מצב רגשי.
זה מצב גם רגשי וגם שכלי. הוא יודע שלפי התכונות שלו, הוא נולד כך כפי שהכוח העליון ברא אותו ושם אותו בתנאים כאלה, ונתן לו שכל ורגש לממש את עצמו, הוא מממש את עצמו בצורה האופטימאלית ומגיע לדרגה שלו העליונה כמו שמגיע מלך, כמו שמגיע מנהל בנק, כמו שמגיע איש שמקבץ נדבות ברחוב, כולם מגיעים למקום שלהם מהדרגה שנולדו כאן לדרגה שייוולדו כבר בעולם העליון. לכן זה הצדק.
אופיר: אנחנו רוצים עכשיו להציג הוגה דעות בשם ג'ון רולס שיש לו תפקיד מאוד מרכזי בכלכלה בעת האחרונה ולשאול על התיאוריה שלו.
גיא: התחלנו מצדק ברמה גבוהה ואנחנו לאט לאט יורדים לרמות יותר נמוכות. ג'ון רולס נחשב מגדולי הפילוסופים לאחר מלחמת העולם השנייה. המעניין שהוא היה ליברל והוא טען שבגלל שאנחנו נמצאים בריבוי דעות, פלורליזם ערכי, אם אנחנו רוצים יציבות במערכת, אי אפשר לסמוך על ההסכמה הכללית כי אף פעם לא תהיה הסכמה כללית. בגלל דתות שונות, דעות שונות, אנחנו לא נראה אף פעם הסכמה. ואי אפשר לבקש אחידות כתשתית לאיזו אמנה חברתית. היו לו עקרונות מאוד מעניינים. אחד העקרונות שדברנו עליו קצת לפני התכנית זה עיקרון שנקרא "מסך הבערות" ככלי להשגת החלטות צודקות. הוא אמר שאם עכשיו צריכים לקבל החלטה, המצב האולטימטיבי הוא שיושבים אנשים שכל אחד לא יודע מה המצב שלו, כלומר הוא לא יודע את המצב היחסי שלו, זה נקרא מסך בערות. מקבלים החלטה בצורה אובייקטיבית.
כל אחד מגלה מה יהיה לו מזה.
גיא: בדיוק. המסך מוסר וכל אחד יודע. ולמרות שזה קצת נשמע תמים ונאיבי אפילו, העקרונות של רולס זוכים לתמיכה אדירה. אני זוכר שלמדתי עליו בתואר שני ומתייחסים אליו בהמון כבוד.
מאין ברירה זה כך.
גיא: אבל איך אפשר באמת להסביר את הפופולאריות שלו בקרב כלכלנים?
מה תעשה במקום זה, עם העיקרון הזה? ברור שאם אני יושב ומקבל החלטות, ואני לא יודע מה יצא לי מזה ממש, בצורה אידיאלית, אז אני לא משתף בזה את האגו שלי רק מה שיש לי בהיגיון, בהרגשה, בידע וכן הלאה, ולכן ההחלטה היא הכי בלתי תלותית.
גיא: זה נשמע לך הצעה הגיונית שאפשר לקבל החלטות בצורה כזאת?
ודאי כן, אבל אני לא בטוח שאנחנו יכולים ליצר מצב כזה.
גיא: דברת בהתחלה שלא כל אחד נולד שווה מבחינת התנאים שלו גם הכלכליים, גם הסביבתיים.
כן.
גיא: רולס אמר שתמיד הקונפליקט היה בין שוויון בהזדמנויות לבין שוויון בתוצאות. רולס דיבר על שוויון בהזדמנויות, הוא אומר שהתוצאה זה לפי הבחירות שהאדם עושה. אנחנו צריכים לאפשר לכל אדם נקודה התחלתית יחסית שווה. זה בניגוד לפילוסופים אחרים שדברו שהשוויון בתוצאות יותר חשוב.
כך אנחנו משתדלים, כביכול, בחברה שלנו לתת לכל אחד בית ספר, לכל אחד אולי אפילו אוניברסיטה וכן הלאה, נניח שזה כך.
גיא: עברנו על כתבי בעל הסולם "הדור האחרון". גם בעל הסולם מדבר על שוויון הזדמנויות. מה ההבדל בין שתי הגישות האלו?
בעל הסולם דיבר במה ההזדמנויות. הן לא לחיים הבורגניים. בעל הסולם דיבר על המימוש הפנימי של האדם, בשביל מה הוא נולד. ואז שיממש את עצמו בצורה נכונה, שיגיע לתכלית הבריאה, למטרת הבריאה, למטרת החיים שלו. שיממש את זה בצורה נכונה, ואז צריכים לתת לכל אחד הזדמנות לזה. זאת אומרת, לחנך אותם בצורה כך שכל אחד יבין מה כדאי לו לעשות כדי שהחיים שלו יגמרו בתוצאה הטובה ביותר.
גיא: אם ההתייחסות שלו הייתה רק רוחנית, למה בעל הסולם מרבה לעסוק בכתבי הדור האחרון בחלק של הפתרון? הוא ממש משווה את עצמו לפילוסופים. נראה כאילו הוא עושה מאמץ להראות גם בצורה גשמית את העקרונות. למה זה?
כי במימוש הגשמי הנכון, אנחנו מתקרבים למימוש הפנימי, הרוחני. אך ורק בצורה כזאת שאם אנחנו בונים, כאן בעולם שלנו, מערכת עגולה מה שנקרא, שוויונית, סגולית שוויונית, בהשתתפות יפה ונכונה של כולם יחד במערכת ידידותית, מערכת שנמצאת באיזון, אז אנחנו בזה בונים את העולם הרוחני בתוך העולם הזה. נניח יש עשרה אנשים ואנחנו בונים רשת קשר בינינו, וכל אחד תורם לרשת הזאת לפי המשקל הסגולי שלו כמה שצריך לתרום מצד הטבע, אז יוצא שאנחנו בנינו מערכת אחידה. ובה אני תורם נניח 60% ואתה 40%, וכלפיו אני נותן 10% והוא 90%, לא חשוב אבל יוצא שאנחנו בונים מערכת אופטימאלית, מערכת שהיא ממש צודקת.
גיא: האם אפשר לדעת כמה כל אחד צריך לתרום בצורה סגולית, כל עוד אנחנו עדיין לא בצורה רוחנית?
מאוד פשוט. הוא נותן שם עיקרון מאוד פשוט, אם כל אחד מקבל לעצמו כמה שהוא זקוק לקיום שלו ההכרחי, וכל היתר תורם לחברה.
אופיר: אם אני מסכם, הדרך באמת להגיע לצדק חברתי היא דרך חכמת הקבלה?
בלבד.
אופיר: בעל הסולם אומר בציטוט השני "אם נזכור שההמונים אינם אידיאליסטים, אין עצה רק הדת שממנה נאצל כטבעי, הנימוס והצדק. אבל עתה ישמשו הרוב מנין. והכיצד? אין זה אלא הדת של השפעה."
זאת אומרת, אין לך שום אפשרות להביא לצדק את החברה האנושית אלא על ידי הדת, שלדת הוא קורא "חכמת הקבלה". תקרא את המאמר שלו "מהות חכמת הקבלה" או דת ההשפעה.
(סוף התכנית)
-
כתבי בעל הסולם, מאמר "האמה", עמוד 500.↩