עולמות נפגשים
קבלה ומדע - 12
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 23.05.14 – אחרי עריכה
בן ציון: אנחנו בתכנית של "עולמות נפגשים", עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, ועם יצחק אוריון ראש היחידה להנדסת גרעין באוניברסיטת בן גוריון בנגב.
אנחנו יודעים ושומעים הרבה, שאתה הרב מיכאל לייטמן, מדבר על חיבור ככוח הטבע.
לזה הטבע בסופו של דבר נמשך.
בן ציון: ואנחנו כבני אדם עדיין לא כל כך קולטים את הכוחות האלה, לא מבינים אותם, ולא מבינים מה קורה איתנו.
כי אנחנו מתפתחים בצורה הפוכה. זה הפלא, שיש שתי מגמות בטבע. מצד אחד אנחנו רואים שהעולם שלנו הולך ומצטבר יותר ויותר, ומתקשר יותר ויותר, ומאין ברירה אנחנו מגלים את עצמנו קשורים לכולם. מצד שני מהמפץ הגדול, הכול כאילו מתפזר, יותר בא לפיזור. אז מהן המגמות האלה? בחומר זה כאילו יותר פיזור, ובתפיסה האנושית, בחברה אנושית, יותר תלות. אנחנו נמצאים בשתי מגמות הסותרות כביכול.
בן ציון: אחת מהמטרות של התכנית שלנו, לעזור לנו כבני אדם. אם נציץ בחומר הדומם, ונראה מה קורה שם, אילו כוחות פועלים שם, איך הכוחות קשורים, איך הם מתחברים, איך פועלים הניגודים, איך כל זה עובד, אולי מזה נוכל גם ללמוד משהו על עצמנו. כי גם אנחנו הרי חלק מאותו טבע.
יצחק, תספר לנו, אילו דברים חדשים יש לנו בתוך האטום, בגרעין, איך הכוחות שם מסתדרים אחד עם השני. אולי גם נלמד מהם משהו.
מהאטום שבאטום?
יצחק: אני חושב שדווקא לא נלמד מהם הפעם, לשם שינוי. בדרך כלל כשאני מסתכל על חלקיקים ועל חומר, אני חושב שאני אלמד מזה משהו. אבל הפעם אני חושב שאני יכול לשים את הדגש מצד אחד מתוך העבודה שלי כפיזיקאי, ומצד שני, מהלימוד שלי של חכמת הקבלה כאן עם הרב לייטמן.
אתה מסוגל לחבר אותם איכשהו?
יצחק: בוא ננסה. בעזרתך אני בטוח שכן. אנחנו כל הזמן מדברים בשיעורים על חיבור, וגם הרבה פעילויות שלנו הן מיועדות לחיבור. מה שחסר לאנושות זו תחושת חוסר החיבור, שכנראה אתה תהפוך לחיבור בסופו של דבר. זה מה שאנחנו בעיקר עוסקים בו בחכמת הקבלה.
אני כפיזיקאי שעוסק בתחום הפיזיקה האטומית והגרעינית, אני גם עוסק בנושא של חיבור, אבל שם החיבור הוא של חלקיקים, ושם לא צריך לשכנע שום דבר, הם פשוט עובדים בצורה דוממת. דומם הוא לא בעל בחירה, הוא פשוט מאוד נכנס למצב מסוים. ואני רוצה לתאר מה זה אטום, אבל לפני שאני אסביר מה זה "אטום", אני חייב להסביר מה זה "קוונטים". כי המושג "קוונטים" הפך להיות חלק בלתי נפרד מהתיאור של החומר, גם ברמת ה"אטום" ואחרי כן גם ברמת הגרעין.
מה שאנחנו רואים באטומים זה "קשר קוונטי". הקשר הקוונטי הוא קשר בין אלקטרונים. בהתחלה אם מסתכלים ברמת האטום, יש לנו אלקטרונים. האלקטרונים הם שליליים מבחינת המטען החשמלי, הם נוטים לדחות זה את זה. אבל בתוך האטום, האלקטרונים יושבים ביחד.
ואיך זה קורה? ההסבר הטוב ביותר הוא מתחילת היסודות של "תורת הקוונטים" שהתפתחו. הוצאנו מאמר על נושא "איך אלקטרונים יכולים להתנהג כגל", וגם פה זה הבסיס, מה אלקטרונים יכולים לעשות כשהם נכנסים למבנה מסוים.
חשוב לא לשכוח שלאלקטרון יש תכונה של גל, והחיבור הזה שאלקטרון יושב יחד עם אלקטרון בתוך אטום, לא ניתן לתיאור בשום אופן, אלא רק אם נזכור שהוא מתנהג יחד עם עוד אלקטרונים בהתנהגות של גל. זה מאוד חשוב.
זה עוזר להם לא לדחות זה את זה?
יצחק: לא רק שזה עוזר, יש איזה תיאום ביניהם. אם אנחנו מסתכלים על אלקטרון בצורה רגילה, אז אנחנו יכולים לתאר אותו כמין גוף קטן, כמעט הכי קטן שיש, ויש לנו עוד גוף שלילי. מבחינה חשמלית, הם ידחו זה את זה. ואז לא יהיה לנו שום אטום ושום דבר יציב, ולא יהיה לנו עם מה לעסוק בכלל. מצד שני, אם שני האלקטרונים האלה, אמורים לבנות מבנה של גל, אז הם למעשה בכל זאת קשורים זה לזה.
כי שניהם בונים את הגל הזה. כי לא יכול להיות גל מאלקטרון אחד. דווקא השוני שביניהם בונה את הגל.
יצחק: נכון. והגל לא נמצא באחד משניהם. הגל הוא מכנה משותף שקם. יכולים להיות אפילו יותר אלקטרונים שיבנו גל, אבל נטפל בשניים כדי לתאר את זה. ולמעשה הגלים האלה מובילים אותנו לחישובים הסתברותיים, איפה נמצא אותם, ואיך נראה אותם. זה שלב ראשון, זה דבר אחד.
בן ציון: הגל זה הקשר הקוונטי שציינת?
יצחק: הגל זה הקשר הקוונטי, זה קוונטי.
אנחנו מכירים גופים שיורדים במדרון. גוף שיורד במדרון, הוא יורד בצורה רציפה. אני יכול לתפוס בכל רגע מסוים בנקודה ואחר כך בנקודה שאחריה, וכך אין סוף נקודות.
כי הוא בעל כוח בעצמו, וביציאת כוח ממנו הוא יורד. הכול נמצא בו ואנחנו יכולים אז למדוד.
בן ציון: למדוד את הכוח הפוטנציאלי הטמון בו.
יצחק: כן, זה כוח פוטנציאלי רגיל והוא יורד, ואנחנו יכולים לתפוס אותו בכל נקודה. לעומת זאת, באטום אנחנו מוצאים מיד מבנה שהוא בדיד. והאלקטרונים נכנסים לתוך מבנה של סולם של אנרגיות. בכל מקום מסוים יש התאמה, וההתאמה הזאת היא תכונה גלית. בלי תכונת הגל, לא היה צורך במצב כזה. לכן הקוונטים כאן נקראים "קוונטים". כי קוונטים זה מנה. מנה של אור מביאה אלקטרון ממקום אחד בסולם למקום אחר בסולם. וכך אנחנו למעשה מתארים את כל הקשר הקוונטי, שהוא אחראי לכך שהאלקטרונים יושבים בתוך האטום ויוצרים לנו אטומים.
ומפה כבר יש סדרה, מערכה מחזורית, כל הכימיה, הכול מתואר על ידי הקשר הקוונטי הזה. הוא הבסיס להכול.
יש לציין גם, שכשהאלקטרונים מתחברים ביחד, התיאור המתמטי שלהם זה גל הרומני. כלומר, הם בהרמוניה ביחד.
מה זאת אומרת שהם מתחברים? איך יכולים חלקיקים שבאים עם אותו קוטב להתחבר, יש להם כביכול דחייה הדדית.
בן ציון: אנחנו יכולים על ידי אנרגיה מסוימת להתגבר על הדחייה החשמלית ביניהם?
יצחק: אפשר להתגבר על כל דבר אבל בהשקעת אנרגיה מתאימה. אבל פה בדיוק היה חסר דבר נוסף. קוונטיזציה, קוונטים התברר שזה לא רק רמות אנרגיות. עם הזמן התברר שזה גם רמות, או בדידות, תכונות בדידות גם בסיבוב, גם בתנועה. בכל דבר החלקיקים האלה מקבלים מבנה שהוא לא רציף.
הלכו וביררו את זה, וניסו להפעיל כל מיני כוחות על החלקיקים, ואז גילו דבר מאוד מעניין, גילו תכונה שהיא נקראת "ספין". הספין עשה מהפכה בפיזיקה הקוונטית. כי הספין זו תופעה שהיא נמדדת רק לפי התוצאה שלה. התופעה היא תופעה מגנטית, שמגלים שיש אלקטרונים שמגיבים בצורה אחת, בצד אחד, ויש אלקטרונים שמגיבים בדיוק הפוך.
כאילו מסתובבים לכיוון אחד ומסתובבים לכיוון שני.
יצחק: מתארים את זה כך, אבל אי אפשר להגיד איפה הסיבוב הזה נמצא. אי אפשר לשים את האצבע על התכונה, אלא רק על התוצאה.
התכונה של אותם האלקטרונים היא מגנטית. כלומר, חוץ ממטען שלילי שהם דוחים זה את זה, יש גם ספין. אם הספין הוא זהה, הם לא יכולים לבנות גל, הם לא יושבים ביחד. אבל אם אחד הופך את עצמו כלפי השני, אז כבר יש איזון, וכבר יש חיבור של גל הרמוני ביניהם, והם נמצאים ברמה משותפת.
צריכים להיות שני דברים שונים, ומשתנים בהרמוניה ביניהם, ואז נוצר הגל.
יצחק: בדיוק. אז כבר יש לנו מערכת שאפשר לתאר אותה, אפילו לא על ידי אחד משניהם, אלא על ידי חיבור של שני המצבים הללו. אני לא מסתכל יותר על אלקטרון אחד, אני מסתכל על זוג או על שישיה. אני לא יכול להסתכל על אחד.
העיקר הוא לא הם, אלא הפוטונים ביניהם, הקשר שביניהם.
יצחק: כן, הפוטונים קושרים ביניהם. האור קושר והאור גם מעביר מרמה לרמה, ממצב למצב, האור מבצע את ההיפוך, אפשר לומר שהרבה דברים האור מעביר.
האם כל המידע ממש שם? האם זו מין מערכת קשר שנמצאת בין האלקטרונים ובכלל בתוך האטום, בתוך הפוטונים, והם נושאים את כל המידע שנמצא שם?
יצחק: זה בדיוק העניין, שהפיזיקה עוד לא עוסקת במידע עצמו, היא יותר עוסקת בחומר, ויכול להיות שצריך לגשת ולעסוק במידע, כי המידע הוא זה שמתחלף כדי לאפשר חיבור. החומר לא מתחלף כל הזמן, מה שמתחלף כל הזמן זה המידע ביניהם, וזה דבר דווקא שאם מסתכלים בשדות קוונטים, אז ברמת התיאור הזה כבר מתחילים יותר להסתכל על המידע.
מה שקורה כתוצאה מההתנהגויות האלה, שלמעשה החיבור בין החלקיקים מצריך ספין הפוך. אם נניח שני חלקיקים נפגשים, כל עוד אחד לא יהפוך את הספין שלו כנגד השני, כדי להיות בהרמוניה לא תהיה הדדיות.
זאת אומרת, יש להם מלכתחילה כביכול מחשבה שכדאי לי להפוך את הטבע שלי, את המין שלי, כדי להיות בהרמוניה עם השני.
בן ציון: זה דבר דינמי?
יצחק: זה דבר דינמי בודאי.
בן ציון: ספין זו לא תעודת זהות קבועה של אותו אלקטרון, הוא כך והוא כך וזהו?
יצחק: לא ניתן להצביע איזה מהם מחזיק איזה ספין, כשהם נמצאים במשותף באותה רמה.
בן ציון: מי קובע איזה ספין יש להם?
הדדיות כנראה.
יצחק: הסך הכול. הדדיות קובעת. ויכול להיות שהם מחליפים אפילו זהות, אנחנו לא יכולים להצביע.
בן ציון: מתי אני יודע שאלקטרונים יתחברו ומתי הם ידחו אחד את השני?
הבנתי שכדי שיתחברו, הם חייבים להיות בספינים הפוכים ומותאמים.
יצחק: כן, מותאמים. יש כאן עוד עניין נוסף, שכדי שהם באמת יתחברו ולא ידחו אחד את השני, כי ראינו בהרבה מקרים, שאלקטרונים אפשר לקחת ולתת להם לברוח והם דוחים זה את זה. מתי הם כן נשארים בפנים? כאשר אתה מכניס אותם לאיזה פוטנציאל שהוא נראה כמו סוג של בור, בור וירטואלי, אם לתאר זאת בצורה ציורית, זה עומק שמתוכו רק כוח חיצוני יכול להוציא החוצה את החלקיקים. אם אני מאלץ, דוחף פנימה את האלקטרונים אל עומק מסוים, אל בור מסוים, אני כאילו אומר "אתם צריכים להיות שם". את הדבר הזה תיאר טוב הפיזיקאי פרמי.
בן ציון: יש את החלקיקים על שמו, פרמיונים.
זה לפני מאה שנה.
יצחק: כל החלקיקים שהם פרמיונים, לָמה הם נקראים פרמיונים? כי הם יעמדו ביחד באותו מקום רק אם הספין שלהם מנוגד אחד לשני. שניים יעמדו באותו מקום אם הם הפוכים אחד כלפי השני.
אתה מחייב אותם על ידי בור פוטנציאלי כביכול לוותר על דחייה. ובכל זאת, מאיפה הם לוקחים אנרגיה כדי להפוך את עצמם אחד כלפי השני, ולהתחיל להתאים את עצמם זה כנגד זה לגל?
יצחק: מהאור.
זאת אומרת, אתה מספק להם אנרגיה.
יצחק: כן, בוודאי. נניח שיש לי שני אלקטרונים, כל אחד נמצא במצב אחר, ואני רוצה להביא אותם להיות ביחד, אני חייב לספק אנרגיה, אחרת אי אפשר להזיז משהו. גם להיפוך של ספין אני חייב לספק אנרגיה. אנרגיה זה אור במקרים של האטום, או אור או גל רדיו, זה אותו דבר מבחינה זו שהכל אלה גלים אלקטרומגנטים, ואפשר לקרוא לזה פרוטונים במונחים הקוונטים.
כל כך אהבתי לעסוק בזה פעם, לפני יותר מארבעים שנה. אבל ראיתי שזה חסר, ונשארתי כביכול ללא תשובות. קיבלתי ייאוש מזה שמשחקים עם החלקיקים הדוממים, כמו עם כדורים, כדור לכאן, כדור לשם, זה מסתובב כך וזה מסתובב כך, כמו ביליארד. למרות שזה מאוד מסקרן, כי אתה יורד לעומק, אבל זה לעומק החומר הדומם.
עד היום מחפשים, אבל היום כבר יש איזה מין חיסרון במידע. איפה המידע, האינפורמציה שהם צריכים להיות מחוברים ביניהם. איפה כאן במקום מקריות, הסיבתיות, שיש איזו מין תכנית כללית שהם נמשכים אליה, שהיא עובדת כאן מאחורי הקלעים.
יצחק: אחד הדברים המרתקים, וכמו שצוין שאני עוסק בפיזיקה גרעינית, שזה חוזר על עצמו בגרעין. כאן באמת ההפתעה, שפיזיקאים לגבי הקשר הגרעיני, מחפשים הרבה שנים כוח נוסף, קוראים לזה "כוח גרעיני חזק". שוב מדברים על בור פוטנציאלי, בור יותר עמוק, פי מיליון נאמר, אבל החלקיקים הם כבר אחרים, הם כבר לא אלקטרונים.
והכי מפתיע, זה שיש שם אפילו חלקיקים שהם לגמרי ניטרליים חשמלית, הם נויטרונים. יש כאלו שדוחים, כמו הפרוטונים, ויש כאלו שהם ניטרליים חשמלית. גם אלה מתחברים ביחד ונשארים בתוך רמות. מצאו בגרעין שוב רמות, אותו סולם קוונטי אבל בסקאלות אחרות. אותם ספינים שייכים הפעם לחלקיקים אחרים, ורואים שזה עובד לפי אותו חוק. אבל עדיין מחפשים כוח אחר, קוראים לו כוח גרעיני חזק, שיהיה אחראי לכך שהבור הפוטנציאלי הזה נוצר, ובתוכו יש עכשיו חיבור של חלקיקים אחרים שיוצרים את הגרעין.
מה שמעניין, שבור פוטנציאלי הוא כלפי חלקיקים שליליים. בור פוטנציאלי הפוך יכול להיות כלפי חלקיקים החיוביים.
יצחק: זה אותו דבר.
בור פוטנציאלי יכול להיות גם כלפי הנויטרונים?
יצחק: כן, זה מה שהפתיע כאן. הם אמרו "אם הנויטרונים אין להם שום מטען חשמלי לָמה שהם יגיבו באיזו צורה?", אז יש פה עוד כוח.
זאת אומרת, יש ביניהם קשר ולא על ידי כוח חשמלי.
יצחק: בדיוק. אבל "הכוח הקוונטי", שנקרא לו לרגע "השדה הקוונטי" שראינו באטום, מדוע הוא לא מספק כדי לתאר חלקיקים עם תכונות קצת שונות, וחלק קצת דומות. ראינו שהספין הוא הכי חשוב, הוא מופיע שוב גם לנויטרונים, ולמרות שאין להם מטען יש להם ספין, אותו דבר כמו לאלקטרונים. האם זה מספיק כדי שהם יכנסו להרמוניה משותפת, לחיבור משותף, או שנצטרך להמציא כוח חדש שוב פעם?
לי נראה שלא, לי נראה שזה צריך להיות מספיק. כי בעצם הספין הוא כאן מכהן באותה המידה כמו שם פוטנציאל חיובי או שלילי.
בן ציון: אתה רואה לזה מקבילה ברצון, כמו שיכולים לחבר רצונות?
כמו שאנחנו בני אדם בחיים שלנו, מסתובבים כמו כל אלה עם ספינים שונים, כל אחד מסתובב לכיוון שלו בחיים, ומחפשים איפה השדה שמנהל אותנו, ואם נדע איך להסתדר יפה בתוך השדה הזה, כך אנחנו צריכים בעצם לראות בכל הרמות, אפילו ברמת הדומם ואפילו ברמה הפיזיקה הקוונטית. ובאמת המדע ממש משגע, אני מאוד נמשכתי לזה.
אני למדתי את זה, אבל פשוט מתוך כל הסיבות עזבתי, לא יכולתי, לא הרגשתי טעם. כביכול יש לך הכל, אבל הקשר חסר, הקשר לתוך האדם, איך האדם משנה את זה. אתה נכנס לתוך הטבע, ולומד אותו בצורה שחוקר מה שיש בתוך היסודות, אתה נכנס לאיזה ואקום, שם כבר אין אוויר ואין כלום, גם הגלים והחלקיקים, אבל איפה הקשר אלינו?
יצחק: המידע, אתה אמרת.
כן, אבל זה היה לפני חמישים שנה.
יצחק: אני רוצה לבדוק עכשיו, כי עוד לא סיימתי לברר דברים מסוימים שאני מרגיש שיש דמיון רב. לקחתי שני מקרים של דומם, אטום וגרעין. ואני מוצא דמיון עצום בין שני המקרים. במה? בנושא של החיבור בין חלקיקים. אבל אני לא רוצה להמשיך ולבדוק את זה רק ברמת הדומם. כי רמת הדומם זה בסדר, נניח שהבנו או לא הבנו, אבל זה לא בדיוק ישנה את העולם.
בוא נאמר כך. חוק, אם הוא חוק טבע, הוא יחול על כל הרמות, על כל הבחינות. אם ניקח קבוצה של אנשים, אני מניח שיש להם התנגדות להיות ביחד, כי לכל אחד יש את הרצונות שלו. אני לא יכול להגיד שמה שבנצי רוצה לעצמו זה מה שאני רוצה לעצמי, או שאני רוצה שיהיה לו. אני רוצה לעצמי מה שאני אוהב, והוא רוצה לעצמו את מה שהוא אוהב, ואני לא רוצה לספק לו את מה שהוא אוהב כי זה ייקח ממני.
ופה אני חוזר על עניין של הדחייה, של ההתנגדות. אם חוק הוא חוק והוא מידע, והמידע הזה אם כך יכול לחול על בני אדם בקבוצה.
בכל הרמות. כן. אבל איפה הנוסחה הכללית הזאת שצודקת לגבי כל הרמות, דומם צומח חי ובני אדם שהיא צודקת כלפי כל הרמות, דומם, צומח, חי, בני אדם?
יצחק: אז איפה הספין שלי שאני יכול לשנות אותו, או שישנו לי אותו? מי ישנה את הספין הזה שהוא מתנגד עכשיו לחיבור עם בנצי?
זה בדיוק העניין, בזה אנחנו מתעסקים בחכמת הקבלה.
בן ציון: בספין?
כן. בטח. "ספין" זה הכיוון שלך בחיים. לאיזו מטרה אתה מיועד, והאם אתה פועל בדיוק לפי זה או לא. איך להעמיד את עצמך. כאן זו הבחירה החופשית שלך. מה שאין כן, שם בהצטברות כביכול, הם רוצים לפתור את הדברים. זאת אומרת, איך אתה מכניס את עצמך לשדה כזה שיביא אותך למטרה שלך, למרות שאתה משתמש בשדה הכללי?
אצלנו זה כך, אתה משתמש באור הכללי, אבל אתה הופך אותו בהשפעה האישית עליך, כדי שהוא יביא אותך למטרה שלך.
יצחק: מה היא המטרה שלי?
המטרה שלך להיות בהרמוניה הדדית עם כל החלקים. מה יש לנו באטום שנמצא בהרמוניה?
יצחק: יש לנו שם כוחות מאוד מעניינים. יש לנו גיוון כתוצאה מההרמוניה הזאת. מהמבנה של האטום עוברים אפילו למבנה של רמת החי. זה מתפתח.
זה בדיוק. אומרים שכל היקום זה כמו אטום אחד.
יצחק: נכון.
וכך אנחנו בעצם יכולים להגיע למצב, שאנחנו, כל האטומים, כל הדומם, צומח, חי, נמצאים בהרמוניה הדדית, כי בסופו של דבר אלה אטומים, גם דומם, גם צומח, גם חי וגם בני אדם, כולם מגלים שהם מורכבים מחלקיקים.
יצחק: איפה פה הפוטנציאל שלא ייתן לי להסתלק מפה? לפי הדוגמה של בנצי, למרות שהוא אדם מאוד נחמד, אבל הוא על ידי אז אני אומר כך, אבל רוב הזמן אני מעדיף להתרחק ממנו. מה לי ולו? מה יאלץ אותי לעבוד איתו על הקשר?
אותו הכוח השלילי שפועל עליך ומוציא אותך מהאיזון, זה מה שאנחנו רואים בטבע. אמנם הטבע נמשך לאיזון ולנוח, לטוב, לאיזה פוטנציאל הכי נמוך שבו מרגישים הכי בטוח. יש כוח שכל הזמן מוציא אותנו מזה.
יצחק: כלומר, יש כוח חיצוני שפועל כרגע על קבוצה של אנשים, אולי על כל האנושות אפילו, שלא נותן להם לברוח זה מזה.
כן.
יצחק: זה גם קשור לכך שהזמן הוא סופי?
אנחנו לא מדברים על הזמן, כי אם אנחנו עולים מרמת הקיום שלנו לרמה אחרת פוטנציאלית, הזמן נעלם שם. הזמן שלנו הופך להיות לפרמטר שהוא לא הזמן. כשאתה יוצא מכדור הארץ וממערכת השמש יש לך זמן? תלוי איזה שעון אתה מחבר כלפיך.
יצחק: כן. אני צריך לכייל את עצמי כלפי משהו. אני לא יכול סתם למדוד זמן.
זה מפני שאתה חי ויש לך בפנים חילופי חומרים למיניהם, כאלה שאתה זקוק להם. אבל אם אתה מדבר כבר על הקיום שלך ברמה, כמו נניח בשדה פוטנציאלי, אז אתה קובע לעצמך זמן. זאת אומרת, אין שעון. לפי מה אתה תקבע את השעון? אתה קובע את השעון שלך ביחס למצב שבו אתה נמצא ועד המצב שאתה מגיע לאיזון השלם.
יצחק: מעניין, כי בפיזיקה קוונטית גם מרחק, גם זמן, בסופו של דבר יהיו קשורים על ידי מהירות האור, אבל יש גבול להתרחקות. כלומר, כדי שדבר יישאר בקשר קוונטי, כל הרמות האלה נבנות באנרגיה שהאלקטרונים תופסים, דרך זה שבאחד השלבים, בנוסחאות, רואים את זה, יש קיטעון. אני לא יכול להניח שזה הולך לאין סוף מרחק.
זאת אומרת, שלכל התפתחות הדרגתית באותה רמה, יש גבול ואז יש איזה מין קפיצה פוטנציאלית.
יצחק: חוסר רציפות.
ועליה לרמה החדשה. וגם שם זה אותו דבר.
בן ציון: זה השינוי מרמה לרמה.
כן. וכך אנחנו לומדים שיש כאלה רמות. אנחנו לומדים על זה בחכמת הקבלה. זה הסולם.
בן ציון: בוא נדבר על האלקטרונים, או החלקיקים האלה, הפרמיונים, הבוזונים שמתנהגים הפוך, שהם שונאים אחד את השני או אוהבים אחד את השני.
יצחק: נכון. בוזונים זה האור עצמו, פוטונים הם בוזונים שהכי פשוט לדבר עליהם. הספינים שלהם הם שלמים ואז זו תכונה אחרת מבחינת ספין. הם למעשה מוצמדים, הכי נוח להם להתקרב אחד לשני. אין להם התנגדות בכלל.
בן ציון: אז זהו. אז הפרמיונים לא יכולים להתחבר אחד עם השני בלי שיבואו הבוזונים ויחברו ביניהם.
יצחק: נכון. ואז החיבור עצמו הוא דומה לבוזון. כלומר, בליעת האור עובדת רק כאשר יש לך קבוצה של חלקיקים שהם כבר כמו גל.
את זה ראינו גם בניסוי שפרסמנו במאמר "זוג צדפים". ראינו שהידמות לגל, מבנה של גל, מביא לכך שאתה מקבל תכונות של אור. אתה עושה את המהלך שלך כבר כמו אור, אבל לאור עצמו שהוא בוזון, אין תכונה כזאת כביכול של דחייה, אלא הוא מצטבר ביחד על איזה רובד על פי העיקרון הזה.
אם אני רוצה אור מרוכז של לייזר, אין שום בעיה, הטבע נותן את זה. תשים כמה שיותר פוטונים דומים זה לזה, זהים ממש בצבע ובכל, והם יהיו שם ויצאו לדרך לאן שאתה רוצה.
בן ציון: אז אלקטרונים לבד לא יכולים להתחבר אחד עם השני?
יצחק: לא. צריך איזשהו כוח פוטנציאלי, איזה בור פוטנציאלי שיחזיק אותם.
כדי לשבור אותם, צריך כוח התנגדות.
בן ציון: אז גם אנחנו צריכים איזה מישהו או משהו שיחבר אותנו?
כן. הכוח העליון. אנחנו לא אלקטרונים. אנחנו כל כך שונים, כל כך דוחים זה את זה. צריכים בור עמוק ואמיתי שיחייב אותנו אז להתחבר. אבל אם להתחבר אז לא שאנחנו שוברים את הכוח השלילי שדוחה אותנו זה מזה.
בן ציון: כן. זה נשאר.
אלא שאנחנו מתעלים מעליו. אצלנו זה נקרא, "על כל פשעים תכסה אהבה."1 שאנחנו מקבלים אנרגיה חיצונה, שזה "המאור המחזיר למוטב"2 והוא מאפשר לנו להתחבר, למרות שאנחנו לפי הטבע שלנו המקורי, נמצאים בדחייה הדדית. והדחייה ההדדית נשארת ועליה בא החיבור. איך אומרים את זה בשפה של פיזיקה?
יצחק: אני כבר לא יודע מה לעשות עם זה כי זה בדיוק אותו דבר, ויותר מכך, אולי אפילו אני רוצה לתהות ולשאול שאלה פתוחה, אני לא יודע אם צריך לתת תשובה עליה. אולי כל זה מסודר, מבחינת מידע בחומר, באטום, בגרעין, שוב ושוב ושוב, בצורה כזאת שאנחנו נקרא את זה סוף סוף ונאמר "כל זה כתוב מול עינינו כדי שנפעל למען כך שזה יביא להרמוניה שתפתור את הבעיה של החיבור?"
כן. בטוח שגם המדע וגם חכמת הקבלה וגם החיים שלנו, בכל מה שאדם עוסק, זה בסופו של דבר יצטבר לצורה אחת, שאנחנו חייבים להשיג הרמוניה.
בן ציון: אז לסיכום, ממה ששמענו מכל מה שקורה בתוך האטום ובתוך הגרעין והאלקטרונים והחלקיקים, יש שם ממש עולם שלם של חיבורים. בסופו של דבר מדובר בחיבור, למרות כל הניגודים.
אתה שמעת את זה מהפרופסור, שדיבר על החלקיקים האלמנטאריים ועד בכלל כנראה.
בן ציון: האם כדי שגם אנחנו נגיע לחיבור בין בני אדם, אין לנו ברירה, אנחנו צריכים ללמוד מה קורה בדומם, בצומח, כדי שאולי מזה נבין שגם אנחנו יכולים להיות כאלה?
אנחנו מגלים את המדע ואנחנו מטפחים אותו מפני שבלי זה האדם לא יכול להגיע להבנת עצמו. הוא חייב בכל זאת לחקור את כל מה שיש לו בדרגה הזאת.
בן ציון: חוץ מעצמו.
כדי להבין שהוא צריך לעלות לדרגה הבאה, דווקא כדי לפתור את כל השאלות שמצא אותם כאן, בעולם הזה.
בן ציון: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.
תודה לאורח שלנו.
יצחק: תודה רבה.
בן ציון: יצחק אוריון, ראש היחידה להנדסת גרעין באוניברסיטת "בן גוריון".
תודה רבה לכם צופים יקרים שהייתם איתנו כאן בתכנית של "עולמות נפגשים" ונתראה בתכנית הבאה. שלום ולהתראות.
(סוף השיחה)