"שלבי הסולם"
גורל
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 29.04.10 - אחרי עריכה
רחל: היום אני רוצה לדבר איתך על הגורל, נושא שמאוד מעניין את כולם. זה נושא שמשום מה מעסיק כמעט בכל גיל.
את כולנו.
רחל: כן, מילדות הבנות הקטנות רוצות לדעת מה יהיו כשיהיו גדולות, והנערות רוצות לדעת אם הבחור הזה מתאים להן או לא.
על גורל כזה לדבר, באמת בחרת את האדם הלא נכון.
רחל: רציתי לדעת מה זה בכלל גורל?
גורל זה משהו שאנחנו לא יכולים לשלוט עליו. כל דבר שאני לא יכול לשלוט עליו בחיי זה נקרא "גורל".
רחל: האם גם התכונות שבי?
יכול להיות, זה תלוי באדם איך הוא מזהה את עצמו, עד כמה הוא רואה אם הוא שולט או לא שולט. יכול להיות אדם שחושב שהוא שולט בכל דבר, ואז הוא אומר, "אין גורל, הכל בשליטה שלי". ויש אנשים שלא מעיזים לעשות צעד ביוזמתם והם תולים הכל בגורל. ולכן זה לפי האדם - זה לא דבר שמוגדר.
אבל אם אנחנו מדברים מצד חכמת הקבלה, זה כבר משהו אחר. אבל קודם נדבר לא לפי הקבלה. מה למדת על זה בפילוסופיה, האם יש לזה הגדרה?
רחל: לא ממש. מהאסטרולוגיה עד קלפי טארוט אנשים חושבים שהם יכולים להשיג את הגורל בכל מיני דרכים.
כן.
רחל: הראיה של הגורל הוא משהו באמת עתידי, משהו סופי לעתיד לבוא שאנחנו אמורים איכשהו לקבל. והשאלה הכי נפוצה בנושא הזה, איך אנחנו יכולים לשלוט עליו? איך אנחנו יכולים לדעת מהו?
לשלוט על החיים, לשלוט על הגורל.
רחל: לשלוט על החיים, לשלוט על התוצאה שיכולה להיוולד מהדברים.
אנחנו באמת נזקקים לזה מיום ליום יותר ויותר, כי אנחנו רואים כמה אנחנו מתקדמים בכל תחומי הטכניקה, הפילוסופיה, הפסיכולוגיה ומדעי הטבע.
רחל: הם לא מביאים לנו שום דבר.
לא, הם דווקא מביאים אותנו למצב שאנחנו רואים שאנחנו נמצאים תחת שליטת הגורל. זאת אומרת, אם האדם הפרימיטיבי לפני אלפי שנים התפלל לכוחות הטבע וראה גורל בכל דבר, אז אחר כך התרחקנו מהטבע וחשבנו שאנחנו יכולים לשלוט, חשבנו שאנחנו יכולים לבנות את החיים שלנו מבלי להסתכל על הטבע והחוקים שלו, על הגורל, ושמשהו מסובב אותנו ומכתיב לנו מבפנים ומבחוץ. היום אחרי כל ההתפתחות הזאת, הגענו שוב לאותו מצב כבתחילה, שאנחנו נמצאים מול הטבע וכל הטכנולוגיה וכל המדע והניסיון שלנו רק אומר לנו עד כמה אנחנו נמצאים בכל זאת בידי הגורל.
רחל: חסרי אונים.
כן. אבל היום אני כבר יודע את זה, אני כבר מבין את זה, אני כבר אחרי הגאווה והתפרצות האגו שלי. זאת אומרת, היום אני כבר מלומד, אני כבר יודע שיש כוח עליון, משהו מעלי, ואני באמת לא שולט לא בזמן, לא בתנועה, לא במקום ולא בכלום, זאת אומרת, אני לא שולט על מה ששייך לרגע הבא.
רחל: לא שולט, לא קובע, לא יכול לדעת?
כלום.
רחל: אני לוקחת את השאלות שהגיעו לבלוג מחברות ששואלות, איך אני יכולה לדעת מה יהיה ולשלוט בגורלי?
חכמת הקבלה מאפשרת לעשות את זה, אבל בצורה שהיא למעלה מהטבע. לשלוט על הטבע זה להיות למעלה מהטבע. ולמעלה מהטבע, הכוונה לעלות לאותו כוח שמנהל אותנו, שמנהל את הטבע, להיות כבורא.
להיות כבורא זה להגיע לדרגת האדם, ו"אדם" נקרא שהוא דומה לבורא. חכמת הקבלה מאפשרת את זה לעשות, אבל זו עבודה גדולה וקשה עד שהאדם מגיע לזה. אבל כל החיים שלנו וכל המאורעות שאנחנו עוברים, הם בעצם כדי שנגיע להבנה שבלי שליטה בגורל אנחנו הולכים לאיבוד. אז הגורל הוא דבר מאוד חשוב.
את למדת פילוסופיה, מה אומרת הפילוסופיה על האדם, באם הוא מחליט בעצמו, קובע בעצמו?
רחל: אני יודעת שכלום.
אם אנחנו מסתכלים על החיים שלנו, אנחנו יכולים לראות שאנחנו נמצאים באיזו מלכודת בחוקי הטבע, ואם היינו מכירים בדיוק את הכוחות שפועלים במציאות ואת ההשפעה שלהם על כל אחד וגם על הקשר בינינו, אז היינו יודעים מה יקרה, איך לשנות את הגורל ומה לעשות עם הרגע הבא. אבל זה ניתן לנו רק בתנאי שנעלה לאותו הכוח הגבוה, הגדול. כלומר יש לנו יכולת להשפיע על החיים שלנו, על הטבע שלנו, רק על ידי זה שאנחנו מעלים את עצמנו מעל הטבע.
בתוך הטבע הכל מוגדר, אני נולדתי עם תכונות מסוימות, קיבלתי חינוך במשפחה מסוימת, נולדתי בלאום מסוים, במצב ובמקום, לא בחרתי בכלום - הגורל שלי בדברים האלה כבר מוגדר ואני לא יכול לעשות כלום.
רחל: האם גם מוגדר מה יהיה במהלך החיים, עם מי אתחתן, כמה אני אסבול?
אנחנו רואים שזה כך. נגיד, שני תאומים זהים שהופרדו בלידתם למקומות שונים בעולם, אנחנו רואים איך כל אחד עושה בדיוק כמו האחר על אף שהם לא היו בקשר. זאת אומרת, יש בגנים שלהם, בהכנות שלהם, אותם דברים שכבר קובעים את החיים שלהם, אם במקצוע, בשמות שהם נותנים לילדים שלהם, בנשים שלהם שהן דומות וכן הלאה. אתה נכנס לבית אחד באוסטרליה ולשני בצרפת והם אותו הדבר. מכך אנחנו מבינים שהכול נמצא בתוך האדם, אין גורל ואני לא יכול לשנות כלום. אבל זה לא שאין גורל, אלא יש גורל ברזל שנמצא בי והוא קובע מה אני אעשה ואני לא בעל הבית על עצמי.
גורל אנחנו צריכים לפרש בשני היבטים. ההיבט הראשון הוא שהגורל הוא שאין לי ברירה ואני חייב ללכת לפי הגורל העיוור, בי נמצאות כל ההכנות לזה ואני מממש אותן אם אני רוצה או לא רוצה, ואז אני אומר שזה הגורל שכבר נמצא בי, נכתב, ואני רק מממש אותו. וההיבט השני יכול להיות ההפך, גורל שלא נכתב וכאילו אין בי כלום, אני כדף לבן שיכול לעשות מה שאני רוצה ועושה, ואז אחרי העשייה אני אומר "זה הגורל".
זאת אומרת, יש צד של החיוב המוחלט, ויש צד של חוסר ידיעה, שנתנו לנו אולי מלמעלה, מצד הטבע, מעשה כלשהו שלא מוגדר איך אבצע אותו ומה ייצא אחריו. יכול להיות שיש לי בחיים דברים שלא נמצאים אצלי בגנים, בהורמונים, בחינוך, בכלום, אלא באותו רגע אני מסוגל את זה לעשות. ואז קיימת השאלה, מאיפה אני מכיר את הרגע הזה, ואיך אני יודע איך לבצע את הדבר, האם הכול הוא באיזו הצטברות לא ידועה?
רחל: מה אתה יכול לעשות?
דבר כזה לא קיים בטבע. אנחנו יודעים שבטבע הכל דטרמיניסטי, בצורה מאוד מוגדרת. אז חכמת הקבלה באה ומסבירה לנו שלא, ודאי שאין דבר כזה בטבע "לא ידוע", בטבע הכל קבוע וידוע מראש אלא נתנו לך הזדמנות, אם אתה רוצה לקבוע את הגורל שלך אבל לא במימד שאתה נמצא בו, כי אתה חי כאן את חיים האלו בצורה הבהמית ויש לך הכל מוגדר. ובאמת התאומים יעשו מה שמגיע להם, אפשר להיכנס למגלה עתידות והוא יגלה את העתיד, את מה שקורה עם הגוף שלי.
רחל: באמת?
בטוח, אין שום בעיה. אנחנו ראינו אנשים כאלו בחיים שלנו, אני זוכר ברוסיה היה איש בשם וולף מסינג, שהיה ידוע מאוד. הוא היה יהודי פולני שברח לרוסיה, הוא היה ליד סטלין כל המלחמה וכל השנים אחר כך.
רחל: הוא היה חוזה לו את העתיד?
כן. כל יום ויום הוא היה יכול להגיד.
רחל: איך?
פשוט רואה, פשוט מרגיש הוא בעצמו לא ידע, הוא כתב על זה.
רחל: איך אני יכולה להיות כמוהו?
אני לא יודע אם זה טוב, הוא דווקא קילל את הגורל שלו.
רחל: את התכונה הזאת?
כן, כי הוא ידע גם על עצמו. פעם קרה לו משהו, ואמרו לקרוא לרופא כי הוא בסכנה,ו הוא אמר, "אל תדאגו, אני אמות בזמן אחר". ובאמת מה שאמר קרה אחרי כמה שנים בדיוק.
רחל: לפעמים לא טוב לדעת את זה.
זה ברור שזה לא טוב, תלוי לאיזה אדם. אבל כאן אנחנו יכולים לגשת לעניין של הגורל על פי הקבלה כי היא נותנת לנו להבין שבמישור הזה אתה כמו בהמה והכל מוגדר, ומה שנסתר ממך גם לא חשוב אם נסתר או לא, זה נסתר כדי שלא תהיה כל כך כבול וקשור לזה.
ואת הגורל אתה יכול לקבוע באמת בעליה שלך משטח העולם הזה, לרוחניות, שם אין לך גורל, שם אתה יכול לבד לקבוע את החיים שלך על פי הקשר שלך עם אותה הסביבה שגם רוצה לעלות, שגם רוצה להגיע למעלה למימד שאין גורל, שקובעים מלמעלה את כל החיים ונמצאים למעלה מהטבע.
רחל: אבל למה שאני ארצה לעשות איזו פעולה, עשייה אם מה שהבורא ברא הכל "טוב ומטיב", ואני כביכול באה ועושה איזה שינוי בגורל?
לא, אני מגיע דווקא למימוש של ה"טוב ומטיב". אני בגורל הזה לוקח את הקבוצה, את האנשים שרוצים להגיע גם לשלוט בגורל, כי הבורא נתן לנו את זה, הוא רצה שאנחנו נהיה בני אדם שדווקא שולטים בחיים הרוחניים שלהם.
בחיים הגשמיים אין לי מה לשלוט, אני כמו בהמה הכל מוגדר, הכל צפוי, הכל נמצא, אבל בחיים הרוחניים שלי, ככל שאני אתקדם להידמות לבורא, רק בזה יהיה לי גורל.
כל הגורל שלי תלוי בחברה. כמו שדיברנו באחת מהתכניות על "קנאה, תאווה והכבוד מוציאים אדם מן העולם" מהעולם הזה, מלהיות בהמה, דווקא על ידי שלושת הגורמים האלו שלא נמצאים בבהמה "קנאה, תאווה וכבוד" אני יכול לעלות לרמה שאני קובע את הגורל שלי, אבל את הגורל הנצחי שלי. משם אני יכול לקבוע גם את החיים שלי ולנהל את החיים הגשמיים שלי, כי אני כבר נמצא בדרגת קבלת ההחלטות. ואפילו לשנות את הגורל שלי בעולם הזה.
רחל: כשאנחנו מסתכלים על הגורל של עַם ישראל אנחנו רואים בתנ"ך המון נבואות שונות, כל מיני סוגים. אם יש נקודה סופית אחת, איך יתכן שיש המון גרסאות?
אני לא חושב שאלה גרסאות, כתוב שכל הנביאים כולם לא ניבאו אלא לימות המשיח, רק כל אחד פירש במשהו קצת, איך אנחנו יכולים להתקדם בלי לשלוט בגורל.
רחל: בלי לשלוט בגורל זה נראה לי "בעיתו".
"בעיתו" זה נורא, לכן הם כתבו כאלו נבואות אכזריות שזה נורא מאוד, כי הטבע בכל רגע ורגע דוחף אותנו להשגת המטרה.
אבל אם אנחנו אומרים שאנחנו בעצמנו לוקחים את כוח ההתפתחות ובעצמנו מתפתחים למעלה מהמישור הזה, אז הם כבר לא יכולים לכתוב כי באמת הגורל נמצא בידינו ואז אנחנו נמצאים חופשיים, והם לא יכולים לראות מראש, אף אחד.
לכן מה שאני יכול לצפות קדימה, זה אם אני לא אעשה כלום אז באילו כוחות הכוח העליון, החיים שלי, הגורל שלי יחייבו אותי להתקדם. אז כוחות הטבע ברורים. אבל ברגע שאני נכנס באמצע ואני קובע ברצון שלי שינוי בהתקדמות, כבר אף אחד לא יודע, כי זאת הבחירה החופשית שלי, הגורל בידי.
רחל: קשה מאוד לחשוב על הרמה העליונה הזאת, כשאנחנו בחיים הבהמיים הפיזיים שלנו פה לא רואים את הדבר הסופי, לא יודעים איך זה יגמר.
לא צריך, כי אני מתקדם בגורל הזה ב"אמונה למעלה מהדעת", אני לא צריך לראות את הדבר הסופי, ההפך, אם אני לא רואה אותו, אלא אני מתקדם בכוח ההשפעה עוד ועוד אני בטוח מתקדם נכון. ולא אכפת לי שאני לא רואה מילימטר קדימה, כי אם אני נמצא בהשפעה אני לא צריך "לדעת", אני הולך למעלה מהדעת. אני כאילו הולך באוויר, ולא עם הרגליים על הקרקע. וזה הדבר הבטוח ביותר, כי בצורה כזאת אני באמת יכול להתקדם למעלה מהגורל הגשמי.
רחל: ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" בעל הסולם כותב, "אי אפשר לא לשים לב לקשר בין הגורל לבחירה החופשית".
כי רק בזה יש בחירה חופשית, בבחירת הגורל.
רחל: רק בזה יש בחירה חופשית?
כן בטח, איך אני איולד, איך אני אקבל חינוך, איך אני אתחתן, איך אני אתקדם הלאה, איך אני אקרא לילדים שלי, כמה ילדים יהיו, איך אני אקבל מקצוע, איך אני אחיה, איך אני אמות, הכל כתוב. הכל כבר כתוב אצלי. הכול מושרש.
רחל: כתוב שאני אהיה הבת שלך?
ודאי.
רחל: מה לא כתוב?
חוץ מההתקדמות הרוחנית. כי בצורה הגשמית הבהמית אנחנו חיות, כתוב "כולם כבהמות נדמו", אנחנו לא יכולים לשנות שום דבר.
אם אנחנו נעלה לגורל הרוחני, שנרצה להידמות לבורא, שקונים את הכוח הרוחני אז מתוכו אנחנו גם יכולים לקבוע בעולם שלנו שינויים, אפילו בגשמיות.
רחל: זה הדבר הכי מעניין. כי כתוב "הכל רשום והרשות נתונה" אבל אתה אומר שאם אנחנו נתעסק בשלב הרוחני, אז אנחנו כן נוכל לגעת בדבר הגשמי ולהשפיע גם עליו.
אז מה מעניין בזה?
רחל: זה מעניין, כי אנחנו עדיין בעולם גשמי.
מה יכול להיות כאן? ודאי שהחיים הגשמיים שלנו ישתנו לטובה, ללא ספק, כי כל הייסורים שאנחנו חווים כאן, כל המכות, הם כדי לקדם אותנו לגורל, לקבוע את הגורל בבחירה חופשית.
ברגע שאנחנו לוקחים את הבחירה החופשית בידינו, כבר לא צריכים את הכוחות הרעים האלו שכל מטרתם היא לקדם אותנו לבחירה. ודאי שאז אני רואה את חיים שלי בעולם בצורה הטובה והיפה, אבל לא לשם זה אני צריך להתקדם.
רחל: לשם מה?
האם שבעים שנותינו כאן הם הדבר החשוב?
רחל: לא, זה נורא.
זה נורא מה שיש כאן?
רחל: זה נורא בכלל שיש את צורת החיים הזאת שהיא גם לא ידועה לנו, שמפריעה לנו בדרך.
לָמה מפריעה? אם אני ממלא את החיים שלי בהשגת המטרה, בזה שאני מממש את עצמי, שאני יכול להשפיע לאחרים, לחבר המון אנשים למשהו גבוה, אז זה לא שאני נהנה מהחיים, אלא אני מרגיש שאני מממש אותם. אני מרגיש שהחיים שלי מאוד יקרים לי, אני יכול כל רגע לעשות דבר גדול.
רחל: אבל אתה לא יודע מה יהיה בסופך, יש לך את הממד הגשמי הזה שהוא לא ידוע לך.
הגשמי לא ידוע? שיפסק בעוד רגע, אני לא מבין לָמה זה צריך להדאיג אותי כל כך אם אני שייך לנצחיות.
רחל: כי יש המון צרות בחיים, יש המון כאב, רוצים שהבעיות יפתרו וזו הפרעה במחשבה הנכונה.
מאיפה באו כל הצרות והבעיות האלה? כדי להעלות אותנו לדרגת קבלת ההחלטות, לדרגת הכוח העליון שמשגיח עלינו, שמנהיג אותנו. משם, מאותה הרמה, את יכולה לשנות את הגורל בעולם הזה, אבל רק מאותה הרמה, לא במישור הזה. איך אנחנו חוקרים את הטבע? אני נמצא למעלה מהטבע מסתכל על איזו תופעה ולומד אותה מלמעלה. אבל אם אני נמצא בתוך החיים האלה, איך אני יכול בתוך החיים האלה לדעת משהו על החיים, אם הכוח העליון שמנהל אותם בא מלמעלה? אני צריך לעלות לדרגה שלו, ולשם כך אני צריך את חכמת הקבלה.
רחל: אבל אתה עדיין נשאר בשני רבדים.
כן, ודאי, אני חי כאן בעולם הזה. זה כמו רופא שמסתכל על הגוף שלו ואומר "יש לי כאלה וכאלה בעיות", אז מצד אחד הוא רופא, מצד אחר הוא חולה. כך גם אני מתייחס לעצמי.
רחל: אבל איך אתה יכול להגיד שהמחלה שיש לאותו רופא לא יכולה להפריע לו בדיאגנוזה או בדרך ההסתכלות שלו, ודאי שהיא מפריעה.
היא עוזרת לו לחקור את המחלה ולעשות את המקסימום כדי לרפא אותה, זו בעצם הסיבה שאנחנו מרגישים חולים. וברגע שאנחנו מגיעים לפתרון, כמו שכתוב "לכל בשרו מרפא", שהוא "רופא כל חולים", אז אין לנו בעיה. אני לא מרגיש שאדם שמגיע למימוש הרוחני, מרגיש אותו כגורל העיוור. הוא דווקא מכבד את הגורל שלו, הוא אוהב את הגורל שלו, הוא רואה שהוא יוכל לממש אותו נכון, הוא הגיע להזדהות עם הכוח העליון שמנהל אותו. הוא והבורא נמצאים יחד בלנהל את החיים שלו, האדם בעצמו מנהל את החיים שלו מלמעלה, זה דבר גדול מאוד.
רחל: בדרך כלל בתוכניות של סמיון וינוקור ה"נקודה שבלב" החברים מספרים על איזו נקודה באמצע החיים שפתאום חכמת הקבלה נגלית לפניהם והגורל שם אותם שם, כמו שכתוב "הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר: "את זה, קח לך"".
כן.
רחל: האם זה נכתב מלמעלה?
כן, האדם מרגיש שמישהו מלמעלה לוקח אותו ומביא למקום מיוחד, למקרה מיוחד, ששם הוא מתחיל להכיר דרך אחרת בחיים, משהו חדש.
רחל: האם זה היה כתוב לו, כמו שהיה כתוב לו עם מי הוא יתחתן?
לכל אחד. זה המלאך. כשסיפרתי לרב"ש איך הגעתי אליו, הוא אמר "זה בדיוק המלאך". ומי זה המלאך?
רחל: אותו זקן דתי שעמד בצומת.
כן, הזקן ההוא בצומת, עליו הוא אמר כך. כי כך מביאים את האדם למקום, אבל אחר כך זה מימוש עצמי.
רחל: אפשר להגיד שכל דבר, כל נקודה בחיים שלך נכתבה בגורל שכך זה יקרה כדי להביא אותך לאותו זקן ברחוב?
כן ולא. אנחנו מדברים בכל זאת על הנקודה המכרעת, איפה שהוא ממש מופיע ואומר "קח לך". זה כמו שבעל הסולם כותב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".
רחל: כך כתוב, "ובאמור, תבין דברי חז"ל, על הכתוב: "ובחרת בחיים", הנ"ל (עי' שם בפירוש רש"י ז"ל), וז"ל: אני מורה לכם, שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו: "בחר לך, חלק יפה בנחלתי". ומעמידו על החלק היפה. ואומר לו: "את זה ברור לך?"
ועל זה נאמר: "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומך גורלי, הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר: "את זה, קח לך"."
אבל האם בכל שלב בדרך שלך עד לנקודה שראית את אותו זקן בצומת, אלה דברים שקרו לך שלאו דווקא היו מביאים אותך לנקודה המכרעת הזאת?
אני במקרה גם מצאתי חנות לספרי קבלה במאה שערים בירושלים וקניתי סטוק באלפי שקלים והכול היה "כאילו" במקרה. אבל כמו שכתוב כאן, הוא מצביע באצבע ואומר "לשם תלך, שם לומדים את חכמת הקבלה", זה לא היה, ולכן הרב"ש אמר כך "זה היה המלאך".
רחל: וכל נקודה אחרת בחיים, למשל כשהחלטת לעלות לארץ?
"מלאך" נקרא כוח שמכוון את האדם, אז ודאי שכן. ידעתי שאני מחפש, אבל לא כך. לכן גורל זה דבר שלא צריכים לפספס. כמו שהוא אומר "קח לך", ואחרי שנתנו לך אתה צריך כבר לתפוס את זה, לראות שזה משהו מיוחד ואסור לך לעזוב זאת. אני מודע לכל הבעיות שיש לי באופי ובכלל במה שאני כאדם, חוץ מדבר אחד, נתנו לי מזל בזה שתפסתי את המטרה ואני לא עוזב אותה. לזה אני מודע מאוד ומודה על הגורל שלי.
רחל: האם במצבך אתה יכול לראות את הגורל שלי?
לא, כל אחד חופשי בזה. צריכים להרגיש שהבורא אומר "קח לך", ולהשתדל לקחת ולהמשיך הלאה. אבל אנחנו יכולים להבין במה הגורל של כל אחד, הוא בהתקדמות למטרת הבריאה. כלומר שנגיע למצב שכל אחד ירגיש את הרגע שנותנים לו מגע עם מטרת הבריאה ושיממש אותו הלאה.
רחל: האם היית משנה משהו בדרך שלך?
משנה ממה שהיה קודם, את זה אסור להגיד. כי אדם שמתקדם, וגם כל אדם שעובר את החיים, רואה שמה שעבר עבר, כאילו לא הוא עבר, זה היה משהו שעשו לו. וכך באמת אנחנו צריכים להתייחס לחיים, שכך עשו, חוץ מאותם הרגעים שבהם קבענו שאנחנו מתקדמים למטרת הבריאה. כי דווקא בנקודות האלה, ברגעים האלה, במעשים האלה, אנחנו מימשנו את עצמנו כבני אדם. בכל היתר, היינו כבובות על חוטים.
רחל: ובדרך הרוחנית, כל נפילה שיש, ירידה, הפרעות שבאות, אני עושה את זה?
לא. את העליות, הירידות וההפרעות, ודאי שלא. אלא אני מחליט כל פעם להוסיף כוח התקדמות למטרה על ידי זה שאני מתקשר לסביבה. כי אם אני מתקדם בכוח שלי, הכוח הזה הוא לא שלי, כלומר הוא שלי אבל הוא מהטבע, זאת אומרת לא אני השגתי אותו, זה לא שאני ניהלתי את הגורל שלי.
אלא אך ורק אם אני פונה לסביבה נגד הרצון שלי, באגו שלי, בשנאת הזולת, ואני רוצה להתחבר איתם כדי לקבל מהם את הכוח להתקדמות הרוחנית, כלומר נגד כל כוחות הטבע שהבורא נתן לי, בזה אני כאילו פועל נגדו, ואז זאת הפעולה שלי. זה נקרא שלקחתי את הגורל בידי והלכתי עמו, זה נקרא שאני "הולך עם המטה". אחרת, הכול על ידי הטבע, זה הכוח העליון שמנהל, ואין כאן "אני".
רחל: וה"מטה" יכול בקלות להפוך ל"נחש".
כך אנחנו בדרך כלל עושים.
(סוף השיחה)