מקובלים כותבים

עולמות נפגשים קבלה ומדע - 42

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 31.8.15 – אחרי עריכה

בן ציון: בסדרה שלנו "קבלה ומדע", אנחנו עוסקים בהשוואות ואנלוגיות עם חכמת הקבלה והמדע המודרני, ולומדים כך על המדעיות של חכמת הקבלה. הפעם נדבר על תחום חדש שרץ עכשיו במדע והוא "יקום דיגיטלי". כבר לפני עשרים, שלושים שנה, אמר הפיזיקאי ג'ון ווילר ש"הפיזיקה עצמה, זאת אומרת המציאות עצמה, היא ביטוי גשמי של עולם מתמטי, עולם של חוקים אולי אבסטרקטים שאין בו שום גשמיות, וכאילו הפיזיקה היא לבוש גשמי על עולם של חוקים נשגבים חסרי דמות וגוף".

כן, אפשר להגיד גם כך. כי בסך הכל מה שאנחנו תופסים, מה שאנחנו מגלים, מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים בחושים שלנו. זה יכול להיות גושים גדולים של חלל שבחלל, וכל מיני דברים פנימיים, זה לא חשוב, ההתפעלות שלנו היא התפעלות מהחושים שלנו. החושים שלנו הם כך מסודרים, שבתפיסה שלהם הם קודם כל תופסים ממה שקיים בכלל, שאנחנו לא יודעים, איזה חלק קטן לפי התדרים, לפי הסגנונות, לפי החתכים. זה הכל מסודר, ואנחנו גם רואים שכל חוש וחוש עובד לפי נוסחה משלו. במיוחד זה טוּר פוּרִיָה נגיד וכל מיני נוסחאות כאלה. אנחנו רואים שזה בכל מקום.

לכן אפשר לדבר על החושים שלנו, שהם עובדים לפי נוסחאות מיוחדות, וודאי שזה הכל מתמטיקה ואין בזה שום דבר. זאת אומרת היחסים בין ההתפעלויות שלנו הם שבונים את צורת התמונה, את התמונה עצמה מה שאנחנו מתארים לעצמנו שזה היקום, שזה המקום שבו אנחנו נמצאים. ובאמת המקום הזה הוא עולם אין סוף, אלא שאנחנו לא מסוגלים לתפוס אותו, לקלוט אותו בצורה כזאת כאין סוף, ולכן במה שתופסים אז כך אנחנו מתסדרים. אבל מה שלא יהיה, זה בכל זאת רק מספרים והיחסים ביניהם.

יש לנו שני כוחות, רצון לקבל ורצון להשפיע מנוגדים, והקשרים ביניהם בכל מיני צורות, בכל מיני דרגות, בכל מיני אופנים. והכל מוגדר בצורה מאוד מדויקת לחמש דרגות של עביות, באורות, בכלים, ביחסים ביניהם, ברשימות. אבל בכל זאת, כל זה מאוד מאוד מדויק, מוגדר, כך שלא נשאר לנו שום דבר, אלא להעביר גם את חוקי הפיזיקה בצורה מתמטית. וזה בסך הכל יחסים, נוסחאות, ואין לנו יותר מזה.

הבעיה שלנו, שאנחנו לא יודעים את האינטגרליות, האוניברסאליות שבכל החוקים האלה. נגיד החוקים שפועלים בפיזיקה, בביולוגיה, בזואולוגיה, בפנימיות האדם בנפש האדם, בפסיכולוגיה, הם כביכול נפרדים אחד מהשני. אנחנו עוד לא יכולים לקבל אותם יחד ולעגל אותם יחד, להכניס אותם לאותה נוסחה אוניברסאלית שאיינשטיין כל כך חלם שיכול להיות שנגיע לזה. זה עניין של מוגבלות התפיסה שלנו. אבל חכמת הקבלה מאפשרת את זה.

בן ציון: אז אולי זה יקדם את הכיוון הזה, להגיע לאותה נוסחה אחת, על ידי זה שהיום רוצים לתאר הכל כשדה של מידע, של אינפורמציה. זאת אומרת שאין את המציאות הגשמית כמו שהיא נראית לנו, אלא דווקא מדובר פה באיזה מידע ואנחנו הם אלה שנותנים לזה נפח וצורה.

כן. שוב, זה הכל כלפינו. גם בחכמת הקבלה כשאנחנו כביכול יוצאים מהגבלות החומר, מרחק, זמן, תנועה, מקום, בכל זאת התנאי הראשון שאנחנו מדברים, שהתפיסה שלנו היא בכל זאת כלפי האדם המשיג, ואך ורק בצורה כזאת. אנחנו לא מדברים על מה שכביכול קיים מחוצה לנו, אלא רק בתוך החושים שלנו. זאת אומרת, אנחנו מדברים על החושים וההתפעלות שלהם.

בן ציון: שינויים כאלה בתפיסת המציאות, אפילו קורים אצל אנשי המדע. בדרך כלל אנחנו יודעים שהמקובלים משפיעים על כלל האנושות, ויכולים להשפיע על שינוי התפיסה הכללית של האנושות וכלל המערכת. לָמה שינויים כאלה שהם אולי חשובים, שאפילו מדענים מגיעים אליהם, ובכל זאת האנושות בכללה היא לא כל כך משתנה?

כי אנחנו לא מסוגלים לשנות את עצמנו.

בן ציון: אבל זה קורה.

לא. זה לא קורה. האנושות נמצאת בתפיסתה המוגבלת, ומה שהיא תופסת זה נקרא "העולם הזה", ובתוך התפיסה הזאת היא משתדלת לגלות כל מיני חוקים, יחסים, נוסחאות. ולכן היא לא מתעלה למעלה מהתפיסה הזאת. היא לא יכולה, כי לזה היא צריכה כבר לשנות את עצמה. והיא לא יכולה לשנות את עצמה כי זה למעלה מיכולתה, לזה צריכים כבר את חכמת הקבלה ועבודה מיוחדת בחיבור, במשיכת המאור המחזיר למוטב וכן הלאה. ולכן כאן צריכה להיות כבר ממש עבודה מיוחדת פנימית. האנושות לא רוצה להגיע לזה, כי זה מחייב אותה להתנהג למעלה מהרצון שלה, מההרגלים שלה האגואיסטים, נגד האגו, נגד הרצון, נגד הנוחיות, ולכן היא לא יכולה להגיע לצורת התפיסה האובייקטיבית.

בן ציון: אבל זה נראה שיש איזו התקדמות.

לא.

בן ציון: זה נעשה קצת יותר אבסטרקטי ויותר אבסטרקטי.

זה לא אבסטרקטי. פשוט מסתובבים באותם הכלים ובאותן הגישות, רק הייתי אומר, שהם מלכדים את הזנבות האחרונים שנשארו לנו כדי לדעת את התפיסה המוגבלת הנוכחית שלנו, של האנושות, ולהחליט שאנחנו באמת נמצאים באיזה מקום מוגבל, ששום קרן אור לא חודרת בו מבחוץ וגם שום כוח לא יוצא ממנו החוצה.

בן ציון: בנושא של גוף שחור או חורים שחורים, אומרים שכל המידע למעשה מצוי דווקא על השפה, על הקרום ולא בתוך הדבר עצמו. זה אומר, שכל האינפורמציה היא כביכול דו ממדית, ומה שאנחנו מציירים לעצמנו, זה נפח תלת מימדי.

גם זה לא נכון וגם זה לא נכון. אנחנו לגמרי לגמרי לא נוגעים לאותו מאגר מידע של המציאות האמיתית שהיא נמצאת בצורה שנקראת "אין סוף". ואנחנו לגמרי לא כאלו, ולכן לא יכולים לתפוס, ולא יכולים בשום צורה להתקרב לתפיסה הזאת, אפילו במשהו. כדי להגיע לתפיסת אין סוף, אפילו במרחק אחד חלקי מאה עשרים וחמש מהאין סוף, אנחנו צריכים כבר להתעלות מעל הטבע שלנו. ואז ההתעלות מעל הטבע שלנו, הטבע של העולם הזה, היא מאפשרת לנו להגיע לדרגה הראשונה של תפיסת האין סוף ברזולוציה של אחד חלקי מאה עשרים וחמש, שזו רזולוציה מאוד מאוד מוגבלת, קטנה. כי זו לא איזו סקאלה גיאומטרית, או לוגריתמית, היא אקספוננציאלית בצורה מאוד מיוחדת, שכל דרגה הבאה, היא כאין סוף כלפי הדרגה הקודמת.

ולכן אני לא חושב שיש לנו כאן על מה לדבר כל כך כלפי האנושות. הם צריכים רק לדעת, כל בני האדם, שהם נמצאים בתפיסה מוגבלת ושזה מאוד מזיק להם, כדי לזרז אותם להתפתחות הפנימית. זאת אומרת לפני שהם יעשו משהו עם שינוי התפיסה, אין מה לדבר.

בן ציון: בחכמת הקבלה אתה תמיד מדבר על אין סוף, או על אותו עולם עליון, ואתה מתאר אותו כמשהו גדול, אין סופי ונצחי. עדיין בחכמת הקבלה יש מִספרים והכל סָפור.

כן. זה נכון.

בן ציון: זאת אומרת, גם האין סוף יש לו מספר.

כן, אבל השאלה היא מה אנחנו קולטים מאותם המספרים, מה היחס בין אותם מספרים אנחנו לא יכולים להגיד. אני יכול לכתוב נוסחה, אבל הנוסחה הזאת לא תגיד לך כלום, כי הנוסחה היא בסך הכל קשר בין הכוחות, ואת הכוחות האלה משיג מישהו שנמצא כאילו בעולם אחר, בעולם ממש אחר, עולם האצילות נגיד, ואתה נמצא בעולם הזה, אז אתה רואה את הנוסחה שלו, אבל הנוסחה הזאת היא לא אומרת לך שום דבר. אם תפתח איזה ספר כוונות ותראה מה שיש שם, אתה תראה שאין לך לזה שום קשר, אז מה תוכל לתאר?

למשל צורת האותיות, מה זה ייתן לך? אתה מסתכל על אות, נגיד על אות אלף, בית, גימל, לא חשוב, מה אתה יכול לעשות, לסדר את הכוחות הפנימיים שלך לפי הצורה הזאת? אתה לא יודע מהם הכוחות הפנימיים. הם לא נמצאים בך אלו שמציירים את צורת האות, וגם את הקשר ביניהם אתה לא יודע, ולכן כל חכמת האותיות, שזה הצופן של גילוי האין סוף, אין לך. בעצם בעשרים ושבע האותיות, אתה צריך לגלות על ידן את עולם האין סוף, אבל אף חוש שלך לא מסודר אפילו לפי אלמנט אחד קטן של איזו אות.

בן ציון: אם כל דבר הוא מדיד והוא מספר ויש לו ערך מדויק במציאות.

מי סופר, מי מודד?

בן ציון: בחכמת הקבלה יש שש מאות עשרים וחמש.

אבל את זה האדם עושה.

בן ציון: כן האדם. אז מה אומר המושג אין סוף בחכמת הקבלה? הכל בעצם מדוד והוא סתם אין סוף.

אין סוף זה דיוק ללא הגבלה. שכל מה שמדדתי עד כה וספרתי וקשרתי, כל זה הגיע לצורה השלמה, שאין לי יותר מה להוסיף בצורה הזאת, בתמונה הזאת, ואז היא נקראת "אין סופית", אין הגבלה בדיוק שלי, בתפיסה שלי, אלא הכל מושלם, זה נקרא אין סוף. זה לא במרחקים ובאיזה קנה מידה שלנו.

בן ציון: אבל זה איזה גבול מסוים.

זה לא גבול. זה אין גבול. אין סוף זה אין גבול. זאת אומרת שאני הגעתי למצב שהחושים שלי בלתי מוגבלים לתפיסת המציאות הנכונה.

בן ציון: ומה כן מוגבל?

שום דבר. לכן זה נקרא "אין סוף".

בן ציון: אז למה יש לזה מספר אחד, שש מאות עשרים וחמש, מספר?

בזה שאתה עושה את הפעולות סופיות, אתה מגיע לתיקון החושים שלך בצורה הסופית, אתה בזה כבר תופס את המציאות הבלתי סופית, הבלתי גבולית, ויש לך עם המציאות הזאת התאמה שלמה. זאת אומרת מצדך אתה מתקדם לזה בצורה רפרנציאלית ספרתית צעד אחר צעד, ובסופו של דבר אתה מגיע למצב שמה שנתפס בך, בחושים שלך, וגם אין סוף זה כלפיך, זה לא שמשהו מחוצה לך קיים, אתה מגיע לתפיסה אין סופית. גמרת עם כל הדיוקים, גמרת עם כל הכוחות.

בן ציון: גמרתי לספור?

נניח שכן.

בן ציון: ואז באותו שלב, באותה מדרגה שבה אני נמצא סיימתי את הספירה. זאת אומרת, עכשיו אני כבר לא יכול לספור, זה כבר לא מדיד, זה לא כמותי?

זה כן. כי בסך הכל כל הפעולות שלך שספרת אותן הן הופכות להיות למציאות אנלוגית. זה למעלה מהתפיסה שלנו, אנחנו מדברים על דבר שאי אפשר להעביר, כי בעולם שלנו בכל זאת זה לא קיים.

בן ציון: המעבר בין דיגיטלי ואנלוגי?

כן, בכלל. אפילו דיגיטלי ברוחניות זה משהו שלא נתפס. כי גם המספור הדיגיטלי הוא חלק מהאין סוף, כי כל מדרגה ומדרגה ב-125 מדרגות היא אין סוף ברזולוציה שונה.

בן ציון: זאת אומרת, בחכמת הקבלה אין סוף מחולק למספרים כביכול?

זה לא נכון כך להגיד. כי כל מדרגה מ-125 המדרגות היא אותו אין סוף, רק שאני תופס אותו בצורה מוגבלת. אבל בצורה המוגבלת הזאת הוא גם אין סופי.

בן ציון: אז לסיכום, מה אומרת המילה "אין סוף", כדי שלא נחשוב שזו איזו מיסטיקה?

אין הגבלה לתפיסה בחושים שלי. מה אני מגלה אחרי שאני מגיע לדרגת 125 ואני מגלה את האין סוף? יכול להיות שאני מגלה שמה שהשגתי זה את הצורה הסופית.

בן ציון: למה המילים "לא מוגבל" נתפסות בצורה לא מציאותית. אין דבר כזה, מה זה לא מוגבל?

כי זה חיסרון בתפיסה שלנו. כי מקובלים בכלל לא מדברים כלפי האדם שנמצא בעולם הזה ואין לו חושים רוחניים.

בן ציון: כמו על מסך הטלוויזיה אנחנו רואים אולי תמונות ותנועה, אבל למעשה אנחנו מדברים על תמונה של מידע, של פיקסלים, של נקודות, וכך אנחנו רוצים גם לתאר את המציאות שלנו. כשאנחנו עוסקים בהשפעות, מה אז נקרא אינפורמציה או מידע בקבלה או ברוחניות. מה הוא המידע הזה בעולם הרוחני, מידע על מה?

מידע על השתוות החוש שלנו עם מה שמחזיק את החוש, עם מה שגורם לאותו חוש. מה שגורם לי לאותו החוש זה נקרא "בורא". החוש שלי הוא רצון לקבל והוא נקרא "נברא", ואז היחס שביניהם בונה בי את הרגשת המציאות. אני צריך להגיע למצב שאני מרגיש בהרגשת המציאות שלי גם את חלק הנברא שאני תופס, שזה הכלי שלי, החוש, וגם את האור או את הבורא שמחזיק את החוש הזה ומפעיל אותו, ואת היחס ביניהם. זו בסך הכל כל חכמת הקבלה, חכמת התפיסה.

בן ציון: האם הרוחניות היא בעצם מידע נטו, כמו שאנחנו מנסים לעשות את ההקבלה מתחילת הדיון שלנו, שיש לנו איזה חומר שאנחנו מדמיינים אותו ובאמת זה רק מידע?

הכל זה כלפי אדם. זו בסך הכל תפיסה כלפי הכלי שלנו בלבד, ואף פעם לא יוצאים מההגבלה הזאת. מה שקורה אחר כך אני לא יודע, אבל לפחות עד כמה שאנחנו כמקובלים חוקרים ומגיעים לעולם אין סוף, עד גמר התיקון הפרטי לא הכללי, אז בסך הכל אנחנו מלבנים את כלי הקליטה שלנו.

בן ציון: אני לא יודע אם אפשר כך לשאול, אבל במחקר שלך אתה יותר מתמטיקאי או פיסיקאי? בקבלה כאילו יש הכל.

אין הבדל. מתמטיקה זו שפה, ופיסיקה היא אותם הכוחות, הווקטורים, שבקשר ביניהם בונים את רקמת המציאות.

בן ציון: זו בכל זאת רקמה.

רשת.

בן ציון: האם אפשר לומר שאתה עוסק בניהול מידע?

כן, אבל המידע הזה הוא הופך להיות המציאות שלי, החיים שלי. אני חי בתוך מידע, בתוך מחשב אין סופי, שבו אני חי בתוך איזה חלק ממנו.

בן ציון: באמת מדברים על כך שאנחנו בעצם תוצאה של איזה פלט?

איזה מוח גדול שמפעיל אותנו, כן ודאי.

בן ציון: ויחד עם זאת אתה מספר שאתה גם מנהל את מה שפולט אותך?

כן, כי נתנו לי בכל מצב ומצב אפשרות לחקור, להבין, להרגיש כאילו מחוץ למצב שלי את המצב בעצמו. לכן אנחנו נמצאים עכשיו בצורה מנותקת כביכול מהמציאות הרוחנית, ויכולים כל פעם להיכנס למציאות הרוחנית בעצמנו. ואז יוצא שאנחנו כחוקרים.

בן ציון: לגבי מושג הזמן, תמיד מנסים לחפש לו משמעות.

אין זמן, אין משמעות. גם פיסיקאים אומרים כך.

בן ציון: עדיין זה נחשב ממד.

לא, זה בגלל שאנחנו נמצאים בדרגות דומם, צומח, וחי, בדרגת המדבר שלנו כבר אין מושג הזמן.

בן ציון: אז מה יוצר אותו?

הפסיכולוגיה שלנו. שאנחנו מסתכלים על כל דבר ורואים את זה ומרגישים את זה לפי הדופק שלנו, לפי השעון שאנחנו בונים, לפי כל הדברים המכאניים האלו שכביכול נותנים לנו הגדרות, שמכאן עד כאן אני בודק, מכאן עד כאן וכן הלאה. אנחנו חייבים לחלק. זה כמו שאנחנו בודקים נניח יחסים שזה זמן, תנועה, מקום, בלי זה אנחנו לא מרגישים את עצמנו כקיימים. מה זה ללא זמן? ללא זמן אין עבר, הווה, עתיד, אז אנחנו כבר יוצאים מחוסר תפיסה.

בן ציון: ולא מסוגלים לנהל שום דבר?

כן. ולכן זה הכל כלפינו. אנחנו אפילו לא יכולים לתאר מציאות מחוץ לזמן.

בן ציון: אם אנחנו עכשיו באיזה ניסיון לפחות בפיסיקה להעביר הכל לממד של אינפורמציה, אז כשמוחקים את הזמן מה נשאר?

אתה לא יכול.

בן ציון: אי אפשר?

לא. כשאתה מוחק את הזמן אתה צריך להעביר הכל למצבים החדשים כמו שברוחניות. שהזמן הוא בסך הכל סיכום של מצבים שונים, שמתחברים ביניהם כסיבה ומסובב, ואז הם יוצרים לנו את מושג הזמן.

ואז אתה יוצא מהגבלת הזמן המכאני, שהוא כולו סביב הפלנטות, כדור הארץ, הירח, השמש, ובכלל כל התנועות האלה בגלקסיה שכל זה יוצר בנו את מושג הזמן. אבל באמת זה רק כך מפני שזה מתגלה בנו.

בן ציון: החלקיק האלמנטארי ביותר בקבלה הוא הרצון. האם בהשוואה לפיסיקה, שעכשיו מגלים שאת הכל מחלקים לחלקיקים, לנקודות, גם הרצונות מתנהגים כנקודות או שזה יותר גלים?

אם זה כלפי אדם, זה בצורה דיסקרטית, ספרתית.

בן ציון: ורק אז אפשר לספור את זה?

אחרת אתה לא יכול, אתה לא יכול סתם להכיר משהו שאין לו שום מידע. אנחנו נוטים לא לצורה אנלוגית אלא לצורה הספרתית. רואים שאלה פולסים בכל דבר.

בן ציון: אפשר לאחוז בזה לספור ולהרגיש את זה?

לספור זה העיקר. כל הטכניקה היא תופסת את זה, בזה אנחנו יותר שולטים. אם היינו יותר קרובים לגלים ולא לפולסים, אז היינו יותר קרובים לטבע, והיינו מכירים אז מקורות אנרגיה חדשים, ויכולות להשתמש בהם. טסלר חלם על זה, זה היה החלום שלו לגלות יחס חדש לגישה הזאת. על זה היה המאבק הגדול בינו לבין האחרים.

בן ציון: אז אפשר ממש לחשוב כמו גל?

אני לא אכנס לזה. אנחנו בכל זאת לא נמצאים לא בזה ולא בזה. אנחנו צריכים לשנות את החושים שלנו ועל ידי זה אנחנו מגיעים לתפיסה חדשה של מציאות, ואז זה נקרא "מציאות חדשה". כי מציאות זה מה שנמצא בנו. ואם אנחנו משנים את החושים שלנו שהם לא יהיו תלויים בנו, אלא עושים אותם כמותאמים לכוח העליון, אז אנחנו כבר מתחילים להיות במצב שכל החיים שלנו הם רק התאמה לכוח החיצון, ואנחנו כבר יוצאים מכל ההגבלות שלנו.

בן ציון: אם כן מדובר באיזה ממד אינפורמטיבי שאנחנו צריכים להגיע אליו.

בשביל זה יש לפניך את חכמת הקבלה. פתח ספרי הקבלה, תבוא ללמוד, ותתחיל לשנות את החושים שלך ולעשות מחקר השוואתי בן העולם העליון לעולמנו, ואז תראה עד כמה הכל נפתח לפניך מעל החושים.

בן ציון: ואז זה נקרא שהאינפורמציה, המידע בעצם כאילו נשפך?

הוא אין סופי.

(סוף התכנית)