ישיבת כתבים

מס' 319

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 24.02.22 – אחרי עריכה

דודי: הנושא הראשון היום, "מלחמת רוסיה אוקראינה". החל מאתמול בערב נפתחה המלחמה והרוסים תוקפים מכמה כיוונים. בסיסים ומפקדות הופצצו, יש כבר הרוגים והיחסים הולכים ומתחממים בכיוון השלילי. האנושות נמצאת שוב פעם במלחמה.

ואולי נפתח בשאלה הראשונה, איך אתה מרגיש הבוקר את מצב העולם?

אני מרגיש את עצמי במבוכה, מרגיש יחסית לא רגוע, יש לי הרבה תלמידים ברוסיה ובאוקראינה. וגם כאן בישראל יש לי הרבה תלמידים שהם מאותם האזורים שעכשיו נמצאים במלחמה או באיום באוקראינה, ואני מרגיש כמה שזה משפיע עליהם ועל כל העולם. ולכן יש אי שקט פנימי וחוסר רוגע.

דודי: גולשים שעוקבים אחרי המסרים שלך ברשתות החברתיות, העירו שלפני חודש בערך, כשהעניינים רק התחילו להתחמם, אמרת שאתה לא צופה למלחמה גדולה.

אני מאוד מקווה שזו לא תהיה מלחמה ממש. אבל זה לא עניין של מלחמה, זה עניין של גילוי השנאה שיש בין שני העמים המאוד קרובים, שבמשך ההיסטוריה חיו כל הזמן יחד, אחד ליד השני, ואומנם הם לא עם אחד, אבל יש ביניהם כמו תמיד בין החיים זה ליד זה, הרבה דברים דומים, זהים. ואף אחד לא חשב שיבוא הזמן בהיסטוריה שהגורל יביא אותם למצב של מלחמה. זה פלא מה שקורה. אין לי מה להוסיף.

דודי: בעיניים של מקובל, על מה באמת המלחמה הזאת?

זו מלחמה על שליטה בלבד. אין כאן כמו שהיה כלפיי היהודים, כוונה להשמיד אותם, או לעשות מהם עבדים, אלא כאן זה ענין של שליטה בלבד. אתם תהיו כמו כל העמים וכמו כל המדינות רק תעשו מה שאנחנו נכתיב לכם.

דודי: אז מה אנחנו יכולים ללמוד מגילוי השנאה שעכשיו פורצת בין שני עמים?

שאין שום תרופה לאנושות אלא רק לטפל באגו, ואנחנו ממש רואים כאן אגו של עם אחד שנתקע באגו של העם השני.

דודי: ואיך אתה רואה את הסדר העולמי משתנה בעקבות המלחמה הזאת?

אנחנו רואים שלטפל בסיבת המלחמה, שזה האגו שלנו, היצר הרע, אנחנו לא יכולים עם הכוחות שיש בנו, אלא אך ורק על ידי חכמת הקבלה, כשנזמין את הכוח העליון ה"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". ואני עוד לא יודע ולא רוצה לדבר איך יהיה תהליך המלחמה, איך היא תתפתח, אבל זה ייתן פתח כניסה להרבה מלחמות קטנות וגדולות.

דודי: תרחיב על זה.

אני לא יוכל. יש דברים שאני נמנע מלדבר עליהם בכלל.

דודי: אז מה זה אומר, שהעולם נכנס עכשיו לעידן חדש של מלחמות, גדלות, קטנות ומאבקים?

אני חושב שאם מדינות כאלו קרובות לא יכולות להירגע ולהגיע להסכם, אז על אחת כמה וכמה מדינות אחרות שיש ביניהן הרבה יותר בעיות, שאלות, הבדלים, הן באמת יכולות למצוא את עצמן במלחמות כאילו ללא שום סיבה, כמו שכאן, בעצם אין סיבה מוצדקת.

נורמה: בוריס ג'ונסון אמר לפני המלחמה שאנחנו נכנסים למצב הכי מסוכן לאירופה שהיה מ-1945.

נכון.

נורמה: אתה מסכים עם זה?

אני מסכים. דווקא בגלל שאלה שני עמים מאוד קרובים זה לזה, כמעט דוברי שפה אחת, היסטוריה אחת, מתחתנים ביניהם, יש להם אותה דת עם הבדלים קטנים, ועכשיו הם מחפשים מה השוני ביניהם, איך להיבדל, איך להתרחק זה מזה. ובגלל שהם היו יחסית קרובים וחיו יחד במשך עשרות שנים, אז עכשיו הם ירצו במשך הרבה זמן להתרחק, לא לראות אחד את השני, כאילו יש ביניהן ממש קיר של בטון - כך הם ירצו לבנות את היחסים ביניהן. ולא יעזור שיהיה משטר אחד לשניהם.

דודי: אני עדיין לא מבין את עומק המצב המורכב. אי אפשר לעצור את פוטין שיישב ויחתום ויחזור אחורה, ואנחנו גם לא מסוגלים להביא לתיקון האגו, שזה הפתרון האמיתי. מה אנחנו צריכים ללמוד מפה?

שום דבר. אין לנו מה לעשות חוץ מלדבר על השלום שמגיע על ידי השלמה, על ידי שלמות, וכולם צריכים לקבור את הנשק, כמו שעשו האינדיאנים, שקברו את הגרזן ואז התיישבו סביבו ועישנו מקטרת של שלום.

דודי: זה ציור יפיפה, אבל אם להיות ריאליים, אנחנו לא נתחיל עכשיו לשלוח פרחים במקום קליעים.

הם היו יותר חכמים.

דודי: בכל זאת, איזו תפילה אנחנו צריכים עכשיו לשאת לשלום העולם?

אנחנו צריכים להתפלל לכוח העליון, שייתן לאנשים שכל להבין שבכוח אי אפשר להשיג שום דבר. על ידי כאב וכוח רע אתה לא יכול להגיע לכוח הטוב. ולכן אנחנו צריכים להתפלל לבורא שייתן שכל ורגש טוב לכל אחד כלפיי השני, והוא מסוגל לעשות זאת אם נבקש נכון וחזק, ואז יתעוררו נטיות טובות מאחד לשני, מעם לעם ובכלל בין כל העמים.

ובהתאם לזה עלינו לומר לעצמנו, למרות שזה מאוד מסוכן, אבל להגיד שהכול תלוי ביהודים, עד כמה ירצו שהשלום ישלוט בעולם.

דודי: מה הכלי העולמי צריך לעשות, כדי לחזק את החברים שלנו מאוקראינה ורוסיה?

אנחנו רוצים שיבוא הכוח השלם, השלמות, שהבורא יכסה על כולם, וכולם ירגישו שהם שייכים לנשמה אחת ובזה הם ישמרו את עצמם מכל פגע. אבל באמת אני לא יודע מה יקרה, הבורא נכנס למשחק מאוד מאוד רציני, כי בזה הוא מעמיד את העמים האלו ואחריהם המזרח והמערב, נאט"ו, רוסיה ועוד, בקיצור כל העולם יהיה קשור סביב המלחמה הקטנה הזאת.

דודי: אתה רואה תפקיד לבני ברוך באיחוד העולם עכשיו?

אני חושב שאנחנו צריכים לעזור לכולם להבין, שאין כאן פתרון. לא יהיה פתרון מדיני, ולא פתרון כלכלי ולא כלום לאף אחד, בפרט שהארצות האלה נמצאות במצב מאוד לא טוב.

אני לא יודע מה אנחנו יכולים לעשות כאן הרבה, חוץ מלדבר בסגנון שלנו, ורק להתקרב זה לזה וההתקרבות יכולה להיות אחרי כשאנחנו מסלקים את כוחות השנאה אלו מאלו.

דודי: הנושא הבא שלנו, טראמפ פותח רשת חברתית.

חיים: במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות של ארצות הברית ולאחריו טוויטר, יוטיוב ופייסבוק חסמו את טראמפ ורבים מתומכיו ואת הפוסטים שלהם הם הורידו או תייגו אותם כפייק ניוז. בתגובה לכך טראמפ השיק השבוע רשת חברתית חדשה משלו שתאפשר, כך הוא אומר, חופש ביטוי ללא אפליה נגד עמדות פוליטיות שונות. מפתחי האפליקציה משווים אותה לחתונה גדולה, בה מתקבצים אנשים שונים בעלי דעות שונות ומצליחים ליהנות ביחד למרות הדעות השונות.

למרות שהאפליקציה זמינה רק למשתמשי אייפון, ברגע שהיא הפכה לזמינה להורדה היא הגיעה תוך זמן קצר לצמרת טבלת ההורדות בדירוג האפליקציות ללא תשלום. לדוגמה, חבר שלנו שלח לי תמונה שהוא ניסה להירשם לאפליקציה, הוא קיבל הודעה מאוד חיובית וחמה, "תודה רבה לך, אנחנו מאוד אוהבים אותך, מקומך בתור הוא 600 מאות ומשהו אלף". הם פשוט מסבירים שהם לא יכולים לעמוד בכמות הבקשות להירשם לאפליקציה החדשה הזאת, לרשת החברתית החדשה.

אתה חושב שבאמת ניתן להגיע לשיח כזה ברשת בין דעות שונות שבו כולם נהנים ביחד למרות השוני בדעות?

אני חושב שכך צריך להיות. במידה שהם ישמרו על עצמם, באיזו מידה הפוליטיקה שלהם תהייה פלורליסטית, רבגונית, שיהיה מקום לכולם. איך הם יתנו מקום לכולם עם כל הפאנל מקצה לקצה, לכל אחד כמה, לפי מה, זו בעיה גדולה. אם אתה הולך לפי קו אחד אז ברור לך מה אתה עושה. אבל אם אתה רוצה לפתוח לכולם, כאן אתה יכול לאבד את הכול, כי אז אף אחד לא יבלוט, זאת אומרת יש כאן בעיה גדולה. ולכן אני לא יודע מה הוא עושה, מה כן רוצה לעשות. אבל וודאי שטוב שכך זה קורה. באמת כלי התקשורת קיבלו על עצמם כזאת גאווה וכוח וחוצפה שאי אפשר יותר לסבול אותם.

חיים: מה באמת הסיכוי של רשתות חברתיות, או בכלל של האינטרנט, להראות את האמת? כלומר שאדם יידע מה באמת קורה לפי מה שהוא רואה באינטרנט.

אין אמת. כמו שאין אמת אצל בני האדם. ולכן ככל שהם בונים ומגלגלים כל מיני דברים זה הכול שקר. אפילו שיש להם נטייה יפה, גדולה, מכל הלב, לבנות משהו נכון וטוב, פלורליסטי, אבל זה לא ייתכן, מדבר מקולקל לא יכול לצמוח משהו טוב.

חיים: ואם אדם, לדוגמה נרשם לרשת חברתית מהשמאל ולרשת חברתית מהימין הוא כן יכול לקבל איזו תמונה אמיתית?

אתה תקבל חלק מזה וחלק מזה, אתה לא מקבל משהו באמצע. יהיה מקום לאחד ויהיה מקום לשני. יש לנו דברים כאלה. יש לך עיתון כזה ועיתון כזה, רשת כזאת ורשת כזאת. מה עשית בזה שאתה רוצה לחבר אותם לרשת אחת?

חיים: האם אני אקבל תמונה אמיתית או שאני אקבל שקר מימין ושקר משמאל ואני אשאר עם שני שקרים ביד?

וודאי שכך יהיה. איך יכול להיות שמישהו שייך לימין יכתוב לך משהו ששייך לשמאל? לא ייתכן. אנחנו לא יכולים. אתה דורש מהאנשים האלה, שהם יהיו מתוקנים בקו האמצעי למעלה מהדעת, זה לא ילך. זה כל העניין.

חיים: כשהאינטרנט התחיל להתפשט לקראת סוף המאה הקודמת, דיברו על ביזור, פיזור של המידע, הפסקת הצנזורה, עכשיו הכול פתוח ועוד כל מיני הבטחות.

לא יכול להיות. כל הדברים האלה בנויים על הכסף. כסף. מי שמשלם הוא מזמין את המוזיקה ורוקד לפני כולם.

חיים: באמת בפועל אנחנו רואים שכל אתר ורשת מסננים את התוכן רק לפי מה שמתאים להם.

כן.

חיים: איזה עתיד יש לאינטרנט, מבחינת הידיעות שהוא מעביר?

האינטרנט זה רק חלון הראווה של החברה שלנו וזה מה שאתה רואה בו. מי שמשלם יותר, מופיע יותר. כסף וכוח או רק כסף.

חיים: לפעמים כשאתה מסתכל על ההתנהגות של האנשים, אתה מקבל תחושה שאתה בכלל לא יודע אם אנשים רוצים לקבל את המידע או שאולי באמת נוח להם לראות רק את מה שהם מאמינים בו.

נכון. אני צריך לראות מה שאני רוצה לראות. יש אפילו כאלו גישות, כשאני פותח איזה ערוץ או משהו, אני רוצה לראות משהו שאני אוהב. סרטים לדוגמה או משהו, מה שאני אוהב. אז מה אתה רוצה? כך אנחנו בנויים.

חיים: נגיד במהדורת חדשות, אנשים נכנסים לכאורה כדי לקבל מידע, הם לא באמת רוצים מידע, הם רוצים חיזוק לדעה שכבר יש להם, נכון?

נכון. כן.

חיים: במצב כזה, כשרוב האנשים נחשפים כמעט רק לתקשורת שתומכת בדעתם, נוצר מצב שאנשים בעלי דעות שונות חיים בסוג של יקומים מקבילים, הם לא יודעים מה מתרחש בעולם, אם זה לא תומך בדעתם. מה לדעתך יהיו ההשלכות החברתיות של תהליך כזה של יקומים מקבילים?

עד שאנושות תבין שהיא נמצאת בשקר כללי, כולל. אפילו כשהיא נאבקת על האמת, היא מקבלת שקר. וככה זה יהיה עד הסוף. עד שירימו ידיים ויגידו, "זהו, אנחנו חייבים לבנות את העולם מחדש". ואז הם יבינו שלבנות עולם מחדש זה עולם הפוך שלא בנוי על האגו. אבל בזה אנחנו נצטרך לתקן את האדם.

חיים: איך באמת מגיעים למצב כזה? כשיש יקומים מקבילים, אם האנשים ייכנסו לפלטפורמה נגיד שמביעה דעות שונות, אז הם יחטפו שם כל מיני השפלות על הדעות שלהם. איך באמת מורידים את כפפות האגרוף, לוחצים ידיים ומתחילים לדבר בלי מכות?

הכרת הרע. צריכים לכתוב יותר ויותר על הכרת הרע. מהו הרע שמפריע לנו לחיות, להיות שמחים, להיות בטוחים בעתיד, להכין חיים נכונים לנשים וילדים, לנכדים שלנו, על זה צריכים לכתוב. איכשהו שאנשים יבינו שבידיים שלנו יש רק אמצעי אחד. אם אנחנו נבין את זה יחד, ונשתדל להזמין את הכוח הטוב.

חיים: מתי נגיע להכרת הרע, מהם התנאים לזה שאנחנו נגיע להכרת הרע?

כאשר נרצה.

חיים: ומתי נרצה?

אתה שואל אותי?

חיים: את מי אני אשאל?

זה לא תלוי בי.

חיים: יש תנאים שצריכים להתקיים כדי שנגיע להכרת הרע, שנרצה להגיע להכרת הרע הזה?

כן, כשחכמת הקבלה תתגלה בכל העולם כמה שאפשר. לא בצורה כמו שאנחנו לומדים אלא במהותה, בתמצית שלה, מהו הרע בעולם, איך אנחנו יכולים להפוך אותו לטוב.

חיים: אמן. תודה. נשתדל.

כבר טוב.

שלי:, יש דבר כזה אמת אובייקטיבית לכולם או שאין דבר כזה, כל אחד והאמת שלו?

"אמת" זה שם של הבורא. א' מ' ת', כל האותיות שמתחילה, אמצע וסוף של א' - ב'. "אמת" כוללת את הכול, חותם של הבורא. הוא יכול להיות מושג בתנאי שאנחנו מורידים את כל האגו שלנו ואז רואים את הנהגת הבורא בכל המציאות.

שלי: והאמת שאני אראה והאמת שיראה מישהו שהוא לגמרי הפוך ממני, נראה את אותה האמת, שנינו?

כן, בטח. כל אחד צריך לעלות למעלה מעצמו ושם אתם נפגשים ויש לכם אמת משלכם.

שלי: הנושא הבא שלנו הוא "ערפול פוסט קורונה". הקורונה שהתחילה בתסמינים נשימתיים קשים, הפכה היום למחלה שהשלב הראשון שלה קל יחסית, אלא שמתרבים הדיווחים על תופעה שנקראת "בריין פוג" (Brain Fog), ערפול מוחי, שמשבש משמעותית את החיים של מחלימי הקורונה למשך זמן רב.

התסמינים כוללים שכחה, קושי לשלוף מילים, בעיות ריכוז, קשיי שינה, עצבנות, כ30% עד 40% ממחלימי הקורונה מתלוננים על התופעות האלה שנמשכות שבועות ואפילו חודשים. כאילו נוצרה הפרעת קשב קולקטיבית של מחלימי קורונה. האם גם אתה מזהה את זה? אתה חושב שזאת בעיה?

אני מזהה את זה בי, בעצמי, למרות שלא חליתי בקורונה.

שלי: מתוך התכללות?

לא מתוך התכללות, פשוט, אולי בגלל שאני זקן, לא יודע. אני שוכח מילים, מין מחלת שכחה. אז מה?

שלי: דיברת כמה פעמים על הקורונה, שזה וירוס מיוחד, רוחני, מחשבתי, שמשנה בנו את התפיסה.

נכון, יש בה הרבה מהרוחניות.

שלי: התופעה הזאת של הערפול, היא חלק מהתהליך הרוחני שהאדם עכשיו עובר?

אם נטפל בקורונה, בטוח שנתקרב לרוחניות. כי היא מתפשטת בכולם, היא תופסת את כולם, חוצה גבולות, ואנחנו צריכים לראות בה באמת אמצעי לשינוי חיובי של האנושות.

שלי: למה תורם הערפול הזה, שנופל על האנשים עכשיו?

קודם כל האנשים פחות פזיזים, נמצאים בחוסר תנועה, הם כבר לא רצים, הקורונה עושה שינוי בעולם.

שלי: יצא לי לדבר עם כמה מכרים ומכרות, שחלו עכשיו בקורונה. יש הרגשה כאילו הקורונה מכניסה את האדם לתדר יותר פנימי, וקצת מנתקת אותו מהחיצוניות, שהוא היה רגיל להיות מאוד מאוד קשור אליה, זה נכון?

אפשר להגיד שכל מחלה עושה את זה במשהו, אבל בקורונה באמת רואים את זה יותר.

שלי: בקורונה יהיה לזה אפקט יותר מתמשך? מה ההבדל בעצם?

אני לא חושב, לא נראה לי שעקב זה האגו שלנו ישתנה, או שהשכל שלנו יתחיל לחשוב איך אנחנו יכולים להיות בדרגה יותר גבוהה מעכשיו. זה לא העניין של הקורונה. אולי היא יכולה לתת לנו איזו דחיפה לכיוון הזה, אבל אני לא רואה את זה.

שלי: אז מה בכל זאת יוצא לנו מכל הסיבוב הזה?

מכל הסיבוב הזה יוצא לנו רק דבר אחד, אנחנו צריכים להמשיך ללמוד. אנחנו בכל זאת פחות מתרוצצים, אנחנו לא חוזרים לאותו מצב שבו היינו קודם, האנושות נעשתה קצת יותר "רגועה", אם אפשר כך להגיד, אנחנו יותר שקולים. בינתיים זה מה שרואים, ולגבי כל היתר חכי, אני לא בטוח שזה עבר. ואני לא בטוח שטוב שזה יעבור.

שלי: אתה צופה גל שישי של קורונה?

אני צופה הרבה שינויים שעוד צריכים לקרות באנושות, ונקווה שהקורונה תעשה זאת.

דודי: נעבור לאייטם הבא שלנו, חוסר אמביציה לעבוד.

נורמה: בהמשך לנושא הקורונה. במחצית השנייה של 2021 עזבו 25 מיליון אמריקאים את מקום עבודתם. זה אחוז הפרישה הגבוה ביותר בארצות הברית מאז שלשכת הסטטיסטיקה של התעסוקה החלה לעקוב אחר הנתונים הללו בשנת 2000. רק בנובמבר עזבו 4.5 מיליון את מקום עבודתם. כדוגמה, לפי הערכות יש כיום כמעט 400,000 פחות עובדי שירותי בריאות מאשר היו לפני המגיפה. ברוב התחומים אנשים מבקשים להרוויח יותר כסף בתנאים יותר טובים, או שהם פשוט מצפים לעבוד פחות זמן או לא לעבוד בכלל. החוקרים אומרים שהסיבה לתופעה היא חוסר אמביציה, ושיקול דעת שהמאמץ פשוט לא שווה, או לא שווה מספיק.

איך אתה רואה את התופעה הזאת של התפטרות מסיבית באמריקה?

אני מצפה שזה יקרה לא רק באמריקה, אלא בכל העולם. אני מאוד מקווה שזה יקרה כלפי כל העיסוקים של האדם חוץ מאשר בדברים הכרחיים. יש לנו כבר מספיק זבל של פלסטיק באוקיינוסים וכולי. האנשים מתוך הרצון לקבל שגובר בהם ירצו פחות לעבוד, פחות ללמוד, פחות לעשות ילדים, הם יהיו יותר רגועים, שיחיו כך, מה רע בזה? בשביל מה אנחנו צריכים לתת לכל גבר ולכל אישה מקום עבודה של שמונה שעות ביום, ועוד שעתיים לפחות להיות בדרך לעבודה, וככה כל ימות השנה? בשביל מה?

פעם זה לא היה כך, פעם ללא כל המכשירים האנשים היו לומדים באופן נורמלי, עובדים באופן נורמלי, בצורות די מוגבלות. היה להם מה לאכול, מה לשתות, מה ללבוש והכול היה בסדר. למה אנחנו צריכים לעשות את זה? למה שכדור הארץ יחזיק 8 מיליארד אנשים? הנטל כבד מאוד על הכדור שלנו. זה עומס גדול מאוד. אנחנו לא יודעים מה לעשות עם האנשים האלה, הם מתרבים כמו זבובים, כמו מכת ארבה, וכמה שירותים שאנו נותנים, זה לא מספיק כדי לשרת את כולם.

אני חושב שאת הדברים האלה אנחנו לא יכולים לסדר בצורה רגילה, אז הטבע מסדר אותם בצורה כזאת הכרחית. אני בעד שהטבע יסדר אותם בצורה יותר חריפה, כדי שאנחנו נרגיש שאנחנו לא מסוגלים לקיים את החברה האנושית בצורה הזאת.

אנשים יצאו ממעגל העבודה, לא ירצו בכלל לטוס ולנסוע, שייגמרו עם המטוסים האלה, וישימו אותם במדבר שם הם ישמרו עליהם. אנחנו לא צריכים שום דבר. האנושות צריכה רק דברים מינימליים כדי להתקיים, כדי שיהיה ממה לחיות, וכל היתר הכול זה בלב ובמוח, במוחא וליבא.

נקווה שאנו מתקרבים לזה.

נורמה: אני רוצה להבין. אתה אומר שהגענו לשינוי משמעותי באנושות, ברצונות בימינו של אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, שיווי המשקל שלהם השתנה?

אנחנו רצינו למלא את עצמנו בסגנון הזה, אוכל מין משפחה וכולי, וראינו שכך אנחנו מגיעים רק למוות. ראינו שאנחנו מקלקלים את החיים שלנו עד כדי כך שזה הופך ומקלקל את כל השטחים שלנו. זה מגיע רק לקלקול. בהתחלה האגו מתפתח יחסית ועוזר לנו לגדול, אבל אחר כך הוא מקלקל את הדבר. וכך בכל דבר ותחום שבו אנחנו עוסקים, גם ביחסים בינינו. לכן יותר טוב לנו אם נרגיש מהטבע הגבלה על העבודה, על הטיסות, על כל דבר ודבר. עדיף שנראה את עצמנו מוגבלים, לא יכולים לקיים את זה, ואז האוכלוסייה תצטמצם, ירד התיאבון של כל אחד ואחד, שרוצה לבלוע את הכול. וכך לאט לאט אנחנו נצטרך פחות.

נורמה: מה שקורה באמריקה עכשיו, זה סימן שכתוצאה מהקורונה היא אולי התחילה להיות חברה פחות מטריאליסטית?

לא פחות מטריאליסטית, אלא יותר עצלנית. יש הבדל, אם אני לא רוצה לעבוד, או לא רוצה לרכוש כל מיני דברים כי אני מתעייף מזה. אבל זה לא שאני נעשה מתוקן באגו שלי, אני פשוט עושה חשבון שלא כדאי לי, כי אז אני אצטרך עוד ועוד דברים, וזה יגרור עוד בעיות וטרחה.

נורמה: עצלנות זו תכונה טובה?

ודאי שהיא טובה.

נורמה: למה?

כי "שב ואל תעשה עדיף", כך כתוב. בשביל מה לעשות בעולם כל מיני דברים שאין בהם נחיצות. סתם צורך יכול להיות שיהיה, אבל נחיצות?

נורמה: אם ככה, האם המוטיבציה תמשיך לרדת?

כן. המגמה הזו תמשך, אנחנו לא נרצה לעבוד ובאמת נסתפק במה שיש.

נורמה: אז מה יחליף או ישלים את חוסר האמביציה או המוטיבציה בבן אדם?

הרגשת החופש. באמת. אני לא צריך יותר, זה לא שהאגו שלי מסתפק, אלא הוא אומר "טוב לך ככה", ובאמת טוב לי ככה.

נורמה: איך החברה צריכה להתייחס או לטפל בחוסר אמביציה או מוטיבציה של בני אדם?

איך חברה צריכה לטפל בחוסר אמביציה? אני לא חושב שהיא צריכה לטפל בזה. אני כמקובל אומר שלא צריך, לא רוצים לעבוד – לא צריך לעבוד. מתי שתהיה לו הכרחיות, הוא יעבוד.

נורמה: איך זה לא יתקבל כרגרסיה?

למה את חושבת שזו רגרסיה? אני חושב שזו לא רגרסיה. למשל אני קונה חליפה אחת ואומרים לי בחנות, "אתה יכול באותו מחיר לקבל שתי חליפות". בשביל מה לי? שיהיה לך. בשביל מה? שיהיה. ככה זה.

פעם היה בביתי מסמר בקיר ועליו הייתי תולה את החליפה שלי, אחר כך רכשתי עוד חליפה ועוד חליפה, אז אני צריך ארון. אם אני צריך ארון, אז אני כבר צריך חדר אחר. אם אני צריך עוד חדר אז אני כבר צריך דירה, וכן הלאה. בשביל מה? בואו נחזור בחזרה לאותו מסמר בקיר, מה חסר לנו?

נורמה: לאן לוקחת אותנו ההרגשה של החופש, מה המטרה?

שהאדם ירגיש את עצמו חופשי מהגשמיות ויפתח את עצמו לרוחניות.

נורמה: מה הדור הצעיר יכול לצפות מהמצב הנוכחי של חוסר אמביציה?

אני חושב שהדור הצעיר ירוויח מזה. הוא לא ירוץ אחרי כל מיני מטרות בדויות, ויהיו לו חיים יותר טובים. יותר יבלו, יותר ילמדו, ימלאו את החיים שלהם לא בריצה אחרי כסף שליטה וכבוד, אלא ייהנו מהזמן שעובר, מהחיים. תראי את החיות, במידה שהן צריכות הן נמצאות בעסקי האוכל, אבל חוץ מזה הן נהנות מהחיים. למה אנחנו לא יכולים כך לטייל בינינו ולשכב בשמש?

דודי: הנושא הבא, ''על מה אנחנו חושבים כשאנחנו לבד?''. סקר מקיף בקרב 1700 משתתפים גילה שכאשר אדם נמצא לבד הוא חושב על העבר והעתיד, וכשהוא נמצא בחברותא, בקבוצת אנשים הוא ממוקד דווקא בהווה. למה אנחנו בורחים לעבר או חולמים על העתיד?

כי רק החברה קושרת אותי להווה ואני מתחיל לשאול מהו ההווה שלי. אבל באמת כשאני לבד, אם אני לא נמצא תחת שליטת הסביבה, אני מטייל בכל הזמנים, בכל המצבים.

דודי: מה יש בחברה שקושר אותי להווה?

אני תמיד מתחיל לשאול, מי אני? מה אני לעומתם? מה אני משיג איתם יחד? וכן הלאה. זו השפעת הסביבה על האדם.

דודי: מה זה הרגע הנוכחי, ההווה, מה יש בו?

זה הרגע הכי קשה, כי אני קשור למה שאני צריך לעשות, לבצע, לגרום איזה שינוי במציאות שלי. זה רגע ההווה.

דודי: אם אני מתמקד ברגע ההווה מול מה אני בדיוק מתמודד? כי נשמע שאנחנו בורחים מהרגע הזה לעבר שלנו או לחלומות על העתיד.

הרגע הזה מחייב אותנו להחליט מה עושים. בו הבחירה החופשית, הכול מתבצע רק בהווה.

דודי: איך להחזיק ברגע ההווה כל הזמן? כי שם בעצם העבודה ולא לפני ואחרי.

הבעיה שאנחנו לא רוצים את זה. איך להחזיק ברגע ההווה? רק על ידי מטרת הבריאה. מה נקרא להחזיק ברגע ההווה? שיהיה לך ברור שאתה צריך לתת תשובה ''בשביל מה אתה חי'', בשביל מה ההווה? מה אתה עושה עמו? לאן אתה רוצה להתקדם? אז אתה עומד בהווה, אחרת יותר טוב להיות במה שהיה או במה שיהיה.

דודי: איזו תועלת אפשר להוציא ממחשבות על זמנים שונים, על היה ויהיה, על עבר ועתיד?

אנחנו בנויים כך שמהעבר והעתיד אנחנו בונים את ההווה. ויש צורה הפוכה, שאנחנו בונים את ההווה וממנו אנחנו בודקים עבר ועתיד. זה שייך ל''נקודת הבחירה החופשית'', האם אני בוחר את העתיד שלי, ובהתאם לזה מסתכל על העבר. או שאני לא רוצה לנהל את העתיד שלי, בצורה רוחנית הכוונה, ואז בשבילי ההווה גם לא חשוב.

דודי: מהו רגע ''הבחירה החופשית''?

רגע הבחירה החופשית הוא שאני רוצה להדביק את עצמי לכוח העליון.

דודי: ואיך ברגע הבחירה החופשית, בהווה, אני נעזר בעבר?

אני מצדיק את העבר, ואני נותן את הביטחון לעתיד, וזה נקרא שאני נמצא עכשיו בדבקות.

דודי: מה העבודה כלפי העתיד?

אני נשאר דבוק עם הכוח העליון והולך עימו יד ביד.

דודי: למה מתכוונים המקובלים כשהם אומרים ש''ברוחניות אין זמן''? האם הכול הווה אחד ממושך אם דבוקים בו?

אם אנחנו נכנסים לדבקות, אם נשארים בדבקות, הזמן לא קיים. אנחנו מבינים שהזמן קיים רק כלפינו ומחוץ לנו לא קיים עניין הזמן. גם הרמב"ם כותב שכל היקום קיים תחת הזמן. אם אנחנו מבטלים עבר הווה ועתיד, אם אני נשאר בדבקות עם הבורא, זה נקרא ש''אין זמן''.

שלי: האם מחשבה על העתיד מאפשרת לנו לנהל יותר טוב את הגורל שלנו?

זו שאלה, אם אנחנו יכולים לקבוע את הגורל או אם אנחנו דבוקים בבורא והגורל כבר נמצא והעתיד נמצא בהווה.

שלי: ומה התשובה?

תלוי למה את דבוקה.

שלי: אם אני רוצה לשפר את הגורל, לעשות שיהיה הכי טוב.

אז את צריכה להיות דבוקה בבורא בהווה, וזה מכסה גם "היה" ו"יהיה".

שלי: איזה עתיד כדאי לי לדמיין?

אין עתיד, כי את כבר דבוקה.

שלי: האם אני לא צריכה לדמיין מצב אחר יותר טוב?

לא יכול להיות מצב אחר אם את דבוקה. תחשבי, המילים הן נכונות, אם אדם דבוק הוא לא רוצה שזה ישתנה. דבקות תמידית.

שלי: ב''דבקות'' אתה מתכוון להשגה או סתם אדם פשוט גם יכול להיות דבוק?

לא, סתם אדם לא יכול.

שלי: איך אדם שעדיין לא נמצא בהשגה יכול לחשוב על העתיד כדי ליצור את העתיד הטוב ביותר שיכול להיות?

לדמיין שהוא מקבל משכורת כפולה והולך לבוטיק ומבזבז הכול. זה לדמיין את הטוב.

דודי: אחרי מה שדיברנו על מצב העולם ועל כל החברים שלנו עכשיו שנמצאים בתוך קרבות של מלחמה, יש פסוק יפה של רב"ש לסיום.

דודי: בכתבי רב"ש כרך ג' "אהבת הזולת": "מסתכל אני על נקודה קטנה הנקראת אהבת הזולת. ואני חושב עליה: מה אני יכול לעשות בכדי להנות את הכלל. היות שאני מסתכל על הכלל כולו, אני רואה יסורי הפרט, מחלות ומכאובים, ויסורי הפרט מהכלל כולו, היינו מלחמות בין העמים. ומלבד תפילה אין מה לתת".

בדיוק, יפה מאוד. תקראו את זה מחר בבוקר. ונקווה שבאמת כל הדברים האלה איכשהו יסתדרו, על אף שאני לא רואה איך זה יקרה, מה עושים. אני מאוד מצטער שזה קורה, אבל מה לעשות.

(סוף השיחה)