"פרשת השבוע"

וישלח

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.11.14 – אחרי עריכה

שמואל: השבוע נעסוק בפרשת "וישלח", זו פרשה מרתקת, בואו נצא לדרך. אני כל כך נסער מהפרשה הזו, אני כל כך אוהב אותה באופן אישי. "וישלח יעקב מלאכים לפניו, אל-עשו אחיו, ארצה שעיר, שדה אדום". בפרשה הקודמת יצאנו עם מניפסט של אהבה. יעקב יוצא עם מניפסט של אהבה, אחרי שטיפס על הסולם, ראה מה שראה, הבין מה שהבין, ויש לו שליחות לעולם. הדבר הבא שהוא עושה, "וישלח יעקב מלאכים לפניו, אל-עשו אחיו". זאת אומרת, הוא אומר יש לי עוד את הכוח השני, של עשו.

אבל הוא מפחד מעשו.

שמואל: בדיוק.

כי עשו יוצא ועמו ארבע מאות איש.

שמואל: מה זה "ארצה שעיר, שדה אדום"? אנחנו יודעים ש"ארצה" זה רצון.

כן.

שמואל: מהו הרצון שנקרא "שעיר, שדה אדום"?

זה הרצון האמיתי, לכן גם כתוב "ועמו ארבע מאות איש", שזו מדרגה שלמה, מצב שלם.

שמואל: אין יותר משחקים, נגמרו המשחקים, החלומות. עלינו, ירדנו, באנו כולנו כבלוק אחד.

זה הרצון השלם של הבריאה שבא לקראת יעקב, ויעקב כבר צריך לראות עד כמה הוא מסתדר איתו. הוא יצטרך לתקן אותו, בחלקים או לא, אבל כשהוא רואה את הדברים האלה, כשהוא מתאר את זה לעצמו את זה, הוא חייב.

שמואל: הוא לא יכול יותר להתחמק מזה, הוא חייב להתמודד עם זה.

כן.

שמואל: אני חושב על עצמי, תמיד יש לי נטייה לדחות דברים, לא להתמודד. להגיד, בסדר, עזוב, אולי זה יסתדר מעצמו.

זה נכון.

שמואל: "וישלח יעקב מלאכים", הוא שולח מלאכים שמודיעים שלעשיו יש ארבע מאות איש, והוא נבהל, מפחד. למה הוא מפחד? האם הוא נופל באמונה?

לא. כי זה לא לפי הכוח שלו.

שמואל: הוא לא יוכל לעמוד במשימה?

הוא לא יוכל, בטוח שלא. כי זה רצון לקבל כל כך גדול, זה כל הבריאה, כל מה שברא הבורא. כמו שכתוב, "בראתי יצר רע", כל יצר הרע.

שמואל: בראתי יצר רע?

כן.

שמואל: בראתי תורה תבלין.

בסדר, אבל מדובר על כל הרצון.

שמואל: נכון, כל הרצון הזה, בראתי יצר הרע, שעל פי זה העולם חי.

כן.

שמואל: המפגש הזה של יעקב ועשו, זה בעצם המפגש שאנחנו צריכים לעשות היום. זאת אומרת, המפגש הזה חיכה לנו כל השנים, כדי שנעשה אותו היום, ננסה לסגור את העניין.

באמת יש לנו מפגש היום, אנחנו מתקרבים לזה. זה "יום הדין", מה שנקרא.

שמואל: בדיוק. אנחנו מתקרבים ליום הדין, אני רוצה ביום הדין לדעת שעשיתי הכול, את כל ההכנות, כדי שלא אפקשש במפגש הזה, ובזמן אמת ארוויח. ניקח אותנו לדוגמה, אנחנו נמצאים בערוץ 66, ערוץ לחיבור. הערוץ הזה עוסק בדבר אחד, להפיץ את התורה שנקראת "ואהבת לרעך כמוך".

כן.

שמואל: בסיכומו של דבר, איך שתסתכל על זה, זה מה שכאן מבואר, ואין אחד בעולם שיתנגד לזה. ובכל זאת, אתה ערוץ 66, ערוץ אחד קטן, אפס פסיק משהו אחוז רייטינג, בתוך כל ים הערוצים מסביב של השבעה מיליארד. ואתה אומר, יש לי את האמת.

זה כמו עם ישראל בתוך המציאות כולה.

שמואל: בדיוק. איך אתה הופך את הערוץ הזה, וזה מה שצריך לקרות בעצם, כך שביום שישי בערב או במוצאי שבת, אנשים לא יזפזפו לשום ערוץ אחר, כי יש להם את האלטרנטיבה שנקראת ערוץ 66, שמסביר להם את החיבור לאמת. איך אתה עושה את זה ולמה זה קשה כל כך?

יש שני מצבים.

שמואל: זה עניין של כסף?

לא. או שאנשים יסבלו מאוד, חס ושלום, ואז מאין ברירה הם יידבקו לערוץ הזה, כי הם יבינו מתוך הסבל הגדול שבערוץ הזה ישנה התרופה, או שזה יגיע להם מתוך איזו הארה מלמעלה, מתוך איזה חלום, בוא נגיד, שהם יקבלו פתאום רצון טוב, שבערוץ הזה כן נמצא כוח מיוחד שיכול לתקן להם את כל החיים ואת כל העולם וכן הלאה. או מרע, או מטוב.

אבל ודאי שאם לאדם יש כל טוב בחיים שלו, אז בשביל מה הוא צריך את הערוץ הזה? הוא מתעסק בכל דבר אחר, הוא לא מרגיש שחסר לו לדעת על פרשת השבוע, ודווקא לפי חכמת הקבלה.

הערוץ הזה מלמד חיבור בין בני אדם, זה תיקון העולם. חיבור בין כל בני האדם זה תיקון העולם ועל זה כל התורה מדברת, על "ואהבת לרעך כמוך". אז כולנו מדברים בערוץ הזה מהבוקר עד הלילה רק על דבר אחד, איך אנחנו מתחברים, ואיך אנחנו מתחברים מהר ככל האפשר, עד שכל האנטישמיים וכל השונאים שלנו שבגבולות, וגם הבעיות שבתוך המדינה, לא יאכלו אותנו. איך נעשה חיבור יותר מהר מהניתוק שיעשה את שלו.

שמואל: אם כך יעקב עומד בפחד גדול מול הכוח הזה שנקרא רצון לקבל.

כן, ארבע מאות זו מידה שלמה.

שמואל: והוא אומר, איך אני עושה את זה, איך אני, הערוץ הקטן הזה, עומד מול ארבע מאות כוחות של הרצון לקבל ומפיץ את התורה?

זאת באמת השאלה.

שמואל: איך אני מפיץ את התורה של אהבה, של החיבור, שנקראת "ואהבת לרעך כמוך"? כי זה מה שהוא עושה. והוא כמובן נבהל.

ונרדם.

שמואל: נרדם. עוד פעם. אני כל כך אוהב אותו, כי גם לפני דברים שמפחידים אותי, שאני צריך להתאמת איתם, אני יכול ללכת לישון.

אתה בורח.

שמואל: אני בורח לשינה. ולכן הוא נרדם, ועד פעם נגלה אליו המלאך, ונאבק איתו. עוד פעם מאבק.

כן, מלאך, המלאך של עשו.

שמואל: מלאכו של עשו. איפה המלאך שלו?

הוא בעצמו.

שמואל: הוא בעצמו המלאך של עצמו?

כן.

שמואל: ואז המלאך פוגע בו בגיד הנשה.

נכון.

שמואל: האם מבחינת הקבלה יש לגיד הנשה איזו משמעות?

בספירות?

שמואל: לא נדבר על זה במובן הספירות, אנחנו מדברים על זה בפשטות. וגם לא אוכלים את הגיד הזה, נכון?

מה שחשוב לנו זה שיעקב בכל זאת תופס את המלאך הזה, את הכוח הזה, ולא נותן לו לברוח. מחזיק בו. זאת אומרת שבכל זאת הוא מבין שעל ידי כוח ההשפעה שלו הוא יכול להתגבר על כוח הקבלה של המלאך. ואי אפשר לתקן בצורה כזאת, וכאן צריך להבין שהמלאך עוזר לו. כמו אז כאשר הוא ברח מפני עשו, כביכול ברח, והמלאך עוזר לו בכך שהוא כאילו אומר ליעקוב שאם הוא יעזוב אותו, תמורת זה הוא יסכים לברך אותו, ונותן לו את השם "ישראל".

זאת אומרת שהמלאך אומר כך "מכל הרצונות לקבל שלי, יש לי ארבע מאות, ויש לי קופסה שלמה שהבורא ברא, אני מוכן לשחרר לך חלק שאותו תתקן, אבל לא את כולו, אלא רק חלק. ואם אתה תתחיל לעבוד עם החלק הזה, אז אתה תגדל ובמקום יעקב תהיה ישראל. ישר-א-ל, את החלק הזה תוכל לכוון לבורא. בלי החלק הזה אתה לא נקרא "ישראל", בלי החלק הזה אתה לא מכוון לבורא, אתה סתם משהו קטן, לא רע, אתה טוב, אתה אוהב להשפיע, אבל אתה קטן. וכשאתה תופס עכשיו ממני את החלק מהרצון לקבל ומתחיל לעבוד על מנת להשפיע, מכוון לבורא, אז אתה נקרא "ישראל".

שמואל: החלק הזה מתוך הארבע מאות?

כן. אבל אז אתה נקרא ישראל, ישר-א-ל. אז אתה מגיע לגדלות.

שמואל: איזו עוד מדינה יש לה שם עם מחויבות כזאת? אין.

אין בעולם עוד מדינה ואין עוד עם, מפני שכל זה מלאכותי. אנחנו עם שהוא לא כמו כל העמים, אנחנו לא 'עם'. אברהם איחד המון אנשים שבאו אליו מכל מיני מקומות, כמו שנניח אצלנו עכשיו, בארגון שלנו. יש לנו בארגון שבעים, שמונים, נציגים מכל מיני העמים.

שמואל: נכון.

וכולם נקראים ישראל.

שמואל: לפי החשיבה הזאת, זה נכון.

כך נוסדנו פעם. אנחנו חושבים שאנחנו עם כמו כל העמים, אבל גם היום אנחנו לא כמו כל העמים. אנחנו באנו מכל השבטים, מכל מיני עמים קטנים שהיו שם, בבבל, וכן הלאה.

שמואל: נכון, אבל היום הגענו למצב שאם אתה אומר למישהו שאתה שייך לעם סגולה, ישאלו "על מה אתה מדבר?".

לא, אנחנו לא שייכים לעם סגולה. השאלה היא אם אנחנו רוצים להיות עם סגולה?.

שמואל: כן, בדיוק. אנשים כביכול יש להם איזה רגש נחיתות לכאורה לגבי זה שיש לנו תפקיד ראשי בתוך המחזה הזה.

תפקיד, נכון. אבל לא שאני עכשיו עם סגולה.

שמואל: לא, ברור שלא. בפוטנציאל אתה עם סגולה, אבל אנשים אומרים לגבי זה "עזוב אותי".

מה הבעיה?

שמואל: להבין שאתה ישראל, ישר-א-ל.

חייב.

שמואל: זה מחייב אותך.

כן. אבל אתה חייב לעשות את זה.

שמואל: ישר-א-ל, יעקב, ואז הוא משלים עם המלאך, ויעקב עובר לגור בשכם. למה מכל המקומות דווקא שכם, מה מיוחד בשכם?

עם יעקב הגענו לאותם המקומות האלה שעוד קודם לכן כולם היו מאוכלסים. חיים כאן המון עמים, כמו שאנחנו באנו לכאן לפני נגיד מאה שנה, ב"עלייה הראשונה" והשנייה וכן הלאה. וגם אז היו כאן אנשים.

שמואל: בטח, ודאי שהיו כאן.

אז באיזו זכות אנחנו באנו וגירשנו אותם? בגלל שגם אתה היית כאן לפני אלפיים שנה? אם כך, כל העמים יתחילו לעשות עכשיו חשבון, איפה הם היו לפני אלפיים שנה, אתה יודע מה יקרה אז בעולם?

שמואל: לא. אין עולם.

העולם לא יהיה. אז למה לנו זה כן מגיע ככה? אתה הגעת למקום שלפני אלפיים שנה כבר היו כאן אנשים.

שמואל: שנשלטו על ידי שלטון כזה ואחר.

לא חשוב, אבל היו. לפי איזו זכות, לפי איזה חוק, אתה בא וקובע שכאן זה המקום שלך, ואתה בא ורוצה להקים כאן מדינה?

שמואל: אני לא קבעתי שזה המקום שלי, המקום הזה נקבע על ידי צו א-לוהי שניתן לאברהם ליצחק ליעקב, ולמשה.

כן, כן. בשביל מה?

שמואל: כדי שאנחנו נקיים במקום הזה תכנית של מה שנקרא "בורא".

של א-לוהים. בשביל מה?

שמואל: על מנת לגרום נחת רוח לבורא ולהשוות צורה איתו.

ולהעלות לדרגה הזאת את כל האנושות.

שמואל: כן ולהעלות לדרגה, למשוך את כל הכוחות, את כל האנושות,

את כל האנושות לאותה דרגה. שאנחנו נהיה כמעבר מהבורא כלפי כל העמים, שדרכנו הם יקבלו שפע עליון.

זה מה שכתוב במגילת העצמאות? אתה מתחייל בזה, מקיים את זה? אתה אומר לכל העולם? אתה אומר לאו"ם שלשם כך אתה באת לארץ ישראל, להיות עם ישראל, כדי להיות דוגמה לכל העמים, להיות אור לגויים? אם היית ככה אומר, אני מבטיח לך שהיו מקבלים אותך בצורה אחרת.

שמואל: אני מציע לכל אחד ואחת מכם ככה, לפתוח את מגילת העצמאות שמתחילה במילים "בארץ ישראל קם העם היהודי". עד פה מסכימים?

לא.

שמואל: יפה. אז בואו נעצור. למפגש הבא נביא את מגילת העצמאות ונדון בה. כי אם כן, אז חותמים עליה, אם לא, משנים אותה.

לא שאני חס ושלום מתנגד.

שמואל: אני מבין את זה, אבל אלה דברים שצריך לברר.

כן. זה נכון.

שמואל: וכל עוד לא נברר אותם, אי אפשר להמשיך הלאה, אי אפשר לעלות במעלה הסולם. אנחנו נמצאים במדרגה של לברר את הדבר הזה. אז אתה אומר כאן שהרצון הזה שנקרא "יעקב", מושך איתו את כל הרצונות האחרים, מגיע לאזור שכם, ואז מספרים לנו על דינה בת יעקב שנחטפת לשכם, ובנו של חמור החיווי מבקש להינשא לה. בני יעקב מתנים את הנישואים האלה בברית המילה וביום השלישי של ברית המילה הם הורגים אותם. למה?

כי הוא אנס את דינה.

שמואל: אבל הם מגיעים להסכם. הם כביכול אומרים "תשמע אתה מוכן". עוד פעם השקרים בתוך המשפחה כדי לעשות את זה?

כן. אבל מה יוצא מזה? שדינה, מהמילה "דין", היא הבת היחידה של יעקב, ויעקב בצורה כזאת מתקן את צד הנוקבא שלו. אחרי כן יעקב עובר לבית אל ושם הוא מקבל ברכה מהבורא, שכבר מכאן והלאה מתחיל לבנות את התיקונים שלו. הכוח הזה שנקרא "יעקב" מתחיל לבנות את התיקונים שלו, וכתוצאה מזה מתייצבים שנים עשר בני יעקב, כל הפרצוף הזה, זאת אומרת כל הנשמה הזאת בכללות כבר מתחילה להתייצב. כאן אנחנו גם מדברים על כך שבדרך רבקה נפטרת.

שמואל: אני עדיין נסער מנושא מגילת העצמאות. מהי לדעתך מגילת העצמאות? כתבתי פעם מחזה שנקרא "קת"ץ" - קיצור תולדות הציונות. לקחתי את כל הציונות מתחילתה עד להקמת המדינה ודרכה אני בוחן, אני מבקש מהקהל "בואו נקרא את מגילת העצמאות", ואני שואל האם אנחנו חותמים עליה היום? אם חותמים, יופי, אז זה באמת מחייב אותנו, אתה בא לאו"ם ואומר הינה המגילה, אם לא, אז מה כן? אני לא בא בשביל להרוס. מהי מגילת העצמאות, אם יש בכלל כזה דבר לפי חכמת הקבלה?

אנחנו לא צריכים, לא חוקה ולא מגילת העצמאות מעצמנו. יש לנו, כמו שאתה רואה, ביסודות שלנו כמה מריבות, שקרים, כל מיני סיבובים כאלו וכאלו יש לך? אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להבין שכל הדברים האלה מתייצבים ומגיעים למצב שנקרא "מעמד הר סיני". כל הבירורים האלה הכי גדולים, בסופו של דבר מגיעים למעמד הזה ושם כתוב "היום נעשיתם לעם".

שמואל: כאיש אחד בלב אחד.

כן.

שמואל: לשם צריך להגיע.

כן. כאן הנקודה. אם אנחנו מזה נעשים כאיש אחד בלב אחד, אז הכול יהיה בסדר.

שמואל: אז מגילת העצמאות היא בעצם ההפך הגמור מחשיבה של "אני עצמאי לעשות מה שאני רוצה, כמה שאני רוצה ואיפה שאני רוצה ומתי שאני רוצה", כי זה העולם האגואיסטי שבו אנחנו נמצאים היום, שכל אחד חי לעצמו.

אנחנו לא יכולים להיות חופשיים בזה בשום צורה. אין לך מה בכלל לעשות כאן דיון. יש אצלך מה שקיבלת לפני 3000 שנה, כשהיית במעמד הר סיני, אתה קיבלת את התנאים האלה עם ארץ ישראל, עם התנאי שאתה שייך, יכול לחיות בארץ ישראל, לפי איזה תנאים. ואתה לוקח את המשימה הזאת ואתה מתחייב להביא את כל העולם לתיקון הזה. את כל העולם, לא רק אתה ולא רק המדינה.

שמואל: אני מבין, לבד זה לא שווה, זה לא יתקיים.

לכן זה שחותמים על איזה דף, חס ושלום לזלזל בזה, אני מאוד מתרגש ממגילת העצמאות אפילו כפי שחתמו עליה פוליטיקאים מקומיים ב-48, אבל יש לנו יסוד שאנחנו לא יכולים להפר אותו, שאם אתה רוצה להתקיים, אתה חייב לקיים אותו.

שמואל: אין לי ויכוח. תגיד לי מה לעשות. אני באתי לפה בשביל ללמוד ולהפיץ את הדבר הזה, אבל אנשים יבואו ויגידו "רגע אחד, אני צריך להיות דתי עכשיו?" מה זה מעמד הר סיני שעליו אתה מדבר איתי?

זה לא שייך לעניין דתי. מדובר רק על חיבור. אנחנו מדברים על עם ישראל. עם ישראל יכול להיות עם בתנאי שכולנו מחוברים אחד לשני, כולם כולם כולם, בקשר להיות כאיש אחד בלב אחד, בקשר ערבות, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" "ואהבת לרעך כמוך". זהו. אתה הולך לקדם את התנאים האלה? אז אתה מגיע להיות עם.

ואם יש לך בעיה איך לקיים את התנאים האלה אני אסביר לך איך זה אפשרי, על ידי המאור המחזיר למוטב. יש דבר כזה, יש כוח שאפשר להוציא אותו מן הטבע שיתקן אותנו, שיקשור אותנו יחד.

שמואל: לכאורה הדבר הכי הגיוני ומתבקש זה בתוך הפוליטיקה, שם בעצם מערבבים את הכוחות, שם בעצם מקבלים את ההחלטות.

אני לא מבין איך על ידי פוליטיקה אפשר להגיע לזה.

שמואל: אם אתה תנועה, מפלגה, שחורטת על דגלה את כל הדברים האלה של "איש אחד בלב אחד" "ואהבת לרעך כמוך" או "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", את כל הדברים האלה מי בעד, מי נגד, כך אתה יכול לצבור את הכוח הכי גדול. ואתה אומר איך לעשות את זה, אני כבר יודע. זה כתוב לי איך לעשות את זה, רק אני צריך את האנשים כדי לעשות את זה.

שמואל: מה צריך לשנות היום כדי שערוץ 66 יהיה הערוץ המוביל? אם יש לי אפשרות, אם יש לי מטה קסמים, מה צריך לעשות כדי להפוך את ערוץ 66 לערוץ שכולם צופים בו?

זאת אומרת, נעשה חינוך העם דרך ערוץ 66, דרך הרדיו, דרך האינטרנט, דרך כל מיני אפשרויות, דרך כלי התקשורת. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, חינוך העם, להסביר לעם במה תלוי הגורל שלו כי אחרת אנחנו הולכים להיגמר. זה מה שקורה. אנחנו נכנסים לתקופה של טילים, חפירות תחת האדמה, לא יודע מה, תחתנו ומעלינו, אנחנו צריכים להבין שאין אפשרות להמשיך כך. אין. אנחנו הולכים להפסיד ובקרוב את הכול ובגדול, זה ברור. המדינה הזאת ענייה, אין לה כלום, השכנים נגדנו, ולא רק השכנים, כל העולם, זאת אומרת ישנו רק פתרון אחד והוא במה שהתורה אומרת.

שמואל: אנחנו מדברים על פרשת השבוע ואני שם לב, אולי זו נטיית ליבי, שאנחנו מדברים על ימינו אנו, זה כל כך אקטואלי, זה כל כך רלוונטי.

כן. זה מה שקרה בימי יעקב, הוא גילה סולם שמוצב על הארץ וראשו בשמיים, ושצריכים לעלות על הסולם הזה, ולהיות לא יעקב הקטן אלא ישראל, מכוון "ישר-אל". לאיזה אל מכוון? להשפעה ואהבה, זה האלוהים, זה כוח האלוהים. אנחנו צריכים ללכת לחיבור ולמצוא את כוח ההשפעה, את כוח האהבה בינינו, ובזה נחייב את כל העולם, זה מה שכתוב בזוהר, ב"הקדמה לספר הזוהר". ברגע שאנחנו מתחילים להיות מסודרים נכון בינינו, אנחנו מקרינים את הכוח הזה לכל העמים. זה נקרא להיות "אור לגויים", זה חוק טבע, כך יקרה. כל עוד אנחנו מסוכסכים בינינו, הגויים אומרים שישראל גורמים לכל הצרות. אם נתחיל להיות מחוברים, אז הם יבואו אלינו לעזור לנו.

שמואל: אתה אומר שבידנו הדבר.

הכול. רק אנחנו בעלי הבחירה.

שמואל: מי זה אנחנו?

כל אחד מאיתנו. כולנו יחד.

שמואל: אנחנו מבינים את זה, מי שפה ומי שצופה בערוץ 66, אבל כשאתה יוצא החוצה, איך אתה שומר על זה? הרי בחוץ זה גיהינום לכאורה.

רק על ידי חינוך. עכשיו אתה יוצא לכביש, לנסוע הביתה, אתה לא יכול להיות "מענטש" מה שנקרא, בחור טוב. אתה לא יכול. כי מיד אתה רואה איך כל אחד רוצה להיכנס באחר, תוך דקה אתה הופך להיות משהו אחר. אלא החינוך לעם מכאן והלאה חייב להיות באמת בערוץ 66.

שמואל: בסדר, מאה אחוז, אנחנו קוראים לכולם, לחנוך מחדש את כל התפיסות שלנו, את כל המחשבות שלנו.

אין בעיה, זה בכלל לא קשה.

שמואל: זה עניין של זמן?

זה יקרה בזמן קצר מאוד, קצר ממש. כי זה קורה על ידי כוח עליון, שאנחנו מפעילים אותו והוא משפיע עלינו. ואז אתה תראה שיש שקט בעולם. אף אחד לא מסתכל עליך, שום דבר, פתאום עוזבים אותך, שוכחים, אתה לא נמצא, הם לא רואים אותך. זה בהתחלה, ואחר כך הם אומרים "ישראל הם כל כך טובים, אנחנו רוצים להיות כמוהם, אנחנו גם רוצים להיות אחים, אנחנו גם רוצים להיות ככה".

שמואל: אני נרדם שנייה, תמשיך לדבר כך, זה נשמע לי כל כך נעים, יהיה שקט כזה, באמת יעזבו אותנו בשקט.

כן.

שמואל: זה נורא משעמם. ואז מישהו יגיד "העולם משעמם, צריך לעשות משהו, בואו נזיז משהו".

לא, לזה אל תדאג.

שמואל: התחלנו מבראשית, ונגיע בסוף לישראל. כל המטרה היא חיבור, אנחנו בדרכנו למעמד הר סיני. עד אז נזכור את הדברים הקטנים "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", אל תפריעו, תהיו טובים, תוותרו, תחייכו, תצפו בערוץ 66 כי פה יש את האמת הפשוטה, המתקבלת על הדעת. אני שומע את עצמי, וכל אחד אומר את זה על עצמו, כל הערוצים, כל אחד מלמד אותך.

זה ברור.

שמואל: לא להתייאש.

אנחנו צריכים להפעיל חינוך. במידה שהעם יספוג אותו, הוא יוכל להתחיל לשנות את המציאות כי האור יתחיל לעבור דרכו, הכוח העליון יתחיל לעבוד. זה מה שאנחנו עושים בסדנאות.

אף פעם לא היית בסדנאות שלנו?

שמואל: באופן פיזי עוד לא השתתפתי.

אז אנחנו צריכים להעביר אותך. פעם אחת, חצי שעה, שעה. אז אתה תרגיש מה זה עושה בפנים. אתה מיד תתחיל להרגיש אילו כוחות פועלים בך. במקום, אפילו אם אתה לא יודע כלום, אתה בא ומתיישב במעגל עם עשרה אנשים, תוך עשרים שלושים דקות אתה מתחיל להרגיש שפועל כאן איזשהו כוח, לא יודע מיהו, אבל כוח הטוב, המחמם, המקשר, הממלא, המרומם.

שמואל: כשאני בא לפה אני מרגיש את זה. כשאני בא ומדבר איתך אני מרגיש את הכוח המחבר, אני מרגיש את הכוח הטוב וזה פועל עלי. אני עושה הצגות כאלה ואחרות, אבל מבפנים כל האיברים מתחילים לקבל את המקום שלהם בפנימיות, אני מסכים איתך.

אז אני מזמין אותך לסדנה.

שמואל: אני אומר שאנחנו צריכים לעשות את הסדנה לאנשים שמקבלים את ההחלטות.

אנחנו משנים את העולם, העם משנה את העולם.

(סוף השיחה)