ישיבת כתבים

264

שיחה 10.8.21 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

דודי: נפתח את הישיבה שלנו בנושא הגדול שמעסיק את האנושות, המאבק במשבר האקלים.

חיים: לפי דו"ח מקיף שחיברו מאות מדענים מרחבי העולם ומישראל, גלי חום, בצורות וגשמים עזים רק ילכו וייעשו תכופים וקיצוניים יותר ככל שכדור הארץ ימשיך להתחמם, כאשר האוכלוסיות החלשות הן הפגיעות ביותר. ומי אחראי? אנחנו, בני האדם.

הדו"ח שחובר על ידי הפנל הבין ממשלתי לשינוי האקלים של האו"ם, ה-IPCC, מתאר מספר תרחישים שליליים אפשריים. גלי חום שתדירותם הייתה בעבר פעם בחמישים שנה יתרחשו פעם בעשור. אירועים של גשם חזק, מנגד בצורת, יהפכו לשכיחים הרבה יותר. אזור שסבל מבצורת פעם במאה שנים יכול עתה לסבול מבצורת כל חמש או שש שנים. הצפות באזורי החוף כתוצאה מעליית פני הים ועוד. החוקרים טוענים שהגורמים למשבר האקלים הם כמובן מעשי ידי אדם, פליטת גזי חממה וזיהום האוויר. אתה מסכים עם הקביעה הזאת שזה הגורם?

אני חושב שהיחסים בין בני אדם, היחס של האדם לדומם, לצומח, לחי ולבני האדם האחרים, זה מה שקובע את כל השינויים בסביבה לרעתנו, ואין שום סיבה אחרת. בואו נעשה בדיקה, נשרוף פחות גז, פחם ונראה שזה לא משתנה. ואז אחר כך נגיד, לא, זה לא בגלל שאנחנו שורפים הרבה נפט, זה בגלל איזשהו דבר אחר, שזה מגיע פעם בעשור.

אנחנו לא נספיק לבדוק את כל השטויות האלה שמדברים, שזה בגלל זה או בגלל זה, אנחנו צריכים לעשות מה שתלוי בנו. אין דבר יותר דינמי מיחסים בין בני אדם, בואו נתקן את היחסים בינינו ונראה עד כמה זה משפיע על האקלים, על כל דבר. אומנם אין קשר ישיר, מידי כביכול, מימין לשמאל ומשמאל לימין, אבל אם נעשה, אנחנו נרגיש את זה ממש כמעט מיד. כך אומרת חכמת הקבלה ואני לא יכול לא להאמין לה.

חיים: אם אנחנו נפסיק את פליטת גזי החממה וזיהום האוויר?

שום דבר לא יעזור. כלום. היום אני כבר יכול לדבר על זה בפה גלוי. גם דיברתי קודם, אבל לא עד כדי כך.

חיים: בקיצור, זה לא קשור בכלל להתחממות.

בטח שלא. יש הרבה מאוד נתונים שהם בכלל לא שייכים לזה. אנחנו כמו ילדים קטנים שממש זוחלים על פני כל כדור הארץ הקטן וחושבים שאנחנו במשחקים הקטנטנים שלנו עושים משהו, שום דבר לא יכולים לעשות. איזה הר געש אחד שיתפרץ באוויר יבטל לך את כל המכוניות [המזהמות] ופליטת גזים אחרים וכן הלאה. זה לא רציני, זה בסך הכול כדי לסגור את העיניים ולהגיד עשינו מה שאפשר.

חיים: אז מה באמת האשמה של בני האדם?

האשמה של בני האדם שהם מאמינים לכל מיני אינטרסנטים שרוצים להמשיך במה שהם קיימים ועושים את ההון שלהם ולכן עוזבים את הדברים האלה. להשפיע על האקלים, על כל כדור הארץ, על כל איזון הכוחות על כדור הארץ, אנחנו יכולים רק מהדרגה שלנו, דרגת המדבר. דרגות דומם, צומח וחי לא יכולים בזה להשפיע. אנחנו צריכים לאזן בינינו את המצבים שבינינו, רע לטוב וטוב לרע בין בני אדם, כדי שנגיע למצב הטוב בינינו, ש"איש את רעהו יעזורו", כולם חברים, כולם קרובים, כולם מבינים שחיים על פני כדור הארץ הקטן ואנחנו אחראים על כל הדברים האלה. אם אנחנו רק נחשוב בצורה כזאת, בואו נבדוק, ונראה שבזה אנחנו מרגיעים את כל כוחות הטבע. ושום דבר לא יעזור לנו חוץ מזה.

חיים: זאת אומרת כל הטבע מאוזן חוץ מהאדם.

כן.

חיים: ובמה האדם בדיוק לא מאוזן?

בשנאה לזולת. גם לדומם, גם לצומח, גם לחי וגם לבני אדם כמוהו, כל אחד מאיתנו מתייחס בצורה של שנאה אגואיסטית, ומוציא ממש מכל אחד ואחד מקסימום תועלת ללא שום חשבון לזולת, רק לעצמו.

חיים: מצב מאוזן זה מצב שאדם שונא ואוהב באופן שווה?

מצב מאוזן זה שאנחנו דואגים לטובת הזולת כמו שדואגים לעצמנו.

חיים: באותה מידה?

וודאי שבאותה מידה. כי אנחנו נמצאים כל פני כדור הארץ, זו מערכת סגורה, אקולוגית, ואם אנחנו נתייחס בצורה כזאת שחושבים על כולם, אנחנו בזה מגיעים לאיזון של כל הכוחות.

חיים: בטבע כשחיות אוכלות חיות אחרות הן לא דואגות לחיות האחרות באותה מידה שהן דואגות לעצמן.

נכון. הן נפעלות על ידי כוחות הטבע ולכן אין להן בחירה חופשית ואין להן שום בעיה בזה.

חיים: אז גם הן לא מאוזנות.

הן מאוזנות. זה שהן אוכלות זו את זו הן עושות את זה באיזון. אני עוד לא ראיתי אף מין חי שסתם הורס, שהורס את הכול מסביבו ועושה מה שבא לו, אף אחד לא עושה את זה חוץ מאדם.

חיים: לאזן את הרגשות שלנו בין שנאה ואהבה זה צריך להיות רק כלפי בני אדם או גם כלפי שאר הטבע?

כלפי כולם. אבל העיקר זה כלפי בני אדם.

חיים: למה הדגש על בני אדם?

כי זו הדרגה העליונה של היחסים בינינו.

חיים: ואז?

ואז, וודאי שאנחנו נראה שגם לדומם, לצומח ולחי אנחנו צריכים להתייחס בצורה מאוזנת, זאת אומרת להשתמש בהם רק בצורה הכרחית לחיים.

חיים: אם בעצם אנחנו נהייה מאוזנים, כמו שאתה אומר, בין שנאה ואהבה, נוכל להשתמש בדלק מאובנים, לשרוף נפט, גז, כמה שאנחנו רוצים ולא יהיה מזה נזק?

לא כמה שאנחנו רוצים, אנחנו נשתמש בטבע כמה שזה נחוץ לנו. מה שאנחנו היום מוציאים מכדור הארץ, מה שאנחנו בכלל מייצרים, הכול הולך מיד לפח, מיד לכלום, אנחנו לא צריכים את כול הדברים האלה. אנחנו חייבים להשתמש בדיוק כמו שבטבע דומם, צומח וחי, כל אחד ואחד משתמש למה שהוא צריך לחיים בלבד.

חיים: זאת אומרת כשבני האדם יהיו מאוזנים בין השנאה והאהבה שיש להם, הם ישתמשו בכל צורות הטבע לפי נחיצות, לפי מה שהם צריכים.

כן. ואז זה לא נקרא שהם מזיקים לשני. מותר לי לאכול דומם, צומח וחי בצורה, במידה שאני צריך את זה לחיים שלי. וגם הם ככה משתמשים זה בזה.

חיים: ואז זה לא יגרום לכל האסונות שאנחנו רואים היום שמתרחשים.

נכון. זה לא יגרום לשום אסון שבטבע, כי בזה אנחנו לא מוציאים את הטבע מהאיזון.

חיים: וכל הגופים האלה שיש היום של האו"ם, הגוף הבין ממשלתי הזה לשינוי האקלים וכן הלאה.

תן להם לצאת לפנסיה.

חיים: אמרת קודם שזה פשוט גוף שכולם אינטרסנטים.

וודאי, בשביל מה הם קיימים? הם קודם כל מעוניינים שכל התהליך הזה יימשך.

חיים: למה?

כי הם חיים מזה. ככל שיהיו יותר אסונות, אז אלו שצריכים לטפל באסונות מרגישים את עצמם יותר חשובים. זה לא הגיוני?

חיים: הגיוני כן.

אין שום בעיה. הבעיה רק שילכו לממשלות שלהם לקבל עוד בוכטה של כסף, עוד כוחות ועוד משהו. זו הבעיה אצלם. כלום חוץ מזה.

חיים: לפי אותו הגיון אז רופאים מעוניינים שאנשים יהיו חולים, גופים שנלחמים באנטישמיות מעוניינים שתהייה אנטישמיות וכן הלאה.

וודאי. כי הכול מבוסס על האגו של האדם. והאדם מסתכל רק בצורה אגואיסטית מאיפה אני יכול עוד ועוד להעלות את עצמי בחשיבות בעיניי האחרים. דיברנו על זה שאנטישמים וציונים עוזרים זה לזה. וככה זה בכל דבר ודבר שהאנושות פועלת.

חיים: בעל הסולם כותב במאמר "השלום בעולם" על מתקני עולם. אתה רואה בגופים האלה סוג של מתקני עולם כאלה? הוא מגדיר את זה כאנשים שמהם באים כל החורבנות.

כן, וודאי. נגיד יש לי שכן בעל מוסך ואני שמעתי ממנו הרבה פעמים "מתי יבוא הגשם". יש גשם אז יש כמה תאונות, מגיעים אליו, הוא מתקן. זה מה שהוא מתפלל, שיהיו יותר גשמים, יותר תאונות. הרופאים, מה הם יעשו בלי חולים? לא כמו עכשיו נגיד, שיש עומס גדול, אבל בלי זה? וככה כולם. מה עושים אנשים שמתעסקים שם בממשלות? אם לא יהיו סכסוכים בין המדינות או משהו כזה, במה הם יעסקו? הכול ממש מתבסס על יצר הרע ואנחנו צריכים להבין איך אנחנו מסדרים אותו, מאזנים אותו.

חיים: זאת אומרת תפקידם של כל הגופים האלה שבאים לטפל בבעיות הוא לוודא שהבעיות האלה נמשכות.

כן. כל אחד דואג להמשיך. אתה רואה תוך עשר שנים האחרונות כמה עלו ארגוני האקולוגיה, כל מיני כאלו, זה חשיבות גדולה מאוד להם. עכשיו הם יתחילו לרדת, כי יתגלה עוד מעט יותר ויותר שאנחנו לא מסוגלים לשלוט על כוחות הטבע, לפי מה שהם אומרים. תשרוף איזה פחם שם, עוד מיליון טון, כן, לא, זה לא ישנה.

דודי: העולם מתחיל להבין כבר שהוא נמצא בעולם גלובלי, הקורונה הראתה לנו קצת שאנחנו חיים בעולם גלובלי, אבל מה לגבי אחריות גלובלית, מאיפה היא תצמח?

מזה שאנחנו נרגיש מכות גלובליות ותלות גלובלית. אנחנו נתחיל לחשוב איך אנחנו צריכים בכל זאת להבין שיש עלינו אחריות גלובלית. סך הכול כדור הארץ זו מערכת אחת מאוד עדינה, מאוד קטנה, סגורה, ואנחנו מוציאים אותה מהאיזון.

נורמה: אם יש כל מיני קבוצות אינטרסנטיות, כמו שאתה אומר שיש להם אינטרסים שהמצב ימשיך כמו עכשיו, בכאוס, אז על מי האנושות יכולה לסמוך?

רק על עצמה. לא על ממשלות, לא על הקבוצות שכביכול מטפלות בבעיות רפואה, אקולוגיה, לא חשוב מה, כל המערכות שאנחנו בנינו, מהממשלה ומטה, אנחנו בנינו את זה בצורה עקומה, בצורה שלא יכולה להביא לנו ישועה. מפני שזה הכול אגואיסטי, לא לטובת האנושות זה בנוי.

חיים: נעבור רגע מהעולם לישראל. גם אנחנו עוברים כאן קיץ לא רגיל, אומנם מאוד רגוע בהשוואה למה שקורה במקומות אחרים בעולם.

חכה, חכה.

חיים: לאחרונה מומחים מאוניברסיטת תל אביב התראיינו לערוץ 12 ואמרו ש"ישראל לא ערוכה בכלל להתמודד עם משבר האקלים. אנחנו נמצאים בפיגור עצום של עשרות שנים בהשוואה למדינות אירופה. אבל יש תקווה שעכשיו הנושא יזכה לתשומת לב מרבית מאחר וכרגע זה רק דיבורים ודיבורים".

מה פתאום שאנחנו נתחיל להגיב נכון בישראל, איפה ראית דבר כזה? כול עוד לא מגיעה ליהודי מכה ממש על הראש הוא לא מתעורר. אני לא מאמין בזה בכלל. לא ראיתי דוגמה כזאת. לפני השואה לא אמרו ליהודים לא להישאר באירופה, לצאת מהר, עוד כל מיני כאלה דברים? אף פעם אנחנו לא יכולים לראות לעתיד. אנחנו עם הכי טיפש בזה. זה בכוונה כך עשוי מהטבע, אבל אנחנו הכי טיפשים כלפיי העתיד שלנו.

חיים: למה?

כדי לקבל מזה אחר כך מוסר השכל מה לעשות בפעם הבאה. והפעם הבאה גם לא עוזרת, אבל עוד פעם תוספת מוסר כזה מר, ועוד, עד שנגיע לגמר התיקון.

חיים: לדעתך, האם מדינת ישראל צריכה להגדיר את משבר האקלים כאיזו בעיה מרכזית, איום מרכזי?

משבר האקלים זה אחד האיומים הגדולים שיש לפנינו וזה לא ייעלם, מצד אחד. אבל מצד שני זה טוב, זה מאחד אותנו יותר בהרגשה שאנחנו חיים על פני כדור ארץ אחד קטן, שאנחנו עוברים אותם הרגשות, תלויים זה בזה, מזה אנחנו יכולים יותר להבין זה את זה. זה גורם לקשור את כל אומות העולם לאנושות אחת.

חיים: ישראל מדינה מאוד מפותחת. ואחד התחומים שבהם אנחנו הכי מפותחים בעולם זה פתרון בעיות המים. בישראל פיתחו את כל נושא ההתפלה וכל מאגרי המים והמוביל הארצי, השקיה וכן הלאה. הטכנולוגיות האלה שעזרו לפתרון בעיית המים בישראל יכולות לעזור בעולם, אולי זה מה שאנחנו צריכים לתרום?

לא. אלה דברים קטנים. אנחנו נמצאים בחוסר איזון עם הטבע הכללי, הגלובלי. תתחיל עם השקיה למטה, יבוא אלייך מבול מלמעלה, מה תעזור לך השקייה? יבוא איזה חום שממש לא יעזור לך כלום. לא, לא. אנחנו מוציאים את הטבע מהאיזון מפני שאנחנו הגדולים ביותר, החזקים ביותר, ודווקא מה שאמרת נכון על ישראל שאנחנו המפותחים ביותר, ואנחנו נמצאים בחוסר איזון הגדול ביותר ביחסים איש לרעהו. ולכן אנחנו גורמים לחוסר איזון בכל הטבע, בין דומם, צומח וחי וגם בני האדם, בין כל האומות. אנחנו, שנמצאים במצב הזה של פתיחה, בוא נגיד, התקדמות, נמצאים בגובה, אנחנו משפיעים על כולם חוסר איזון. וזה הכול תלוי בנו. ויבואו עוד אומות העולם ויגידו, "אתם אשמים, זה קורה בגללכם, אתם עשיתם את הדברים האלה".

חיים:, קודם כל, עד שאנחנו נגיע למצב מאוזן שיתקן את כל הבעיות, יש משהו ברמה המידית שאנחנו יכולים לעשות? נניח עם ישראל, נניח אנושות, אבל יש משהו מידי שאפשר לעשות?

אין דבר יותר מהיר, דינמי, שאנחנו יכולים לעשות מלשנות את היחס אחד לשני מפני שאחרת אנחנו הולכים לאבדון.

חיים: נגיד שאנחנו לא מאוזנים אבל אנחנו רוצים להיות מאוזנים ואז אנחנו מחליטים לעשות איזו פעולה, אפילו שאתה אומר שהיא לא יעילה, כמו צמצום של משהו, אבל כל העולם ביחד מחליט עכשיו על משהו ועושים את זה, האם אז זה יעזור?

יעזור רק דבר אחד, שאנחנו נשנה את היחסים בין בני אדם. זה הכול. בסופו של דבר, אחרי כל הסיבובים שאתה תעשה, לא חשוב איפה ואיך, רק יחסים בין בני אדם, אם הם ישתפרו לכיוון הדדי, טוב, רק זה ישנה את הכול, זה יגרום לרוגע לכל הטבע וזה מה שיקרה. על זה כתוב בנביאים, בתורה, ובחכמת הקבלה ודאי שכול זה מוסבר, רק את זה אנחנו חייבים. הכול יירגע אז.

שלי: אני שומעת שכמעט בכל תחום שאנחנו מדברים אנחנו מגיעים לנקודה שהיחס בין האנשים, המחשבות הרעות שלנו אחד על השני, הן גורמות לכל הבעיות, גם בנושא האקלים.

כן. אין שום בעיה אחרת חוץ מיחס אדם לאדם, שירצה לגרום טוב לשני.

שלי: אז בשביל ההסברה, אני פשוט רואה שכשאנחנו כותבים על זה באמת ומתחילות להגיע תגובות, הנושא דורש יתר בירור, טיפה יותר להבין איך זה עובד, מה אנחנו בעצם דורשים מהאנשים?

אנחנו דורשים מהאנשים להבין שאנחנו נמצאים בבעיה משותפת, כללית, כוללת, ואם לא ניקח את עצמנו כגוף אחד, כקרובים זה לזה, דואגים זה לזה, אנחנו לא נצא מזה, ונמות באותו בור שהכנו לעצמנו.

שלי: השינוי הוא מחשבתי או רגשי?

השינוי הוא גם במוח וגם בלב. כמו שכתוב בחכמת הקבלה, אני צריך להרגיש שהשני קרוב אלי, שהוא כמוני, ואנחנו חייבים להגיע בינינו ל "ואהבת לרעך כמוך" וכן הלאה.

שלי: זה מה שאני צריכה להרגיש, אבל אני עוד לא שם.

הטבע לא ישאל אותך אם את מרגישה או לא, אם את כבר שם או לא. הטבע יפעל עליך ויביא צרות ובעיות כאלו שמהר מאוד את תרוצי לכל דבר שיעזור לך להרגיש את הזולת.

שלי: אז בעצם מה משתנה במערכת? למה עכשיו יש לי מחשבות נגד הזולת, ומחר יהיו לי מחשבות בעדו?

את מרגישה היום צרות ובעיות מכל מיני דברים. נניח חס ושלום יש בעיות במשפחה, בעיות עם הילדים, עם הפרנסה, עם הבריאות, בכל דבר ודבר שסביבך מהבוקר ועד הלילה. כמו שכתוב בנביאים, שאנחנו עלולים להרגיש ככה, שבבוקר אני אתפלל שייגמר היום, ובערב אני אתפלל איך לעבור את הלילה. וככה יהיה יום ולילה, יום ולילה. ואז כשיהיו כאלה בעיות, אנחנו נתחיל להבין שהכול תלוי ביחסים בינינו, כי אין משהו שאפשר לשנות חוץ מהמחשבות. אנחנו צריכים ללמוד מהחיים שלנו שאין שום אפשרות לשנות כלום חוץ מאשר את האדם.

שלי: בדיוק את הנקודה הזאת אני רוצה להבין. כל אייטם שאנחנו כותבים מגיע לזה, "בואו נחשוב יותר טוב אחד על השני, נדאג אחד על השני, בואו נפסיק לשנוא". מה זה בעצם המחשבה, שאנחנו כל כך הרבה מדברים עליה?

המחשבה זה הכוח הכי גדול שיש בטבע, שפועל ללא מרחק, ללא השהייה בזמן, ממש. המחשבה היא הכוח העליון שבטבע, בטבע האדם. כמו שכתוב, "הכול במחשבה יתבררו".

שלי: ומאיפה מגיעה לאדם המחשבה?

ממחשבת הבריאה, כי אנחנו כלולים בה. וחוץ ממחשבה אין בכלל שום דבר בטבע. גם אנחנו קיימים במחשבה, וזה שאנחנו מרגישים שיש לנו ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, שאנחנו חיים בעולם, שיש גלקסיות, וכוכבים, זה הכול מחשבה. אין יותר ממחשבה.

שלי: אין חומר?

אין חומר. ודאי שאין, מי מדבר בכלל על חומר? ודאי שלא. רק מחשבה. אנחנו קיימים במחשבה. וסך כול המחשבה שבה אנחנו קיימים נקראת מחשבת הבריאה.

שלי: למה לי נדמה שיש חומר, ואתה אומר שאין חומר?

יש הרבה דברים שנדמים לך, מה לעשות? את בעלת דמיון.

שלי: אז אם המחשבה שלי מגיעה ממחשבת הבריאה, יש לי בכלל שליטה עליה? מה רוצים ממני?

דווקא על זה יש לך שליטה. דווקא על זה, וחוץ מזה אין. לא על הדומם, לא על הצומח, ולא של החי, על שום דבר אין לך אפשרות לשלוט. תנסי ותראי עוד כמה אלפי שנים.

אלא רק על המחשבה. "הכול במחשבה יתבררו". כשאת משנה את המחשבה שלך, זה נקרא שאת משנה את היחס שלך לבריאה, לבורא, דרך בני האדם, דרך כל מיני דברים כאלה שמעוררים אותך, ובזה את מגיעה לתיקון.

שלי: המדע טוען שאדם ממוצע חושב בין חמישים לשבעים אלף מחשבות ביום. איך אני אמורה לשלוט בזה?

את לא צריכה לשלוט באף אחת מהן. את צריכה רק לחשוב על דבר כללי, שמה שיתרחש בך, יתרחש לטובת כל מה שנמצא מחוצה לך.

שלי: מה זה? כמו איזו אימא של המחשבות שיושבת ורק חושבת ככה?

נגיד כמו אימא, לא חשוב. את רוצה שיצא ממך רק יחס טוב לכולם.

שלי: וכשאני רואה שבמבחן המציאות זה לא קורה לי, אלא יוצא ממני יחס רע להכול, מה לעשות עם זה?

תחפשי אמצעים כדי לשנות את היחס שלך למציאות.

שלי: מתי אפשר להאשים אדם במחשבה שלו, שבאמת יש לו פה איזו כוונת זדון ,שזה באמת עליו, ומתי זו סתם זרימה של הטבע שעוברת בתוכו?

קודם כל, אין כזה דבר "סתם" במציאות, אז אל תגידי מילה גסה כזאת, כי את חושבת שמשהו קורה "סתם". שום דבר לא קורה סתם, לא במציאות החיצונה, ולא בך בפנים. את לא מקיימת את הדברים האלה בכלום, אפילו שאת חושבת שאת עושה, או אפילו אחראית על איזה פעולות ומחשבות. אין, אנחנו צריכים להבין את זה, ולהשתדל להתקרב לכוח העליון, לאין עוד מלבדו כי הוא בעצם המקור לכל המעשים והמחשבות.

שלי: אז מתי אני אשמה במחשבות שלי?

את אשמה בזה שאת לא מבקשת.

שלי: מתי מחשבה הופכת ממחשבה יותר חלשה, זניחה, למחשבה שבאמת משפיעה על המציאות, אפילו משנה את המציאות?

אנחנו לא יכולים להבין ולסדר את זה נכון, לא יכולים. את לא יכולה, אלא לאט לאט, על ידי הרצון שלך להשתתף בצורה יותר ויותר פעילה במערכות הטבע, על ידי זה את תתחילי להרגיש את המערכות האלה, וזה נקרא שאת גדלה, מתקנת את עצמך, וכך תתקדמי. כשתרצי להיות כמו הטבע שנמשך לאיזון כמו דומם, צומח, חי, מדבר, גם את רוצה להיות איתם יחד, עם כל החלקים האלה באיזון. וחוץ מלהיות באיזון לא אכפת לך שום דבר. איזון זה נקרא "אהבה".

שלי: האם מחשבות חיוביות יותר, או כמו שאמרת, אפילו לכוון את עצמנו רק לרצות שייצא מאיתנו משהו טוב, מרפאות את הטבע, הן יתקנו את משבר האקלים?

צריכים ללמוד איך לעשות את זה, אבל נגיד שיש משהו במה שאת אומרת, כן.

שלי: מקובל שולט במחשבות שלו?

המקובל משתדל להיות מעורב בתוך הטבע, בכך שהוא מבטל את האגו שלו. ואז הטבע שזה הא-לוהים, כוח הטבע הכללי, משתמש בו בצורה נכונה. אמנם גם כך הוא משתמש בו, אבל אם האדם מוסיף לזה את הכוח שלו, מהבחירה חופשית שלו, אז בהחלט יש לו שימוש יפה ונכון.

שלי: אז אם אני מבינה נכון, האדם צריך בסופו של דבר לבקש ולרצות להיות חלק מועיל בטבע. שהטבע שמביא לו את המחשבות, ישתמש בו בצורה חיובית ולא שלילית?

מצוין. אם תסבירי את זה בכתבות שלך, זה מאוד יועיל.

דודי: נעבור לנושא הבא, הצעת חוק חדשה "יום אחדות לאומי". ההצעה זוכה לתמיכה נרחבת מרוב המפלגות, והיא קוראת לעגן בחוק יום אחדות לאומי שנתי. היוזמה החלה במטרה לקבוע יום לזכרם של שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו בקיץ 2014 על ידי מחבלי החמאס, אבל מטרת החוק התרחבה והיא באה לתת דגש לערכי האחדות, הנתינה, הערבות הדדית בחברה הישראלית ובעם היהודי בתפוצות, ולעורר יוזמה אישית ולאומית לפעולות נוספות, אשר יביאו לאחדות. מה דעתך על יום כזה בשנה?

אני לא חושב שאנחנו צריכים לקבוע ימים כאלה. כי אז תכניס עוד ועוד כל מיני אירועים כאלו, לכבוד כל מיני דברים שנעשו, נעימים או בלתי נעימים. אני לא חושב שזה נכון. אני חושב שפשוט אנחנו צריכים לחיות עם זה, ולא רק פעם בשנה לציין באיזו צורה.

זה נגד היהדות. וחוץ מזה אנחנו חוגגים שורשים רוחניים לפי הלוח הגשמי, ראש השנה, יום כיפור, פורים, חנוכה, פסח וכן הלאה. וחוץ מזה, אני כבר לא מדבר על ימי חול ושבת, ראש חודש. אני לא חושב שאנחנו צריכים עוד לעשות משהו. יש לנו יחס מלמעלה שהבורא הכניס, החדיר את כול מערכות הטבע לחיים שלנו, ומקסימום לפי זה, חייבים את זה לממש. וגם בצורה רוחנית.

דודי: נכון שכדאי שנעסוק יום יום באחדות, אבל כרגע זה רחוק מאיתנו.

תתחיל. זה לא יעזור לך, אם אתה תמשוך את תשומת לב הקהל לכל מיני אירועים כאלה. לא.

דודי: אם אני מתעלם לרגע מהסיבה שזה התחיל, זה הופך להיות יום אחדות לאומית פעם בשנה, שמקדישים לזה וזה בתור התחלה.

לא, אני מתנגד לזה בתוקף. פעם בשנה, זאת אומרת ש 364 ימים בשנה, חוץ מיום אחד, לא תחשוב על זה. זה טוב לממשלה, קבענו, יש לנו את זה, שמנו את זה על הקיר וזהו.

דודי: ברור לי שהאתגר הגדול זה לא יום אחד בשנה, אלא כל השנה.

אני אומר לך משהו אחר, שאתה בזה דוחה את כל העניין, כי זה מרגיע אותך שיש לנו יום אחד לזה.

דודי: איך שומרים על אחדות יום יום, נון סטופ?

יום יום צריכים לעורר את הלב. אחדות זה לא דבר שפעם בשנה יכול להיות, ואחדות בכלל זו כל המטרה של התיקון שלנו. אז איפה האחדות? הייתי אומר שהאחדות שלנו היא נמצאת בתשעה באב. אם נתקן את עצמנו, אז נשיג את האחדות בתשעה באב, וזה יהיה היום הכי טוב שיכול להיות בהיסטוריה של האנושות.

דודי: אז באופן כללי, אני שומע שאתה אומר, לקחת את הקו של היהדות, את החגים והמועדים.

אני לא מדבר על קו של היהדות, אני אומר שזה נמצא בטבע, ואנחנו כך צריכים לחגוג.

דודי: יש לנו לצורך העניין את יום השואה ויום העצמאות, ויש לנו עוד הרבה ימים שאנחנו רוצים לציין ולחגוג ולהזכיר לעצמנו.

אני לא חושב שזה ניתן. אני מבין שיום העצמאות זה טוב, כי הגענו למשהו אחרי אלפיים שנה, אבל זה לא צריך להיות אצלנו חג. בוא נחגוג את החג העתידי, כשאנחנו באמת נהיה עצמאים, נתעלה מעל האגו שלנו, ונחגוג את החיבור שבינינו, להיות עם חופשי בארצנו, ברצון שלנו. זה משהו אחר.

דודי: היית משתמש ביום כזה לדוגמה, כדי לציין משהו עתידי?

אני הייתי מוחק את כל החגים שהם לא באים לפי הטבע. שלא מצוינים בתורה.

דודי: יום השואה צריך להזכיר לנו את התפקיד שלנו, לא כדאי להשאירו?

אתה יודע איך עשו את זה, גילו פתאום שנגמר הכול ואז מתי עושים את יום השואה, והם דחפו את היום הזה. יש אפילו זיכרונות של אנשים על זה. לא עושים את זה ככה, אלא מבינים מה יש בטבע, איזה שורש, מתי הוא צריך להתגלות, לפי ענף ושורש מתי שהוא מתגלה בעולם שלנו, לפי זה קובעים.

דודי: אז לפי שורש וענף, מתי אנחנו חוגגים ומציינים את האחדות?

אני אומר לך, יום לאחדות העתידה, זה יום תשעה באב.

נורמה: במקרה הזה של אחדות, אפילו אם זה משהו סמלי, זה לא עוזר למודעות בחברה?

אז בדיוק ביום תשעה באב, בואו נתחיל לדבר על האחדות העתידית, שצריכה לקום מהחורבן.

שלי: מה הגישה הנכונה שהיית מצפה מעם ישראל ביחס לאחדות?

שהם יבינו שזה סוף ההתפתחות שלהם ורק בהשגת האחדות, הם ירגישו את עצמם יוצאים מכל הצרות.

שלי: ובאיזה אופן להחדיר את העניין הזה לחברה? מהו האופן הנכון? לא רק של "בני ברוך". בכלל, עם ישראל, ממשלת ישראל?

רק לכתוב ולהסביר בכל מיני צורות אפשרויות. אני לא רואה משהו אחר. בכל צורות התקשורת.

דודי: נעבור לאייטם שנקרא "יום העצלנות הבין לאומי". אחרי שמחקת את כל הימים יש יום כזה.

עצלנות זה טוב.

דודי: מדובר על עשרה באוגוסט שחוגגים ברחבי העולם את יום העצלנות העולמי.

איזה יופי.

דודי: הם קוראים לאנשים להוריד את הלחץ משגרת היום יום. חלק מהחוגגים מחליטים לקחת יום חופשה מהעבודה, לרבוץ על הספה, לא לעשות כלום, ככה רגל על רגל. ויש מדינות, נגיד כמו קולומביה, שמארגנות פסטיבלים שמעודדים יותר חיבור, ואפילו לשם הומור, באים עם פיג'מות לכיכר לחזק שמחת חיים.

מצוין.

דודי: למה מצוין?

כי אני אוסר על עצמי לדאוג מה אני מרוויח, איך אני מצליח, איך אני דורש משהו מהזולת, איך אני שייך לזה ולזה. סטלבט.

דודי: סטלבט, בדיוק.

אתה מכיר את המילה הזאת?

דודי: בטח, בטח מכיר וגם מיישם אותה. השאלה היא, עצלות זה דבר טוב. למה?

כי האדם כמה שהוא פחות עושה, הוא פחות מקלקל את החיים, החברה, הסביבה, ואת עצמו. כמה שפחות. אם הייתי יכול להחזיק באזיקים את כל באי העולם, אחרי חודש ימים, היית רואה איך הכול פתאום מתחיל לפרוח, הטבע נרגע, הציפורים מצייצות, הכול בסדר, אין חום, אין הצפות, אין כלום. רק תכניס את כולם שיהיו ככה.

דודי: ראינו את זה קצת בסגר הראשון שהיה בעולם עם הקורונה, פתאום לרגע היה ניצוץ קטן של ציפורים מצייצות בעולם. אבל אנחנו לא דומם, לא צומח ולא חי, אנחנו לא צריכים להיות כמו ציפורים ולשבת עם אזיקים ולא לעשות כלום.

אתה צריך פשוט לעשות דין וחשבון לטבע שלך ולהבין שאתה הגורם הרע היחידי והעוצמתי. ואתה חייב לעצור את עצמך ולהכניס את עצמך לאזיקים ממש.

דודי: מה הכוונה להכניס את עצמי לאזיקים? אני עובד, אני חי, אני מבלה.

תסתום את הפה שלך מלדבר פקה פקה, תקשור את הידיים שלך שלא תעשה סתם תנועות, את הרגליים כדי שלא תרוץ ותשוטט בכל מקום, אותו הדבר תעשה עם המחשבות והרצונות ויהיה בסדר.

דודי: אז בשביל מה צריך אותי, שאני אהיה פסל?

עכשיו אתה אמרת דברים נכונים. אז מי אני אם אני לא זה? מה שאתה עושה מהבוקר עד הלילה, כמו שכתוב בתורה, אתה עושה רק רע, כל היום. ואז מה אתה תעשה?

דודי: בוא ניקח את יום העצלנות הזה לתרגיל יומי, לסתום את הפה, לקשור את הידיים, לקשור את הרגליים, להשתיק את המחשבות שלי, להקפיא הכול. מי אני, מה אני צריך לגלות?

לך לים, תעשה משהו בגן או בחצר שלך, תעבוד עם כמה שכנים כדי לסדר את המגרש לילדים. תעשה משהו.

דודי: אלה חיים של פנסיונרים.

אלה לא פנסיונרים, אתה תעשה משהו טוב לחברה. זה נקרא "פנסיונרים"? קח את הילד הקטן שלך ביד, ולך עימו לראות משהו, להסביר לו בדרך. יש מה לעשות. אני מדבר על אדם רגיל, אני לא מדבר עליכם. אתם פועלים כל הזמן, משתדלים, אתם מטבע אחר.

דודי: אדם שיש לו תכונת עצלות מהטבע שלו, יש חרוצים יותר ויש כאלה עצלנים.

הכי טוב. זה מה שכותב בעל הסולם.

דודי: למה?

כי הוא עושה פחות דברים רעים מהאחרים.

דודי: ומאיפה נובעת תכונה כזאת של עצלות?

מתוך כך שהוא מבין בתת הכרה שיותר מועיל לא לעשות שום דבר.

דודי: זה עניין של אופי? זו צורת חשיבה שצריך לפתח?

זה הטבע. ויש כאלה שמסתובבים כמו מאוורר מהבוקר עד הלילה ורק עושים רוח.

דודי: בין להיות מאוורר לבין להיות כזה עצלן, לשבת, עדיף לשבת?

ודאי, בעל הסולם כותב "שב ואל תעשה עדיף", הוא מסביר על זה.

דודי: אתה מרגיש לפעמים עצלות?

אני העצלן הכי גדול.

דודי: אבל רואים הפוך. רואים שאתה פועל ועושה, ואם הייתה אפשרות היית טס בכל העולם עכשיו להפיץ.

לא. לפי הטבע שלי אני בין העצלנים, והייתי גם לפני חכמת הקבלה. רק אם אני רואה מטרה חשובה מאוד אז אני משקיע, אבל ברוב המקרים אני מעדיף לשבת ולחכות, שיעשו אחרים.

דודי: מה בכל זאת נותן לך דלק?

חשיבות המטרה, שהיא יותר גדולה מחשיבות העצלות.

דודי: יש קשר בין הרגשת עצלות ובין חוסר אנרגיות שמרגישים?

כן, הכול קשור ביחד. אין חוסר אנרגיה, יש פשוט חוסר חשיבות המטרה.

דודי: אם אדם מן הישוב מרגיש עצלות, חוסר אנרגיות.

אין לו בשביל מה להשקיע. הוא לא מרגיש שיש לפניו משהו שהוא חייב לעשות כי אחרת הוא מפסיד את החיים. יש כאלה שאומרים אפילו "אני אמות". תגרום לו שהוא כמעט ימות, ותראה אם הוא זז או לא.

דודי: מה העצה למי שאין לו כרגע בחיים מטרה גדולה שמחזיקה אותו, והוא מרגיש חוסר אנרגיות, עצלות, מה ייתן לו דרייב?

שישלם למישהו שיעמוד לידו עם המקל.

נורמה: מה ההבדל בין עצלנות לבין אדישות?

אני לא הולך לחקור עכשיו בדברים האלה. אדיש זה חוסר רצון, והוא מגיע מתוך חוסר במטרה, חוסר בפרס, ברווח. הכול תלוי ברצון לקבל, שצריך להרגיש שיש לפניו מילוי שהוא רוצה אותו באמת. כל החיים שלנו הם בין חיסרון למילוי.

שלי: אמרת שרק מטרה גדולה בעיניך מזיזה אותך, מהי מטרה גדולה וראויה?

שכדאי לזוז בשבילה, אחרת "שב ואל תעשה עדיף."

שלי: אבל איך אדם יודע אם המטרה שלו היא גדולה או רק הורסת את העולם?

הוא לומד מתוך המכות.

שלי: מהי בעיניך מטרה גדולה, שכל אדם ראוי שיזוז למענה?

יש הרבה דברים שאני עושה שאין להם מטרה גדולה, אבל הם תת מטרה. נגיד שאני עושה איזשהו טיול, משהו שאני חייב] כדי] להחזיק את עצמי. אבל המטרה הגדולה היא שעל ידה אני בטוח שאני מתקדם למטרת החיים, לתיקון הכללי של הנשמה.

אני חושב שאנחנו מיצינו את הכול, תצליחו. נגענו היום בכמה דברים שאפשר לפתח כל מיני פניות לקורא. בהצלחה לכם.

(סוף השיחה)