תוכנית טלוויזיה עם הרב לייטמן
"שאל את המקובל"
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 10.07.08
אם התיקון הוא ל- 600 אלף נשמות, אז מדוע צריך שמיליארדי אנשים ישתתפו בכך?
האם אדם יכול להיות אמיד ובעל ממון ועדיין להיות בדביקות עם הבורא?
מה כל כך טוב בחיי נצח? זה נשמע אין סופי וללא מפלט, והרי המוות זה סוג של התחדשות לנפש...
אחותי בת ה-6 ואני רבות לפעמים. מה צריך לעשות בכדי שנהיה חברות ונאהב זו את זו?
אם אני לא בטוח מהי הרגשת האור, איך אני יכול להיות בטוח מהי השתוקקות נכונה?
כי אדם הלומד דרך האינטרנט יכול להתקדם רוחנית ואף לעבור מחסום, אך מה עליו לעשות כשהוא במצב של ירידה?
לאחרונה בתי בת -10 נתקפת בפחדים רבים. כיצד אני יכולה לעזור לה?
איך ניתן ליישם את הכלל "ואהבת לרעך כמוך" של חכמת הקבלה מבלי לצאת פראייר?
האם אפשר להגיע לרוחניות בלי לדעת את מבנה העולמות, הספירות, הפרצופים...?
אורן לוי: שלום צופים יקרים. אנחנו כאן איתכם בתוכנית נוספת של "שאל את המקובל".
שלום הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום לכולם.
אורן לוי: מה שלומך היום?
הרב לייטמן: בסדר.
אורן לוי: יופי. אני מקווה שגם הצופים שלנו מרגישים טוב. ואני רוצה להזמין אתכם להמשיך ולשלוח שאלות גם עכשיו, דרך האתר www.kab.tv, או דרך הטלפון שלנו 1-700-509-209. אנחנו מביאים לתוכנית שאלות גם דרך הבלוג האישי של הרב לייטמן, שכתובתו היא www.laitman.co.il.
והיום נפתח עם שאלה טלפונית. בואו ונשמע אותה, שאלתו של יוסי ברק מאשקלון.
הרב לייטמן: הנשמה הכללית, זאת אומרת, הנברא הכללי שנקרא "נשמה", שלפי מטרתו נקרא "אדם", מלשון אֵדמה לבורא, לעליון, שלזה אנחנו צריכים להגיע, התחלקה ל"שישים ריבוא נשמות", זה נקרא שש מאות אלף חלקים פרטיים. ואחר כך שש מאות אלף החלקים האלה התחלקו לעוד ולעוד, להרבה מאוד חלקים, והם נמצאים בכל אחד ואחד.
כמו שמסביר בעל הסולם, גם במאמרו "גוף ונפש", שבכל אדם ואדם יש חלק מאותה הנשמה הכללית, והאדם צריך בסופו של דבר להתרכז כל כולו בכך שהוא מביא את החלק שלו להידמות לבורא.
אורן לוי: מה זה נקרא "להידמות לבורא", בשפה פשוטה?
הרב לייטמן: בשפה פשוטה, להיות בנתינה ואהבה.
למה כתוב ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא "כלל גדול בתורה"? כי כמו שהבורא מתייחס לכל הבריאה באהבה ובנתינה, כך גם האדם צריך להתייחס לכולם. ולזה נצטרך להגיע, רוצים או לא רוצים, מבינים או לא מבינים, זה סוף ההתפתחות שלנו.
אורן לוי: אז בכל אחד יש נקודה.
הרב לייטמן: כן, בכל אחד יש חלק קטן מאותה הנשמה הכללית.
זהו משא גדול ובלתי מובן, לאהוב את הזולת כמו שאני אוהב את עצמי, והרעיון הזה עדיין רחוק מאיתנו, אנחנו לא רוצים בכך, ולא מסכימים, וזה לא בראש של אף אחד. אבל כדי להקל עלינו את הרעיון הזה, ולהבין שהוא לטובתנו, אז אותם שש מאות אלף חלקים התחלקו לעוד ועוד מיליארדי חלקים. ואז לכל אחד יש איזה חלק קטן.
אורן לוי: חלק קטן במה?
הרב לייטמן: בעיכול הדברים, בהבנה שלהם, בהליכה של אדם נגד האגו שלו, וכך נגיע למימוש.
אורן לוי: ואז אותם שש מאות אלף נשמות פרטיות מתחלקות?
הרב לייטמן: אחרי שכל אחד ואחד יתקן את עצמו, כולם יתחברו יחד ונהיה כאגודה אחת.
אורן לוי: אז לזה צריכים להגיע כולם?
הרב לייטמן: כולם, ותוך ששת אלפים שנה.
אורן לוי: אז לא מספיק שיתחברו שש מאות או שש מאות אלף, כמו שיוסי שואל, האם כולם צריכים, כל בני האדם?
הרב לייטמן: כולם. שבעה מיליארד, לא חשוב כמה נהיה, מיליארד פחות או מיליארד יותר, אנחנו נצטרך להגיע לזה.
ואחרי שנגיע, כל אחד בתיקון הפרטי שלו, אז שוב נתחבר יחד לאותה הנשמה, לאותו המבנה כמו שהיה לפני שהתחלקנו. ואז אנחנו נעשים כ"איש אחד בלב אחד", כמבנה אחד כלפי ה', באותה דרגה ובאותה המדרגה, באותו המעמד כמוהו. זאת המטרה.
והמצב הזה הוא המצב הטוב ביותר שיכול להיות במציאות, להיות כמו הכוח העליון, ולזה אנחנו צריכים להגיע.
אורן לוי: כשכל המיליארדים שחיים על פני כדור הארץ יעברו את התהליך הזה ויצאו מהאהבה העצמית הטבעית שאיתה נוצרנו, לאהבת הזולת, לתכונת הבורא שהיא אהבה ונתינה, זה נקרא שכל החלוקות ותתי החלוקות האלה מתקבצות יחד לשש מאות אלף חלקים בסיסיים?
הרב לייטמן: ואחר כמו בפירמידה מתקבצים חזרה לאחד.
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלה שמגיעה דרך הבלוג שלך, ותלמידה כותבת לך כך:
הרב לייטמן: קודם כל, לא נברא שום דבר שאין לו מקום, אין לו זמן, ואין לו תיקון. והכל נברא כדי שבסופו של דבר בשימוש הנכון בכל התכונות שלנו נגיע למצב המושלם.
ולשם כך נצטרך את כל התכונות, את הכעס, התאווה, הגאווה, הניאוף והזיוף, כי כנגד כל דבר חיובי יש שלילי, ורק בקשר הנכון ביניהם נגיע למימוש היפה.
וכתוב, שהבורא שברא את העולם, ברא הכל לצורך זה ואין שום דבר מיותר. ולא כמו שחושבים, שאנחנו יכולים למחוק משהו מהאדם, או לחתוך ממנו, או שיש איברים מיותרים, או שיש בנו דברים מיותרים, בכל מיני דרגות בתוך האופי שלנו, או שיש בטבע יצורים שלא צריכים אותם, כמו זבובים למשל.
אורן לוי: משהו מיותר.
הרב לייטמן: כן, משהו מיותר. אז זה לא נכון, כי הכל זה מבנה אחד, מכלול אחד שאנחנו צריכים לשתף את כולם ולהשתמש בכולם.
אורן לוי: בוא נתייחס ספציפית לאנרגיה הזאת של כעס, שהיא ממש פוחדת שזה יתפרץ ויהרוס.
הרב לייטמן: הבעיה של הגברת, והבעיה של כולם היא, שאנחנו רוצים ללכת "ראש בראש", ולשבור את התכונות שלנו, שהן כאילו שליליות, וזה לא נכון. קודם כל, אנחנו לא יודעים אילו תכונות שליליוֹת ואילו חיוביוֹת. ולכל אחד יש דעה משלו בנושא זה. ובנוסף לכך אין לאדם כוח שאיתו הוא הולך לעשות זאת, ולא ברור לו לאיזו צורה הוא צריך להגיע. אין לאדם התחלה, אמצע או סוף של התהליך הזה, כדי לתקן את עצמו או לתקן את העולם.
וכתוב בתורה: "בראתי יצר רע", אין ללכת אליו עם מברג ופלייר ולהתחיל לשבור ולתקן אותו, או לחתוך אותו לחתיכות ולהמית אותו, כי "בראתי לו תורה תבלין". מה זו "תורה תבלין"? צריכים ללמוד את התורה, שנקראת "הוראה", שבה יש מאור המחזיר למוטב.
זאת אומרת, על ידי זה שלומדים את ספרי הקבלה, ולומדים בהם על המצבים הרוחניים המתקדמים שלנו, אלו שאנחנו צריכים להגיע אליהם, בכך אנחנו מזמינים אותו המצב העתידי שלנו, המתוקן, היפה, שיאיר אלינו עכשיו, וזה נקרא "המאור המחזיר למוטב".
ואז המאור הזה מתקן את האדם. וגם את הכעס והגסות, וכל מיני הצורות הכי לא טובות שלו, או אלו שנראות לו היום טובות, אבל הן לא טובות, הכל יטופל על ידי האור. כי האור הזה יודע בדיוק מה לעשות עם כל התכונות של האדם, ולאיזו צורה להפוך אותן.
אורן לוי: בוא נתמקד ספציפית בכעס. אדם שכועס, או בהתפרצות כזאת של כעס, איזו תכונה שמחריבה את הכל מסביב. אנשים לפעמים בטירופי כעס שוברים דברים.
הרב לייטמן: לא יעזור לו כלום! עד שהוא יביא את האור.
אורן לוי: וכשיבוא האור, מה יקרה עם הזעם הזה, עם הכעס?
הרב לייטמן: לא יודע, ואולי זה לא חשוב. אולי את כל הזעם, הכעס הזה, אדם יהפוך נגד האגו שלו. הוא יהפוך אותו כדי לתקן על ידו כל מיני נטיות רעות שלו. שעל זה הוא יתרכז ויתרגז, ולא על מישהו אחר זר, חיצון, אלא על הפנימי.
אדם לא יודע ולא צריך לדעת איך להשתמש נכון בכעס הזה ובאילו מקרים, וכלפי מה בדיוק. פשוט אומרים לו: תזמין "מאור המחזיר למוטב".
אורן לוי: מקובלים כועסים?
הרב לייטמן: ודאי שכן.
אורן לוי: על מה?
הרב לייטמן: בדרך כלל על כך שלא יכולים עדיין להשתמש במאור הזה נכון לתקן את עצמם. והכעס הזה מביא אותם לקיבוץ הכוחות, כך שהם מושכים את ה"מאור המחזיר למוטב" בצורה יותר מועילה, ומגיעים לתיקון.
אבל כל הריכוז שלנו צריך להיות "בראתי תורה תבלין".
אורן לוי: זאת אומרת, זה בעקיפין. זה לא כמו שאמרת קודם "ראש בראש".
הרב לייטמן: אנחנו רואים מכל ההיסטוריה שאנחנו לא מסוגלים לעשות כלום. גם הגברת ששואלת אומרת זאת, ובצדק.
ואחרי שאנחנו רואים, שאנחנו לא מסוגלים לתקן את עצמנו, עלינו להתייחס לתהליך התיקון בצורה הנכונה. להזמין את כוח התיקון מלמעלה.
אורן לוי: בואו נעשה חצי דקה הפסקה ונמשיך עם שאלות נוספות.
(...קליפ פרסומת)
השאלה הבאה, שאלתה של רותי. היא כותבת לך דרך הבלוג שלך:
הרב לייטמן: זה לא מותנה בכלום. אם אנחנו, אותה רותי ואני, וכל אחד מאיתנו, משווים את עצמנו היום לעומת אנשים שחיו לפני אלף או אלפיים שנה או יותר, אז היום כולנו "רוטשילדים".
יש לי הכל, יש לי כמה חדרים בבית, יש לי מים בבית, יש לי שירותים בבית, יש לי הכל. אני יוצא לסוּפֶּר, חוזר עם הרכב, ממלא את הכל. איפה זה היה פעם? פעם אדם אכל חתיכת לחם ביום וזה היה הכל בשבילו, וגם היה מרוצה ושמח שיש לו.
אורן לוי: אז עושר זה דבר יחסי?
הרב לייטמן: זה דבר יחסי ובכלל לא צריכים להיפטר מכלום. מה שאין כן התורה אומרת שאדם צריך להוציא עשירית מהפרנסה שלו להתפתחות העולם, לתיקון העולם. מה שנקרא "מעשר". פעם היו מביאים לבית המקדש, והיום אנחנו בדרך כלל נותנים את זה להפצת חוכמת הקבלה. כי זו גם אותה המטרה, להביא את הכל לקודש. "קודש" זה נקרא השפעה ואהבה.
ולכן כך נהוג לעשות אצלנו. אבל לא יותר ממעשר, לא יותר מעשירית. זאת אומרת, תשעה חלקים כמו שהיה בבית המקדש, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע, ועשירי לה'.
אורן לוי: כן, "קודש לה'".
הרב לייטמן: "קודש לה'", ולא יותר. כמו שכתוב, "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קודש לה' הוא". וכל היתר נשאר לך, גם אם יהיו לך מיליארדים.
בסופו של דבר אתה רואה איך להשתמש נכון בכסף, אבל אין בכך שום חובה. ואם אדם עושה זאת, אז בכך הוא כבר מסודר לפחות כלפי הממון שלו.
אורן לוי: האם נכון להתייחס לעניין הזה של עושר? יש אחד מצליח, עשיר. יש אחד שרוצה מאוד, אבל לא מצליח ולא עשיר. האם זה נכון להתייחס למצב שאדם מקבל בחיים שלו כעשיר או לא עשיר, כמו לתכונות אחרות? אחד יותר מפולפל, אחד יותר חכם, אחד יותר קשה תפיסה, אחד כעסן, האם זה משהו שבעצם נתון מלמעלה ואין כל כך מה להתעסק איתו? כמו שאתה אומר, מה שיש - יש. עשירית אני נותן לתיקון העולם, ותשע עשיריות לי. וככה זה, ולא להתעסק בזה.
הרב לייטמן: לא להתעסק.
שאלה: לא להתעסק בזה?
הרב לייטמן: לא להתעסק בזה. זו פשוט חובה, לעשות ולשכוח את זה. וכל יתר הדברים, כמו שדיברנו גם בשאלה הקודמת, להתרכז בלהביא את ה"מאור המחזיר למוטב".
אני צריך ללמוד נכון את מקורות חוכמת הקבלה, מקורות אוטנטיים, כשבדור שלנו אלה כתבי בעל הסולם, לפרש אותם נכון. ולפי זה אנחנו מזמינים את הכוח שמשנה אותנו. ואחרי שעשיתי את מה שמוטל עלי, להפסיק לחשוב על הכסף ועל כל הדברים האלה.
ובדיוק כתוב שזה החלק העשירי כנגד "מלכות", כנגד אותו חלק בנשמה שאני לא מסוגל לתקן, אז אני כאילו מפריש אותו, כי אני לא מסוגל לתקן אותו, ובזה אני פטור. ואת כל יתר החלקים שבנשמה אני מתקן.
אורן לוי: זאת אומרת, כל מה שאתה אומר, זה בעצם שאת כל זווית הראייה וההסתכלות שלנו על כל החיצוניות הזאת, כולל הכסף, עלינו להעביר פנימה ובזה לעסוק.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו ונשמע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: "גוג ומגוג" אלה כוחות שכבר פועלים בעולם, ולא שיהיו בעתיד, גם כתוב על "גוג ומגוג" עוד בתורה.
ואני חושב כמו שחוכמת הקבלה אומרת, שאנחנו צריכים להבין שכל הרע שיש בעולם, זה האגו של האדם, שיש בו כל מיני הכוחות האלה שכך נקראים. ו"גוג ומגוג" הם גם חלקים משם, ואנחנו צריכים לתקן אותם, ועלינו לתקן, ועל ידי ה"אור המחזיר למוטב". כי רק על ידי לימוד חוכמת הקבלה אנחנו מושכים את הכוחות האלה ומתקנים, כולל את "גוג ומגוג". וכל המלחמות האלה הן מלחמות פנימיות. אנחנו צריכים להעביר את כל מה שיש בתוך העולם מצורה חיצונית לצורה פנימית.
אם אדם מברר הכל בִּפנים, אם הוא מתקן את עצמו, הוא לא זקוק לכל כוחות הטבע השליליים שילחצו עליו ויעשו לו כל מיני צרות חיצוניות. אנחנו יכולים לברר בפנים את כל הכוחות שלנו, את כל התכונות שלנו, ולהגיע לזה שאם אנחנו מתקנים בפנים, אז מבחוץ אנחנו נמצאים בגן עדן.
ולכן, אנחנו, אלו שמפיצים את חוכמת הקבלה, מקווים מאוד שעל ידי הפצת חוכמת הקבלה ועל ידי הרבה אנשים, כמו שאנחנו שומעים כעת את כולם שואלים, נגיע למצב שנתקן את זה בצורה הפנימית. ולא נגיע לבעיות החיצוניוּת של "גוג ומגוג", כמו שאנשים חושבים שצריכים להיות מלחמות גדולות ואירועים נוראיים בעולם.
נקווה שנעביר את כל זה בתיקון הפנימי שלנו, מהיר ויפה.
אורן לוי: אתה אומר בעצם, שאם נבצע את המלחמות האלה בפנימיותינו, כל אחד בתוך עצמו, לא יהיו מלחמות חיצוניות.
הרב לייטמן: ודאי. כי כל מה שיש מבחוץ, זו העתקה מהמצב הפנימי שלנו. אם המצב הפנימי שלנו יהיה שלום, איזון הכוחות, תיקונים, לפי איך שאנחנו צריכים להתקדם, גם מבחוץ נראה אותו דבר.
לכן כל המשבר החיצוני שיש היום, בכל שטחי עיסוק האדם שבעולם הזה, בכל מה שמתעסקים, זו העתקה מכך שאנחנו מקולקלים בפנים ולא יכולים להסתדר.
אורן לוי: אולי אתה כמקובל יכול לתאר לצופים שלנו, סצנה אחת מתוך המלחמה הזאת של גוג ומגוג שמתנהלת בתוך האדם.
הרב לייטמן: זה כאילו הקרב הסופי, שבו אנחנו ממש הורגים את האגו שלנו בדרגה הסופית שלו, ובכך קמים להיות דומים לבורא, דומים לאלוהות, ממש עולים לדרגתו ומסיימים את התיקון.
בעולם שלנו, בצורות הפיסיות האחרות, אלה באמת מלחמות של כל העולם, מלחמת עולם, עם כל פצצות האטום והמימן. ומקובלים כותבים שזה יכול לקרות אם לא נתקן את עצמנו פנימית. אבל תיקון פנימי הוא הקובע מה שיש מבחוץ. ולכן אין כל כך מה לחשוב על בחוץ. כי לא נוכל לעזור לְמה שקורה מבחוץ, לא בנשק ולא בכלום. אנחנו יכולים לעזור לעצמנו רק בתיקון פנימי.
אם עם ישראל ידע את המסר שלו, לְמה הוא צריך להגיע כעם הנבחר, איזו חובה יש לו כלפי כל האנושות, להביא להם את שיטת התיקון, איך להיות "גוי קדוש", איך להיות "אור לגויים", אם אנחנו נממש זאת, אין שום בעיה, אנחנו נהיה בעולם יפה, ויתייחסו אלינו בטוב ובאהבה.
אורן לוי: השאלה הבאה מגיעה דרך הבלוג שלך. כותבת לך ורד:
אורן לוי: אני זוכר, דרך אגב, לפני שאתה עונה, פעם אחרונה שהייתי בחנות צעצועים עם אשתי, רצינו לקנות מתנות לילדים. אתה נכנס, זה כמו פארק ענק. זה כמו סופר מרקט, רק של צעצועים. ויש המון רשתות. למה כל כך הרבה צעצועים?
הרב לייטמן: קודם כל זה לא כלפי הילד. לילד מספיק אם ניקח קופסת נעליים, נחבר לה חוט, והוא ישחק איתה כמו עם מכונית, הוא לא זקוק ליותר. אלא ההורים הם בעצם המקולקלים, הם מביאים לילדים כל מיני משחקים, שהילדים משתגעים מהם. זה אפילו לא לפי הרצון ולא לפי הדמיון שלהם.
זו תעשייה גדולה שמתחילה מהטלוויזיה ומכל מיני דוגמאות, אחר כך ההורים מחפשים אותם בחנות ומביאים לילדים, ועל זה בא קלקול אחרי קלקול.
אורן לוי: אבל לַמה אתה אומר ההורים המקולקלים? איך הם יצאו אשמים? הולכים לקנות מתנה לילד, פתאום הופכים להיות הורים מקולקלים?
הרב לייטמן: כן, אבל כאילו שאנחנו חושבים שזה מה שהילד צריך, וזה מה שמתאים לו. ולמעשה הילד צריך דברים הרבה יותר פשוטים, טבעיים, לא מלאכותיים. הוא צריך לכוון את ההתפתחות הפנימית שלו לביטוי עצמו, ולא לחיצוניות כזו, "אני מפעיל שזה יהרוג את זה וזה ינצח את זה". כל הזמן מוציאים את הילד החוצה מעצמו, כל הזמן שיהיה במלחמות, כל הזמן שיהיה בניצחון, כל הזמן שיהיה בתחרות. אנחנו עושים אותם ממש מסכנים.
אורן לוי: אבל יש גם צעצועים שהם לא רק מלחמות.
הרב לייטמן: יכול להיות.
אורן לוי: אולי יותר אצל בנות. יש בובות, ויש בית בובות, ושמלה כזאת, ושמלה כזאת.
הרב לייטמן: זה בא מתוך הטבעיות. אבל אנחנו עושים לבנים ממש עולם מלאכותי לגמרי. גם לבנות, אבל יותר לבנים.
אורן לוי: אבל למה לאורך הדורות, העולם הזה, המִגוון, הריבוי הזה של הצעצועים, וכל הגוונים ופרטי הפרטים האלה, לַמה זה קורה? פעם היה פחות.
הרב לייטמן: פעם היה פחות, כי האדם התפתח. האדם היום מתפתח, הוא מקיף את כל העולם, ילדים יודעים מה זה מטוסים, מה זה אוניות, מה זה כל דבר ודבר. הם רואים דוגמאות בטלוויזיה, יש להם עולם ומלואו, והם רוצים שזה יהיה גם לידם ובשליטתם.
אורן לוי: גם ברוחניות יש צעצועים?
הרב לייטמן: כל הרוחניות זה צעצוע, זה משחק.
אורן לוי: מה זאת אומרת?
הרב לייטמן: זה משחק. כי כתוב, הקדוש ברוך הוא "משחק עם לוויתן", הכל משחק. האדם שנכנס לרוחניות לוקח את התכונות שלו ומתחיל לשחק איתן. אם אני רוצה לתקן את עצמי נכון, לפתח את עצמי, אני צריך להסתכל על עצמי מהצד. מי אני, עם תכונות אלו ואלו, נטיות כאלו, דחפים כאלו. ואני כאילו יוצא מעצמי ומסתכל על עצמי מהצד, אני מסתכל על הבובה הזאת מהצד. איך אני יכול לקחת את כל התכונות האלו, כל המחשבות, כל הרצונות, כל הדחפים, כל היוצרות שבי, כדי להביא את היצור הזה לדרגת הבורא.
ואז זה משחק. אני משחק, אני משנה בבובה הזאת כל מיני דברים, אני מתייחס אליה כמו לגוף שלישי, מחוץ לי, ואז אני משחק איתו, עובד איתו כמו עם בובה.
אורן לוי: ויש לך אחר כך עוד צעצועים? עשית צעצוע אחד, בנית בובה אחת, יש לך אחר כך עוד?
הרב לייטמן: יש לי דמות הבורא, כמה שהוא מתגלֵה לי, והדמות שלי מה שהיא עכשיו, ואני משתדל לקרב אותם. זה המשחק, משחק החיים.
אורן לוי: בואו נעשה חצי דקה הפסקה ונמשיך עם נושאים נוספים.
(...קליפ פרסומת)
השאלה הבאה היא שאלתו של שמואל מירושלים, מגיעה דרך האתר www.kab.tv, והוא כותב כך.
הרב לייטמן: כן, המוות אולי נראה לנו לפעמים מין יציאה מכל הצרות. הרי דווקא בזמן הזה יש הרבה מאוד התאבדויות. או אפילו לפני התאבדות, אדם שלוקח סמים או לוקח תרופת הרגעה כלשהי או כדור שינה, רוצה להתנתק מהחיים, רוצה להרגיש פחות את החיים, אז בשבילו, כמה שהוא מתנתק יותר מהחיים האלו זה עדיף. וכך באמת הרבה אנשים היו רוצים לעשות, אלא שהכוחות הפנימיים שלנו, הילדים, העולם, מחייבים אותם להתקדם ולחיות, אחרת כולנו כבר היינו מורידים את עצמנו לצורת חיים מינימאלית, פחות דעת פחות מכאוב.
אבל "עולם נצחי", אין הכוונה שהוא נמשך אין סוף זמן, כי ברוחניות אין בכלל זמן. אלא אנחנו עולים מעל הרגשת הזמן, התנועה והמקום, מעל כל המימדים, צירי הזמן, צירי המרחק שבעולם הזה. אנחנו לא יכולים עכשיו לתאר לעצמנו איך זה להיות למעלה מהזמן, אבל גם פיסיקאים מדברים על כך. שמחוץ לעולם הזה קיימת מציאות שהיא מעל הזמן, ששם הזמן הוא אפס, והמהירות אינסופית.
וגם הרמב"ם כותב שכל העולם שלנו נברא תחת מהירות האור, וכל הרוחניות היא מעל מהירות האור. מעל מהירות האור, זאת אומרת, שאין לאדם מקום, כי הוא יכול להיות בכל מקום בבת אחת. וזה מה שאנחנו רואים היום גם בפיסיקה הקוונטית, ואז גם הזמן הופך להיות אפס. אם אדם יכול להיות בכל מקום בבת אחת, אין זמן. הוא פשוט ממלא את הכל. ואין תנועה, לאן הוא צריך לזוז אם נמצא בכל מקום? מאיזה מקום ולאיזה מקום?
זאת אומרת, כשאנחנו מתחילים להרגיש רוחניות, אנחנו מתחילים להרגיש מימדים אחרים לגמרי. אני נמצא בכל מקום, ואני נמצא אז ללא תנועה וללא זמן, כי אני תופס את הכל בתוכי, אני בולע את כל המציאות, ואני מלא, אני מתמלא מאור אין סוף. והרגשה הזאת היא הרגשה נפלאה.
אבל חוץ מזה, זה לא שאין התחדשות, יש התחדשות. בכל זאת כשאני תופס את עולם אין סוף, כשהכוונה "אין גבול", אני גם כל הזמן מחדש אותו ומביא בו עוד כל מיני הבחנות משלי ומגלה בו הבחנות משלו. לכן "מעלים בקודש" מה שנקרא. אני כל הזמן מגלה יותר ויותר, נמצא בהרפתקה, אבל בהרפתקה יפה שממלאת אותי יותר ויותר. ואני לא רוצה להתנתק מזה כמו בעולם הזה, לקבל איזה כדור שינה ולהרגיש פחות.
ואני מאחל לכם להרגיש זאת, לכולם. ואז נצדיק את הבריאה, שבהחלט אנחנו מגיעים למצב אינסופי, יפה, טוב. וזה כדאי.
אורן לוי: בוא ניקח עוד שאלה, אולי תהיה זו השאלה האחרונה בתוכנית. שאלה יפה, כותבת לך חן דרך הבלוג שלך.
הרב לייטמן: זו בעיה מאוד קשה, היא נובעת מאגו האדם. והאמת שבמישור העולם הזה אין פיתרון, אלא אך ורק אם שתיהן יבינו. ובגיל שש ושבע כבר יכולים להבין, אנחנו מחנכים את הילדים שלנו במה שניתן בחוכמת הקבלה, לקטנים מגיל ארבע ועוד פחות מזה. ובאמת הם מבינים את זה, ואז הם מבינים את התלות ההדדית, ומבינים עד כמה שהם מוסיפים בזה לרווח ביניהם. וחוץ מזה, שמיעת הקטעים האלה, מקורות חוכמת הקבלה בצורה המוכנה לקליטת הילד, משפרת ומתקנת את הילדים בצורה כזאת, שהם כבר מבינים שהם צריכים להתמודד עם הטבע שלהם, וזה מביא לשלום.
אורן לוי: משפט אחרון לחן, מה היא תגיד לאחותה?
הרב לייטמן: "בואי נקרא יחד כל מיני אגדות של חוכמת הקבלה".
אורן לוי: תודה הרב לייטמן. "חוכמת הלב" זה ספר שתמצאו באתר שלנו, עם אגדות לילדים. בואו איתנו לאינטרנט, עד שבוע הבא שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(...קליפ פרסומת)
(סיום החלק ששודר בטלוויזיה)
(התחלת החלק שהועבר באינטרנט)
אורן לוי: השאלה הבאה שאלה שמגיעה דרך www.kab.tv, והאדם כותב כך.
הרב לייטמן: הוא צודק. אבל אין לנו גם גישה כזאת. איפה ההשתוקקות, איפה האור, איפה בדיוק כל התנאים האלה, הדחפים האלו שבי, הרצונות? אלא לאט לאט זה נפתח לנו, רק על ידי הלימוד. אני פותח ספר, אני לא מבין בו כלום, אני קורא ולא מבין כלום. המקובלים אומרים לי שאני צריך ללמוד בצורה שיטתית. שאני גם צריך להיכנס לקבוצה, שאני אקבל מהקבוצה התרשמות. שהרצון שיש בהם יעבור גם אליי, כי על ידי קנאה, שהם יודעים יותר, שהם מבינים, אני יכול להגדיל את הרצון שלי. ואז בצורה כזאת, לאט לאט אני מתחיל לקבל מהלימוד התרשמות נכונה, מי אני, מה אני, מה אני צריך לתקן, על ידי אילו כוחות. לאן פניי צריכות להיות מכוּונות.
אלה דברים שמתגלים לאט לאט בתוך האדם, רק על ידי הלימוד. זאת אומרת, לימוד אין הכוונה שאני צריך להיכנס לאיזה מקום ולהשקיע עשר שעות כל יום במשך עשר שנים. אלא כל אחד צריך להקדיש לזה בזמן הפנוי שלו חצי שעה עד שעה ביום. במיוחד לשמוע את הלימוד שלנו, בשעות הפנאי או בשיעור לילה, מתי שהוא יכול, ואז מתוך זה, תוך כמה שנים, הוא ירגיש פתאום עד כמה הוא פותח לעצמו את העולם הפנימי הגדול.
אורן לוי: זאת אומרת, ההשתוקקות הנכונה זה לא משהו שאני מסמן אותו והולך אליו בצורה ישירה, פרונטאלית, אלא כתוצאה מהלימוד היא נבנית בתוך האדם ואז היא מתגלה בו.
הרב לייטמן: ודאי. עדיין אין בנו אותם הרצונות שאנחנו צריכים להגיע איתם לרוחניות, לפקיחת עיניים, לגילוי העולם הרוחני, אלא הם נפתחים לאט לאט.
אורן לוי: השאלה הבאה מגיעה דרך הבלוג שלך, מישהו בשם "אדם" כותב.
הרב לייטמן: כן, מאברהם אבינו ודאי. אברהם היה בבלי, כמו שכולם חיו אז בבבל. ומתוך זה שגילה את חוכמת הקבלה, הוא קיבץ כמה תלמידים, כמו שכתוב, פתח אוהל והזמין אנשים. וגם שרה עשתה אותו דבר עם הנשים. ומתוך זה היתה להם קבוצת מקובלים, היינו, קבוצת אנשים שרצו ללכת בשיטתו של אברהם. זאת אומרת, "ואהבת רעך כמוך", "חסד", ולהגיע בזה לדרגת הה', שזאת המטרה של לימוד חוכמת הקבלה.
אברהם גילה שכל אותו משבר שהיה אז בבבל, בא דווקא כדי לחייב את האדם להתקבץ יחד, להתאחד ולהגיע לדרגת הה'. אבל שמעו אותו רק חלק קטן מהאנשים, ומהם הוא בנה את הקבוצה שלו.
אורן לוי: אחר כך גם הבנים שלו המשיכו בזה לאורך הדורות.
הרב לייטמן: כן, ודאי. וכך עד שהקבוצה הזאת הגיעה כבר למימד של עם, שנקרא "ישראל" לפי המטרה שלהם, "ישר אל".
אורן לוי: "ישר אל" הכוונה "ישראל"?
הרב לייטמן: לבורא, להגיע לתכונות הבורא, לדרגת הבורא, למימד של הבורא. וכך הלכנו כולנו, עד "חורבן בית המקדש". כשבזמן החורבן גם אנחנו כמו אותם הבבלים, ירדנו שוב לשנאת חינם ולא יכולנו להיות יחד באהבת אחים, וזה נקרא בעצם ה"חורבן". ומאז אנחנו קיימים באותו האגו, בשנאת חינם, עד דורנו.
אורן לוי: ואז בעצם התפזרנו על פני כל העולם, לתימן ולרוסיה ולכל המקומות.
הרב לייטמן: כן. כמו שהבבלים התפזרו על פני האדמה בזמן אברהם. והיום אנחנו שוב מתקבצים למקום שלנו, וקודם ישראל. וגם נגלית שוב "חוכמת אברהם" שזו חוכמת הקבלה, שתעזור לנו להיות מעל הטבע שלנו, מעל שנאת חינם לאהבת אחים. לחזור לזה, ולהיות מאוחדים יחד, מתקשרים יחד כולנו לעם קטן. לא להיות סתם "קיבוץ גלויות", שאנחנו נשארים בארץ ישראל, באותן התרבויות ובאותה המנטאליות כמו שהיינו, אלא אנחנו צריכים לקבל כאן חיבור בינינו. שנהיה שוב "כאיש אחד בלב אחד", כמו שהיינו ב"מתן תורה", בערבות, באחדות. ואם נגיע לחיבור הזה, מתוך כך גם נוכל ללמד בזה את כל העולם, ולהיות "אור לגויים".
אורן לוי: אז איך אתה מגדיר לפי זה "ישראלי"?
הרב לייטמן: "ישראלי" הוא מי שמשתוקק להיות כבורא. היום זה גם מי שנולד מאמא יהודיה, וגם מי שבא מכל עם ועדה, ולא חשוב מאיפה. אם הוא משתוקק, מרגיש בתוכו, בליבו, השתוקקות להגיע לבורא, הוא נקרא "ישראל", "ישר אל".
אורן לוי: אבל ספציפית אלינו, כאן במדינת ישראל, איך אתה מגדיר ישראלי?
הרב לייטמן: אני לא רואה כאן ישראלים.
אורן לוי: האמת, שאחרי שישים שנה, יש איזה משבר זהות כללית, אף אחד לא יודע להגדיר מה זה ישראלי.
הרב לייטמן: הם גם לא רוצים להכיר את עצמם כישראלים. אם ניתן לכל אחד הזדמנות לברוח מכאן, רובם היו בורחים. אנשים לא רוצים ללכת לצבא.
אורן לוי: כן, החוֹליים של החברה מוכרים.
הרב לייטמן: לא, אבל זה סימן שאנחנו לא "עם". ומכל שכן אנחנו לא "ישראל".
אורן לוי: אז בוא תגדיר לנו איך אתה רואה את החברה הישראלית של היום, שבה ההגדרה של "ישראלי" לא קיימת.
הרב לייטמן: לכן אנחנו לא עם.
אורן לוי: ומה מתוך חוכמת הקבלה אתה מגדיר "ישראלי". ישראלי כאן היום במדינה שלנו, מה זה צריך להיות, איזו צורה זה צריך ללבוש?
הרב לייטמן: זה רק חומר גלם, זה רק איזה תנאי קודם לתיקון. שאנחנו צריכים לפרסם לאנשים האלו מה הייעוד שלהם, מה התכלית שלהם, מה חובתם בעולם הזה, ואיך הם יכולים להגיע למצב הטוב. שכל העולם יכבדו אותנו, שיקבלו אותנו כחלק המיוחד, העיקרי, כמו שכתוב להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש", להיות "אור לגויים". כי יש לנו שיטה שעוזרת היום לעולם. שהעולם כולו מכיר עכשיו את המשבר שלו, ואת העובדה שהוא הולך לתוהו ובוהו. יש לנו שיטה להציל את העולם, יש לנו שיטה לעשות את העולם טוב, יפה, נאור.
ואם נציג זאת לפני העולם, אז באמת נזכה להיות "אור לעמים". ולשם כך התקבצנו אז בקבוצה של אברהם. וכל הצרות שיש לנו, הן רק כדי לחייב אותנו לקיים את העבודה הזאת. אם נסביר זאת לעם ישראל, הוא יראה ויבין זאת. אנחנו יכולים גם להראות לו דוגמה. איך אנחנו מפיצים את הקבלה לכל העולם, ואיך אנחנו זוכים לאהבה וליחס טוב מכל העמים, בכל המדינות, כולל במדינות ערב. בכל המדינות יש לנו קבוצות. אלה שמבינים מה אנחנו מביאים להם, כולם אוהבים אותנו ורוצים להתקרב אלינו.
אורן לוי: אז אם נסכם את הדברים, להיות "ישראלי" זה להיות החלוצים על פני כדור הארץ, שמשנים את הטבע שלהם מאהבה עצמית לאהבת הזולת, לתכונת הבורא.
הרב לייטמן: ומלמדים את זה לכולם, ואז כולם באים, כמו שכתוב בישעיהו.
אורן לוי: "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", "ונהרו אליו כל הגויים".
הרב לייטמן: נכון.
אורן לוי: בואו נעשה חצי דקה הפסקה ונמשיך עם כמה דברים אחרים.
(...קליפ פרסומת)
שאלה הבאה שאלתה של ורד, כותבת לך דרך הבלוג שלך.
הרב לייטמן: כל מה שיש בדומם, בצומח ובחי, בכל הטבע שסובב אותנו, זו העתקה מהפנימיות שלנו, מהיחס שלנו, כל אחד לעצמו ולאחרים. כי אנחנו נמצאים בטבע בדרגה העליונה, בדרגת האדם, בדרגת המדבר. אבל מכל פנימיות האדם שיש בנו, אנחנו רק רבים זה עם זה, אנחנו נמצאים ממש בנטיות לנצל כל אחד את הזולת. והמחשבות והרצונות שלנו הם הכוח העיקרי שבטבע, עד כמה שהוא נעלם, הוא הכי חזק, ולכן אנחנו משפיעים על כל הטבע, על הדומם, הצומח והחי, ובזה אנחנו הורסים את הטבע.
רק לשנות את המחשבות והרצונות שלנו, ובכך כבר היינו מצילים את העולם. הסביבה שלנו היא העתקה מהמצב הפנימי שלנו. ואם נבין זאת, אז לא נתחיל במאבקים האלה, לשרוף פחות פחם, לחסוך במשהו, לא לחמם ולא לקרר, כי אנחנו גם מגלים שזה לא עובד, שזה לא יכול לעשות תיקונים בעולם. אלא אך ורק יחס האדם להתפתחות שלו, למטרה שלו. אם הוא מתפתח נכון, אם הוא דואג לזה, זה יביא לו תיקון בכללות העולם.
אורן לוי: למה, מה הקשר בין זה שאני ואתה נתייחס טוב ויפה זה לזה, ובמקום בשנאה באהבה, לבין זה שבאיראן יהיה יותר נפט בבארות, שיבוא אלינו לתחנת דלק כאן ברמת גן.
הרב לייטמן: כמתנה מאחמדינג'ד.
אורן לוי: כמתנה מאחמדינג'ד, והמחירים ירדו חזרה.
הרב לייטמן: זה יבוא.
אורן לוי: אבל איך?
הרב לייטמן: אם אדם לא מושך את האור העליון המחזיר למוטב, המתקן את כל העולם בכללות את הדומם, הצומח, החי והמדבר, בזה הוא גורם רע בכל העולם. האדם צריך למשוך את האור, שיעשה את היחס הנכון בכל חלקי הטבע. ודווקא הוא, האדם שמתעסק בחוכמת הקבלה, יכול לעשות זאת על ידי חוכמת הקבלה, ואם הוא לא מושך אותו, אז בכך הוא גורם רע בכל העולם.
אורן לוי: ועל זה בדיוק היא שואלת, איך זה עובד, איפה הקשרים הנסתרים האלה?
הרב לייטמן: דרך האור. מה שחסר בעולם שלנו, הוא האור, הכוח העליון, שממלא את כל המציאות, מסדר ומחבר את כל המציאות. אם אדם יכול להמשיך את האור הזה ולא מושך, אז הוא אשם בזה שרע לעולם. באותיות ע' וע"א ב"הקדמה לספר הזוהר" כתוב, שישראל אשם בכל הצרות שבעולם, בכך שיש לו ביד האמצעי הזה להביא מאור לעולם, ולתקן את העולם, ולעשות את העולם יותר טוב, וזה מה שהוא לא מבצע. ולכן כל אומות העולם בתת הכרה, הם לא יודעים למה, אבל הם מרגישים בנו סיבה לכל הרע.
אורן לוי: הכל טוב ויפה.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: והמשוואה מובנת.
הרב לייטמן: אלא?
אורן לוי: תעשה כך, יקרה כך. השאלה היא, אם אפשר לתת הסבר לָמה המשוואה הזאת בנויה כך. למה אם נשנה כאן בישראל בעזרת חוכמת הקבלה את המחשבות שלנו, ואת היחס שלנו לזולת, איך הטבע מרגיש את זה.
הרב לייטמן: לא שאתה משנה את המחשבות והיחס שלך לזולת.
אורן לוי: אלא?
הרב לייטמן: על ידי כך שאתה משנה את היחס שלך לזולת, אתה נעשה קרוב לאור העליון, כי הוא נמצא ביחס היפה לזולת, בהשפעה ובאהבה, ואז אתה מקרב אותו. אתה מקרב אותו קרוב יותר לעולם שלנו, ואז נעשה שלום בעולם שלנו, נעשה קשר יפה בין הכל. אתה יכול למשוך את האור, אף אחד בעולם לא מסוגל לעשות זאת, כי יש בך היכולת הזאת. אתה כבר היית בהכרה הרוחנית בדורות הקודמים, לפני חורבן בית המקדש. יש לך תורת אברהם, אתה יודע איך לעשות זאת. ואם אתה לא יודע, זה כתוב בספרים שלך, ולאומות העולם אין הספרים האלו.
אורן לוי: בסדר, אז עשינו, משכנו את האור, קירבנו את האור לעולם שלנו. מה התוצאה בחומר?
הרב לייטמן: התוצאה בחומר, שהוא מתחיל להרגיש יותר כוח שבו, כוח חיובי, כוח האור.
אורן לוי: החומר?
הרב לייטמן: כן. החומר, אפילו דומם.
אורן לוי: נפט.
הרב לייטמן: כן, דומם, צומח, חי ומדבר, יד האדם נמצאת בכל הדברים, כולם עולים ויורדים יחד עם האדם, כמו שכתוב ב"זוהר".
אורן לוי: אור מתקרב לעולם שלנו, זה מביא יותר שפע, מה?
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: יותר תבואה, יותר גשם, יותר נפט, יותר מים?
הרב לייטמן: ודאי! כי אלה תוצאות. אתה חושב שתבואה תלויה בגשם או בחום? רק נראה לנו שכך.
אורן לוי: אלא במה היא תלויה?
הרב לייטמן: בפנים היא תלויה בכוח שעושה את הכל, שמחזיק את הכל, בכוח החיים, שזה נקרא "האור". התוצאות החיצוניות האלה, חום, לחות, מינרלים, גשם ושמש, שמשפיעים על התבואה, הן תוצאות חיצוניות, שאחריהן עומד הכוח העליון שמחזיק את הכל. ואתה מקרב את הכוח העליון הטוב, ובזה אתה משנה את העולם. ורק בך יש היכולת הזאת לעשות. ולכן אומות העולם מרגישים את זה, ושונאים אותך, ואומרים שאתה אשם.
אורן לוי: בוא ניקח תופעה שלילית. אמרת מבחינת תבואה, ושפע. בוא ניקח דבר אחר, צונאמי. תסביר צונאמי במונחים של אור. מה עומד מאחורי הצונאמי, אילו שינויים באור הזה קרוב, רחוק, בורח, מתחמק, שפתאום אני רואה צונאמי. מאות אלפי מתים. נחרב חבל ארץ. תסביר לי צונאמי במונחים של "בא אור", "לא בא אור".
הרב לייטמן: העולם שלנו נמצא סך הכל בין שני כוחות, חיובי ושלילי, מושך ודוחף, כוח הפלוס והמינוס, במגנטים, צפון ודרום. לא חשוב איך, תמיד כולו בין שני כוחות מנוגדים, אין תכונה, אין כוח, אין תופעה אחת, בלי שיש כנגדה השנייה.
ולכן אנחנו יכולים לגרום לאיזון של שני הכוחות האלה. לא צריך להיות אחד יותר ואחד פחות, האיזון בין שניהם נקרא "העושה שלום במרומיו הוא עושה שלום עלינו". "שלום" זה נקרא שלימות, השלמה בין שני הכוחות. הכל צריך להיות בעולם, כולם. אבל אם הם נמצאים במגע יפה, באיזון ביניהם, בנוסחת הקשר הנכון, אז הכל מסתדר, וזה נקרא "שלום".
אורן לוי: וזה מה שקורה כשאנחנו מביאים אור לעולם שלנו?
הרב לייטמן: חסר בעולם שלנו אור, כוח חיובי, כדי לעשות איזון עם הכוח השלילי. אנחנו לא מביאים את זה, אפשר לעשות זאת רק על ידי חוכמת הקבלה, בכך שלומדים אותה, ועל ידי זה מקרבים את הכוח העליון הזה לכאן.
אורן לוי: ואז כוחות הטבע, כמו שאתה אומר אפילו ברמת הצונאמי, מאוזנים ואז אין צונאמי.
הרב לייטמן: לא רק צונאמי. אין שום דבר שיכול לגרום לרעה. יכולות להיות כל מיני תופעות טבע, ודאי שיהיו, אבל כולן יהיו טובות, ידידותיות אליך.
אורן לוי: לטובתנו.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: בואו נעשה חצי דקה הפסקה, ככה נחשוב על הדברים, על המשמעות שלהם, ונמשיך לכמה דברים אחרים.
(... קליפ פרסומת)
השאלה הבאה היא שאלה טלפונית של ישראל מאשדוד, בואו ונשמע אותו בבקשה.
הרב לייטמן: מרגישים שהוא נמצא בירידה.
אורן לוי: אולי נסביר לחלק מהצופים שלא יודעים מהי "ירידה", מהו "מחסום", על מה הוא שואל ואז נענה.
הרב לייטמן: האדם נמצא במצב לא טוב. המצבים הלא טובים האלה מקדמים אותו לשאלה "מה הטעם בחיי?", "בשביל מה אני חי?". ועל זה שואל היום כמעט כל העולם. עקב זה נמצאים בדפרסיה, בייאוש, בהתאבדויות, בסמים, בכל מיני דברים. זו התוצאה של השאלה הזאת, שאין לה תשובה.
אחרי כל מיני המאורעות האלה, אדם מגיע לספֶר, לספרי קבלה אמיתיים, שמסבירים לו בשביל מה הוא חי. ואז הוא מתחיל "לשתות" מהספר הזה עוד ועוד, ומתחיל להתקדם. אחרי תקופת התקדמות הוא מתחיל להרגיש שיש משהו לפניו, איזה מבוי סתום. הוא מפסיק להבין, מפסיק להרגיש, נמצא בערפול חושים. וזה נכון, כך צריך להיות בדרך, כי זו הרגשת ה"גלות". הוא מתחיל להרגיש שהוא נמצא בניתוק מהעולם הרוחני, מהעולם הנאור.
אורן לוי: גלות רוחנית?
הרב לייטמן: גלות רוחנית. שלא נכנס, יש משהו, אבל זה רחוק, זה לא מובן, זה דוחה, יש חושך. וזה מובא בחוכמת הקבלה בהרבה מאוד סיפורים וציורים, המתארים מה האדם מרגיש. ומה צריך לזה? רק שני דברים: עקשנות, זאת אומרת, סדר לימוד נכון, למשל שעה ביום, כל יום, ולא לוותר על זה, ורצוי שזה יהיה קשור למערכת הלימוד. שאדם לומד יחד עם כולם, שואל, משתתף איתם בכוחות.
חייבים קבוצה, אפילו באינטרנט, קבוצה ווירטואלית, אדם חייב להרגיש אנשים אחרים. אלה נמצאים בעלייה, אלה נמצאים בירידה, אלה מיואשים, אלה בהתפעלות, והוא מקבל מכולם גם רצונות, גם כוח התפעלות, גם הכל. ואז אדם מתפתח, ויש לו עליות וירידות שחייבות להיות בדרך ההתפתחות. כמו מדען שלא מבין וכן מבין, ואז מצליח, ושוב לא מבין, ושוב מצליח. כל הדרך שלנו היא ימין שמאל, ימין שמאל, על שתי רגליים, וכך אנחנו מתפתחים.
לכן הבעיה היא, כמו המצב של ישראל מאשדוד, שהוא לא מספיק קשור לאחרים שנמצאים גם באותה הדרך. אם היה קשור יותר, היה עובר מהר יותר את המצבים. אני אומר זאת מתוך ניסיון, ומתוך מה שאני רואה על הרבה תלמידים.
אורן לוי: דרך אגב, אם תיכנסו לאתר שלנו www.kab.co.il, תוכלו למצוא אינפורמציה על הקבוצה הוירטואלית. זו התקבצות של אנשים שלומדים דרך האינטרנט, ונמצאים בקשר וירטואלי זה עם זה, ובאמת עוזרים ומחזקים זה את זה.
נעבור לשאלה אחרת, שאלתה של שרית, היא כותבת לך דרך הבלוג.
הרב לייטמן: להסביר לה בצורה פשוטה, שהדברים האלה הם לא רציניים, שיש לנו עסק עם האלוהות, עם הכוח הטוב שמקיף אותנו, עוטף אותנו, פועל בנו ודואג לנו. בקיצור להסביר לה את הבריאה בצורה כזאת. עוד לא ראיתי אף פעם שהסבר אמיתי על חוכמת הקבלה מביא את האדם לפחדים. ההפך, הוא מבריח את כל הבעיות, את הפחדים, והאדם הקטן מתחיל לגדול נכון.
אורן לוי: אנחנו מפתחים את הילדים שלנו מגיל אפס. אבל אני רוצה שניכנס בכל זאת לסיטואציה הזאת שבה שרית נמצאת. הילדה שלה עכשיו חשה פחד. מה היא עושה? היא באה אליה, מה היא אומרת לה? אני הילדה שלה, דבר אלי. אתה שרית.
הרב לייטמן: אני מאמין רק בכוח אחד, שזה כוח האור המחזיר למוטב, שפועל על כולם, כמו שכתוב "לכל בשרו מרפא". ולכן לקרוא איתה ספרים שלנו המיועדים לילדים, וגם יותר מילדים. לקחת מהארכיון את כל השיעורים שלי עם הילדים, להראות לה את השיעורים האלו. יש לנו כבר הרבה שיעורים עם ילדים. איך שהם שואלים, איך שהם עונים, איך שהם שרים יחד. יש גם תיאטרון בובות, כל מיני דברים כאלה. להראות לה את הדברים האלו. האור שנמצא בזה, כשהיא מקרבת לעצמה את הכוח הזה, שהוא התרופה היחידה לכל המציאות שלנו, ישפיע עליה ובטוח שהיא תיפטר מזה. אני רואה כבר במשך שלושים שנה איך זה עובד.
אורן לוי: אני רוצה רק לספר לצופים, מי שעוד לא יודע, כל יום ראשון אחרי הצהריים הרב לייטמן נותן שיעור לילדים, שמתחברים אליו גם ילדים במרכז שלנו בפתח תקווה, וגם כל אחד מהבית דרך האינטרנט, וגם בכל רחבי העולם. ויש אפשרות לשבת ולראות את זה ב www.kab.tv ולשאול שאלות, ולקבל תשובות באון-ליין. בתוך השיעור יש קטעי תיאטרון, ושירים, ואווירה מאוד מאוד מיוחדת.
הרב לייטמן: וחוץ מזה יש שיעורים בארכיון.
אורן לוי: כן. ובארכיון תוכלו למצוא את כל השיעורים שלנו, דרך האתר www.kab.co.il ארכיון שיעורים. ויש לנו גם מדור מיוחד "חינוך על פי הקבלה", ששם ריכזנו את כל החומרים לילדים.
נעבור למשהו אחר. שואל מישהו מאזור המרכז דרך www.kab.tv.
הרב לייטמן אז מה אם הוא יוצא פראייר? אני מסתכל על העולם, העולם גולם. לא שאני מזלזל באנשים, אלא אני מסתכל עליהם כיחס הבורא אלי. הוא מציג לי את התמונה הזאת, הוא רוצה שמתוך התמונה הזאת אלמד איך להתייחס לתמונה נכון, לכל אחד ואחד. ולכן אני לא שם לב איך שאדם מתנהג אלי בחזרה, אם רע או טוב. חוץ ממקרים, שכתוב שאנחנו אז ממש צריכים להתגונן.
אבל ביחסים רגילים אני מקבל את ההתנהגות שלו כנתון שעליו אני צריך להתגבר, ולתקן את עצמי, וכמו שכתוב "איזהו גיבור שבגיבורים – מי שעושה שונאו לאוהבו". ולכן בשבילי כל העולם הוא מגרש משחקים, מקום תיאטרון, מקום מעבדה. שבו אני משחק, מתקן את עצמי, עושה את עצמי במשהו עוד יותר ויותר דומה לה', שלזה אדם צריך להגיע.
ולכן ההפך, יכול להיות שזה "עזר כנגדו" כמו שכתוב. שפָּרְעה, שהוא סמל של כל הרע, "הקריב בני ישראל לאבינו שבשמיים". אז יכול להיות שאני צריך להודות לכל אותם האנשים, שדוקרים אותי, ומתנפלים עלי. כי בצורה כזאת הם עוזרים לי להיות עוד יותר חזק, עוד יותר מבין, עוד יותר להתגבר על עצמי. וכך לאט לאט, בכמה שאני מסוגל, לפעמים אני לא כל כך מסוגל, לפעמים מוציאים אותי מהכלים, אבל בדרך כלל צריכים להשתדל להבין שהעולם הוא הצגה, ולהתייחס אליה כאל "אלהים" שבגימטריה הוא הטבע, שאם אתה מתייחס אליו נכון, אתה מגיע למעמד שלו.
ואז לאותם האנשים שדוקרים אותנו, ששונאים אותנו, אנחנו צריכים להגיד "תודה רבה", שבעזרתם הגענו לזה.
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלתו של אורי מגדרה, הוא כותב דרך www.kab.tv.
הרב לייטמן: למען האמת, כן. וקודם כל, לא צריכים לדעת. אם תשאל דרך הבלוג, אפתח לך את חוכמת הקבלה ואראה לך מראי מקומות שבהם כתוב, שספרי קבלה לא נכתבו כדי לדעת. וכותב על כך בעל הסולם באות קנ"ה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שאדם לא צריך לדעת, "ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם". אם הוא קורא ולא מבין, אבל משתוקק להיות בעולם הרוחני, הוא משתוקק לגלות את המציאות האמיתית ולא את זאת שמסתובבת כאן, הוא רוצה להרגיש את הנצחיות, שבה הוא נמצא מעל כל הטבע - לזה הוא לא צריך לדעת כלום, כי אז בשכל שלנו אנחנו גם לא יכולים לדעת
הוא יפְתַח את זה רק על ידי רצון והתמדה בקריאה. כי על ידי קריאה שאתה קורא ולא מבין, אתה מושך על עצמך את האור המקיף שפותח לך את הנשמה, ואז בנשמה אתה מרגיש בצורה טבעית. כמו שאתה מרגיש את העולם בצורה טבעית, דרך העיניים, דרך האוזניים, דרך כל החושים שלך, כך דרך החושים שנמצאים בנשמה, תרגיש את העולם הרוחני.
ולזה לא צריכים שום חוכמה. אל תלמד, רק תקרא. ותקרא לא לשם לימוד, אלא שיבוא משהו ויפתַח לך את הלב.
אורן לוי: אני רוצה להודות לך, הרב לייטמן.
הרב לייטמן: זהו, זמננו נגמר?
אורן לוי: כן הזמן שלנו לשבוע נגמר. עוד שבוע תהיה עוד תוכנית.
אני רוצה להודות לכם שהייתם איתנו, ולהגיד לכם שמי שרוצה להיכנס למסגרת מסודרת של לימוד, אנחנו מאוד מאוד ממליצים, מי שיכול להגיע אלינו לכאן, בבית "קבלה לעם" בפתח תקווה, ז'בוטינסקי 112, יש מסלול מיוחד שנקרא "קמפוס קבלה". גם לימודי בוקר, גם לימודי ערב, מתחילים בקרוב קורסים חדשים. זה מחולק לסמסטרים, עם עזרי לימוד והכוונה. מאוד מומלץ.
עד הפעם הבאה שיהיה לכם כל טוב, ולהתראות.
(סוף התוכנית)