המסר שצריך לעבור במרכז המבקרים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 20.03.2025 – אחרי עריכה
דודי: מושי, רואי ואני מובילים ביחד פרויקט שנקרא "מרכז מבקרים", אנחנו מתכננים לסגור את המתחם כמו שצריך ולהביא לכאן אוטובוסים עם כל מיני קהלים. כל מיני עובדים מחפשים לקחת את האנשים שלהם ליום כיף, ללמוד משהו, תרבות, וחשבנו להביא אותם לראות מה זו חכמת הקבלה. לספר להם איך הכול התחיל, מאברהם, משה, רשב"י, האר"י, בעל הסולם, אנחנו וכולי, להסביר מה אנחנו עושים, להסביר על החיבור, ולעשות את זה בצורה מעניינת כמו סרט, הרצאה קצרה, מולטימדיה, אינטראקטיבי ומעניין.
נפגשנו כבר עם מומחה שבנה הרבה מרכזי מבקרים, הבאנו אותו לפה והוא התרשם, ועכשיו אנחנו מתחילים לעבוד איתו קצת, לבנות משהו כזה. זה יהיה גם וירטואלי וגם פיזי פה. זה הפרויקט ואנחנו חושבים שתוך תשעה חודשים נצליח להקים משהו ולהביא את האנשים שלנו, תלמידים, כל מי שמעוניין, חברים מהעבודה, חברים שכל אחד יביא, וזו תהיה חוויה שעוסקת בקבלה נטו, מי זה בעל הסולם, וכך נעשה כבוד לכל החכמה.
מושי: כן, אבל נעשה את זה הרבה יותר אינטראקטיבי, נפעיל את האנשים, לא רק שאדם יבוא, יסתכל, ילחץ, יקרא, כי זה באמת משעמם. יש שיטות איך לערב את האדם, את הרגשות שלו.
דודי: יש כמה גישות, מעניין לשמוע מה אתה אומר. אפשר להאכיל את האדם בכל מה שיש לנו להגיד, אבל המומחים פחות מתרשמים מלדחוף לאנשים את כל האינפורמציה, אלא הם חושבים שיותר טוב לעורר אותם, להשאיר בהם חיסרון. זאת אומרת, יותר לעורר שאלות, מי אני, מה אני, מה זה המקום הזה. כן לתת תשובות, אבל לא לתת שיעור. אם אדם בא פעם אחת, אז קודם כל לסקרן אותו, לפתוח לו את הראש לאפשרויות שקיימות, ואם הוא כבר מתעניין וזה תופס אותו, הוא הרי יחזור, זאת הגישה.
נראה לי שכן. זה טוב.
דודי: יופי.
מושי: יש עכשיו סרטים שמשאירים אותך בלי סוף, אתה צריך להשלים את הסוף, אתה לא יודע מהו.
רואי: אנחנו פשוט רואים שנתקענו בהפצה וגם בגדילה של כמות האנשים, לכן חשבנו שדרך מרכז המבקרים נצליח לעשות פריצה גם פה בארץ וגם וירטואלית נוכל להגיע ליותר קהלים. שמנו לעצמנו כמה יעדים, יעד אחד הוא שאנחנו רוצים להגיע לעשרת אלפים מבקרים בשנה והמטרה היא שלפחות אלף מהם ימשיכו איתנו בפעילות פיזית, ממש יצטרפו ויהיו פעילים. בכלל אנחנו רוצים שבתוך המרכז יהיו גם עוד אפשרויות, תהיה חנות ספרים ואדם יוכל לקנות ספרים, להירשם לקורסים, להמשיך איתנו וירטואלית.
דודי: אנחנו מחפשים עוד דרכים להפצה כי קמפוס יש לנו, מי שרוצה יכול לבוא ללמוד. טלוויזיה, יש כבר תוכן ואנחנו מחדשים. טקסטים יש בשפע, ספרים יש בשפע, לא מפסיקים להוציא ספרים בכל השפות. באינטרנט אנחנו עושים מה שאפשר. כאילו סחטנו, אבל לא שזה מביא אנשים. לכן מצאנו עוד אפשרות, לעשות מרכז שעוסק בחכמת הקבלה, המרכז הראשי בישראל. אם אדם רוצה לדעת מה זה קבלה, מה זה זוהר, מי אנחנו ומה אנחנו עושים, שיבוא. זה ניסיון, נראה מה יצא.
מושי: יש את הארכיון שלך של הרב"ש ובעל הסולם, האם אפשר יהיה לקחת משם את הדברים ולהראות אותם?
תלוי באיזו צורה אתם מציגים אותם.
רואי: לעשות מיצג כזה.
דודי: בויטרינה, לא לגעת.
רואי: ויטרינה מזכוכית ובתוך הויטרינה יהיו כתבי יד.
מצידי אתם יכולים להשתמש איך שאתם רוצים.
מושי: זה בסדר מצידך?
כן.
דודי: איזו מחשבה הייתה לך לגבי הארכיון? איך ראית את זה?
אני לא חושב שאת המחשבות שהיו לי, אנחנו יכולים לבצע היום, זה זמן אחר, אנשים אחרים.
רואי: אילו מחשבות היו לך?
חשבתי שיהיה מקום שבו שאנחנו נותנים הרצאות ועושים היכרות עם הספרים שלנו.
מושי: וחשבת להציג את הדברים האלו? נניח לקחת ספר "שמעתי" ולשים אותו מאחורי זכוכית. אם אדם מעולם לא ראה את ספר "שמעתי", אני לא מדבר על הקהל הרחב, לא אכפת לו מ"שמעתי", אבל תלמידים, מי שמכיר וקרא, בשביל אדם כזה יהיה מעניין לראות איך נראה ספר "שמעתי".
רואי: המקור, לראות את המחברת המקורית.
דודי: הם לא ראו אף פעם איך רב"ש כתב, איך בעל הסולם כתב.
מושי: אפשר יהיה לקחת מהארכיון? כמובן בשמירה ולשים מאחורי זכוכית כמו בכל מקום.
אתם יכולים להיכנס לכל הספרייה שלנו ולראות מה יש שם ולעשות רשימה.
למושי: כן, לא הכול, קצת, לתת טעימה.
דודי: זאת אומרת, זה לא אוסף פרטי סגור, שאסור לגעת בו, אלא זה לשימוש הקהל?
כן, אין דבר כזה.
דודי: זה לשימוש בהפצה איכשהו?
הכול ניתן לשימוש.
דודי: הכול ניתן לשימוש.
מושי: דרך אגב, גם חשבנו להראות את כל הפעילות שלנו, את העיתונים הראשונים, את העיתון הראשון שאנחנו הוצאנו. האם יש לנו את האוריגינל של בעל הסולם?
דודי: את עיתון ה"אומה", אני לא חושב.
יש.
מושי: את האורגינל, משנות ה-40?
את האורגינל, אני לא זוכר.
מושי: סביב זה יש סיפור לספר. חשבנו להראות גם את העיתונים שלנו, להראות את האולפן הראשון, את הטלוויזיה, איך הכול התפתח.
דודי: להראות את ההתפתחות של חכמת הקבלה, שזה לא משהו סגור, את הארגון שלנו עד כמה פעלנו להוציא החוצה את כל מה שיש לנו.
בהקשר לארכיון, האם יש אצלנו עוד מקורות של בעל הסולם או רב"ש שאף פעם לא הוצאנו? האם יש עוד טקסטים אורגינלים של בעל הסולם אצלנו בארכיון שלך שלא פרסמנו אותם, יש כזה חומר?
לא. לא נראה לי.
דודי: אתה לא חושב שיש עוד משהו?
לא.
דודי: מובן. אבל יכול להיות שמחר נמצא איזה דף שאין לנו אותו בטקסטים בספר?
זה יכול להיות פה ושם.
דודי: מבחינתך זה משהו שאפשר לפרסם אותו, או אם לא התפרסם אז לא צריך לפרסם?
אם לא התפרסם, אז לא.
דודי: לא לגעת בו.
לא.
דודי: לשמור אותו סגור.
זה לא שחייבים לא לגעת, אלא לא תשיגו מזה תועלת.
דודי: אז גם לא להעלות את זה לאתר שלנו שיראו עוד טקסט שלו, או שכן אפשר להעלות?
את כל הטקסטים אפשר להראות באתר.
דודי: אפשר לפרסם, אבל אין לנו מה ללמוד ולהתפעל מזה?
לא, לא תמצאו בזה משהו.
דודי: מובן.
אני לא מסתיר שום דבר.
אילן: אנחנו לומדים שיש אור וכלי. מה אתה חושב, לאיזה קהל יעד צריך לפנות? או שפשוט צריך לשפוך חומר ו"שלח לחמך על פני המים", מה שיהיה יהיה?
כן, ככה זה. הקהל מאוד משתנה.
אילן: אז לא לפנות לקהל יעד מסוים?
לא.
אילן: הכול פתוח?
כן.
רואי: זאת אומרת, אם היום היית עושה מקום לחכמת הקבלה, היית מכוון אותו לכולם?
כן.
רואי: בלי הגבלה?
בלי.
דודי: האם בקהל הזה שמשתנה, נגיד היום, יש משהו מיוחד שאתה מזהה ואומר, "יש פה איזו נקודה שעל ידה אני יכול לתפוס אותו"?
אני לא מכיר את הקהל של היום.
רואי: אם אדם היה בא אליך עכשיו למשך שעה, שעה וחצי, לעבור איזו חוויה על חכמת הקבלה, מה היית מעביר אותו?
הייתי מעביר אותו עד מלחמת העולם השנייה וחכמת הקבלה כפתרון.
דודי: זאת אומרת, להראות לו ציר של משברים, עד מצב של שואה, ושלחכמת הקבלה יש פתרון איך לצאת מהמצב. עם מה הוא צריך לצאת, עם איזה מסר או הרגשה, משהו אחד שהוא יוצא איתו?
שיש לעם ישראל איזה נכס גדול מאוד שנמצא למעלה מכל העולם.
דודי: ומה זו השיטה הזאת, מה זו חכמה הקבלה? כי יש לו המון דעות וסטיגמות.
איך להוציא את חכמת העולם מחכמת הקבלה ועל ידה להסביר לכל העולם על מה מדברת היהדות. מהי היהדות בכלל, שאף אחד לא חושב ולא יודע מה קורה שם, ושעכשיו אנחנו פותחים את זה.
דודי: אמרת יהדות, איפה זה עומד ביחס ליהדות שהאדם הישראלי הממוצע מכיר ורואה מסביב?
לא, אנחנו צריכים להראות לו מה היהדות באה להסביר לאנושות.
דודי: מה לגבי מסר של חיבור, חיבור עם ישראל, האם זה מסר שצריך להציג אותו בפעם הראשונה?
לא בבת אחת.
דודי: אם אדם מגיע לפה פעם אחת, יהיה פה שעה וחצי ויצא, אולי הוא יחזור ואולי לא, אדם חיצוני לגמרי, יבוא, יהיה פה וילך, האם חשוב לנו שהוא יצא עם רושם של רעיון האחדות והחיבור?
לשם כך אתה צריך להראות לו סרט, שבסרט הזה תראה לו איך היהודים סבלו במשך אלפי שנים, ושלצאת מהסבל הזה, להפסיק את התהליך הנורא הזה, אפשר רק על ידי זה שמספרים מה נמצא ביסוד האומה.
דודי: אפשר לסכם ולהגיד, שהיהודים עברו סבל כל החיים שלהם וימשיכו לעבור סבל.
כן.
דודי: אבל יש אוצר בעם היהודי, בעם ישראל וזאת חכמת הקבלה והיא שיטה לחיבור.
כן.
דודי: אם אדם יוצא עם רושם כזה, דיינו?
אני לא יכול להגיד דיינו.
דודי: אני אומר בפעם הראשונה, ברור שאפשר להוסיף לו עד עולם אין סוף.
כן.
מושי: ואיפה הבורא פה? אפשר להכניס פה בורא, כוח עליון, או לא לגעת בזה?
לא.
מושי: במרכז שלנו לא יהיה מקום לבורא?
בינתיים לא.
מושי: לא בפעם הראשונה?
דודי: זו הנקודה, עכשיו חשוב הפעם הראשונה.
רואי: אז עם מה הוא יוצא בפעם הראשונה? הוא בא ועובר אצלך שעה, עם מה הוא צריך ללכת הביתה?
עם זה שיש כאן פתרון לסבל האומה, לסבל האנושי.
רואי: מה עם הסבל הפרטי שלו, גם לסבל הזה הוא צריך להרגיש פתרון?
גם לסבל הפרטי.
רואי: איך היית מודד אם הוא יצא או לא עם המסר הזה שיש פה פתרון לסבל האומה, לסבל האנושי, לסבל הפרטי?
אם הוא קשור אלינו.
רואי: זאת אומרת, הוא חייב ליצור אינטראקציה להמשכיות, הוא חייב להמשיך, זה המדד?
כן.
דודי: אבל התוצאה אם הוא יבוא או לא יבוא, לא באמת תלויה בנו, או שאנחנו כן צריכים לקחת את זה על עצמנו? אם עשינו את המכסימום שאנחנו יודעים כדי להסביר לפחות בפעם הראשונה, ואדם לא ממשיך איתנו או לא מתעניין ורוצה לבוא ללמוד?
תעזוב אותו.
דודי: מובן.
שמעון: בפעם הראשונה הוא צריך להבין שיש תפקיד לאומה הזאת?
כן.
שמעון: מההתחלה ממש עליו להבין שזה התפקיד של האומה הזאת?
זה העיקר, כן.
מושי: למה לא להזכיר את הבורא?
זה לא מובן, דוחה, יש כאלה שהם מאוד נגד זה.
מושי: אתה חושב שאנשים הם נגד הבורא? אתה חושב שאנשים הם נגד הכוח העליון? כל אחד מאמין בכוח העליון, אחרת איך הוא יתחבר, בשביל מה להתחבר, לא ברור מה המטרה.
לא, מסבירים לו את זה מצד הטבע.
מושי: מצד הטבע, ברור, נצטרך להסביר לפי חכמת הקבלה, "בוא וראה" וכן הלאה.
אתה מסביר לו שחכמת הקבלה היא הנכס האמיתי שיש לאומה ושאין לנו ברירה אלא להבין אותה, ללמוד אותה ולממש אותה בינינו.
מושי: אז אדם יוצא מהמרכז ומבין שיש איזה תרופה?
כן.
מושי: יש איזה פתרון.
דודי: יש מחלה ויש תרופה.
מושי: כן, יש מחלה, ברור מה המחלה, מה התרופה, ושצריך ללמוד.
כן.
מושי: לא מסבירים יותר מזה, איך להתחבר וכן הלאה.
לא.
דודי: זה מסר חברתי יותר.
כן.
דודי: פחות להזכיר בורא, אלא זה מסר יותר עממי כזה.
כן.
דודי: מובן מאוד. בסדר.
רואי: אמרת שהיית מעביר את הבן אדם תהליך על ציר הזמן עד מלחמת עולם השנייה ומראה לו איך חכמת הקבלה יכולה להיות פתרון למה שקרה לאורך כל הדרך.
כן.
רואי: מאיפה היית מתחיל בציר הזמן? איפה היית מתחיל, איפה היית מסיים, מה הגבולות ההיסטוריים?
כל ההיסטוריה.
רואי: ומאיפה היית מתחיל?
מהשנאה הראשונה.
מושי: מבבל, מאברהם?
כן.
רואי: זו השנאה הראשונה?
אם זה לא מובן לאנשים החדשים, אז הייתי מקצר.
דודי: עוד יותר קדימה אפילו?
עוד יותר קדימה.
דודי: מובן. זאת אומרת ממש להתחשב בכך שזה קהל חדש ולא לדחוף לו?
לא, רק את זה.
דודי: זאת אומרת, ללכת על הציר של שנאה ואהבה, פירוד וחיבור, ולנו יש את השיטה לחיבור שזו חכמת הקבלה, "נכס" זו המילה.
(סוף השיחה)