ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 25.04.2023- אחרי עריכה

דודי: הנושא הראשון והאקטואלי עבורנו - יום הזיכרון לחללי צה"ל ולחללי פעולות האיבה.

שלי: היום אנחנו מציינים אולי את היום העצוב ביותר בלוח השנה הישראלי שזה יום הזיכרון לחללי צה"ל ולחללי פעולות האיבה. ביום כזה היינו מצפים לראות מכסימום סולידריות ואיחוד בעם. שנשכיל להוריד את הלהבות ונזכור עבור מה ולמה הקריבו רבים כל כך את חייהם. אבל השנה אנחנו רואים שאפילו סביב היום הזה צצות מחלוקות פוצעות ממש. יש כאלה שרוצים לצאת ולהפגין ולמחות בבתי העלמין מכל מיני טעמים פוליטיים, יש הורים שכולים שקוראים לשרי ממשלה לא להגיע לבתי העלמין. בקיצור, האדמה בוערת במדינת ישראל אפילו ביום כזה. מה בעיניך החשיבות של יום הזיכרון במדינת ישראל?

יום הזיכרון הוא יום שאנחנו צריכים לעשות חשבון נפש למה נפלו האנשים האלו ומה אנחנו צריכים לעשות שזה לא יקרה שוב. אני רואה שלא זה ולא זה עובר אצלנו בצורה נכונה ואנחנו לא מכינים חס ושלום את עצמנו מפני חזרות האירועים האלו שלא יקרו גם בעתיד.

זה מה שעצוב לי. לא שזה היה, זה שהיה אין כבר מה לעשות, אבל שזה לא יקרה שוב, אני לא בטוח, כי אנחנו לא לומדים מזה את מוסר ההשכל.

שלי: עם ישראל הוא באמת מעין עם כזה שרגיל להיות רדוף, שרוצחים אותו, פוגעים בו, זה נראה כאילו אנחנו כבר אפילו קצת אטומים לייסורים האלה.

כן.

שלי: אז מה אנחנו צריכים לעשות, כדי שנתעורר ונעשה משהו כדי למנוע עוד פעם פורעניות כאלה כלפי עם ישראל?

אנחנו לא יכולים להתמודד עם כל מה שיש, אנחנו לא יכולים לשכוח מה שהיה, אבל אנחנו חייבים להתקרב זה לזה לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך" שהוא הכלל הגדול שיש לנו, ומזה הפכנו להיות לעם אחד המורכב מהרבה מאוד שבטים, קבוצות, ואנשים בודדים. ואם אנחנו לא נעשה את זה אז ודאי שיש לפנינו עוד ועוד ניסיונות כאלה ואירועים כמו שעברנו לצערנו בעבר.

שלי: אנחנו היום פה כבר 75 שנה, ולא נראה שאנחנו הופכים להיות יותר עם, נראה שאנחנו הופכים להיות יותר מקוטבים, ואפילו יום כזה כבר לא מאחד אותנו. זה הזמן שאנשים יורידו קצת את השנאה, ישתקו קצת ברשתות, יכבדו את היום הזה - ואפילו זה לא קורה. אז לאן זה הולך?

זה הולך לימים העצובים הבאים. כי אם העבר לא מלמד אותנו לעתיד לבא, אז לא יהיה עתיד ותהיה חזרה על אותו עבר.

שלי: איך הלימוד מתוך החשבון נפש על העבר יכול לשנות את העתיד?

שנדע למה נכנסנו למצבים כאלה ולמה זה קרה לנו ולהביא את עצמנו למצב שזה לא יקרה שוב. כי בכל דבר אין שום דבר חדש, מה שהיה חוזר על עצמו עד שלא נלמד ממנו.

שלי: איזה טעות חוזרת בינינו שמביאה עוד פעם ועוד פעם לזה שחיילים ייהרגו, שיהיו פיגועים ברחובות, מה הטעות?

לפי דעתי זו שנאת חינם שיש בעם ישראל. ובכל ההיסטוריה שלנו אנחנו לא מתקרבים זה לזה, לא מתחברים זה עם זה, אנחנו כמו שהיינו פעם שבטים, כל מיני קבוצות, כך עד היום הזה. אנחנו לא יכולים לעלות, לדלג ולהתעלות למעלה מהפירוד בינינו.

שלי: אתמול קראתי הודעה אחרונה שהשאיר חייל שנהרג באיזה מבצע שממש דוקר את הלב. הוא אומר, לא אכפת לי כלום, בשביל המדינה שלי אני מוכן למות, אני רוצה להיות רק פה ולהילחם בשביל המדינה שלי. כשחייל כזה נהרג חס וחלילה לא עלינו, על מה אנחנו עם ישראל צריכים להוקיר לו תודה?

אנחנו צריכים להצטער על זה שהוא נפל, נפטר, מת, ואנחנו לא יכולים אפילו להוציא מכל האירוע הטרגי הזה מוסר השכל, שאנחנו חייבים להתחבר ולבצע חיבורים בינינו, שיהיו מגן על כל העם מכאן והלאה.

שלי: איך אנחנו יכולים לעורר את הרגישות הזאת בתוך העם?

אני לא יודע, אבל חייבים את זה לבצע, יותר ויותר לבקש ולצעוק גם לשמים וגם לעם עצמו.

שלי: כשחייל נופל זה איזשהו חשבון של עם ישראל?

כן זה ודאי חשבון לכל העם, כי העם עדיין לא מוכן להיות כאחד, אבל רק חיבור בינינו כאיש אחד, בלב אחד, הוא יכול להגן עלינו.

שלי: אז עם הפנים קדימה, אם אנחנו רוצים שנה שבה לא יפלו חיילים ולא יהיו הרוגים מפיגועים, מה החשבון הקטן שכל אחד מאיתנו חייב לעשות לפי המערכת - לא יכול, חייב?

להתקרב זה לזה, להתחבר זה עם זה, "כל ישראל חברים", "ואהבת לרעך כמוך". זהו.

דודי: הנושא הבא - ירידה חדה ברישום לבתי ספר עבריים בארצות הברית.

נורמה: ההרשמה לבתי ספר עבריים באמריקה הנקראים "היברו סקולס" בהם התלמידים לומדים בבתי כנסת בסופי שבוע בנוסף ללימודים הרגילים, ירדה כמעט במחצית במהלך חמש עשרה השנים האחרונות. גם כאשר מספרם המשוער של ילדים יהודים בארצות הברית עלה ב-17% בין השנים 2000 ל-2020. הרישום לבתי הספר ירד ב-45% לפחות בין השנים 2006 ל-2020, לפי הדו"ח של פרויקט החינוך היהודי. ושאלתנו, מה המשמעות של הירידה ברישום לבתי ספר עברים בארה"ב?

אני לא מכיר את כל פרטי המצב, אבל ברור שההורים לא רואים בזה שום דבר טוב, כדאי, שעושה משהו לילדים שלהם. ולכן לא דוחפים אותם ללימודים בבתי ספר כאלו.

נורמה: לפי מה שהם רואים, למה אין משהו חיובי?

מה הם לומדים שם, מקסימום הם יכולים לראות ולקרוא את הדברים האלה באינטרנט, ובכל מיני מקומות אחרים. חוץ מזה, כשהם גומרים את בתי הספר האלה, אין להם שום זכויות ללימודים הבאים.

יש לי נכד ונכדות בקנדה שלומדים בבתי ספר יהודים דתיים רגילים, זה לא בנוסף ובערב, אלא במשך היום. השנה שניים מהם הולכים לאוניברסיטה. אני לא חושב שיש לזה עתיד, העתיד יכול להיות רק בתנאי שהוא נותן תשובה, רווח, ביטחון לאדם, שמתחיל את החיים, וכאן אני לא רואה שיש בזה משהו.

נורמה: מדובר על בתי ספר בנוסף לבתי ספר רגילים בסוף השבוע.

כן, אני הבנתי.

נורמה: אחד מהדברים שהם לומדים זה עברית. אז השאלה, אם יש חשיבות שיהודים בחו"ל ילמדו עברית?

כשדברתי עם היהודים באמריקה, לא ראיתי שהם יודעים עברית. לפעמים קצת כמה מילים, אבל לא יותר מזה.

נורמה: האם זה צריך להיות משהו חשוב? ואם כן, למה?

בכל זאת, זאת שפה מאוד חשובה כיסוד לרוב השפות וזו שפת התנ"ך, שפת תהלים. אני לא חושב שמזלזלים בזה בדרך כלל, אבל הבעיה היא, שהאמריקאיים מסתכלים על זה פרגמטית, מה יש בזה לחיים המודרניים, הנוכחיים. אם אין שום דבר מיוחד, אז הם עוזבים ועוברים ללימודים יותר פרקטיים להיום.

נורמה: לומדים כדי לקרוא את הסידור, ובסידור יש גם תרגום לאנגלית. איך אפשר להעלות את חשיבות התרבות בחינוך יהודי לדור הצעיר?

אני לא חושב שיש לזה תקווה אם לא נראה להם שעל ידי השפה הם יכולים להגיע לדרגות יותר גבוהות, להבנות יותר עמוקות, למשהו שכדאי להם. כי בעצם השפה בעצמה כביכול מתה, איפה משתמשים בה? גם בישראל יותר מכובד לדבר באנגלית. לכן אני מבין את האמריקאים שהם לגמרי לא משתוקקים ולא מתקרבים לא לעברית ולא ליהדות. אני לא מדבר על יום כיפור, ראש השנה ופסח, כמו שאומרים ''יהודים של שלושה ימים'', כך זה באמריקה.

נורמה: האם היו צריכים ללמד אהבת ישראל?

ודאי שכן, אבל מי ילמד ומי מרגיש שזה טוב. לא מזה יש להתחיל, אלא מזה שאנחנו בעצמנו נעלה את עצמנו כאן בישראל, בעם ישראל, בחשיבות השפה, המדינה והחיבור בינינו כעם, ואז יהיה אפשר לגשת לעמנו בארצות הגולה. אבל איך זה אפשרי אם אנחנו כאן נמצאים במצב שרוב הישראלים היו בשמחה בורחים לאותה אמריקה.

נורמה: בעוד שהרישום לבתי ספר עבריים שמיועד לסופי שבוע ירד מאז 2006, באותה פרופורציה גדל מספר הילדים בארה"ב שנרשמו לבתי ספר יהודיים בעיקר אצל האורתודוקסים. איך אפשר להסביר ניגוד כזה?

אנחנו רואים שאם זה חשוב, אז בכל זאת מקבלים את זה ושומרים על זה. אם זה לא חשוב, אז זורקים ומתרחקים מזה.

נורמה: עליה כזאת ברישום לבתי ספר יהודים מתרחשת בתוך הקהילות האורתודוקסיות. האם זה אומר שמטבע הדברים החילוניים פחות מעוניינים בחיבור למורשת היהודית שלהם? ואם כן, למה?

זה בטוח. המורשת לא קיימת כבר, אם אפשר להגיד כך. בכל ארצות הגולה, הציונות, הלימוד על ישראל, על מדינת ישראל, על ההיסטוריה של ישראל, כבר לא חשוב, זה לא מודרני היום, לא מכובד, אין לזה חשיבות וערך. הזמן עובר וזה מה שקורה. אנחנו צריכים לראות את התוצאות שהזמן גרמן.

דודי: הנושא הבא - חלב נטול פרה.

חיים: בימים האחרונים התפרסמו שתי ידיעות מתחום טכנולוגית המזון שמשנות את כל הצורה שבה חשבנו עד היום על הפקת מזון. תעשיית החלבונים מן החי, שלא מבעלי חיים, הבשילה בישראל. יש כבר הסכמים מסחריים ליצור חלב רגיל, לא צמחוני, כלומר חלב כמו חלב פרה אבל שמקורו אינו בפרה אלא במכונה. היצור המסחרי צפוי להתחיל בתוך מספר חודשים.

במקביל חברה אחרת הגיעה לבשלות ביצור סטיקים שלא מפרות, אלא בהדפסה של חלבונים ושומנים במשולב. יש לוח ובלחיצת כפתור אתה קובע את אחוז השומן שאתה רוצה בסטייק, לוחץ על הדפס ושלוש דקות אחר כך הסטיק מוכן לצלייה. כל מכונה יכולה לייצר מספר טונות של סטייקים כאלה ביום, וגם דגים כבר נוצרים בשיטה דומה.

לאחרונה ראש הממשלה נתניהו ביקר בחברה המייצרת, והוא ופמלייתו טעמו פילה לוקוס שהודפס תוך דקה. הם אמרו שהיה טעים. גם מוצרים אלה מוכנים לייצור מסחרי ויקבלו אישור בקרוב. האם ייתכן שנפתרה בעיית הרעב בעולם?

יכול להיות שאת בעיית הרעב אנחנו יכולים לפתור, אבל צריכים לבדוק בבדיקה ממושכת מה תוצאות הלוואי שיכולות להיות מכל זה.

חיים: על פניו המוצר זהה לבשר.

זה לא יכול להיות בשר, הוא בכל זאת תוצאה ממכונה, ואז נעשה לך כאילו בשר. אני לא הייתי הולך על זה, אבל וודאי שבמקומות כמו אפריקה, אסיה ובמקומות קשים אחרים, וודאי שכדאי.

חיים: המוצרים האלה כבר קיבלו את האישור הרפואי.

כבר מזמן יש לנו נקניקיות ובשרים צמחיים.

חיים: צמחיים זה משהו אחר. פה מדובר על בשר שהוא מבחינה ביולוגית זהה לבשר, לכן זה גם הוגדר כ"בשר פרה" או "דג". מבחינת הFDA ושאר הרשויות הרפואיות זה קיבל את האישורים, אבל זה עדיין לא עבר תקופת מבחן כי זה עוד לא בייצור המוני. אבל בהנחה שזה עובר ואכן המוצרים האלה זהים למוצרים מהחי, איזו השפעה יכולה להיות מפיתוחים כאלה על כלל החברה? דיברת עכשיו על אפריקה. מה זה יכול לעשות בעולם כולו?

זה יכול במשהו להקל עלינו ממכת רעב, בפרט שלפי הערכת המומחים אנחנו מתקרבים לזה בעתיד הקרוב. נקווה שבאמת נוכל לשמור על עצמנו.

חיים: האם אתה חושב שנוכל כחברה לוודא שלא מנצלים מוצרים כאלה לעושק ולהפקעת מחירים? כמו שיש למשל פיקוח על מוצרי יסוד.

בטוח שלא, הלב הרע של האדם הוא רץ לפניו ועושה את הכול כדי להצליח, להרוויח על חשבון הזולת, לכן לא נראה לי. אבל בכל זאת כנראה שזה יעזור לאנשים לא ליפול לתקופות רעב.

חיים: כשגילו למשל את תגליות הגז הגדולות, אז המדינה קצת שינתה את החוקים וחייבה את החברות לתת תמלוגים יותר גדולים למדינה, פתחו את ''קרן העושר'' כדי שיהיה לכלל המדינה יותר רווח מהתגליות האלה ולא רק לאותם חברות.

האם לדעתך צריך לעשות דבר דומה גם במקרה כזה שבו אתה יכול להגיע למצב של כמעט ייצור מזון אינסופי?

כעיקרון זו לא בעיה, אבל האנשים לא ירצו את זה. המון אנשים מתפרנסים מעסקים כאלה של מזון ולכן לא נראה שזה יקרה.

חיים: בטוח שלא ירצו, אבל האם המדינה צריכה לחייב חברות כאלה במגבלה על הרווח שלהם ולא לנצל את המצב?

זה גם לא יעזור להרבה זמן. הדברים הם בכל זאת יוצאים לאוויר ומתגלים והאנושות עושה מהם מה שטוב לאגו. לכן אותם אנשים שיוכלו להתעשר מזה הם יתעשרו בכל מיני צורות, מדענים ימכרו את הפטנטים האלה, את האמצעים לזה, כדי לייצר את זה. לא יעזור לאנושות לעשות כל מיני שיטות כדי לשמור על עצמה מהרע.

חיים: האם לא נוכל לוודא שהמוצרים האלה הופכים להיות ברי השגה עבור כלל האנושות?

לא. האנושות לא יכולה לעשות שום דבר טוב, ואנחנו רואים את זה לפי הניסיון של אלפי שנים. אלא אם כן היא שומרת על עצמה כשהיא ממש רואה לפניה מוות, כאב, מלחמה, משהו שאין מה לעשות. אבל גם זה לא עוזר בדרך כלל, רק מזיזים את התקופות האלה עוד ועוד מאיתנו.

חיים: בשבת האחרונה ציינו בעולם את יום כדור הארץ. לפי ראשות החדשנות תעשיית המזון מן החי אחראית על כ-15 אחוז מפליטת גזי החממה, רבע מזיהום המים המתוקים בעולם, והיא הגורם המשמעותי ביותר לניצול ודילול קרקעות. גידול פרה לבשר לוקח שנתיים, בעוד שהמכונה שכבר עכשיו נמצאת בשימוש, שהיא סמי תעשייתית, עדיין לא לייצור ממש, כבר עכשיו מסוגלת לייצר בשר בכמות של עשר פרות לפחות כל יום.

על פניו נראה שבשר תעשייתי יכול לפתור חלק משמעותי מההתחממות הגלובלית, מזיהום המים, מהידלדלות הקרקעות ומביעור היערות. האם אנחנו בדרך לפתרון משבר האקלים דרך תעשיית המזון, האם יכול להיות דבר כזה?

תמיד יוצא שאנחנו יכולים, אבל אף פעם לא עושים. אנחנו כבר למדנו מהעבר כמה אפשרויות היו לנו לעשות את החיים שלנו יותר רגועים, יותר יפים, יותר שקטים, ואף פעם לא עשינו. אנחנו לא מבינים שהטבע מסודר בצורה כזאת שאף פעם לא נגיע לחיים טובים אלא רק לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך". כל עוד לא נתקרב זה אל זה, לא נגיע לשמירת הכלל "ואהבת לרעך כמוך", לא יהיה לאף אחד טוב.

חיים: ישראל הפכה בשנים האחרונות לסוג של מעצמה, לא מבחינה צבאית, אם כי גם בזה. עד לפני כמה שנים היינו מייבאים את כל הדלק ופתאום הפכנו להיות יצואני גז. אנחנו הופכים עכשיו להיות גם יצרני מזון בצורה כמעט בלתי מוגבלת. האם שינויים כאלה יכולים להשפיע באיזו צורה על מעמדה הבינלאומי של ישראל?

רק לרעה ולא לטובה. אומות העולם לא מרוצים מזה שיש לנו עוצמה כלכלית, מדינית וצבאית, ולכן אני חושב שזה לא יביא לנו תועלת ממש. וודאי שזה יקל במשהו עלינו, אבל במקום הצרות הקיימות יהיו לנו צרות אחרות.

חיים: למה הם רוצים אותנו חלשים?

שונאים אותנו ולכן רוצים לראות אותנו חלשים.

חיים: מה באמת ההסבר לזה שישראל הולכת ומתחזקת? בתי הספר פה לא יותר טובים מאשר הרבה מדינות אחרות בעולם. אין פה איזה דגש מיוחד על לימודי מדעים, לימודי מתמטיקה, טכנולוגיה, אבל בכל זאת ישראל מובילה עולמית. בעצם אולי חוץ מארצות הברית ישראל מובילה ברוב התחומים, לפחות במה שקשור בטכנולוגיה. מה ההסבר לזה?

האם אתה שמעת שבישראל חיים יהודים?

חיים: שמעתי.

זאת התשובה. ליהודים יש חוש פנימי מאוד חד, דק, להרגיש איפה האמת ואיפה שקר, זה ניתן להם מהטבע כדי ללכת קדימה ובאמת לסלק את השקר מהדרך ולהגיע לאמת, אבל הם משתמשים בזה לכל מיני דברים האחרים. ולכן נכון שמצליחים בהם מאוד, במדע, בהשכלה, בכל מיני דברים, אבל זה לא מביא להם תועלת. ההיפך, הם עוד נכנסים יותר לבוץ מכל ההישגים שלהם. כי הכלל הכללי "ואהבת לרעך כמוך", להביא את זה לכל האנושות ולהראות לכולם שלזה אנחנו צריכים להימשך ולספר לכולם על קיום הכלל הזה שיכול להביא את כל המציאות, כל האנושות מעל כל הצרות - את זה אנחנו לא עושים.

חיים: מה הקשר בעצם בין היכולת של יהודים להבדיל בין אמת ושקר לזה שהפכנו להיות מעצמה טכנולוגית?

בינתיים אנחנו כך חושבים שמסוגלים להצליח בטכנולוגיה, במדע, אבל בעצם אנחנו נגיע למצבים שלמרות הכול, גם במדע, בטכנולוגיה, בתרבות, בחינוך, במה שלא יהיה, לא תהיה לנו הצלחה אם המטרה שלנו לא תהייה חיבור - כולנו כאחד. את זה אנחנו נצטרך ללמוד וללמד גם לכל בני העולם.

חיים: זאת אומרת, הפירוד בינינו בסופו של דבר ייפגע גם ביכולת הטכנולוגית שלנו, ביכולת הכלכלית שלנו?

בכל. כן.

דודי: הנושא הבא, 75 שנות עצמאות למדינת ישראל. הערב מדינת ישראל תחגוג 75 שנות עצמאות. מה אתה מאחל לישראל?

אני מאחל לעם ישראל ולכל אחד בעם שכל אחד וכולם יחד נדע מה העתיד שלנו לפי הדי-אן-אי הלאומי שלנו. מה אנחנו צריכים לעשות כדי להצליח בחיינו, איך אנחנו מבררים מה רוצים מאיתנו אומות העולם ואיך אנחנו יכולים להביא את עצמנו לזה שאומות העולם יתמכו בנו. להגיע לשלום עם כולם, לשלמות עם כל מעמקי הטבע, זו מטרת החיים שלנו.

דודי: למה מורגש שדווקא בשנה האחרונה המחלוקת הפכה בינינו יותר ויותר קיצונית?

זה טבעי. ברור ככל שאנחנו נתקדם אז המחלוקת תהייה יותר חריפה. אנחנו חוקרים איך להבין אותה ולהוריד אותה בכלל מהשולחן וזה לא קורה. המחלוקת נעשית יותר חריפה בין כל שדרות העם.

דודי: איך ישראל יכולים לצאת מחוזקים יותר מכל הקרעים והסכסוכים שמפלגים אותנו?

רק על ידי להפוך את עצמנו מלשנוא זה את זה לאהוב זה את זה.

דודי: ומה יהפוך אותנו משנאה לאהבה?

הכוח העליון, הטבע. אנחנו צריכים להיכנס לתוך הטבע ולחייב אותו לטפל בנו כדי לשנות את הנטיות הטבעיות שלנו משנאה לאהבה.

דודי: מה זה בדיוק אומר, למה הוא לא הופך אותנו? שיהפוך אותנו משונאים לאוהבים. למה זה לא קורה?

אנחנו צריכים להוסיף לזה את הרצון שלנו, התפילה שלנו.

דודי: איזו תפילה צריכה להיות בלב?

לטבע יש כוח ולנו יש רצון, אנחנו צריכים את הכוח שלנו לצרף לרצון, לכוח של הטבע, ואז אנחנו נהפוך את כול כוחות הטבע המנוגדים - בעדינו.

דודי: איך אתה רואה את מדינת ישראל בעוד 75 שנה מהיום?

אני רואה את מדינת ישראל בעוד 75 שנה כמדינה ממש אוטופית, שיש בה הכול. קודם כל אהבה בין כולם, חיבור בין כולם, ידידות בין כולם, ואז מכל זה גם כל טוב חומרי.

דודי: איך נגיע למצב אוטופי יפה כמו שציירת, זה פשוט הפוך מהציור שאנחנו היום רואים פה.

רק על ידי זה שאתם תשמעו בקולי.

דודי: מה לשמוע בקולך?

שצריכים לעזוב את כול מה שיש לנו ולהתעסק רק בחיבור בינינו.

שלי: אתה מתכוון שהתלמידים שלך צריכים לעזוב את הכול או שכל עם ישראל צריך לעזוב את הכול?

כל עם ישראל.

שלי: אנחנו פונים לעם ישראל בעיקר דרך פוסטים או כתבות או קצת קליפים. אנשים לא משתנים מזה וגם אנחנו רואים שיש פחות או יותר זרם מאוד קטן בישראל שכן נמשך לדבר הזה שנקרא חיבור וגם תומך, לא מחפש איך להשתנות. איך השינוי הזה צריך לקרות הלכה למעשה שנגיע למדינה האוטופית עוד 75 שנה?

זאת שאלה למשיח ולא אלי.

שלי: אנחנו כל היום מנסים להזמין את המשיח לפה, אז אנחנו רוצים תגובה כלשהי.

אני לא יודע. אבל גם תגובה, אני לא המשיח, אני אחד מהם שמצפה בכל יום שיבוא.

שלי: האם אין איזה ציור ברור איך התהליך הזה ממש מחלחל ומשנה את העם, פשוט הדרך היא רק לצפות ולקוות?

כן. אבל צריכים לעשות את זה בצורה יותר אקטיבית, אינטנסיבית.

שלי: מה זה אומר?

אנחנו צריכים באמת להתקרב ל"ואהבת לרעך כמוך" בצורה ברורה ומעשית.

שלי: זה בתוך העבודה של תלמידי קבלה אני מניחה, נכון?

וגם בין בני אדם האחרים, אם הם רוצים להישאר בחיים ולהביא ילדים ולראות שהם מוסרים לילדים גם שיטת חיים טובה.

שלי: אז כל העניין פה זה שאנחנו כתלמידי קבלה נבצע את המשימה שלפנינו ויש המקום של המעבר, החיבור בינינו לבין העם.

כן.

שלי: איך אנחנו נכנסים להם ממש לתוך ההכרה, לתוך תפיסת החיים, לתוך הרצון, איך אנחנו פורצים לשם?

לא יודע. צריכים להתפלל ולכתוב.

נורמה: הרבה ממה שקורה או מה שיקרה בעולם אנשים שמים על המנהיגות את המשקל. רואים דווקא בעולם שמאופיין בחוסר וודאות בהנהגת מדינות. רק כדי להזכיר את הדוגמאות הבולטות ביותר, דונלד טראמפ, למשל, הנשיא לשעבר הראשון בתולדות ארצות הברית שמתמודד עם אישומים פליליים שתומכיו רואים בהם התנגשות פוליטית כדי למנוע ממנו להתמודד שוב על הנשיאות. אנו רואים גם את המשבר בישראל שחלקו רואה קשר לקבוצות אינטרס להדיח את ראש הממשלה מהשלטון. גם בצרפת ראינו בזמן אחרון הפגנות אלימות כדי לגרום אי יציבות בממשלתו של מקרון. אז מה העם רוצה מהמנהיגים שלו?

העם רוצה מהמנהיגים שלו בדרך כלל שיהיו פחות גנבים, פחות אכזריים, עם לב יותר רך ושישתדלו לקבוע חוקים שמזה מדינות יוכלו להתפתח, לפרוח. אבל אני חושב שזה לא יכול להצליח מפני שקודם כל אנחנו צריכים חינוך העם. וזה לא קורה. כי כל המבנה עד היום, שיש לממשלה רק נשק וכסף. אנחנו צריכים לפרסם שמעל מהכול - החינוך, כי הוא מדבר על העתיד.

נורמה: אנחנו רואים שיש תחושה של אי וודאות פוליטית וחברתית בעולם, ממש ללא יוצא דופן בכל העולם. מה קורה עם מנהיגי העולם?

גם הם נמצאים במצב כזה, גם להם יש הרגשה כזאת, אבל העיקר זה להחזיק את הכיסא.

נורמה: לסיכום אנחנו צריכים כעמים להסתכל על עצמנו קודם כל ולא לשים את כל הדגש על המנהיגות?

וודאי. וודאי שעל עם ישראל אין חוקים חוץ מ"ואהבת לרעך כמוך". מי שיקיים את זה - ישלוט גם על העם וגם על העולם, ישלוט במובן הטוב.

(סוף השיחה)