תכנית עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 20.01.14– אחרי עריכה

"עולמות נפגשים"

כדור פטל 6

בהשתתפות: בן ציון גירץ

בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, אנחנו בתכנית של "עולמות נפגשים".

שלום לכולם.

בן ציון: בתוכנית שלנו אנחנו חוקרים את החיים החדשים, האינטגרליים, את העולם האינטגרלי, ואת חוקי הטבע החדשים, ושמתי לב שבתוכניות האחרונות המושג התפתחות חוזר על עצמו די הרבה.

התפתחות הוא מושג כללי, תלוי על מה מדברים.

בן ציון: החיים שלנו הם יחסית די שגרתיים, אנחנו די חוזרים על אותן פעולות כל הזמן, אבל פה בתוכניות שלנו אנחנו שומעים שקורה משהו דינמי, משהו משתנה ועכשיו גם עומד להיות איזה מהפך.

העולם שלנו נעשה מאוד דינמי ואם אנחנו מדברים על התפתחות, אז אפשר לראות שבמשך ההיסטוריה, ככל שאנחנו מתקדמים יותר, הזמן נעשה סמיך יותר, והוא כולל בתוכו הרבה יותר אירועים בכל שלב שבא. זה כמו בציר לוגריתמי של עשר, ולא ליניארי. מה שאתמול נחשב ל-10, נחשב אחר כך ל-5 ואחר כך ל-2 וכולי, הזמן הולך ומתקצר. זאת אומרת שקורים הרבה יותר אירועים מאשר קודם באותו פרק הזמן.

בן ציון: אבל צרכי האדם נשארים אותם הצרכים, ויש לו אותן משימות כל הזמן.

בתנאי שאנחנו מדברים על גופו של האדם, זאת אומרת על החיים שלנו בשמירה על החיים הביולוגיים שלנו, על הקיום הבסיסי, אז כן.

בן ציון: אבל אתה מציין את ההתפתחות כמשהו מאוד חיוני ומשמעותי, האם אנחנו צריכים לחיות את ההתפתחות הזאת? אולי קורה בחיים משהו שאנחנו מפספסים, כי אנחנו חיים מידי יום, ומתנהלים לפי איזו שגרה.

אם אנחנו מדברים על ההתפתחות הכללית אז נראה שעד המאה עשרים נניח, ואפילו מאמצע המאה העשרים, כל זמן שהתאוששנו עדיין ממלחמת העולם השנייה, הייתה התפתחות שבה האדם היה מעין אובייקט שההתפתחות היתה עוברת עליו, משנה אותו ובהתאם לזה הוא השתנה ועשה את הדברים, וכל ההתפתחות הזו הייתה הכרחית מצד הטבע שפיתח אותנו, דחף אותנו קדימה ולא היה בזה משהו שנעשה מצד מהאדם. בכלל, חוץ מהפילוסופים והמדענים, האדם לא שואל איך מתפתחים ולמה מתפתחים, וגם השאלה הזאת התחילה מתקופת ההשכלה. לפני כמה זמן בסך הכל יצא דרווין עם התיאוריה שלו?

בן ציון: האם החיים עצמם זה לא מה שאנחנו קוראים ההתפתחות?

ראשית האדם בעצמו לא מתפתח פיזיולוגית. מתפתחת הגישה שלו, התפיסה שלו, המדע שמתגלה לו יותר כעוד חלק ועוד חלק מן הטבע בכל מיני צורות. אנחנו לא הסתכלנו על הטבע כמשהו אינטגרלי, חשבנו על תופעות שונות כמדע של פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, בוטניקה, גנטיקה, אסטרונומיה ועוד ועוד. כלומר חילקנו את ידיעת הטבע למרות שהטבע הוא אחד. האדם עומד מול הטבע כמשהו שהוא אחד, אבל הוא לא יכול לחקור את התופעות בטבע בצורה כזאת, אז הוא מחלק אותו לכל מיני חלקים, ומהחלקים האלה, הוא עושה מדע.

רק מאמצע המאה העשרים התחלנו לסדר את המדעים למדע אחד, אז נלמדו הכימיה עם הפיזיקה, הביולוגיה עם הזואולוגיה וכן הלאה. זאת אומרת התחלנו לחבר את הדברים ואנחנו לא לומדים רק כימיה, או רק פיזיקה, אלא כבר התחלנו ללמוד את האחד ביחס לשני. כי ראינו שיש קשר בין כל הדברים והמחקר בטבע חייב אותנו כביכול להתייחס כך לטבע. אחר כך התחלנו לגלות שכל הטבע הוא לא כפי שחילקנו אותו בצורה מלאכותית לפרוסות, למדעים, אלא הוא אחד. עד כדי כך שהדומם, הצומח, החי ובני האדם וכל תופעות הטבע, הן בעצם תופעות קשורות זו לזו, ולא חשוב על ידי איזה מדע אנחנו לומדים אותן, ועל ידי איזה אמצעים.

לכן התקדמנו לסוף מאה העשרים עם הידיעה הברורה שאנחנו נמצאים בטבע עגול, אינטגרלי, שאי אפשר לחלק אותו לחלקים, אלא רק לצורך המחקר שלנו, בגלל שאנחנו מוגבלים ולא יכולים לתפוס את כל התופעות בבת אחת, אבל בעצם הטבע הוא אחד. הגישה הזאת היא מפני שאנחנו מוגבלים מאוד בתפיסה. גם אם אנחנו מדברים על הגישה שלנו לתורה, אז יש לנו את המושג "פרדס", שזה פשט, רמז, דרוש, סוד, ויש מומחים בחלקים של הפשט, הרמז, הדרוש או הסוד, שאלה שפות שונות וגישה שונה, וכל זה בגלל שהאדם מוגבל גם שם. אבל אנחנו נמצאים בעשור השני של מאה עשרים ואחת, ברור לנו שהטבע הוא אחד, יחיד, ואנחנו לא יכולים לחלק אותו, אם אנחנו רוצים לחקור אותו בצורה נכונה.

בן ציון: אתה משקיע הרבה זמן בתיאור ההתפתחות חדשה שמתרחשת עכשיו, ושאנחנו צריכים להיכנס להתפתחות זו, מה זה מבחינתך התפתחות? כי האדם לא חי את המושג הזה שנקרא התפתחות.

אנחנו מגלים בזמן האחרון יותר ויותר שלא הטבע מתפתח, אלא האדם מתפתח בתפישה שלו ולכן נראה לו שקורות סביבו כל מיני תופעות חדשות. אבל האדם המזהה אותן כתופעות חדשות, הוא המתפתח. לכן יש כאן בעיה בתפיסה שלו כמו שדיברנו, שאנחנו לא יכולים לתפוס את הטבע בצורה שלמה, בכל התופעות לעומקן, אלא כדי להמשיך הלאה ולחקור את הטבע, האדם צריך לטפל בעצמו. לעלות את הרגישות שלו ולהתרגל לראות את התופעות בצורה אינטגרלית יותר. האדם צריך לשנות את עצמו, ואז הוא יראה תמונה נכונה ואמיתית.

לכן, כל הגישה הקודמת נמצאת במשבר, וכך גם כל המדעים נמצאים במשבר. מה זה במשבר? גילינו פתאום שאנחנו לא יכולים להתקדם יותר. אנחנו מתקדמים קצת בזה שאנחנו מנסים לבנות מכשירים יותר מדויקים, ויותר מורכבים, ואז אנחנו "מגרדים" עוד קצת את מה שנשאר לנו להכיר מהגישה הליניארית, הנקודתית. אבל בסך הכל המדע נמצא במשבר גדול מפני שאם אנחנו רוצים לחקור את הטבע הלאה, לעומק ולרוחב בצורה אמיתית, אז אנחנו בעצמנו צריכים להיות בתפיסה אחרת מהקודמת.

בן ציון: אמרת שהאדם מתפתח, אבל האדם לא מרגיש שהוא מתפתח, הוא פשוט חי וזהו, הוא וודאי לא מרגיש שעכשיו הוא מתפתח.

אדם שמסתכל על הילדים שלו, רואה את ההבדל בין דור לדור. אם אנחנו מדברים על עצמינו, על אלה שנולדו לפני 50 שנה, אז אנחנו עדיין בתפיסת העולם הישן כפי שהיה, והדור שלנו כבר לא נמצא בקדמת ההיסטוריה. אבל אם אנחנו מדברים על הילדים או אפילו על הנכדים, אלה שהיום הם כבני 25, להם יש תפיסה אחרת לגמרי, הם מקבלים את כדור הארץ כדבר אחד, ויש להם גישה שונה מאוד לחיים מאשר לי.

בן ציון: אנחנו אומרים שהילדים השתנו, אנחנו לא משתמשים במוגש התפתחו.

זה הכל עניין של הגדרה. בעיני זו התפתחות.

בן ציון: אולי אנחנו יכולים לדבר על המושג התפתחות, ולראות איך אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים באיזו התפתחות.

בעבר האדם חי בצורה מוגבלת, בכפר או בעיר, באיזו מדינה, והכל היה בתוך גבולות, בכל מיני הגבלות. האדם ידע שיש לו משפחה, שהוא צריך לפרנס אותה ולכן הוא צריך מקצוע, הוא צריך לדאוג להמשך הדור, ולכל מיני דברים חיוניים לחיים הרגילים. לאחר מכן, פתאום הכל השתנה, הגיע הדור הבא שלא חושב על מה שקורה, אולי הוא חושב שהלחמניות גדלות על העצים, או שאיזה מפעל עושה אותם מהאוויר. הדור הזה מסתובב בעולם ובשבילו זה דבר רגיל. בכל העולם יש לו אותו סוג אוכל ואותה התרבות. העולם נעשה ווירטואלי.

אין לדור הזה שום בעיה להיות מקושר, לקבל מידע מכל העולם ולהרגיש את עצמו שהוא חי ללא שום הגבלות. הוא יכול לנסוע, לטוס ואפילו לחיות בכל מדינה שירצה. יש להם חיים ללא גבולות. אין להם את החובה להקים משפחה, את החובה להתחתן בגיל מסוים, להוליד ילדים בגיל מסוים, לדאוג להם וכן הלאה. כל הגבולות נשברו כביכול. גם החינוך נמצא במשבר ואין כביכול חינוך, ואנחנו לא יודעים איך לגשת לדור הזה ולחנך אותו.

הייתי אומר שזה הדור הראשון שאנחנו באמת לא יודעים מה לתת להם, מה למסור להם. את מקצועות הפיזיקה, כימיה, גיאוגרפיה, ביולוגיה, זואולוגיה, או היסטוריה, הם לא רוצים לקלוט, וזה בכלל לא חשוב להם. יש להם את המסרונים בפלפונים ועוד משחקים שאיתם הם משחקים ביניהם, יש להם עולם משלהם, ואנחנו משרתים אותם, כך הם מקבלים את זה. אנחנו בונים בשבילם תשתית, והם עושים את מה שהטבע שלהם דורש מהם.

אבל יש בכל זאת התפתחות, לקראת מה אנחנו עוד לא יודעים, אבל נראה לי שזה לקראת שינוי בתפיסה. הם נמצאים בהתכללות רבה זה עם זה, וכולם עם כולם. אנחנו טוענים שהם לא רוצים ללמוד, שהם לא רוצים להיכנס לתוך דברים עמוקים, והם מצידם לא חושבים שזה חשוב. בשבילם חשוב יותר לראות את הדברים בצורה עגולה, כללית, הם רוצים לשמוע, לראות ולהרגיש בכללות את התמונה השלמה, הם עדיין לא מודעים לזה אבל זה מה שדוחף אותם. זאת אומרת הגישה שלהם היא דרך משקפיים אחרות.

הדור הצעיר רוצה קודם כל לראות דברים שהם לא מוגבלים, כי בפנים הם כבר לא מוגבלים, יש להם גנים חדשים, תפיסה חדשה, התוכנה הפנימית שלהם היא כביכול חדשה. ולכן הדרישה שלהם לעולם היא גם כזאת, היא לא מוגבלת, הם מרגישים שהם יעבדו אם הם יצטרכו, וילמדו אם הם יצטרכו, הם צריכים חיים פשוטים.

הם לא רצים לעבודות קשות ומיוחדות, בשבילם העיקר זה לשבת בבית קפה, ואפילו תמורת סכום לא גדול לכיסוי ההוצאות. תפיסת החיים שלהם היא לא כמו שלנו, זאת אומרת הם לא נעשו פחות אגואיסטים, אלא האגו שלהם השתנה, הוא עגול, הוא כללי, זו תפיסה אחרת לגמרי. הם פחות נמשכים לחומר ויותר נמשכים למידע, להרגשת העולם האינטגראלי, וזו בעיני התפתחות מאוד מיוחדת. הדור הזה עדיין לא מבין שהוא נמצא בהתפתחות כזו, אבל הוא נמצא בזה, הוא כבר חדש.

בן ציון: אמרת שהתפיסה, התוכנה שמפעילה את האדם משתנה.

כן. אבל זה קורה באלה שנולדים ולא בנו. זה יכול לקרות גם בנו אבל על ידי יגיעה גדולה בחינוך האינטגראלי. אנחנו ממש צריכים לעשות שדרוג של עצמנו.

בן ציון: זאת אומרת, יש כאלה שמתפתחים ויש כאלה שלא מתפתחים.

לא, כולנו מתפתחים אבל הדור הצעיר ממש נולד כבר עם תוכנה חדשה. אם נניח יש לך מחשב ישן אתה צריך למחוק ממנו את התוכנה הישנה ולהכניס תוכנה חדשה משודרגת. הם לא צריכים זאת הם נולדים כבר עם התוכנה החדשה. כמו שאם תקנה היום מחשב, אז יהיו לך כבר כל התוכנות החדשות.

בן ציון: האם אפשר להגדיר את השינוי בתפיסה שמפעילה את האדם כהתפתחות?

כן ודאי. כי בצורה ביולוגית הם אותו דבר כמונו, אין להם שום דבר נוסף.

בן ציון: אם התוכנה שמפעילה את האדם לא משתנה זה נקרא שהוא לא מתפתח?

כן, נכון. ולכן אנחנו רואים שיש עכשיו הבדל גדול מאוד בין הדורות, בין הורים לילדים, דבר שלא היה בעבר. תמיד היה קונפליקט בין הדור הצעיר להורים אבל הוא היה במקצת, היו להם טעמים אחרים קצת אבל לאותם הצרכים, הם רצו קצת להיות שונים ובאמת במעט הם היו שונים. אפשר לראות שבעבר, במשך אלפי שנים מסרו מדור לדור בית, ריהוט, אפילו בגדים, כל מיני דברים, האנושות התפתחה באיטיות רבה מאוד, עד שבימינו כבר אי אפשר להכיר. אתה יכול להיכנס לבית של הדור הישן ולבית של הדור החדש ותראה שמלבד ארבעה קירות שגם הם כבר לא קירות שום דבר לא דומה, זה ממש משהו חדש מה שהם עושים לעצמם, בכל דבר, זו תפיסה חדשה.

בן ציון: למרות שהאדם מזהה שינויים, הוא לא מגדיר אותם כהתפתחות, הוא אומר האופנה השתנתה, הנורמות השתנו.

אני לא מדבר על דברים שבהם יש קלקולים רבים על ידי כלי התקשורת, האליטות שרוצות ממש להחדיר למסות כל מיני דברים לא נכונים ולא טובים כדי לשמור על השליטה. על זה אני לא מדבר, אני מדבר על טבע האדם, הדרישה שבאה מצד הטבע, מצד התוכנה החדשה שהשתנתה בבני אדם והתוכנה הזאת דורשת מהם להתייחס לחיים ולעולם בצורה חדשה, אחרת. וכאן יש לנו באמת קונפליקט גדול מאוד בין הדור הצעיר ובין אותן האליטות שרוצות להחדיר בהם משהו שטוב להן עצמן. באליטות הכוונה לאלה שמנהלים את הכלכלה, הפיננסים, את השליטה המדינית, העולמית וכן הלאה. לכן, יש בעיה גדולה מאוד בין הדור החדש ובין המנהלים האלה.

בן ציון: כל מעבר דור נקרא שינוי תוכנה מדור לדור?

לא. אם פעם, במשך כל ההיסטוריה עד דורנו, דברנו על אותה תוכנה עם קצת שינוי, כמו נניח, וינדוז 3 4 5 6 7 וכן הלאה וכך זה בכל התוכנות, היום זה כבר לא וינדוז, היום זו מערכת הפעלה חדשה, אינטגראלית, ולכן יש ממש קונפליקט. לא מדובר ברמות קצת יותר מתקדמות, אלא בגישה לגמרי שונה.

בן ציון: אם היית יכול להראות מעין ציר התפתחות ולהגיד, הנה זו בדיוק ההתפתחות שאנחנו רואים ועכשיו אנחנו ממשיכים אותה לפי מערכת הפעלה חדשה. איך היינו יכולים להיכנס לקו הזה של ההתפתחות, לזרימה הזאת, כי אתה אומר שההתפתחות הזאת התחילה בעצם לפני המפץ הגדול אבל האדם לא מרגיש שכל החיים שלו הם התפתחות שהתחילה כבר אז. זאת אומרת, יש פה איזו זרימה שנמשכת ואני צריך כאילו להיכנס אליה, אבל אין לי חושים להרגיש שאני חלק מאותה הזרימה שנמשכת ונמשכת ועכשיו מחליפה תוכנה חדשה. כל התפיסה שלי בכלל לא שם, אני מתנהג כיצור מאוד, מאוד סטטי.

אתה בכל זאת האלמנט המרגיש, ולכן אתה מרגיש שאתה נמצא באיזו מבוכה ממה שקורה בחיים.

בן ציון: אפשר להגיד שבזה כולם נמצאים.

כולם נמצאים בזה, ועליך להבין שיש לך חוסר תפיסה נכונה בנוגע למה שקורה בעולם. אתה לא יכול להחליט ולתכנן נכון את העתיד, אתה בכלל לא מרגיש אותו, לא רואה מה יכול לקרות מחר, אתה רוצה לגשת לפתרון של כל הבעיות עם הכלים הישנים שלך והם ממש לא עובדים, ולכן העולם נכנס למשבר כללי בכל מה שהאדם עוסק בו. אם זה קורה גם בחינוך, גם בגישה שלי לילדים, למשפחה, לעבודה, לכלכלה, לאקולוגיה ולכל דבר ודבר, אז הבעיה היא לא שם, אלא בי, אני נמצא בגישה לא נכונה לכל אלה, זאת אומרת, עליי להשתנות. ככול שארצה לכופף את עניין המשפחה, או הילדים, או העבודה, או אפילו את המערכת הכלכלית, אני לא מסוגל, צריך להיות כאן שינוי בתוך האדם.

לכן בנוגע לשאלה שלך, מה עליי לעשות? אתה קודם כל צריך להבין שאתה צריך לגמור עם מה שהיית קודם, אתה צריך עכשיו להיכנס לשינוי. ועל ידי מה תעשה שינוי? על ידי כך שהתפיסה, הגישה שלך תשתנה, עיניים חדשות ממש, המוח יתחיל לעבוד בצורה אחרת, תביט מזווית שונה לגמרי על מה שקורה מסביב ואז תראה עולם שונה. אתה רגיל לראות את מה שאתה רואה, וזו הבעיה, כך אנחנו מזהים את העולם, אם כי לפעמים אנחנו יכולים לשמוע אנשים אחרים ופתאום הראייה שלנו תשתנה. אבל כאן זה הרבה יותר מכך, מפני שאנחנו צריכים לעבור מתפיסה אינדיבידואלית אישית לתפיסה אינטגראלית, כללית, כמו שהאינטגרל הוא הסכום של כל החלקים. השאלה היא, איך אעשה זאת? לכן יוצא שהגענו למצב שבו עלינו להיות אינטגרלים כמו כל העולם.

כלומר, כדי שאראה את העולם בצורה נכונה, אני חייב להיות מחובר עם כל בני האדם שנמצאים על פני כדור הארץ ועם כל הטבע בצורת הדומם, הצומח והחי, אני צריך להרגיש את כל הדברים האלה כמעין מכלול אחד גדול שחי ונושם בצורה שבה כולנו מתקשרים לכולם וכן הלאה.

בן ציון: יש פה הרבה מאוד דברים שמשתנים, הייתי שמח אם היית יכול לעזור קצת לעכל אותם נכון. מצד אחד, האדם משתנה, התוכנה בתוכו משתנה, החיים משתנים, ומצד שני אנחנו אומרים האדם לא משתנה. אולי אתה יכול לעצור קצת שעון אחד ולהראות את השעונים האחרים. יש פה הרבה מאוד פרמטרים יחד?

הנה שוב אתה רוצה לפתור את הבעיה על ידי נוסחה ליניארית ולא אינטגראלית. אתה אומר, יש לי מערכת שכשאני לומד אותה אני מקבל הרבה איקסים, משתנים לא ידועים. יש ביניהם גם ידועים אבל אני לא יכול במשוואה אחת לפתור את הבעיה כשיש הרבה לא ידועים, אז אתה אומר נעצור ונעסוק רק באיקס אחד, כשאת כל היתר נבדוק כלפי האיקס הזה.

בן ציון: כן, כך למדנו בבית הספר.

זה אלמנטארי, אחר כך אתה אומר, אשחרר את הנתון השני ואז יש לי מערכת משוואות שדרכה אוכל להגיע לפתרון. אבל פה זה לא ילך, כי בזה אתה לא בודק איך הם קשורים ומשפיעים זה על זה בצורה דינמית. אתה אומר לעצור הכול מלבד אחד, זו גישה אגואיסטית או ליניארית, חד צדדית שהיום לא עובדת, הגישה הזאת לא עובדת בטבע, אתה חייב להיות ביכולת לפתור את הנוסחה עם הרבה מאוד נעלמים במשוואה אחת בבת אחת. אבל אנחנו לא מסוגלים, המוח שלנו עוסק או בזה או בזה, בכל פעם אנחנו הולכים לקראת משהו אחד, זה נקרא שאנחנו לא אינטגרלים, כשכל הטבע מתחיל כבר לגלות את עצמו בצורה כזאת כלפינו, ואנחנו נמצאים בחוסר אונים.

בן ציון: האם הייתי רואה משוואות נוספות?

אלה לא משוואות נוספות, זו אותה משוואה אחת שבה הרבה נעלמים נמצאים בקשר ביניהם, וזו לא הבעיה שלי לתפוס אותם כולם יחד. אני מתוכנן בצורה אחרת, כך שאני יכול לפתור אותן כמו שהן, בצורה דינמית שכולם משתנים וכולם משפיעים זה לזה, זו בסך הכול נוסחה אחת, אינטגראלית.

בן ציון: אבל זו עדיין נוסחה אחת או משוואה אחת.

עם המון נתונים לא ידועים וזה לא מפריע לי, כי אני בנוי בצורה כזאת, בתוכנה כזאת שבה אני יכול להרגיש ולמיין אותם, לא אחד אחד אלא ביחד כולם.

בן ציון: ואני יודע כמה כל אחד שווה?

אני לא מסתכל על כל אחד, אני מסתכל על הכול יחד, זה עניין התפיסה. אני אתן דוגמה, למרות שהיא לגמרי לא טובה, אתה אומר נניח כך, לי יש ראייה, לאדם השני יש שמיעה, לאחר מישוש, לזה טעם ולזה ריח, ניקח את כל חמשת בני האדם האלה ונתחיל לסדר מהם את העולם, נניח שאתה נמצא באיזו מציאות שבה יש לך חמישה בני אדם ולכל אחד מהם יש חוש אחד, ואתה עכשיו שואל האם הוא רואה, האם הוא שומע, מריח, טועם, ממשש ולוקח מהם נתונים, ועכשיו תסדר אותם יחד.

בן ציון: מה זאת אומרת?

אתה רשמת מה שהאחד רואה ולאחר מכן מה שהאחר שומע, ואחר כך מה שההוא טועם ועכשיו תסדר אותם יחד.

בן ציון: אני לא יכול.

למה? כי אין לך מוח שמאחד את כל הדברים האלה.

בן ציון: אין לי, אני יכול כל דבר לחוד.

אצלנו זה מתאחד בפנים יחד, מחמישה חושים שונים, והחושים האלה נמצאים באינטראקציה. במוח, אתה כביכול משווה, הוא גם רך וגם טעים וגם צהוב, ואז יש לך התרשמות כללית, נניח ש-90% זה חוש הראייה, 8% חוש השמיעה, וכך כל יתר החושים. אנחנו היום נמצאים בעולם שבו כל החושים שלנו, לא יכולים לאחד לנו את כל הנתונים שיש בעולם, ואז יוצא שאני לא רואה, לא מרגיש ולא מבין אותו. יש לי אומנם חמישה חושים, אבל החוש הזה הוא לינארי, אגואיסטי, אישי, אני לא יוצא לעולם הרחב. ויוצא שבצורה כזאת אני לא תופס אותו, ואפילו שאקח נתונים מכל החכמים בעולם ובכלל מכל בני האדם, זה לא יעזור לי. הנה נפגשים G-8, 20G-, ורוצים לעשות משהו בכלכלה, לא ייצא להם מזה כלום, ומלכתחילה זה היה מגוחך, אנשי תרבות, אנשי חינוך, בכל דבר שבו נעסוק, לא נוכל אף פעם להגיע להחלטה נכונה, כי לאף אחד מאלה שעושים זאת אין תפיסה אינטגראלית.

בן ציון: באמת המוח מנסה להפריד את זה להרבה מאד משוואות, בניסיון למצוא את הקשרים ואז לפתור, בהנחה שהמוח הוא סוג של מחשב חזק. אתה אומר שהיום זה בלתי אפשרי לפרק את זה להרבה מאד בעיות, לפתור כל בעיה בפני עצמה, ואז לנסות לקשור.

כן.

בן ציון: נחזור בכל זאת לאדם, אולי זה יפשט לנו קצת את הבעיה. האדם הוא בכל זאת הנושא או האובייקט. אנחנו רואים, שבתוכו יש תוכנה חדשה, האם הוא צריך ללמוד את התוכנה, האם בעצם שום דבר לא משתנה, ורק הוא משתנה?

זה לא הלימוד, זו ההתאמה של האדם לעולם האינטגראלי. זה מגיע על ידי כל מיני תרגולים. הוא צריך לעבור הרבה תרגילים, שיעורי בית, שיעורים שעושים ביחד, אבל העיקר זה שהוא לומד בקבוצה, איך נכון להתקשר לאנשים אחרים בצורה אינטגראלית. בהתאם לזה הוא גם רואה, דומם, צומח וחי. הוא כבר רואה את הטבע כולו דרך כך שהוא כבר יודע להתקשר לבני אדם. כי להתקשר לבני אדם זה הכי קשה והכי חשוב.

בן ציון: נחזור למושג הזה של ההתפתחות. האם כאשר האדם לומד, הוא מגיע להתפתחות בהתקשרות עם האנשים?

על ידי זה הוא מפתח את עצמו לתפיסת המציאות הנכונה.

בן ציון: האם זה המקום שבו האדם מתפתח, בהתקשרות שלו עם אנשים אחרים, העבודה שלו במה שנקרא היום סדנאות, עבודות בקבוצות, איפה הוא מתפתח בעצם? אנחנו אומרים שהוא צריך לעבור התפתחות.

רק בסדנאות ובכל מיני הפעלות נוספות במקביל. אין יותר אפשרויות. הכול נעשה בהתפתחות הקשרים בין בני האדם. כי את המין האנושי, שם נמצא האגו, והגישה הלינארית זה לזה, אותם אנחנו צריכים לשנות בגישה האינטגראלית זה לזה.

בן ציון: לגבי התפתחות האדם, אתה מדבר על התפתחות הטבע, שינוי תוכנה. אתה מדבר על מושגים מאוד מאוד כבדים.

אבל אדם שמגיע לזה, לא קשה לו. הוא לא נכנס ללימודים מבולבלים.

בן ציון: אבל האדם לא מרגיש בזה, הוא מדבר עם אנשים, הוא יוצר סוג של אינטראקציה איתם.

נכון, שום דבר חוץ מזה, הכול דיבורים כביכול.

בן ציון: בדיוק מזה התחלנו. אנחנו אומרים שיש פה משהו מאוד רציני ומשמעותי, שיש פה התפתחות מאוד גדולה, רבת שנים. מה על האדם לעשות?

הוא לא צריך שום דבר. הוא צריך רק לשנות את עצמו, את היחס שלו לזולת. הוא צריך בעצם לגלות את הקשר החדש שלו עם הזולת, קשר אינטגראלי. וכאן זו קצת בעיה.

מה זה קשר אינטגראלי? קשר אינטגראלי זה נקרא, שלא רק אני קיים בעולם, אלא אנחנו כולנו קיימים יחד. כלפי הטבע אנחנו נמצאים עכשיו כגוש אחד. גוש אחד, שאני ואחרים מהווים איזו מסה אחת, כלפי הטבע. ואם אני רוצה להתייחס למשהו, לפתור איזו בעיה, אני צריך להתעלות מעל ההרגשה והתפיסה שלי, במחשבה שלי, בבירור, בביקורת, בהחלטה, אני צריך לעלות מעל עצמי. ולעשות את זה בזמן, במצב שאני מחובר לכולם, בצורה שאין בינינו שום נתק, שום מרחק.

שאנחנו מגיעים למצב שיש לנו רצון אחד. יש לנו מוח אחד. שאנחנו כולנו מתחברים. נניח שיש לך הרבה מחשבים וכל המחשבים האלה מחוברים יחד. יש להם זיכרון, יש להם תוכנת הפעלה, יש להם קליטת נתונים, הכול משותף. אמנם הם נמצאים בקופסאות שונות, אבל כביכול אין קופסאות. הם מחוברים בצורה כזאת שהכול נמצא בכולם. כל אחד מרגיש את כולם. אין הבדל באף אחד מהם. הם בונים מעצמם מין מערכת אינטגראלית. אפשר לקרוא לזה כך, אסוציאציה כזאת.

בן ציון: אנחנו מדברים על שינוי טבע, משהו משמעותי שצריך להתחולל אצל האדם, שינוי תוכנה.

אדם צריך לתכנת את עצמו, הוא יכול לתכנת את עצמו בצורה חדשה, אחרת, על ידי תרגילים. מתוך התרגילים האלה הוא יכול לעשות את השינוי הזה, כי התוכנה הזאת קיימת בטבע. היא קיימת גם בתוכנו, אם רק נתחיל לשנות את עצמנו לקשר הדדי עם כולם. אנחנו נקלוט אותה. כי מה שקורה עכשיו זה שהטבע משפיע עלינו מבחוץ ולוחץ עלינו, על כולנו יחד בצורה אינטגראלית. ואנחנו כבדידים, כאינדיבידואליסטים, לא רוצים לקלוט אותו בצורה כזאת. לא רוצים לקלוט את התוכנה הזאת. אם אנחנו ננסה עכשיו להיות מותאמים לתוכנה הזאת, אנחנו נקלוט אותה. זה יכנס אלינו, ויתחיל לחיות בנו. אנחנו בזה מתכנתים את עצמנו, עושים "אפ-גרייד".

בן ציון: מהי התוכנה שנמצאת עכשיו בטבע?

זה הטבע הכללי שעכשיו מתגלה מסביבנו. שכל הטבע מציג את עצמו כטבע אחד. שאין הבדל במדעים שאנחנו בנינו. אין הבדל בגישה, אתה עושה משהו בטבע במקום אחד ופתאום יש תוצאה במקום אחר, בצורה אחרת לגמרי. אנחנו עוד נגלה עד כמה הפעולות שלנו כאן מזמינות פתאום התפרצויות, התפוצצויות בשמש, וכן הלאה. אפילו כבר מעבר לממדים הקטנים של כדור הארץ.

בן ציון: מה המטרה של כל סדנה?

להוציא את האדם מהגישה האינדיבידואלית.

בן ציון: וזה על ידי ניסיון לפתור את הנוסחה הזאת שאמרת שהכול צריך להיות שווה לאחד?

אנחנו צריכים להשתדל עם הגישה, אם אנחנו רוצים להבין מה הוא העולם של היום, אז אנחנו צריכים להתייחס לעולם הזה בצורה שהוא אחד. כדי להגיע לזה, אני חייב להרגיש את כל בני האדם, כל הסוציום הגדול הזה, כל הציוויליזציות האלה, את כל שבעת המיליארד כמו גוף אחד.

זה מגיע על ידי תרגילים, בהתפתחות איטית, הדרגתית. אבל לזה אנחנו חייבים להיכנס. ולכן, אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה כזאת שהטבע לא דורש מאתנו שנעבוד קשה, שבכלל נעבוד. בקרוב נדפיס הכול במדפסות תלת ממד, לא נצטרך לעבוד יותר משעתיים או שלוש בשבוע, כל אחד ואחד.

בן ציון: זה חלק מהתוכנה?

כן, זה חלק מהתוכנה. יותר מזה אדם לא צריך להשקיע כדי להחזיק את הגשמיות שלו. אלא כל התפיסה שלנו, כל החיות שלנו, תהיה מזה שאנחנו נעלה לראיית עולם אינטגראלי. בראיית העולם האינטגראלי אנחנו בכלל נראה שהעולם הוא לא בדיוק כמו שנראה לנו עכשיו. כי עכשיו אני רואה את הדברים האלה מתרחשים כל אחד לחוד, אבנים, עצים, אש, שולחן. במצב האינטגרלי אני מתחיל לראות יותר את מהות הדברים. כביכול אני עובר מהחומר, לכוח שמחזיק את החומר.

בן ציון: אבל גם שם יש פרטים.

כן, אבל הכוחות האלה מתאחדים אחר כך לכוח אחד, שלו אני קורא הטבע, או אלוהים, זה אותו דבר. אנחנו מגיעים לאיחוד, לאחד, למיוחד. למושג שהוא למעלה מהעולם הזה של דומם, צומח, חי, בני אדם, לחלקים שהם בדידים, שהם מרוחקים, שהם מנוגדים. אנחנו הולכים ההיפך.

לכן, השאלה היא באיזו מידה נמהר ונסביר את זה לכולם, ועד כמה אנשים יתפסו את זה ויבינו, שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים להגיע לתפיסה האינטגראלית. אחרת בהתנגדות לשינוי, לתפיסה הזאת, אנחנו יכולים להיתקל בהתנגדות מאוד קשה, בין הטבע שרוצה שנשתנה לבין עצמנו, שנניח, לא רוצים להשתנות. ובחיכוך הזה יכולות להתפתח באופן ממשי מלחמות, מלחמת עולם שלישית, רביעית, כל מיני מהומות, כל מיני בעיות, כל מיני תופעות טבע.

בן ציון: למה הביטוי של כל הבעיות האלה הוא בבני אדם?

כי האדם צריך להשתנות. חוץ מהאדם דבר לא צריך להשתנות, אדם צריך לשנות את התפיסה. כמו שנאמר בתחילת השיחה, הטבע מפתח אותנו, הוא מעביר אותנו דרך של התפתחות באבולוציה ועכשיו אנחנו רואים את הצעד הבא של האבולוציה שלנו, שאנחנו חייבים להיות מותאמים לטבע, משתנים.

אבל ההתאמה הזאת לטבע צריכה להיות עכשיו התאמה בבחירה שלנו. התאמה הכרתית, מתוך הבנה. התאמה מתוך זה, שאנחנו בעצמנו הולכים ומשנים את עצמנו בהחלטה, שבאה מאיתנו.

בן ציון: בסדנה הזאת שבה אנשים מדברים, וכמו שאתה אומר, עוברים שינויים, האם כוח השינוי נמצא בידי אנשים, מזה שמדברים ביניהם?

כוח השינוי לא נמצא באנשים. באנשים נמצא הצורך לשינוי, והם צריכים לייחד אותו, את הצורך. במידה שהם מוכנים לוותר על האגו שלהם כדי להתחבר, שזה נקרא להשתנות, להיות למעשה אחד כמו הרבה טיפות מים שהופכות להיות לטיפה אחת, "מתכללים" בוא נאמר. אם אנחנו בונים בנו נטייה כזאת, מגמה כזאת שאנחנו רוצים להתחבר, להיות אינטגרלים, כגוף אחד, כדמות אדם אחד מכל האנושות, בהתאם לזה, בכמה שאנחנו משתדלים לעשות זאת, אנחנו מתחילים להרגיש את אותה התפיסה האחת, אותה הרגשה אחת, אותו טבע אחד.

בן ציון: מצד אחד צריך להיות איזה צורך, ומצד שני אתה אומר שיש איזו התנגדות שהם צריכים להתגבר עליה.

התנגדות של האגו שלנו, של התפיסה הנוכחית.

בן ציון: זו התוכנה הישנה?

כן. ולכן אסור לדור הצעיר להסכים עם מה שמביא לו הדור הישן. ולכן גם הטבע עושה כך.

בן ציון: האם זה מספיק שאנשים נכנסים לדינמיקה כזו שנקראת סדנה, וכל אחד בא עם איזה צורך לשינוי התוכנה? מה ההתגברות הזו על האגו, על התוכנה הישנה, הרי זה גם מגיע כביכול מהטבע? איפה האדם פה? הרי אין לו כוח משלו, אז מה זה נקרא שהאדם עושה זאת עכשיו מבחירתו? מה יש לו לאדם, שהוא מוביל את השינוי הזה?

יש אנשים בעולם שלנו, שיש להם הבנה ותפיסה בזה, בכל השינויים שהטבע מעביר עלינו עכשיו.

בן ציון: שהתוכנה הזאת כבר נמצאת בהם?

יש בהם את התוכנה הזאת. הם נמצאים בהרגשת הטבע האינטגרלי. הם מבינים את המגמה. הם מורי הדרך.

בן ציון: אין פה איזו מיסטיקה או ניסים.

לא, זה לא מיסטיקה ולא ניסים. האנשים האלה נקראים מקובלים, יש להם ההבנה מדורי דורות, על ההתקדמות הנכונה של המציאות, של האבולוציה. מתי ואיך יבוא הזמן, כבר כתוב בספרים שלנו, שבמאה ה-21 אנחנו מגיעים למצב שהעולם חייב לעשות אפגרייד מתפיסת המציאות האגואיסטית, הבדידה, האינדיבידואלית, לתפיסת המציאות האלטרואיסטית, הכללית, האינטגרלית.

ואיך לעשות את המעבר מזה לזה? בחכמת הקבלה יש שיטה איך לשנות את טבע האדם מאגואיסטי לכללי, לאלטרואיסטי, וזה נקרא חינוך האינטגרלי.

בן ציון: האם המקובלים האלה מובילים את שינוי התפיסה האנושית?

במשך כל הדורות הם לא עשו שום דבר, רק התפתחו בשקט כל הזמן, בצורה נסתרת, בצניעות, עם הטבע. היו בודקים וחוקרים את כל השינויים, וכותבים מה שרואים, מה שמשיגים, עד אשר הגענו למאה ה-16, לזמן האר"י, הוא המקובל שכתב איך שיטת התיקון צריכה להתממש. ואחריו היו עוד מקובלים, עד בעל הסולם, המקובל שפעל במאה העשרים ורב"ש בנו, שהם עיצבו את השיטה הזאת במילים, בגישה, בצורה כזאת, שאנחנו יכולים להשתמש בשיטה עצמה. ואנחנו כבר המשתמשים, אנחנו המבצעים.

בן ציון: איך אתה מגדיר את הפונקציה או התפקיד שיש להם בהתפתחות האדם?

המקובל, הוא מורה דרך. ובמשך כל אלפי השנים חיכו בשקט, עד שהטבע יגמור את ההתפתחות בדרגות דומם, צומח, חי שבבני אדם. וכשהגענו לדרגת המדבר בבני אדם, על ידי שינוי הטבע מצד האדם, ברצון ובבחירה מצד האדם, אז חכמת הקבלה מתגלה ואומרת מה לעשות.

בן ציון: מצד אחד אנחנו מדברים על שינוי כולל בכל הטבע, בכל התפיסה האנושית.

לא בכל הטבע, בטבע האדם.

בן ציון: בטבע האדם.

בלבד. אנחנו לא נוגעים בטבע שסובב אותנו, זה כבר נושא בפני עצמו. אנחנו נגלה עד כמה זה תלוי בזה, שאנחנו מעצבים את הטבע הסובב גם כן.

בן ציון: אז הם האחראים על שינוי טבע האדם.

כן. אני לא מבין במה אנחנו כאן מתקשים. אתה כאדם עם כיפה סרוגה, כפי שאני רואה עליך, לא שמעת "ואהבת לרעך כמוך", שהתורה קוראת לכל אחד ואחד? אז מה זה "ואהבת לרעך כמוך"? זה לא להיות מחובר בצורה אינטגרלית עם כולם יחד? "כל ישראל חברים". כולם מחוברים, חבר ממילה "חיבור".

בן ציון: כן אבל זה סטטי.

מה זה סטטי, ומה זה דינמי? זה לא חשוב. הגעת פעם לדבר כזה? אלא עכשיו הגענו לעידן החדש, בו אנחנו צריכים לממש את זה. פשוט מאוד, לממש מה שכתוב בתורה. פתאום אתה פותח את העיניים ומסתכל עלי כאילו אני מביא לך תורה חדשה. חס ושלום. למה? לא שמעת על זה, לא לימדו אותך מגיל צעיר ש"ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה"?

בן ציון: לא, דיברנו על התפתחות, על שינוי תוכנה.

תקיים "ואהבת לרעך כמוך". אבל תקיים, ולא סתם תדבר.

בן ציון: ברור שאני מוגבל, אין אדם שלא מוגבל בזה.

לא מוגבל, אתה לא מקיים. וזה כלל, זה דבר הכי כללי, הכי בסיסי, זו כל התורה כולה. מה אמר הלל הזקן לאותו גר? "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך, זו כל התורה כולה. היתר, לך ולמד". עשית את זה לפני הלימוד שלך? לא. זאת אומרת, אדם לא לומד, לא לעשות מה ששנוא עליו, לאחרים. זאת אומרת שאתה לומד סתם. בשביל מה למדת כל החיים? אבל לא למדת לקיים את הכללים האלה – "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", זה שלב אחד, אל תעשה לו רע, ואחר כך "ואהבת לרעך כמוך", עוד יותר מזה.

בן ציון: אני לא ידעתי על העולם האינטגראלי.

אני מסביר אילו שינויים העולם צריך לעבור, הוא צריך לגשת לאותם שני הכללים שעליהם מתבססת כל התורה. התורה מדברת על כל הבריאה, ואנחנו צריכים סוף סוף לקיים את זה.

זאת אומרת, הדור שלנו הגיע למצב מאוד מיוחד, שאנחנו סופסוף נקיים את מה שהתורה דורשת מאיתנו. ואז אתה יכול לשאול, האם זה על כל העולם או רק על בני ישראל? רק על עם ישראל בינתיים. ואם לא נעשה, אז אנחנו נראה את עצמנו מנוגדים לטבע. הטבע בגימטרייה "א-להים", ואז יכולות להיות צרות גדולות, וחס ושלום, כמו שכבר ראינו במאה העשרים, אפילו יותר מזה.

זאת אומרת, כדאי לנו להבין, שאנחנו צריכים להיות אור לגויים. במה? בזה שנראה להם מה זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך".

בן ציון: מדובר על עולם אינטגראלי, ושינוי תוכנה, וכל מה שעומד מאחורי זה.

נכון, והעולם ידרוש את זה מאיתנו. הוא ידרוש. הוא יאשים אותנו ויגיד, אתם אשמים בכל דבר. הם לא יידעו למה, רק ירגישו שהבעיה היא אצלנו. אנחנו הבעיה של העולם, בצורה כמו שאנחנו עכשיו, שלא מקיימים "ואהבת לרעך כמוך". ואם אנחנו נבוא לעולם ונגיד לו, "אנחנו יודעים איך לעשות זאת, תראו איך אנחנו עשינו, איזה חיבור בינינו, בואו עכשיו נעשה אותו לכולם ותראו איך נפתרות כל הבעיות", הם יגידו בסדר גמור, עכשיו אנחנו רואים שאתם גוי קדוש.

בן ציון: אז הפתרון הוא בסדנה.

כן. בסדנה.

בן ציון: בסדנה. אנחנו עולים לבעיות גרנדיוזיות עולמיות, וכשמגיעים לפתרון הוא נראה פתרון תמים.

דרך קשרים בין בני אדם, לא צריך יותר כלום.

אז נקווה שאנחנו, דווקא בגלל שהצורה הזאת היא צורה פשוטה וקרובה, ויכולה להיות מקובלת וממומשת בין כולם, נוכל לעשות זאת יותר ויותר. לפנינו כנס 2014 הגדול, מגיעים כאלפיים איש מכל העולם להשתתף, חוץ מהאלפים שבישראל. ואחרי הכנס נעשה מכת ההפצה. קודם כל אנחנו צריכים לדאוג שכל היהודים יהיו מודעים למה שקורה, כי כאן אנחנו נוגעים בגורל שלנו.

בן ציון: אם אדם רוצה להתחיל להתקשר לתוכנה החדשה הזאת, להתפתחות הזאת שעכשיו קורית בעולם, האפשרות היחידה שלו היא לעבור את התהליך הזה.

כן.

בן ציון: או את הסדנה שמדובר עליה.

זה תהליך של חינוך אינטגרלי. אנשים צריכים להבין שעוד מעט אנחנו נהיה ללא עבודה, ולא צריכים עבודה. אנחנו נסדר את החיים שלנו כך שכל אחד יקבל את הדברים ההכרחיים לקיום, כך זה יהיה בכל העולם. ואנחנו נצטרך לפתוח את החינוך האינטגרלי לכולם, ולעסוק בזה מהבוקר עד הלילה, אחרת אנחנו לא נוכל לשרוד. לפנינו ולפני כל האנושות יהיו מצבים מאוד מאוד קשים, עד שהטבע יכופף אותנו, בכל זאת לקשר בינינו. אנחנו חייבים להיות מותאמים לטבע אחד, להיות כאחד.

בן ציון: אם אנחנו יכולים לסכם שמצד אחד יש לנו בעיות מפחידות והטבע יאיים עלינו, מצד שני יש לנו פתרון מאוד קל, כמו סדנה, כמו התקשרות.

עד שישמעו ויסכימו. אבל כאן יש הרבה דברים. אם אתה עושה כמה קבוצות בכל מיני מקומות בעולם, יש להם כבר כוח להשפיע על כל הסביבה. ופתאום אנשים בסביבתם מתחילים לחשוב אחרת, מתחילים לקבל איזה שינוי. את זה אנחנו צריכים לקחת בחשבון. אפילו מיעוט קטן, כמו היהודים בכל העולם, שנמצאים בכל מקום, תראה מה הם עושים בעולם. כך גם הקבוצות שלנו. אבל צריך קבוצה, כמניין, אם בכל העולם יהיו קבוצות כאלה, אנחנו לאט לאט נעורר את כל העולם לקראת התפיסה, לקראת הסכמה עם השינוי לטבע האינטגראלי של כולם יחד.

בן ציון: אם אני רוצה לשנות משהו, אני חייב את הסדנה הזאת.

כן.

בן ציון: אין לי ברירה. בלי סדנה אני לא אצליח.

נכון. בינתיים זה האמצעי.

בן ציון: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, תודה לכם צופים יקרים, ונתראה בעוד תכנית של "עולמות נפגשים". שלום ולהתראות.

(סוף התכנית)