הפתרון

שיחה 131

שיחה 20.06.05 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

רונן: אנחנו בפרק חדש בסדרת "הפתרון" פרק 131 אחרי הפסקה של למעלה משנתיים. העולם השתנה לא מעט בשנתיים האלה, גם אנחנו כנראה. ננסה לעשות מכנה משותף ולהתקדם איתו קדימה.

ברור לחלוטין שלחכמת הקבלה יש איזו אג'נדה כלכלית וחברתית. אנחנו רואים שאתה מרבה ללמד על זה, לדבר על זה, לכתוב על זה. וגם בעל הסולם במאמרים "השלום", "השלום בעולם" "האומה", ובטח ב"כתבי הדור האחרון" מתייחס גם לדברים שהם אקטואליים, וגם לחזון עתידי של כלכלה ושל חברה מתוקנת, איך היא תתנהל גם מבחינה כלכלית.

כדי שיהיה לנו איזה מכנה משותף קטן, מה לחכמת הקבלה ולכלכלה, מדוע היא עוסקת בכך?

חכמת הקבלה מדברת על איך אנחנו בכלל מתייחסים לכל החיים שלנו. אנחנו נמצאים באיזו מערכת, והמערכת הזאת כוללת בתוכה כלכלה, תרבות, חינוך, משפחה, סדר העולם, הכול, כולל דומם, צומח, חי ומדבר, זאת אומרת כל המדע, הכול נכנס לתחום של חכמת הקבלה. זה מפני שהיא מדברת על חומר הבריאה כולו, שהוא כוח הרצון לקבל, ושפועל עליו מבחוץ, מחוץ לעולם שלנו כוח אחר, הרצון להשפיע, ושני הכוחות האלה הם שמולידים לנו בעולם שלנו, בין כל מה שאנחנו חיים ומשיגים, כל מיני תופעות. לכן ודאי שבתופעות האלה יש לנו מתרבות וחינוך ועד כלכלה וכל התנהגות אחרת שלנו, בכל הרמות והאפשרויות. לכן יש לחכמת הקבלה מה להגיד.

רונן: בעצם גם הכלכלה, כמו הרבה דברים מתחומי חיים אחרים, היא ביטוי של האגו האנושי. ומצד שני למרות שיש כמה מאות ביטויים כאלה, אנחנו רואים שתשומת הלב שאתה ובכלל חכמת הקבלה מייחסים דווקא לתחום הכלכלי היא הרבה יותר מאשר לרוב התחומים האחרים. מה המרכזיות שלה דווקא מבין כל הביטויים האחרים של הרצון לקבל?

חכמת הקבלה מתבססת על הרצון לקבל של האדם, הרצון האגואיסטי. היא מסבירה לנו איך האדם נפעל מהרצון הזה, שהוא הרצון הראשון, זה החומר הראשון שלנו. אינסטינקטיבית אנחנו פועלים רק על ידי הפקודות שלו ולכן כל מה שאנחנו בונים, אנחנו בונים מהתגובה האינסטינקטיבית הזאת שלנו. לכן יוצא שבעצם יש לנו מה להגיד על התנהגות האנשים ועל פעולתם בתחום הכלכלה. הכול שייך ממש לאגו של האדם, לרצון לקבל שלו, היינו לחכמת הקבלה, לליבה.

רונן: מה המטרה של אותה כלכלה חדשה, עתידית, זאת שתאפיין את האדם המתוקן, את החברה המתוקנת, איך מגדירים את המטרה שלה, מה החזון שלה?

כל הטבע שלנו, והאדם שנמצא בתוך הטבע דומם, צומח וחי, נברא ברצון לקבל אגואיסטי, שכל אחד מושך לטובת עצמו, עד כמה שהוא מבין שזה לטובתו, ובונה את ההצלחה שלו על פני החשבון להשתמש בזולת בכל מה שאפשר. וכך היינו מתפתחים כל פעם ועל זה היינו בונים את היחסים, את היסודות של הכלכלה שלנו, והיינו נמצאים במאבקים ובתחרות וזה היה מתאים וטוב. בזה היינו מצליחים, מי שיותר ומי שפחות, היו כאלה שנכשלו, היו כאלה שההיפך, התקדמו.

אבל בזמננו, כבר לפני כמאה שנה, התחלנו להגיע למצב חדש. זה בעיקר מתברר עכשיו בימינו, לקראת שנות ה-2000, שאנחנו נכנסים לעולם חדש, עולם אינטגרלי, שכולנו קשורים יחד. קודם האינטגרליות הזאת, התלות ההדדית הזאת לא הייתה כל כך ברורה, מגולה, ולכן יוצא שהשתמשנו ברצון לקבל שלנו כמו שהוא, ובנינו בו כל מיני מערכות אגואיסטיות, כלכליות, פיננסיות למיניהן. היו לנו כל מיני כלים איך להתחבר זה עם זה, איך לנצל זה את זה וכן הלאה. אבל עכשיו מאין ברירה, אנחנו מתחברים על ידי כוחות הטבע ומגלים שאנחנו מחוברים יחד במערכת אחת. זה דומה למצב שהיו כמה בני אדם וכל אחד הצליח בעסק שלו והם היו בתחרות זה עם זה, ופתאום הם גילו, נגלה להם מלמעלה, שהם שייכים למשפחה אחת, נניח שהתגלתה אימא שלהם שאומרת "אתם לא יודעים אבל אתם אחים". לכן הם כבר צריכים לשנות את כל התפקוד שלהם אחד כלפי השני, משנאה ותחרות לאהבה וחיבור, לתמיכה, והם לא יודעים איך לעשות זאת, כי הם מאוד מאוד מפותחים בלהיות אחד נגד השני, וכל אחד בנה את האימפריה שלו בצורה כזאת. עכשיו, מצד אחד הם לא יודעים איך לאחד את הדברים האלה, אבל מצד שני הם מבינים שיותר הם לא מסוגלים לתפקד בצורה כמו שהיה קודם. אז מה עושים? זה בדיוק המצב שהיום האנושות נמצאת בו.

רונן: אני רוצה להקריא לך דברים שאמרת כבר ב-2015 על החזון של הכלכלה החדשה. מהספר "כלכלה חברתית על פי חכמת הקבלה וחוקי הטבע". נראה אם אפשר לעדכן את זה.

"המטרה של הכלכלה החדשה היא לשחרר את האדם מהמאמץ האדיר שהוא נאלץ להשקיע היום כדי להתפרנס בכבוד, ולאפשר לו לממש את דרגת ההתפתחות הבאה של האדם, התפתחות אישית וחברתית. זו לא רק כלכלה שמאפשרת התפתחות כזו, היא גם מבטאת את השינוי שעוברים האדם בעצמו והחברה כולה, בתהליך המימוש של הצורך במילוי, דווקא מתוך החיבור בינינו. אלו שתי הפנים של הכלכלה החדשה."

נקוה שאנחנו סופסוף נתחיל עכשיו לממש את זה.

רונן: אני שמעתי ואנחנו גם רואים, שלפחות מבחינה טכנולוגית ומכל מיני בחינות אחרות, יש ייתכנות שאדם יהיה פחות עסוק במרוץ אחרי הכסף, אחרי הפרנסה, ובכל זאת אנחנו רואים שדווקא יותר עסוקים. כל ההתפתחות הגדולה בכל התחומים, דווקא משעבדת את האדם ליותר עבודה ולא משחררת אותו, ורואים את זה בהייטק ובתחומים אחרים. אז איפה האצבע, איפה נייר הלקמוס שיבוא ויגיד זה מה שצריך לשחרר את האדם מאותו מרוץ?

אנחנו צריכים להתחיל מהסוף, בשביל מה אנחנו מפתחים כל דבר ודבר. אתה אומר הייטק, רוב התכניות שאנחנו מפתחים בהייטק הן בסך הכול כדי למכור אותן לקהל הרחב ומתוך זה להתעשר. אין בזה שום תועלת, לא לקהל עצמו, לא לילדים שמשתמשים בזה בדרך כלל, לא לאף אחד. אלא רק לצורך מי שמפתח או הזמין את הפיתוח הזה, וכך אנחנו עושים. זו בעיה מאוד גדולה לכל העולם שהולך בצורה כזאת שמגלה את טובת האחד על פני הצער וההרס של השני. אבל זה מה שקורה.

רונן: אם אותו חזון נשאר בתוקף, כי באמת המטרה של הכלכלה החדשה היא לשחרר את האדם ולפנות אותו להתפתחות, אז האם יש פה שאלה של סיבה ומסובב? האם השינוי הזה שהאדם צריך לעבור הוא זה שיניב גם את הכלכלה החדשה, את המודל החדש, או שהמודל הזה יאפשר לו להשתנות? איפה אנחנו בשינוי שהכלכלה עוברת לעומת השינוי שהאדם צריך לעבור, איך האינטראקציה ביניהם?

לי נראה שאנחנו צריכים לפתוח לפני כולם את התהליך שאנחנו עוברים. והתהליך הזה מוזמן מלמעלה, מהכוח האבולוציוני של החברה האנושית וכל הטבע בכללו. ולכן כשאנחנו פותחים את זה בפני הקהל הרחב, אנחנו בהדרגה מתחילים לפתוח לו את העיניים על המצב איפה שהוא נמצא. וזה הולך יחד כמו כל המכות בכללותן שאנחנו עוברים, וירוס קורונה ועוד כל מיני אחרות שנמצאות בינינו עכשיו בדרך. ולכן לי נראה שאנחנו כאן דווקא נמצאים במצב לא רע, שיש לנו כבר עכשיו מה להסביר לקהל, יש לנו במה לפתוח את עצמנו.

גם כלפי הכלכלה החדשה, אם לפי תכנית הטבע אנחנו הגענו למצב שאנחנו היום צריכים, על ידי המכות האלה, להרגיש את עצמנו שאנחנו נמצאים תחת מכה אחת כלפי כל האנושות, בכל מקום שבעולם, אז אנחנו צריכים לראות שהמכה הזאת היא בעצם מאחדת אותנו. זאת אומרת היא לא כל כך רעה, יש לה כיוון מסוים והיא מכוונת אותנו להיות מחוברים יותר, ולחשוב ולסדר את השכל שלנו, את היחס שלנו לכולנו, לכל תושבי כדור הארץ, שאנחנו בעצם נמצאים כמערכת אחת, אנושות אחת, וזו כבר התקדמות גדולה מאוד. אם אנחנו מתוך זה נתחיל עכשיו גם לפתח כלכלה חדשה, זה יכול להבריא אותנו מאוד.

רונן: יש איזה תהליך שבעצם מדבר על עמודי התווך של הכלכלה הנוכחית, ואיך הם בעצם כל אחד מהם מתערער גם בפני עצמו, וגם כמו תגובת שרשרת אחד בפני השני. אני הייתי רוצה להציג אותו עכשיו ממש ככה בקצרה כתהליך, ואז לשאול אותך. אפשר להכניס פה הרבה, אבל בינתיים נדבר על התהליך עצמו.

בעצם השלב הראשון, כל הכלכלה המודרנית היא מסתמכת על כמה עמודי תווך. הראשון זה "מדינת רווחה ורשת ביטחון סוציאלי". בעצם עוד בגרמניה היה זה ביסמרק שהתחיל עם זה, והיום העולם רובו ככולו, לפחות רוב העולם המערבי בכל זאת נותן איזו רשת ביטחון סוציאלית לאזרחים, חלקה יותר נדיבה, כמו במערב אירופה וסקנדינביה. חלקה איפה שהוא באמצע, כמו בישראל. וחלקה מאוד, מאוד דלה, כמו בארצות הברית ובחלק ממדינות העולם השלישי. ובכל זאת זה מחזיק את השיטה.

עמוד התווך השני שהכלכלה המודרנית נשענת עליו, זה "הנחת המחסור". בעצם חסר הכול, חסר אנשים, חסר משאבים, חסר מכונות, חסר אנרגיה, ולכן גם המחירים עולים ככל שהדבר הוא יותר נדיר, ויורדים ככל שההיצע יותר גדול. אלה הם החוקים הבסיסיים של הכלכלה שאותה אנחנו מכירים.

עמוד התווך השלישי מדבר על "שוק העבודה" ואומר, אנחנו תמיד שואפים מדינות, ממשלות לתעסוקה מלאה. אם אפשר לעשות שני דברים, תמיד נשאף שהתעסוקה תהיה כמה שיותר מלאה, כי אנשים צריכים לעבוד ולהתפרנס. זאת גם מסגרת עבורם, זה גם טוב למדינה, וזה מקל על כל המערכות כשכולם עסוקים ועובדים.

עמוד התווך הרביעי שהוא גם חי ונשען על האחרים, זה הנושא של "הצריכה". האדם כצרכן, המרכזיות של הצריכה בתוך כל הכלכלה, וזה מה שמזין את הצמיחה של התוצר. זה בעיני הכלכלנים ממש הגביע הקדוש. אם אתה שואל כלכלן מה המצב, קודם כל הוא יגיד לך המשק צמח או לא צמח, וכמה. זה העמוד הרביעי.

והעמוד החמישי, שאני חושב שהוא מיוחד, מדבר על "הפן האנושי". הכלכלנים מגדירים את האדם כהומואקונומיקוס. הם קוראים לו "האדם הכלכלי". מי זה האדם הכלכלי לפי הכלכלנים? אתה קודם כל רציונאלי ממש כמו גיליון אקסל, כמו מחשב, שמקבל כל הזמן החלטות, כמה אני מרוויח ואיך אני מרוויח יותר, ואגואיסט. ככה מגדירים את זה הכלכלנים. ומאותו הומואקונומיקוס, מצפים שיהיה יותר מאושר, שייהנה יותר, שיהיה יותר מסופק ככל שהוא מרוויח יותר וקונה יותר. בצורה מאוד פשטנית, אלה הם בעצם עמודי התווך של הכלכלה המודרנית.

עכשיו אנחנו בתהליך שבו לאט, לאט, כל אחד מהם מתערער. מדינת הרווחה אנחנו כבר רואים שעוד לפני עידן הקורונה בכלל, האקטואריה לא מסתדרת, תוחלת החיים עולה, יש ירידה בילודה, יש גירעונות בתקציבים של הביטוח הלאומי, לכן מאוד קשה להחזיק את המודל הזה לאורך זמן, והעולם מתמודד עם זה ומקשה. אני כמובן מקצר, אבל אני רוצה שתראה את התהליך.

נושא של מחסור הוא גם בבעיה, כיוון שאנחנו רואים איזה שפע יש. לומדים לייצר אנרגיה, יודעים לייצר דלק בכל מיני מקומות. האנרגיה תהיה חלופית. בכלל מנסים לייצר עבור כל העולם בזול, אתה נכנס ורואה שבעשרים שקל אפשר לקנות הכול. לא חסר כמעט שום דבר. וזה מגיע לרמות שאפילו חברות חשמל משלמות לאזרחים כדי שייקחו מהם את החשמל, ואותו דבר עם עוד מקורות אנרגיה וכיוצא בזה.

תעסוקה מלאה, עוד בכלל, בטח תראה את המצב היום, אבל גם לפני המשבר של הקורונה, הרובוטיקה, הבינה המלאכותית לאט, לאט מייתרים, הופכים הרבה מקצועות למקצועות מיותרים. אני חושב שכולנו מכירים את זה שהרבה מאוד מקצועות ייעלמו, והתחזיות הן שתוך עשרים שנה, שזה לא הרבה, למעלה מ 50% מהמשרות הם בסכנה של או להיעלם בכלל, או להשתנות בצורה דרמטית. ולכן תעסוקה מלאה נראית מאוד בעייתית, במיוחד שמדינה יודעת להתמודד עם 5% עד 10% אבטלה, אבל לא עם אבטלה דו ספרתית גבוהה לאורך זמן.

אם כך העמוד הרביעי שמתמוטט, זה מובן מאליו. אם אין לך לא עבודה ולא מדינת רווחה, אז איפה בכלל יהיה לך כוח או רצון לצאת ולקנות בחנויות בצורה אקסטרווגנטית הרבה מעבר לרמת החיים שלך. ואז הכול בעצם משתנה.

וגם העמוד החמישי המרכזי של המרכיב האנושי משתנה. אנחנו רואים את זה בעצם על הדור הצעיר המילניום ודור הזי שיש להם מניעים אחרים, הם מקבלים סיפוקים אחרים, הם לא משתתפים במשחק של ההורים שלהם. ואז, אם נמשיך עם הניתוב, אז בעצם התהליך הזה כולו, מה קורה? עמוד אחד נופל, ועמוד שני נופל, ועמוד שלישי נופל, ועמוד רביעי נופל, והחמישי נופל. וכל השיטה שאנחנו חיים ממנה מתנדנדת חזק, ועלולה גם היא ליפול. איך התסריט הזה שבנינו פה?

אני מסכים ושמח. אתה מכיר אותי כבר שנים רבות. אני מסכים ושמח שכך זה קורה, שאני אפילו המשכתי בחיים קצת יותר, כדי להיות נוכח לכל הדברים האלה בעולם הזה, ולא מנקודת מבט אחרת. אפשר לעזור לאנושות לקבל צורה חדשה, כלכלה חדשה.

רונן: אני רוצה להגיד, א', שמה שהצגתי כאן הוא לא בקונצנזוס. יש כמובן דיונים, אפשר לנהל דיונים על כל אחד מהעמודים האלה ביחד. יש כאלה שסותרים את ההנחות שהצגתי כאן. אבל בכל מקרה ברור שסביב כל אחד מהם יש סימני שאלה, והצרוף של סימני השאלה האלה ביחד, הוא מעורר כמובן חרדה רבה. וכאן באמת השאלה, איך אפשר בעצם לקחת את התהליך הזה ולא לנסות להחזיר אותו ולהציל בעצם את הכלכלה, אלא להתקדם קדימה?

זה על ידי הפצת המצב החדש, שהוא באמת חדש. שאי אפשר לעבוד בו עם הכלים הישנים. אי אפשר. איך אני יכול לגשת לבעיות כאלו חדשות שהן מעבר לביסמרק, מעבר לכל המאה העשרים? אנחנו נמצאים עכשיו בעולם לגמרי חדש, בחברה אינטגרלית של העולם הגלובלי, עולם שיש לו קני מידה בכלל חדשים, ואנחנו לא יכולים אליו לגשת עם כל אותן התיאוריות והכלים מהמאה הקודמת.

רונן: איך אתה מסביר את הקומפרסיה הזאת שהתהליך הזה מתבצע? זה היה נראה כאילו הוא יימשך שנים רבות, ועכשיו הגיעה איזו מכה גלובלית, וזה נראה כאילו דחסו את כל התהליך הזה למשהו מאוד, מאוד קצר ואינטנסיבי.

כן. לא היה דבר כזה מימות העולם.

רונן: מה המטרה של האינטנסיביות הזאת, ובמה הבדל בין זה לבין תהליך שאמור היה לקחת שנים רבות, אולי דור או שניים?

בחוכמת הקבלה דברו על זה כבר מלפני 500 600 שנה, מימי האר"י שזה המאה ה-16 ואפילו המאה ה-15, לכן כבר אז דברו על זה. בעל הסולם בתחילת מאה ה-20 כתב, שאנחנו נכנסים לדור החדש, שזה ה"דור האחרון" מה שנקרא, הכוונה לדור האחרון האגואיסטי, ואנחנו עומדים מול ההתפתחות, ממש אבולוציה אפשר להגיד, מהפכה חברתית, וזה צריך לקרות בימינו. בימינו, זה לקח עוד 100 שנה שזה נעשה לא כל כך דחוס ומידי, אבל זה בכל זאת מהר מאוד.

לא היה לנו שינוי כזה כמו בזמננו בכל הדורות. אנחנו באמת זכינו להיות במהפך הזה החברתי, העולמי, שאותה אנושות שהייתה מפוזרת על פני כל כדור הארץ, והייתה במיוחד מימי הבבל העתיקה מפוזרת כ-70 אומות העולם בכל הכיוונים על כל היבשות, פתאום למעלה מכל ההבדלים ומכל ההתפתחויות האגואיסטיות שלה, היא עכשיו צריכה לגלות את עצמה שהיא נמצאת שוב כקבוצת אנשים אחת. כמשפחה אחת, תלויה זה בזה, ושאי אפשר כאן לעשות שום דבר על ידי מלחמות ועל ידי הכלכלה שיצבו לנו אבות הכלכלה האגואיסטים. נכנסנו לעולם החדש.

רונן: מה המשמעות של הדיאלקטיקה? כלומר מדוע העולם החדש הזה, והמודל הכלכלי והחברתי שאמור להיות במסגרתו, מדוע הוא חייב לקום על ההריסות של המודל הקיים, ולא באיזה תהליך הדרגתי של שינוי?

כי כל הטבע הוא דומם, צומח, חי, מדבר, עובר שינוי, רק בדומם, צומח, חי, אין להם בחירה חופשית, אין להם הכרה במה שהם עושים, אלא הם נפעלים על ידי כוחות הטבע, וכך נפעלים בצורה אינסטינקטיבית. ומין המדבר הוא חוץ מזה שנפעל בהרבה בצורה אינסטינקטיבית בדרגות דומם, צומח, חי שבו, אבל מדבר שבמדבר הוא חופשי. יש לו יצר הרע, הוא רוצה לעבוד עימו, הוא רוצה להתפתח, הוא היחיד שזוכה להתפתחות, בונה את העולם שלו, משנה. ולכן מין האדם הוא אותו היצור שחייב לעבור את שינויים האלה, ועכשיו הגיע הזמן של השינויים.

חכמי הקבלה ראו את זה מראש, הם אפילו אמרו מתי שזה יקרה. וכתבו בכל מיני החיבורים שלהם, איך אנחנו צריכים להתנהג, כדי לעבור את השינויים האלה בצורה מהירה וטובה.

רונן: בכל זאת גם ממשלות, גם מנהיגים, גם כלכלנים וגם האדם הפשוט, כולם חרדים לאבד משהו שהם נולדו לתוכו. עברו דוקטרינציה ממש מינקות, לתוכו.

נכון.

רונן: לקראת משהו לא מובן. האם אתה מבין אותם ואת הניסיונות שלהם לחלץ, להציל את השיטה?

לגמרי מבין אותם ואני כאילו נמצא מצטער בצער שלהם. ואני גם מודה שאין להם כלים ביד להבין מה קורה ואיך אנחנו צריכים להתנהג בזמן הנוכחי. ולכן אנחנו רואים עכשיו כשאנחנו נמצאים בימי וירוס הקורונה, אנחנו לא יודעים מה לעשות. ועוד לא גמרנו עם המכה הראשונה, כבר יש לנו מכה שניה ושלישית וכן הלאה.

אנחנו כאן נהיה עכשיו ברצף של מכות ואנחנו לא נדע איך לבנות את הכלכלה. אנחנו לא יודעים איך לתאר עכשיו את המצב שאנחנו מתכווצים בתעשייה, מתכווצים בכל המערך הכלכלי. כמו שהראית שכל חמשת העמודים של הכלכלה החברתית, בנויים על האגו, על להרוויח יותר, כמה שיותר ולא חשוב באיזו צורה ולא חשוב מי ומה, העיקר יותר ויותר ויותר ויותר, זה לא ילך כבר. ואיך אנחנו נבנה את הכלכלה החדשה? רק מתוך ההנחה שאנחנו לא מנוגדים זה לזה, אלא שאנחנו מחוברים זה לזה בצורה נכונה.

אם אנחנו לא נראה את כול האנושות כמשפחה אחת, שכל אחד צריך לדאוג לשני, אבל בשביל זה אנחנו צריכים לעשות מהפכה ביחסים שלנו וביחס שלנו לטבע הסובב, לעצמנו וכן הלאה. אם לא נעשה את זה אנחנו נמצאים בקריסה.

רונן: יש באמת חלק מהאנשים שמתעסקים בתחומי הכלכלה, שמתחילים להבין שדברים משתנים. אני בכלל לא משוכנע שהם מבינים עד כמה ההבדלים הם תהומיים בין המצב הרצוי לבין המצב המצוי. אבל אני רוצה בכל זאת להקריא לך ציטוט ולשמוע תגובה שלך.

אומר לנו צבי סטפק מוותיקי שוק ההון, הוא פעיל כבר משהו כמו 60 שנה. בעצמו הוא איש רנסנס, היה בעברו מורה להיסטוריה. הוא לא ממוקד רק בפיננסים, הוא מסתכל גם ימינה ושמאלה על מה שקורה. ולפעמים יש לו גם את היושרה להגיד אפילו בפרהסיה דברים שאולי הרבה מרגישים בבטן. אז הוא אומר כך:

"אנו חיים בעולם לא נורמאלי שבו אני נותן לך הלוואה, ואת מחזירה לי פחות." זה ריבית שלילית. "לניסיון ולשערות הלבנות יש משמעות, אבל אם לוקחים אותך למאדים, אני לא בטוח כמה הניסיון עוזר"

"העולם הכלכלי והפיננסי היום הוא במידה רבה במצב שאנו לא מכירים. אני לא זוכר תקופה כל-כך מאתגרת, גם מהזווית הכלכלית, המשקית וגם מזווית ההשקעות. אני מרגיש כאילו לקחו אותי למאדים ואמרו לי: אלה כללי המשחק ותתאים את עצמך לעולם הדמיוני הזה. היה לי הרבה יותר נוח אם היו מחזירים אותי לכדור הארץ. ... זה מצב שאף אחד לא היה בו ולא התנסה בו. אין ידיעה איך מתמודדים עם עולמות כאלה."

אנחנו צריכים לשנות את טבע האדם, הסתכלות האדם על הזולת. כל הכלכלה בנויה על תחרות, אנחנו צריכים עכשיו לבנות את כל הכלכלה שתהיה בנויה על חיבור. וכאן אנחנו לא יודעים, אין לנו פשוט ידיים ורגליים לזה. איפה התיאוריות האלה? התיאוריה הסוציאליסטית כולה נפלה מזמן והיא הייתה בנויה על כאלו דמיונות.

אנחנו צריכים לבנות את עצמנו עכשיו ממש מחדש וכלכלה כזאת אנחנו צריכים כמה שיותר מהר. איך אנחנו בונים את היחסים בינינו, יחסים למציאות בצורה כזאת שאנחנו פועלים, אנחנו עושים, אנחנו מייצרים רק דברים הכרחיים לנו, שטוב לנו בזה. רק להסתכל האם אנחנו צריכים את זה או לא, זה לטובתנו או לא. זה לטובתנו, לטובת כולם או לא. זאת אומרת, האדם חייב להיות כמטרה.

רונן: איך אתה מסביר אחיזה של מקצוע כזה, שנראה לגמרי אנכרוניסטי, שהיסודות שלו נבנו לפני חמישים, שבעים שנה. האדם השתנה מאז, העולם השתנה מאז ואתה רואה אנשים נבוכים, אפילו מי שעוסק בו. ועדיין הוא אוחז אחיזת חנק, אני רוצה להגיד, באנושות באדם ובכלל בעולם. איך מסבירים את זה?

הטבע. אנחנו צריכים להבין, בכל זאת כל היסוד שלנו לשינוי הטוב, זה לקבל את השינוי. אם אתה לא מקבל את השינוי. יש חכמים כאלה היום, אני רואה את זה בין ראשי המדינות אפילו. בכל הכוח הם רוצים להחזיר למה שהיה קודם, הם לא מבינים שמכת וירוס הקורונה זו מכה מהותית.

הם חושבים שזה משהו זמני. היה גל של איזו שפעת ועבר, צריכים לחזור למה שהיה קודם. הם לא מבינים שהמכות שהיו קודם, היו מכות בודדות. והמכה הזאת היא מכה אינטגרלית, היא מגיעה לכל האנושות. היא מראה לכל האנושות שאי אפשר להמשיך בצורה אגואיסטית כמו שהיה קודם. כולם צריכים לחשוב על כולם, רק אז נצליח.

זה התנאי שמגיע לנו מלמעלה, מהטבע האינטגרלי, הגלובלי ואם אנחנו לא נתייחס ככה לכל המציאות, אנחנו לא נוכל לשרוד. יבואו עוד וירוסים ועוד וירוסים בזה אחר זה, עד שהם יאכלו את כולנו.

רונן: לסיכום, אם שיטה הייתה יכולה לדבר עם שיטה. אם נניח חכמת הקבלה הייתה יכולה לדבר עם הכלכלה. או נניח נציג של חכמת הקבלה היה מדבר עם נציג, עבדך הנאמן במקרה הזה, של הכלכלה. מה הוא מאחל לו, מה הוא אומר לו?

היה מאחל לו לחנך את כול הכלכלנים, שיסתכלו על העולם כמו על מכלול אחד. אין כאן תחרות אלא עכשיו דווקא איך אנחנו בונים מכל מיני צורות המנוגדות, כיוון אחד.

נקוה שיבנו כלכלה חדשה כזאת.

רונן: אני מצטרף לאיחולים.

(סוף השיחה)