מקובלים כותבים

"המאור המחזיר למוטב"

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.07.09 – אחרי עריכה

בן ציון: הפעם אנחנו נדבר על משהו מאוד מאוד מיוחד שנקרא "המאור" שבחוכמת הקבלה, המאור שבספרי הקבלה, הוא נקרא גם "המאור המחזיר למוטב". זה משהו מאוד מאוד חשוב בחוכמת הקבלה. נראה איך הוא יכול גם לעזור בכלל לכל אחד מאיתנו, שהוא בעצם מפתח להרבה מאוד דברים, וגם הסיבה למה הרבה מאוד דברים אנחנו לא מצליחים לעשות.

אין אדם שלא רוצה להרגיש אהבה וחיבור בחיים שלו, ולהגיע לכל מיני הצלחות, אבל כשהוא יוצא החוצה לחיים, אז דברים לא תמיד מצליחים. יש הפרעות וכל מיני דברים בלתי צפויים, ואף פעם לא ברור לו למה הוא לא יכול ללכת עם הרצון שלו. הוא רוצה להשיג, הוא רוצה להתמלא, ובסופו של דבר הוא לא מצליח למלא את הרצון שלו. יש כאלה שמגיעים לכל מיני הצלחות, אבל אף פעם זה לא הולך חלק.

אני יודע שחוכמת הקבלה אומרת שהרצון של האדם הוא אגואיסטי, וזו הסיבה שהוא לא מצליח באמת להשיג את מה שהוא רוצה. השאלה היא מה יש בחוכמת הקבלה שהיא יכולה לעזור לאדם למרות שהוא נברא כזה כן לזכות לשלווה, להצלחה, לזכות לאהבה הזאת שהוא מחפש אותה, למרות הרצון האגואיסטי שלו.

אין לחוכמת הקבלה מה להציע לפי מה ששאלת. אני אגיד לך אחרת, הטבע של העולם שלנו הוא טבע לקבל, לספוג, למלא את עצמו. ובתוך הטבע הזה מתפתח הדומם, הצומח, החי והאדם, שההבדל בין כולם זה אותו רצון שיש. כמה שהרצון יותר גדול, אז אותו המוצר שייצא, או צומח, או חי, או אדם, הוא יותר אגואיסט, הוא יותר פועל, הוא יותר חייב למלא את עצמו.

כך אנחנו בנויים, כך אנחנו פועלים, וכך אנחנו התפתחנו. ופיתחנו לעצמנו תרבות, חינוך, מדע, כל מיני מערכות חברתיות, משפחתיות, הכל מתוך האגו שלנו. וכך מתפתחים ומתפתחים דור אחר דור מיליונים, מיליארדים של אנשים, עד שאנחנו מגיעים למצב שמגיע קץ.

בן-ציון: קץ של מה?

של ההתפתחות האגואיסטית.

בן-ציון: האגו עוצר?

האגו מתחיל לעצור את עצמו ולהראות שהוא ממש בעצמו מפריע לנו לחיות. אותו הטבע בעצמו כאילו הורס את עצמו. זה מה שאנחנו מרגישים היום. זה כתוב על פרעה, ש"פרעה קירב את בני ישראל לאבינו שבשמיים" מה שנקרא. שהרצון לקבל בעצמו זה נקרא "עזר כנגדו", הוא בעצמו הורס את עצמו. זה כמו סרטן שאוכל את הסביבה שלו ובכך גם מת בעצמו.

בן-ציון: כי כבר אין לו סביבה.

כן, כי אין לו כבר ממה, כי הוא הכל רוצה לספוג, לקבל לעצמו.

אז איך לחיות בתוך הספיגה הזאת הלאה ולהצליח אין פתרון, לא לכל מה שהאנושות המציאה לעצמה ופיתחה, ולא למה שחוכמת הקבלה אומרת. כי חוכמת הקבלה בכלל לא אומרת איך למלא את האגו. היא אומרת שחיים אחרים יכולים להיות לא בצורה שאתה סופג כמו שעד היום. עכשיו אתה כבר נמצא במצב שאתה מיואש ולא רוצה כלום. אתה משתמש בכדורי הרגעה, בסמים, אתה רוצה לברוח מהחיים האלו. חוכמת הקבלה אומרת לך כך, נכון שאתה מרגיש שאתה לא יכול יותר לעבוד בספיגה, אבל יש את החצי השני של המטבע, החצי השני של החיים, של הטבע, שזה לא טבע לקבל אלא טבע להשפיע.

בן-ציון: איפה הטבע הזה?

אין בנו. אבל אם אנחנו נתחיל אותו רצון לקבל להפוך לההפך, ללהשפיע, אנחנו מגיעים לטבע השני, נהפוך הוא. ואז אתה מגיע לחיים אחרים, עד כדי כך שאתה רואה מה שכתוב "עולם הפוך ראיתי", אתה מתחיל לראות דברים אחרים. זה כמו שבתדר אחד של האור אתה רואה תמונה אחת, ובתדר שני של האור אתה רואה את התמונה אחרת, בזווית אחרת לגמרי, בחתך אחר. ולזה אנחנו יכולים להגיע.

כל הרצון האגואיסטי הזה שהתפתח ודחף אותנו להתפתחות, הוא בעצם פיתח אותנו בכוונה כדי שאנחנו נגיע לזה שאנחנו שונאים אותו, רואים בו חוסר הצלחה, חוסר אפשרות להתקיים, וכן הלאה. הוא בעצם קובר את עצמו.

בן-ציון: גם אם אדם לא מודע לזה, זה עדיין שולט בו ומפריע לו כל הזמן?

אדם לא מבין איך שהוא מתפתח, אבל מהטבע זה כך נעשה, שאנחנו מתפתחים כמו מחלת סרטן, עד שאנחנו מתחילים לאכול את עצמנו עד כדי כך שאנחנו נמצאים לפני המוות, זהו. וכאן יש לנו אפשרות להתעלות מעל הטבע הזה ולעשות ממנו טבע הפוך. על ידי מה, אם אני כולי בטבע של הרצון לקבל?

בן-ציון: ובשליטת הסרטן הזה.

כן. אם אני בעצמי הסרטן הזה. מה עושים? אני רק יודע שאני נמצא בסכנת מוות וזה מתקרב. נתנו לי את ההבנה הזאת, מה לעשות?

וכאן באה התרופה שנקראת "המאור המחזיר למוטב", שזה משהו צדדי, לא מהחיים שלנו, לא מהעולם שלנו שהוא כולו אגואיסטי, אלא משהו צדדי. איזה כוח מיוחד שאני יכול להשתמש בו ואז נהפוך הוא, במקום הרצון לקבל שלי, שאני רוצה לספוג, לנצל את כולם, אני יכול להפוך את עצמי, כמו כפפה שאני הופך אותה, לההפך, ואז איפה שאני דווקא קיבלתי יותר מהכל, אני מתחיל לתת. בזה אני מתחיל להבריא, ובזה אני מתחיל לראות את העולם בצורה אחרת, לא לקבלה מה שטוב לי, אלא איך אני נותן. זאת אומרת, אני רואה עולם אחר.

בן-ציון: זאת אומרת, גם העולם התהפך, לא רק שאני מתהפך וכל העולם נשאר אותו דבר.

הראיה שלי לגמרי משתנה. קודם אני זיהיתי דברים רק מה שלטובתי או לרעתי, כלפי האגו שלי, עכשיו אני אזהה את החצי השני, מה לטובת ההשפעה ומה לרעת ההשפעה.

בן-ציון: כי יש פחד שמישהו ישתנה לטוב והכל יישאר רע, פה אתה אומר שהכל משתנה לטוב.

הכל משתנה. זאת אומרת, אני גם בעצמי משתנה, וגם "עולם הפוך ראיתי" מה שנקרא, שאני גם רואה את ההפך.

בן-ציון: זאת אומרת, אלה שמסביבי גם מתחילים לתת?

אני גם אותם רואה אחרת, התפיסה שלי משתנה, אני רואה עולם אחר. וכל ההתהפכות הזאת עושה לי אותו הכוח המיוחד שנקרא "סגולת התורה", "המאור שבה מחזירו למוטב". לכן כתוב, "בראתי יצר רע", שאתה תכיר אותו שהוא רע, הרצון שלך זה יצר רע, ואז אתה תשתמש במה שנקרא "תורה תבלין".

אנחנו לא משתמשים בו, לך לחילונים, לך לדתיים, אף אחד לא משתמש ב"תורה תבלין", כי אף אחד לא מכיר שהוא רע, כולם צדיקים, כל אחד מצדיק את עצמו. שאדם מגיע למצב שהוא רע ממש, אז מתגלה לו יכולת להשתמש באור שנמצא בתורה, המוסתר בתורה, הטמון בתורה, שנקרא "המאור שבה", הפנימיות ששם ישנה, המחזיר למוטב.

איך אנחנו משתמשים בזה למימוש. המאור הזה שמשנה אותי הוא נמצא אך ורק בספרי הקבלה. לכן עכשיו הם מתגלים, כי אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה שלנו במצב של הכרת הרע הזה. ואז ספרים מתגלים, אבל ספרים אמיתיים, אותנטיים, זאת אומרת "ספר הזוהר", "כתבי האר"י", ו"כתבי בעל הסולם", במיוחד שלושת המקורות האלו. כתבי הזוהר זה ברור, כתבי האר"י זה ברור, וכתבי בעל הסולם כי הוא המקובל האחרון שעיבד בשבילנו, התאים את כל חוכמת הקבלה מהזוהר ומכתבי האר"י לנו, לדור שלנו.

לכן מה שאנחנו לומדים אנחנו לומדים מהמקורות שלו. ואז אנחנו כשמשתמשים בספרים שלו אנחנו משתמשים בהם לא לחוכמה, סתם מה כתוב שם, אלא אנחנו כקוראים רוצים שהכוח שנמצא בתוך הכתבים האלו, כי הוא מספר לנו על כוח עליון שפועל עלינו, אז אני רוצה שאותו כוח עליון שהוא יפעל עלי וישנה אותי, ויפתח לי את העיניים ואת הלב שלי ואת התפיסה שלי, שאני פתאום אשמע ואראה וארגיש ואריח את העולם האחר, הפוך ממש.

בן-ציון: המאור הזה זה כוח עליון?

המאור הזה הוא מגיע לאדם שרוצה להשתנות, ומשתמש בכתבי הקבלה.

בן-ציון: לא ברור מאיפה הוא מגיע, מאיפה הוא פורץ?

שאני רוצה להשתנות על ידי זה שאני קורא על פעולות השינוי.

בן-ציון: זהו?

זה לא זהו, אני פותח ספר, נגיד את ספר הזוהר, ואני קורא, ולא חשוב בכלל כמה שאני מבין, אלא אני יודע שזה כתוב עלי, כתוב על המצב שלי הפנימי, כי רק על זה התורה מדברת.

בן-ציון: כלל ראשון, אני יודע שזה כתוב עלי.

רק עלי, אין שום דבר, כל מה שיש כאן מדובר עלי, על המבנה הפנימי שלי, ואיך שאני בפנים, בתוכי אעבוד בצורה מתוקנת, אחיה בצורה המתוקנת, ארגיש בצורה המתוקנת. לא מדובר על העולם הזה, מדובר על המצב שאני כבר מגיע להשפעה, לרוחניות.

לכן כשאני קורא, אני מצד אחד לא מבין כלום, כי מדובר על מציאות שאני עוד לא הרגשתי אף פעם. אבל אני רוצה להרגיש אותה, אני רוצה לחוות אותה, אני רוצה לחיות בזה. ולכן כשאני קורא אני רק על זה חושב, אני רוצה שזה יקרה לי, אני רוצה שזה יבוא אלי, אני רוצה שזה ישנה אותי.

בן-ציון: ואז מה קורה?

ואז מה שהוא מספר לי זה לאט לאט פועל עלי, הרצון שלי בעצם עושה את זה. אין כאן משהו בין הדפים שנסתר איזה כוח פיסי או משהו, אלא הרצון שלי מקרב אותי לאותן הצורות שהספר עליהן מדבר.

בן-ציון: הרצון שלך כאילו פתאום נפתח?

הרצון שלי נפתח. איך ילד קטן גדל ונעשה יותר חכם? על ידי הרצון שלו. הוא לא יודע מה קורה הלאה אבל הוא רוצה, ומכל הכיסופים האלו הוא מגיע. אותו דבר כאן, אני רוצה, ואז מתוך הרצון שלי נעשה בי שינוי. זה ממש באותה צורה כמו שהילדים גדלים ונעשים חכמים וגדולים ומבינים וחזקים, אותו דבר. זה נקרא "המאור המחזיר למוטב".

אבל זה פועל בתנאי שאני קורא על העולם ההוא, המתוקן, על המצב שלי המתוקן, שעל זה מדברים ספרי הקבלה. וכל הספרים האחרים הם מדברים על העולם שלנו, ולכן אנחנו משתמשים בספרים האלו.

בן-ציון: המאור הזה, רק מי שלומד קבלה יכול להשתמש בו?

הוא לא נמצא בשום מקום אחר, רק בזה. לא מדיטציות ולא מיסטיקה, ולא חוטים אדומים ומים קדושים, ולא סגולות וקמעות, ולא ברכות שאחד עושה על השני, ולא שמגלים לך עתידות וכל הדברים האלה, חס ושלום, כלום. צריך להיות אדם, לא חשוב מי הוא ומה הוא, זה יכול להיות גוי, זה יכול להיות יהודי, זה יכול להיות חילוני, זה יכול להיות דתי, יכול להיות עם כיפה ובלי כיפה, זה לא חשוב מי ומה, זה צריך להיות אדם שירצה לתקן את האגו שלו בלבד, ושייקח את הספר וירצה שיבוא אליו הכוח.

בן-ציון: את הכוח הזה אפשר להפיץ, הוא יכול להתפשט, או שהוא רק סגור במקום אחד?

את הכוח הזה אתה לא יכול להפיץ, הוא תלוי ברצון של האדם. אתה יכול רק להסביר לאדם איך שזה עובד. וזה דבר פשוט, זה כמו שכתוב, "חוכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין", "לא החכם למד", זה לא בשכל. חוכמת התורה לא צריכה שום הצטיינות שכלית, היא לא צריכה לשום הבנה, אתה רק צריך לרצות שזה יקרה לך, שיפתח, שתיפתח לך הראיה, ההרגשה וזהו.

לכן זה נקרא "סגולה", ועל הסגולה הזאת כתוב "יגעתי ומצאתי". זאת אומרת, שאנחנו לא יודעים מראש מה התוצאה, לכן זה נקרא "מציאה". ו"יגעתי" זה חשוב, כי בלי יגיעה שאתה משקיע, שאתה רוצה ורוצה שזה יקרה לי, זה לא קורה. אתה צריך למלא סאה, איזו מידה מיוחדת של יגיעה ואז זה קורה, ופתאום, "בחיפזון" מה שנקרא.

בן-ציון: הרבה נכתב על זה בקבלה, "שהמאור שבה מחזירו למוטב". מה זה אומר "מחזיר", למה הוא אומר "מחזיר למוטב"? איזו מין חזרה יש פה?

כמו שאנחנו אומרים חזרה בתשובה, מה זו חזרה בתשובה? זה נקרא "לחזור בתשובה". אנחנו היינו באין סוף מלכתחילה, שם השורש שלנו, משם אנחנו ירדנו לעולם הזה. בדרגות האלו של הירידה, של ההשתלשלות מאין סוף עד העולם שלנו, יש לנו את כל אבני הדרך, ובאותם המסמרים, באותן הדרגות אנחנו צריכים לעלות בחזרה למעלה, לכן זה נקרא "חזרה", לחזור לאותו מצב כמו שהיה קודם.

באותן הדרגות, באותם המצבים כמו שהנשמות שלנו ירדו מאין סוף לעולם הזה, אנחנו צריכים בנשמות שלנו, היינו, ברצון להשפיע שלנו שאנחנו עכשיו מפתחים בנו יותר ויותר על פני האגו שלנו, שאנחנו הופכים את האגו לרצון להשפיע, אנחנו כך נעלה ונעלה עד האין סוף בחזרה.

לכן זה נקרא ש"עולים על הר סיני", על הר של שנאה, על הרצון האגואיסטי שלנו. דווקא בעזרתו, בזכותו, אם משתמשים בו נכון ובמאור המחזיר למוטב, אז "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", ומגיעים למטרת הבריאה.

בן-ציון: אם נחשוב על סתם אדם רגיל שהוא כרגע לא לומד חוכמת הקבלה, ובאמת לא הולך לו בחיים.

הוא רוצה להרוויח יותר? קצת מזל.

בן-ציון: הוא לא יודע באמת מה הסיבה שמפריעה לו.

הספרים האלה פתוחים היום לכולם. במשך ההיסטוריה היינו צריכים לסגור את הספרים האלו, במשך ההיסטוריה לא רצינו לתת אותם לאדם מהשורה, מכל שכן לאומות העולם. כי היינו צריכים להתבשל, להגיע למצב של הייאוש הכללי שיש היום, שמתחיל היום בעולם בצורה ניכרת.

ומעכשיו והלאה כל אחד ואחד יכול לפתוח ספרי קבלה, הם באמת נמכרים בכל מקום, בכל החנויות, וכל אחד, אפילו אם עדיין לא מרגיש מה זה תיקון, בשביל מה תיקון, מה צריכים ממני, אלא מרגיש שזה כדאי לי, מעניין, יכול להיות שעל ידי זה אני משהו ארוויח, כדאי שייקח את זה. כי על ידי זה הוא יזרז את שלבי ההתפתחות שלו ויחסוך הרבה מכות. במקום לקבל מכות ולהגיע לייאוש מהחיים, אז שיתייאש מזה שיראה עד כמה שיש לו דברים טובים שהוא עכשיו עוד לא משיג, שיהיה לו ייאוש מטוב שעוד אין לו, מאשר ייאוש מהמכות והאכזבות.

בן-ציון: הגענו למשפט הזה שאומר "מלא לשמה באים לשמה". זאת אומרת, גם אם אין לאדם את כל הכוונות הנכונות הוא יכול להשתמש בספר.

לא חשוב, שייקח. כתוב "לכל בשרו מרפא". לא חשוב מי ומה ובאיזה מצב הוא נמצא, גבר, אישה, יהודי, גוי, דתי, חילוני, חכם, טיפש, לא חשוב בכלל מי ומה, כל אחד שייקח את הספר, זה יקדם אותו לטוב. "לכל בשרו מרפא".

בן-ציון: כי אתה אומר שהוא בעצם נוגע לו ישר בסיבה לכל הרע, גם אם הוא לא כרגע מרגיש אותה, אבל בכל מקרה הוא זוכה לטיפול.

אפילו שלא מתכוון למצוא כאן את המאור המחזיר למוטב, ועוד לא מבין, לאט לאט זה עובד, זה מביא אותו לשכל ולרגש הנכונים.

בן-ציון: יש פסוק שאומר "אותי עזבו ותורתי שמרו".

"הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שמאור שבה מחזירו למוטב"

בן-ציון: למה הוא אומר "אותי עזבו"?

כי האנשים אוהבים להתפלל לבורא, והוא אומר, "תעזבו אותי, אני לא עוזר לכם". ואנחנו באמת במשך ההיסטוריה רואים, למי אתה מתפלל? במה זכית שיענו לך? פעם ראית תגובה טובה מהשמיים? לכן מלכתחילה הכוח העליון אמר, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב", "הלוואי אותי יעזבו ותורתי שמרו, שמאור שבה מחזירו למוטב", הכל מכוון על המאור.

בן-ציון: מה ההבדל בין המאור ולכוח העליון?

הכוח עליון הוא לא מתגלה, הכוח העליון נעשה בך, מעל האגו שלך, שאתה מתחיל לתקן אותו על ידי המאור המחזיר למוטב. הכוח המשפיע זה נקרא "העליון". אתה אף פעם לא מגלה משהו שהוא עליון ממך, אי שם מסתובב, זה פשוט שני כוחות שבך, עכשיו זה כוח הרע שמעליו אתה בונה כוח הטוב, זה נקרא "עליון מהרע".

בן-ציון: כי הוא מעליו.

כן, ותמיד אתה משיג אותו בפנים. ואת הבורא אתה משיג בפנים, לכן זה נקרא "בוא וראה", במידה שאתה מתקן את עצמך, אתה רואה, מגלה אותו בפנים.

בן-ציון: וההתפתחות היא התפתחות של הרצון, עבודה עם הרצון.

עבודה עם הרצון, ותמיד רצון יותר גדול ותיקון, עוד רצון ועוד תיקון. כמו אדם שמתקדם על שתי רגליים, שמאל ימין, שמאל ימין. תמיד "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", מעלים לך את הרצון המקולקל, אתה מתקן אותו על ידי הלימוד הנכון, בכך שאתה משתוקק לקבל משם את ה"תרופה" הזאת, "המאור המחזיר למוטב", שוב מגלים לך את הרצון הרע, שוב אתה מתקן אותו, וכך מאה עשרים וחמש פעמים עד גמר התיקון.

בן-ציון: בשביל לספוג מהמאור המחזיר למוטב, צריך להקדיש לזה זמן, או שזה יכול להיות גם תוך כדי החיים במהלך היומיום?

אדם חייב לעבוד, ללמוד, להוליד ילדים, להיות בעל משפחה, עם הבעיות, עם הצרות, לקבל את כל המכלול הזה שיש לו, ובתוכו להשיג המאור המחזיר למוטב. מבפנים ממש, מכל מה שיש לו.

בן-ציון: איך בזרם החיים להיות מחובר כל הזמן למאור הזה, בשביל לא להיות תחת שליטת הסרטן?

זה לא מפריע. קודם כל יש לך זמן פנוי, במקום לשכב על הספה עם בקבוק בירה וכדורגל, אתה יכול לשבת מול הספר ולקבל ממנו איזו השראה. אתה יכול את ההשראה הזאת להמשיך למשך היום.

בן-ציון: היא נשארת?

זה תלוי ברצון שלך. זה לא שהיא נשארת או לא נשארת, שום דבר לא נשאר או כן נשאר, תלוי אם אתה מושך את זה או לא, אם אתה רוצה להיות בזה או לא רוצה להיות בזה, האם אתה חי כל פעם, כל רגע בזה שאתה מצפה שזה יקרה לך או לא.

כתוב שמגיע אדם לחשבון נפש, שואלים אותו, עסקת בתורה? ציפית לישועה? זאת אומרת, עסקת בלהשיג את המאור המחזיר למוטב וציפית שזה יקרה או לא? רק על זה שואלים. מה תענה?

בן-ציון: אנחנו גם יודעים שנושא האגו היום מתחיל להיות יותר מוכר בעולם, ובמיוחד על רקע המשבר הכלכלי והמשבר העולמי.

זה לא בגלל זה, זה בגלל שהתקופה הזאת, העידן הזה של האגו של אלפי שנים, מיליוני שנות ההתפתחות, הוא נגמר דווקא בדורנו.

בן-ציון: בגלל שהוא נגמר, בגלל זה הוא מתגלה?

כן, פשוט הכל נגמר. כל השימוש באגו שנעשה עד כה, עכשיו צריכים להפסיק אותו ולעבור לשימוש מעל האגו, ברצון להשפיע שאנחנו מרכיבים, כמו בכפפה שאתה הופך אותה, לרצון להשפיע. החיים הקודמים נגמרו, הם עכשיו יוכיחו לכולם שאי אפשר יותר להמשיך כך. זה לא סתם משבר בכלכלה, בחינוך, בתרבות, במשהו, זה סוף הדרך בטבע הקודם, בטבע האגואיסטי.

בן-ציון: בתחילת התכנית הסברת שאדם שמתחיל לעבוד הוא מגלה "עולם הפוך ראיתי", הוא מתחיל להתחבר לכל מיני זרמים חדשים בחיים שלו. איך עכשיו הוא יכול להתחיל להרגיש את זה, שבאמת יש כזה דבר, במה הוא יכול להיעזר? אתה אומר שהמאור המחזיר למוטב משנה לו את הרצון.

רק זה קורה, אין שום דבר אחר. הוא צריך להיות בקבוצה, הוא צריך לקבל התרשמות מהם, כוח, עזרה, לחץ, דחף, להתפעל מהם, שזה ימשוך אותו לזה, בקבוצה שלומדת נכון, שתשפיע עליו גם במחשבות וברצונות שלה. הוא צריך להיות ליד המדריך, המורה, "מורה דרך" מה שנקרא, שיוביל אותו נכון וכל פעם יכוון אותו מה הוא צריך לדרוש מהלימוד. הוא צריך להיות עם הספרים הנכונים, שהם רק ספרי המקור האמיתיים, שזה הזוהר והאר"י בעיבוד של בעל הסולם לדורנו זה. חוץ מזה עוד קצת שעות "יגיעה" מה שנקרא, ואז זה יקרה.

בן-ציון: אבל מה למשל עם הצופים של התכנית שלנו בטלוויזיה?

שימשיכו לצפות בתכניות שלנו בטלוויזיה זה מספיק, אפילו בלי לפתוח לבד ספר, זה עובד. זה משפיע, זה משנה את האדם, זה מקרב אותו לאותו המאור המחזיר למוטב וזה יקרה. ומי שצופה בנו בצורה פחות או יותר קבועה הוא מרגיש שהוא משתנה.

בן-ציון: הפצת חוכמת הקבלה שזה העידן של היום, היא מפיצה איתה גם את הכוח הזה, את המאור המחזיר למוטב?

ודאי, רוצים או לא רוצים זה כך יוצא, זה נקרא "יוצא דברו בדיבורו" מה שנקרא.

בן-ציון: ודווקא הכוח הזה מתפשט.

הכוח הזה הוא פועל. כי אנחנו לא סתם מדברים ומוציאים גלי אוויר, אנחנו בזה משתתפים באנרגיה שלנו הפנימית, גם הרוחנית, ברצונות שלנו, אנחנו מוסרים מחשבות, רצונות, מלב ללב וממוח למוח.

בן-ציון: הרב קוק אומר שחוכמת הקבלה צריכה להיות מופצת בשפה ברורה. והשפה הברורה הזאת היא עוזרת למאור המחזיר למוטב?

היא עוזרת בגלל שאדם צריך להתקשר לטקסט, לנושא. הוא רוצה שזה יקרה לו. אני קורא כאן מאמר נפלא בשם "לילה של כלה". "כלה" זה נקרא "נשמה" שנכנסת למחרת לחופה, ו"לילה של כלה" זה הלילה לפני החופה, לפני החיבור עם הבורא. זו נשמה שהיא נמצאת לקראת החיבור הזה, בהשתוקקות הזאת. אז עד כמה שהכיסופים שלה, עד כמה שהרצון שלה מושך אותה לזה, אז איך אנחנו צריכים לארגן את כל הלחץ שלנו כדי להגיע לקשר הזה עם כוח ההשפעה, עם הבורא.

אם אני קורא על זה, אני צריך קצת לדעת, אני צריך קצת להתרגש, אני צריך קצת להתפעל מזה. ואני רוצה שזה יקרה לי, זה נקרא "המאור שבה מחזירו למוטב", לאיזה מוטב? איך אני אתאר את הדברים האלה? אז אני צריך קצת לקרוא על הדברים האלה, לפחות קצת לתאר אותם וזה מספיק.

בן-ציון: לסיום אתה יכול לתת שם אחר ל"מאור שבה שמחזירו למוטב", שיותר קל לזכור אותו או להתקשר אליו?

"תרופה", "כוח המתקן" שמקרין לי משהו מזה שאני לומד, לפי הרצון שלי לקבל את הקרינה הזאת, וכך אני מתרפא, משתנה. כולנו.

(סוף השיחה)