תוכנית טלוויזיה עם הרב לייטמן
"שאל את המקובל"
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 08.05.08
המצב הכללי במדינה לא טוב. מה המסר שלך ליום העצמאות ה- 60 של מדינת ישראל?
מה המשמעות של עצמאות ברוחניות?
מהי הדרך הנכונה להתמודד עם מצב בו האחות הגדולה מגיבה בקנאה לאחותה החדשה?
כשטיילתי בדרום אמריקה שתיתי משקה אשר גרם לי לחוויות של התבוננות על האגו ואהבה לזולת. מה דעתך?
מה גורם לאישה להיות באמת מאושרת?
למה ה' עושה דברים רעים אם הוא כל כך טוב?
למה צריך להתחתן בעולם הזה ובעולם הרוחני?
איך אדם אלטרואיסט יכול לתפקד בצורה נורמאלית, מי ידאג לו?
היה לי חבר 5 שנים ונפרדנו. אני מרגישה שאין לי רצון לחיות בלעדיו. יש בפיך איזו נחמה?
האם במימד הרוחני קיים המושג "גיור"?
הנקודה שבלב היא בלב הגופני או הרוחני?
אם אני לא מכיר את הבורא, כיצד אני יכול להידמות לו ולהידבק בו?
האם הרשות נתונה בעולם הזה או כשמגיעים לעולם העליון?
אורן לוי: שלום לכם צופים יקרים. אנחנו שמחים מאוד להיות איתכם כאן באולפן שלנו ב"בית קבלה לעם", עם תוכנית נוספת של "שאל את המקובל".
שלום הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום לכולם.
אורן לוי: ממש בדקות אלה אנחנו מסיימים את יום העצמאות, ויש לנו תוכנית עצמאית ומגוונת במיוחד.
הרב לייטמן: אז נעשה זאת בשמחה. זהו יום מיוחד.
אורן לוי: בוא נתחיל עם שאלה ראשונה, באמת על יום העצמאות. קיבלת אותה דרך הבלוג שלך מגולן. אבל לפני שניגש אליה אני רוצה להזכיר לכם, אפשר לשלוח אלינו שאלות בכמה דרכים: דרך הטלפון, 1-700-509-209, דרך האתר www.kab.tv, ודרך הבלוג של הרב לייטמן www.laitman.co.il.
והשאלה הראשונה היא שאלה ששולח גולן, והוא כותב כך:
הרב לייטמן: אני מסתכל אחרת. אני מסתכל על ההזדמנות שיש לנו, ועדיין ההזדמנות הזאת נמצאת בנו. "בָּנוּ" הכוונה, לא מסביב באיזשהו מקום, אלא בכל אחד ואחד שנמצא כאן.
בעל הסולם כותב בעיתון "האוּמה", ובכתבי ה"דור האחרון" שלו, ובכתבים נוספים, על מדינת ישראל שקמה, והוא שמח בזה מאוד. הוא היה קשור לבן גוריון, לשזר, ולכל ראשי היישוב אז, והיה נפגש איתם. על סכין השבת שלו היו חרותות המילים "מדינת ישראל".
אורן לוי: הסכין שאיתה היה חותך את החלות?
הרב לייטמן: כן. אתה מבין עד כמה שזה היה חשוב לו. הוא כותב שהוא רואה בזה סימן לנתינה מלמעלה. שמלמעלה נותנים לנו הזדמנות להגיע גם למימוש הרוחני שלנו כעם ישראל. עם ישראל נקרא "ישר-אל". שאנחנו עולים מהרמה הארצית, שאליה נפלנו בחורבן בית המקדש, ויכולים לעלות כמו שכתוב, עד לגובה "שובה, ישראל, עד, ה' אלהיך".
אורן לוי: מה זאת אומרת?
הרב לייטמן:, להגיע לאותה דרגת הקיום, לאותו אושר, לאותו מילוי, כמו הבורא בכבודו ובעצמו. ואנחנו יכולים לעשות זאת, לכן אנחנו העם הנבחר.
אורן לוי: אבל המצב שהוא מתאר קצת רחוק מזה, בלשון המעטה.
הרב לייטמן: נכון, אבל אנחנו קיבלנו את המקום הזה, וגם ספר ה"זוהר" נפתח לנו על ידי בעל הסולם, שכתב את "פירוש הסולם" לספר ה"זוהר", ועל ידי זה יש לנו את כל האמצעים.
זאת אומרת, ספר ה"זוהר" נכתב לפני אלפיים שנה בתחילת הגלות, בעל הסולם כתב עליו פירוש, והסתיימה הגלות. ובסיום הגלות הזאת קיבלנו גם את שיטת התיקון, שזה ספר ה"זוהר" עם "פירוש הסולם", וקיבלנו גם את מדינת ישראל, לא חשוב באיזו צורה היא נמצאת. את היֵתר אנחנו צריכים לתקן. לתקן את עצמנו פנימית על ידי ספר ה"זוהר", ובכך לתקן את המדינה שלנו בצורה חיצונית, על ידי התיקון שלנו שנהיה "כאיש אחד בלב אחד", באהבת אחים.
אורן לוי: איזו מדינה תהיה לנו אם נעשה זאת?
הרב לייטמן: זו תהיה מדינה רוחנית שתהיה דוגמה לכל העולם, וודאי שהחוקים יהיו בהתאם לחוקים הרוחניים.
ובעל הסולם כותב שיש לנו זמן קצוב לכל ההזדמנות הזאת, ואנחנו צריכים למהר עם התיקונים האלו.
אורן לוי: שישים שנה כבר אחרינו.
הרב לייטמן: שישים שנה שאנחנו סופרים בגשמיות הן לא כמו ברוחניות. שם הזמן זורם בצורה אחרת. אבל בכל זאת יש לנו הזדמנות, וגם אני כמו בעל הסולם מלא תקווה שנממש את ההזדמנות הזאת. שלא נברח או נגורש מכאן, אלא נבנה כאן את בית המקדש השלישי בעלייתנו לרמה הרוחנית הזאת, על ידי לימוד חוכמת הקבלה, ועל ידי כך שנגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", כמו שהיה לפני החורבן.
אורן לוי: מה זאת אומרת "לבנות את בית המקדש השלישי"? אתה מצדד בתנועה של חזרה להר הבית וכל המשיחיות?
הרב לייטמן: לא, זאת לא הדאגה. המקובלים מדברים על הפנימיות, "קבלה" נקראת פנימיות התורה, שאדם צריך קודם לבנות את בית המקדש בִּפנים, בתוך ליבו, שהלב שלו יהיה באהבה לזולת. ואז זה נקרא שהלֵב של כל אחד ואחד הוא "בית של קדוּשה", כלי שבו שורה הקדושה. השפעה ואהבה לאחרים, זה נקרא "קדוּשה".
ואם נגיע למצב כזה בתוכנו, בתוך ליבנו, אז בטוח שזה יקרה גם בחיצוניות, אנחנו לא צריכים לדאוג לכך. הדברים בחיצוניות מתגלגלים על ידי כך שכוחות כבר יורדים לעולם שלנו ומבצעים כאן את כל הפעולות. אז איננו צריכים לדאוג לכך.
אורן לוי: אם לסכם את התשובה שלך, אז המדינה הרוחנית, ארץ ישראל הרוחנית, זו מדינה שבלב האזרחים שלה יש את בית המקדש הפנימי.
זה קודם כל תיקון האדם. שכל אחד יהיה "ישר-אל", זה נקרא "ישראל", שנגיע לאותה דרגה, שנגיע לאהבת הזולת. ואם נגיע לכך, כל היתר ישגשג יותר מכל ארצות העולם, ואנחנו באמת נעלה על כולם.
אורן לוי: נעבור לשאלה הבאה. גם היא קשורה למושג של עצמאות, אבל היא קצת יותר מתקדמת, יותר במישור הפרטי, בהתפתחות האישית הרוחנית של האדם. כותב לך מוטי, גם כן דרך הבלוג שלך:
הרב לייטמן: "עצמאות" ברוחניות היא, שאדם עצמאי מהטבע האגואיסטי שלו, שבו נולד, וכל החיים שלו מיועדים אך ורק כדי שיתעלה מעל הטבע הבהמי, הגשמי, האגואיסטי הזה, שרוצה לנצל את כל העולם, ששונא את כולם, ורוצה רק להצליח על ידי כולם. ולעלות מתוך שנאת הזולת לאהבת אחים, זה בעצם התיקון שאנחנו צריכים לעשות. לכן אנחנו מתגלגלים כאן, וכל עוד לא נבצע את התיקון הזה, יצטרך כל אחד ואחד להגיע שוב לעולם הזה ולהתגלגל.
ואת התיקון הזה אפשר לעשות על ידי לימוד חוכמת הקבלה בלבד, כי "המאור שבה מחזירו למוטב". מה זאת אומרת? אם אנחנו לומדים את חוכמת הקבלה, אנחנו לומדים על עצמנו המתוקנים.
אורן לוי: העצמאים?
הרב לייטמן: העצמאים, כי אנחנו כבר עולים מתוך האגו שלנו. הוא כבר לא סוגר אותנו, הוא לא לוחץ אותנו, הוא לא עושה לנו כל מיני צרות. אדם נעשה חופשי מהאגו, וכשנעשה חופשי, שם אנחנו באמת יכולים להתחבר יחד.
זאת אומרת, השגת החופש, והשגת החיבור, והשגת האלוהות, קבלת האור העליון בתוך הרצונות המחוברים שלנו, זה אותו דבר. מה שנקרא "ישראל, אורייתא, וקודשא בריך הוא חד הוא", שכולם אחד. ואם אנחנו מגיעים למצב כזה, זה נקרא "ארץ ישראל השלימה", זאת אומרת, רצון שלם. ש"ארץ" מקורה במילה רצון. רצון שלם, שכולו על מנת להשפיע, כמו הבורא. הרצון הזה מורכב מכל הרצונות, ואז אנחנו מגלים את החיים האמיתיים ועצמאות מכל העולם הזה, ומכל האגו ששולט עלינו כעת. זאת העצמאות.
אורן לוי: אולי נחגוג זאת בשנה הבאה?
הרב לייטמן: אני מקווה מאוד.
אורן לוי: כן, גם אני.
לפני שנמשיך הלאה לדברים נוספים, לנושאים נוספים בתוכנית שלנו, הכנו לכם הפתעה, מתנה מיוחדת לכבוד יום העצמאות. סרטון קצר שהילדים שלנו כאן ב"בני ברוך" הכינו עבורכם, עבור כל בית ישראל, שיהיה לנו יום עצמאות שמח. בואו ונראה אותו.
(...סרטון יום העצמאות)
אורן לוי: איך המתנה?
הרב לייטמן: יפה.
אורן לוי: יפה.
הרב לייטמן: מרגש מאוד. אלה היו התלמידים שלנו?
אורן לוי: כן.
הרב לייטמן: הם נמצאים אצלנו בחוג לילדים, שבו הם לומדים מעט מחוכמת הקבלה.
אורן לוי: עקרונות של הקבלה.
הרב לייטמן: עקרונות הקבלה לילדים במינון מיוחד, קטן, ויש להם עוד כל מיני חוגים, גם לכבוד יום העצמאות. יפה מאוד.
אורן לוי: כן. אם הגענו כבר לעניין ילדים, אז השאלה הבאה קשורה לחינוך. היא מגיעה דרך האתר www.kab.tv. כותבת לך תלמידה ממרכז הארץ:
תודה רבה על כל הפעילות האדירה שאתה עושה עבור כולנו.
הרב לייטמן: באיזה גיל הן?
אורן לוי: הבת ה"ותיקה" יותר במשפחה היא בת שנתיים, ויש עכשיו תינוקת.
הרב לייטמן: אפשר לספר לה מעט על חוכמת הקבלה, אבל עדיין בלתי אפשרי לדרוש ממנה תגובה נכונה. אלא כמו שכתוב: " חנוך לנער על פי דרכו". זאת אומרת, צריכים לפצות את הילדה הגדולה במשהו שהיא תרגיש ותבין, שבכך שהיא מתייחסת יפה לתינוקת, היא מרוויחה. כמו שאמא מרגישה שבלידת הבת הקטנה יש לה כעת תוספת יפה במשפחה, גם האחות הגדולה חייבת להרגיש שיש תוספת יפה במשפחה. ומהי התוספת בשבילה? למשל אם קונים לה מתנה, ומציגים כאילו הקטנה הביאה לה את המתנה.
זאת אומרת, האדם צריך לראות מה האגו שלו מרוויח מזה שקורה משהו. אחרת היא שונאת אותה, היא מרגישה שתשומת הלב והדאגה של כולם עוברת לקטנה, ואליה לא מתייחסים. אז ודאי שהיא שונאת את הקטנה, וזה דבר טבעי, שאנחנו רואים בהתנהגות של ילדים. בדורות הקודמים אולי זה לא היה עד כדי כך, או שחיו בצורה מצומצמת יותר בכפר, וכן הלאה. או שלקטנה היו עוד חברות שהיתה יכולה לשחק איתן, ואז לא היתה שמה לב לכך.
בקיצור, צריכים למלא את הרצון לקבל, את האגו של הילדה, ולהראות לה שהיא מקבלת את התוספת היפה בגלל שהתינוקת נמצאת בבית.
אורן לוי: ברור.
השאלה הבאה גם מגיעה דרך www.kab.tv. כותב לך עופר מתל אביב:
הרב לייטמן: יש לנו הרבה קבוצות ואנשים שלומדים בדרום אמריקה, חוכמת הקבלה ידועה ממש בכל המדינות. הענף הספרדי שלנו, בשפה הספרדית, חזק מאוד בכל אמריקה הלטינית. אבל לא שמעתי על תופעה כזאת, זה לא קיים אצלנו.
צר לי לשמוע שמשתמשים במשקה כלשהו כדי להתעלות רוחנית. אין התעלות רוחנית על ידי משקה. התעלות רוחנית יכולה להיות רק על ידי האור העליון שמשפיע על האדם את הכוח, את הקדושה שלו, ואת ההארה שלו, בזה שאדם לומד מתוך ספרי קבלה מקוריים. אך ורק בצורה כזאת אפשר להתעלות רוחנית, ושום משקה לא יעזור.
בשום משקה אין כוח הקדושה הזאת שיכול להעלות את האדם. אלא הם נכנסים לאיזשהו "טריפ" מה שנקרא, לתופעות פסיכוסומאטיות, פסיכולוגיות, דמיוניות. הם משתכרים, וזה ודאי לגמרי לא שייך להתעלות רוחנית ולשיטה של חוכמת הקבלה.
צר לי לשמוע על כך.
אורן לוי: אני רוצה להקשות פה בנקודה. בוא נבחן את הדברים במבחן התוצאה. לא כל כך אכפת לי הדרך והאמצעי.
הרב לייטמן: איזו תוצאה יכולה להיות? תוצאה פסיכוסומאטית, שהם מרגישים את עצמם מנותקים מהמציאות ונראה להם שזו הרוחניות. זו לא רוחניות.
אורן לוי: אבל הוא מדבר על רגשות של אהבה והתחברות עם הזולת.
הרב לייטמן: נכון, כי אם אדם משתכר, אז הוא כבר מתחיל לשכוח את הבעיות שלו, את הרצונות השונים שלו. הוא מתחיל להיות שמח, להיות נחמד כלפי כולם. לא אכפת לו לשבת ולדבר עם אנשים, הוא מוכן לסלוח להם, או ההפך, נעשה רגזן ומתחיל להתקוטט עם מישהו סתם על כל שטות. יש כל מיני תופעות.
אורן לוי: כן.
הרב לייטמן: זאת אומרת, אדם מאבד קשר עם המציאות ונכנס למצב דמיוני.
ואין לחשוב שבכך אדם מנתק את עצמו מהאגו. זה בלבול, זה טשטוש. ואילו אנחנו מדברים על עבודה עם האגו, התעלות מעל האגו באמונה למעלה מהדעת, בכוח ההשפעה מעל כוח האגו, האדם משתמש באגו. בלי "הר סיני", הר של שנאה, האגו הגדול, אין לאדם על מה לעלות כדי לקבל שם את נקודת הקשר עם האלוהות.
אורן לוי: זה לא טשטוש?
הרב לייטמן: זה לא טשטוש, דווקא ההפך. כתוב, "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו". אם אדם רוצה לגדול בחוכמת הקבלה, ולהגיע לדבקות עם הבורא, הוא צריך להיות גדול גם ביצר. כמו שכתוב "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".
אורן לוי: ואז מה? כשיש לי אגו עצום כזה, מה קורה איתו?
הרב לייטמן: אדם כל הזמן עולה ועולה עליו, עד שעולה על כל האגו שלו, ושם הוא נפגש עם ה'. רק שָׁם. לכן זה נקרא "הר סיני", שעליו האדם מקבל את התורה. אבל מי שמטשטש ומוחק את כל האגו שלו על ידי משקה כלשהו, בזה הוא יוצא מהמשחק. זה כמו שעושים עם סמים, או כמו שאנשים מנטרלים את עצמם על ידי מדיטציות למיניהן, כמו שעושים בהודו. נראה להם שזאת כבר רוחניות, אלא שהם פשוט יוצאים מהאגו, אמנם הם לא מרגישים את הבעיות, את הצרות, אבל זאת לא רוחניות.
רוחניות נבנית דווקא ההפך, על כל האגו שלנו. לכן חוכמת הקבלה נקראת חוכמת "הקבלה", איך לקבל, להשתמש בכל הכלים האלה. אדם לא מוחק את הבריאה. כל הבריאה היא רצון לקבל, רצון להנות, אסור למחוק את זה. צריכים להשתמש באגו, להתעלות מעליו בשימוש בכל הרצון.
אורן לוי: נעבור לשאלה הבאה. השאלה הבאה מגיעה אליך דרך הבלוג שלך. כותבת לך אילנה נלבנד.
הרב לייטמן: ברוחניות "צדקה", "מתנה", וכל הפעולות מסוג זה שאנחנו עושים, ובכלל כל הפעולות, מקבלות פירוש אחר לגמרי מהפירוש שלהן בעולם הזה.
"צדקה" זה נקרא שאדם נותן לעני, לאדם שאין לו ממה להחיות את נפשו, ואז האדם נותן לו משהו משלו, ומרגיש את עצמו מחויב לתת. זה לא שהוא יכול לא לתת, אלא לפי החוקים הטבעיים שנמצאים בחברה האנושית, אנחנו חייבים לעזור לאדם שאין לו אמצעים לגמרי. ולא שהביא את עצמו באיזושהי צורה מכוונת לכך.
אורן לוי: זה בגשמיות?
הרב לייטמן: בגשמיות.
ה"צדקה" ברוחניות, זה נקרא שאדם נמצא במצב רוחני כזה שמרגיש את עצמו עני ואביון.
אורן לוי: אני בעצמי?
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: אוקיי.
הרב לייטמן: אין לאדם כוח שיכול להתגבר על הרצון שלו. אין לו שום יכולת להתמודד עם הטבע שלו, הוא מבקש את הכוחות האלה מלמעלה, ואז הוא מקבל תמיכה. את התמיכה הזאת האדם יכול לקבל מהקבוצה, מהסביבה, שיכולים לעזור לו ולתמוך בו ולתת לו כתף, ואז הוא יכול להמשיך בחיים שלו, בתיקון שלו, בחיפוש שלו, ולהגיע למטרה, זאת אומרת לדבקות בבורא. ויכול להיות שאדם מבקש זאת מהבורא, וגם אז מגיעה לו עזרה כזאת, שבמקרה שהוא מרגיש את עצמו כעני, ש"עני" נקרא בדרך כלל עני בדעת, אז הוא מקבל מלמעלה עזרה שנקראת "צדקה".
אורן לוי: דיברת כעת שאני מבקש שיתנו לי צדקה, יש מצב שאני נותן צדקה ברוחניות, שאני העני ומשהו מחוץ לי נותן לי את הצדקה. יש מצב שאני נותן צדקה למישהו?
רב: ודאי.
אורן לוי: מה זה? תסביר את זה.
הרב לייטמן: כמו שבגשמיות, אנחנו יכולים לעזור ולתמוך זה בזה, ולהביא את עצמנו לכל הפעולות, כמו צדקות ומתנות ותשלומים למיניהם והלוואות, ועוד ועוד, כך גם ברוחניות קיימות כל הפעולות האלו, ואנחנו מבצעים אותן. מדובר על חילופי הכוחות, המצבים, התמיכה וההתחברות של נשמות עם נשמות כדי להגיע יחד לדבקות.
אורן לוי: מי נותן צדקה ברוחניות? אילו נשמות?
הרב לייטמן: נשמות שנמצאות כבר בדרגה שיש להן "אור חכמה" בפנים, כוח רוחני בפועל. ויש נשמות שרוצות להתחבר, מבקשות, מתפללות להתחבר גם לרוחניות, אבל אין להן כוחות, ואז בצורה הדדית הן עושות כך. זו יכולה להיות צדקה, זו יכולה להיות הלוואה, כמו שכתוב "פנו אלי ואני פורע", ועוד כל מיני פעולות.
אורן לוי: מה זה, סוגים שונים של עזרה?
הרב לייטמן: של התחברות, שאחר כך הן מתחברות ועוזרות לנשמות אחרות, וכן הלאה.
אורן לוי: כמו בנק למשכנתאות רוחניות.
הרב לייטמן: כן, בדיוק כך. אבל מי מחזיק את כל ההון? הבורא.
אורן לוי: אוקיי. בוא נעשה הפסקה חצי דקה ומיד נמשיך עם דברים נוספים.
(...קליפ פרסומת)
אורן לוי: שאלה שמגיעה דרך הבלוג מאישה. האישה שואלת כך.
הרב לייטמן: גבר לא יכול לשאול אותה השאלה?
אורן לוי: כנראה שהיא רוצה לדעת מה המאפיין המיוחד כלפי אישה דווקא.
הרב לייטמן: אנחנו נמצאים בזמן מיוחד מאוד. בדור שהילדים בורחים מהבית כבר בגיל צעיר, הקשר בין בני זוג הוא לא כמו שהיה פעם, שהיו קשורים מאוד. האישה יוצאת מהבית הרבה יותר מקודם, היא נמצאת ממש באותה החברה ובאותו הכוח כמו הגבר, ובמקרים רבים אפילו עוד יותר. אבל אנחנו רואים עד כמה גדולה הריקנות בתוך האישה והדרישה למלא את עצמה ולמצוא אושר בחיים שלה. האושר כבר לא נמצא רק בתוך המשפחה, בנחת מהילדים, מהבעל ומהנכדים. למרות שזה מאוד חשוב, אני בעצמי סבא, ואני יודע מה זה.
אורן לוי: אבל לא מספיק כבר.
הרב לייטמן: כן, אני מקבל המון מכתבים ופניות מנשים, ואני רואה שזה כבר לא מספיק. הגענו לאגו שכבר פורץ מעבר לגֵדר המשפחה ואפילו האומה. הנשים כבר רוצות הרבה יותר. והיום הרצון של האישה לרוחניות הוא רצון חשוב וחזק מאוד.
אורן לוי: תגדיר אותו. מה זה "רצון לרוחניות" אצל האישה, מה זה הדבר הזה?
הרב לייטמן: האישה מתחילה להרגיש שהיא לא בסיפוק מלא, כמו שהיתה פעם, ממשפחה, מבעל, מילדים, מנכדים, מהעובדה שכולם בריאים והכל טוב ובסדר. היום מגלים פתאום שנשים רוצות מילוי רוחני, וזו ממש תופעה של חמש עשרה עד עשרים השנה האחרונות בלבד. קודם לא הרגשתי זאת, היו ודאי מקרים בודדים פה ושם, אבל לא במסות, לא באלפים כמו היום. ובאמת התופעה הזו מתפשטת מפני שכולנו נמצאים ב"עידן המשיח", בגמר התיקון.
אנחנו רואים לפי מה שקורה בכל הקבוצות שלנו בארץ ובחו"ל, שנשים הן לפחות חצי מכל התלמידים.
אורן לוי: אתה רואה בעיני רוחך קדימה דמות, מודל של אישה מאושרת במאה העשרים ואחת, אתה יכול לתאר אותה?
הרב לייטמן: אם מדברים על תקופה קדמונית מאוד, לפני אברהם, בתקופת אברהם ואחריו, אנחנו רואים שנשים היו כל הזמן ליד הגברים כבעלוֹת השגה, והיו נמצאות ברוחניות ברמה שווה לגברים.
אורן לוי: אם אתה כבר מזכיר את אברהם, אז שרה מוזכרת במקרא ממש כמכוונת, "כל אשר תאמר לך שרה"
הרב לייטמן: וכך גם כל יתר האימהות ואחר כך הנביאות. רואים זאת במשך כל הדורות, עד שהתחילה ירידת הדורות, מ"חורבן בית ראשון" והלאה, וגם שם עוד היתה אסתר. וב"חורבן בית שני", כבר היתה ירידה מאוד גדולה מרוחניות. ואחר כך כבר כמעט ולא רואים נשים ברוחניות, למרות שהיו גם כאלו שהיו מגיעות לרוחניות במשך זמן הגלות, מ"חורבן בית שני" ועד ימינו, אבל מספרן כבר היה מצומצם מאוד.
אורן לוי: והיום?
רב: מה שאין כן היום, רוצים או לא רוצים, אנחנו חוזרים לאותו מצב קדום, שכולנו צריכים לחזור להיות "עם ישראל בארץ ישראל". "ארץ" מהמילה רצון, ו"עם", שנתחבר יחד "כאיש אחד בלב אחד". וכשנגיע למצב "עם ישראל בארץ ישראל", נשים חייבות להיות בדרגה רוחנית כמו הגברים, בהשגה רוחנית.
בזמן שבית המקדש הראשון היה קיים, אז גם גברים וגם נשים היו בהכרת האלוהות, וגם את הילדים הקטנים חינכו להכרת האלוהות. השכינה היתה שורה בישראל. ולמצב כזה אנחנו צריכים להגיע היום. ונשים הן יותר מחצי מהאוכלוסייה, ובכל הסדרים הן קובעות הרבה יותר מגברים.
אורן לוי: אם אני מבין אותך נכון, אתה אומר שההתרסקות הרוחנית שהתרחשה דרך "חורבן בית המקדש הראשון" ואחר כך בתקופת "בית המקדש השני", שבה אנחנו נופלים מהרמה הרוחנית, מרמה של אהבה והתחברות בינינו, היא גרמה לפיחות במעמד האישה עוד הרבה יותר ממעמד הגבר.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: שאז בתקופת הגלות, היא ניזוקה יותר מההתרסקות הזו.
הרב לייטמן: כי אישה נקראת "כלי", "בית", והגענו ל"חורבן בית המקדש".
אורן לוי: הבית נהרס.
הרב לייטמן: אז הסימן בעולם שלנו, שהאישה ממש נפלה מהדַרגה הרוחנית לדרגה מאוד מאוד ארצית. הגבר פה ושם למד, הוא הגיע, הוא היה מתעסק בתורה. ואישה במשך הגלות היתה בין ארבעה קירות ביתה. והיום אנחנו באמת צריכים לתת מענה לכל הדרישה שמגיעה מנשים רבות. והדרישה הזו לא מגיעה סתם, אלא זה צורך ממשי.
אורן לוי: אני מאוד מודה לך הרב לייטמן. הזמן שלנו הסתיים לחלק הראשון. אני רוצה להגיד לכם הצופים שלנו, גם נשים וגם גברים שרוצים להצטרף ללימוד בצורה רצינית, נפתח השבוע מסלול של קמפוס קבלה. מאוד מומלץ. צלצלו אלינו, קבלו פרטים, 1-700-509-209. מחר בבוקר שידור חוזר במסגרת "בוקר אור". בואו איתנו לחצי שעה נוספת דרך האינטרנט, ועד שבוע הבא שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(...קליפ פרסומת)
(סיום החלק ששודר בטלוויזיה)
(התחלת החלק שהועבר באינטרנט)
אורן לוי: אנחנו ממשיכים לשאלות נוספות, והשאלה הבאה היא שאלה טלפונית של טל, ילדה בת שש, בואו ונשמע אותה.
אורן לוי: לַמה ה' עושה דברים רעים אם הוא כל כך טוב?
הרב לייטמן: ה' עושה רק דברים טובים. אבל כשהדברים הטובים האלה מגיעים אלינו, כשאנחנו מקבלים אותם, מפני שאנחנו רעים, אז אנחנו מרגישים את המתנות שלו, את הדברים הטובים, כרעים. נניח שאני ילד רע, מביאים לי ספר יפה ואומרים לי לקרוא, אבל אני רוצה לשחק בכדור. מביאים לי משחק שחמט, אני לא רוצה שחמט, אני רוצה אופניים. ואז אני אומר שאבא ואמא רעים, כי הם לא מביאים לי את מה שאני רוצה. כך כולנו כלפי הבורא, ילדים קטנים, עדיין רעים, והוא מחכה עד שכולנו נבין, שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו. ובמידה שמתקנים, אנחנו כבר מתחילים לראות באותם הדברים שהוא מביא לנו, שהם באמת טובים.
אורן לוי: השאלה הבאה מגיעה דרך האתר www.kab.tv, שואל אותך גרגורי מחדרה.
הרב לייטמן: חוכמת הקבלה, בניגוד לכל המיסטיקות ועוד כל מיני שיטות, שאני לא הולך לדבר עליהן, היא דורשת מהאדם להיות קשור מאוד מאוד לקרקע, למדינה, לעם, לעולם, להיות עובד במקצוע, להיות בעל משפחה, בקיצור להשתמש בכל העולם הזה במלואו. כי אנחנו באנו לעולם שהבורא ברא במיוחד כמסגרת שלנו, שרק מתוך המסגרת הזאת אנחנו יכולים לתקן את עצמנו. ולכן מקובלים דורשים זאת בכל התוקף מתלמידיהם. הם לא מקבלים כתלמיד מי שלא נשוי, לא עובד, לא מחזיק את עצמו, לא מרוויח, לא מתפרנס, לא מחזיק משפחה וכן הלאה. לא מקבלים אדם כזה בתור תלמיד, כי אין לו מה לתקן. בלי אישה אדם נקרא "פלג גופא", חצי גוף. כי יש לו עוד הרבה חסרונות נוספים, שאותם הוא מגלה פתאום, כשהוא מתחתן. לפי מה שהאישה אומרת עליו, אדם רואה שיש לו עוד מה לתקן חוץ ממה שחשב.
אורן לוי: חוץ ממה שאתה מזהה לבד.
הרב לייטמן: ואת ההכבדה הזאת אנחנו צריכים, ואנחנו צריכים גם ילדים, ואנחנו צריכים מקום עבודה, ולעבוד ולהזיע ולשרת את העם, את המדינה ואת העולם. וכל זה, כי מתוך כל הסיטואציה הזאת אנחנו לומדים איך להתקשר לרוחניות, ואז אנחנו מתקַשרים אליה נכון. כי אנחנו מסודרים בצורה כזאת שרוחניות וגשמיות נכנסות זו כנגד זו. מה שאין כן, אדם שלא עובד, שלא לומד, שלא מחזיק משפחה, שחי בצורה "היפית", כמו ברחוב, מרגיש את עצמו חופשי, כאילו רוחני, הוא לא רוחני והוא לא מגיע לזה אפילו, הוא לא מתקרב לרוחניות, מפני שהוא לא מעמיד את עצמו בצורה נכונה כלפי הרוחניות.
העולם שלנו והעולם הרוחני הם מקבילים וכל הפרטים שלהם זהים, רק באחד החומר רוחני ובאחר החומר גשמי. אז אדם צריך להיות ממש כאדם רגיל בעולם הזה, כדי להתחיל לעלות ולהתחבר לעולם הרוחני.
אורן לוי: אם כבר מדברים על העולם הרוחני, מה זה "להתחתן" ברוחניות?
הרב לייטמן: זה דבר מאוד גדול, גבוה.
אורן לוי: אז ספר לנו כמה מילים עליו.
הרב לייטמן: "להתחתן" ברוחניות זה נקרא שאדם מתקן בו, בתוך עצמו, את הרצון לקבל.
אורן לוי: את האגו שלו.
הרב לייטמן: כן, את האגו שלו. מתקן אותו כך שהוא יכול כבר לעבוד איתו בעל מנת להשפיע. ואז זה נקרא "כלה", והבורא הוא כ"חתן". וכשהאדם מחבר את שני החלקים האלה יחד, הוא יכול לבוא עם הרצון האגואיסטי שלו בעל מנת להשפיע, זאת אומרת ממש להשפעה, ואז הוא מתקשר לבורא, והבורא הוא כחתן. חתן מהמילה "נחת", שהוא יורד, והאדם ככלה. ואז הוא מקבל מהבורא את התגלות האור העליון, שממלא אותו ומביא לו חיים עליונים, שלמים, נצחיים.
אורן לוי: אז אנחנו מתחתנים עם הבורא? כולנו?
הרב לייטמן: אנחנו בחיים שלנו צריכים לעשות ייחוד כזה, שעל ידי הייחוד עם האישה, עם כל ההכבדה והילדים והכל, אדם בכל זאת יתקן את עצמו, ומתוך כך יעלה בתיקון לבורא, כמו כלה עם החתן.
אורן לוי: שנזכה לחופה. את השאלה הבאה דרך הבלוג, כותב לך יניב.
הרב לייטמן: הקבלה לא מתייחסת לשום דבר בצורה חיובית או שלילית, היא אומרת "חוקי הטבע". אם אנחנו לא משתמשים בהם, אז לא. ואם משתמשים, אז כן. אי אפשר להגיד על כל דבר שהוא רע או טוב, כי הוא תוצאה מהטבע, ולכן תלוי איך משתמשים בו. מה טוב ב"פציפיזם"? איך אפשר להיות פציפיסט אם הורגים מישהו? האם אדם יכול להישאר אדיש לתוצאות של פעולות טרור למשל? הדברים האלה הם גם לא מועילים, אנחנו רואים שבכל זאת עם כל התנועות, גם שמאל וגם ימין, אנחנו מגיעים בסופו של דבר למשבר אחד גדול.
ואף תנועה ואף יחס כזה לעולם לא מצדיק את עצמו. אנחנו צריכים להגיע לקו האמצעי, שהקו האמצעי היא, חוכמת הקבלה, המסבירה לנו איך אנחנו יכולים להשתמש בכל. איך דווקא עם כל האגו שלנו מצד אחד, ועם כל כוח הטבע העליון מצד שני, נוכל לתקן ולעשות ביניהם איזה ויסות שנתקיים בשלום, בשני הכוחות האלו יחד, וגם הפציפיזם יכּנֵס בפנים כאחד המרכיבים.
אורן לוי: השאלה הבאה שואל אותנו יבגני מחולון, היא מגיעה דרך האתר www.kab.tv,
והוא כותב לך כך.
הרב לייטמן: נכון. אני מרגיש את כל השאלות האלו טוב מאוד, כי סך הכל אני מתעסק בזה שלושים וחמש שנה, ויש לי הרבה תלמידים, כולנו נשואים ועוברים הרבה מאוד שינויים. גם אני, כשהגעתי לחוכמת הקבלה, הייתי כבן שלושים בערך, ועברתי מאז הרבה. אני רוצה להגיד רק דבר אחד, אף אחד לא אומר לך מה לעשות, וחוכמת הקבלה היא נגד כל הגזמה. אלא צריך להתנהג כמו שדיברנו בשאלה לפני הקודמת.
אורן לוי: כן, "לַמה להתחתן".
הרב לייטמן: כן, אדם חייב להתחתן, חייב להחזיק משפחה, חייב להיות כמו כולם. אף אחד לא אומר לאדם לפזר את כל הכסף שלו, אף אחד לא אומר לו להצטמצם עד הנחיצות, וביתר ממש להחזיק את כל העולם. האדם צריך תמיד לעשות הכל אך ורק לפי התיקון הפנימי שלו. בתחילה האדם אגואיסט, אלא שאם ילמד את חוכמת הקבלה, היא תתחיל להאיר לו את האור, על ידי האור הזה הוא יתחיל להשתנות. ובהתאם לשינויים שלו פתאום יתחיל בעצמו להתנהג אחרת.
אורן לוי: מה, אז אני אתחיל לפזר?
הרב לייטמן: לא יודע, לַמה לך לחשוב אם לפזר או לא?
אורן לוי: לא יודע, קצת מלחיץ.
רב: אבל יכול להיות שאחר כך תראה שיש לך מזה רווח גדול.
אורן לוי: מה לפזר? ממש את המשכורת שלי, אני הולך בכיכר העיר ומפזר? דרך אגב, לפני חודשיים שלושה, בא רב מארצות הברית וחילק שטרות של מאתיים שקל בדרום הארץ כשהיתה מצוקה. אז היה מזה רעש תקשורתי גדול. לזה הכוונה?
הרב לייטמן: אלה יחסי ציבור טובים.
הרב"ש, שהיה המורה שלי, נתן דוגמה של אדם שעובד חודש ימים, אחר כך קונה איזו חליפה שעלתה לו אלף דולר והולך לחתונה, שנמשכת שעתיים. בזבז אלף דולר על חליפה שהוא לא צריך אותה יותר, רק לשם כך קנה אותה. מה זאת אומרת?
שכדאי לאדם ללכת למקום ולקבל תענוג קטן, זמני, ולשלם כל כך ביוקר, משכורת של חודש, כשהוא יכול לשכב על הספה ולא לעשות כלום במשך חודש ימים. אז אתה רואה שאדם בכל זאת עובד קשה כדי להחליף תענוג של מנוחה ובריאות בתענוג ממשהו שהוא כל כך מופשט, שעתיים של חתונה. ואתה מסתכל מהצד, ולא חושב שזה כדאי. אתה חושב שאם היו לך אלף דולר, היית מבזבז אותם על איזה טיול, היית מטייל לפחות שבוע ימים.
כל אחד והשכר שלו.
אורן לוי: נכון.
הרב לייטמן: אם אדם לומד את חוכמת הקבלה ומגיע ל"פקיחת עיניים", הוא רואה את העולם הרוחני, הוא רואה למרחקים, הוא מרגיש את עצמו בהתעלות, מתמלא בתענוג שלא מהעולם הזה. הוא לא מרגיש שהוא צריך לעשות אותן הפעולות כמו קודם. אמנם הוא עובד, הוא חייב להחזיק משפחה והכל, אבל הוא מאבד את החיסרון שלו להרוויח עוד, לעשות עוד, הוא כבר מקבל בתמורה מילוי, שהוא פי כמה וכמה יותר מאשר לעבוד חודש ימים ולבזבז על שעתיים של חתונה.
אורן לוי: תמורת מה אדם מקבל זאת?
הרב לייטמן: תמורת ההרגשה שממלאת אותו, הרגשת השלמות, הרגשת האושר, הרגשת היופי. האם זה לא כדאי?
אורן לוי: כדאי.
הרב לייטמן: אז אדם פשוט משתנה. וכתוצאה מההרגשה החדשה הזאת, הוא מסתכל על העולם בצורה אחרת וגם הפעולות שלו הן אחרות.
אורן לוי: אני לא ראיתי אותך מסתובב ברחוב, ומחלק מאתיים שקל.
הרב לייטמן: נכון, אבל אנחנו אוספים כסף, ובכסף הזה מדפיסים ספרים ומחלקים אותם.
אורן לוי: נכון.
הרב לייטמן: כי אנחנו חושבים שבכך אנחנו עושים תיקון לעולם ועושים טוב לאנשים.
אורן לוי: זאת אומרת, כשאתה מוסר את חוכמת הקבלה הלאה, זאת פעולת ההשפעה שלך לעולם, זאת פעולת הנתינה שלך לעולם.
הרב לייטמן: בעיניי זו באמת הפעולה הטובה היחידה שיכולה להיות לעולם. אני עוד לא ראיתי, שלעולם נהיה טוב מאלו שמחלקים כסף.
אורן לוי: זה מה שמניע אותך לקום כל יום, ולתת שלוש שעות שיעור בטלוויזיה ותוכניות בערב והרצאות?
הרב לייטמן: אני מרגיש שזאת חובתי, כי כך קיבלתי מהמורה שלי. אני גם רואה שאנשים משתוקקים לזה, ואני שמח שאני יכול לעשות זאת.
אורן לוי: זאת אומרת, עבורך, זו ההגדרה של "נתינה", של "השפעה" לעולם, של "לעשות טוב" לעולם.
הרב לייטמן: לעולם יכול להיות טוב, רק מזה שהוא יתקרב לכוח העליון. והתקרבות לכוח העליון יכולה להיות, אך ורק על ידי כך שניקח את הלימוד הזה ונדע איך לעשות זאת, היום או מחר. כי זאת שיטת ההתקרבות לכוח, לכל טוּב, למילוי, לנצחיות, למשהו אדיר, וכל דבר אחר הוא כישלון.
אורן לוי: זאת אומרת, אם הבנתי אותך, לתת לאדם אמצעי שמביא אותו בעצמו לטוב, לשפע, זה הטריק פה. לא לתת לו את כוס המים שעכשיו חסרה לו.
הרב לייטמן: ודאי שלא.
אורן לוי: אם הוא צמא, ניתן לו כוס מים.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: אבל בזה שאני נותן לו כוס מים, עדיין לא לימדתי אותו להגיע לבאר בעצמו.
הרב לייטמן: נכון, לכן לפי המלצת המקובלים, אנחנו אוספים את המעשר שלנו, וכל כולו הולך להפצה, לעיתונים, לאינטרנט, לטלוויזיה, לכל מה שאנחנו עושים. אנחנו לא מקבלים שקל מאף אחד, אבל מעצמנו אנחנו שמחים לתרום בכך, כי זאת באמת התרומה שלנו, שאנחנו מגישים לכל האנושות.
אורן לוי: מובן. השאלה הבאה היא שאלתו של יהושע, הוא כותב לך דרך הבלוג.
הרב לייטמן: קשה. תיקון הגאווה הוא לא בידי האדם. האדם מקבל מכות, אי נעימוּת, הרגשת הבושה, שהבורא מסובב לו את הכל. ואז על ידי הבושה הוא מסוגל עוד לראות את עצמו מהצד, לראות את עבודת ה' עליו, לראות איך שהוא עובד עליו ומנתק אותו מגאווה, רק על ידי הבושה.
נניח שאדם עשה משהו, והתגלה לפני כולם שעשה דבר לא יפה, ובאה הרגשת בושה נוראית, אז הוא סובל ושונא את עצמו שעשה את הדבר, הוא שונא את התכונה שדחפה אותו לעשות זאת, ואז נפטר ממנה. אם אדם לא שונא בו אותה התכונה, נניח אותה הגאווה, אז הוא לא יכול להיפטר ממנה. יש או דחייה מתוך שנאה או קירוב מתוך הנאה ואהבה.
כתוב "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", "אין אדם עומד על דבר מצווה אלא אם כן נכשל בה". האדם צריך להרגיש מכה על כל צעד ושעל, והמכה הזאת חייבת לעבור עליו, כך שהוא שונא את העובדה שעשה דבר כזה, עד כדי כך, שהוא מוכן לעלות מעל זה ולא לעשות יותר.
אורן לוי: ברור.
הרב לייטמן: לכן יש אולי עוד הרבה דברים לא נעימים לגלות, אבל בזמן שאדם לומד, הוא לא מרגיש זאת כמכות, כמו אנשים רגילים בחיים שלהם, שמגיעים עד התאבדויות, איבוד כסף ועוד. בחוכמת הקבלה זה עובר בצורה הכרתית, לימודית, ולכן האדם עובר זאת קל ומהר. וזה מתקן אותו בצורה יפה, בשמירה מלמעלה. כמו תינוק, כמה שנופל, לא שובר כלום, כך אנחנו על ידי לימוד חוכמת הקבלה מתקנים את עצמנו, לא על ידי מכות כאלה שמקבלים בכל החיים האלו, הוריקנים, מחלות, מלחמות וכן הלאה. זאת תורה שעל ידה אפשר באמת להינצל מכל רע ולהגיע לטוב, אמנם להיפטר מהרע, אבל בצורה הרכה ביותר.
אורן לוי: חצי דקה הפסקה, ומיד נמשיך עם שאלות נוספות.
(...קליפ פרסומת)
השאלה הבאה מגיעה דרך www.kab.tv, כותבת לך איילת מתל אביב.
הרב לייטמן: זאת בעיה פסיכולוגית. ופסיכולוגים ממליצים במקרה כזה, פשוט להבין שהקשר הזה נגמר ולחפש בן זוג נכון, טוב, קבוע, מתאים, שיהיו משלימים זה את זה, מתאימים זה לזה, וכך להתחיל את החיים. ולא לשבת ולהצטער. חוכמת הקבלה בכלל לא מיועדת להרגיע את האדם ממכות בחיים שלו. חוכמת הקבלה מיועדת לפתוח לאדם את המרחקים, אבל השואלת שקועה כל הזמן בעבר, ולכן הייתי ממליץ לה פשוט "להשלים את הכלי" מה שנקרא, למצוא גבר מתאים ולבנות איתו משפחה, זה יעזור. כי בכך תישכח את העבר.
אורן לוי: השאלה הבאה גם מגיעה דרך www.kab.tv, כותב לך אמיר מהרצליה.
הרב לייטמן: במימד הרוחני יש תיקונים, כשהרצון לקבל האגואיסטי נקרא "גוי". הרצון לקבל האגואיסטי, שאנחנו מתחילים לתקן אותו בעל מנת להשפיע, נקרא "גר". הרצון לקבל שממש נעשה כמשפיע ונכנס לייחוד עם הבורא, נקרא "יהודי". רצון לקבל שמשתוקק כלפי הבורא, נקרא "ישראל", "ישר-אל", ויש בזה הרבה דרגות.
אז כל מה שיש בעולם הזה, בתיקון האדם או בתיקון השדה, העצים, הבית, המשפחה, הכל נובע מתיקונים רוחניים, ולכן זה נמצא בעולם שלנו. לכן ודאי, כל דבר בעולם הזה, כל תופעה, גם תופעת התיקון שנקראת "מצווה", גם תופעות רגילות אחרות של הטבע, הן באות לנו מהעולם הרוחני, כי הכל מופיע מהעולם הרוחני, בעולם הזה "אין חדש תחת השמש".
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: שאלה יפה מאוד. הנקודה שבלב נקראת "חלק אלוה ממעל", ניצוץ קטן מהנשמה שלנו, שנמצא בתוך הרצונות שלנו. כל הרצונות הנמצאים בנו, כל תרי"ג הרצונות של האדם, נקראים "לב". זה לא שייך למשאבה שבגוף, אותה אפשר להחליף, לחבר משאבה מכאנית שתעבוד ליד האדם, זה לא שייך ללב. כשמחליפים את הלב, האדם נשאר אדם, אין בלב יותר מאשר משאבה, אין במוח יותר מאשר מחשב. אלא שהנשמה לא נמצאת בגוף שלנו, אפשר להחליף את כל החלקים, והאדם לא ישתנה, כי הנשמה שלו נמצאת בו.
איפה היא נמצאת? היא לא נמצאת מימינו, משמאלו או בפְנים, כי למרחב הרוחני אין מימדים. לכן "לב" ברוחניות נקרא כל תרי"ג הרצונות שלנו. כולנו אגואיסטים ובתוך תרי"ג הרצונות המקולקלים שלנו, על מנת לקבל, יש נקודה שבלב, שרוצה להיות כמו הבורא, לכן זה נקרא "חלק אלוה ממעל", היא מושכת אותנו מעֵבר לעולם הזה.
אז הבורא עושה תרגיל. בכל הרצונות שלנו, בתרי"ג הרצונות האגואיסטיים, הוא נותן לנו הרגשה רעה, ריקנות. הרצונות קיימים, אבל ריק לאדם. ובנקודה שבלב הוא נותן ניצוץ קטן, ואז אדם מתחיל להשתוקק אחריה, לרוץ, והיא מתחילה להביא אותו לספרים או לתוכנית שלנו או ללימודים וכולי וכולי. היא מתחילה להביא אותו לקשר עם המקור שלה, עם הבורא.
וזה לא שייך למושתל לב או לא מושתל לב, אלא כל תרי"ג הרצונות שלנו, שנקראים "לב", יתוקנו על ידי הנקודה הזאת. ואז, נתחבר עם הכוח העליון בכל הרצונות שלנו, בתרי"ג הרצונות המתוקנים, מה שנקרא שביצענו את "תרי"ג המצוות". ובזה אנחנו מרגישים את כל הרצונות האלה מלאים באור אין סוף, וכך מרגישים חיים נצחיים.
אורן לוי: מה הכוונה כשאתה אומר שביצענו בהם את כל תרי"ג המצוות?
הרב לייטמן: הרצונות האלו, תרי"ג הרצונות, שאדם מתקן אותם מהצורה האגואיסטית של שימוש, שרוצה למשוך הכל לעצמו, לצורת ההשפעה לזולת, לאהבת הזולת.
אורן לוי: זה נקרא "קיום מצווה", לפי הקבלה?
הרב לייטמן: אכן זה "קיום מצווה", אבל זה לא לפי הקבלה, זה לפי התורה.
כתוב, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", "כי המאור שבה מחזירו למוטב". משתמשים בתורה שיש בה מאור, שהוא מתקן את היצר רע, "בראתי יצר רע", רצון רע, רצון אגואיסטי.
אורן לוי: שבנוי מ- 613 רצונות פרטיים.
הרב לייטמן: נכון, ולכן כל כוח התורה רק לשם כך ניתן.
אורן לוי: ואז הם מתהפכים.
הרב לייטמן: ואז הם מתהפכים להשפעה, לאהבת הזולת. וכשאדם מתקשר לזולת ואנחנו נעשים כולנו ב"אהבת אחים", "כאיש אחד בלב אחד", אז בקשר בינינו אנחנו מרגישים את הבורא, את הכוח העליון, את החיים האינסופיים, הנצחיים.
אורן לוי: מובן. השאלה הבאה מגיעה דרך הבלוג שלך, כותב לך גילי.
הרב לייטמן: לדמיין אסור. הבורא הוא כוח ההשפעה, תכונת ההשפעה והאהבה. אז מהי התכונה, איך אדם יתפוס אותה? אם אדם, לפי היכולת שלו, יתחיל לדמיין לעצמו מה זה נקרא "תכונת ההשפעה", יתחיל לקרוא בספרים שמדברים על התכונה הזאת, ואיך להתקרב אליה, איך לרכוש אותה, אז הוא יתחיל להבין שהוא נברא בין עוד מיליוני אנשים, כדי שבקשר איתם, יתחיל לבנות את היחס הזה של השפעה, של אהבה. ואז יבין, אם הוא יכול או לא יכול לעשות זאת, מזה תהיה לו "הכרת הרע", שלא רוצה ולא מסוגל. ומזה שלא יכול ולא מסוגל ולא רוצה, אבל יחד עם זה הוא ירגיש זאת, כדבר טוב, רק אידיאלי, לא מציאותי, תבוא לו מתוך הספרים האלה גם ההרגשה שזה בא מלמעלה, מהבורא. ואז יפנה אליו שהוא יתקן אותו, זה נקרא "לפנות לאור המחזיר למוטב".
אנחנו בעצמנו לא מסוגלים לעשות זאת, רק האור הוא מחזיר למוטב, ואנחנו רק צריכים לבקש שזה יקרה. ולבקש האדם יכול, אם הוא נמצא בקבוצת אנשים שנותנים לו הרגשה כזאת, שמצד אחד זה דבר חשוב להגיע להשפעה, ומצד שני, שאנחנו לא מסוגלים בעצמנו. ואז בתוך האדם, בתוך ליבו נרקמת תפילה, ובא המאור מחזיר למוטב, פותח לו את התכונות האגואיסטיות האלה, הופך אותן להשפעה, והאדם נעשה בן העולם העליון.
אורן לוי: מי שמעוניין באמת להצטרף לתהליך כזה של למידה, למידה רצינית, אני רוצה להזכיר שוב. השבוע התחיל מסלול חדש של "קמפוס קבלה", כאן אצלנו ב"בית קבלה לעם", פעם בשבוע, שיעור פעמיים שעה וחצי. מסלול מאוד רציני, מאוד מושקע, עם המרצים הכי טובים שיש, עם ניסיון עשיר, עם עזרי לימוד. מי שרוצה באמת להתפתח ככה בנתיב ישר וסלול, מאוד מאוד מומלץ. צלצלו אלינו, 1-700-509-209 ותקבלו פרטים נוספים. השבוע התחיל מסלול חדש.
השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו ונעבור אליה בבקשה.
הרב לייטמן: רק בעולם הזה. התורה מדברת על כל מה שקורה לנו בעולם הזה, בתוך החיים הגופניים שלנו, בתוך הגוף הזה, כל עוד הגוף הזה חי, על זה התורה מדברת, "לא בשמיים היא". ולכן אנחנו צריכים להתייחס בצורה כזאת גם לחיינו, אנחנו צריכים לעשות כאן את כל התיקונים. אדם שלא גמר את כל התיקונים בעולם הזה, עכשיו בחיים האלו, צריך להתגלגל שוב, עד שיסיים את כל מה שמוטל עליו משורש הנשמה, עד שנשמתו מגיעה ממש לאותו מקור, שממנו ירדה לגופו, לעולם הזה.
לכן אנחנו צריכים למצוא איפה הבחירה החופשית שלנו. כתוב "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", "הרשות נתונה". אנחנו צריכים לפרש את כל המשפטים האלה, הם מדברים על הקשר שלנו עם העולם הזה, ומתוך העולם הזה לעולם הרוחני. איך אנחנו יכולים לעצב את עצמנו נכון, כדי שהאדם ייקח מכל העולם הזה את מה שצריך ויעצב את עצמו, והוא לא בדיוק יודע איך, אבל כך הוא מתחיל לעלות בדיוק לשורש הנשמה שלו, לעלות רוחנית, פנימית. כשמתחיל לגלות את העולמות ולהוסיף אותם לעולם הזה, להרגשה שלו כאן. ואז אם האדם מתחיל להרגיש את עצמו הקיים בכל המציאות, לא רק בקליפה הקטנה של העולם הזה, שכבר צר עליו, אלא הרבה מעֵבר אליו.
אורן לוי: ואז אני מרגיש ש"הרשות נתונה"? לי היא נתונה כבר?
הרב לייטמן: ודאי, "אם אין אני לי מי לי". מצד אחד, אדם צריך להגיד "אין עוד מלבדו", שזה בא מצד הבורא, שהוא מסובב את כל הסיבות, שהוא מביא לו במוח ובלב את ההרגשות, הרצונות והמחשבות, והאדם לא בעל הבית. ואחרי שקיבל את זה, האדם צריך להגיד "אם אין אני לי מי לי", וצריך להתחיל כאילו אין לפנַיו בורא ואין כלום, אלא רק הוא בעצמו, רק בו נתונה הרשות והוא חייב לבצע זאת. ואחרי שביצע, הוא שוב צריך לחזור ולהגיד, "אם אין אני לי מי לי", וכבר צריך להתקשר יחד עם הבורא, שכאילו פעלו יחד. ואז האדם מגיע לדבקות, פתאום הוא מרגיש שהוא והבורא אחד הם.
אורן לוי: תודה לך הרב לייטמן.
הרב לייטמן: תודה לכולם.
אורן לוי: הזמן שלנו תם, עד מחר בבוקר, שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(סוף התוכנית)