"פרשת השבוע"
חוקת
בהשתתפות: שמואל וילוז'ני
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.05.15 – אחרי עריכה
-
שמואל: "פרשת השבוע" עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן והפעם אנחנו בפרשת "חוקת". אני הרבה יותר אוהב את הפרשות "לך לך", "שלח לך". "חוקת" זה כבר נשמע לי קשה.
כי היא כולה חוקים, וכולה במדבר.
שמואל: חם.
כן. מתעלים יותר ויותר.
שמואל: וגם לחשוב שיכולנו לא להיות שם.
לא, אתה לא יכול.
שמואל: לא יכולנו? אם המרגלים היו מדברים כמו בני אדם.
זאת גישה לא נכונה.
שמואל: סליחה, אני אתחיל מההתחלה. שלום לכם צופים וצופות יקרים, פרשת "חוקת". אני מת על הפרשה הזאת, נותנים חוקים. אנחנו במדבר, לא נכנסנו לארץ המובטחת, למרות שהבטיחו לנו, אבל תשמעו, הבטחות לחוד ומעשים לחוד, ואנחנו פה בפרשת חוקת, והיא נפתחת בחוקה.
לא, התגלה בנו התגלה רצון כל כך חזק שאנחנו לא יכולים לעלות אליו. עכשיו אנחנו מבינים שכדי להכין את עצמנו לכניסה לארץ ישראל, כדי שיהיה לנו רצון כל כך חזק אליה, שנוכל להילחם נגד כל ההפרעות האלו, נגד הגדולים האלו, הענקיים האלו, אנחנו צריכים להכין את עצמנו. להכין את עצמנו זה להיות "ארבעים שנה" מה שנקרא, ארבעים מדרגות במדבר. במדבר, זאת אומרת במצב שכולנו מתקדמים בצורה איטית. כי מבחינה גיאוגרפית, מה כבר יש לעבור שם, תוך שבוע שבועיים מגיעים מהר סיני לארץ ישראל.
שמואל: מבחינת הזמן שזה לוקח. כמה שתתעכב, שבוע, שבועיים, מיצינו את זה.
כן. עם כל הילדים, הצאן והכול. אז מה קורה? כדי להכין את עצמנו לכניסה לארץ ישראל, אנחנו חייבים עכשיו לעבור ארבעים שנות תיקון, ארבעים דרגות תיקון, כך שהתיקון שלנו, הרצון שלנו יהיה יותר מתאים, יותר מתוקן לארץ ישראל.
ולכן הייתה חייבת להיות פרשת המרגלים, היינו חייבים להיכנס לכל אי הנעימות הזאת שבפרשה, שמתוך שנים עשר המרגלים עשרה יגידו לא.
שמואל: רק שניים אומרים כן.
כן. ואז כל דור המדבר חייב למות. זאת אומרת, בצורה כזאת אנחנו מתקנים את הכלים הפנימיים שלנו, את התכונות הפנימיות שלנו. מדובר על הפנימיות שלנו, לא על המדבר ולא על ארץ ישראל, אלא על הדרגות, על המצבים הפנימיים שלנו, של האדם, שהוא עולה ועולה עד שהוא מגלה את האלוהות, את העולם הרוחני.
יוצא שאנחנו חייבים עכשיו בצורה הדרגתית, אחרי שגילינו איזו דרגה גבוהה זו ארץ ישראל ובאיזו דרגה נמוכה אנחנו נמצאים, לעלות תוך ארבעים מדרגות ל ממצב למצב.
שמואל: יצאנו מהמצב של מצרים, מפרעה, עברנו את המדבר, הגענו לארץ כנען, צריך לעשות את התיקון ולעלות מעל כנען, להגיע לדרגה של ארץ ישראל, של ואהבת לרעך כמוך.
כן.
שמואל: ולכן אנחנו מקבלים באמצע כל מיני תמרורים וכל מיני מצוות וחוקים, איך לעשות את זה.
נכון.
שמואל: והפרשה נפתחת בחוקת התורה אשר ה' ציווה את משה לומר לבני ישראל לקחת להם פרה אדומה.
כן.
שמואל: כמה פעמים כבר שאלו אותך מה זה פרה אדומה, אז הנה, גם אני שואל אותך, מאיפה הגיעה פתאום, "פרה אדמה תמימה אשר אין-בה מום, אשר לא-עלה עליה, על. ונתתם אתה, אל-אלעזר הכהן; והוציא אתה אל-מחוץ למחנה, ושחט אתה לפניו."
כן.
שמואל: אפשר לשאול, אבל זה לא רלוונטי להיום, מה זה קשור להיום?
נכון.
שמואל: פרה אדומה, לא יודעים מה זה.
נכון, מאה אחוז. אנחנו גם לא מוצאים דבר כזה.
שמואל: כן, אז בוא נדלג על זה.
עכשיו אנחנו יכולים לא לדבר על זה, אבל בדרך התיקון שלנו אתה לא יכול. האגו שלנו הוא רצון לקבל אחד גדול למלא את עצמו עם כל מה שהוא רואה לפניו, למחוק מה שלא מוצא כן בעיניו, להעלות ולחבר ולבלוע את כל מה שמוצא חן בעיניו.
שמואל: שלי שלי ושלך שלי.
כן. ושלך גם שלא יהיה, אתה מחוק.
שמואל: כמה שיותר.
כן. ואז אנחנו מתחילים לבדוק אילו רצונות יש לנו, ומתחילים לראות שיש כאלו רצונות שאפשר לתקן אותם רק עם תכונה כזאת, עם כוח כזה, שנקרא אפר של פרה אדומה. זאת אומרת, יש כזאת הבחנה, אדום.
שמואל: עשיו.
כן. ופרה מסמלת לנו דווקא את כוח הבינה, כוח הנתינה, חלב. ודווקא אם היא פרה ואדומה, זאת אומרת כשיש את החיבור הזה בין דין ורחמים כביכול, אז האפר שלה, זאת אומרת, דרגה מסוימת של הרצון לקבל, ששורפים אותו עד כדי כך שנעשה ממנו אפר, זה כבר מצב שאתה לא יכול להגיד עליו כלום מאיפה הוא, עד כדי כך, שלא נשאר כלום חוץ מעפר.
שמואל: לכן אומרים, מעפר באת ואל עפר תשוב?
כן. ולכן אנחנו יכולים לתקן. מתי אנחנו משתמשים בפרה אדומה, באפר פרה אדומה? מתי שאנחנו נוגעים באמת. זאת אומרת, מתי שאנחנו באמת מגלים את עצמנו, את הרצונות לקבל שלנו כמתים, זאת אומרת בדרגה הכי גרועה שלהם, אז עוזר לנו אפר פרה אדומה.
שמואל: להיטהר.
כן. זאת אומרת אפילו בנגיעה, אפילו בשימוש כזה של הרצון לקבל, אנחנו יכולים אחר כך להיטהר. זה כוח חזק מאוד שמוכן לטהר את המתים, כשאני נוגע אפילו במת, ברצון לקבל שהוא מת. מת, כלומר שאין לו שום קשר כביכול עם הבורא, שאני לא יכול דרכו להגיע לבורא בשום מקרה, ופתאום מתעורר בי רצון לקבל כזה. ואז מה אני עושה? אני הופך להיות ממש כמו אותו עפר, שאין ממנו שום המשך לחיוּת. ואז אפר של פרה אדומה מתקן אותי, כוח מיוחד שיש לנו מהשילוב של דין ורחמים בדרגת בינה, שאני יכול להשתמש בהם ולתקן את עצמי.
העיקר הוא שיש כוח שמתקן אותי אפילו במצבים שאני הופך להיות כמו מת. נגיעה במת, נקרא שאני בעצמי נגעתי ברצון לקבל כזה, השתמשתי בו בצורה שהפכתי להיות למת.
שמואל: אבל לא מדובר במת מבחינת הגוף.
לא.
שמואל: אבל אני רוצה להבין, אתה מדבר על טומאת המת וצריך לשכוח מזה, אלא לראות כוחות.
אנחנו מדברים רק על כוחות. אנחנו לא מדברים על העולם הזה, לא מדברים על הגשמיות הזאת, זה נקרא העולם המדומה, לא מדברים בכלל על הבחנות שכאן אתה רואה. פרה זו לא פרה, "אדומה" זו לא אדומה, ו"אפר" ונגיעה במת זה מבחינה הרוחנית.
זה אתה שעובד עם האגו שלך, ומגלה באגו שלך מצבים, תכונות, שאתה רואה שזו תכונת מת, והוא לא זכאי, הוא לא רשאי לשום תיקון. ולכן כשאני נוגע אפילו ברצון כזה שמתעורר בי, אני כבר לא יכול לעשות בעצמי כלום. אני צריך כוח חיצון שיתקן אותי, והכוח החיצון הזה שאני מוצא אותו, הוא מתקן אותי כך שאני מתעורר מלהיות מת להיות חי, אני מתעלה עכשיו למעלה, להשפעה, לאהבת הזולת, לחיבור, והכוח שעוזר לי נקרא "אפר פרה אדומה".
שמואל: האם יש טעם לגדל, לחפש את הפרה האדומה?
לא, עכשיו הסברתי לך שהכול קורה בתוך האדם. תמצא עכשיו פרה אדומה, תפוס אותה בפנים איפה שהיא נמצאת. הכול רמזים לכוחות הפנימיים של האדם, בלבד. כל התורה מדברת על פנימיות האדם.
אבן עזרא כתב על זה מאוד יפה. הוא כותב שאומנם כל התורה כתובה כך שאנחנו יכולים לחשוב שהיא מדברת על פעולות גשמיות של האדם, אבל הכול ניתן אך ורק עבור פנימיות האדם, שיתקן את הלב שלו. כל המצוות הכתובות בתורה הן כולן לתיקון הלב.
שמואל: בפרשה זו מרים מתה. מדוע לא מסופר עליה יותר? היא מרתקת בפני עצמה.
למה? אנחנו מדברים על הרצונות הפנימיים שלנו, שנולדים, חיים, מתפתחים ומתים. וכך רצון אחר רצון, זה נקרא שאנחנו עוברים מדרגה לדרגה.
שמואל: מה הייתה חשיבותה מצד משה ואהרון?
היא אחותם. היא הייתה מובילת הנשים, אנחנו זוכרים מה קרה בהר סיני, איך היא ניהלה שם את כל הנשים יחד, היא שרה, הן שרו.
שמואל: זה כוח פנימי שלי שנקרא מרים.
כן, בוודאי. יש לנו עוד כוחות, הכוח הראשון מתחיל משרה.
שמואל: מתחיל מחווה.
שם אנחנו לא מדברים, כי שם עדיין אין תיקון. כי התיקונים שנעשו מאדם הראשון עד אברהם, אלה תיקונים שבהם אין תורה בכלל. אין עדיין שיטה שעל ידה אדם מתקן את עצמו בחיבור עם הבורא, מגלה את הכוח העליון, העולם העליון, אלא זו שיטה ליחידים. מאברהם והלאה זו כבר שיטה להמונים, אבל לא לכולם אלא לאלה שרוצים לבוא.
אנחנו בני אברהם עדיין נמצאים באותה שיטה, ומגיעים לתיקון שלנו לפי השיטה שהוא גילה. לעתיד לבוא, כשאנחנו מתחילים את השלב הזה, גם כל העולם יתחבר אלינו. ברגע שישראל יתחילו להיאסף נכון לפי שיטת אברהם, אז כל העולם יתחיל להתחבר אלינו לאותו החיבור שהשגנו.
שמואל: כל העולם, גם המוסלמים.
כן. ללא שום קשר לדתות.
שמואל: ללא קשר לפוליטיקה.
לא.
שמואל: אנחנו מגיעים בפרשה לדבר שתמיד ריתק אותי וזה שבני ישראל מתלוננים. והפעם הם מתלוננים על מחסור במים.
מים זה חוסר אור החסדים, חסד.
שמואל: ידעתי שתהרוס לי את המים.
למה?
שמואל: כי אני ראיתי מים, הם צמאים ורוצים מים, ואתה אומר שזה אור חסדים. אבל ההשתוקקות היא לא לחסדים, ההשתוקקות היא למים.
מים קרים לנפש עייפה, אלה המים.
שמואל: ואז הם מתחילים לריב עם משה.
ומשה כאן עושה פעולה שהיא לא בדיוק נכונה כביכול.
שמואל: הכול כביכול, לכאורה.
מה הוא עושה?
שמואל: הוא מכה. ה' אומר לו לדבר אל הסלע, ומשה הכה בסלע.
פעמיים.
שמואל: פעמיים, בשם המים, בשני הלבבות הוא הכה.
ואז הוא אומר למשה ואהרון, בגלל שעשיתם כך, אז לא תכנסו לארץ ישראל.
שמואל: זה כמו שמאיימים על ילד, "אם לא תעשה כך וכך, לא תבוא אתנו", "אם לא תאסוף את הצעצועים, לא תקבל את זה".
כך אתה חושב.
שמואל: לא, ברור שלא.
אבל בוא תענה לי בכל זאת, למה זה שייך לזה? למה בזה שהוא לא קיים בדיוק מה שנאמר לו, לבקש, לתת תפילה, ובמקום זה הוא הכה פעמיים בסלע, אז התיקון שלו ושל אהרון הוא שהם חייבים למות עוד במדבר ולא להיכנס לארץ ישראל?
שמואל: אני אצא לפרסומות ואז אענה.
קודם כל התורה לא מדברת על עונשים אף פעם.
שמואל: התורה לא מדברת על עונשים.
היא מדברת על תיקונים. זאת אומרת, כאן התגלה במשה רצון שאפשר לתקן אותו אך רק בצורה כזאת שהוא מכה בסלע.
שמואל: ולא מדבר אל הסלע.
ולא מדבר אל הסלע, הוא לא יכול לדבר אלא הוא רק מכה. והתיקון של הרצון הזה הוא על ידי זה שהוא מת במדבר ולא נכנס לארץ ישראל.
זאת אומרת, יש בנו כאלה רצונות, כאלו תכונות שאנחנו צריכים לתקן אותם בצורה כזאת.
שמואל: אם הוא היה מדבר אל הסלע, אז הוא לא היה מתקן את הרצון הזה?
הוא לא יכול, צריכים לראות את כל הדברים האלה כהכרחיים, הם חייבים להתקיים בצורה הכרחית. זאת אומרת מה שכתוב בתורה, זה לא שיכול ולא יכול, ולמה לא עשה כך וכן עשה כך. התורה מספרת לנו על מדרגות, על מצבים שאנחנו חייבים לעבור. זאת אומרת, אין דבר כזה שהיה יכול לשמוע ולא להכות את הסלע.
שמואל: ברור, כל מה שכתוב הכרחי שייעשה.
כן.
שמואל: עם ההשלכה של התוצאות של זה.
כן.
שמואל: פשוט מאוד.
מתגלים המצבים, אחד אחד.
שמואל: אז במצב הזה, קודם כל חסר לעם אור דחסדים.
כן.
שמואל: ואז הוא זועק, "תן לי אור דחסדים".
ואז הוא מעלה את זה לגבורה.
שמואל: ואז הוא מעלה את זה לגבורה, והוא צריך לדבר אל הגבורה.
כן.
שמואל: אבל אם הוא ידבר אל הגבורה אז הוא יודע שהוא לא יעשה את התיקון הזה, ולכן הוא נאלץ להכות פעמיים בסלע.
כן.
שמואל: לפי מה שאני מבין, יש פה חוסר אמונה. אני לא מאמין שאם אני אדבר אז אקבל. נכון שאמרת לי לדבר אתו, אבל אני בא קודם כל לתת לו שתי סטירות.
ישנם בו ומתגלים בו כאלו רצונות שהוא חייב למות. הוא חייב למות ולהיקבר במדבר, מחוץ לארץ ישראל. ואחר כך מה קורה?
שמואל: זה כמובן נקרא "מי מריבה".
אחר כך מת אהרון.
שמואל: אחר כך משה שולח שליחים אל מלך אדום, מבקש ממנו שיתחשב בתלאותיהם.
כן, אבל הוא לא נותן.
שמואל: משה מבקש, תן לעבור דרכך, הוא רוצה לחסוך בכך זמן, אבל לא עובר.
כן, זאת אומרת יש כאלה רצונות שמתעוררים בנו שאנחנו לא מסוגלים להילחם איתם, שהם קמים נגדנו ואין לנו ברירה בינתיים.
שמואל: אלא לעקוף אותם.
בינתיים אנחנו חייבים לא להשתמש ברצונות האלה אלא לעקוף אותם, בשום צורה לא להשתמש בהם. זאת אומרת האגו שלנו עדיין כולל בתוכו כל כך הרבה רצונות אגואיסטיים כבדים שאנחנו צריכים להתחשב בהם. אתה יודע איפה זה אדום?
שמואל: בהרי אדום, בירדן.
קצת למעלה מאילת מצד ירדן.
שמואל: כביש הערבה, הערבה התיכונה, כל האזור הזה, זה אזור מקסים. אפשר ליישב שם יהודים.
בסדר, מחכים לך.
שמואל: אפשר לעשות שם ארץ ישראל החדשה, ארץ הערבה התיכונה, ואפשר לשנות שם את מזג האוויר כך שירד שם גשם. זה המקום לומר לחברים באילת, למי שמזדמן לאילת, יש חווה אורגנית שחברים שלי הקימו, הם לקחו פיסת מדבר, והפריחו אותה באופן כזה שאתה הולך שם ויש מקום שיורד עליך גשם. הם הצליחו לשנות שם את מזג האוויר רק בהקשבה לטבע, רק בלתת לטבע את מה שהוא זקוק, מים, שתילים, חווה אורגנית. אני ממליץ בחום. ליוויתי את הבניה של החווה הזאת מהיום שלא היה שם כלום, היה שם מדבר, והיום זה נווה מדבר. זאת אומרת אפשר לעשות את כל הערבה כך.
ודאי.
שמואל: הכול יתגשם בערבה.
לא, זה לא יעזור.
שמואל: זה לא יעזור, אלא אם כן נייחד את זה לדבר אחד, "ואהבת לרעך כמוך".
אז אנחנו צריכים להגיע למצב של "מת אהרון".
שמואל: מת אהרון ואז מתאבלים עליו שלושה ימים, לאחר מכן המלך ערד הכנעני אשר ישב בנגב, שמע על בואם של בני ישראל ויצא להילחם, זאת אומרת התגלה בנו רצון חדש ונגד הרצון הזה יוצאים להילחם.
כן.
שמואל: והמלך הזה תפס שבויים.
כן.
שמואל: ואז בני ישראל שוב פונים לה', מבקשים רחמים, הוא נותן את הכנעני בידיהם, והם קוראים למקום חרמה מלשון חרם.
ובקשר לנחשים.
שמואל: רגע לפני שאנחנו עוברים לנחשים, בני ישראל הולכים מסביב לארץ אדום, מאבדים את סבלנותם בדרך, ושוב באים בטענות לבורא, מדוע הוציאנו מארץ מצרים, נמות במדבר, אין לחם ואין מים, נפשם קצה ונמאס להם מהמן, כמה אפשר לאכול, ובעקבות התלונות האלה, אפשר לחשוב שיהיה משהו טוב?
כן.
שמואל: ה' שולח להם נחשים.
נחשים.
שמואל: שנושכים את העם למוות.
כן.
שמואל: רבים מתים בקרב ישראל.
אבל משה, הנקודה הזאת שבאדם, הופך את זה, על אף שאדם מפחד מאוד ורואה עד כמה הוא הולך למות מהנחשים האלו, מהנחש הקדמוני הזה.
שמואל: הוא הופך אותו לחיוב.
הוא עושה נחש מנחושת.
שמואל: ושם אותו על נס, וכל מי שננשך על ידי נחש, יחיה.
לא, כל מי שקיבל את הנשיכה, אם יסתכל על נחש הנחושת, ירפא.
שמואל: אני נפעם מזה.
עכשיו תסביר לי בבקשה, מה קורה, על מה התורה מספרת לנו, על איזה רומן, על מה מדובר?
שמואל: מדובר רק ברצונות האגואיסטיים הפנימיים שלנו לקבל, בלי שום רצון להשפיע.
כן.
שמואל: אני לא כל כך מבין, אבל כנראה שכך זה צריך להיות.
הנחש הקדמוני הוא אוסף של כל הרצונות האגואיסטיים, וכל פעם משחררים בנו את הרעל של הנחש ולכן אנחנו נתקלים בכל רגע ורגע בבעיות, במיוחד אם אדם נמשך לחיבור. אנחנו צריכים להבין שהרוחניות מתחילה, לא בזה שאדם חי סתם עם הדברים הרגילים ואז הוא מגלה את האגו שלו. זה לא אגו, האגו האמיתי מתגלה כנחש נגיד, הוא מתגלה מתי שאתה מתחיל להשתוקק לחיבור עם אחרים. ואז בנטייה הזאת בלבד, שאתה רוצה להתחבר עם הזולת, אז אתה מתחיל להרגיש שהנחש כאילו תופס אותך ולא נותן לך לבצע את זה. רק בתנאי הזה, זאת אומרת נחש זה כוח שמתעורר מהתנגדות.
שמואל: נחש זה כוח שמתעורר מהתנגדות?
כן. ככל שאתה רוצה להתחבר עם הזולת, בצורה יפה ונכונה, כדי להגיע למטרה, לארץ ישראל, זאת אומרת להיות מחובר עם כולם ושהבורא יתגלה בכם, כך כנגד הנטייה הזאת מתגלה הנחש. אם אתה לא עושה את הפעולה הזאת, זה לא נחש, זה סתם רצון לקבל גשמי, אגו פשוט.
שמואל: אני אנצל את הזמן המועט שנותר לנו, לשאול מבחינה אגואיסטית. אני פוחד מנחשים, זאת אומרת אם אני יודע שיש נחש באולפן, אני לא באולפן, ואפילו שהדלת סגורה. מאיפה בא הפחד הזה? בחיים לא ראיתי נחש, ופתאום פעם אחת כשהייתי ילד ראיתי נחש, והחלטתי שנחש מפחיד אותי. לעומתי, הבת שלי שהיא בת שבע יכולה להפחיד אותי עם נחש, אין לה בעיה. מה זה אומר? האגו שלי בא פה לידי ביטוי ברצונות של נחש?
אתה לא יודע איך לשלוט עליו, אתה לא יודע באיזו צורה אתה יכול להתחבר אליו, במה לתפוס אותו, בראש או בזנב? איך? זה משהו שיסובב אותך, זה משהו שאין לך שליטה עליו.
שמואל: אז אני מפחד מדברים שאין לי שליטה עליהם?
כן. כי כל דבר הוא לא כמו הנחש, איכשהו אתה תופס אותו, אתה הורס אותו, אתה הורג אותו. נחש, אפילו אם יהיה לך רובה או משהו, אתה לא יודע איך אתה פוגע בו. זה משהו שבורח ממך ומגיע בחזרה.
אבל בסופו של דבר אתה משתמש בו לא ככוח הרע, לא בתור סם המוות אלא בתור סם החיים. אתה צריך להביא לו כלי, כמו בסמל של הרפואה, והוא יוציא לשם את הרעל שלו שהוא כבר תרופה, מפני שאתה הכנת לו כלי.
(סוף השיחה)