heb_o_rav_2009-06-17_program_shal-mekubal_n116

תוכנית טלוויזיה עם הרב מיכאל לייטמן

"שאל את המקובל"

תוכנית מס' 116

בהנחיית: אורן לוי

תוכנית 17.06.09- אחרי עריכה

אורן: שלום לכם, אנחנו עם תוכנית נוספת של "שאל את המקובל", שלום לך הרב לייטמן.

הרב לייטמן: שלום לכולם.

אורן: קיבלנו לתוכנית היום הרבה שאלות, ואני מקווה שנספיק חלק מהן, בטוח שלא את כולן. אני רוצה להזמין אתכם להמשיך ולשלוח שאלות גם עכשיו וגם במשך השבוע כולו, אפשר לעשות זאת בשתי דרכים, או דרך הבלוג האישי של הרב לייטמן, שכתובתו היא www.laitman.co.il. ובלי קשר לשאלות, אני ממליץ כל יום להיכנס ולקרוא מה חדש. אנשים אוהבים לשמוע חדשות, יש שם הרבה חדשות, חדשות טובות לשם שינוי.

דרך נוספת היא דרך הטלפון שלנו, שמחכה לכם לכל דבר שאתם צריכים באופן כללי, 1-700-509-209. אנחנו מתחילים היום את התוכנית עם שאלה טלפונית של זהבה מחדרה, בואו נשמע אותה בבקשה.

שאלה: שלום לכם, שלום למקובל, אני זהבה אורן מחדרה, רוצה לשאול אותו מה עושים, איך מתמודדים עם מצב כזה, שבכל מקום שאני מגיעה אליו אני מרגישה ורואה שפשוט מנצלים אותי, פשוט מנצלים אותי לרעה. אם זו הבת שלי, שאני עושה בשבילה כל מה שאני יכולה ונותנת נתינה מלאה, ובחזרה אני מקבלת יחס משפיל, יחס עוין. אם זה במקום העבודה, אני נותנת את כל מה שאני יכולה ומעבר לזה אפילו קצת יותר, ואני מקבלת בחזרה יחס משפיל, שום הערכה, עוינות.

מה אני צריכה לעשות עם אנשים כאלה כשאני נתקלת בהם, איך אני מתמודדת עם דבר כזה, להמשיך לעשות להם טוב או לעצור?

הרב לייטמן: מקרה עצוב. אני באמת מרגיש את זה ומשתתף בצערך. אבל ההמלצה שלי היא שתפסיקי לצפות מהם לתגובה טובה, לבבית, רגשית. פשוט תמלאי את המקום שלך בעבודה, את המקום שלך כלפי הבת שלך, וכמה שפחות לצפות לתגובות. לא לשים לב לתגובות, לא טובות ולא רעות ולא כלום. לעבוד כלפי כל הגורמים האלו כמכונה, שזה התפקיד שלי בחיים וכך אני עושה. זו ההמלצה הראשונה, בזה תפתרי את עצמך מהצער הזה. ואחרי שתתחילי לממש את זה, נדבר איך לשנות גם את היחס שלהם אלייך.

יכול להיות שעקב זה שתתחילי להתנהג איתם כך, תתחילי להרגיש איך אפשר לשנות אותם שיתייחסו אלייך בצורה אחרת, כי הם ירגישו פתאום שהיחס שלך השתנה. ואז תתחילי להרגיש שאולי גם היחס שלהם לא היה עד כדי כך רע, אלא בצורה טבעית תתחילי אולי להצדיק אותם במשהו, וגם הם יתחילו פתאום להשתנות לקראתך. נדבר אחר כך, אבל בינתיים זה מה שאני ממליץ.

אורן: נעבור לשאלה הבאה, היא מגיעה אלינו מאבי מירושלים, בואו נשמע אותה בבקשה.

שאלה: שלום לרב לייטמן, לפי הבנתי "ואהבת לרעך כמוך" שזור ב"אהבת את ה' אלוקיך" שאין הם מתקיימים זה בלי זה. וידוע שחורבן הבית היה כתוצאה משנאת חינם. האם כשיש שנאת חינם בינינו, אין הבורא שורה בינינו?

הרב לייטמן: ודאי שלא. זה נקרא "גלות השכינה". ודאי שאין הבורא שורה בינינו אם אנחנו שונאים זה את זה. הבורא שורה רק בקשר היפה והטוב בינינו, עד כמה שאנחנו מתחשבים זה עם זה, עד כמה שאנחנו מתחברים זה עם זה. וגם אם אנחנו כבר באים לאהוב זה את זה, אז במידה הזאת, בשלבים האלו, ביחס אחד לקראת השני, בחיבור, ואפילו באהבה כבר, אז הבורא מתגלה. הוא מתגלה רק בקשר בינינו, אין לו מקום אחר להתגלות.

לכן הקשר בינינו נקרא "שכינה", "כנסת ישראל", כונסת, כלי ששם כל הרצונות המשותפים שלנו. כמו שאתה בטח מכיר ויודע, שתפילה בציבור היא המתקבלת. מה זאת אומרת? שאנשים יחד מעלים את הרצון שלהם, תפילה כזאת מתקבלת, ותפילה אחרת, תפילת היחיד, ודאי שלא.

לכן אם יש בינינו אהבה, יש בינינו בורא. ובורא מתגלה כ"בוא וראה", בצורה מוחשית, שאנחנו מרגישים שהוא נמצא איתנו. והכוח הזה מגן עלינו ונותן לנו אפשרות לחיות, לשרוד ולנצח את הכל. ואם אנחנו נמצאים בפרוד, אז אין כוח הבורא, הוא מסתלק בגלל שנאת חינם, ואז מגיעים הגלות, ההשפלות, האכזבות, האנטישמיות וכל מה שיש לנו היום. אז בוא נגיע לחיים טובים, הכל בידינו, ביחס בינינו.

אורן: אני מקשיב לשאלה ששאל אותך אבי מירושלים, ולתשובה שלך, ומנסה לחשוב מה מדמיין לעצמו אדם ששומע את התשובה שהכילה המון המון ביטויים מאוד מאוד דתיים.

הרב לייטמן: מפני שהוא מירושלים.

אורן: כן אבי ירושלמי, זה אני מבין.

הרב לייטמן: כן, אז אני נותן לו טיפה.

אורן: זה הרגשתי, אבל בוא נתרגם את הדברים שגם תל אביבים יוכלו להבין אותם.

הרב לייטמן: זה עולם אחר.

אורן: אתה הזכרת בורא שוכן בינינו, הזכרת שכינה, הזכרת כנסת ישראל, מה הדברים האלה? מה זאת אומרת שבורא שוכן בין אנשים, הם צריכים להאמין שיש בורא?

הרב לייטמן: אם כל הרצונות שלנו יהיו מכוונים זה לזה בצורה יפה בינינו, אם נרצה טוב לאחד לשני, היחס הזה טוב אחד לשני, מעל האגו שלי, מעל זה שאני רוצה הכל לטובתי, אם אני רוצה להשפיע טוב לשני, היחס הזה טוב לשני מעל האגו שלי נקרא "נשמה".

אורן: רגע, אני מבולבל. יש כאלה שרוצים לעשות לי טוב.

הרב לייטמן: הם רוצים לעשות לך טוב או בגלל שהם קרובים שלך מהטבע, בצורה אינסטינקטיבית, או בגלל שכדאי להם. כי כולנו אגואיסטים. אבל אם אני מפתח יחס טוב לשני למרות שאני אגואיסט, היחס הטוב לשני מעל האגו שלי, הרצון הזה לגרום טוב לשני מעל האגו שלי נקרא "נשמה".

אורן: שלי או שלו?

הרב לייטמן: שלי. למה זה נקרא "נשמה"? זה נקרא "חלק אלוה ממעל". "נשמה" זה חלק מהבורא שבי. הבורא הוא טוב ומטיב, ועכשיו גם אני רוצה להיות טוב ומטיב לאחרים. אז אותה תכונה טוב ומטיב לאחרים נקראת "נשמה", כמו שבבורא. ולפי אותה מידה שיש לי אותה הנשמה אני נקרא "אדם"- "דומה לבורא". זה קודם כל.

ובאותה התכונה שלי שאני כך מתייחס לאחרים, אני מתחיל להרגיש את התכונה עצמה וגם את הכוח שלי, את היחס שלי לאחרים, פתאום ביחס הזה אני מגלה את הבורא. אותו אני מגלה, את מי שעיצב לי את היחס הזה, מי שנותן לי יכולת להחזיק כך בטוב לשני. אני מתחיל לגלות אותו, כוח יותר עליון. ואז אני מתייחד איתו, מתחבר איתו בתוך היחס לאחרים, בתוך הנשמה שלי.

אורן: כדי לגלות את הנשמה שלו האדם צריך להאמין בבורא?

הרב לייטמן: אני לא מבין מה זה להאמין. "אמונה" זה נקרא השפעה לזולת. אצלנו אמונה היא שאתה אומר משהו, ואני לא יודע, אבל אני מקבל את זה כעובדה. אני לא רואה שום דבר, רק אתה אמרת, למשל שיש דב לבן שעומד אחרי הפינה, ואני מאמין לך.

אורן: לא דב לבן. לצורך העניין, הנושא של השיחה שלנו הוא בורא, חצי מאמינים בו, חצי לא מאמינים בו. זה מה שאני רוצה לדעת. צריך קודם להאמין?

הרב לייטמן: לא, בכלל לא. זו לא אמונה. מה זו אמונה? כשמישהו אומר לי ואני מאמין לו, זה לא מחייב אותי בכלום.

אורן: אז רגע, אמרת לי להתייחס טוב לשני מעל האגו שלי, וזה יאפשר לי לגלות את הנשמה שלי.

הרב לייטמן: וזה כוח האמונה עצמו. היחס, ההשפעה לזולת נקראת "אמונה". ההשפעה לזולת נקראת "נשמה". ההשפעה לזולת נקראת "תכונת השפעה ואהבה" ובתוך התכונה הזאת מתגלה הבורא.

אורן: איך אפשר להתיחס טוב לזולת אם אני נבראתי כאגואיסט?

הרב לייטמן: לשם כך אנחנו צריכים לרצות.

אורן: לרצות מה?

הרב לייטמן: להתיחס טוב לשני. או מתוך זה שאני קורא ספרים ורואה שזה באמת העתיד ואין ברירה, או שהחיים שלי, המכות האלו, המשברים האלה בסופו של דבר ילמדו אותי, שאין ברירה וחייבים להתייחס טוב לשני. והאנושות תצטרך לספוג עוד הרבה מכות עד שהיא תוותר על האגו ותגיד שאנחנו חייבים להתחבר. כמו שהיה במעמד הר סיני, או שאתם מתחברים "כאיש אחד בלב אחד", או כאן מקום קבורתכם. בתנאי הזה, אם נעמוד כולם, נחליט שכדאי להתחבר, נגיע לזה.

אבל אנחנו רוצים להגיע לזה על ידי הפצת הקבלה ולא על ידי מכות. אנחנו לא רוצים שיסבלו מכות ושזה ימשך הרבה זמן. אנחנו יכולים עכשיו להחליט שאין לנו ברירה, ועלינו להתארגן כולנו יחד כך שכל אחד יעזור לשני, והסביבה, וכל האנושות, ומערכת החינוך והכל שיעזרו לכל אדם ואדם בהחלטה להיות טוב לזולת.

אורן: הזכרת קודם גם ביטוי כמו "כנסת ישראל" וה"שכינה", מה הם?

הרב לייטמן: "כנסת" זה "כונסת", שזה רצון משותף, כשכולנו מתחילים להתייחס כך בהשפעה זה לזה, אז יחד כולנו בונים כזה כלי שנקרא "כנסת ישראל", כונס, זאת אומרת, שמחבר הכול יחד.

אורן: מה זה, זה משהו וירטואלי?

הרב לייטמן: זה משהו וירטואלי, רצון וירטואלי שלנו ביחס הדדי יפה אחד לשני. ואז בתוך הרצון המשותף הזה מתגלה לכולנו הבורא. זה נקרא "גילוי הבורא לנבראים".

אורן: פה במדינת ישראל אנחנו יכולים לעשות כזו חברה?

הרב לייטמן: אנחנו חייבים לעשות זאת קודם כל ולפני כל העולם, בזה אנחנו נקראים "עם סגולה". אנחנו חייבים לממש זאת.

אורן: אבל איך נצליח כשיש כל כך הרבה פרוד, שוני, שנאה. יש פה כאילו הרבה מדינות בתוך מדינה אחת. ואני לא מדבר על הערבים, זה עוד עניין אחר, בתוך היהודים.

הרב לייטמן: אתה שאלת, ואני אמרתי שקודם כל צריכים לרצות.

אורן: לא נעים לי להגיד לך, אבל גם אתה וגם אני גרים בבני ברק, כשאני הולך ברגל מבני ברק לפתח תקוה ביום שבת, אז אני עובר דרך כמה מחוזות שונים, אני מרגיש איך האטמוספירה משתנה בכל מקום. יש מקומות שאני מרגיש פתאום זר, כאילו נסעתי לחו"ל, השוני הוא כל כך גדול בתוך המקום הזה שנקרא "ישראל", אז איך תהיה פה אחדות, איך יהיה פה טוב?

הרב לייטמן: מכות והכרה, שני דברים. מכות שיתנו לנו מאחורה ואנחנו נרצה לברוח מהן, והכרת הטוב שיכולה להיות קדימה שתמשוך אותנו. שני הכוחות האלו פועלים עלינו, כוח הדוחה וכוח המקרב, המושך. ורצוי שנתקרב על ידי הכוח המושך.

אורן: איך מתקרבים על ידי הכוח המושך?

הרב לייטמן: אם החלטנו שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים להגיע ליחס טוב אחד לשני ובזה אנחנו יכולים להינצל מכל הצרות, אז יש לנו אמצעי שנקרא "תורה". מה שנקרא "בראתי יצר רע"- האגו שלנו שמפריד בינינו, "בראתי לו תורה תבלין", מה זה "תורה תבלין"? "כי המאור שבה מחזירו למוטב".

זאת אומרת, יש איזה כלי, אמצעי שנקרא "תורה", אני לא יודע מה זה, זה לא ספר תורה בארון הקודש, ולא ספר שכתוב עליו "תורה", אלא אמצעי, מכשיר כזה, שפועל עלי בצורה כזאת שמחזיר אותי למוטב. "למוטב" זאת אומרת, לבורא, הבורא הוא טוב ומטיב, שעושה עליי כך. אז מה זה? כתוב ה"מאור שבה מחזירו למוטב". אור אני צריך.

איך אני מקבל את האור? חוכמת הקבלה מסבירה לנו, שהאור הזה פועל על האדם בזמן שהוא לומד את חוכמת הקבלה. כי חוכמת הקבלה מסבירה לאדם על מערכת הקשר בינו ובין האחרים, ובין כולנו לבורא. וכשהיא מסבירה לנו על כל הדברים האלו היא מעוררת בי את התשוקה, אני רוצה להתקדם למצב הזה. ואז מתוך התשוקה לזה אני מזמין משם את השפעת הכוח הזה, השפעת המאור עלי, ואז הוא מקרב אותי לתיקון, באמת לקשר עם האחרים. זה המכשיר.

בלי האמצעי הזה שנקרא "האור המחזיר למוטב" אנחנו לא יכולים להשתנות. אנחנו באמת מבינים שבטבע שלנו אנחנו יכולים רק לגרום רע לשני, אנחנו לא יכולים לעשות טוב, אנחנו כבר מלומדים בזה מספיק. כל אחד מבין ומרגיש, "כולם ככה", כשאתה אומר לאדם שכולנו אגואיסטים, הוא אומר "כולנו אגואיסטים, מה אתה רוצה מכולם?".

כי אנשים לא מבינים שיש כוח מיוחד שיכול לשנות את הטבע שלנו. והם צודקים, הם לא יכולים לגלות אותו, ובעולם שלהם הם מגלים, שאין דבר כזה שיכול להתמודד עם הטבע. יש דבר כזה שנגד הטבע שלנו? שיכול להפוך אותי למשפיע, לאוהב הזולת, להתחשב בזולת? לרגע אחד אולי כן ואחר כך לא.

אלא המכשיר המיוחד שאני מפעיל על עצמי, מערכת מיוחדת כזאת, קשר שלי עם הזולת, עם הבורא שפועל עליי, זה הכל נקרא "תורה". "בראתי תורה", זו בריאה בפני עצמה, זה מין מנגנון כזה שאפילו אני, אדם שנמצא כולי באגו המסריח שלי, אני יכול להפעיל את המנגנון הזה. אני לוחץ על הכפתור, ובאה אליי איזו אנרגיה, פתאום יש לי שינויים, פתאום אני מתחיל להיות אדם אחר.

אורן: המנגנון הזה פועל רק על יהודים?

הרב לייטמן: המנגנון הזה פועל קודם כל על היהודים, לכן אנחנו נקראים "העם הנבחר". אנחנו קיבלנו את השיטה הזאת כדי להיות אחר כך "אור לגויים".

אורן: אם זה מנגנון, למה הוא לא פועל על אדם שהוא לא יהודי?

הרב לייטמן: כי צריכים לדעת איך להפעיל אותו, את ההפעלה קיבלנו מאברהם, מאותה קבוצה שהוא ארגן מהבבלים וקרא לקבוצה הזאת "ישראל".

אורן: אם יש לנו את קוד ההפעלה למנגנון שמביא את האור, אז למה לא ניתן אותו גם לאחרים?

הרב לייטמן: אנחנו נותנים אותו לאחרים, אבל אנחנו מחוייבים מהמקורות שלנו, בגלל שכבר היינו בזה, אנחנו מחויבים קודם כל להשתמש בזה בעצמנו, ואחר כך להעביר את זה לאחרים. הם לא מחוייבים, כל אומות העולם לא מחוייבים בכלום, הבורא נתן לנו תורה, כדי שאנחנו נביא אותה אליהם.

אורן: אבל בסוף כן כולם.

הרב לייטמן: בסוף "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", "וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

אורן: איזה עולם זה יהיה באמת, עולם שכולם קמים בבוקר ומתפללים? זה עולם של תפילות? מה זה "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"?

הרב לייטמן: "ונהרו אליו כל הגויים".

אורן: לא, אבל מה עושים בני האדם? כולם רוצים רק טוב, מה הם עושים בבוקר?

הרב לייטמן: אנחנו חיים בעולם שאנחנו מרגישים כל אחד את השני כחלק בלתי נפרד ממנו, הפועל בטובה לכולם וכולם לו, עד כדי כך שאין הבדל בין כולנו, בתוך הנשמה ממש, בקשר הכי פנימי בינינו. והבורא יחד איתנו ממלא אותנו, וההרגשה הזאת נותנת לאדם הרגשת קיום נצחי, שלם, נוח, נועם, זה נקרא "גן עדן".

אורן: אבל ברמה הפרקטית מה יהיה? יהיו מדינות? יהיה או"ם?

הרב לייטמן: אילו מדינות? ברמה כזאת לא יכול להיות משהו שיגביל ויחלק. איך יכולים להיות גבולות אם כולנו נמצאים בקשר פנימי, בלבבות, בנשמות יחד. איזה גבול יכול להיות? "גבול" בעולם שלנו זו הצגת הכוונות שלי, שכדאי לנו בינתיים לחיות דרך הגבול הזה. אם אני נמצא עם הקרובים שלי, אני לא נמצא בגבול. אמנם היום לכל אחד יש חדר משלו בבית, וכך מסתדרים, כי יש לי פינה משלי תעזבו אותי. אבל ברגע שאנחנו נמצאים קרובים בלבבות, אנחנו לא רוצים להיות מנותקים אחד מהשני אפילו על ידי קיר.

זאת אומרת, העולם ודאי ללא גבולות, העולם ללא הבדלים, האנשים מבינים זה את זה מתוך הלב, לא חשוב באיזו שפה הם מדברים. ההרגשה היא שולטת. אנחנו לא מבינים אפילו מה זה קשר בין הנשמות, זה לא על ידי כתיבה, לא על ידי דיבור, זו מין מדיטציה, זה חוש פנימי.

אורן: אנשים יסעו לטייל בחוץ לארץ?

הרב לייטמן: לא, אם אנחנו מדברים על גמר התיקון, אז העולם שלנו נעלם.

אורן: לאן נעלם?

הרב לייטמן: החומר שלנו נעלם מההרגשה שלנו.

אורן: מתי זה עומד לקרות?

הרב לייטמן: נקוה שברגע הבא.

אורן: מה יקרה, המחשב יעוף, יתאדה, יתפוגג?

הרב לייטמן: יתפוגג, יתאדה, יעוף, יעלה, לא חשוב.

אורן: ואנחנו איתו?

הרב לייטמן: ואנחנו איתו.

אורן: לאן עפים?

הרב לייטמן: אנחנו לא עפים לאף מקום, פשוט ההרגשה של החומר פתאום נעלמת, אני מפסיק להרגיש שהחומר הזה קיים, כי הוא לא קיים, רק בהרגשה שלי. ואם הרצונות שלי כולם הופכים להיות מתוקנים עד הרצון האחרון ביותר לטובת הזולת, אז אני מפסיק להרגיש את החומר, שאותו אני מרגיש ברצון הנמוך הלא מתוקן שלי. אם אפילו הרצון הזה, הנמוך ביותר הלא מתוקן, יתקן גם הוא, אז אני אפסיק להרגיש כמו שאני מרגיש עכשיו את החומר, הוא לא יהיה, הוא לא נמצא.

אורן: לא הבנתי, לאט לאט.

הרב לייטמן: לא כדאי.

אורן: לא, שלא יברח המחשב ואני אחריו. תסביר שאני אבין, כי זה מאוד מסקרן. אתה לא מדבר על זה שאנחנו מתים נכון?

הרב לייטמן: לא ודאי, אנחנו חיים, אנחנו מקבלים עכשיו את העולם בחמישה חושים שלנו. אז תאר לעצמך שאין העולם הזה, אין כלום, יש רק רצון לקבל אחד בלבד, זה מה שהבורא ברא.

אורן: רצון להנות?

הרב לייטמן: רצון להנות.

אורן: כן.

הרב לייטמן: ברצון להנות הזה יש כל מיני דרגות של רצון להנות, יותר או פחות. אנחנו נמצאים ברצון הכללי הזה להנות, זה הכל אנחנו. ומה שאנחנו מרגישים ברצון להנות הזה מתחלק ל"אנחנו והמציאות שסביבי". אם אנחנו הולכים לתקן את הרצונות שלנו, להתייחס טוב לבורא, למי שברא את הרצון הזה, אז אנחנו מתאחדים עמו. אבל רצון אחד מכל הרצונות, הכי נמוך, הכי קטן, הכי פרימיטיבי, אנחנו לא יכולים לתקן, לא מסוגלים, לַמה? כי האור לא מגיע דרך כל הרצונות, כמו שהוא לא מגיע לקרקע של האוקיינוס, יש שם חושך. וכשלא מגיע לשם האור, הרצון הזה לא יכול להשתנות, הוא לא יכול להתקן.

אורן: אז הוא נשאר רע כאילו.

הרב לייטמן: כן.

אורן: מה זה רע?

הרב לייטמן: הוא לא רע, הוא כזה פרימיטיבי, אגואיסט קטן.

אורן: כמו ילד נגיד.

הרב לייטמן: כן.

אורן: חושב על עצמו בצורה פשוטה.

הרב לייטמן: כן, ואז בתוך הרצון הזה אני מרגיש את האני ואת העולם כמו שאנחנו מרגישים עכשיו. את כל יתר הרצונות אנחנו יכולים לתקן ולרכוש בזה עולם רוחני, קשר עם הבורא והכל, והרצון הזה נשאר אותו דבר כל הזמן, עד שאנחנו מתקנים את כל שכבת הרצונות ומגיעים אליו.

אורן: את כל האוקינוס הזה של רצונות?

הרב לייטמן: כל אוקיינוס, מתקנים את כל הרצונות מקל לכבד, מתקנים יותר ויותר לעומק, מגיע לעולם הזה ואז הוא נתקן. ברגע שהוא נתקן, העולם הזה נעלם, גם הוא הופך להיות רוחני, ואותו חומר שהרגשנו באותם הרצונות, אנחנו לא מרגישים.

אורן: את התהליך הזה צריכים לחוות כל בני האדם יחד?

הרב לייטמן: כן.

אורן: ואם הגעת לאוקיאנוס שלך, לקרקעית שלך, ואני לא.

הרב לייטמן: אז הקרקעית הזאת נשארת לכולם, עד האדם האחרון. ברגע שהאדם האחרון מתקן את הקרקעית הזאת, אז העולם נעלם, העולם הזה עולה גם לאותה דרגה אינסופית.

אורן: ואז בעצם כולנו ממשיכים להתקיים רק לא כמו עכשיו, לא שמשהו נפסק.

הרב לייטמן: לא, לא נפסק כלום. רק יותר ויותר, לא מפסידים שום דבר. ההפך, אנחנו כשרוכשים רוחניות אנחנו כל הזמן מוסיפים ומקבלים, הרצון גדל והתופעות בו יותר יותר, נעימוֹת, והשגה, הבנה, הרגשה. קודם כל ללא גבולות.

אין מה לפחד שהעולם ייעלם, גם המחשב וגם כל הדברים האחרים, אתה לא צריך אותם. פתאום אתה מרגיש שהדבר הזה היה חיצוני בגלל שאתה לא היית מסוגל כך להתייחס לטבע, אבל ברגע שאתה מסוגל להתקשר לטבע, כל מה שיש בכל המחשבים זה בך. אין הפסד.

אורן: נעבור לשאלה אחרת, לוקחת אותנו חזרה לקרקע. שאלה שמגיעה דרך הבלוג שלך, כותב לך עמית.

שאלה: כסופר ומחזאי אני רוצה לשאול על התענוג של האמנות. אתה מדבר כאן כל הזמן על התענוג שנעלם ולא נשאר, מה לגבי התענוג שביצירות ספרות ואמנות, הרי בהן התענוג נצחי ונשאר גם ביצירות שנכתבו לפני אלפי שנים ונגרם תענוג למי שקורא בהן. וגם כשאני קורא יצירות שאני כתבתי מזמן נגרם לי תענוג, האם בגלל זה הספרות והאמנויות השונות נחשבות לרוחניות? כי התענוג נשאר?

הרב לייטמן: קודם כל מי שאומר שזו רוחניות ודאי שזה בדוי, איזו רוחניות יש בזה? יש בזה רוח האדם מהעולם הזה, כי בזה הוא נבדל מהבהמה. זה נכון. פעם השתתפתי ביצירת תקליט "ניגוני בעל הסולם". הייתי בשביל זה בבית של מוסיקאי, והיה לו בבית חתול. אנחנו היינו שקועים במוסיקה, ביצירה גדולה, ממש בהתרגשויות, בבכי, בויכוחים מהה לעשות, בחיפושים. והחתול הזה היה שוכב לידנו, היה ממש חתול מיוחד, אולי חמש עשרה קילו, היה שוכב לידו ולא זז. ואנחנו מתפעלים ובוכים, וזה לא נוגע לו בכלל, לפעמים הוא מזיז את האוזן כשאנחנו מפריעים לו לישון. אז מפני שהמוסיקה מעלה אותנו מעל החתול, אנחנו קוראים לזה "רוחני".

אורן: אבל בעצם בעיניך זה לא בהגדרה "רוחני"?

הרב לייטמן: לא.

אורן: תגדיר "רוחני".

הרב לייטמן: "רוחני"- השפעה ואהבת הזולת. בזה אנחנו דומים לבורא, וזה נמצא מחוץ לעולם שלנו, וזה נקרא "רוח". וכל היתר "גשם", חומר, גשמיות.

אורן: שואל אותנו מוטי, מה חשיבות בריאות הגוף בדרך ללימוד הקבלה?

הרב לייטמן: מאוד חשוב. צריך קצת ספורט, אוכל, שתיה, הכל צריך להיות בדיוק, לעשות בדיקות לפי מה שהרופא אומר, לדאוג לגוף. הבהמה הזאת חייבת להיות מתוקנת, ואתה צריך לדאוג בצורה נורמאלית לבריאותה, כדי שהיא תתן לך אפשרות לעשות את העבודה הפנימית, הרוחנית. הגוף הוא אותו חמור שעל ידו אתה מגיע לבורא, שמור עליו.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, אני רוצה להודות לכם על השאלות הנהדרות ששלחתם אלינו היום לתוכנית, ומזמין אתכם להוסיף ולשלוח שאלות לתוכניות הבאות. הטלפון שלנו הוא 1-700-509-209, הבלוג האישי של הרב לייטמן www.laitman.co.il. כתבו לנו, נשמח לפגוש אתכם שוב עוד הפעם, ושיהיה לכם כל טוב ולהתראות.

(סוף התוכנית)