heb_o_rav_2009-04-20_program_shal-mekubal_n100
תוכנית טלוויזיה עם הרב לייטמן
"שאל את המקובל"
תוכנית מס' 100
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 20.04.09- אחרי עריכה
אורן: שלום לכם צופים יקרים, תודה שהצטרפתם אלינו ל "שאל את המקובל". שלום לך הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום לכולם.
אורן: היום אנחנו עם תוכנית מיוחדת. אני מספר לך וגם לצופים, תוכנית מספר מאה של "שאל את המקובל".
הרב לייטמן: כן?
אורן: הגענו למאה תוכניות, זה אומר שקיבלנו המון שאלות מהצופים שלנו.
הרב לייטמן: זה סימן שנתתי הרבה תשובות.
אורן: אני מקווה שיהיה לך כוח להמשיך לקבל עוד הרבה שאלות ולתת הרבה תשובות. ולכבוד תוכנית המאה אנחנו מתחילים היום בדרך חדשה, שבה אנחנו מזמינים אתכם לשאול שאלות, שאלות שאתם תצלמו את עצמכם בבית במצלמת וֵובְּקַם web cam)) או איך שתרצו ותשלחו אלינו.
הרב לייטמן: רק כאלו?
אורן: לא.
כל שאר הדרכים ממשיכות, אבל החידוש הוא שאפשר עכשיו לצלם את עצמך בבית שואל שאלה. מה שאנחנו רק מבקשים, שזה יהיה משהו קצר, עד שלושים שניות, בהיר. תשלחו אלינו לכתובת tv@kab.co.il ואנחנו נשתדל לשלב את גם השאלות האלה בתוכניות שלנו. חוץ מזה אתם כבר יודעים שיש לנו טלפון שמחכה לכם כל השבוע 1-700-509-209. והדרך השלישית לשלוח שאלות לתוכנית היא דרך הבלוג האישי של הרב לייטמן. כתובתו באינטרנט www.laitman.co.il.
נתחיל היום בשאלה שבאמת הגיעה לבלוג שלך. כותב לך ירמיהו.
שאלה: במצב שבו אנו שרויים כיום, במשבר הגלובלי, מעניין אותי לדעת מהי באמת עצמאות? אנחנו מתחילים לגלות שכולנו תלויים זה בזה, אז מהי באמת עצמאות? במה מתבטאת העצמאות של אדם וגם של מדינה?
הרב לייטמן: "עצמאות" זה דבר מאוד יחסי. ילד קטן שרץ בחדר מפינה לפינה, מתפרע בחדר, מרגיש שהוא עצמאי. הוא לא מרגיש שאימא רואה אותו ומשגיחה עליו. בגבולות החדר שלו זה העולם הקטן שלו, וזה נחשב מבחינתו עצמאי. ילד גדול יותר יוצא לרחוב, משחק בחצר, משחק עם חברים, הוא עצמאי. זאת אומרת, מתי אנחנו יכולים להיתקע ומהו הגבול שאנחנו לא עצמאים?
אני יכול לגלות את זה, אם אני נכנס עם אנשים אחרים לאיזו מערכת יחסים. אז הם כבר קובעים לי מה לעשות, איך להתלבש, איך להתנהג, אני משפיע עליהם והם משפיעים עלי, אני כבר לא עצמאי, כבר יש גבול לְמה שאני רוצה. יש גבול לְמה שאני רוצה ולמה שאני מסוגל גם מתוך הגוף שלי, מתוך היכולת שלי, גם אם הייתי יחיד בעולם.
זאת אומרת, מה זו "עצמאות" בכלל? ממי אני צריך להיות עצמאי? מה זה נקרא "עצמאי"? "עצמאי" זה מעל משהו.
אורן: עצמאי ממשהו כאילו?
הרב לייטמן: אלא מה?
אורן: משליטה מסוימת.
הרב לייטמן: כן.
אורן: מהי השליטה הזאת?
הרב לייטמן: תִראה את העבדות. כמה האנושות נלחמת לצאת מעבדות, עד היום. אולי זה טוב? אני לא יודע. אנחנו רואים, שהרוסים רוצים לחזור למצב שהיה לפני מאה חמישים שנה, לפחות אז הם לא דאגו לאוכל, השליטים היו מספקים להם אותו. כלומר, להיות עבד זה לא נורא.
אורן: אז מה זו באמת "עצמאות"?
הרב לייטמן: קודם כל האם כדאי לי להיות עצמאי? ילדים רוצים מאוד להיות עצמאים וגדולים. והגדולים אומרים, עד כמה שהיה להם טוב בילדות. נכון?
אורן: כן.
הרב לייטמן: אז מה זו "עצמאות", ממה? או שאני עצמאי ממישהו, ממשהו, או שאני עצמאי מההגבלות שלי, שקובעות לי שאני צריך להתנהג כך או אחרת.
אורן: מה זאת אומרת "עצמאי מההגבלות שלי"? עצמאי משליטה של אחרים זה מובן, אבל מה זאת אומרת "עצמאי מההגבלות שלי"?
הרב לייטמן: אני צריך להאכיל את עצמי ולהרגיע את עצמי, לישון ולטפל במשפחה שלי ובכל, אני לא עצמאי. אני עבד לחיים האלו. אני צריך להסתדר בתוך החיים האלו, זה נקרא "עצמאי"?
אם אדם שבא מכוכב אחר יסתכל על החיים שלנו, שלך, שלי או של מישהו אחר, הוא יגיד, "אוי ואבוי, אילו חיים. מהבוקר יוצא לעבודה, כל היום עובד קשה. מגיע הביתה, בקושי מספיק לאכול, צריך לסדר כל מיני דברים בבית, להשכיב את הילדים. הולך לישון, בבוקר שוב רץ לעבודה, לא מספיק שום דבר. מגיעים לו כל מיני צרות, קנסות, חובות. איזה עולם זה? ואומרים שאצלם זו דמוקרטיה, עצמאות".
אורן: אז מה זה בעיניך באמת "עצמאי"?
הרב לייטמן: "עצמאי" זה אדם שלא מרגיש שהוא כבול בשום דבר. אף אחד, כולל אני, כולל החיים שלי, כולל הכל, לא מחייבים אותי, לא לוחצים עליי בכלום. אני חי בעולם שאני מרגיש בו חופשי, מעל הכל. האם קיים דבר כזה?
אורן: לא כל כך.
הרב לייטמן: לא כל כך. אבל אפשר להגיע לזה, אם אני מגיע לרצון להשפיע במקום רצון לקבל.
אורן: מה הכוונה להשפיע?
הרב לייטמן: לתת, לאהוב, אני לא מרגיש הגבלה. אם אני חייב לתת למישהו, אז אני נמצא בלחץ, בחובה, זה משפיע עליי, מכביד עליי ומחייב אותי. אם אני אוהב מישהו כמו ילד שלי, אז לתת לו, זו מתנה בשבילי, זה חופש, זה טוב.
זאת אומרת, אם נתחיל להתייחס לכל המציאות הסובבת אותנו כדבר האהוב עלינו, אנחנו יוצאים מדרגת העבדות, אנחנו לא מרגישים שאנחנו חייבים. אני יוצא לעבודה, כי דרך העבודה אני משפיע לעולם. אני בא למשפחה, גם דרכם אני משפיע.
אם הייתי מחליף את הטבע שלי, זה היה דבר פנטסטי. זה לא מציאותי בינתיים, אבל תאר לעצמך, שבמקום להרגיש "אני ואחרים", שאני חייב לכולם, ואני חייב להם מעצמי, הייתי מרגיש בתוך האחרים, אין אני, אלא אני בתוכם. אז בכל דבר שאני עוסק הייתי מרגיש את עצמי בנוח, בטוב, כי אני עושה דבר שהוא אהוב עלי.
אורן: זו עצמאות בעיניך?
הרב לייטמן: זו בלבד עצמאות. אין אחרת.
אורן: איך אתה יכול להסביר את זה במימדים של מדינה, מדינה שהיא עצמאית, שרוצה להגיע לעצמאות?
הרב לייטמן: כך עם כל העמים, עם כל המדינות, עם כולם, כמו שכתוב בנביאים, והמשבר הנוכחי יביא אותנו לזה.
אורן: לְמה? מה זו "מדינה עצמאית"?
הרב לייטמן: "מדינה עצמאית", שהיא כולה כלולה עם אזרחים, כשכּל אחד רוצה להשפיע לשני וקשורים זה לזה כאחים. ואז לא מרגישים שהם משועבדים זה לזה ולא משועבדים לחברה שלהם. ואז בני האומה הזאת מרגישים את עצמם חופשיים לגמרי.
אורן: אבל זה בינם לבין עצמם. מה ביחס למדינות אחרות?
הרב לייטמן: גם כן. אם הם יבואו להשפעה כלפי מדינות אחרות, הם לא ירגישו שהם נמצאים במין חובה, שזה מכביד עליהם, אלא ביחס טוב ויפה, ששובר את כל הגבולות. ודאי שזה לא בבת אחת ולא במימד של כל העולם, אלא כתוב בחוכמת הקבלה באיזה סדר, באיזה תהליך זה צריך להתבצע.
אבל אני בטוח, שבכל זאת כל המצבים הקשים שהעולם עובר היום, הם עכשיו דווקא בשלב האחרון של העולם, כמו שכתוב גם בספר ה"זוהר", אנחנו נמצאים בשלב האחרון של ההתפתחות. ובסופה של התפתחות נגיע לעצמאות הזאת.
אורן: יש בעיניך היום, בתחילת המאה העשרים ואחת, איזו מדינה שקרובה לעצמאות או עצמאית?
הרב לייטמן: לא. מדינת ישראל חייבת להיות הראשונה בזה. כי אנחנו "עם סגולה", שאצלנו יש השיטה איך לעשות את זה, ולכל העמים האחרים אין. שיטת הקבלה, שמלמדת אותנו איך להגיע לעצמאות הזאת, "להיות עם חופשי בארצנו". זאת אומרת, להיות חופשי מהרצון האגואיסטי שלנו, ואז אתה מגיע להרגשת העולם הרוחני, להרגשת המציאות ללא גבולות.
אורן: לפני יום העצמאות זה באמת זמן לחשוב על זה, ואנחנו עוברים לשאלה השנייה. השאלה השנייה זו שאלה ששלח אלינו דוד מכרכור. הוא צילם את עצמו בבית, ואני מזמין גם אתכם לעשות כך.
הרב לייטמן: בואו נראה.
אורן: בואו נצפה בדוד מכרכור.
שאלה: שלום, שמי דוד ואני מכרכור. הייתי מעוניין לשמוע את התייחסותו של הרב לכך שכיום ניתן לקיים חיים שלמים באמצעות האינטרנט ולא לצאת מהבית. באמצעות האינטרנט ניתן לעשות קניות, להכיר אנשים, לשלם חשבונות, לעבוד, האם נגיע למצב שלא נצא מהבית? תודה ויום טוב.
הרב לייטמן: אני חושב שכן.
אורן: לא נצא מהבית.
הרב לייטמן: לא, זה ברור שניתַן לנהל את החיים בלי לצאת מהבית. והוא נראה לי אחד מהאנשים האלו, אם הוא שואל. אבל השאלה היא אחרת, אותו האינטרנט, אותו הקשר הווירטואלי שאנחנו רוכשים על ידי האינטרנט ומכירים יותר ויותר אנשים, בסופו של דבר יגיע לרוויה, ולא נוכל להישאר בבית ולא נוכל להסתיר את עצמנו אחרי המסך.
אורן: לָמה זה נקרא "להסתיר" את עצמנו אחרי מסך? זה יותר נוח. במקום לרדת לסוּפר לעמוד בתור, אתה עושה הזמנה באינטרנט, מגיע לך הביתה.
הרב לייטמן: זה ברור.
אורן: במקום ללכת לבנק, משלם באינטרנט.
הרב לייטמן: כלפי הסופר והבנק אני מסכים איתך במאה אחוז. אבל אני מדבר על הקשר בין בני אדם. אנחנו בכל זאת בני אדם, בנים של "אדם", של אותה המערכת העליונה, שבה אנחנו קשורים זה בזה בלב ונפש. ולכן עד כמה שנתקדם דווקא בקשר ווירטואלי, דרכו נגיע שוב להכרחיות להיות קשורים בינינו בצורה הגופנית כאילו, הריאלית.
אורן: לָמה? במה זה חסר?
הרב לייטמן: מפני שיש בזה הרגשת האדם שאתה נמצא בו. המלאכותיות הזאת שיש בווירטואליות, עד כמה שזה קרוב, לא נותנת לנו הרגשה נכונה מה זה ה"אדם". אנחנו בכל זאת בנויים מחמישה חושים, שפועלים בטווח קצר מאוד, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, זה משהו מאוד מאוד קצר. גם מריחים, גם מסתכלים, גם מרגישים את התנועות, אני חייב להיות איתך במקום אחד, מתוך זה אני צריך להגיע איתך לחיבור.
עד כמה שהווירטואליות הזאת כאילו כובשת את כל העולם, לא נראה לי שהקשר הזה יחליף את הקשר הרגיל, אלא ההפך. כשאנחנו נתמלא עם כל הווירטואליות הזאת, נגלה שוב הכרחיות בקשר הפשוט בינינו. אבל זה כבר לא יהיה קשר פשוט, אנחנו נגיע לקשר רוחני בינינו, פנימי, ואז אחרי העולם הווירטואלי, נתרחק זה מזה.
אורן: "נתרחק", הכוונה שכּל אחד בבית שלו, בתוך המחשב שלו ודרכו מתְקשר לעולם.
הרב לייטמן: כן. אנחנו נחזור לתשוקה להכיר אחד את השני לא סתם בצורה ויזואלית.
אורן: כמו שעכשיו?
הרב לייטמן: כן. כי יהיו לנו מסכים תלת מימדים, שאנחנו כאילו נמצאים בחדר אחד ומדברים, משוחחים, לא זאת הבעיה. אפשר לפתח חיישנים שיתפסו את הריח שלך ויראו לי אותך, או כל מיני דברים נוספים, שאראה אותך, כמו שאני רואה אותך עכשיו, דרך העין שלי. העין שלי היא סך גם מצלמה, אמנם תלת מימדית, אבל את הדמיון הזה אפשר להעביר גם דרך המסכים מאדם לאדם דרך מרחק.
אורן: אבל זה לא יספיק, אתה אומר.
הרב לייטמן: לא, זה לא יספיק. אלא הקשר הווירטואלי יחייב אותנו להתקשר בנשמות.
אורן: מה זאת אומרת "להתקשר בנשמות"?
הרב לייטמן: שאני ארגיש את הפנימיות שלך ואתה את הפנימיות שלי. שאני ארגיש מה אתה רוצה באמת, ואני ארצה למלא את זה. ואתה תרגיש מה אני רוצה ותרצה למלא אותי. כי בזה תרגיש שיש לך קשר עם האחרים, לא קשר וויזואלי רגיל, לא ווירטואלי דרך מחשב, אלא קשר עוד יותר פנימי. אנחנו מתפתחים כל הזמן בצורה כזאת שאנחנו יותר ויותר רוצים קשר בינינו. ובאמת זו כל ההתפתחות של האנושות.
לפי ההיסטוריה שלנו, פעם היו בודדים שהתחברו בשבטים, מפני שהיה להם קל לתפוס איזו ממוטה, אז הם היו חיים יחד. אחר כך היתה מהפיכה והיו יכולים לחיות רק משפחה אחת על הקרקע, כדי לספק לעצמם אוכל, אז עברו לחיי משפחה, מבודדים מאחרים. וכך חיו הרבה שנים עד שהתחילו להתחבר לערים או כפרים יותר גדולים, כדי לייצר דברים ולהחליף ביניהם, כל אחד לפי המקצוע שלו. אנחנו כל הזמן רואים שהאנושות יותר ויותר מתגבשת, היא יותר מתחזקת בקשר בין האנשים. תִראה אילו ערים גדולות, איזה קשר חזק ביניהן, איזו תעשייה, איזה מסחר והעברת מידע. במה אנחנו לא מתעסקים, סדרות משודרות מדרום אמריקה לכל העולם, מהוליווד לכל העולם, סחורות עוברות ממקום למקום. אנחנו רואים שאנחנו זקוקים לקשר בינינו, ולא רק לשם מסחר ותעשייה.
אורן: זה לשם התקשרות.
הרב לייטמן: זה מין קשר בינינו.
אורן: כן, אבל מצד שני, אתה לא יכול להתעלם מזה שבתוך אותן ערים גדולות שיש בהן אזרחי כל העולם, ערים בינלאומיות כאלה, שיש היום כבר כמה כאלה בכדור הארץ, בסופו של דבר, יושב בן אדם בבית ליד המחשב ולא סובל ולא מכיר בכלל את השכן שלו בדלת ליד. ולא רוצה גם להכיר.
הרב לייטמן: מיליונים כאלה. כל תושבי העיר הגדולה.
אורן: אז זה הפוך.
הרב לייטמן: לא.
אורן: אז המגמות הן הפוכות.
הרב לייטמן: לא, ואני אגיד לך לָמה. מצד אחד, אנחנו רוצים להיות יחד, מצד שני, הקשר בינינו הוא לא טוב. מצד אחד אין לנו ברירה, הטבע דוחף אותנו להיות יחד. מצד שני, אנחנו לא יכולים להתקשר אחד לשני בקשר טוב. אני נמצא איתם יחד, במה? בכך שאני מסתתר בפינה שלי עם מחשב.
אורן: הקשר הטוב הזה שאתה אומר חסר לנו פה בתמונה, זה אותו קשר שתיארת קודם? הקשר החדש שנצטרך לבנות, בין הנשמות?
הרב לייטמן: כן.
אורן: אתה חושב שזה באמת אפשרי?
הרב לייטמן: בטוח.
אורן: שנרגיש זה את זה?
הרב לייטמן: הטבע יחייב אותנו. כמו שחייב אותנו כל הזמן בהתפתחות שלנו להתגבש ולהתחבר לגושים יותר גדולים. וכך יהיה גם הלאה. הקשר הווירטואלי וכל הדברים שאנחנו מפתחים עכשיו, הוא כדי שאדם לא יהיה כל כך קשור לאחרים, כדי לעַגל את הפינות בין בני אדם, זה בינתיים כדי שניצור עוד טכנולוגיה ונתקדם בזה. וכרגיל, כמו אחרי כל דבר שאנחנו רוכשים וחושבים שזה ייתן לנו מענה לכל, אנחנו מגלים אחר כך שזה דווקא ההפך. מגלים בזה את הרע ואת המדרגה הבאה. המדרגה הבאה היא קשר רוחני.
אורן: בוא נקפוץ עשרים שנה קדימה.
הרב לייטמן: אולי פחות.
אורן: נגיד שהשגנו את הקשר החדש הזה שאתה מתאר. היום אני חושב שאחד הרגשות העיקריים במערכות יחסים שלי כלפי אנשים סביבי, זו סלידה, האדם לא אוהב, בגלל זה ההסתגרות הזאת בבית. תן לי את השקט שלי, את הפינה שלי. מה העולם הרגשי במערכת היחסים החדשה הזו שאתה מתאר, שאליה אנחנו מוכרחים להגיע. מה אדם מרגיש?
הרב לייטמן: מה היה חסר לאיכר לפני שלושת אלפים שנה, שלא רצה לחְיות בכפר שלו, ועבר לגור בעיר, ואז אם היו מאתיים איש זו כבר היתה עיר? הוא היה יכול להישאר בכפר ומספיק לו, בשביל מה הוא היה צריך את העיר. או מה היה חסר לכל מיני מדינות קטנות שאחר כך התחברו יחד למדינה אחת גדולה. כך כל מדינה ומדינה היתה מחולקת לכל מיני מדינות קטנות.
אורן: אז מה המגמה שאתה מראה לי בזה?
הרב לייטמן: המגמה היא שכולנו צריכים להתחבר.
אורן: בסדר, מסכים.
הרב לייטמן: ללא מדינות, ללא גבולות. ואתה רואה איך מטשטשים עכשיו את הגבולות. היום אתה יכול לעבור ממדינה למדינה בלי שום בעיה. אם יש לך דרכון ואפילו בלי, אתה עובר חופשי, בשפה אחת אתה מדבר בכל העולם.
אורן: המגמה ברורה, אני חושב. לא על זה השאלה. תתאר לי את המצב העתידי שבו אתה אומר שאנחנו קשורים בינינו ומרגישים זה את זה, מה מרגישים?
הרב לייטמן: אנחנו נגיע להתפתחות פנימית כזאת שנרצה את זה, שזה יהיה חסר לנו. שאני אשנא את המחשב ואשנא את ארבע הקירות האלו. אני צריך אדם, אני צריך אנשים, אני רוצה להיות קשור איתם, אני רוצה לדבר איתם. החיסרון שלי יהיה לזה, מה תעשה? חיסרון, כמו שאני עכשיו רעב ורוצה אוכל, פתאום אני רעב וחייב להתחבר עם אחרים. וזה יגיע, זה השלב הבא בהתפתחות שלנו.
כל ההתפתחות שעברנו כתובה בספר ה"זוהר", וזה תיקתק כמו שעון וממש כך התקיים. גם זה יתקיים. עוד כמה שנים, נִראה יחד.
אורן: נעבור לשאלה הבאה. שאלתה של אפרת מגיעה דרך הבלוג שלך, והיא כותבת לך כך.
שאלה: אורולוגים בארצות הברית הבחינו בחודשים האחרונים בעליה במספר הגברים המבקשים לבצע עיקור. נראה שלנוכח המיתון המחריף והגידול בשיעורי האבטלה בארצות הברית, יותר ויותר אנשים חוששים להרחיב את המשפחה שלהם ולהביא ילדים נוספים. מה דעתך בנושא? האם אתה חושב שהמשבר ישפיע על קצב גידול האוכלוסייה בעולם?
הרב לייטמן: גם המשבר וגם בכלל כל המצבים שכבר עברנו ואנחנו עוד עוברים, וכל המשברים שעוד עלולים להתגלות וגם להחריף, זה ייאוש, הרגשת חוסר אונים, חוסר ביטחון, משבר בתרבות, משבר בחינוך, משבר במדע, יש הרבה משברים שמתרחשים בעולם ונעים ממקום למקום יותר או פחות. גם המשבר בכלכלה שמתגלה עכשיו בתעשייה, ואומרים שכבר מחכים למגיפות ואחר כך למכות טבע.
אורן: אז מה אתה רוצה להגיד, שלא יישארו בני אדם על הכדור?
הרב לייטמן: אם נתפתח בצורה שאנחנו מתפתחים עכשיו, אגואיסטית, כדור הארץ לא יוכל להכיל יותר מחצי מיליארד עד מיליארד אנשים מקסימום. כך מדַבר המדע שנקרא "אתולוגיה".
כמו שיש כמות של חַיות שיכולות לחיות ביער מסוים, ויש מידה מסוימת של דגים שיכולים להיות באקווריום.
אורן: אז כך אתה משליך על בני אדם בכדור הארץ?
הרב לייטמן: ודאי, מי אנחנו אם לא חי שעל פני כדור הארץ. וכדור הארץ שאנחנו חיים עליו והורסים אותו, אנחנו הורסים את כל מה שיש, עצים והכל, אנחנו הורסים ממש את כל כולו.
אורן: אז אותו קשר שסיפרת לי קודם, בין הנשמות, הקשר החדש שצריך לבנות, הוא יהיה בסופו של דבר רק בתוך חצי מיליארד וכל השאר נידונים לכליה? זה מה שאתה אומר?
הרב לייטמן: אני אומר שאם נמשיך להתפתח בצורה אגואיסטית, כדור הארץ בצורה אגואיסטית יכול להכיל חצי מיליארד איש. וזה לא מחוכמת הקבלה, אלא כך אומרים מדענים, למרות שזה תואם גם לְמה שחוכמת הקבלה חושבת. תפנה לאתולוגים והם יגידו לך זאת.
אלא אם נדבר על חיבור בין בני אדם, כמו שכתוב "כאיש אחד בלב אחד", שכּל אחד אז לוקח מהעולם הזה את הנחוץ לו לקיום ולא יותר מזה. זאת אומרת, יש לו אוכל, משפחה, חופש, פנסיה, הכל, אבל הוא לא מגזים עם זה, אלא רק את מה שצריך כדי להתקיים, לעבוד ולהחזיק את המשפחה שלו. וכך כולם, כל בני האדם שבעולם, מתקדמים ומתקיימים. ואז אין גבול לכמה שאנחנו אז בקשר של השפעה בינינו, של אהבה, של התחשבות, אז אין בכלל גבול למספר האוכלוסין שבעולם.
אורן: בוא תסביר לי, אפילו שכּל בני האדם שמחים, טובי לבב ומתחשבים זה בזה. מאיפה יש להם מים? צריכים לשתות. מאיפה יש להם אוויר לנשום? אוכל?
הרב לייטמן: אני לא יודע, אני לא אגיד לך מאיפה ולא אתחיל להמציא כל מיני דברים, כמו התפלה של המים, כי זה לא חשוב. אלא עליך להיות באיזון עם הטבע.
אורן: מה זאת אומרת "איזון עם הטבע"?
הרב לייטמן: הטבע כולו, החוק הכללי של הטבע הוא אהבה והשפעה, התחשבות בכל החלקים, הרמוניה בין כל החלקים, הכל אחד. אם אתה נמצא בחוק טבע כזה, אתה חייב להיות גם בהרמוניה, בקשר, להיות גם באותו החוק. אם ניכַּנס לחוק הזה בהתחשבות הדדית עם כל חלקי הטבע ובינינו, נגיע ל"איזון" עם כל הטבע ממש, אז לא יקרה לנו שום דבר רע. ואנחנו נגדל בכמות האוכלוסייה או נקטן, זה יהיה בצורה טבעית לפי אותו איזון, ולא על ידי מכות ולא על ידי מלחמות גדולות, שאחרת עלולות להתפרץ.
אורן: איך זה מסתדר עם ההנחה המדעית שאמרת קודם, שיש מקום בכדור רק לחצי מיליארד עד מיליארד?
הרב לייטמן: זה לפי המדענים שבודקים בצורה אגואיסטית, כמו שהם עצמם בנויים, מה שהטבע יכול לתת לאגואיסטים כמונו, ואומרים שעל פני כדור הארץ יכולים להתקיים לא יותר מחצי מיליארד איש.
אורן: יש מדע לא אגואיסטי?
הרב לייטמן: כן.
אורן: שיכול להגיד לי כמה כדור הארץ מסוגל לכלכל בצורה לא אגואיסטית?
הרב לייטמן: ודאי, חוכמת הקבלה. והיא אומרת פשוט מאוד, אין גבול.
אורן: "פרו ורבו", אין גבול.
הרב לייטמן: יש חשבון לפי חוכמת הקבלה, ששם זה מעל מאתיים מיליארד. מעל מאתיים מיליארד איש יכולים להיות על פני כדור הארץ בשלום, בשגשוג, בטוב, יפה.
אורן: "איש תחת גפנו ותחת תאנתו"?
הרב לייטמן: נכון. זה בתנאי שכולם יהיו בקשר הערבוּת זה לזה.
אורן: זה מזכיר לי שאומרים שבבית המקדש, כשהיו באים כל העם בשלושת הרגלים, אז כשהיו עומדים לא היה מקום וכשהיו משתחווים היה מקום לכולם.
הרב לייטמן: כן.
אורן: אז זו איזו מטאפורה?
הרב לייטמן: יש מקום לכל. יש מקום לכולם.
אורן: נחיה ונראה. יש לנו עוד דקה, שאלה אחרונה, יקי.
שאלה: כיצד משפיעות מחשבות האדם על המציאות הנראית לעין?
הרב לייטמן: משפיעות במאה אחוז, ככוח הגדול ביותר, כוח המכריע את הכל. אין כוח גדול יותר בכל המציאות, החל מקרנות רנטגן ופיצוצים אטומיים וכוח פיסי ומה שאתה רוצה. כוח המחשבה הוא הכוח הגדול ביותר, והוא מתפשט במהירות ללא גבול, למרחקים ללא גבול.
אורן: זה נכון גם לשלילה וגם לחיוב?
הרב לייטמן: כן, זאת הבעיה. זה נקרא "עין טובה" ו"עין רעה".
אורן: תן לי הכְוונה לניצול כוח המחשבה בצורה חיובית.
הרב לייטמן: לחשוב טוב על אחרים, לא יותר. אתה לא יודע עד כמה שזה משפיע על כל העולם. בוא נעשה מבצע כזה בכל העולם. אתה תִראה עד כמה שהעולם יתהפך מיד.
אורן: יש לנו מה לעשות בימים הקרובים. עד לתוכנית הבאה נתחיל את הקמפיין הזה "חושבים טוב על אחרים, והעולם יתהפך לטוב". אני רוצה להזכיר לכם את הדרכים החדשות לשלוח שאלות לתוכנית. הטלפון הוא 1-700-509-209, הבלוג האישי של הרב לייטמן, www.laitman.co.il. ואתם מוזמנים לצלם את עצמכם בבית ולשלוח לנו קטע קצרצר עד שלושים שניות לכתובת tv@kab.co.il. עד הפעם הבאה שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(סוף התוכנית)