תכנית טלוויזיה עם רב
"מקובלים כותבים"
"זוהר לעם" - 12
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.12.13 – אחרי עריכה
בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, אנחנו שוב אתכם בתוכניתנו "מקובלים כותבים". שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.
שלום לכולם.
בן ציון: סדרת התוכניות שלנו מוקדשת הפעם לכבוד הוצאת המהדורה המיוחדת של ספר הזוהר עם פירוש הסולם. בעריכתך ובעזרת צוות העורכים נביא את הספר למקום חדש, למקום הרבה יותר שימושי, קריא, בשפה העברית, ועם יכולת לעבודה מעשית וניצול כל היכולת שיש בספר.
לפי מסורת שקימת המון יש מנהג שמקובלים ורבנים היו אומרים, עכשיו זה הזמן לפתוח את ספר הזוהר. מאיזה מקום בא המנהג הזה?
לא בכל הזמנים, כי ספר הזוהר נסתר זמן רב, מהמאה השנייה עד המאה האחת עשרה. גם אחר כך הוא נמסר מדור לדור בצניעות, רק בין האנשים שעסקו בזה, רק בין המקובלים, בין ראשי הדורות. לא סתם כל אחד ואחד, היו זמנים שהאנשים לא ידעו בכלל על קיומו של ספר הזוהר. הספר מיוחד, גם בצורה שנכתב, גם בזה שנגנז וגם בדרך שהתגלה.
בן ציון: אפילו המקובלים אומרים שהוא מיוחד.
כן. מוזר מאוד מה שקורה לספר הזה. גם השמועות שמסתובבות עליו בכל העולם הן כאלה שלא כל כך יודעים מה זה. כשאני נוסע בעולם ונפגש עם אנשים שונים, אנשים זרים, כמו פילוסופים, מדענים, פוליטיקאים, אנשי תרבות, אז אני רואה שיש מצידם יחס של סקרנות. הם שמעו אומנם שהוא קיים, אבל הם שמעו עליו הרבה מאוד שמועות ורוצים לדעת מה זה. אפשר להגיד שהשמועה על הספר היא משהו שאין לגבי אף דבר אחר. זה משהו לא נורמלי. הרי אנשים יודעים מהי תורה, יודעים מהו תלמוד.
בן ציון: הכל מוגדר.
כן, הכל גדול. התורה זה משהו קדוש. כולם מכירים פחות או יותר את ספר התורה כמשהו שמרימים ובאים איתו לבית הכנסת. אבל על ספר הזוהר הם שואלים, האם זה באמת כמו ספר, אולי אלה אבנים שכתוב עליהם משהו, אולי פתקים.
בן ציון: אין גבול לדמיון לגבי ספר הזוהר.
כן. אפילו לגבי הצורה החיצונית. באחת מהפעמים שחזרתי מחו"ל, היה איתי כרך א' של הזוהר עם פירוש הסולם, ובזמן הטיסה הוצאתי את הספר מהתיק וקראתי בו. האדם שהיה לידי לא ציפה שספר הזוהר יהיה משהו מודפס, משהו שמגיע בצורה של ספר רגיל. הוא אפילו לא ידע בדיוק איך להגיד מה הוא מרגיש, אבל הוא ידע שיש מושג מיוחד שנקרא ספר הזוהר, אבל לא חשב שזה ממש ספר. האנשים טועים ומבולבלים מאוד לגבי הספר.
בן ציון:, תוך כדי שאנחנו מדברים על הזוהר, ואפילו כשחוזרים על המילה הזאת, אני מרגיש שפתאום השכל מסתלק. אני כאילו מתחיל לצוף, להתרומם מהעולם הזה, אני כאילו מתחיל להתנתק.
ספר הזוהר נכתב בצורה כזאת. המחברים התכוונו רק לדבר אחד, לתת לספר הזה תוקף, כוח, עוצמה, סגולה, על מנת להוציא אותנו מהטבע שלנו שהפוך מהטבע הרוחני. לכן הם לא התחשבו בדבר, לא בסגנון הכתיבה, לא בביטויים, ממש בשום דבר. הייתה להם רק מטרה אחת, איך להביא אותנו לגמר התיקון. איך להוציא אותנו, איך להציל אותנו מהמצב הגרוע ביותר שאנחנו נמצאים בו היום, ולהעלות אותנו ממש בכוח, למרות שאנחנו בעצמנו לא רוצים, לא יכולים, ולא מבינים. כי לא היה דור כדורנו, דור שנמצא בניתוק מוחלט מהרוחניות.
באף דור לא היו אנשים שסולדים מספר הזוהר. יש כאלה שבורחים מזה, מתרחקים מזה. שמעתי אפילו על אנשים ששונאים את הספר הזה, ואני מדבר על יהודים ששייכים ליהדות. אנחנו הגענו עד כדי כך למין מוטציה כזאת, שזה לא סתם רצון לקבל, אגו, יצר רע, אלא משהו הפוך על הפוך. כל הערכים שפעם היו מקובלים בעם אינם, התורה הפכה להיות לסם המוות במקום לסם החיים.
לכן דווקא במצב כזה אנחנו זקוקים לגאולה, ולשם כך אנחנו צריכים כוח מאוד מאוד חזק. כך גם כתוב, ואני בטוח שזה נכון, כי אני ראיתי שרק ספר הזוהר מסוגל לקדם ולהעלות אותנו. אנחנו יכולים לקרוא וללמוד הרבה ספרי קבלה, אבל הקריאה בספר הזוהר מנקה את הנשמה, היא מעלה את האדם. לאדם שהוא לא בעל השגה, קשה מאוד לעסוק בספר הזה משך שעות ארוכות, כי הוא בעצם קורא סיפורים שהוא לא מבין בדיוק את מהותם. אבל לאנשים שכבר נכנסים להרגשה רוחנית, יש תגובה פנימית כנגד כל מילה ומילה בספר, גם רגשית וגם שכלית. הם מבינים את המערכת, מה קורה, אילו פעולות נעשו, ומתוך זה הם כבר נמשכים קדימה.
אנחנו צריכים לקרוא יחד גם פרקים מיוחדים שבהם אנחנו מקבלים עניין. כי אנחנו לא יכולים לקרוא סתם לשֵם הסגולה, קשה לנו לסבול דברים שאין בהם כביכול משמעות לפי שכלנו הדל. אבל יש כרכים, כמו הכרך הראשון, הכרך האחרון, הפרשיות שבאמצע ספר הזוהר, כמו עליית התפילה, עניית התפילה ופרקים מפרשת פנחס שבהם, חוץ מהכוח הסגולי שיש בכל אחד ואחד, יש גם סיפור יפה שמושך אותנו.
בן ציון: מצד אחד ספר הזוהר מתפרסם כספר מיוחד שיש לו סגולה מיוחדת, ומצד שני אתה אומר שהוא לא כמו עוד ספר רגיל, כי יש לו יכולות מיוחדות. אבל אנחנו יודעים שהמקובלים הם נגד קמעות, סגולות וכל העיסוקים האלה.
הסגולה שאנחנו מדברים עליה היא לא כזאת שאני לוקח חתיכת ניר שכתבו עליה כמה מילים, וחושב שבזה יש כוח עליון. הסגולה שאנחנו מדברים עליה עוברת דרך הרצון שלי. אני עובד ומתחבר עם עוד אנשים, ובקשר איתם אני רוצה לבנות את המקום לגילוי הרוחניות, אני רוצה לשנות את הטבע שלי. אני לא רוצה להרוויח מחר בפיס, כי זה נקרא אצלם סגולה. לשם כך הם תורמים כסף, מדליקים נרות, מקבלים פתקאות ומגיעים איתם לכותל. לא, אנחנו מדברים על סגולה שטמונה בכוח של הספר, אם אני לומד אותה לפי התנאים שהמקובלים אומרים לי ללמוד, אז אני מגיע לשינוי הטבע שלי.
כמו שכתוב, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב". אני רוצה לקיים את מה שכתוב בתורה, את החוק הכללי שבתורה. זאת אומרת לתקן את האדם, להפוך את היצר הרע שבו ליצר טוב. לא רק על ידי המאור המחזיר למוטב שמגיע אלינו במיוחד מלימוד ספר הזוהר, מתקנים את יצר הרע שלנו, יש עוד כמה ספרי קבלה שיכולים להועיל לדורנו, אבל קודם כל ספר הזוהר.
בן ציון: כדי שספר הזוהר יעשה את פעולתו, התנאי הראשון הוא שלאדם יהיה רצון מסוים. לכן כשאני פותח את ספר הזוהר, אני צריך לדעת מה אני רוצה להשיג, מה אני רוצה לקבל או איזה בעיה אני רוצה לפתור.
כן. מתחילים ממה שנקרא "לא לשמה", זאת אומרת מכל מיני בעיות בעולם הזה.
בן ציון: מאיזה חסר שיש לי.
נכון. אחר כך האדם מתקדם והדרישות שלו מתחילות להיות יותר גדולות. כמו אצל ילדים, בכל שנה ושנה הדרישות שלהם אחרות, הן יותר בוגרות.
בן ציון: שמעתי שספר הזוהר הוא כמו ספר חינוך, הוא מקדם את האדם.
כשהאדם משתנה, הוא מבין כל דבר בעולמנו. הוא מבין מה קורה לעומת מה שצריך להיות, ומתוך זה הוא נעשה בקיא בכל מערכות העולם. וודאי שהוא יכול להצטיין גם בחינוך וגם בלימוד של כל דבר ודבר מפני שהוא מתחיל להרגיש את פנימיות הטבע. ספר הזוהר במיוחד הוא ספר חינוך, מפני שהוא מיועד לשנות את הטבע שלנו. לחינוך יש אותה מטרה, לשנות את הטבע שלנו.
בן ציון: כשהאדם מתחיל את הקריאה בספר הזוהר באופן יומי, שבועי, או באיזה מינון מסוים, האם מובטח לו שהוא עובר איזה שינוי. זאת אומרת, איך להתייחס לספר הזוהר, האם הוא משנה את האדם, האם הוא עוזר לענות על כל התפילות של האדם, איך בדיוק לנסח את פעולת הזוהר?
קודם כל "תפילות" נקרא הרצונות שבלב, ולא כשאני עומד לפני איזה עמוד בבית כנסת, באיזה מִדבר, לפני הכותל או לא חשוב איפה, ואני מעלה את מה שכתוב בסידור. תפילה נקרא עבודה שבלב, במידה שאני מגלה בלב שלי רצון נכון, ואני רוצה שהרצון הזה יתממש. הרצון הזה תמיד צריך להיות לפי מה שכל התורה מכוונת אותנו, זאת אומרת מ"אהבת הבריות לאהבת ה'", כי "ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל של כל התורה.
זאת אומרת, מלבד אהבת הזולת אין לך דבר. כל היתר לא שייך לתורה, לא שייך לתפילה, לא שייך לבורא ולא לרוחניות. אלא רק דרך אהבת הזולת צריכים להגיע לאהבת ה'. זהו. כל היתר פשוט לא קיים. זה פירוש לא נכון אם חושבים שקיים משהו אחר מלבד תיקון של אותה אהבה עצמית, שאותה עלינו להפוך לאהבת הזולת. כי באהבת הזולת יש אהבת הזולת, אהבת בני האדם, ואחר כך גם את אהבת הבורא. "מאהבת הבריות לאהבת ה'". כל התורה מיועדת לזה, זה נקרא שהיא מתעסקת בחינוך האדם. זה החינוך, אין מה לעשות יותר, אלא שאנחנו מגיעים לדברים האלה בהדרגה.
ספר הזוהר מסביר לנו במאמר "תרי"ג עיטין ותרי"ג פקודין" שיש בסך הכל נשמה, והנשמה הזאת מחולקת לתרי"ג חלקים. תרי"ג החלקים האלה הם תרי"ג רצונות, כי הבורא ברא בסך הכל רצון. יצר נקרא "רצון". הבורא ברא אותו בצורה מקולקלת מלכתחילה, "בראתי יצר הרע", כדי שעל ידי האור העליון שנקרא "זיהרא עילאה", או "זוהר", אנחנו נוכל להפוך את יצר הרע ליצר טוב. על ידי השימוש שלנו בספר הזוהר אנחנו כביכול מעבירים את חלקי הנשמה מרע לטוב, לאט לאט, אחד אחד, מהקל לכבד.
הנשמה מתחלקת לתרי"ג חלקים, יוצא שהתיקון של כל חלק, העברת כל חלק מרע לטוב נקרא "עשיית מצווה". על ידי מה אנחנו מעבירים את החלקים האלה? על ידי האור שמאיר, הוא עושה לנו את הפעולה הזאת, "נהפוכו", הוא הופך לנו את הרע לטוב. האור הזה נקרא "תורה", לכן כתוב "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב". כשאנחנו חוזרים לדבקות בבורא, להתאמה אליו, להידמות לו, אז אנחנו נקראים "אדם", מהמילה דומה לבורא.
זאת אומרת אנחנו מקיימים בדרך תרי"ג פעולות של תיקון, הם נקראים "תרי"ג מצוות", והאור שמתקן אותן נקרא "תורה". אנחנו מתעסקים בתורה ובמצוות ובתיקון האדם כדי לקרב אותו לבורא ולהגיע לדבקות עימו, על ידי אותה ההארה שנקראת "זוהר".
בן- ציון: איך ספר זוהר הופך תופעות רעות לטובות?
לא מדובר בספר או בכריכה שלו. ספר הכוונה, שזו מערכת קשר בין אותן הנשמות שכתבו את המילים האלה. לכן כשאנחנו קוראים אותן מילים, ורוצים להיות שייכים לאותם המקובלים הגדולים שכתבו אותן, אז הכוח שלהם משפיע עלינו. זה כמו ילד קטן שמסתכל בהתפעלות על מישהו גדול יותר ורוצה להבין משהו. אומנם הוא עדיין לא מבין כלום, אבל הוא מסתכל עליו עם פה פעור. אם אני מתייחס על ספר בצורה כזאת ואליהם, כמו ילד קטן, ואני עושה את מה שהמקובלים ממליצים לנו לעשות, אז הכוח שלהם פועל עלינו. בדיוק באותה צורה שילדים מתפתחים, הרי איך פתאום הם מכירים ומבינים את מה שאנחנו עושים? מתוך הרצון להידבק, מהרצון להידמות.
בן-ציון: האם כשאני פותח את ספר הזוהר בעמוד מסוים ומתחיל לקרוא, זה נקרא שהוא כבר משפיע עלי?
לא. זה לא מספיק. הוא ישפיע, אבל בצורה מאוד קלושה.
בן-ציון: אבל אני עדיין מאמין בכוחו של הזוהר, יש לי אליו איזו סקרנות, שמעתי עליו, קראתי, ואפילו צפיתי בערוץ 66, ואני רוצה שהוא יעשה לי משהו.
לכן אנחנו עושים סביב הספר הזה פעולות רבות. אנחנו רוצים שכל האנשים יהיו כביכול מחוברים יחד, , אלה שנמצאים אי שם ורחוקים זה מזה, וכל אחד שנמצא בפינה שלו או בדירה שלו, כולם. כי דווקא כשאנחנו יחד זו תהיה תפילת רבים, והיא בעצם עושה את הפעולה. כמו עשרת האנשים שכתבו את ספר הזוהר, הם היו מחוברים ביניהם ממש כאיש אחד. כתוב על כך בזוהר עצמו.
בו-ציון: אבל יש אולי הרבה אנשים שיש להם איזו בעיה, או איזו צרה, והם לא יכולים לפתור אותה לבד.
הם לא צריכים להגיע דווקא למגע פיסי. אמנם פעם בשנה אנחנו עושים כנס, מלבד השיעורים שלנו שכולם יכולים להגיע אליהם, ועוד כל מיני פעולות, גם דרך ערוץ 66, אבל העיקר זה שיגיעו נניח פעם בשנה לכנס שלנו, במיוחד לכנס הזוהר, וישתתפו בכל מיני התוכניות שלנו בטלוויזיה. להשתתף זאת אומרת לצפות בתוכניות ולהיות יחד, זה נקרא שהאנשים בכל זאת מתחברים דרך המערכת.
בו-ציון: מה ספר הזוהר יכול לעשות בעצם?
הוא פועל על החיבור.
בן-ציון: יוצא שכל אחד באופן פרטי לא יכול לפתור את הבעיה. לא השני ולא השלישי. אלא אם כל אחד לוקח את ספר הזוהר ומצרף את כל הבעיות לסכום אחד, אז יש פתאום פיתרון. למעשה כל אחד שיש לו איזו בעיה, יש לו כביכול איזה מטבע, זה כאילו הופך להיות איזה נכס.
נכון. זאת אומרת, מתוך זה שאתה מתחבר לפעולות שלנו סביב ספר הזוהר, אתה מתחבר לעוצמה גדולה של אנשים שמחוברים בינינו. מדובר על קבוצת בני ברוך בישראל ובכל העולם. מדובר על כמה מיליוני אנשים בכל העולם, כולם משתתפים בלימוד הזה, זו עוצמה גדולה מאוד.
בן-ציון: אם כך, כדאי לי לעבוד עם ספר הזוהר בעצמי, וכמובן אם יהיו כמה שיותר אנשים, כך אני אהיה כלול מכולם, ואז הכוח שאני אזכה אליו יהיה גדול יותר. זאת אומרת, יש לי אינטרס שהרבה אנשים יעבדו עם ספר הזוהר.
ודאי.
בן-ציון: אחרת אני לעצמי לא אוכל לפתור שום דבר.
אתה יכול לפתוח את הספר גם כשאתה לבד, יש אנשים שכל פעם עוסקים בספר הזוהר והכוח הזה קיים. אין זמן ברוחניות, הכוח הפוטנציאלי הזה קיים כביכול כל הזמן באוויר. אבל רצוי מאוד לעשות זאת יחד עם כולם, ועוד יותר חשוב להגיע בכל זאת לכמה מהפעולות שלנו.
אם אנחנו מדברים על הערוץ שלנו שפועל במדינת ישראל, אז המרחקים הם כאלה שזו לא בעיה להגיע. בפרט אם אנחנו עושים כנסים גדולים כמו הכנס הקרוב שיתקיים בגני התערוכה מה-5 עד ה-7 לחודש פברואר הקרוב. אלפי אנשים יגיעו לכנס הזה, כשבע או שמונה אלף איש, וכולם ישתתפו בלימוד, בקריאה ובהתעמקות בספר הזוהר כדי להזמין כמו שכתוב, את "המאור המחזיר למוטב", שזה בעצם נקרא "לימוד תורה".
כל לימוד התורה הוא להזמין את המאור המחזיר למוטב, זה נקרא שאתה לומד תורה, ולא סתם קורא איזה ספר. אתה יכול לקחת ספר תורה, שכתוב עליו "תורה" ולקרוא, אתה יכול להוציא משם כל מיני חוקים, היסטוריה, גיאוגרפיה, מנהגים למיניהם, וכן הלאה. אבל אם אנחנו מתייחסים לספר הזה כאל המקור של הכוח העליון, אז אך ורק בצורה כזאת הוא הופך להיות לספר תורה. ואז המאור שבה מחזירו למוטב, כי אתה רוצה את השינוי הזה. אבל אם אתה לא מעוניין בזה, אז זה לא ספר תורה. זאת אומרת, העניין הוא לא אם כתוב או לא כתוב על הכריכה תורה, אלא עניין הוא באדם, האם הוא רוצה את זה.
אותו הדבר עם ספר הזוהר, אם אני פותח את הספר וכתוב עליו "זוהר", זה עדיין לא נקרא שזה ספר הזוהר בשבילי. כי הזוהר נקרא "אור", "זוהֵר", "זיהרא עילאה", האור העליון. כלומר רק בתנאי שאני רוצה את האור העליון כדי שישפיע עלי וישנה אותי, אז הספר הופך להיות ספר הזוהר. אבל אם אני סתם קורא, אז זה סתם שם.
בו-ציון: אני רוצה באמת לחדד את המסר שמבחינתי הוא ממש מהפכני. כלומר אם יש לי משהו שאני רוצה לפתור, אם זו בעיה, צרה, שאלה, אז אני חייב למצוא עוד אנשים שגם הם במצב דומה. אפילו אם אני לא מוצא אותם פיסית, אז מספיק שכל אחד יאחז בספר הזוהר ובצורה כזאת אנחנו ניצור איזו רשת, ובכך נעזור אחד לשני.
אם כך, מה זה אומר בכלל על התפיסה של החיים. כי האדם, בפרט כשיש לו איזו בעיה או צרה, אז הוא מרגיש ונמצא בתוך עצמו. ואילו הגישה שכאן אחרת. למרות שיש לך איזו בעיה, או איזה חסר מסוים, אל תישאר כבול בחסר הזה. אלא דווקא תתחבר, תיקח את ספר הזוהר ותימצא עוד אנשים שלומדים מספר הזוהר. מה הגישה או ההנחיה פה, האם ספר הזוהר הוא ספר חינוך לאנשים?
העיקר למצוא מקום בו יש אנשים כמוך, היינו עם אותה מטרה בחיים, ולהתחבר יחד איתם. ואז העוצמה של ספר הזוהר תשפיע עליכם לפי רצונכם ולפי מטרתכם. ואז תעלה ותתקדש. תתקדש זאת אומרת, תתהפך לרצון להשפיע, לרצון לאהוב.
בן-ציון: המהדורה חדשה של ספר "זוהר לעם" יוצאת כעת , ויש לא מעט אנשים שצופים בנו דרך ערוץ 66. ודאי יצפו בנו גם אנשים חדשים, כאלה שיש להם איזו סקרנות לגבי ספר הזוהר, למרות שהם אולי לא מבינים ולא הגיעו לאותה תודעה שאתה מדבר עליה. מה אפשר להבטיח לאנשים האלה, מה הערוץ שלנו יכול לתרום להם?
אני חושב שאנחנו ניפתח את הספר אולי לרבע שעה בשעות הערב. נשתדל שזה יהיה בשעה נוחה, כדי לא להפריע לאדם לראות חדשות, או איזה משחק כדורגל וכולי. לא נפריע לשום דבר. אם אדם יוכל להיות רבע שעה בקריאת הזוהר, אז זה לאט לאט יקדש אותו. זה יקדם אותו לאותה מטרה נעלה שספר הזוהר מזמין אותנו לרכוש.
בו-ציון: מה יקרה כשיותר ויותר צופים יתחברו לזה?
אז תהיה לנו עוצמה גדולה יותר, לכל אחד ואחד, ונוכל ליהנות מהזיו העליון הזה של הזוהר, מ"זיהרא עילאה".
בו-ציון: ואז כל צופה ייהנה מהצופים שצופים יחד איתו.
כן. העוצמה הזאת בעצם פותרת את כל הבעיות שלנו בכל החיים. אז אנחנו באמת נוכל לראות מה זו סגולה.
תודה רבה לך הרב מיכאל לייטמן, ותודה רבה לכם צופים יקרים. נתראה בתכנית הבאה שלנו "מקובלים כותבים". שלום ולהתראות.
(סוף התכנית)