"סיפור רוחני"
דינה
בהנחיית: ערן קורץ
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 01.02.2010 – אחרי עריכה
ערן: "התנ"ך", "ספר הספרים" שלנו, שמתוכו יש לנו הרבה מאוד סיפורים שהביאו גם אגדות, גם חוקים, גם תרבות, גם אומנות, כל מה שהחיים שלנו פה בעולם הזה יונקים מהתנ"ך.
היום אנחנו מבררים את אחד הסיפורים שדווקא נמצא ברקע, סיפור קצת מוזר, אולי אפילו קצת שולי, אבל ננסה לראות מה אפשר להוציא ממנו. אנחנו מדברים על סיפור שמעון ולוי ודינה, הבנים של יעקב. מיד שכשהם מגיעים לארץ, כשיעקב חוזר מִלַבן, פוגש את עשו, מתחיל הסיפור של דינה. כתוב שהיא "יוצאת לראות בבנות הארץ". קודם כל מי זו דינה?
דינה שמה "דין".
ערן: היא הבת היחידה, יש שניים עשר בנים ואותה.
היא הבת היחידה של יעקב. מיעקב לא יכול להיות כביכול, יעקב הוא קו אמצעי, יעקב הוא כולו כיוון להתפתחות הרוחנית. כדי להתפתח רוחנית יש לו תוספת, חוץ מהבנים שלו, בני יעקב, שהם היסוד של כל המבנה הרוחני של הנשמה הכללית שלנו, שאיתה אנחנו מגיעים לדבקות בבורא. זה המבנה שהתפתח מיעקב.
יעקב הוא הרצון הקטן, הכוונה שלנו, הנטייה שלנו לגלות את הבורא. על הרצון הקטן הזה אנחנו מוספים אחר כך את האגו שלנו היותר גדול, המחולק, הכולל, שנכלל מכל מיני חלקים, המורכב, ואז אנחנו מגיעים למצב שליעקב מצטרפים התוצאות שלנו, הבנים, זאת אומרת מה שיוצא בתוספת האגו אליו, יוצאים שניים עשר בני יעקב. ומה שלא יכול כל כך להצטרף לתהליך הרוחני, אבל בכל זאת תומך בזה וחייב להיות בכל הסיפור הזה, זה חלק ה"מלכות" בכל המבנה הזה שנקרא "דינה". ושמה "דין", שזה באמת אותו החלק שעוד לא כל כך מסוגלים לתקן אותו, אבל הוא תומך בכל התהליך.
ערן: וממנה לא יוצא שבט.
שום דבר לא יכול לצאת ממנה. החלק הזה של המלכות משתתף בכל התהליך, ודווקא לבירור של הרצונות שאיתם כן מתקדמים קדימה. בתהליך שלנו יש בירורים עם איזה רצונות אנחנו יכולים להידמות לבורא ועם איזה לא, זו כל הדרך הרוחנית שלנו. אז יש לנו את "אברהם" ו"יצחק" ומצדם את "ישמעאל" ו"עשו", וגם כנגד "יעקב" יש קליפה שאנחנו עדיין לא מבררים אותה, זה נקרא "ערב רב", וכך אנחנו מתקדמים לרצונות עוד יותר עבים. כי ה"אבות" הם הראש, הם ה"מרכבה", הראש של המבנה הכללי של המציאות הרוחנית, ותחתיהם יש חלקים יותר עבים שנקראים "בנים", ואחרי הבנים עוד ועוד, ואנחנו.
לכן יש כאן הרבה מאוד חלקים שעל ידם אנחנו מבררים את הרצון שלנו בכללות, לאיזה תפקיד כל רצון, כל תכונה, כל מחשבה ונטייה שבי, יכולים להיות מוכנים, מיועדים, כדי שבסופו של דבר אדמֵה את עצמי לבורא. כי המטרה של האדם בהתפתחותו היא להיות אדם, הדומה לבורא. ולכן דינה כאן נותנת לנו את התמיכה הזאת, עד כמה כן ניתן ולא ניתן לי להשתמש באגו שלי כדי להתקדם בהתפתחות שלי.
ערן: היא "יוצאת לראות בבנות הארץ". "ארץ" למדנו שזה "רצון".
זה רצון. "בנות הארץ" אלו רצונות הנקבות. האם באלו או באלו אפשר להשתמש בהתקדמות.
ערן: ומה שקורה לה.
זה במקום שנקרא "שכם", אלו מקומות שעד היום יש לנו מהם בעיות.
ערן: יש שם סיפור של אונס.
צריך להבין איך האדם מגיע למעשה כזה. אני רוצה כביכול להשתמש בכוח הזה שנקרא "דינה" בי, להתקדם למשהו, אני רואה שיש בזה משהו טוב, אני רק לא יודע איך נכון להשתמש בזה. אני עושה את זה לפי דעתי וזה נקרא "אונס". אונס הוא שאני משתמש בתכונות שלי, ברצונותיי, לא להתקדמות הרוחנית, לא בבירור הנכון, האמיתי.
ערן: אבל הוא לא יודע שהוא עושה את זה.
הוא לא יודע.
ערן: היא יוצאת לראות בבנות הארץ.
גם מצידה וגם מצידו זה מעשה שאנחנו עושים יום יום, רגע רגע, בתוך התכונות שלנו, וכך ללא בירור המטרה אנחנו פשוט אונסים את עצמנו.
"א ותצא דינה בת-לאה, אשר ילדה ליעקוב, לראות, בבנות הארץ. ב וירא אותה שכם בן-חמור, החיווי--נשיא הארץ; וייקח אותה וישכב אותה, ויענהא. ג ותדבק נפשו, בדינה בת-יעקוב; ויאהב, את-הנערה, וידבר, על-לב הנערה. ד ויאמר שכם, אל-חמור אביו לאמור: קח-לי את-הילדה הזאת, לאישה... יג ויענו בני-יעקוב את-שכם ואת-חמור אביו, במרמה--וידברו: אשר טימא, את דינה אחותם. יד ויאמרו אליהם, לא נוכל לעשות הדבר הזה--לתת את-אחותנו, לאיש אשר-לו עורלה: כי-חרפה היא, לנו. טו אך-בזאת, ניאות לכם: אם תהיו כמונו, להימול לכם כל-זכר."1
755
ערן: בסך הכול כסיפור, זה סיפור קשה. כל פעם יש לנו סיפורים כאלה שהם בעייתיים.
הבעיה היא הרבה יותר גדולה, והיא לברר בתוך האדם, שיש לי כוחות כמו סדום ועמורה, שכם ודינה בת יעקב והאחים שלה, וכל המעשים האלה שאני מאתר בתוכי, ואיך אני מתקדם הלאה. אני רוצה להשתמש בכל אשר בי, ואני לא יודע בדיוק מה לעשות עם כל נטייה, עם כל רצון ומחשבה שלי, ואיך אני יכול להתקדם. כי ברוחניות אנחנו לא רואים את המטרה, היא נסתרת.
ערן: איך מתקדמים? אם אתה לא רואה את המטרה, אז איך תדע?
לכן יש לך ספר הוראות שנקרא "תורה", וצריכים לפי ספר ההוראות הזה להתקדם. מתקדמים בצורה עיוורת. איך הילד גדל? הוא גם לא יודע שהוא צריך להיות מחר חכם יותר, מבין יותר, יודע יותר, הוא פשוט רוצה וכך זה קורה. כך בדיוק אנחנו גם גדלים לעולם הרוחני, אלו מצבים ממש מקבילים. ולא לפי השֵׂכל, כמו שאנחנו חושבים, אנחנו גדלים בעולם שלנו וגם בעולם הרוחני, אלא רק על ידי בירור. רוצים להתקדם, מנסים כל פעם, וכל פעם טועים, כל פעם שוברים, כל פעם עושים משהו לא בסדר, מגלים שלא בסדר, ומזה לומדים, מתקנים ומתקדמים.
ערן: כמו עכשיו.
גם עכשיו. לכן אנחנו צריכים לראות שהתורה לא מספרת לנו אף פעם על משהו שלא צריך שיהיה, אלא כל הדברים האלה יקרו בכל אחד בדרך שלו. כתוב "כתוב על לוח ליבך"2, כל אחד צריך לכתוב על הלב שלו, על הרצונות שלו, את כל מה שמסופר בתורה.
ערן: יש פה את הסיפור של בת יעקב שאונסים אותה, זה מה שקורה בפנים.
כמו שדיברנו, אונסים זה שאנחנו לא יודעים איך להשתמש בכל מיני רצונות. ואם אנחנו משתמשים בהם ללא בירור מספיק, אז זה נקרא אונס. מה זה אונס? אם אני יכול להשתמש באיזו נטייה להשפיע כדי להוציא מזה תועלת עצמית, זה נקרא "אונס" של הנטייה הזאת. נגיד שאני נותן לך משהו יפה וטוב, נותן לך עט במתנה, אבל הכוונה שלי על ידי זה לקבל ממך טובת הנאה.
ערן: זה כמעט תמיד ככה.
אתה זוכר את הסיפור על סדום ועמורה?
ערן: כן.
גם כאן. יוצא, שהמעשים האלו של האונס שאנחנו רואים כאן עם בת יעקב, אנחנו עושים אותם יום יום, אני מוכן לתת לכל אחד משהו כדי לנצל אותו. זה מה שהוא רצה, והוא אמר, אני אוהב אותה.
ערן: כן, הוא רוצה להתחתן איתה.
כן, כי על ידי הנטייה הזאת אני יכול לפרוח, להתקדם בחיים שלי. לא ידעתי שאם אני משפיע לאחרים, אני יכול לקבל פי כמה ממה שאני אבוא אליהם עם מקל, עם אקדח. כמו בנקאים, תראה איך הם עושים את זה לפי החוק שקבעו, ואתה לא יכול לעשות איתם כלום. ומישהו שגווע מרעב לא יכול לבוא, לדרוש ולבקש, הם עושים זאת בערמומיות כזאת. זאת תכונת ההשפעה, שאם הרצון לקבל האגואיסטי שלנו יודע איך להשתמש בה נכון, אז הוא מוציא ממך את הכול. זה נקרא שהוא אונס, אונס את התכונה הזאת.
ערן: והוא מלך הארץ.
כן, ודאי שעל ידי זה הוא יכול להיות מלך. כי הוא לוקח את תכונת ההשפעה ועושה פעולות להשפיע על מנת לקבל. איך אנחנו מלמדים את כולם? "נהיה אדיבים זה לזה, יהיה לך טוב. תעשה לו קצת טוב, תן לו כדור, ותוכל לקבל ממנו אחר כך אופניים". זה בדיוק המעשה.
ערן: אז לא לחנך ככה את הילדים?
זאת שאלה, אבל זה בדיוק המעשה. ולכן התורה מסבירה לנו עד כמה צריך להיות דיוק ביחסים בינינו, כדי שמתוך היחסים בינינו נברר את הכיוון לבורא. כי הוא נסתר, ולכן להגיע אליו אנחנו יכולים רק מכך שמבררים בתהליך כמו שהתורה מספרת, את ההבחנות שבנו. ולכן הוא אומר, "נכון, אני מוכן להתחתן", הוא אוהב אותה.
ערן: כתוב "ותדבק נפשו", הוא אוהב אותה, הוא רוצה אותה, הוא בא ומשכנע את אבא שלו. הם באים אל האחים, לסחור איתם.
אני חשבתי לצאת עם אקדח לרחוב ולהרוויח בזה את לחמי. אבל עכשיו למדתי, כי אמרו לי איך לעשות את זה, אני יושב במשרד ומרוויח מיליונים, כולם מכבדים אותי ואף אחד לא יכול לנגוע בי. מה טוב, תגיד לי?
ערן: זה בעצם הסיפור של ההצעה שלהם, כי הם באים עם הצעה לבני ישראל.
האדם מברר בתוכו שהוא לא מסוגל, שאסור לו להשתמש עם תכונת ההשפעה, בת יעקב, ל"על מנת לקבל", שזו מידת "שכם".
ערן: למרות שעל מנת לקבל רוצה מאוד את החיבור הזה, את תכונת ההשפעה, כמו שאמרנו.
כן, הוא רוצה כי הוא מרוויח מזה.
ערן: אז הם באים ומציעים להם הצעה.
האחים חייבים לעקור את הדברים האלה ביסודם. הם חייבים לשחוט את הנטייה הזאת מהרצון לקבל.
ערן: תיכף נגיע לשחיטה. לפני זה כתוב שהם מרמים אותם, "ויענו בני-יעקוב את-שכם ואת-חמור אביו, במרמה--וידברו: אשר טימא, את דינה אחותם."
אתם רוצים להשתמש בעל מנת להשפיע? אין בעיה. אם אתה עושה את התיקון הזה של "מילה", שאתה חותך את עצמך מלהשתמש בעל מנת לקבל, אז כל הדברים האלה שמֵעבר לזה הם "על מנת להשפיע", בוא נבדוק אם זה קיים. וכשהם עושים כאילו ברית מילה, ורואים ומגלים שאי אפשר עם הרצון לקבל הזה שום דבר לעשות, אז נקרא שבזה הם הורגים אותם, בפעולה הזאת עצמה הם הרגו את אנשי שכם.
ערן: זאת אומרת, בפעולה של המילה הם הרגו את אנשי שכם.
כן. כשאמרו להם "אם תעשו, אז יהיה בסדר". והמלך רצה להרוויח על ידי דינה, אז הוא אמר לכולם "כדאי לנו שהבן שלי יתחתן איתה, כי אנחנו נרוויח מזה. זה לא לצאת לגנוב פה ושם כמה פרוטות, אנחנו בזה נהיה רוטשילדים בכל העולם". וודאי שהם הסכימו, לָמה הם הסכימו? כדי להשפיע על מנת לקבל. לכן ברית המילה הזאת הייתה ההריגה שלהם.
ערן: מה זו "ברית מילה"?
זה כשאדם חותך מעצמו את הרצונות שבהם הוא לא יכול להשפיע. יש לי רצונות שבהם אני יכול להשפיע לאחרים ללא שום טובת עצמי, לתת להם טוב. ויש בי רצונות שאיתם אני לא מסוגל את זה לעשות. אז אני חותך בין אלו לאלו, וברצונות שאני לא מסוגל להשפיע לאחרים רק לטובתם אני לא משתמש, אלא משתמש רק בנתינה טהורה. בנתינה הלא טהורה שממנה יהיה לי משהו בחזרה אני לא משתמש. וכשהם עשו ברית, זה מה שנשאר להם.
ערן: אבל אם אני לא מכיר את הנתינה הטהורה, מה אני עושה?
זה בדרך. לכן אנחנו אומרים שכל התהליך שקורה לנו, כשאנחנו קוראים את ספר התורה, זה תהליך בסיבה ומסובב, שאנחנו מתקדמים בזה אחר זה בתיקונים שלנו. ולכן עכשיו אנחנו מגיעים למצב הזה עם דינה, שמתגלה דין ביעקב, שהוא צריך לחתוך בין תכונה שנקראת יעקב ובניו, ובין כל הרצונות האחרים היותר נמוכים שלו שהוא לא יכול להתקדם איתם. ולכן הפעולה הזאת היא שכל החלק העליון ברצון שבנשמה שיכול לכוון את עצמו לבורא, שיהיה נפרד מכל החלק התחתון שנקרא "שכם" שלא מסוגל להתקדם הלאה. לכן החתך שלו מההתקדמות נקרא "מיתה".
"כ ויבוא חמור ושכם בנו, אל-שער עירם; וידברו אל-אנשי עירם, לאמור. ... ויימולו, כל-זכר--כל-יוצאי, שער עירו. כה ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, ויקחו שני-בני-יעקוב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ויבואו על-העיר, בטח; ויהרגו, כל-זכר. כו ואת-חמור ואת-שכם בנו, הרגו לפי-חרב; ויקחו את-דינה מבית שכם, וייצאו. כז בני יעקוב, באו על-החללים, ויבוזו, העיר--אשר טימאו, אחותם... ל ויאמר יעקוב אל-שמעון ואל-לוי, עכרתם אותי, להבאישני ביושב הארץ, בכנעני ובפריזי; ואני, מתי מספר, ונאספו עליי והכוני, ונשמדתי אני וביתי. ויאמרו: הכזונה, יעשה את-אחותנו."
"זונה" זה נקרא שמשתמשים ברצון לקבל על מנת לקבל. אי אפשר לעבור כאן לשלב הבא אם לא עוברים על כל מעשה האונס, מגלים שזה אונס, ואחר כך תיקון. כי כל הרצון לקבל שהיה כלול בתוך המעשה הזה חייב להרגיש את עצמו כ"מת" ולא שייך להתפתחות הרוחנית. בוודאי שיעקב שהוא הקטן, הוא שייך לחג"ת, לרצון רוחני מאוד גבוה, והוא לא יכול להבין כביכול את הרצונות היותר גדולים שנקראים נהי"מ, ה"בנים" שלו, שזו ההתפתחות הבאה אחריו.
ערן: אבל זה מוזר, כי למעשה הוא כבר גם יעקב וגם ישראל.
לא, הוא עדיין יעקב, הוא עוד לא ישראל. אלא רק כשיתחברו הבנים שלו אחרי ההתפתחות.
ערן: כשהבנים שלו יתחברו הוא יהיה ישראל?
כן, כי ישראל שאמרו לו אז, במאבק שלו עם השערות של עשו, זה לעתיד לבוא.
ערן: וכשקוראים לו עכשיו "יעקב", מה זה?
יעקב זה קטנות, זו רק הנטייה עצמה להשפעה, תחילת הקו האמצעי, תחילת הכיוון לבורא. הבנים שלו הם העביות שמצטרפת. ודינה חותכת עכשיו בדין, במלכות שלו, היא חותכת בין הרצונות שיכולים להיות קשורים לבורא, להתקדמות הרוחנית, לבין הרצונות שלא יכולים. הנוקבא הזאת, הדין, היא חותכת את הרצונות האלו של האדם לשניים, וכל אלו נקראים "מתים" מפני שהם מתנתקים מהתהליך הרוחני.
ועכשיו מתגלה בדיוק עד כמה הכיוון הזה בהתפתחות הרוחנית הפוך מכל יתר ה"עמים", שעוד נצטרך להיפגש איתם בדרך. אלו הרצונות שלנו שעכשיו מתחילים להתגלות, כי קודם לא הבחנתי בהם בתכונותיי, אבל עכשיו הם יתחילו להתגלות.
ערן: זה באמת מפחיד.
אבל בלי בירורים ברצונות האלו, בלי הנטיות שלי, ולדעת מי כן ובאיזו צורה הוא יכול להשתתף בהתעלות הרוחנית שלי, אני לא אתעלה. כי היצר הרע הופך להיות לאט לאט ליצר הטוב ועל ידו אני מתעלה עד דרגת האלוהים.
ערן: לָמה הבנים של יעקב לא מקבלים את ההצעה? הרי ההצעה היא טובה גם מבחינה גשמית.
איך היא טובה?
ערן: ההצעה שהם קיבלו לחתן את האחות שלהם עם הבן של מלך הארץ, ואז ייחברו את הכול והכל יהיה נהדר, מה רע?
אני רואה את זה בהרבה מקרים בחיים שלנו. בא אלי גבר או בחור ואומר, "אני רוצה ללמוד, אני רוצה להתקדם בצורה רוחנית. לא אכפת כלום". אז אני אומר לו, "אין דבר כזה שלא אכפת כלום. אתה צריך בעולם הזה להתחתן, להביא ילדים, לעבוד, לשרת בצבא, אתה צריך להיות כמו כל אזרח רגיל, ומעבר לזה אתה צריך התקדמות רוחנית". זאת אומרת, "כל החיים שלך הם בעצם יהיו בנויים להתקדמות רוחנית, אבל אתה צריך להתבסס בצורה נורמאלית כאן".
באים אחר כך ההורים שלו ואומרים, "הבן שלנו רוצה מהחיים שלנו רק דברים מינימאליים, להתחתן, דירה, פרנסה וכולי. הוא לא רוצה לפרוח, לרכוש את העולם, לטוס למרחקים וכולי. הוא רוצה התקדמות רוחנית, ומהעולם שלנו קצת, מה אתם עושים לו?".
יש שתי גישות לחיים, או שהשפעה היא לצורך ההתקדמות הרוחנית וכל הרצון לקבל הוא כדי לתמוך בהתקדמות הרוחנית הזאת, או שהרוחניות היא כדי שאני על ידה ארוויח יותר בחיים הגשמיים. אלו שתי הגישות, שכם אומר כך, ובני יעקב אומרים כך.
ערן: מה "שכם" אומר?
הוא אומר, "נשתתף איתם, אנחנו נרוויח מהם. יש איתם במה להרוויח, הם חכמים, הם יודעים איך להשיג את הדברים הטובים". ומה אומרים בני יעקב? "האם אנחנו נעשה את זה על מנת לקבל שיהיה טוב לאגו שלנו? חס ושלום, אנחנו חייבים להרוג את הנטייה הזאת בנו". ולכן לא נשאר כלום, חוץ מלהיפרד בצורה כזאת שלא להשתמש יותר עם הרצונות האלו שנקראים "שכם", ולהמשיך רק עם "בני יעקב".
ערן: הם לוקחים את הצאן והבקר והחמורים ואת טפם ואת נשיהם, הכול.
כן, הכול. זה נקרא שאת כל הרצונות שבברית המילה חותכים, ובחלק שניתן להשתמש מוציאים אותו משכם והולכים איתו קדימה הלאה בדרגות רוחניות. כי רק בשימוש הנכון ברצון יכולים להתעלות, ומה שלא, נשאר שם מת.
(סוף השיחה)