heb_o_rav_2010-01-31_program_shal-mekubal_n164

תוכנית טלוויזיה עם הרב מיכאל לייטמן

"שאל את המקובל"

תוכנית מס' 164

בהנחיית: אורן לוי

תוכנית 31.01.10 - אחרי עריכה

אורן: שלום לכם, טוב שהצטרפתם אלינו לתוכנית "שאל את המקובל". שלום לך הרב לייטמן.

הרב לייטמן: שלום לכולם.

אורן: קיבלנו הרבה שאלות גם דרך הבלוג האישי של הרב לייטמן וגם דרך הטלפון שלנו והיום אנחנו מתחילים עם שאלתה של יהודית מנס ציונה. קודם לכן, אני רק אזכיר לכם, הטלפון מחכה לכם 24 שעות ביממה, 1-700-509-209, וכתובת הבלוג של הרב לייטמן, לשאלות היא www.laitman.co.il.

שאלה: איך אתה מסביר את הסתירה, שמצד אחד בן אדם צריך להשפיע לזולת, להתחבר איתו ולקנות את כל החסרונות שלו. ומצד שני, לשאלה האם צריך לרוץ לעזור בהאיטי, אתה עונה "זה לא מה שיעזור להם"?

הרב לייטמן: קשה מאוד להסביר זאת, כי זה שובר את כל ההסתכלות שלנו על העולם. ובאמת, הדרך הנכונה היא לעזור לאדם בדברים הנחוצים, מה שהוא חייב לחיים. וכאן, כמה שאנשים יותר קרובים אליך, אתה חייב לעזור להם יותר, ככה לפי החוק. וכמה שהם יותר רחוקים, אתה צריך לעזור להם פחות. במעגלים, כמו שכתוב "עניי עירך קודמים". וזה החוק ברוחניות. כמו האיברים בגוף, שבהם כל אחד דואג למערכות ששייכות לו ויכול להשפיע, לעזור, להיות מעורב, ולקבל מאחרים תגובה ולדעת איך נכון או לא נכון להתמודד.

ומה שרציתי להגיד כאן כלפי האיטי, לעזור או לא לעזור לאנשים שנמצאים בסבל גדול, לא שלא צריך לרוץ לשם לעזור, אבל שלא נחשוב שבזה נשנה משהו. אנחנו צריכים לעזור, ולתת לזה מענה בכך שאנחנו נעלה אותם לדרגה שהם יוכלו לשרוד. בזה כל מדינות העולם חייבות לעזור אחת לשנייה. עד דרגת ההישרדות אנחנו חייבים לתת מענה לכולם. פתאום אנחנו חושבים על האיטי, אבל תראה מה שנעשה באפריקה, יש שם אנשים שמתים יום יום.

אורן: בקביעות.

הרב לייטמן: שם זו שיגרה, זה כבר נורמאלי, כאילו שאנחנו מתייחסים לזה כדבר רגיל שלא צריך להתייחס אליו.

אורן: התרגלנו.

הרב לייטמן: אנחנו צריכים להבין שכל ההסתכלות שלנו על העולם חייבת להיות כזאת שצריכים להשתדל, לחלק את כל האוצר שיש בעולם ולתת לכל אחד ואחד את החיים המינימאליים. אבל אדם מקבל את צורת החיים הזאת, ואם הוא היה פחות מזה, מקבל תוספת, אבל לתת לו אותה בתנאי שנלמד אותו איך להתייחס לאחרים.

אורן: מה זאת אומרת?

הרב לייטמן: למשל אם לאדם אין עבודה, או שהוא נמצא במקום נידח ששם אין מה לעשות, אז מה לעשות איתו? ובכלל, אם נתייחס נכון לעולם שלנו, לחמישה מתוך שבעה מיליארד בני אדם אין מה לעשות, לכן חשוב לתת לכל אחד ואחד את הקיום המינימאלי ואת התיקון.

אורן: מה זה לתת לו תיקון?

הרב לייטמן: להושיב אותו על ספסל הלימודים.

אורן: ומה הם ילמדו?

הרב לייטמן: ילמדו מה שחוכמת הקבלה אומרת על העולם שהם חיים בו, שהעבודה שלהם היא להתעסק בתיקון העולם. זו העבודה של כולם. גם של שני המיליארדים שצריכים להאכיל ולהלביש את העולם. אלו אנשים שהם בעודף. יש מאמרים על כך שכשאין לנו מה לעשות, אנחנו צריכים מלחמה. בטבע זה נעשה בצורה טבעית, כשחיות מזן מסוים מתרבות, בצורה טבעית הן נעלמות. אנחנו צריכים לעזור לבני אדם לשרוד, אבל בזה אנחנו לא מתקנים את המציאות.

אורן: זה מה שמעניין אותי קצת יותר. נגיד שעזרנו לבן אדם, העמדנו אותו על רגליו.

הרב לייטמן: לתקן מציאות אפשר רק בתנאי שאתה מעלה את האדם לגובה, שהוא ירצה להשפיע באמת על המקור שפועל עלינו, על כוח ההשגחה, על מקור ההנהגה.

אורן:, למשל בהאיטי היה רעש אדמה, ויש לנו עכשיו המון אנשים שצריכים עזרה להעמיד אותם על הרגליים, שתהיה להם קורת גג ומשהו לאכול. את זה צריך לעשות, נַתנו להם את זה ואתה אומר שזה עדיין לא מספיק. אני צריך לתת לו ולכל אדם אחר בעולם דבר נוסף, שנקרא "התיקון". השאלה היא, מה יקרה אם תושיב אותו על אותו ספסל ותלמד אותו, והוא יקשיב ויתפוס מה שאתה מדבר?

הרב לייטמן: הוא לא צריך לתפוס את הלימוד בדרגה שלי, אני מדבר כמדען בקבלה.

אורן: אז בדרגה שלו.

הרב לייטמן: אנשים שמפעילים מכשירי חשמל לא צריכים לדעת בדיוק איך הם עובדים. הם יודעים רק שאחד מחמם לי את האוכל והשני מקרר אותו.

אורן: אז מה הוא צריך לתפוס?

הרב לייטמן: הוא צריך לדעת שיש צורה מסוימת שעל ידה אני משפיע על החיים שלי ועל העולם כולו, ושאני תלוי בה. את הדברים האלה אפשר וחייבים ללמד כל אחד. בהאיטי יש כתשעה מיליון בני אדם שאין להם מה לעשות, וחוץ מכמה ערי נופש שיש בה, היא ענייה ביותר.

אורן: אתה חושב שהם יתפסו את הדברים שרצית ללמד, זה לא מורכב מדַי?

הרב לייטמן: זו נשמת האדם, זה לא תלוי בהתפתחות, האיּרוּפֵאים יתפסו את זה פחות מאנשי האיטי.

אורן: נתאר לעצמנו שמסות של אנשים, מתחילים לתפוס את הרעיון הזה. האם זה יאפשר לנו להשפיע על מאורעות החיים ברמה אחרת, כמו שאמרת, מרמה של ההשגחה וההנהגה.

הרב לייטמן: ודאי.

אורן: ואז אותו רעש אדמה לא יבוא בפעם הבאה?

הרב לייטמן: אנחנו נמצאים עכשיו לפני רעשים הרבה יותר גדולים וגרועים, השנה, 2010. ואני מקווה שבצורה כזאת, שאנחנו עוסקים בהפצת חוכמת הקבלה בעולם, נוכל לתקן ולדלג עליהם.

אורן: יש מחקר שאומר שבישראל אמור להתרחש משהו.

הרב לייטמן: אנחנו נמצאים במקום שבו שנפגשים הלוחות הטקטוניים.

אורן: איך נמנע את זה?

הרב לייטמן: רק על ידי האיזון שלנו עם הטבע. אנחנו, שנמצאים בדרגת האדם, בדרגת המדַבר, עושים איזון עם הטבע ומשפיעים על דרגת החי והצומח ובעיקר על הדומם, שבו נמצא כל תחום הגיאולוגיה הכללית.

אורן: זה נראה טיפה מדע בדיוני. אני אקח אנשים ואלמד אותם, לא חשוב בדיוק מה, אני אדבר איתם על רעיונות כלשהם, בינתיים הים והאדמה ישקטו מזעפם לפני שיגיע אלי איזה צונאמי?

הרב לייטמן: הכול תלוי בי. אני פותח "הקדמה לספר הזהר", ובעל הסולם מסביר ומלמד אותי שהכול תלוי עד כמה שעם ישראל מגלה בעצמו את חוכמת הקבלה, וככל שעושה, הופך להיות אור לגויים ומלמד אותם את החוכמה הזאת. על ידי כך שהוא עושה את הפעולה הפשוטה הזאת, בלי הרבה חוכמות, הכול נרגע. כל האנטישמיות, המלחמות, השחיתות, נפילות הבנקים, המגיפות, הבעיות שמתעוררות בעולם, באות רק בגלל ישראל, הכול בא רק מתוך חוסר איזון עם הטבע. קודם כל ישראל צריכים להגיע שוב לאותה מדרגה, "אהבת רעך כמוך" כמו שהיינו בימי הבית, ולאחר מכן כל העולם צריך לבוא לאותה דרגה. רק האי איזון שלנו, חוסר חיבור, שנאת חינם, הם המקור לכל הבעיות. וקודם כל הבעיות האקולוגיות שמתרחשות במיוחד בזמן האחרון ועוד יגדלו.

אורן: איך הלוחות הטקטוניים יודעים אם אני אוהב אותך או לא?

הרב לייטמן: הם נמצאים באותה המערכת, דומם, צומח, חי, מדבר, זה הטבע העגול, הכללי, אבל להשפיע על כל הטבע אפשר רק מהכתר, רק מהדרגה העליונה, וזו דרגת המדַבר. זה כתוב במקורות.

אורן: אני לא שואל על כך שזה כתוב, אני מבקש ממך להסביר לַמה ואיך זה עובד כך?

הרב לייטמן: כי הכל בא דרך עשר הספירות.

אורן: מה, זה קסם? זה מיסטי? מה זה בדיוק?

הרב לייטמן: זה לא קסם. אתה לא רואה קשר בין הדברים.

אורן: בגלל זה אנחנו בתוכנית "שאל את המקובל", אני רוצה שתסביר.

הרב לייטמן: כמו שבתמונת ריקמה, אתה רואה מצד אחד את העולם, ומצד שני יש לך קשרים בין החלקים. ראית פעם ריקמה מִהצד השני?

אורן: כן, סוודר מאחורה.

הרב לייטמן: יש שם כל מיני קשרים מסובכים וחוטים שמצטלבים.

אורן: יש אי סדר גדול.

הרב לייטמן: לא. זה כמו הקשר שיש בטבע, אבל אנחנו לא רואים אותו. אתה שואל - איך יכול להיות שהמחשבות שלי יכולות לעצור את הלוחות הטקטוניים. איך יכול להיות שהם פתאום לא יזוזו? הם לא יזוזו!

אורן: אפילו עכשיו כשאתה אומר, אני מקשיב, זה נשמע לא כל כך אמין.

הרב לייטמן: כי זו מערכת כללית, כולם אומרים כך. תראה כמה זמן לקח לנו במאה העשרים להתחיל לחשוב על זה שהעולם עגול, שהכול קשור אחד בשני.

אורן: כן, אבל לא ברמה הזאת. אני מבין שאבא שלי, שהוא רואה חשבון בחדרה, מפסיד כסף אם הבורסה ביפן נופלת. כי אני רואה את כל השרשרת. אתה אומר לי דברים כמו, אתה ואני, אני אחשוב עליך יותר טוב, מערכת אחת, חלקים של השלם, הגלים של הים והאדמה וכן הלאה.

הרב לייטמן: מה אני אעשה אם אתה לא רואה מה קורה מאחרי תמונת הרקמה? האדם שלא מבין, מסתכל, חושב - תראה באיזה משרד מפואר בתל אביב הם יושבים, יש כאן בתים גבוהים, איזה ערב יפה. הוא לא מבין שעכשיו אנחנו יושבים בבוקר, מצטלמים באיזה מקום קטן בפתח תקווה, הוא לא רואה את העטיפה הזאת. נדמה לו שאנחנו נמצאים באיזשהו מקום מיוחד ויוקרתי.

אורן: "עזריאלי", קומה ארבעים וחמש.

הרב לייטמן: נאמר כך. לַמה? כי הוא לא רואה מה שקורה לאחר מכן, שיש מנורות מיוחדות שמציגות לנו את התמונה הזאת על המסך.

אורן: אז אני רוצה להבין, איך כל בן אדם יראה את התמונה הזאת?

הרב לייטמן: לא צריך לדעת. אתה מסביר לו למרות שהוא לא מבין. זה שהוא משתתף בהסברה, זה מה שחשוב. אותו אדם בהאיטי מסתכל עליך בפה פעור. לא יותר מזה. מספיק לו. מה הוא יודע? הוא יודע שתמורת זה שהוא ככה יישב ויסתכל עליך, וכלום חוץ מזה, הוא יקבל צלחת אורז.

אורן: נתתי לו צלחת אורז, מתי הוא מתחיל באמת להבין?

הרב לייטמן: מיד. זה לא תלוי בו. אני מדליק את הנשמה שלו, זה נקרא "להיות אור לגויים".

אורן: אבל זה קצת הזוי.

הרב לייטמן: לא צריך יותר, כי הוא נמצא במצב כזה של דומם, צומח, חי, מדבר, בפירמידה של האנושות, שבפירמידה הזאת הוא נמצא למטה. ואל תחשוב שאם הוא פרימיטיבי כזה, בא מהאיטי הוא לא שווה.

אורן: לא, אני לא מדבר על האיטי, אני מדבר עַלי, פה, על מישהו מתל אביב שעובד למשל בהייטק.

הרב לייטמן: יש לו יכולת תפיסה לרוחניות לא פחות ממך, אפילו שהוא לא יודע קרוא וכתוב, ולא מבין כלום חוץ מהחמור, החצר, האישה וילדים שלו.

אורן: כי הכול נמצא ברגש בעצם.

הרב לייטמן: בלבד. אז זה לא שייך. האירופאים למשל הם מבולבלים ותופסים את זה הרבה יותר קשה מאותו אדם בהאיטי.

אורן: אז תגיד לי אם כך, למה רעש אדמה לא קרה באירופה וכן קרה בהאיטי?

הרב לייטמן: נחייה ונראה.

אורן: זה נשמע רע, ה"נחייה ונראה" הזה.

הרב לייטמן: למה?

אורן: לא כל כך נחייה, זה נשמע.

הרב לייטמן: הכול בזמנו.

אורן: השאלה הבאה מגיעה דרך הבלוג שלך, כותב לך אריאל.

שאלה: מה לעשות בנושא של השכחה, איך לזכור את מה שאני לומד? יש לי בִלבול ואי סדר בדברים שאני לומד ואני לא מצליח להרכיב תמונה ברורה.

הרב לייטמן: אני לא חושב שהוא צריך להרכיב תמונה ברורה. אמנם הוא משתוקק לזה, וגם אני משתוקק, אבל זה שזה לא קורה, אני לגמרי רגוע. יש לי הרבה דברים שאני מבין בחצי, ברבע, או פחות מזה, יש כאלה שבכלל לא. אפילו להרכיב חלק מהפאזל ולראות את הקשרים ואת הדברים הנכונים אני עוד לא יודע.

ואני מבין שזה תלוי בעד כמה שאני מתקדם בשיפור התכונות הפנימיות שלי, ובערכים שלי כלפי רוחניות. ככל שאני אהיה יותר דומה לאותה המערכת של השפעה ואהבה – אני אהיה בִפְנים. אני אבין וארגיש אותה, אפילו בשכל אני אוכל לתאר לעצמי שכך זה צריך להיות, ובאמת כך היא קיימת. עכשיו אני כל כך מנוגד למערכת הזאת, שאני לא מסוגל אפילו לשמוע מה זה בכלל כל הדברים האלו, איזה קשר יש ביניהם? האם הם באמת קיימים, ופועלים והאם אני באמת שייך אליהם? באמת הכול פועל בצורה כזאת על כל המציאות, העולם, האנושות, על כולם?

אורן: במה תלויה התמונה הברורה הזאת, שאני לא מרגיש?

הרב לייטמן: תלויה אך ורק בתכונות הפנימיות שלי, עד כמה שאני קרוב לערכים רוחניים.

אורן: אז מה ישנה לי את התכונות הפנימיות?

הרב לייטמן: הלימוד וההשתוקקות הזאת לדעת. כמו שבעל הסולם כותב ב"הקדמה לתלמוד עשר ספירות", באות קנ"ה, שהמשתוקקים, בזמן הלימוד לדעת ולהתחבר למה שלומדים, להבין, להרגיש, מתוך ההשתוקקות הזאת מזמינים עליהם אור מקיף, כוח מיוחד כזה, שמשנה אותם. לא מביא להם הבנה או רגש, הוא משנה בהם את התכונות שלהם, וכשהם נעשים יותר קרובים לתופעות רוחניות, לפי זה מרגישים אותם.

אורן: זאת אומרת, הלימוד הוא לא לימוד ישיר, שאני לומד ויודע.

הרב לייטמן: אני לא יכול לתפוס את הלימוד לתוך השכל והרגש הבהמי הגשמי שלי. הלימוד משנה לי קודם כל את השכל והרגש, ואז אני מבין ומרגיש. עכשיו אני לא מסוגל להרגיש ולהבין כי אני מנוגד בתופעות האלו, הן עוברות לידי, הן נמצאות כאן מולי, אבל אני לא מזהה אותן. אני רואה דרכן, ובשבילי לא קיים דבר נוסף.

אורן: אבל אם ישתנה לי השכל והרגש, אז אני בכלל אשתנה.

הרב לייטמן: על זה מדובר. מה רע בזה?

אורן: לא יודע אם זה רע, אז מי יישאר?

הרב לייטמן: שלא יישאר כלום ממני עכשיו. אם אני קובע שאני רע, ואני רוצה להשתנות, שאני לא אשאר. כתוב "כי הנני בורא שמים חדשים, וארץ חדשה", הכול חדש, מה רע? חיים נצחיים, חיים שלמים, חיים בהרמוניה. בהבנה, בהרגשה, בהרפתקה, אתה מתמלא מהכול. ומה החיים האלו? אתה מוסיף על העולם הזה, אתה לא ניפרַד ממנו. אנחנו לא רואים פתאום כאן רוח רפאים שמסתלקת. אנחנו רואים "אורן" ממשיך. אלא אנחנו בעצם מוסיפים לעצמנו עוד מימד רוחני.

אורן: מי מבטיח לאדם שהוא יכול להגיע לְמה שאתה מתאר?

הרב לייטמן: אף אחד. ואני לא חותם כלום. אתה יודע איך שאני מסתכל על אנשים, רוצים לבוא - תבואו ללמוד. לא רוצים - שלום.

אורן: אני לא מדבר במישור האישי של מישהו ספציפי. אלא איך אדם יכול לקבל כוחות לתהליך כזה?

הרב לייטמן: אין לו ברירה, איך אתה הגעת?

אורן: מושב אלישיב שבעמק חפר.

הרב לייטמן: איך הגעת משם, מה היה רע לך שם שהגעת לפתח תקווה "עיר הקודש", מה קרה?

אורן: שם? הייתה שלֵמות.

הרב לייטמן: זהו. מה היה לך רע ליד המשפחה והסביבה שלך?

אורן: רציתי יותר מזה, השלֵמות הזו לא סיפקה אותי. ופתאום באה לי מחשבה שאולי בקבלה יש יותר מזה.

הרב לייטמן: אני זוכר איך שאתה באת, היה לך הכל בחיים החומריים, היית מאורגן. בְמושב מרגישים יותר בטוח וחופשי.

אורן: קרוב לטבע.

הרב לייטמן: כן אבל לא רק קרוב לטבע.

אורן: הייתה שם שלֵמות. נצחיות לא, אבל שלמות כן.

הרב לייטמן: אמנם אני לא חי שם אבל אני חש את זה. ובכל זאת מה? כל המצב הזה היה לחוץ עליך.

אורן: השאלה היא מאיפה האדם מגיע לזה?

הרב לייטמן: אף אחד לא מגיע מפני שטוב לו.

אורן: אז מתוך הדרייב הזה?

הרב לייטמן: רק מתוך הרע. לא מתוך הטוב. מי שמגיע מתוך הטוב לחוכמת הקבלה, הוא לא כשיר ללימוד.

אורן: מאיפה האדם לוקח את האנרגיה להתקדמות, לדבר הבא, לקפיצה הזאת כל פעם אל הלא נודע, להיכנס ל"איקס פלוס אחד" שלו?

הרב לייטמן: לבד הוא לא יכול לעשות את זה. ראשית כל הוא מקבל מרץ וכוח מהקבוצה. שנית, הוא מתחיל לאט לאט להבין שאלה תיקונים פנימיים בתכונות שלו, ולא סתם שהשכל שלו יבין. אלא אם אני אשתנה, אני ארגיש ואדע. הוא מתחיל להשתוקק לשינוי פנימי. איך? אני לא יודע, אני כמו על שולחן הניתוחים. שהרופא יעשה לי את הניתוח הדרוש. אני רוצה להשתנות.

אורן: ניקח לדוגמא את אריאל שכתב את השאלה והוא צופה בערוץ 66. איך הוא יכול להתקשר לקבוצה ולקבל את האנרגיה הזאת להתקדם?

הרב לייטמן: דרך ערוץ 66 בטלוויזיה, האינטרנט, שיבוא לכאן לשיעורים, להרצאות, לקונגרסים, כנסים שאנחנו עושים, בקיצור, שישתתף. חשוב גם להשתתף קצת בהפצה, כי אז אנחנו מעבירים דרכנו הלאה, ובעיקר מזה אנחנו מתעשרים.

אורן: אני יודע שיש הרבה אנשים שקשה להם קצת להתקשר דרך המסך, כשהם בצד השני לבד.

הרב לייטמן: אנחנו פתוחים לכולם. באים לכאן נשים וגברים, והם משתתפים בעבודות שונות, כי אנחנו צריכים להחזיק את המערכת שלנו ולהפיץ דרכה את חוכמת הקבלה בכל העולם. אנחנו זקוקים להרבה אנשים, כל אחד יכול לבוא ולמצוא את ההזדמנות לעשות משהו. על ידי זה הוא בונה את עצמו.

אורן: בחלום שלך אתה רואה שכל עם ישראל כולו הופך להיות קבוצה אחת גדולה שמתפתחת בתהליך הזה מובילה את העולם קדימה?

הרב לייטמן: כתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". כלומר אומרים לנו כאן שאנחנו צריכים ללמד את כל "האדם וחוה" בעולם, מה זו חוכמת הקבלה, ושאת הכוח העליון משיגים על ידה.

אורן: אז יוצא שחוץ ממשלחת להאיטי, לסייע לשקם הריסות, אנחנו צריכים גם לשקם את רוח האדם.

הרב לייטמן: זה בעצם הייעוד שלנו. לכן אמרתי קודם בצורה לא כל כך יפה, שלא בזה חייב להיות העיסוק שלנו.

אורן: איך להביא את כל העם שלנו למצב הזה, שחוץ מזה שאנחנו חיים, אנחנו גם מתפתחים? בעוד זמן מה אנחנו עושים כנס של שלושה ימים, שבו אנחנו מזמינים את כל מי שצופה בנו לבוא ולהתחבר יחד, ללימוד "הזוהר". אם הכנס יהיה מוצלח, וכל אחד יתן את המקסימום שלו, איזו מדינה אתה רוצה לראות פה אחרי הכנס?

הרב לייטמן: אם הכנס יהיה מוצלח, אני רוצה שביום האחרון נסגור חוזה לעשות את הכנס הבא באצטדיון בלומפילד, שלא יהיה מקום לכולם, שנעביר שיעורים, הרצאות, שיחות, ואת כל ההוראה שלנו דרך מסכי הטלוויזיה, לכל עם ישראל ולא לכמה עשרות אלפים, שלפי המחקרים שלנו, מסתכלים עלינו עכשיו.

אני חושב שאחרי זה אנחנו נתחיל להבין, שחוכמת הקבלה באה כדי לשנות לנו את כל החיים, כל הגישה שלנו לעצמנו ולעולם, וכל היחס של העולם אלינו. שאנחנו נעלה באמת לכֵתר של העולם. לא כדי להתגאות בזה או לשלוט בגסות על אומות העולם, אלא כדי לקרב את כולנו לנצחיות ושלֵמות. אני חושב שאנחנו סוף סוף נעביר את נקודת היסוד שלנו, מי אנחנו באמת, שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים וכדאי לבצע את זה.

אורן: כדי שנגיע לתוצאה כזאת, מה נידרש מכל אחד מאיתנו כפְרט שמגיע אל הכנס?

הרב לייטמן: רק להשתתף, היתר יבוא במַקום עצמו.

אורן: החלק של כל אחד חשוב? זה שאני בעצמי אבוא או לא אבוא, בזה אני אשפיע על משהו?

הרב לייטמן: ודאי. תשתדל לא לחשוב מה יש לך בבית, ילדים, קופת חולים, ביטוח לאומי, בנק, עבודה, תשתדל להפטר מכל העסקים שלך שבעולם הזה, תכין את עצמך להתנתקות של שלושה ימים וכך תבוא. יותר מזה לא צריך. זאת ההכנה.

אורן: נעבור לשאלתה של חנה.

שאלה: שמעתי את הרב לייטמן שדיבר על העניין של מימוש עצמי, של קיום הייעוד. איך אני יכולה לדעת מה הם הכלים או מה האפשרויות כדי לדעת מה המימוש והדרך להגשמה עצמית?

אורן: משהו ברור שמביא אותי להכרת הייעוד שלי ואיך אני מממש אותו.

הרב לייטמן: קודם כל חֵברה שממנה אני מתפעל להשיג את המטרה, ושנראית לי חשובה יותר מכל דבר אחר. זה דבר ראשון שאנחנו צריכים לבנות. ובניית חברה שמשפיעה, תומכת ודוחפת אותי למטרה, כמו שכל חֵברה וחֵברה משפיעה על האדם ועושה ממנו מה שצריך, אנחנו תוצאות מהחברה שאנחנו נמצאים בה.

אורן: לכל אדם יש ייעוד ספציפי?

הרב לייטמן: כולנו אותו דבר. לכולנו יש אותו יעוד ספציפי, רק להגיע לשורש הנשמה שלנו. שורש הנשמה לכל אחד ואחד, זה שלו, אישי, זו התפתחות אישית, אבל התפתחות אישית על ידי הקשר שלי עם כולם. תגיד שזה ייעוד ספציפי, נכון שלכל אחד יש שורש נשמה משלו, אבל כולם צריכים להשתוקק לאותה המטרה שבה אנחנו מתחברים כולם יחד, "כאיש אחד בלב אחד", ואנחנו מרגישים חיים עליונים, רוחניים, נצחיים, שלמים. והאמצעי לזה, הוא בניית הסביבה. זה אפשרי על ידי מה שהמקובלים ממליצים לנו, כלומר לימוד חוכמת הקבלה, ושם אנחנו מוצאים את כול היתר.

אורן: לפעמים אדם מרגיש שהוא נשלח לבצע בעולם הזה משהו מאוד ספציפי, שזה הוא וזו התרומה שלו.

הרב לייטמן: למשל להיות רופא חיות. אם הוא מרגיש רצון לכך, הוא יכול להיות וטרינר.

אורן: אז הוא יכול ללכת עם ההרגשה הזו?

הרב לייטמן: זה לא מבטל את הגישה שלו לרוחניות. כי בחיים שלנו אנחנו צריכים להיות אחד סנדלר, אחד חייט, וכן הלאה. בזה הוא צריך להרגיש לְאיזה מקצוע הוא נמשך. אבל חוץ מזה, יש עוד חיים נצחיים. אדם צריך לשאול את עצמו, האם אני מכין את עצמי אליהם, משיג אותם, מממש אותם, חש וחי אותם, או לא? למה שאני לא ארגיש אותם עכשיו?

אם אדם לא מגלה את החיים הנצחיים האלה עכשיו כאן בעולם הזה, הוא לא מגלה אותם אחרי שהגוף מת. כי גוף חי או גוף מת, זה הגוף הבהמי שלנו. הוא סך הכל לא שייך לרוחניות. יש לנו רק נקודה שבלב, שאם אנחנו מפתחים ממנה גוף רוחני שנקרא "נשמה", שבה אנחנו חשים את החיים הרוחניים והנצחיים שלנו, אז אנחנו יוצאים מהמימד הגשמי למימד הרוחני ואנחנו ממשיכים בו לאורך הנצח.

אורן: לאן ממשיכים?

הרב לייטמן: לחיים נצחיים. אנחנו לא מבינים מה זה "למעלה מזמן, תנועה, מקום", למעלה מהגשמיות הזאת. ה"זוהר" ולימוד חוכמת הקבלה, לאט לאט פותחים לנו את החוש הנוסף הזה, ואנחנו מתחילים להרגיש את העולם הרוחני. כמו שכתוב: "עולמך תראה בחייך".

אורן: הזמן שלנו נגמר, תודה רבה לך הרב לייטמן. תודה לכם שהייתם איתנו. שיהיה לכם כל טוב.

(סוף התוכנית)