עולמות נפגשים
קבלה ומדע - 30
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 12.01.15 – אחרי עריכה
בן ציון: בתכניתנו "עולמות נפגשים" אנחנו נוהגים לערוך השוואות בין תפיסת המחקר של הקבלה לבין תפיסת המחקר של המדע, ומתוך זה אנחנו לומדים גם על חכמת הקבלה וגם על המדע שלנו. הפעם נדבר על מספר עקרונות שצברנו במהלך התכניות הקודמות, על הדברים שמבדילים את הקבלה מהמדע או המשותפים.
במדע אנחנו סך הכל צריכים להבדיל ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". זאת אומרת את מה שאנחנו יכולים לחקור ולדעת בוודאות שכך קורה, אלה הם באמת נתונים מדעיים. אבל יחד עם הנתונים מהטבע ומהניסויים שאנחנו עושים בטבע, מתערבבת לפעמים תוספת השְלמה מאיתנו, שכביכול זה כך או כך, ולא שמים לב שאנחנו מקבלים גם את ההנחות האלה כחוק, וכאילו קיבלנו גם אותן מהמחקר.
חכמת הקבלה כולה בנויה על מחקר מדעי. על מחקר מאוד קשיח, על מחקר מעשי בלבד. אם בכל סוגי המדעים של העולם הזה, פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה ועוד, מעורבים אפילו ילדים, סטודנטים, או מדענים למיניהם ברמות שונות שתלויים בכל מיני אנשים, אולי בכאלה שנותנים להם כסף להתקדמות, לבניית מכשירים, או שיש להם אולי איזו פילוסופיה משלהם ואולי הם שייכים לתיאולוגיות שונות ודתות, אז בחכמת הקבלה אין דבר כזה. בחכמת הקבלה אתה צריך להשתנות כדי לגלות את התופעות שחכמת הקבלה מגלה לך בטבע, לכן לא יכולה להיות שם טעות או שגיאה, אלא אם כן אתה מתחיל לפנטז משהו מעל ההשגה שלך.
חכמת הקבלה היא באמת מאה אחוז של מדע טהור. כי מי שחוקר אותה ומי שבאמת מוציא נתון כלשהו מהטבע, הוא אומר לך איך הוא גילה אותו. כי הנתון בעצמו אומר בהתאם לאיזו דרגה החוקר צריך להיות, מה הוא עשה כדי להגיע למחקר הזה ומה בדיוק התופעה שהוא מגלה. כי הוא מגלה אותה בתוך הכלים שלו, זאת אומרת אם אתה רוצה לבדוק את התוצאות של אותו חוקר, אתה צריך להגיע לדרגתו. אתה צריך לעשות אותם שינויים שהוא עשה, אחרת אתה לא תדע מה קורה. אתה גם לא תבין על מה הוא מספר, כי הוא גילה את הדברים בזה שעלה נניח לדרגה חמש עשרה, ואתה נניח בדרגת חמש, לכן אתה לא תבין אותו. אתה תוכל לתאר לעצמך כל מיני דברים, אבל לא אותה צורה שהוא גילה ממש.
לכן מצד אחד, כשכתוב בתורה וכמו שהמקובלים אומרים, שאברהם אמר כך וכך ליעקב, ליצחק, ובתורה לא כתוב, אבל מצד שני אחרי חמש מאות או אלף שנה יש מקובל שכותב על כך, איך זה יכול להיות? זה מפני שהוא עלה לדרגה של אברהם ולכן הוא רואה ומרגיש את מה שהיה בחיבור בין הכלים, ואז הוא מסביר לנו בצורה כזאת. לכן מי שלא עולה לא יודע, ומי שעולה, זה נעשה בשבילו עכשיו. כשהוא נמצא שם הוא מתלבש באותה דמות של אברהם, כי אברהם זה סך הכל צורה מסוימת בתוך סולם המדרגות, ולכן הוא יודע בדיוק מה קורה כי עכשיו הוא בעצמו אברהם.
בן ציון: אחד הדברים המפתיעים והמדהימים בחכמת הקבלה זה שהאדם הוא הנושא של הניסוי הוא והוא גם זה שמודד. איך האדם הופך להיות תוצאה מדויקת ביותר, כי זה שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים?
זה מאוד מעניין. קודם כל יש כללים שאנחנו צריכים לקבל אותם מראש. האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, זאת אומרת האור כל הזמן פועל לטובת הנברא. אבל בדרך, שהיא לטובת הנברא, הנברא עובר כל מיני מצבים ויכול להיות שהם לא מורגשים כטובים, אבל הם באמת לטובת הנברא. כמו הורים שקצת נוקשים, אבל אין ברירה בצורה כזאת הם מחנכים את הילד. לכן אנחנו צריכים להבין שכל השינויים נמצאים בנו.
האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, זאת אומרת הוא לא משנה את דרכו. ובכל רגע, לכל בני אדם, לכולם ולכל המציאות, הוא רק לטובה העליונה. הכוח העליון הכללי מתייחס אלינו ומפתח אותנו בצורה מטרתית. המגמה שלו היא תמיד מטרתית.
נניח שאני רוצה שהילד שלי יהיה רופא, אז כבר עכשיו, כל משחק שאני קונה לו, כל ספר שאני קונה וכולי, נעשה למען זה שיתקרב לאותה מדרגה, לאותו מצב, לאותו מקצוע.
אותו דבר כאן, רק שאנחנו לא מבינים זאת, אנחנו לא מבינים את ההנהגה. לדעת באמת את ההנהגה וההשגחה העליונה, זה היה בשבילנו פתרון לכל הבעיות והצרות. אבל לדעת אנחנו יכולים רק בתנאי שאנחנו בונים את עצמנו בצורה נכונה. אם אני לוקח קבוצת אנשים ואני בונה עיגול, ביחסים ביניהם, כי עיגול זה צורה שלמה, כולם צריכים להיות שווים, כולם צריכים להשלים זה את זה ולהיות במרכז העיגול. זאת אומרת אנחנו צריכים להשתוקק להיות במרכז העיגול, הנקודה המרכזית הזאת נקראת "כאיש אחד בלב אחד". לכן אם אני בונה בצורה כזאת את היחס בינינו, אז היחס הזה בינינו הופך להיות מעבדה ובתוכו אני מתחיל לגלות תופעות שאותן אני יכול לשייך לבורא. למה? כי אנחנו בנינו מהחומר שלנו מציאות שדומה לבורא, ועל גבי החומר הזה אני יכול להתחיל לבדוק אותו, ללמוד אותו, לחקור אותו. זאת אומרת יש לי עכשיו ממש חומר ואני יכול להגיד שהתופעות שיעברו על החומר הזה, הן כבר תופעות של הבורא שמתגלה. זה דומה נניח לצילומים שפיתחנו פעם על גבי סרט צילום.
לכן חכמת הקבלה לא יכולה בכלל להתקיים, אי אפשר ללמוד אותה, אי אפשר להבין שום דבר ממה שקורה, כל עוד אתה לא בונה את המעבדה הזאת. זאת אומרת מניין אנשים שכולם משתדלים להתחבר ביניהם בקשר עמוק, בקשר הדדי, וכולם כאיש אחד בלב אחד.
התנאי למתן תורה במעמד הר סיני הוא כזה, אתם רוצים לקבל תורה, בבקשה, אתם תקבלו, אבל רק בתנאי שתתחילו להתחבר ויהיה ביניכם קשר של ערבות, אחד עבור כולם. אם לא, אז כאן יהיה מקום קבורתכם. מה הכוונה מקום קבורתכם? אתם לא תתקדמו ובסופו של דבר האגו שלכם יקבור אתכם. לכן רק בתנאי הזה אתה הופך למדען, יחד עם האחרים. רק במידה שאתם יכולים להתגבר על כל האגו שגובר כל פעם, והדחיסה ההדדית שלכם בתוך העיגול היא יותר ויותר גדולה ואתם מגיעים לחיבור חזק יותר. בחיבור החזק הזה יש 125 דרגות. כי בכל פעם האגו עולה עוד ועוד, כמו פולסים, 125 פעמים, ואתם כל פעם צריכים להתחבר ביניכם על פני אגו הגובר. בצורה כזאת אתם בודקים מה קורה.
כל חכמת הקבלה באה מתוך המחקר הזה. מה אתה חוקר? אתה חוקר איך אתה צריך לקבל כוח שנקרא אור עליון, או המאור המחזיר למוטב, כדי שאתה תוכל להתגבר על האגו שמתגבר. יוצא שמצד אחד האגו גובר, ומצד שני אתה צריך למשוך את המאור המחזיר למוטב, ובאמצע, בין שניהם, אתה בונה צורה שנקראת "בורא", מהמילים "בוא" ו"ראה". בצורה כזאת אתה מגלה את העיקר שעליך לגלות בכל המציאות, אתה מגלה את הכוח העליון ובאיזו צורה הוא מתגלה יותר ויותר. חוץ מהכוח הזה אין לך יותר מה לגלות, כי אותו כוח עליון שמתגלה ממלא את כל המציאות. אתה מתחיל לראות עד כמה הוא שולט בכל, עד כמה הוא ממלא את הכל ועד כמה הכל נמצא בשליטתו. זאת התוצאה העיקרית מהמחקר הקבלי.
בן ציון: לפני שהגעת לחכמת הקבלה עסקת המדע, היית חוקר. מה ההבדל בין מדידה של חומר במעבדה, בין זה שאתה חוקר את החומר עצמו, כמו זרם חשמל או אלקטרונים, לבין זה שאתה מודד את עצמך ומגלה כל מיני תוצאות ולזה אתה קורה המדע האמיתי, המדע הטהור, המדויק. כי במחקר של החומר לא מצליחים כל כך להגיע למחקר טהור. איך האדם הופך להיות למחקר הטהור ביותר?
הוא צריך לשמוע קודם את מה שהמורה אומר לו. הוא חייב לעשות את הפעולות שהמורה אומר לו לעשות ולא לזוז מהן, אחרת הוא "ישיג חכמתו אחרי שנותיו".
אמנם אנחנו דורשים מהתלמידים דברים שקשה לקיים, מאוד קשה, אבל יש בזה תנאי "איש את רעהו יעזורו", כל אחד צריך לתת דוגמה לאחרים. נכון שהוא לא רוצה, אבל אם הוא כאילו רוצה אז האחרים יקבלו את הצורה הזאת. הם יאמינו שהחבר שלהם נמצא כאילו בדרגות גבוהות, ואז מתוך קנאה גם הם ירצו לרכוש את התכונות האלה, וכך יתקדמו.
בן ציון: איך אפשר להגיע למשהו מדעי דרך האדם, הרי כל אדם הוא יצור שונה מהשני, איך אפשר לעשות מזה מדע?
זה לא חשוב לנו. כל אחד נשאר מיוחד. אבל כל אחד מתעלה בצורה המיוחדת לו מעל האגו שלו ומתחבר עם האחרים. לכן כל אחד מאיתנו מביא את הצורות המיוחדות של האגו שלו, בתכונות, באופי, בכל מה שיש לו. הוא מביא את הייחודיות שלו בצורת השפעה מיוחדת מצידו, את מה שאין באף אחד אחר. לכן מי שמתקן נפש אחת מישראל כאילו תיקן את העולם כולו. כאשר כל אחד משתוקק לכוון את עצמו לטובת הזולת ונקרא "ישר-אל", ישר-אל, הוא באמת עושה עבודה שאף אחד לא יכול לבצע. צורת ההשפעה שלו היא מיוחדת מאוד. כל אחד מאיתנו הוא מיוחד.
בן ציון: אבל בין שני אלקטרונים אין הבדל, יש להם אותם נתונים, אותן תכונות.
אם לא היו הבדלים, הם לא היו שניים.
בן ציון: מה זאת אומרת?
אתה לא מבדיל. אחרת איך היו יכולים להיות שניים?
בן ציון: אבל יש להם אותן תכונות, אותו מטען, אותה מסה.
כך אתה בודק. אבל באחד יש משהו נוסף שאין אותו בשני, לכן הם שניים.
בן ציון: אבל אני עדיין יכול לעשות איתם חשבון, ועם בני אדם אני לא יכול לעשות חשבון.
כן. כי אתה לא מכיר את האדם. אתה לא מכיר את עצמך. ודאי, זאת הבעיה. אם אתה רוצה לגלות את האדם שבך, אתה צריך לגלות את תכונות הבורא. כי האדם שבנו, לא הבהמה, האדם שבנו נקרא אותה צורה שדומה לבורא שאותה אני רוכש על ידי המאור המחזיר למוטב. כשאני מתייחס באהבה לקהל, לעולם, כמו הבורא, למרות שאני לא יודע איך, אבל כך אומרים לי, אם אני משתדל להתייחס נניח באהבה לקבוצה, כי זה הכי פשוט, אני יכול לבדוק את עצמי, אז אני מתחיל לגלות את צורת הבורא. זה היסוד של המחקר שלנו.
בן ציון: מעניין אותי לדעת למה חכמת הקבלה הלהיבה אותך יותר כמדען מאשר המדע הקודם שהכרת?
כי המדע שאנחנו מגלים בעולם שלנו, ואני מקווה שיבינו אותי נכון, זה שקר אחד גדול. כי אחרי כל הדברים שאנחנו בודקים ורואים, ושוב חוזרים ומשתמשים בהם וסומכים בוודאות על כל התוצאות, על כל המספרים שאנחנו מקבלים, ואני איש מדע, אני יודע איך זה, למדתי באוניברסיטאות ועשיתי דוקטורט, בכל זאת הכל מבוסס על הטבע האגואיסטי של האדם. כי אני חוקר את המציאות מתוך הטבע שלי. אני לא מכיר את המציאות, אני מכיר אותה אך ורק כפי שאני ניגש אליה, מתוך האגו שלי המקולקל, הזמני. זה אני, האדם. וזה שאחרים חוזרים על אותן התופעות ומגלים שצדקתי או לא צדקתי, זה בגלל שכולנו נמצאים באותו אגו. לכן כל העולם שלנו, עם כל מה שאנחנו חוקרים נקרא העולם המדומה. כי כל התמונה שאנחנו מגלים, עם כל התופעות, עם כל המספרים, עם כל החוקים, הנוסחאות, הגרפים, זה סך הכל צורות האגו שנמצאות בנו בכל מיני ההתחברויות ביניהם. אבל זה דבר זמני כי האגו חייב להיתקן בעל מנת להשפיע.
זאת אומרת לכל המדע שלנו, כמו לכל היקום שאנחנו רואים, יש זמן קצוב ואחר כך הוא נעלם. הוא נעלם מההרגשה שלנו כי אנחנו מדמים את העולם הזה, אנחנו מדמיינים אותו. הוא נמצא רק בדמיון שלנו, רק בחושים שלנו. אני לא יודע מה נמצא מחוץ לחמישה חושים שלנו, ועם זה מסכימים המדענים, גם לפילוסופיה האמיתית זה ברור. לכן יוצא שהמדע שלנו כולו מוגבל, כולו שיקרי, כי הוא כולו תלוי בחושים של האדם שחוקר, והאדם בעצמו הוא שקר אחד גדול, הוא אגואיסט. רוצה או לא רוצה, בעל כורחו הוא כל הזמן מסתכל על כל דבר ודבר בצורה אגואיסטית, הוא גם תופס רק מה ששייך לאגו שלו. בחדר שאנחנו יושבים כעת קיימים עוד הרבה דברים שאני לא תופס אותם כי האגו שלי לא מיועד ליהנות מהם, לכן הם כאילו לא קיימים בשבילו.
בן ציון: מדוע תוצאות החקירה של המימד הנוסף, של המימד האלטרואיסטי, של המימד הקבלי מורגשות כטובות יותר?
כי אני פועל בכוח העליון, אני פועל בכוח האור. אני בעצמי חתיכת אגו, ככל שאני, האגואיסט הקטן מסוגל להתחבר עם אנשים נוספים שגם הם אגואיסטים, ואנחנו מבטלים את עצמנו, מתחברים בינינו ומגיעים לעמק השווה, ומתוך עשרה אנחנו נעשים אחד, אז בתוך הייחוד של האחד, כשאנחנו יהודים, ייחודים, זאת אומרת מתחברים לאחד, אז אנחנו מגלים צורה עליונה, כוח השפעה, כוח אהבה. ובו, בכוח הזה אנחנו מגלים תכונות של השפעה, תכונות של אהבה, זה בעצם כוח הבורא. אנחנו לומדים אותו, אין לנו יותר מה ללמוד.
כל המציאות כוללת בתוכה רק שני פרמטרים, האחד זה רצון לקבל והשני זה כוח הבורא, האור, ורק את יחסים בין שניהם אנחנו חוקרים.
בן ציון: האם ככל שהאדם מעורב יותר בניסוי, התוצאה קרובה יותר ויותר לאמת?
הוא שולט יותר ויותר בניסוי. ככל שאני יכול לתקן את עצמי, לשלוט על עצמי, בהתאם לזה אני מקבל תוצאות. אנחנו סך הכל חוקרים את הבורא. גילוי הבורא לנברא, זו המטרה שלנו.
בן ציון: בעולם שלנו אנחנו משתדלים לא לערב את עצמנו בניסוי, ואילו בחכמת הקבלה זה הפוך.
זה שבעולם שלנו אתה לא רוצה לערב את עצמך בניסוי, זה שקר, מפני שאתה מעורב בו מלכתחילה מתוך האגו שלך, מתוך הטבע שלך. לא יכול להיות שאתה לא מעורב בניסוי, אם כך מי עושה את הניסוי, מי רואה, מי מרגיש, מי מחליט? אתה לא יכול לצאת מעצמך. ככל שתיבנה מכשירים, מכונות למיניהם, אתה רק מוסר להם את הפעולות שלך, לא יותר מזה.
בן ציון: זאת אומרת התודעה שלי בעצם ממשיכה.
בטוח. מה זה מכונות? זה ההמשך שלך, לכן אנחנו לא יכולים. כי אם אנחנו לא יוצאים מהאגו אז כל המחקר שלנו נמצא רק במישור של האגו. לכן כל המדע מגיע היום למבוי סתום, אין עם מה להמשיך, אין מה לעשות.
בן ציון: יש עדיין רעיונות ותיאוריות.
רעיונות כן, אבל לא יותר מזה. אם תדבר עם מדענים הם יגידו לך שהמדע נמצא במצב הזה, וזה לא מהיום.
בן ציון: הבעיה שבעבר לכל התיאוריות היה גם בסיס ניסיוני ולכן יכלו להוכיח ולהמשיך, אבל היום כבר לא מוצאים לזה בסיס ניסיוני.
לא סתם קשה מאוד, כי כל התיאוריות האלה כבר מכוונות אותנו למימד הבא. המדע בעצמו לא יוכל להגיע למימד הבא כי כולו בנוי מזה שהאדם האגואיסטי הוא החוקר. החוקר במימד הבא חייב להיות כבר אדם אלטרואיסטי, זאת אומרת הוא בעצמו צריך להשתנות. המדרגה הבאה היא עולם הבא, זה כבר שיעבוד מלכויות, האדם רואה כבר את המציאות בהשפעה ולא בקבלה. לכן כל מהמכשירים שלנו לא יעזרו לנו, אלא אנחנו נצטרך להשתנות.
בן ציון: מה בעצם המהפך או הדבר המפתיע שעושה פה חכמת הקבלה בזה שהיא מכניסה את האדם לניסוי, בזה שהאדם מעורב בניסוי והתוצאות עוברות דרכו?
על ידי זה שהאדם נכלל בקבוצה ודרכה הוא וכל המשתתפים מזמינים את המאור המחזיר למוטב, מגיע כוח עליון שמסדר ביניהם את הקשר הנכון לעצמו ואז מתגלה. זאת התוצאה מהניסוי.
בן ציון: למה זה נקרא "חכמת האמת"?
כי אתה מגלה בזה את כל המציאות ללא יוצא מין הכלל. ובכל המציאות הזאת יש לך שלמות, ביולוגיה, זואולוגיה, בוטניקה, גיאוגרפיה, את כל מה שאתה רוצה. כל מה שאדם יכול לכלול בתוך הכלים שלו נמצא בבת אחת, ולא במדעים שונים ונפרדים.
בן ציון: האם כשאנחנו מגיעים לחכמת הקבלה וחוקרים שם דווקא את האדם, אז כל השאלות שנותרו עדיין סתומות בפיזיקה ובמדעים אחרים נפתרות פתאום?
ודאי. אין שום בעיה. אבל שוב, המדענים לא יכולים לקבל את התשובות האלה מהמקובל, כי בשביל להבין את התשובות הם בעצמם צריכים להיות באותה דרגה של המקובל. הם צריכים להחליף את החושים שלהם, את הגישה שלהם ואז הם יבינו על מה מדובר.
בן ציון: לסיכום, האם כל התשובות לכל השאלות שנותרו עדיין פתוחות במדע של החומר, נפתרות בעצם אחרי שעוברים למדע של האדם?
כן, אבל על ידי שינוי בתוך האדם. נשתנה, נגלה ונמשיך במחקר.
(סוף התכנית)