ישיבת כתבים

מס' 325

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.03.22– אחרי עריכה

דודי: הנושא הראשון שלנו, המלחמה באוקראינה והקשר שלה לארצות הברית.

חיים: אתמול נאם נשיא אוקראינה, ולדימיר זלנסקי, בפני הקונגרס האמריקאי. יחד עם זה שהוא הודה לנשיא על מעורבותו האישית ומחויבותו להגנת אוקראינה, הוא קרא לנשיא ולארצות הברית לעשות יותר. הוא ביקש שארצות הברית ונאט"ו יכריזו על אוקראינה כאזור אסור לטיסה, מה שהיה מכניס אותם לעימות עם הרוסים, וגם ביקש הספקה של מטוסים ומערכות הגנה אווירית.

כזכור, פולין רצתה לתת לאוקראינה כשלושים מטוסי מיג 29 אבל ארצות הברית מנעה זאת ממנה בטענה, שהדבר יגרום להסלמה ועלול להביא למלחמת עולם כי פולין חברה בנאט"ו. עם זאת, לאחר נאומו של זלנסקי, ביידן התחייב לשלוח סיוע נוסף בסכום של שמונה מאות מיליון דולר, כולל מטוסים ללא טייס ומערכות הגנה אווירית.

איך אתה רואה את תפקידה של ארצות הברית במלחמה הזאת?

אני לא יוכל להיכנס לכל הפרטים האלה, מי נותן ומי לא נותן, ולמה ביידן לא נתן ועכשיו אולי הוא כן נותן. אני לא מבין את הדברים האלה. אני לא חושב שאפשר להבין, כי אין לנו הנתונים וכל הידע ולכן אני לא נכנס לכל החשבונות האלה. אני רק חושב, שלאמריקאים יש כל הנתונים ואנחנו רואים שמה שהם אומרים, אחר כך מתברר שהם צודקים. אז כנראה מה שביידן מחליט, הוא צודק. כך אני לוקח את זה מלכתחילה אפריורי. אין לי אפשרות לקחת את זה בצורה אחרת, אני לא יכול לבקר אותו. אין לי נתונים, שום דבר. ולכן מה שהוא עושה, עושה.

חיים: זאת אומרת מבחינתך עד עכשיו התפקוד של ארצות הברית, הוא בסדר.

אם אנחנו מסתכלים אחורנית, אז כנראה שכן.

חיים: למרות סירובה לספק מטוסים לאוקראינה, ארצות הברית ונאט"ו כן מתגברות כוחות שריון וכוחות קרקע אחרים לפולין שגובלת באוקראינה. האם אתה רואה סכנה להתלקחות מלחמת עולם כתוצאה מהמלחמה באוקראינה?

אני חושב, שכל ארצות נאט"ו דואגות מאוד שזה לא יקרה ובצורה כזאת, כמו שהן פעלו עד כה, זה לא יקרה. אבל יחד עם זאת, הם מתישים את רוסיה. ומגיעים למצבים שלרוסים לא יהיה עוד מעט נשק, אספקה ותחמושת.

חיים: אתה חושב שההתשה של רוסיה זה חלק מהמטרות שלהן, אחת לפחות?

המטרה שלהן זה לרוקן את רוסיה מהכול ובזה הן רואות את ההצלחה.

חיים: אם היה נוצר מצב שיש התלקחות בין נאט"ו וארצות הברית כנגד רוסיה, אתה רואה מצב שזה הופך להיות מלחמה גרעינית?

בינתיים לא.

חיים: אתה חושב שהם יצליחו באסטרטגיה הזאת?

הן משתדלות, אבל בינתיים יש דברים שמאוד משנים את המפה הכללית. כמה אנשים ימותו, כמה אנשים יעלו במקומם. אפשר כאן לשנות את הדברים, המצב הוא מאוד מעניין. בזה מבררים הרבה נקודות באופי של האדם, של העמים, ובכלל בין טוב ורע גלובלי.

נורמה: השבוע ראשי הממשלות של פולין, צ'כיה וסלובניה נסעו ברכבת לפגישה עם נשיא אוקראינה בקייב. זאת היתה פגישה של עשרים וארבע שעות. מנהיגי אירופה אומרים שהמלחמה הזו עשתה יותר לאיחוד מערב אירופה מכל אירוע מאז תום מלחמת העולם השנייה ושהיבשת תצא מצוידת טוב יותר להתמודדות עם איומים ביטחוניים.

בינתיים מדינות נורדיות, כמו נורבגיה, שבדיה ופינלנד כבר שואלות מי הבאה בתור אחרי אוקראינה.

ושאלתנו, מה עמדת הכוח של אירופה ביחס לארצות הברית כתוצאה מהמלחמה?

אנחנו צריכים להבין שרוסיה שיחקה כאן תפקיד מצוין. היא קרבה בין מדינות אירופה, היא נתנה להן נענוע, שיבינו איפה הן קיימות ולא ישתוקקו רק לקבל מרוסיה נפט וגז זולים. ויש כאן עוד עניין של ביטחון וגאווה לאומית. את העבודה הזו עשו הרוסים, לא שהם רצו בזה, אבל זה מה שיצא.

המדינות האלה ובכלל אירופה עצמה, לא רוצות להחזיק את עצמן. כל מדינה מוכנה לתת לביטחון 2% מסך כול מה שיש לה וזה לא מספיק. הן משאירות לעצמן הרבה שמנת, כך שהן לא יכולות לחשוב שזה יעזור להן לחיות רגועות. לכן מה שעשתה רוסיה עם אוקראינה, זה עובד על כולם, עכשיו כולם רוצים וחושבים אם להיכנס לנאט"ו ולנאט"ו יש בעיה, היא חייבת להראות לכולם עד כמה שהארגון דואג לכל אחד ואחד.

המצב טוב, הוא מנענע את כל המדינות באירופה, שיפסיקו לחשוב על השומן שלהן. כי כשמבקשים להעלות בחצי אחוז את התרומה לכוח הצבאי של אירופה, יש צעקות והמדינות טוענות שאינן מסוגלות. אז הן צריכות לקבל מכות כדי להרגיש שעל ביטחון ועל שקט צריכים לשלם וזה לא קיים באירופה וחבל. נקווה שעכשיו זה קצת ישתנה.

נורמה: אז כשהן אומרות שהמלחמה מאחדת את אירופה, הן צודקות?

ודאי שצודקות. הבורא דרך רוסיה עושה טובה גדולה לאירופה.

נורמה: אפשר לקרוא לזה "איחוד"?

זה לא איחוד, כי זה לא לפי הרצון ולא לפי התוכנית שלהן, אלא מחוסר ברירה. אבל בכל זאת זה משהו.

נורמה: יותר טוב ממה שהיה קודם?

יכול להיות, עוד צעד אחד כדי לראות את האמת, עד כמה הן לא שוות כלום.

נורמה: האם כתוצאה מההתארגנות של המלחמה בנאט"ו, אירופה תהיה יותר מצוידת לאיומים ביטחוניים.

אם הם יהיו באמת מחוברים כמו שהם נמצאים בנאט"ו, אז תלוי מה זה נאט"ו. יכול להיות שיש ביניהן הסכמים אבל אף אחת לא מסוגלת ולא רוצה לקיים אותם, ואם יש איזו בעיה מתחילים דיונים ועוד דיונים. אני לא יודע, אני מאוד פסימי כלפיי אירופה.

נורמה: מאיזו בחינה?

מבחינת ההסכם שיש ביניהם. הם יכולים לשחק בכל מיני מלחמות ביניהם, כאילו במשחקים, אבל לגופו של עניין לא נראה לי שזה רציני. אנחנו רואים שהאמריקאים בשקט בשקט אבל הם פיתחו את הנשק הנכון ודאגו לזה.

נורמה: דיברת קודם על הכוח העליון, על הבורא בתוך התמונה הזאת. מה באמת הבורא רוצה מכל העולם, מאירופה, מארצות הברית, מהמלחמה הזאת? מה צריך להבין מכל המערבולת?

מה אנחנו רוצים, או מה הבורא רוצה מאיתנו? שנבין שבלי שנתחבר בינינו לא נוכל להתמודד עם החיים. שנלמד מכל המקרים האלו שרק החיבור יכול להבטיח לנו עתיד טוב, או בכלל להבטיח לנו עתיד. אחר כך, בשלב הבא, שנרצה את האיחוד לא בגלל שאנחנו רוצים לחיות, אלא בגלל שאנחנו רוצים לחיות נכון, ולברר מה זה נקרא אמת, נכון. הדברים האלה מתגלגלים מהר מאוד ונקלטים מהר מאוד בבני האדם, רק שיבואו להכרת הרע וזהו. הסבל שאנחנו סובלים מהר מאוד מלמד אותנו מה צריך לעשות כדי להפטר ממנו וכך מגיעים להחלטות נכונות.

נורמה: אמרת "צריכים להתחבר". במקרה הזה ספציפי מדובר על חיבור בין בני האדם, בין המדינות, באיזו רמה מדובר?

אנחנו צריכים להיות מחוברים במוח ובלב, ולהשתוקק לחיבור הזה, לאיחוד הזה.

נורמה: שאלה אחרונה, האם נראה עוד מלחמות כמו שאנחנו רואים כרגע בין רוסיה ואוקראינה, יהיו עוד מלחמות בין מדינות באירופה?

כן. אבל לא עכשיו, לא מיד. אבל כן.

נורמה: באילו מדינות?

בשביל מה לנו לדבר על זה עכשיו? יש עוד בירורים בעולם שלנו, במיוחד בין ישראל לארצות ערב. יש עוד בירורים פה ושם, תלוי על איזה מלחמות אנחנו מדברים. אפילו מלחמות דת יכולות פתאום להתלהט.

דודי: כשאתה אומר שיש עוד בירורים, אתה רואה מלחמה כבירור עבור האנושות.

וודאי שזה בירור. תראה איזה בירורים היו ממלחמה הזאת, שדווקא בכוח אי אפשר לעשות כלום, רק ברוח. אני חושב שמלחמה הזאת לימדה אותנו הרבה.

דודי: למה צריך שכל כך הרבה אנשים ימותו וכל כך הרבה סבל בשביל בירור?

זה תיקון. מוות זה תיקון.

דודי: אז אנחנו צריכים להסתכל על המלחמה קודם כל כתהליך שהכוח העליון בא לברר לנו ובסוף כתיקון? שנסתכל על הדברים כתיקון.

כן. כתיקון. כבירורים ותיקונים.

דודי: את מי זה מתקן? מי נגיד יוצא מהמלחמה מתוקן?

האגו, האגו שלנו שסובל, בצורה כזו הוא מיתקן. אז ימותו כמה מיליונים, כמה מיליארדים, ובצורה כזאת האגו יהיה יותר מתוקן, יותר מוכן לתיקונים.

דודי: אפשר אחרת או שזה המסלול?

לא, אי אפשר אחרת.

דודי: מתי יתאפשר תיקון בצורה אחרת, בירור בצורה אחרת?

מתי שיעשו. אבל בינתיים אף אחד לא מוכן.

דודי: למה מוות זה תיקון?

כי הרצון לקבל גומר את תפקידו, ומתחיל סיבוב חדש.

דודי: אם אני מסתכל על מלחמת העולם השנייה, מתו בה כל כך הרבה אנשים, היו כל כך הרבה דברים. גם עליה אתה אומר שהיא היתה בירור ותיקון? מה יצא מזה? הנה, אנחנו שוב פעם בתוך מלחמה.

אתה לא רואה את זה, אבל בכל זאת אלו תיקונים. כל הדברים האלו הם רק תיקונים.

דודי: כשאתה מסתכל על המלחמה הזאת, איזה תיקון אתה רואה?

אני רואה בכלל רק תיקונים בכל העולם. הכול זה רק תיקונים.

דודי: איזה תיקון אתה רואה כמקובל כשאתה מסתכל, אנחנו רואים מוות והרס ודמעות של אימהות, ואתה רואה תיקונים?

אני רואה שכל הדברים האלה הם תיקונים גדולים, כי אנשים סובלים מהתפרצות האגו בהם, הם לא רוצים להסכים לתיקון של האגו, ולכן הם סובלים.

דודי: ברור. נעבור לישראל. בעוד שכולם עסוקים במלחמה באוקראינה בישראל מתקבלים עוד ועוד דיווחים על פיגועים בירושלים, רק בשבועיים האחרונים היו שישה פיגועי דקירה שבהם נפצעו אנשי כוחות הביטחון.

במערכת הביטחון חוששים מהסלמה לקראת חודש הרמדאן המוסלמי שיחל בעוד כשבועיים, דבר שעלול גם להביא לסבב לחימה נוסף בגבול הרצועה, וכבר מתגברים שם את הכוחות. אנחנו רואים שגל טרור כזה תמיד מתגבר לפני הרמאדן והופך למסורת שלילית. איך אפשר למנוע את גל האלימות המתקרב הזה פה בישראל ולהביא להרגעה משמעותית של הרוחות?

אני לא מומחה בזה. אני לא יודע. אני רואה רק דבר אחד, שהגישה הטובה, היפה, לנסות איכשהו לנהל איתם היחסים לא פועלת. היא לא פועלת במגזר הערבי. גם בינם לעצמם, וגם מצד מישהו שבא אליהם ורוצה להגיע איתם להידברות, ליחסים טובים. אין דבר כזה, רק גישה של יד קשה, ואז הם נכנעים ומבינים שאי אפשר אחרת. כך אני חושב, אני לא מומחה בזה אבל כך נראה לי. לא חובה להאמין בזה, אבל נראה לי שזה מה שהאומה הזאת במיוחד מרגישה ומכבדת.

דודי: אתה לא רואה ביניהם אפילו קומץ קטן שרוצה להתקרב?

יש, בטוח שיש, אני מכיר אנשים כאלו, אני מכיר אותם טוב. שכשהם מגיעים ארצה מחו"ל, כי הם חיים שם, הם מביאים לי מתנות. הם אנשים מיוחדים, מכובדים, יש ד"ר מאיטליה, מהנדס מגרמניה ממש אנשים טובים. אפילו לפני שהם נוסעים לכפר לבקר את המשפחה, את הקרובים שלהם, בדרך משדה התעופה הם באים אליי. ואני מאוד שמח בהם, אבל הם יחידים, ואי אפשר לבנות על היחסים שלהם, במיוחד כלפיי, שככה יהיה היחס בין עם לעם.

דודי: גם בדף הפייסבוק שלך בישראל יש הרבה ערבים, דוברי שפה ערבית, שמאוד מעריכים את מה שאתה אומר.

אין שום ספק שיש ביניהם אנשים מיוחדים, הרבה יותר טובים מהיהודים, שמוכנים לשלום ולחיבור, אבל אנחנו מדברים על טבע העם, על הטבע של העם.

דודי: בהמשך לנושא הקודם אמרנו שאין מלחמה, אלא יש בירור, יש תיקון. למשל היחס של היהודים לערבים, או המתח בתוך ישראל, לאיזה בירור ותיקון הוא מוליך אותנו?

אין מה לברר. אם תברר תגיע להסלמה. מה שאנחנו צריכים לעשות פשוט לדבר על זה, אבל הדיבור הוא לא בירור, כי בירור רק מברר עד כמה אנחנו שונים, רחוקים וכן הלאה. אנחנו צריכים רק דבר אחד, להביא אנשים חשובים ומכובדים משני העמים ולעשות עמהם דיונים בטלוויזיה שכולם ידעו שבכל זאת מדברים, על ידי זה יכולים איכשהו להתקרב בדעות, ובכלל דיבורים עוזרים. אבל לא לחשוב שמשהו ישתנה.

דודי: על מה הם צריכים לדבר ביניהם בפני כולם?

סתם דיבורים יפים ככל האפשר, אבל זה לא יעשה שום דבר, אלא כדי להראות שיש כאלו וכאלו תנועות וזרמים.

דודי: ברוח הניסיונות עכשיו לפייס בין רוסיה לאוקראינה רואים שיש כל מיני מאמצים לתווך ביניהם. האם יש מקום שיעשו גם פיוס בין ישראל לפלסטינים?

אני לא חושב שגם זה וגם זה ייתנו פירות. רק על ידי הפצת חכמת הקבלה נוכל להגיע למצב ש"איש את רעהו יעזורו", ונגיע כולנו לא רק לדיבור בינינו אלא גם לחיבוק.

שלי: היום אנחנו חוגגים את פורים אחרי שנתיים מאוד טעונות שעברו על העולם ועל האנושות ומלחמה קשה שמתנהלת בין אוקראינה לרוסיה. בכל זאת זה חודש אדר וכתוב שצריך להרבות בשמחה. איך לשמור על שמחה?

אנחנו שומרים על שורש השמחה שיש בכוחות רוחניים, והשורש הזה קיים, חי ומתפתח, והוא עומד כדי לפתוח את עצמו ולהביא לעולם הזה את האור של פורים. הוא צריך להגיע, ואנחנו צריכים לעורר את האור הזה.

שלי: איך מעוררים אור של שמחה?

על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו ונכללים בכוח העליון ודורשים שהוא יאיר עלינו ויכנס בנו. בצורה כזאת אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה הוא מתקרב, וכך נגיע להרגשת השמחה מרחוק עד שנקרב אותו עוד ועוד. בטקסט של ההגדה כתוב עד כמה המצבים האלה של איום ומוות יכולים להיות קרובים למצבים של שמחה, ביטחון וחיבוק של כולם.

שלי: האם ''מוכרחים להיות שמח'' זה כמו ציווי שאינו תלוי באדם? האם אני לא אמורה להפוך עכשיו לשמחה אלא למשוך אור שהופך אותי לשמחה?

מוכרחים להיות שמח זה כשאנחנו מכירים את כול התהליך שאנחנו צריכים לעבור, מבינים אותו, מרגישים ומממשים אותו. עד שממש בכוח, לא בפועל, כבר מרגישים שנכללים בשמחה, ומחייבים את כוחות השמחה שיבואו אלינו מלמעלה וישלימו את המצב שלנו עד שזה יקרה כאן למטה.

שלי: כדי למשוך את כוחות השמחה, האם צריך לנסות להיות שמחים גם ברמה הגשמית, הפיזית?

אנחנו צריכים להשתדל בעולם שלנו לבצע גם את אותן הפעולות שאנחנו חושבים לבצע בעולם הרוחני. זה נקרא שהשורש הרוחני נוגע בענף הגשמי.

שלי: האם צריך לנסות לאמץ התנהגות של שמחה גם אם מרגישים כבדות, הרגשה רעה, לעשות מאמץ כזה?

וודאי. לכן יש אפילו מצווה לשתות.

שלי: וכשאדם מרגיש שקורים דברים רעים או קשים בחיים שלו, האם הוא צריך לנסות לצאת מהם ולחשוב על שמחה?

וודאי, על זה בכלל אין שאלה. כי אם הוא מרגיש במצבים הרעים רע, סימן שהוא לא מגיע לשורש שלהם, והשורש שלהם הוא וודאי השורש הטוב.

שלי: מאיפה הוא לוקח כוחות?

מהסביבה. לכן כל החגים שלנו צריכים להיות בסביבה נכונה וטובה.

נורמה: בזמן שהעולם עסוק במלחמה בין רוסיה ואוקראינה הקורונה שוב מתפשטת במדינות רבות בכל היבשות. בסין נכנסו לסגר יותר מחמישים מיליון איש. בהונג קונג יש עלייה במספר המתים. בישראל ההדבקה גם בעלייה, במיוחד של הווריאנט החדש ששולט היום, BA2, שילוב של ווריאנטים. לאור המשך הקורונה לאן העולם הולך?

העולם כרגיל הולך לגמר התיקון, רק התהליך שהוא עובר הוא תהליך עם קצת חידושים בדרך. אבל צריכים בכל זאת להיזהר מלהידבק.

נורמה: למה הקורונה חוזרת?

היא לא הלכה לאף מקום, פשוט היו לנו חדשות יותר חשובות כביכול. אני לא חושב שהיא חוזרת, היא התפתחה והיא נמשכת, אלא מתי שנוח לנו אנחנו חוזרים אליה. כך נראה לי אבל אני לא בטוח. אני לא מפחד לא מכיוון זה ולא מכיוון זה, נקבל כול מה שמגיע מהבורא.

נורמה: למה בזמננו יש תופעות גלובליות מסיביות כמו מלחמה וקורונה באותו זמן?

זו תכנית עליונה. אבל כנראה שלא מספיק לנו רק דבר אחד, צריך שיהיו שניים.

(סוף השיחה)