החברים הם חלקי המלכות
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 25.09.25 – אחרי עריכה
דודי: המאמר שקראנו עכשיו הוא מאמר מורכב, קשה להבנה.
כן.
דודי: לא משהו חברתי, קל, ברור, אלו המון פרטים.
מושי: הוא כאילו לא מדבר על המצב שלנו, בוא נגיד ככה, לא הרגשתי.
הוא מדבר על המצב שלנו.
מושי: על המצב שלנו?
דודי: זה מה שרציתי בדיוק לשאול. כי גם אני הרגשתי שזה לא קרוב לי, וניסיתי לחפש איפה להכניס את עצמי בפנים. נגיד שהוא אומר מלכות ובינה, מה אני מחפש? אני רוצה להתפלל על העשירייה, אני רוצה עכשיו להיות פה בינינו, איפה אני מדביק את זה לרגש, לקשר בינינו?
הוא שואל. מאיפה הוא התחיל לשאול? מפסקה שנייה אני חושב.
דודי: איפה השאלות שלו?
כן.
דודי: יש פה כמה שאלות שהוא מעלה.
רואי: בפסקה שנייה.
דודי: "ושואל, מה הם אומרים. כלומר, למה חולקים זה על זה בפירוש של בהבראם", זה אומר, זה חסד, וזה אומר אחרת. אחר כך הוא ממשיך, האם הבורא ברא את הכול, את כל העולמות, המלאכים, השרפים, בשביל שיהיה בסוף קשר בין אדם לחברו? בשביל מה הוא צריך את זה? ויש פה עוד שאלות שהוא מעלה. "יש שתי מיני דרשות, א' מטעם שכינתא, וב' מטעם אברהם, שהוא חסד."1 והוא פותח עוד שאלות. אבל השאלות הן שאלות גדולות כאלה, לא שאלות שאדם שואל.
למה? כשאדם שואל לפי מה שהוא קורא, אלו שאלות לעניין.
אילן: הוא שואל אחר כך, "ושאלנו, וכי בשביל חסד כדאי לברוא עולם הבא ועולם הזה. אבל כפי שביארנו לעיל, שמטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, אי אפשר שיתגלה הטוב והעונג מטרם שיוכלו לקבל בעמ"נ להשפיע, אם כן אין מקום שתוכל המטרה להגיע לשלימותה".
דודי: כשכתוב במאמרי רב"ש "מלכות", כשקוראים עכשיו כמו שכתוב כאן, למה אני משייך את המילה מלכות, האם זה משהו אי שם, קוסמי, או שהוא מדבר עלי?
על הלב.
דודי: על הלב שלי.
כן.
דודי: על הלב האטום שלי?
כך אני חושב. הלב של האדם.
דודי: וכשהוא כותב "בינה"?
בינה זו כבר מלכות שהיא מכוונת לבינה ולכתר.
דודי: העשירייה, החברים שלי, איפה הם?
תן מקום.
דודי: הלב שלי צריך להתחבר עם לבבות החברים, להגיע ללב משותף.
כן.
דודי: ובשפה קבלית, המלכות, מה היא רוצה?
המלכות רוצה להיות דבוקה בכתר.
דודי: איפה החברים פה בין המלכות לכתר? מי הם?
החברים, זה אתה מודה, זה אתה המביא אותם לתיקון.
דודי: לא הבנתי, אני מביא את החברים לתיקון?
כן.
דודי: אני חוזר עוד פעם לשפה של הקבלה. מלכות, מה זה אומר? איפה החברים בין מלכות, בינה וכתר? מה מסמלים החברים? אם מלכות מסמלת את הלב, כתר מסמל את הבורא, אז מי הם החברים בסכמה הזאת?
אם אתה רוצה להגיע לדרגת השפעה, למצב של השפעה, אז אתה צריך לשם זה לפנות לבורא, ולבקש ממנו תיקון לרצון לקבל שלך שהוא נקרא לב.
דודי: אז אני לא צריך חברים. אני המלכות, הלב, פונה לבורא, לכתר, שיתקן אותי לבינה, שאני אהיה דומה בתכונות שלי אליו.
כן.
דודי: מי הם החברים בציר הזה?
בציר הזה אלו החברים שנמצאים איתך יחד באותו תהליך.
דודי: הם לא קשורים למלכות, לבינה, לכתר, הם משהו אחר.
הם חלקי המלכות.
דודי: האם המלכות שלי היא חלק?
המלכות שלך היא גם חלק מהמלכות הכללית.
דודי: האם אנחנו רוצים להרכיב מלכות משותפת?
כן.
דודי: האם זו העבודה שלנו בסוף, עבודת העשירייה?
כן.
דודי: מובן יותר. לכולם ברור?
אילן: לכולם ברור? אני רואה שאנחנו נמצאים באמצע תהליך, אני לא יודע אם באמצע, אבל בטח שלא בסוף התהליך. כי ברור, והוא גם כותב פה, שצריך להגיע לתכונת השפעה בסופו של דבר. אבל אנחנו נמצאים בתהליך, והוא כותב על זה פה, שמפרש האר"י, "וזה לשונו, "וזה סוד בהבראם, ב"ה" בראם, כי כל הנבראים היו בחינת ה' פרצופים, הן באצילות והן בבי"ע. וזה סוד ה' זעירא דמלכות דא"ק, אחר שנתמעטה בסוף ז"ת שלה". אנחנו עוד לא שם.
"ומפרש שם (באור פשוט), שעולם התיקון הנקרא אבי"ע, יצאו ממלכות אחר, שנמתקה במידת הרחמים, הנקרא צמצום ב', ששם היה המיעוט במלכות. לכן נקראת מלכות ה' זעירא.
משמע מכאן, שענין ה' ש"בהבראם", שמפרשים, שהכוונה על השכינה שקבלה תיקון, המכונה שיתוף מידת הרחמים בדין, שפירושו הוא, שמלכות הנקרא מידת הדין, שהיא שורש הנבראים, שהוא הרצון לקבל, שהיא הכלי הצריכה לקבל", כל זה אנחנו, "שהכלי הצריכה לקבל את המטרה של הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, והיא הכלי קבלה להטוב ועונג, שזהו חומר הנבראים, היינו הרצון לקבל הנאה ותענוג ממנו יתברך, אלא מסיבת תיקון של השתוות הצורה כנ"ל, נעשה דין, שאסור להשתמש עם כלי קבלה זו, אם לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע. וזה נקרא בשם צמצום ודין.
והיות שאין קיום העולם בלי תיקון זה, הנקרא מקבל בעל מנת להשפיע, אחרת אין שום גילוי שפע לתחתונים, מחמת הצמצום והדין, שנעשה לצורך תיקון העולם. אבל איך יכולים להגיע לשנות את טבע הבריאה, שהוא בחינת מקבל, להיות משפיע."
זאת שאלה.
אילן: זו השאלה.
כן.
אילן: נתפלל.
דודי: אבל זה בצורה עממית יותר. מה מחבר בין חלקי מלכויות?
מה זה חלקי מלכויות?
דודי: אמרנו שאנחנו צריכים להיות מלכות אחת.
כן.
דודי: האם אפשר להגיד שכל אחד הוא חלק מהמלכות הכללית?
כן.
דודי: ואנחנו צריכים להתחבר למלכות אחת.
כן.
דודי: אז מה מחבר את חלקי המלכויות האלה?
כוונה אחת.
דודי: מהי הכוונה?
הכוונה היא מה אני רוצה שמלכות שלי תקיים על ידי קריאה נגיד.
דודי: האם הכוונה היא חלק מהמלכות?
כן.
דודי: היא חלק מהמלכות, היא לא שייכת לבינה או לכתר או למשהו אחר.
לא.
דודי: הנקודה שבלב שבאדם, האם היא חלק המלכות?
כן.
דודי: אז מה זה "חלק אלוה ממעל?"
"חלק אלוה ממעל", זאת אומרת, חלק מהכתר שהוא מאיר למלכות שמוכנה לזה.
דודי: האם הנקודה שבלב היא חלק מהכתר שמאיר במלכות?
כן.
דודי: או שהיא חלק מהמלכות עצמה?
אם אנחנו מדברים על המלכות, אז המלכות הזאת עכשיו רוצה להיות דבוקה בכתר, שהוא יאיר אליה.
דודי: ומהי בינה?
הבינה היא כבר באמצע.
דודי: מה היא מסמלת פה?
היא מסמלת רק רצון להשפיע.
דודי: אז יש לנו מלכות שהיא על מנת לקבל, בינה שהיא בעל מנת להשפיע, ואז דבקות עם הכתר.
כן.
דודי: מה שאר הספירות, מה התפקיד שלהן? למה הן נועדו? מספיק את זה.
כתר הוא השורש לכולם, ואחר כך יש חכמה, בינה, כך להתחיל?
דודי: לא, אני רוצה להבין בפשטות. יש עשירייה, חיבור בין חברים שמגלים בורא, זה בסוף מה שאנחנו אומרים. "תתחברו ביניכם, תתקנו את הכוונה לעל מנת להשפיע, ותרגישו את העליון ביניכם".
כן.
דודי: אני שומע פה סך הכול שלוש ספירות, מלכות, בינה, כתר.
זה באמת כך.
דודי: אז למה אנחנו צריכים את כל הספירות מסביב, מה תפקידן?
שיהיה יותר קל לפרש. אין לרב"ש כזה חומר?
דודי: בטח שיש, עכשיו נחפש.
(סוף השיחה)
-
ושואל, מה הם אומרים. כלומר, למה חולקים זה על זה בפירוש בהבראם. ומשיב, אלא דא חסד, זה שאומר, שבהבראם רומז לאברהם, היינו חסד, שבשביל חסד נברא העולם. ודא שכינתא. וזהו שאומר ב"ה" בראם, היינו השכינה. ואין קושיא מאחד על חבירו, כי הכל יורד ביחד. כלומר, אם החסד בעולם, גם השכינה בעולם. וכן להיפך. ועל כן ב' המשמעויות, חסד ושכינה, ענין אחד הוא. והאי והאי הוי. והעולם נברא בשביל החסד ובשביל השכינה. ויש להבין במה שהוא מפרש, בהבראם, באברהם, שהוא חסד. היינו, שבשביל חסד נברא העולם".
ויש להבין בענין החסד. הלא זה הוא רק ענין ששייך לבין אדם לחברו. וכי כדי שכל אחד יעשה חסד עם חבירו, ברא הקב"ה את העולמות העליונים, ועולם המלאכים, והשרפים. והכל בכדי שראובן יעשה חסד עם שמעון, וכדומה. מה יהיה להקב"ה מזה. היתכן לומר דבר כזה. ולפי זה צריכים להבין מהו חסד, שאמר, שבשביל חסד נברא העולם.
זה ידוע, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. אם כן יש לשאול, מה הוא שאומרים על הכתוב, "אלה תולדות שמים בהבראם", שתי מיני דרשות: א' מטעם שכינתא, וב' מטעם אברהם, שהוא חסד. (כתבי רב"ש, כרך א' מאמר "ענין החסד")↩