עולמות נפגשים

קבלה ומדע - 29

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 09.01.15 – לאחר עריכה

בן ציון: בתכנית זו אנחנו עורכים השוואה בין חכמת הקבלה והמדע, כך אנחנו לומדים קצת יותר על מהות חכמת הקבלה ועל התפתחות האדם. הפעם נדבר על כוחות נסתרים ביומיום. בדרך כלל כשאומרים כוחות נסתרים, מייחסים זאת לחכמת הקבלה, שעוסקת בכוחות שונים שאותם אנחנו לא מרגישים. אבל גם במדע יש הרבה מאוד כוחות שפועלים ואנחנו לא מרגישים אותם.

מה אנחנו מרגישים? שאם אני קופץ למעלה, אז יש כוח שמושך אותי למטה, זה לא כוח נסתר.

בן ציון: אתן כמה דוגמאות, ונראה איך אנחנו בכלל לא מודעים לכך שיש בכלל כוחות שמזיזים אותנו אפילו בעולם שלנו. ניקח נניח דוגמה ראשונה, יש כוחות גרעיניים, כוח גרעיני חלש, כוח גרעיני חזק, שהם מחזיקים את האטום שלנו. ואנחנו כבני אדם בכלל לא מרגישים אותם, אבל יחד עם זאת בלי הכוחות האלה האטומים לא היו קיימים.

החומר לא היה קיים.

בן ציון: אז לא היינו קיימים. זאת אומרת, יש כוחות שמחזיקים אותנו, ואנחנו בכלל לא מרגישים אותם.

אנחנו גם גילינו אותם בשלב מסוים. השאלה היא אחרת, למה כל כך חשוב אם אנחנו מגלים את הכוחות האלה או לא. הם פועלים? פועלים. אנחנו חיים? חיים. לגלות או לא לגלות אותם, לדעת עליהם או לא לדעת עליהם זה כבר דבר משני, העיקר שהם קיימים. כי בלעדיהם לא היינו קיימים.

בן ציון: עובדה שזה לא מספק אותנו.

נכון, אבל יש עוד הרבה מאוד תופעות שאנחנו ודאי לא מגלים.

בן ציון: אז נניח בדוגמה על הכוחות באטום שבלעדיהם לא היתה מציאות ואנחנו בעצמנו לא היינו קיימים ואנחנו גם לא מרגישים אותם, האם זה טבעם גם של הכוחות הרוחניים? האם הם כאלה קטנים ונדרשת רגישות גבוהה כדי להרגיש אותם? איך אפשר להשוות?

יש הבדל בין רוחניות לגשמיות, אלה שני עולמות, שני סוגי קיום. כוחות שפועלים לטובת עצמם, למשוך דבר טוב או לדחות דבר רע לאותו אובייקט, נקראים כוחות האגו או כוחות חומריים, או כוחות דעולם הזה. לא חשוב באיזו רמה, אם זה ברמת החומר או הדומם הצומח או החי או אפילו המדבר. אלה יכולים להיות כוחות מחשבה, כוחות רצון, כוחות של פעולות. כוחות שקיימים בחומר החי, בחומר הצומח, זה כבר לא חשוב.

וישנם עוד כוחות שפועלים בחומר, שמטרתם להיטיב לזולת, להשפיע, לתת מעצמו. אלה כוחות שקודם כל מצטרפים לזולת, סופגים את הרצון שלו, ואז עובדים לפי הרצון שלו. זאת אומרת, לעבוד לפי רצון הזולת זה נקרא להשפיע לו. ואז מדובר על עולם אחר לגמרי. הכוחות האלה נקראים כוחות רוחניים. הם לא נמצאים בטבע שלנו, אנחנו יכולים להגיע לטבע הזה, לבנות את הכוחות האלה על ידי הכוח הנסתר הכללי שנקרא אור עליון, וזה נמצא לפנינו.

בן ציון: איך היית מגדיר את חוסר הרגישות שלנו לכוחות רוחניים לעומת חוסר הרגישות שלנו לכוחות גשמיים, שגם אותם אנחנו לא מרגישים. מה ההבדל בין חוסר הרגישות הזה וחוסר הרגישות הזה?

חוסר רגישות של כוחות גשמיים זה חוסר רגישות כזה, שאנחנו יכולים על ידי כל מיני מכשירים, או תצפיות להתחיל להרגיש, לגלות, אנחנו יכולים לבנות מכשירים, מיקרוסקופים, טלסקופים, כל מיני מאיצי החלקיקים ולגלות את אותם כוחות. אנחנו יכולים גם למדוד אותם, לראות אותם, להרגיש אותם. ודאי שלא בעין שלנו, העין שלנו תופסת ספקטרום מצומצם מאוד של כל התופעות, אבל זה אפשרי.

מה שאין כן הכוחות הרוחניים, אותם אנחנו לא מסוגלים לתפוס. האמת, שהם לא קיימים לפני שאנחנו מייצבים בתוכנו תנאים להרגיש אותם, לגלות אותם, לייצב אותם. כי בכל מה שאנחנו מדברים עליו בחכמת הקבלה, העולמות, הפרצופים, הספירות והפעולות הרוחניות, היינו בעל מנת להשפיע, מי עושה את זה בעל מנת להשפיע? אלא שהאדם, יכול על ידי כוח עליון להגיע להידמות לכוח עליון ולהיות גם כן המשפיע.

אבל אם אדם לא מגיע להידמות לכוח עליון, לכוח השפעה, אז אין אף אחד שמשפיע. אז אין כוחות חוץ מהכוח העליון עצמו.

בן ציון: זאת אומרת, האדם הוא זה שמפיק אותם, הוא בעצם מייצר אותם, כמו נניח שאני בונה איזו תחנה ואני מייצר את האנרגיה. אם לא בניתי תחנה, אז האנרגיה כאילו לא קיימת.

נכון. כל העולמות העליונים וכל מה שיש בהם לא קיימים, אלא אם אדם מייצר אותם.

בן ציון: אם נתעמק בזה עוד קצת, במה זה שונה מכוח אחר שאני לא מרגיש ופתאום אני מגלה אותו? מה הניואנס, להבחין בכך שזה כוח שאני חייב להפיק בעצמי, שאוכל לייצר אותו ורק אז אני אהיה נוכח בקיומו?

זה אותו דבר גם בעולם שלנו. אם אנחנו לא מגלים משהו, התופעה הזאת לא קיימת. היא קיימת אך ורק כשאנחנו מסוגלים לגלות אותה.

בן ציון: אנחנו מורגלים מאוד בפעולתם של כוח הכובד, כוח הגרביטציה, כל אחד מכיר את העובדה שכשהוא נופל על הרצפה מגובה רב הוא מרגיש שהוא נופל על הקרקע, והוא מרגיש אולי איזו מכה שהוא מקבל. האם כך הוא מרגיש את כוח הגרביטציה? עדיין לא, אולי הוא רואה שהרצפה מתקרבת אליו. אם למשל היה עוצם עיניים הוא היה מרגיש אולי שהוא כאילו מרחף, כשהוא נופל מגובה. אבל מה קורה? אם אנחנו מסתכלים על שני גופים שנופלים יחד, נראה ששני הגופים האלה בסופו של דבר מתחילים להתקרב אחד לשני. ופה רק על ידי צפייה, דווקא בשני גופים, כשרואים שיש ביניהם איזו התקרבות, זה ניסוי מחשבתי שעשה איינשטיין, אז הוא אמר שיש כוח שפועל בין שני הגופים האלה. הוא דווקא הגדיר את הגרביטציה לא ככוח אחד שמושך רק למקום מסוים, למרכז כדור הארץ, אלא דווקא ככוח שפועל בין הגופים, כוח הגרביטציה.

יוצא מכאן שכדי להבחין בכוח היינו צריכים להסתכל על שני עצמים, זאת אומרת הכוח הוא כוח יחסי.

ודאי שהוא פועל בין שניים. כל הכוחות פועלים בין משהו למשהו.

בן ציון: אם אנחנו מדברים על נושא הגרביטציה, זה לא כל כך אינטואיטיבי לחשוב שעכשיו פועל בינינו איזה כוח גרביטציה. אולי אנחנו נמשכים לקרקע, אבל זה שפועל בינינו כוח גרביטציה, זו באמת הייתה תגלית מעניינת מאוד של איינשטיין שחשב על כך בצורה כזו. מה זה מלמד אותנו על האופי האמיתי של הכוחות שפועלים עלינו ונסתרים מאיתנו, כוחות שפועלים בינינו? גם הכוחות הרוחניים אלה כוחות שפועלים בינינו, רק אנחנו לא מזהים אותם?

אנחנו מדברים על הכוחות שפועלים לפי הטבע שמתגלה. הטבע שמתגלה זה טבע של העולם הגשמי. ואילו העולם הרוחני מתגלה, והכוחות שלו מתגלים, אך ורק כשאנחנו מפעילים אותם. אם אני לא מפעיל אותם, אין עולם רוחני. אין, הוא פשוט לא קיים וגם לא קיימים הכוחות השונים שלו, אלא יש רק כוח אחד שמפעיל את כל המציאות, שהוא כוח ההשפעה, הכוח העליון, הוא המפעיל.

וכוח השפעה מצידי קיים, אם אני מפעיל אותו, במידה הזאת אני גם מגלה אותו. ואם אין מצידי כוח השפעה, אז אני לא מגלה אותו, לכן אנחנו אומרים שהוא נסתר.

בן ציון: חכמי הקבלה גילו את הכוחות האלה, הם כתבו ספרים, זאת אומרת יש כבר מה שנקרא נוסחאות, כבר קיימת התיאוריה, המדע כאילו כתוב.

כן.

בן ציון: אז לא צריך להגיד כל פעם, זה לא קיים אם אנחנו לא נייצר את הכוחות, לא נגלה אותם. למה צריך כל פעם לחזור על זה? הם כבר התגלו.

אפשר לדבר ברמה כזאת, למרות שהרמה האמיתית היא הרבה יותר גבוהה.

בן ציון: כלומר?

היא טוענת שאם אני לא מייצר את הכוחות האלה, הם לא קיימים. הם לא קיימים. כמו שלא קיימים העולמות. העולמות העליונים, הגבוהים, החזקים, הגדולים, עולמות של השפעה, לא קיימים כל עוד אני לא נכנס ליכולת להשפיע. ואז אני בונה קשר ביני ובין העליון, "עליון" הכוונה לבורא, ואז שרשרת הכוחות שמקשרת אותי עם הבורא, נקראת "עולמות עליונים".

בן ציון: אם נחזור רגע לדוגמה של הגרביטציה שפועלת בין אנשים, בין שני אנשים, אותה נוסחה שאיינשטיין ניסח, בין שני גופים, שתי מסות, האם גם הכוח הרוחני פועל בין גופים, בין אנשים, בין נשמות? האם גם הכוח הרוחני פועל בצורה הדדית בין חלקים שונים? הוא מקרב, הוא דוחה חלקים שונים?

כן, אבל שוב אני אומר, אם אתה לא מפעיל אותם אז הם לא קיימים.

בן ציון: אנחנו מדברים על קבוצה, אנחנו מדברים על כל מיני חלקים, אומרים שיש כוחות שפועלים. מה נדרש כדי להבין את האינטראקציות של כוחות רוחניים, בדוגמה של איינשטיין ראינו שאם אין שני גופים שנופלים אי אפשר להבחין שיש כוח.

יש להתייחס לזה כעיקרון.

בן ציון: זאת אומרת זה עיקרון מנחה.

לכן כמו שאנחנו אומרים, אין בורא ללא נברא. כך, אין עולמות עליונים אלא אם יש נברא שבונה אותם בקשר בינו לבין הבורא, שרשרת כוחות שמקשרת אותי עם הבורא. אם אני יכול להתקשר אליו, השרשרת אליו נקראת עולמות עליונים, חמישה עולמות עליונים.

בן ציון: האם גם הכוח הרוחני הוא כוח יחסי? אפשר סתם כך לגלות אותו או שרק בין שניים, הוא מתגלה?

לכן אמרתי, אם אין אדם אין עולמות, זאת אומרת אין שום כוחות.

בן ציון: ניקח דוגמה נוספת, לחץ מהקרקע. אני רגיל להרגיש את הלחץ, עכשיו אנחנו יושבים, לוחצים על הקרקע עם הרגליים שלנו, מרגישים את הלחץ כשיושבים על הכיסא. מה קורה? מסתבר שהאטומים שלנו יוצרים איזשהו כוח, כוח חשמלי, וכתוצאה מזה יש גם כוח נגדי שמגיע מהקרקע שהוא גם שייך לאותו כוח משיכה גרביטציוני. אבל למעשה, אם הוא לא היה קיים, אז גם לא היינו מרגישים שאנחנו לוחצים את הכפות רגליים שלנו על הקרקע.

נכון, כן, כוח הלחיצה וכנגדו קיים כוח הדחייה.

בן ציון: אז שוב יש לנו פה עוד תופעה המעידה שיש פה כוחות, ואנחנו לא מודעים שיש פה בעצם כוחות, אלא אנחנו חיים במציאות לא של כוחות, שפועלים עלינו כוחות, שלוחצים עלינו כוחות.

יש כל הזמן בעיה, כשאתה אומר אנחנו חיים במציאות, אנחנו מגלים, או לא מגלים. אנחנו מדברים רק על מה שאנחנו באמת מגלים, מה שאנחנו לא מגלים אין מה לדבר עליו. לכן אם אדם מסוגל לגלות את הכוחות האלה שפועלים עליו בהתאם לכך שהוא נמצא בתוך הכוחות האלה, אז אותו דבר ברוחניות. אם אני מסוגל להפעיל את הכוח כנגדי, אז אני נמצא באינטראקציה עם הכוח העליון, עם הבורא, ואני יכול להגיד שהוא קיים, נמצא כאן כוח משיכה וכוח דחייה, כמו שאני ביחס לקרקע, כמו שאמרת.

בן ציון: נניח קראתי על איזו תגלית פיסיקלית או למדתי בבית ספר בשיעור פיסיקה שיש כוח גרביטציה וכוח שדוחה, הדוגמה שאני לוחץ על הקרקע ואני מרגיש. האם בכך שלמדתי, קראתי על כך בספר, אז עכשיו אני מודע לכך שיש כוח כזה? שאם עכשיו אני לוחץ על הקרקע, יש כוח שלוחץ עליי חזרה, ובגלל זה אני מודע לכוח הזה. איך זה על פי חכמת הקבלה?

זה שאתה למדת על כך, לא אומר כלום. גם בפיסיקה, אני יכול לקרוא בספר, אבל אני לא מרגיש את הכוחות האלה. אלא מישהו גילה ומספר לי על כך, וגם נותן לי דוגמה "אם תעשה כך וכך אז תגלה". אז אני יכול לחזור על הדוגמה שלו, על הניסוי שלו וגם לגלות את אותן תופעות.

אותו דבר בחכמת הקבלה, כתוב בספרי הקבלה על כל מיני תופעות שאותן גילו המקובלים, ופיתחו מערכת גדולה, ממש חכמה, שאותה הם גילו. זו בסך הכול מערכת שמקשרת את הנברא עם הבורא. ואז מתוך זה אדם יכול להתאמץ ובעצמו לפעול לפי עצות של מקובלים, וגם להביא את עצמו למצב שבו הוא יגלה את הכוחות האלה. כמו שאנחנו מגלים בעולם שלנו, את הכוחות החומריים, על ידי מכשירים שבונים אותם לשם כך, למטרה זו, אז בעולם הרוחני, אנחנו מגלים את הכוחות הרוחניים על ידי כך שאנחנו בונים מעצמנו מכשירים שמגלים את הכוחות העליונים, הרוחניים.

בן ציון: אני רוצה לערוך כאן השוואה שאולי תבהיר את הגישה המיוחדת שעליה אתה מדבר. אם הייתי יושב בהרצאה בפיסיקה, וישבתי בכאלה, אז כששמעתי את ההרצאה על כל מיני תופעות, המרצה בפיסיקה לא אמר, אם לא תעשה את זה ואת זה אתה לא תגלה את זה. הוא לא הדגיש לי את זה כל פעם. הוא לימד אותי את החומר, עשיתי מבחן וזהו. ואתה מדגיש כל הזמן, בכל משפט ומשפט, אם לא תעשה לא תגלה, אם לא תעשה לא תגלה.

כי כאן אתה המכשיר שמגלה. אם בפיסיקה אתה יכול לבנות מכשירים ועל ידם לגלות תופעות, אז בחכמת הקבלה אתה צריך לבנות את עצמך כמכשיר, ובעצמך, בתוכך, לגלות את התופעות. ואין גילוי מחוץ לך, הכול מתגלה ברצונות ובמחשבות שלך. ככל שתתקרב להידמות לכוח העליון במוח ובלב, וגם ברצון ובמחשבה, לפי זה תגלה אותו, וזה בעצם הכול.

בן ציון: ולמה באמת אותו מרצה בפיסיקה לא לוחץ על התלמידים או הסטודנטים לבדוק?

כי לא איכפת לו מה האופי של הסטודנט ומה הוא עושה עם עצמו, כי הוא יכול להיות פושע, לא חשוב מה ומי, ויחד עם זאת להיות גם פיסיקאי גדול. ובחכמת הקבלה אתה צריך להפוך את עצמך להיות דומה לכוח העליון שהוא טוב ומיטיב ונוהג באהבה כלפי כולם, אתה צריך להפוך את עצמך בדומה אליו, ואך ורק אז אתה יכול לגלות אותו, להתקשר אליו, להבין אותו.

בן ציון: למה למורה מקובל, יש את אלמנט הלחץ, של חיוב. הוא כביכול דורש מהלומד, לא להסתפק בזה ששמע את מה שאמר המקובל. כביכול לכל מה שאומר המקובל אין שום משמעות, מלבד זה ששמעת את מה ששמעת בהרצאה. כשלומדים פיסיקה, אין על התלמיד לחץ מצד המרצה להיכנס לאיזה תהליך.

כי בלימודים רגילים המרצה צריך ללחוץ עליך כדי שתלמד יותר ותנסה אולי לבנות מכשירים חדשים ולגלות תופעות חדשות מחוץ לך, אתה לא האובייקט, אותו מִתְקָן שבו יתגלו התופעות האלה. מה שאין כן בחכמת הקבלה, דווקא במידה שאתה משתנה ומתקרב בהשתוות הצורה לכוח העליון, אתה תגלה את התופעות, לכן הלחץ על הלומד הוא הכרחי. בחכמת הקבלה ההתקדמות היא לא על ידי זה שאתה מפתח איזו חכמה, אלא שאתה מפתח את השכל והרגש שלך להידמות לתכונת ההשפעה, לקראת אהבת הזולת. בהתאם לזה אתה מתקדם.

בן ציון: זאת אומרת עליך לא לשכוח שאתה האובייקט, שזה צריך לעבור בך ולכן אתה חייב להשתנות. כל הזמן צריכים להזכיר את העניין הזה.

כן.

בן ציון: כשאנחנו לועסים מסטיק, מסתבר שמה שגורם למסטיק להתרכך זה כוח חשמלי שאנחנו מפעילים. המולקולות באות במגע עם המים, עם הרוק שלנו, וכך אנו מפרקים את המסטיק. כך אנחנו גם מפצחים אגוזים, או גוזרים נייר באמצעות מספריים, מפעילים כוחות דחייה חשמליים של המספריים. יש הרבה דוגמאות לכך שאני מפעיל כוח חשמלי בכל הפעולות שאני עושה. האם גם האדם מפעיל כוחות? זה גם המודל בחכמת הקבלה?

כן. האדם מפעיל כוחות, הוא מקבל כוח מלמעלה כדי להשתנות, ומשתנה, ובהתאם לזה מגלה את הכוח שמשנה אותו.

בן ציון: זה אומר שהאדם הוא כביכול ה"מאסטר", והכוח הוא כביכול העבד שלו?

נכון, כן, הכול מתחיל מהאדם. ניתנו לאדם יכולת, כוח, הזדמנות, לשנות את עצמו. וזה תלוי באדם, זו הבחירה חופשית שלנו. אחרת לא הייתה לנו בכלל אף צורת חיים אנושיים, היינו כבהמות ולא הייתה לנו בכלל הבנה והכרה בחיים, כמו שעכשיו אנחנו מרגישים שיש לפנינו כל מיני הזדמנויות ואנחנו יכולים להשתמש בהן ולהגיע להתפתחות עד הצורה העליונה ביותר.

בן ציון: לפעמים אתה מדגיש דווקא מצב הפוך של אדם, שאדם הוא כמו עבד, הוא בעצם מופעל, אז מתי הוא הופך ל"מאסטר"?

במידה שהוא דומה לכוח העליון. במידה שתכונת ההשפעה קיימת בו, שהוא פיתח אותה, במידה הזאת הוא נעשה "מאסטר". במידה הזאת הוא מתחיל להשפיע על הגורל שלו, מתחיל להיכנס למערכת עליונה בצורה אקטיבית.

בן ציון: זאת אומרת, כל עוד אני בתוך האגו אני עבד, ואני נשלט.

אתה נשלט, נפעל וזהו.

בן ציון: אני יכול להיות "מאסטר" רק בכיוון של השפעה.

כן, בלבד, כי המערכת כולה פועלת רק בהשפעה. לכן כשאתה רוכש את מידת ההשפעה על פני מידת הקבלה הטבעית שלך, באותה מידה שבה אתה רוכש, אתה נכנס לתוך המערכת. זה נקרא שאתה מגלה את העולם העליון, נכנס למערכת עליונה.

בן ציון: זה סוג של מהפך.

כן. זה באמת גורם להתפתחות, לפקיחת עיניים, למשהו חדש בחיים, בחיי אדם.

בן ציון: תמיד נדמה לנו שדווקא בכוח האגו אנחנו מסוגלים לעשות דברים, כי זה מה שניתן לנו.

לא, עכשיו אנחנו מגלים יותר ויותר מיום ליום שבכוח האגו אנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר. אנחנו לא מסוגלים לנהל את העולם שלנו בכוח האגו, כי העולם מתחיל להסתובב, להתהפך לכיוון ההשפעה, לקראת ההשפעה. לכן, אם אנחנו לא רוכשים בהתאם לזה את תכונת ההשפעה, אנחנו מאבדים שליטה על העולם. במילים אחרות, העולם הופך להיות עגול, אינטגרלי, גלובלי, קשור בצורה הדדית. אמנם צורה לא טובה, הקשר לא טוב, אבל בכל זאת קשור, ואנחנו לא מסוגלים לנהל את העולם אפילו בצורה גשמית בלי להיות גם קשורים זה לזה. ולכן מה שעומד לפנינו זה רק לתקן את עצמנו ולרכוש את תכונת ההשפעה, האהבה, החיבור, ההדדיות. ורק בצורה כזאת אנחנו נוכל לחיות בעולם הזה, אפילו בעולם הגשמי, בצורה נכונה, טובה.

בן ציון: על פי הפיסיקאים היקום שלנו מתפשט בקצב מואץ.

כן.

בן ציון: כאשר בהתחלה זה היה בקצב מואט, ודווקא אז נוצרה האפשרות להיווצרות החומר. האם השינוי הזה שעכשיו העולם עובר לקצב מואץ, מעיד על משהו בהתפתחות האדם?

כן, כי אנחנו צופים, אנחנו בודקים, וכל היקום קיים רק בדמיון שלנו. ולכן זה רק אומר עד כמה הכלים שלנו באמת מתפתחים מהר, וכמה אנחנו צריכים להגיע מהר ככל האפשר גם לתכונה השנייה שקיימת בטבע, לתכונת ההשפעה.

בן ציון: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, למדנו עוד קצת על הכוחות שאנחנו צריכים להרגיש. תודה רבה לכם צופים יקרים, נתראה בעוד תכנית שלנו של "עולמות נפגשים". שלום ולהתראות.

(סוף השיחה)