תוכנית טלוויזיה עם הרב לייטמן
"שאל את המקובל"
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 18.09.08
האם המחשב הוא לא כלי שבצורה מסוימת גורם לאנשים להתנתק מסביבתם ומהטבע שלהם?
יש לי חבר שהוא מהמר כפייתי. ממה נובעת המשיכה להימורים והאם לקבלה יש פתרון להתמכרות זו?
ע"פ הקבלה צריך לאהוב את כל הבריות כי כולנו נשמה אחת. אם כך, כיצד עלינו להתייחס לאויבינו?
אשתי כל הזמן עצבנית וחיה בתחושה שהיא נכשלה בחיים. מה ניתן לעשות?
אורן לוי: שלום לכם צופים יקרים, שוב אנחנו שמחים להיות איתכם עם תוכנית נוספת של "שאל את המקובל".
שלום הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום לכולם.
אורן לוי: מה שלומך היום?
הרב לייטמן: בסדר, משתדל.
אורן לוי: יופי, אני מקווה שגם אנחנו נשתדל כמוך. אספנו שאלות שלכם לתוכנית משלושה מקורות שונים. גם השאלות הטלפוניות שלכם שאתם שולחים אלינו לתא הקולי 1-700-509-209, ואני מזמין אתכם גם עכשיו להמשיך ולצלצל אלינו, גם השאלות שאתם מעבירים דרך www.kab.tv, וגם השאלות שמגיעות לבלוג האישי של הרב לייטמן www.laitman.co.il, חלק מהן הבאנו לתוכנית היום.
אנחנו נתחיל משאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: מה זה "חלק מהן", כבר עניתי עליהן בבלוג או לא?
אורן לוי: לא, בבלוג שלך יש המון שאלות.
הרב לייטמן: החלק שלא עניתי.
אורן לוי: חלק מהן אני מניח שלא ענית, אנחנו אוספים לכאן לתוכנית. השאלה הראשונה של היום זו שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: את ה"אני" שלו?
אורן לוי: כנראה.
הרב לייטמן: הוא מגלה את זה מתוך מה שנקרא אצלנו "הנקודה שבלב". "נקודה שבלב" היא אותה נקודה, אותו הרצון, שהוא מרגיש שמושך אותו למעלה, למקום אחר, לא בעולם הזה.
אנחנו נמצאים כעת בתקופה שהאנשים מתחילים להתייאש מהעולם הזה, מהחיים האלו. הם נכנסים לייאוש, נופלים לסמים, רוצים להתנתק מהחיים האלו. ויחד עם זה צומחת בנו, מתעוררת, איזו נקודה, שכאילו אומרת לנו, שיש איזה מילוי, יש איזו תקווה, יש חיים בצורה אחרת, והיא מושכת אותנו למשהו. ואם אנחנו הולכים לפי הנקודה הזאת, לא מדכאים אותה, אלא מתחילים להתעניין איך בכל זאת אני יוצא מהמצב, איך אני מתקדם הלאה, איך אני מוצא את מקור החיים, בשביל מה אני חי, מה יהיה, מה קורה לי, בשביל מה בכלל כל העניין הזה, מהי מהות החיים, אז הנקודה הזאת מביאה אותי לגילוי האני שבי.
אורן לוי: זאת אומרת, התשובה לשאלתה היא ללכת עם הנקודה הפנימית הזאת ששואלת שאלות על משמעות הקיום שלי?
הרב לייטמן: כן. שהיא הנקודה הפנימית ביותר בלב, אנחנו צריכים ללכת אחרי הלב.
אורן לוי: והיא מובילה אותנו אל האני שלנו, אל העצמי שלנו?
הרב לייטמן: למקור שלנו שזה הבורא, לכוח עליון.
אורן לוי: אל האני שלנו, אל העצמי שלנו, או אל הבורא?
הרב לייטמן: זה אותו דבר. כי משם בדרך ההשתלשלות הגענו לכאן ובדרך העליה צריכים להגיע לשם חזרה. והנקודה הזאת מושכת אותי לאותו המצב הרוחני המעולה.
אורן לוי: מה זאת אומרת, "משם בדרך ההשתלשלות הגענו לכאן"? על איזו השתלשלות אתה מדבר?
הרב לייטמן: אנחנו נולדנו ב"עולם אין סוף", כולנו. ומשם התגלגלנו דרך ההשתלשלות ממדרגה למדרגה עד המקום הנמוך ביותר, למקום ההפוך מעולם אין סוף שנקרא ה"עולם הזה".
אורן לוי: איפה זה "עולם אין סוף", או מה זה, יותר נכון, "עולם אין סוף"?
הרב לייטמן: "עולם אין סוף" זה איפה שאנחנו נמצאים בצורה המושלמת, בנשמה שלנו.
אורן לוי: שם נולדנו?
הרב לייטמן: שם נולדנו, ומשם הנשמה שלנו, של כל אחד ואחד, התחילה להצטמק יותר ויותר ויותר. עד שאנחנו מגיעים לעולם הזה, שאז יש לנו רק נקודה מאותה הנשמה הגדולה שהיתה לכל אחד.
אורן לוי: לָמה?
הרב לייטמן: בגלל הירידה.
אורן לוי: לָמה אבל?
הרב לייטמן: זה בכוונה.
אורן לוי: מה היה רע להישאר שם?
הרב לייטמן: לא, זה לא רע. לא היה לנו רע שם, אלא אנחנו צריכים לגלות את המצב ההוא בצורה האמיתית ולהגיע לאותו מצב כאילו שאנחנו עושים אותו, ולא שקיבלנו אותו מהבורא.
אורן לוי: בעצמנו כאילו?
הרב לייטמן: בעצמנו. ואז אנחנו מבינים אותו, מרגישים אותו מצב ונמצאים בו בהרגשה ובחיים המלאים. וכשהיינו שם, לא היינו בדיוק בחיים המלאים, כי לא הרגשנו את כל הסיבות, והתופעות והמורכבות שיש שם.
לכן, מהנשמה שהצטמקה עד נקודה, עכשיו אנחנו מרגישים את הנקודה הזאת ומתחילים לפתח אותה חזרה לאותו הגודל, אבל אנחנו אלה שכבר מתחילים לפתח אותה. אנחנו מפתחים, אנחנו מרגישים, אנחנו בודקים, אנחנו יודעים, אנחנו מתמלאים. וכשמגיעים חזרה לעולם אין סוף, אז אנחנו זוכים שם בצורה המלאה לחיים נצחיים ושלמים.
אורן לוי: הצורה המלאה הזאת זה האני האמיתי שלי?
הרב לייטמן: זה האני האמיתי שלי, לזה צריכים להגיע.
אורן לוי: ואמרת קודם שזה גם הבורא?
הרב לייטמן: והבורא נמצא בתוכי.
אורן לוי: במצב הזה?
הרב לייטמן: אותו האור העליון שממלא אז את הנשמה, הוא נקרא "בורא", "בוא וראה" מה שאתה אז מקבל.
אורן לוי: נעבור לשאלה הבאה? השאלה הבאה היא של ענת.
הרב לייטמן: קודם כל אנחנו, בחוכמת הקבלה, לא נמצאים תחת השפעת הזמנים שבעולם שלנו. חוכמת הקבלה מדברת ברוחניות, וברוחניות אין זמן, אין מוקדם ומאוחר בתורה, ואין זמן. הרוחניות לא הולכת לפי זמנים. המצבים האלו שעליהם מדובר בחודש אלול יכולים לבוא אליי בין פסח לשבועות או בתקופת ט"ו באב או בט"ו בשבט. זה לא חשוב, ולכן לא צריכים להתייחס לזה.
אלא המושג "סליחות" זה נקרא שאדם פותח את הרצונות שלו, כל אחד, מתי שבא לו, אפילו עכשיו, אפילו בעוד חודשיים. מגיעה לו תקופה כזאת שהוא פותח את הרצונות שלו, הוא מתחיל לגלות עד כמה שהם רעים.
ואז הוא אומר, פשעתי, בגדתי ועשיתי כך וכך, את כל העבירות שכתובות שם הוא צריך לגלות לאט לאט. ומתוך שמגלה אותן, הוא מתחיל לראות עד כמה שהוא הפוך מהאור העליון, מההשפעה, מאהבת הזולת, מאהבת ה'. ואז על ידי זה הוא מתחיל לתקן את עצמו, קודם כל מגיע ליום הכיפורים, שבזה הוא מגלה את כל הכלים הרעים שלו ולא רוצה להשתמש בהם, ואחר כך מגיע לתיקון שזה כבר בסוכות.
אורן לוי: יש לי שאלה על מה שאמרת קודם, עם פשעתי, בגדתי, גנבתי, שזה מסודר לפי א-ב, יש שם המון סעיפים מאוד חמורים.
הרב לייטמן: בכולנו. כל אחד ואחד מאיתנו נמצא בעבירה המלאה, בכל העמקות שלהם.
אורן לוי: אבל לא עשיתי כל כך הרבה דברים רעים בחיים.
הרב לייטמן: אתה לא עשית, הנשמה שלך שהשתלשלה מאין סוף עד העולם הזה, היא התקלקלה במידות שכתובות שם, במאה אחוז בכולן.
לא שלא גנבתי אף פעם, אולי פעם זה קרה. אבל שהרגתי מישהו? לא יכול להיות. גילוי עריות? האם אני לא יודע מה אני עושה? ברוחניות כולנו עברנו על כל העבירות הללו, וכל אחד ואחד צריך לגלות את כל העבירות שיש.
התורה לא מדברת בדבר שקר, "מִדבר שקר תרחק". וכולנו כשמגלים את זה, מגלים ב"סליחות". "סליחה" זה נקרא שאני דווקא מגלה את זה. ואחר כך יש "ראש השנה", שאני מחליט שמעתה והלאה אני הולך לתקן את זה.
אורן לוי: לכן זה נקרא יום "הדין"?
הרב לייטמן: לא, אחר כך מגיעים ליום הכיפורים, יש עוד עשרת ימי תשובה. שאז אני מחליט על כל הרצונות האלה שאני מחזיר אותם בתשובה, שאני הולך ומתקן אותם. אז לאט לאט אני הולך לתקן אותם.
התיקון הראשון שאני מגלה, שאני לא רוצה להשתמש באף אחד מהם. שהם יתגלו אצלי בכוונות "על מנת לקבל", ליהנות, כל מיני דברים כאלה נוראיים. וביום הכיפורים, אחרי עשרת ימי תשובה, אני מחליט שאני לא רוצה להשתמש בהם בצורה כזאת. אני רוצה לשוב דווקא, על ידי התיקון שלהם, אני רוצה לשוב לאותו עולם אין סוף, לאותו המצב. ואז ביום הכיפורים כשאני מחליט עליהם, אז בכלל אין לי מה לעשות, לא לאכול ולא לשתות, זאת אומרת, לא להשתמש בכל הרצונות האלה בכלל, בשום דבר.
ואז אחרי יום הכיפורים אני מתחיל לתקן אותם על ידי ה"סוכות". זה נקרא "סכך","מסַכים", שאני מושך על עצמי אורות שמתחילים לתקן לי אותם, עד שאני מגיע ל"פורים", שאז אני כבר מתקן את כל הרצונות שלי ב"על מנת להשפיע".
אורן לוי: אם תוכל לתת תוספת ביאור. מה זאת אומרת, שהנשמה שלי או של כל אחד אחר, כשהיא ירדה מרוחניות אל העולם שלנו, היא הרגה ואנסה, את מי הרגתי?
הרב לייטמן: מה זה נקרא שאני "ירדתי"? "ירדתי" זאת אומרת, שכל רצונותיי, תרי"ג הרצונות שבתוך הנשמה, קיבלו כוונה על מנת לקבל. וזה נקרא שאני נמצא ב"עבירה" שאני "בַּעל עבירה".
אורן לוי: אבל את מי הרגתי?
הרב לייטמן: הרגתי את הרצונות שלי, הרגתי את השימוש ב"על מנת להשפיע". "הרגתי" זה נקרא שלא נתתי, "הרגתי" נקרא שלא אהבתי. זה נקרא "הריגה". שאני הורג משהו, זה נקרא שאני מפסיק להשתמש בזה בצורה הנכונה, הורג את החיים הרוחניים.
אורן לוי: שלי?
הרב לייטמן: ודאי, של עצמי ושל אחרים. כי אם אני לא ממלא את עצמי באור, בעל מנת להשפיע לאחרים, כמו אמא כלפי הילדים, שדרכי, דרך הנשמה שלי, יעברו כל האורות ליתר הנשמות, אז אני הורג אותם. אני עוצר את האור שלא יגיע אליהם, זה נקרא שאני "הורג" אותם.
דרך כל נשמה ונשמה עוברים אורות לכל הנשמות. אנחנו קשורים זה לזה כל הזמן כמו גלגלי שיניים. ואם אני לא מעביר את כל האורות דרכי, כמו לכל איבר בגוף, ללב, לכבד, לכליות, לריאות, אם אני לא מעביר לגוף את כל מה שאני יכול לתת לו, זה נקרא שאני "הורג" איזה חלק בגוף.
אורן לוי: אז עכשיו אני "הורג"?
הרב לייטמן: ודאי. ואת זה אתה צריך לגלות כשתגיע למצב הגילוי מי אתה, מה אתה, שזה נקרא "סליחות", ובאמת "עשרת ימי התשובה" ובאמת "יום הכיפורים", אז אתה תגיד את כל הדברים האלה בצורה המלאה האמיתית. אז תהיה לך באמת ההכרה, שאתה גם גנב וגם גזלן. גם אתה, גם אני וגם כולם, כי כולנו בעולם הזה נמצאים במצב כזה, וצריכים קודם לגלות את זה ואחר כך לתקן.
כמו שכתוב, "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". הוא צריך קודם לגלות את החטא, לתקן אותו ולחזור בתשובה. זה נקרא "חזרה בתשובה" אמיתית, ולא שחושבים סתם להלביש סימנים חיצוניים וכבר אתה מתוקן. אתה צריך להלביש על עצמך תיקונים גדולים.
לאהבת הזולת הגעת? "ואהבת לרעך כמוך" הגעת? אם לא, אז לא תיקנת את עצמך.
אורן לוי: בואו נעשה חצי דקה איזה מעבר ונמשיך הלאה עם דברים אחרים.
(... קליפ)
השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: אני יודע רק דבר אחד, אנחנו צריכים להתקדם עם העולם, כי העולם זה גילוי הבורא שרוצה בצורה כזאת, במבואות כאלה, בדרכים האלו, לקדם אותנו לתיקון. ולכן אני צריך ללכת יחד עם הטבע, יחד עם ההתפתחות.
כל ההתפתחות הטכנולוגית, כל מה שנברא באדם, כל מה שנברא סביבו, כל מה שמתגלגל ובא לעולם ונגלה לנו, אנחנו צריכים להשתמש בו רק בצורה הנכונה, לצורך התיקון.
ואם אני רואה היום שאנשים נמשכים לחברות וירטואליות, להתקשרות וירטואלית דרך מחשב, דרך מערכות ורשתות, אז אני צריך להסתכל על זה ולחשוב במה אני יכול להועיל לתיקון הכללי של העולם, שאנחנו נשתמש בכלי הזה שכולם נמשכים אליו. ואם אין ברירה, גם אני צריך לבוא לשם. ורק לתת, עם כמה שאני מסוגל וכמה שאני מבין וכמה שאפשר, דרך הכלי הזה לתת לאנשים את צורת ההתקשרות הנכונה ביניהם. שיתקשרו כולם בהכרת המהות שלהם ובהכרת מטרת העולם והתיקונים שצריכים לעשות ולאיזה מצב צריכים להגיע.
וזה שהם אוהבים כבר להיות יחד בתוך איזה מקום וירטואלי, אדרבא, אני צריך להשתמש ברצון שלהם כדי להתקשר טוב יותר זה עם זה, ורק לכוון אותם לאיזה סוג קשר ביניהם הם צריכים להגיע. ואז כבר נראה עולם מתוקן יותר ובזה נעשה טובה לעצמנו, טובה לכוח העליון, נתקדם יחד, נתאחד, והעולם יגיע לתיקון הנרצה.
לכן אני מאוד שמח שמתפתחים כאלה כלים, וצריכים להגיד שכל מה שהבורא ברא בעולם, הוא לא בורא סתם, אלא רק לצורך התיקון, אם נשתמש בו נכון. לכן אני שמח שהאינטרנט יכול להביא היום לקשר שלא היה אף פעם בין האנשים, בזמנים הקודמים לנו, אפילו לפני עשרים שנה. סימן שאנחנו באמת זקוקים כעת לקשר הזה, שדרכו נגיע לאהבת הזולת במימדים של כל האנושות, שזה התיקון, זה מה שצריכים.
אורן לוי: איך אתה רואה את ההשפעה של האינטרנט על החברה האנושית, בעוד חמש שנים מהיום?
הרב לייטמן: בצורה מאוד חיובית. אני חושב שדרך האינטרנט אנשים נכללים זה עם זה, מתכללים, לא מסתכלים על הפנים, לא מסתכלים על האופי, אלא הם יותר פתוחים. הם רוצים לשבת אחרי המסך, הם רוצים להשאיר משהו לעצמם, אבל להוציא את הדברים שמתביישים, אנחנו רואים שההתקשרות דרך האינטרנט הופכת להיות יותר ויותר עניינית ופנימית.
אורן לוי: מה זאת אומרת?
הרב לייטמן: יש עדיין כל מיני דברים, שטויות למיניהן, אבל כמו במים מלוכלכים כל הלכלוך כבר יורד לאט לאט ונשארים מים צלולים. כך זה באינטרנט לאט לאט מתחיל להתברר.
ועכשיו אנשים, במקום להימשך לסקס, לאוכל, לספורט, לכל מיני דברים אחרים, פתאום הם רוצים לעזוב את זה ומתחילים לקבל רצון להתקשר ברשתות חברתיות.
אורן לוי: באינטרנט, אתה מדבר?
הרב לייטמן: כן, זה לפי המחקר. הרצון להיות קשור ברשתות חברתיות הוא הרצון הכי גדול היום. יותר מרצון לדברים בסיסיים כמו מין, משפחה, וכל מיני דברים אחרים.
אורן לוי: איזו משמעות אתה רואה בזה?
הרב לייטמן: אני רואה שלאנשים יש כבר דחף פנימי, יש להם חיסרון להתקשרות.
אורן לוי: חברתית?
הרב לייטמן: חברתית. להרגיש שאנחנו שייכים לאחד. וזה כבר סימן גדול מאוד, ממש מהשמיים, שאם ניתן לזה כיוון נכון, אני כבר רואה את הדרך ישרה לתיקון. ולכן אנחנו צריכים להיכנס לאינטרנט ולבנות שם, כמו שבעל הסולם אמר ב"דור האחרון", אנחנו צריכים לבנות את מדינת הקבלה.
אנחנו צריכים לבנות שם כזאת חברה שתתחיל לקלוט בפנים את כל המערכות של החברה האנושית. שיהיו שם משרד החינוך, משרד התרבות ומשרד המשפטים, שיהיה שם הכל. איפה שנמצאים הרצונות של האדם, איפה שנמצאים התוכניות שלהם, האינטרסים שלהם, המטרות שלהם, שם נמצאת האנושות.
מה יהיה אכפת לנו מממשלות ומכל מה שהן כאילו רוצות לעשות, אם כל האנושות תתרכז באינטרנט. אז פתאום נראה שבנינו אנושות וירטואלית, אמיתית, שבה נמצאים כולם, וכל המשרדים, כל מערכות הממשלה, מערכות הציבור, נעלמים. אנחנו נבנה במקום זה דברים אמיתיים שבאמת כך אנחנו רוצים לחיות, ולא שאנחנו תלויים בכל אלו שבכוח רוצים לנהל אותנו.
והאינטרנט הוא חינם, זה מקום פתוח, מקום ללא גבול, שאנחנו יכולים סביב כדור הארץ לעשות חברה אנושית מתוקנת, לחזור לבבל המתוקנת.
אורן לוי: אם אתה יכול בסלוגן אחד, או במשפט אחד לסכם במה תהיה מיוחדת המדינה הוירטואלית הזאת?
הרב לייטמן: שממנה נעלה לדרגה הרוחנית. הקשר הווירטואלי הוא בינתיים, שם אנחנו נמצאים בחיפוש איך להתקשר זה עם זה. אבל לאט לאט אנשים יגלו, שבאמת החיבור ביניהם הוא לא דרך מחשב, לא וירטואלי, אלא דרך חיבור הנשמות. אבל זה כבר הצעד הבא.
אורן לוי: אני מזמין אתכם לשלוח אלינו רעיונות או לכתוב בבלוג של הרב לייטמן, רעיונות שיש לכם בקשר לרעיון הזה של המדינה הוירטואלית, המדינה הרוחנית. ונעבור לשאלה הבאה של רונן.
הרב לייטמן: חוץ ממני.
אורן לוי: חכה, חכה.
הרב לייטמן: כן.
שאלה: נראה כי כל המשק בעולם הולך ומידרדר במהירות מסחררת והמצב קצת מעורר חרדה. מה עושים? נראה שבקרוב לא תהיה לנו קורת גג ואוכל. לַמה הייסורים מתממשים דווקא בצורה של אסון כלכלי?
הרב לייטמן: אלה באמת אסונות. אני ראיתי באמריקה בתים סגורים, שאנשים היו צריכים לצאת מהבית, בלי לדעת לאן.
אורן לוי: אתה מדבר על הבעיות האקולוגיות?
הרב לייטמן: לא.
אורן לוי: על בעיות כלכליות?
הרב לייטמן: לא אני מדבר כשברחו למשל מניו אורלינס. כשלא היו יכולים לשלם משכנתא, לא יכולים להתמודד עם בעיות יומיומיות. הלכו לשכור חדר במקום בית גדול שקנו, כי על חדר הם עוד יכולים לשלם, ועל בית לא. והבית סגור ונמצא תחת שליטת הבנק.
אורן לוי: אז מה יהיה?
הרב לייטמן: כשהייתי באמריקה, אמרו לי שיש 250 עד 280 אלף בתים כאלו. זאת אומרת, המון משפחות, והיום זה הרבה יותר. כי באמת אין על מה לסמוך, מדובר ממש על אסונות לאדם.
אורן לוי: מה לעשות, ולַמה זה בא דווקא מהצד הכלכלי?
הרב לייטמן: כלכלי, מפני שזה הרצון לקבל שלנו, הוא צריך לתת לנו עכשיו סימנים שאנחנו לא מסוגלים בצורה אגואיסטית להתקדם יותר הלאה. לא להחזיק את העולם, לא מדינה, ואפילו לא משפחה, בצורה אגואיסטית לא מסוגלים. אנחנו חייבים להחליף את הרצון.
אורן לוי: אבל מה זה "בצורה אגואיסטית"? נפל איזה בנק בארצות הברית.
הרב לייטמן: לא, זה לא בנק בארצות הברית. הבנק בארצות הברית שייך לשמונים ואחת מדינות, והוא שייך למיליוני לקוחות בכל העולם. וכך גם חברת ההשקעות, חברת הביטוח, איי אי ג'י (AIG). ואין מה לעשות, זה אסון עצום. זה לא סתם משהו שנפל בארצות הברית. אתה לא מבין שזה שייך לחשבון שלך בבנק שלך. ולא יעזור לך אם אחרי הדברים שלי אתה תרוץ להוציא את הכסף מהבנק.
כי בכסף שהוצאת היום, לא תוכל מחר לקנות ארוחת בוקר. כיצד תשמור על הערך של מה שיש לך? אתה הרווחת הרבה כסף במשך החיים שלך, אספת את זה בשבילך, לילדים, לפנסיה. פתאום אין לך כלום, אתה חי כמו ברחוב. מה תעשה? כיצד תשמור על עדך הכסף? תקנה זהב, אף אחד לא צריך. נפט, גם ייפול. מה תעשה, אני אשמור בבית חביות נפט? מה אני אעשה?
אורן לוי: אז מה נעשה באמת?
הרב לייטמן: שום דבר. הבורא מסדר את החיים שלנו בצורה כזאת, שאנחנו נרגיש שאנחנו קשורים זה לזה בצורה טוטאלית, כמו גלגלי שיניים. ראית את הסרט שלנו?
אורן לוי: כן.
הרב לייטמן: זה דבר אחד. ודבר שני, שבתוך הקשר בינינו אתה חייב להתנהג בצורה אחרת.
אורן לוי: איזו צורה?
הרב לייטמן: כשלא היינו חברה גלובאלית, אינטגראלית כזאת סביב כדור הארץ, היית מסתדר פה ושם. היו מלחמות, היו דברים. היום התקשרת עם כולם, כולם קשורים זה לזה, זה כמו במשפחה, ואין מה לעשות. מה תעשה אם הילדים שלך לא רוצים לשמוע לך? כשיש לך ריב קטן במשפחה, אין שלום בית, מה תעשה, תהרוג אותם? אין לך ברירה.
אורן לוי: חוסר אונים.
הרב לייטמן: חוסר אונים. זה בדיוק המצב שהאנושות נמצאת בו היום, כמשפחה אחת גדולה. וזה באמת כך, רוצים או לא רוצים. אנחנו עוד לא רוצים להכיר את זה, אבל זה קשר כזה, שמתגלה שאנחנו באמת נמצאים כך מצד הטבע, לא שהגענו לזה בהתפתחות. ובהתפתחות הזאת הגענו לגילוי שאנחנו שייכים למערכת אחת, לנשמה אחת.
אורן לוי: אוקיי, זה ברמה הגלובאלית מה שאמרת מקובל, ההסבר מקובל והגיוני. בוא עכשיו נחזור אלי, או אל הרונן ששואל, מה רונן או אני, אורן לוי, עושים עכשיו פראקטית בסוף התוכנית?
הרב לייטמן: לעשות שלום בית.
אורן לוי: עם מי?
הרב לייטמן: בין כולנו. אבל לא יכולים. עושים מפגש בין שבעה או שמונה מנהיגים, עוד כל מיני ניסיונות. האו"ם בכלל כבר פשט את הרגל. הכל לא עובד. לא יכולים אפילו לדבר אחד עם השני, אמריקה עם אירופה, אירופה עם רוסיה, רוסיה עם אמריקה, סין. הכל הולך בצורה כזאת שאפילו שתי מדינות לא יכולות לכרות ברית ביניהן.
אורן לוי: בסדר, אז מה אני עושה? אני צריך לעשות משהו.
הרב לייטמן: אתה האזרח הפשוט?
אורן לוי: אני אורן לוי, כן.
הרב לייטמן: שום דבר.
אורן לוי: מה זה שום דבר?
הרב לייטמן: שום דבר. תייבש קצת לחם שיהיה לך למחרתיים. אין מה לעשות. עד שהאנושות, גם איש אחד וגם כולם, יגלו שאנחנו, כשאנחנו חיים בצורה גלובאלית, חייבים להסתדר יחד. וכולם כבר מתחילים לתפוס את הראש ולהבין, שאנחנו צריכים להסתדר יחד. אין ברירה, אין לאן לברוח. כדור הארץ אחד, עגול, ולכולנו, והקשר בינינו הדוק, אם אנחנו רוצים או לא רוצים. שנאה מצד אחד וקשר מצד שני, כמו במשפחה שלא מסתדרת, ואין מה לעשות.
ואז אנחנו נגלה לאט לאט, שאי אפשר להסתדר בלי הכוח העליון, כמה שנחשוב שזה לא מציאותי. ומתוך הייאוש יתחילו לגלות זאת, כי זה גם מושרש בתוך הטבע שלנו. כמו שאדם בדרך כלל מתוך ייאוש גדול כבר מתחיל לחשוב, שרק אם יבוא איזה כוח מלמעלה, הוא יכול לסדר הכל. כי מה שמתגלה עכשיו לפניו, זה מעל כוחו, זה משהו כמכַה אלוהית. ואז אנשים יצטרכו את הכוח העליון הזה, ש"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". ואז הם יבואו ללימוד חוכמת הקבלה, כדי למשוך את הכוח הזה ולעשות קשר נכון באהבת הזולת בין כולם.
אורן לוי: יש לנו בערך דקה לסיום התוכנית. אתה יכול לתאר בכמה מילים את הקשר הנכון?
הרב לייטמן: "ואהבת לרעך כמוך", זה הקשר. כמו במשפחה מתוקנת שבה כולם דואגים זה לזה, כי מרגישים שתלויים זה בזה. ואני מקווה שנגיע לזה בקרוב.
אורן לוי: גם אני מאוד מקווה, ואני בטוח שגם אתם הצופים משתתפים איתנו. יש לי בכל זאת עוד שלושים שניות.
הרב לייטמן: לא יעזור לנו שום דבר. כמו שאומרים על האקולוגיה, שכבר עברנו את השיא, ועכשיו אנחנו רק מידרדרים. ועוד מעט יהיו מכות טבע נוראיות, כתוצאה מכל הקרחונים שנמסים. אותו דבר כאן. אנחנו כבר עברנו את הנקודה הזאת, לא יעזור לנו, ההידרדרות הזאת כבר תימשך.
ואנחנו צריכים להפיץ את חוכמת הקבלה כדי לתת לאדם לדעת מה הסיבה ומה הדרך ומה המטרה לפני שהוא מקבל מכות. אז אנחנו נהנה מהמכות האלה, אנחנו נקדם אותן בעצמנו, ולפני שהן מגיעות אנחנו כבר נתקן אותן להשפעה, לתיקון. זה כמו במשפחה, מגיעים לייעוץ, נותנים איזה ייעוץ קטן, ועל ידו הכל מסתדר.
אז יש מי שיכול לייעץ.
אורן לוי: בכל זאת הייתי רוצה שתגדיר מחשבה אחת שהאדם יוצא איתה עכשיו, שמהרגע הבא הוא כבר פועל במשהו לחיוב, לצד הטוב. עשר שניות.
הרב לייטמן: לפתוח את ספרי בעל הסולם או לצפות בשיעורים שלנו, ואז אדם יבין איך להסתדר.
אורן לוי: תודה לך הרב לייטמן, תודה לכם שהייתם איתנו בחלק הראשון, בואו איתנו גם לחלק השני. ועד השבוע הבא שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(...קליפ)
(סיום החלק ששודר בטלוויזיה)
(התחלת החלק שהועבר באינטרנט)
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלתו של שי, והוא כותב כך.
הרב לייטמן: האמת, שזה משחק, משחק שאליו נמשך אדם. והמשחק נובע מדרגה מאוד גבוהה של חוסר קשר עם הגורל.
אורן לוי: תסביר.
הרב לייטמן: חוסר קשר עם האלוהות.
אורן לוי: תסביר, תסביר בבקשה.
הרב לייטמן: אני לא יכול להסביר לך, כי זה עניין רגשי, אבל תשמע מה שמונח בפנים. אני רוצה להתקשר עם ה', אני רוצה להכיר אותו, אני רוצה להכיר את הגורל שלי, את העתיד שלי, את החיים שלי, את התהליך שלי. אני רוצה לדעת מה קורה בפנים בתוך הטבע, איזו תוכנית הטבע עובר. ולכן בזה שאני הולך למשחקים כאלו, להימור, אני כאילו נמצא כמדען במעבדה. אני רוצה לגלות את הנוסחה הזאת איך האדם ואיך הטבע או איך תהליך כלשהו נמצא בפיקוח עליון.
אני מבין את זה, כי אני מרגיש אותם.
אורן לוי: אתה לא מהמר.
הרב לייטמן: לא, ואף פעם לא הייתי נמשך לזה. אבל אני אומר לך מאיפה זה נובע, זה נובע מחיפוש כוח הגורל שפועל עליי. ואם נביא את האדם להיכרות עם כוח הגורל הזה, הוא ירגיש אותו. אני הייתי אומר שכל המשחקים, כל ההימורים, גם הסמים, הייאוש, וגם כל הטרור, כל ההתפרצויות, הכל נובע מחוסר קשר עם כוח הגורל. שמחפשים אותו ולא מוצאים ואז נכנסים למצבים כאלו.
אורן לוי: אני לא יודע. אם אני מסתכל בפשטות על איזה מהמר כפייתי, אז יותר נראה שיש לו חוסר קשר עם אלף דולר או עם מיליון דולר.
הרב לייטמן: לא, לא אכפת לו אלף דולר.
אורן לוי: לא איכפת לו הכסף.
הרב לייטמן: לא, הכסף לא איכפת לו. זה נדמה לך. הוא בשמחה מפסיד ובשמחה מרוויח. לא בגלל הרווח וההפסד, אלא למצוא אולי בפנים נקודה אחת קטנה של מין קשר עם העליון, עם הגורל שפועל באותו רגע. זה דבר מאוד רוחני, כי המשחק בכלל הוא דבר רוחני. אנחנו לומדים בחוכמת הקבלה מה זה משחק. "משחק" זה נקרא איזו פעולה שעל ידה האדם עולה ממדרגה למדרגה, כמו ילדים שמשחקים. מאיפה הם יודעים מה יוצא להם? בכל דבר. מדען שעושה איזה ניסוי, פעולות למיניהן, הוא לא נמצא כמו בהימור?
אורן לוי: כן, "ניסוי וטעייה". השם עצמו, מעצם ההגדרה הוא כזה. זה חיפוש.
הרב לייטמן: כן. ואנחנו עושים כך בהרבה דברים בעולם. אלא אם לא רוצים ללכת על בטוח, אז שם אנחנו דווקא מנתקים את עצמנו מהגורל, מהכוח העליון, מכל דבר ודבר. אבל אם אנחנו רוצים להתקדם, אנחנו חייבים את ההימור, כמו הסיכון בהשקעה בכל מיני מניות.
אורן לוי: אוקיי, אז הבנתי את הנטייה הפנימית, את הדחף הפנימי, שאני מניח שרוב רובם של האנשים בכלל לא מודעים לו. אתה הסברת את זה יותר ממבט על.
הרב לייטמן: כי הסברתי מבפנים, ממה זה נובע. זה מה ששאלת.
אורן לוי: כן, מבפנים, ממה זה נובע. ההסבר היה מקסים בעיני, אבל בואו נלך רגע לכיוון של איזה טיפ מעשי לאדם ששואל פה על חבר שנמצא בבעיה של מהמר כפייתי, משהו שממש משתק לו את החיים. מה אתה ממליץ לאדם, מתוך זה שאתה מבין אותו ומה מפעיל אותו מבפנים, אותה נטייה הזאת בפנים של להתקשר. מה אתה ממליץ לו, איך להיפטר מהנגע הזה?
הרב לייטמן: כמו שכתוב על התורה, "לכל בשרו מרפא". שיפתח ספרי קבלה, זה ייתן לו אותו התהליך של הימור, סיכון, חיפוש ופגישה עם הניצוּץ הקטן בזמן שהוא הולך להפסיד או להרוויח, והרבה יותר חזק. הוא יקבל מילוי. כמו השחקן הזה.
אורן לוי: טוב, בוא נעבור לשאלה טלפונית בבקשה, אם אפשר.
הרב לייטמן: מעקרת בית ועד אנשים גדולים, אני שומע את השאלה הזאת במשך השבועות האחרונים עשרות פעמים.
אורן לוי: זה תפס הרבה תשומת לב.
הרב לייטמן: תראה מה שעשתה התקשורת עם דבר כל כך פנימי וקטן, שהמדענים מנסים לגלות בג'וקים שלהם, בחלקיקים הקטנים האלו.
אורן לוי: אבל כתבו שהם מנסים למצוא את החלקיק האלוהי, להבין איך נוצר היקום, הבריאה.
הרב לייטמן: הכל כבר התפתח מתוך הרצון להרוויח. כי המדענים צריכים להראות שיש להם משהו ביד, שהם הולכים לגלות דברים גדולים, כדי שיקבלו מימון לכל המשחקים שלהם הלאה. אתה יודע כמה כסף זה עולה? כשמונה מיליארד.
אורן לוי: אני לא יודע את הפרטים, אבל המון. כן, הון עצום.
הרב לייטמן: משהו כזה השקיעו שם. אז הם צריכים לקבל מימון הלאה, ולשם כך יש ביניהם לוֹביסטים.
אורן לוי: כן, זה ברור, אבל מה אתה חושב על השאיפה הזו של האדם?
הרב לייטמן: קודם כל, זה דבר טוב שהולכים לחקור, כי זה מראה לנו את סוף הבריאה הגשמית.
אורן לוי: אז אתה לא מזלזל בחקירה הזאת.
הרב לייטמן: לא. סוף הבריאה הגשמית, שאנחנו מגיעים לקיר, שאין לנו יותר לאן ללכת, וזה יקדם אותנו מהר יותר למשבר במדע, שנדע שאין לנו יותר מה לחפש בעולם שלנו על ידי המדע. וכמה שנחקור, לא נגיע לאמת, וכל האמת נמצאת מעל החומר, שהמדע לא חוקר ולא יכול לגעת בו.
אורן לוי: מה זו האמת הזאת שעליה אתה מדבר? המדע יודע להסביר הרבה דברים.
הרב לייטמן: כן, בתוך החומר, אבל מה שהם מגלים עכשיו, שהם לא יכולים לשלוט על כוחות שפועלים אחרי החומר, אחרי הקלעים. הם נתקלים בכאלה תופעות שכבר לא יכולים לשלוט בהן. פתאום חלקיק אחד יכול להיות בשני מקומות, פתאום חלקיק אחד יכול להיות קשור עם חלקיק שני במהירות אינסופית, זאת אומרת, נמצא כאן ונמצא בכל מקום שבעולם באותו זמן. הקשר בין החלקיקים יכול להיות מיידי. ואין מקום, אין זמן, אין תנועה.
אנחנו עוברים למצב אחרי האטומי, ב"סוּב אטום", למושגים שלא מזהים אותם בעין. הכל לפי תגובת המכשירים, הכל כלפי החושים שלנו. אתה מזהה שאתה מגיע למצב שהוא נעלם. העולם נעלם, החומר נעלם, הכוח שנמצא בכל מקום, שאין לו הגדרה, אין לו מהירות, אין לו זמן, הוא פשוט הכל. זה הסוף של החומר שלנו שאנחנו יכולים לחקור אותו. מה אחריו? אחריו המדע יישאר פעור פה, ולא יידע מה לעשות.
אורן לוי: מישהו אחר יודע? הקבלה יודעת?
הרב לייטמן: משם והלאה מתחילה חוכמת הקבלה.
אורן לוי: אבל איך היא יודעת?
הרב לייטמן: כי היא חוקרת בחושים אחרים, לא בחמישה חושי האדם. לא על ידי הבהמה שלי שאני חוקר באמצעות הראייה, השמיעה, הטעם, הריח, המישוש, ועל ידי השכל הבהמי שלי, אלא בקליטה. חוכמת הקבלה מפתחת לי יכולת לקלוט בהשפעה את מה שמחוץ לי, בתפיסת העולם שנמצא מחוץ לי. כמו שאנחנו לומדים וכמו שאנחנו מכינים את עצמנו על ידי חוכמת הקבלה, אנחנו עצמנו יוצאים למצב שהוא למעלה מזמן, תנועה ומקום.
אני כחוקר, אני כמרגיש, עולה בעצמי לדרגה של אותם החלקיקים שנמצאים ללא זמן, ללא תנועה ובכל מקום. אני בעצמי, בתכונות הפנימיות שלי, כך אני מכין את עצמי על ידי חוכמת הקבלה, ואז אני יכול לחקור אותם ולהמשיך הלאה. אבל כבר על ידי התכונות החדשות, כשהתכונות האלה זו השפעה, יציאה מעצמי. והם לא מסוגלים, ולכן בשבילם זה יהיה סוף המדע. ואז מי מהם שירגיש את הסוף, ובאין ברירה, יבוא אלינו, ואנחנו נלַמד אותם.
אורן לוי: מהדברים שלך מצטיירת חוכמת הקבלה כמדע חדש, שעובד פשוט בצורה אחרת. איזה תהליך של מחקר, רק באופן אחר.
הרב לייטמן: ודאי. לכן זה נקרא "חוכמת" הקבלה, זה מדע. בעל הסולם כותב על חוכמת הקבלה והמדע המודרני, ועל מהותה של חכמת הקבלה, בכל המאמרים האלה הוא כותב על כך שזה מדע. מה אנחנו לומדים? אנחנו לומדים על האלוהות, "אלהים" בגימטרייה הטבע. אנחנו לומדים את הטבע, אבל לא את הטבע הגשמי, הקטן, שאני תופס בתוך הבהמה שלי, אלא את הטבע שנמצא מחוץ לי, "הרוחני" מה שנקרא.
"רוחני" זה נקרא שאני קולט אותן התופעות בהשפעה, ביציאה מתוך ההגבלות שלי, מחוץ לי. שאני בעצמי יוצא. זה מה שמאפשרת חוכמת הקבלה. שאני יוצא מקליטה בצורה אגואיסטית קטנה, אני רוכש כלים דהשפעה, יוצא מעצמי, ואז אני מרגיש את העולם בלי שאני קולט אותו, איך שהוא נמצא מחוץ לי. ואז אני רואה את הכוחות והחלקיקים, איך שהם עצמם נמצאים. ולזה חוכמת הקבלה מביאה את האדם.
אורן לוי: אז יש פה בעצם תנאי מקדים: החקירה לא מתחילה לפני שהחוקר מתהפך, עובר היפוך פנימי.
הרב לייטמן: נכון. בחקירה הגשמית שלנו אנחנו כבר נולדנו בכלים שלנו, ולכן אין לנו בעיה, אנחנו חוקרים במה שאנחנו. וברוחניות אתה צריך להוליד כלים שלך חדשים. אבל סך הכל אותם התנאים, בגשמיות אתה חוקר בכלים הנוכחיים שלך, וברוחניות אתה תחקור בכלים שלך שאתה תבנה. וחוכמת הקבלה היא בדיוק מתקנת ומתקינה לך את הכלים החדשים.
לכן אני מאוד שמח באֶקוּלייזר הזה, ואני שמח שיפעילו אותו. עוד כמה חודשים עד חצי שנה בערך, נתחיל לקבל את כל התופעות. התופעות האלה יקדמו אותנו למצב שנישאר כמו ילדים קטנים, ולא תהיה לנו ברירה, אלא להבין את העולם, כי זו חובה, אחרת לא נוכל להתקדם. אנחנו נצטרך גם מצד המדע לקבל עוד גושפנקא לעבור למחקר הבלתי תלוי בגוף הבהמי שלנו.
אורן לוי: טוב, בוא נעבור למשהו בכיוון קצת אחר. כותבת לך חגית.
הרב לייטמן: נכון.
אורן לוי: השאלה של חגית, עד לאן המין האנושי יכול להגיע? אנשים מוכנים לאכול אחד את השני, ממש לאכול בשביל להתפרסם?
הרב לייטמן: קודם כל, זה לא כדי להתפרסם. אדם שנמצא במצוקה מאבד את כל הצורה האנושית שלו - והצורה שלנו היא לא כל כך יפה - והולך כבהמה. ואנחנו לא כבהמות, אנחנו כאריות.
אורן לוי: כן, אבל פה הוא לא נמצא בשום מצוקה, הוא הולך לשם כדי להיכנס לתוכנית ריאליטי, להשתתף בתוכנית ושיראו אותו כולם.
הרב לייטמן: זה רק מעיד עד כמה האגו שלנו גדול, שאפילו בלי צורך קיומי, אנחנו עושים זאת. זה מעיד על הרצון הגדול, האגואיסטי, שיכול להופיע באדם בצורה כזאת.
אורן לוי: זה הגיוני בעיניך, שהאגו של האדם יביא אותו עד כדי טירוף כזה?
הרב לייטמן: זה הגיוני. זה לא טירוף.
אורן לוי: לא טירוף.
הרב לייטמן: זה לא טירוף. כתוב גם בנביא, "נשים רחמניות בישלו ואכלו את הבנים שלהן.1"
אורן לוי: כן, אבל כאן מתואר מצב כמו שאתה תיארת, שמתוך מצוקה של רעב, שאין לי מה לאכול אז אני חס ושלום אוכל מישהו.
הרב לייטמן: ומי אמר לך שמצוקה של כבוד, או שליטה יכולה להיות פחות מזה? הכל הרי תלוי בהערכת הסביבה. אם הערכת הסביבה שהכבוד יותר חשוב מכל דבר אחר, אז אני מוכן לכל. הסביבה יכולה לנפח לי איזה רצון שהיא רוצה, ואני אתחבר לרצון הזה ואחשוב שרק אותו אני צריך למלא בכל מחיר.
אורן לוי: זה בדיוק זה, שבשביל פרסום אני אעשה הכל.
הרב לייטמן: כן, וזה על ידי השפעת הסביבה. אתה רואה איך שהם עושים, ובצדק. זאת אומרת, אנחנו רואים, כמו שכתב בעל הסולם במאמר "בחירה חופשית", שהשפעת הסביבה קובעת את כל פעולות האדם, והאדם בכלל לא אחראי לזה.
אורן לוי: איך אתה רואה את זה?
הרב לייטמן: אני לא מאשים אף אחד מהם. הם נכנסו לסביבה שכל כך מחזיקה במטרה הזאת, להיות מוצלח במשחק הזה, בתחרות, שהם מוכנים לכל דבר. כי כולם מכל הצדדים משגעים לך את השכל, שאין דבר יותר גדול בחיים, ואתה מושפע מהם, אתה כבר לא אחראי על עצמך.
אורן לוי: איך העולם שלנו ייראה בעוד שלוש, חמש, עשר שנים, אם היום יש כזו תוֹפעה?
הרב לייטמן: מושלם. יתרון אור מתוך חושך. אנחנו נעבור את הקטע הזה, את החושך. על ידי הפצת חוכמת הקבלה בקרב עם ישראל, נגיע לתיקון. מאיתנו האור הזה יישפך מֵעֵבֵר לגבולות ישראל לכל העולם, והעולם יהיה מושלם.
אורן לוי: אילו תחרויות יהיו אז בטלוויזיה?
הרב לייטמן: אהבה.
אורן לוי: מה זה תחרות של אהבה, נשמע משעמם.
הרב לייטמן: למה משעמם?
אורן לוי: על מה מתחרים?
הרב לייטמן: אותו דבר, רק ההפך בדיוק.
אורן לוי: בוא, תתאר לי תחרות. אנחנו עכשיו במאים, ערוץ טלוויזיה עוד עשר שנים.
הרב לייטמן: אתה אפילו לא יכול לתאר.
אורן לוי: כן, זרוק משהו.
הרב לייטמן: אנחנו עשינו תחרות, השתתפנו בתחרות משלוח שנה טובה לפני ראש השנה?
אורן לוי: כן.
הרב לייטמן: זו אחת הדוגמאות, מי יכול לאחל הכי טוב שנה טובה לעם ישראל. זאת התחרות, בוא תהיה הראשון בתחרות הזאת. רק צריכים להעלות את החשיבות להיות הראשון בהשפעה הזאת, באהבה הזאת, בביטוי הזה. שאתה הגדול, שאתה המוצלח, שאתה האדם. זה עוד חסר לסביבה, ההערכה הזאת.
אבל אם אדם היה מקבל מהסביבה כזאת השפעה, "תראה, הוא מגיע למקום עשרים. עכשיו הוא מגיע כבר למקום עשירי. תראו איך שהוא מגיע, מקום ראשון!!", אתה יודע איזה כוח זה היה נותן, איך היו מרימים בכלל את כל החברה שלנו לכזאת תחרות, לכזה דבר גדול?
אני מקווה שנגיע גם למשחקים כאלו, באתר שלנו.
אורן לוי: אז בוא, אחזור עשר שנים אחורה, אני רוצה לספר לצופים על מה שאתה תיארת. השנה לכבוד ראש השנה, פתחנו בתחרות "שנה טובה לכולנו", וזו תחרות שבה כל אחד מאיתנו יכול להשתתף, ולעשות סרטון קצר, קליפ שהוא יכול לצלם בבית במצלמה ביתית, או בטלפון שלו שיש לו מצלמת וידאו, ברכה ואיחולים מעומק הלב לכל עם ישראל. והסרטונים האלה עולים לאתר של שיתוף וידאו, אתר פליקס ששייך לאתר תפוז, ואנחנו מזמינים את כולכם להיכנס אלינו לאתר www.kab.co.il, או ישירות לשם, לצפות בתחרות, להעלות סרטונים, להקליט ברכות, לשלוח לחברים, ובזה באמת להפיץ אור ואהבה בקרב העם.
בוא נעשה הפסקה קלה למעברון קצר, ומיד נמשיך עם שאלות נוספות.
(... קליפ)
השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, אם אפשר נשמע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: תודה לך. אני לא הבנתי מה בדיוק הקשר בין "צדיק ורע לו רשע וטוב לו".
אורן לוי: לא. היא אמרה שאתה תמיד אומר שצריך לפתוח את הלב, ואת הנשמה, ולנהוג באהבה כלפי העולם.
הרב לייטמן: למי?
אורן לוי: ואז אתה יוצא או מטומטם או פרייאר.
הרב לייטמן: לא. לפתוח זה לא נקרא שאני הולך ברחוב, ואני פותח לפני כולם את האהבה שלי, וכולם מתחילים להשתמש בי איך שהם רוצים. ודאי שלא, כלפי האגואיסטים האלה מה יש לי לפתוח? לפתוח את הלב ואת הנשמה כלפי העולם, זה נקרא לעזור לעולם להתקדם לאמת. אין חוץ מהפצת חוכמת הקבלה. וכותב על זה בעל הסולם, שאין חוץ מחוכמת הקבלה שום אמצעי שאנחנו יכולים לתת לעולם, שבאמת ממנו יהיה לעולם טוב. לכן הביטוי שלי באהבה כלפי העולם, זה שאני מפיץ את שיטת התיקון הזו, שיטת תיקון האגו, הרוע האנושי. שעל ידה, על ידי השיטה הזאת, העולם יבוא לתיקון הנרצה ויהיה באמת טוב.
ואם אני סתם בא לכולם ואומר, "אני אוהב אתכם, מה אתם צריכים ממני, מה אתם רוצים ממני?", אז אני סתם מפתח בהם יותר את האגו שלהם, ובזה נגמר כל הסיפור. ודאי שלא עושים כך. לא לתת לעולם לנצל אותך.
אורן לוי: בעל הסולם כותב הרבה ב"הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", הוא מסביר את כל התהליך הזה, אבל אני אבחר רק משפט אחד. והוא כותב, שכתוב בספר הזוהר שבחיבור הזה ייצאו בני ישראל מהגלות, וכן בעוד הרבה מקומות, והמסקנה, "אך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם נזכה לגאולה השלמה"2, וכן הלאה וכן הלאה. והוא מרחיב, ואז הוא באמת מסביר שאם משהו טוב לתת לעולם, זה הדבר היחיד.
הרב לייטמן: זה דבר היחיד הטוב שאנחנו יכולים לעשות, כל אחד מאיתנו. לכן המקובלים ציוו עלינו ללמוד את חוכמת הקבלה, שעל ידי זה בא המאור המחזיר אותי למוטב. להשתתף יחד עם החברים, עם אלה שלומדים, עם אלה שרוצים ללכת בדרך. ולהפיץ לכל העולם שעדיין לא יודע על זה, כדי לקרב אותם לאותה התנועה כלפי הבורא. ואז על ידי זה בטוח נגיע למצב הטוב. ורק את זה צריך לתת לאנשים מתוך האהבה. אין יותר מה לתת להם, כל יתר הדברים יהיו לרעתם, כי בזה רק ננפח את הרצון האגואיסטי שלהם.
אורן לוי: יש לי פה עוד שאלה שממשיכה את הבירור הזה, אז בוא נתקדם אליה. כותבים כך:
הרב לייטמן: גם כאן, אותו דבר. אני מפיץ לכל העולם את חוכמת הקבלה, אבל בצורה הגשמית אני מתייחס לכל אחד ואחד כפי שהוא מתייחס אליי. אני עוצר אותו מלפגוע בי, ובינתיים יחד עם זה אם צריך אני הורג אותו, ואם אפשר אז אני נמנע מזה, ונותן לו בצורה כלשהי ש חוכמת הקבלה תגיע אליו. אין ברירה, ולכן אנחנו עושים זאת בצורה כזאת, וזה נקרא "שיטת התיקון". אם אתה לא יכול לעצור את הרע תהרוג אותו, וגם בי אני עושה כך.
אורן לוי: מה "זה בי", בתוכי אתה מתכוון?
הרב לייטמן: בתוכי. אם את הרצון לקבל שבי אני יכול לשנות לטובה, אז אני עובד עליו ומשנה. אם אני לא יכול לשנות אותו, אז אני מקפיא אותו. אם אני לא יכול אפילו להקפיא אותו, אז אני כאילו הורג אותו. אני מכניס אותו עד כדי כך פנימה, שהוא כמת.
אורן לוי: וזהו?
הרב לייטמן: וזהו.
אורן לוי: הורג אותו, וככה?
הרב לייטמן: כן. עד שאני מגיע למצב שיהיו לי כוחות, ואז אני מוציא אותו מהמסתור, זה נקרא "תחיית המתים". ואז אני מחיֶיה אותו וכך הולך הלאה. גם האדם, אנחנו צריכים להבין שאם בא אליי מישהו ורוצה להרוג אותי, אני הורג אותו, זה נקרא "תיקון". זה נקרא "תיקון", כי זה רצון אגואיסטי שרצה להרוג מישהו, ואז קודם צריכים להרוג אותו, לעשות את התיקון בשורש. אבל רק בתנאי כזה. בכל מיני תנאים אחרים, לא. ומכאן באים כל מיני חוקים מטעם חוכמת הקבלה, מתי כן, ומתי לא, וכן הלאה. אבל הכל לצורך התיקון.
ולכן אני לא מתייחס לאויב, שונא, כן, לא. אני קודם כל מתייחס למטרה, איך אני יכול להביא את כולם למטרה, כי אדם צריך להבין ולהגיד, "בי תלוי כל העולם", "הכל נבנה בשבילי", "המכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות". ואז אני צריך לדאוג לכל העולם, ולהביא לכולם את שיטת התיקון, את חוכמת הקבלה, ויחד עם זה לדאוג איך למשוך את כולם. ואם לא, אז יש מקרים שצריכים להרוג.
אורן לוי: בוא נרד קצת לרמה היותר אישית, ניכנס לתוך הבית. כותב לנו יניב.
הרב לייטמן: זה לא תלוי איפה האדם נמצא, עם מי הוא נמצא, בכמה הוא מוצלח ובכמה הוא לא מוצלח. ראיתי אנשים מאוד מוצלחים, ורע להם. ראיתי אנשים שחיים בצמצום גדול, וטוב להם. וזה ידוע לכולם. לכן שלא יחפש על ידי מה להטיב לאשתו, ושלא ימליץ לה במה היא יכולה לעזור לעצמה. כי זה לא יעזור, כמה שיהיה לה זה לא יספק אותה. היא צריכה לעלות לדרגה גבוהה יותר של מילוי, ושם היא תקבל אותו.
שידחוף אותה לשמוע קצת את דברי חוכמת הקבלה, הם מדברים על מילוי הנשמה. היא יכולה להתמלא מזה. כל אחד יכול להתמלא, אין דבר כזה שלא, כי זה מיועד לכל אחד. לכל אחד יש נשמה, בעצם כולנו רוצים למלא אותה. אז אם היא מרגישה רע, חושך, ייאוש, אפטיה, כנראה שרק זה מה שנשאר לה. שיעשה לה את המתנה הזאת.
אורן לוי: יניב, תעשה לאשתך מתנה. זוהר כותב לנו:
הרב לייטמן: "אם אין אני לי מי לי" - אדם צריך להגיד לפני כל פעולה ופעולה בחיים שלו, ולא לחכות לחסדים מלמעלה, לא לחסדי ה' ולא לחסדי האדם. כי כל ההתקדמות תלויה בנו, בי, בכל אחד ואחד מאיתנו, ואף פעם זה לא יבוא מלמעלה כאיזה צ'ופר, או כאיזו מין פרוטקציה. אדם לא עושה, מקבל מכה. על ידי המכה מתחיל להרגיש "כדאי לי לעשות, אחרת אקבל מכה עוד יותר גדולה", וכן הלאה. לכן "אם אין אני לי מי לי".
אבל מצד שני, יחד עם זה הוא צריך להבין, שברגע שהוא מתחיל ב"אם אין אני לי מי לי", מיד יש לו עוד שותף גדול מלמעלה, שאז הוא צריך להגיע למצב, ש"אין עוד מלבדו". מצד אחד "אם אין אני לי מי לי", ומצד שני אין עוד כוח אחר חוץ מהבורא, וכשנפגשים אנחנו יחד.
ו"אין אני לי מי לי" ו"אין עוד מלבדו" - כאילו סותרים זה את זה.
אורן לוי: כן. הפכים, לא?
הרב לייטמן: מתי אני יכול לחבר אותם, ולא תהיה מחלוקת ביניהם? רק בתנאי שאנחנו נעשים כאחד.
אורן לוי: מי אנחנו?
הרב לייטמן: הוא ואני, הבורא והאדם. וזה בגמר התיקון. ולזה אני צריך להימשך. ועד שאני מגיע לשם, כל הזמן אני אהיה בסתירה, והסתירה הזאת עצמה - הוא פועל או אני פועל, תלוי בי או תלוי בו - תמיד הסתירה הזאת עומדת מולי, ודווקא היא עוזרת לי, היא דוחפת אותי לפתור אותה, והפיתרון שלה הוא בגמר התיקון. בדבקות.
אורן לוי: הזמן שלנו להיום הסתיים, אני מאוד מודה לך הרב לייטמן. מודה לכם על השאלות ששלחתם, ומזמין אתכם להמשיך לשלוח אלינו שאלות. אני אחזור על הטלפון, זה 1-700-509-209 או דרך האתר www.kab.tv. עד שבוע הבא שיהיה לכם כל טוב, ולהתראות.
(סוף התוכנית)