מחשבה היא תפילה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 08.03.25 – אחרי עריכה
ולאד: הוא אומר פה שהאדם מבטל את רצונו לבורא. מה זה לבטל את הרצון שלי לבורא?
להחליף את הרצון לקבל שלך לרצון להשפיע.
ולאד: האם זה בשליטה שלי, אני יכול לעשות את זה?
כנראה שכן.
ולאד: איך אני יכול לעשות את זה?
בתפילה.
ולאד: על מה לבקש?
בדיוק על זה לבקש.
ולאד: שיחליף לי רצון?
שהרצון שלך שהוא כולו לקבל שיהפוך אותו לעל מנת להשפיע.
אילן: למה שיתפלל על זה? מאיפה יבוא הרצון לתפילה הזאת?
למה שיתפלל על זה?
אילן: כן. מה פתאום בן אדם קם יום אחד ואומר "הרצון שלי לא מוצא חן בעיניי, אני רוצה רצון אחר"?
כי כך הוא מגלה, שזה רצוי בעיני ה'.
דודי: הוא כותב במאמרים, עד שפתאום ה' מרחם עליו. יש את המצב הזה שהבורא מרחם עליו פתאום. מתי הבורא מרחם על האדם?
כשזה מגיע לאדם.
דודי: באיזה תנאי מגיע לאדם שירחמו עליו? מה הוא עשה טוב או כנראה עשה קודם משהו, שהבורא החליט לרחם עליו?
על זה לא כתוב. אולי הוא לא עשה כלום, רק עכשיו הוא כל כך רוצה, כל כך מתפלל, שהבורא מרחם.
דודי: אבל יש כאלה שהבורא לא ירחם עליהם ויש כאלה שהוא ירחם עליהם.
כן.
דודי: יכול להיות שהוא לא ירחם עלי וייתן לי לחזור להיות בהמה כמו כל האנושות, ויכול להיות שירחם עלי וייתן לי מקום לתפילה ולהתקדמות. במה תלויה מידת הרחמים של העליון?
ברצון הבורא.
דודי: מה מפעיל את הרצון הזה? האם לאדם יש קשר לזה? אני יכול לעורר רחמים בעליון שירחם עליי?
תנסה.
דודי: יש תועלת בלנסות?
מה זו תועלת? ודאי שיש תועלת אם הוא יעשה לך.
דודי: זה שהוא יעשה זה בטוח, כל יחס שלו הוא תועלת. אבל האם לאדם יש יכולת לעורר את העליון לרחמים עליו?
כן.
דודי: במה?
בתפילה. העבודה שלנו כלפי הבורא היא רק תפילה.
אילן: האם יש נברא שהבורא לא מרחם עליו בסופו של דבר?
כן.
אילן: מה קורה איתו? הוא בכל זאת נברא ונמצא באיזה תהליך.
הוא עובר איזה תהליך, אבל לא כמו שאנחנו רואים על אלו שעליהם הבורא מרחם.
ולאד: מה הבורא מחשיב כיגיעה מאדם? מה הוא מחשיב שזה דווקא אליו, "אני לדודי"? מה מוצא חן בעיניו שאני אעשה שזה יהיה "אני לדודי"?
הבורא רק רוצה מאיתנו רצון, תפילה, זה הכול. כתוב "תעשה רצונך כרצונו".
ולאד: התפילה היא שהרצון שלי יהיה כרצון שלו.
דודי: האם מחשבה היא גם תפילה, כשאני חושב עליו?
מחשבה היא תפילה, כן, ודאי.
דודי: כי תפילה היא שאני צריך לבקש ממנו, להיות נזקק, להתחנן, לדרוש, יש פה צורך.
כן.
דודי: ואם אני רק חושב עליו, מקשר כל מצב שעובר עלי ל"אין עוד מלבדו", האם זה גם כמו תפילה, תחת קטגוריה של "תפילה"?
כן, ודאי.
שמעון: האם כל תפילה היא תפילה אגואיסטית?
לאו דווקא.
שמעון: איך אני יכול להיות בתפילה באמת אמיתית, תפילת השפעה, ולא שארצה לקבל?
יש לידך מלא חברים, תבקש עבורם.
שמעון: לצאת מהטבע האגואיסטי שלי.
כן.
דודי: אני שם לב לפעמים, שבחברה יש אנשים שיש להם נטייה לאהבת ה', לאהבת הבורא, כלפי הבורא יותר, ויש חברים שמדברים יותר על אהבת חברים, אהבת הזולת. אתה יכול לראות בדיבור שלהם בזמן הסדנה או בזמן ישיבות חברים לאן הם נוטים, או שהדגש הוא על הבורא או על החברים. יש כמובן שמשלבים את זה ורואים את הכול כאחד. האם זה אומר משהו כשיש לחבר נטייה מסוימת, לשבח יותר את הבורא מאשר את החברים, או הפוך, להיות בנטייה כלפי החברים יותר מאשר לבורא?
אי אפשר לדעת על זה. אלו הנסתרות כבר.
דודי: אדם בעשירייה, בזמן סדנה, צריך לדבר לפי נטיית ליבו, לפי מה שהוא מרגיש, או כלפי החברים או כלפי הבורא. האם יש פעולה שמאזנת אותנו, מסדרת את זה שכולנו נהייה באותה נטייה? כי נראה שכל אחד מסתכל למקום אחר.
כל אחד במקום שלו.
דודי: איפה המקום המשותף?
אתם בונים אותו.
דודי: מתוך מה, מתוך הסתכלות של כל אחד?
כן.
דודי: האם כל התפיסות שלנו מתאחדות לתפיסה אחת, או כל אחד נשאר בתפיסה שלו ובונים משהו חדש?
כל אחד משנה את רצונו כדי להיות יותר קרוב לבורא.
דודי: לכל חבר יש תפיסת מציאות אחרת, לאילן יש תפיסת מציאות משלו, למושי, לולאד. האם כל אחד ימשיך להישאר בתפיסת המציאות שלו ויחד עם זה בונים תפיסה חדשה משותפת, או מאחדים את התפיסות שלנו לכדי תפיסה אחת?
כל אחד מתפלל לבורא ובונה את הפנייה שלו על זה שהוא מבקש משהו עבור החברים.
דודי: האם אי פעם אני ארגיש את תפיסת עולמו של אילן, של שמעון, של אקוקה?
לא.
דודי: גם אין צורך בזה. אבל זה לא שלם.
למה זה לא שלם? אתה נשאר ברצון שלך.
דודי: אבל אם מדברים על התכללות, חיבור ואחדות?
אז בבקשה, תעשה התכללות.
דודי: אם מדברים על השגה, ואני הולך רחוק, לגמר התיקון, האם בסופו של דבר זה לא להרגיש את כל הזוויות של המציאות הזאת?
כן.
דודי: האם אז מרגישים ממש את הכול, כולל הכול?
לא יודע.
ולאד: מה כל אחד מבקש עבור החברים? מה אני צריך לבקש עבורם, האם על כל אחד משהו מסוים או דבר כללי?
על כל אחד משהו מסוים.
ולאד: על אילן אני מבקש משהו אחד, על דודי משהו אחר, על מושי משהו אחר, כאילו מה שאני מרגיש שיהיה טוב בשבילם, כך אני מבקש מהבורא על כל אחד.
כן.
ולאד: וכך כל אחד עבור כולם.
כן.
ולאד: האם כך אנחנו משלימים אחד את השני או שיש עוד משהו?
שמעון: אבל בכל מקרה, תמיד בסופו של דבר זו תפיסת המציאות שלי.
כן.
שמעון: זה לא משנה בגמר, אין מה לצאת מזה, זו רק תפיסת המציאות שלי.
כן.
שמעון: אם זו רק תפיסת המציאות שלי, אז איך אני יכול להרגיש שהבורא בינינו, שהבורא איתנו?
להשתדל להיות כל הזמן בזה ואז תרגיש.
שמעון: אני ארגיש, אבל זו עדיין התפיסה שלי.
כן.
אילן: האם בתהליך הזה יש מצב שהאדם מרגיש את החבר? האם יכול להיות דבר כזה שמתפתח כלי הרגשה שמרגיש את החבר?
כן.
אילן: אז כן אפשר להתכלל מהרגשה אחת, אפשר לבנות הרגשה משותפת.
אפשר.
דודי: מה אתה מתחיל להרגיש בחבר שלא הרגשת קודם?
רצונות.
דודי: האם אני יודע שזה רצון של חבר ולא הרצון שלי?
אם אתה חושב עליו ורוצה להיטיב לו, אז אתה מתקרב להרגשה שלו.
דודי: אני רוצה לתמוך באקוקה, לחשוב עליו, לדאוג לו, מה יקרה כתוצאה, האם אני אתחיל לקבל את הרצון שלו?
כן.
דודי: אני אדע שזה הרצון שלו ולא הרצון שלי?
כן.
דודי: ומה אני עושה עם הרצון שלו?
מה שהוא היה רוצה.
(סוף השיחה)