heb_o_rav_2010-07-07_program_shal-mekubal_n187
תכנית טלוויזיה עם הרב מיכאל לייטמן
"שאל את המקובל"
תכנית מס' 187
בהנחיית: אורן לוי
תכנית 07.07.10-אחרי עריכה
אורן: שלום לכם, ברוכים הבאים אלינו ל"שאל את המקובל". שלום לך, הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום לכולם.
אורן: אני רוצה להודות לכם לפני שנתחיל עם התכנית שלנו ועם השאלות של היום, שאלה ראשונה של אורלי, להודות לכם על השאלות שאתם שולחים אלינו לכאן ולהזמין אתכם לשלוח שאלות נוספות לתכניות הבאות. יש לכם שתי אפשרויות לעשות זאת, או דרך הבלוג של הרב לייטמן, הכתובת היא www.laitman.co.il, או דרך הטלפון שלנו, 1-700-509-209.
השאלה הראשונה היא שאלתה של אורלי, שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה.
שאלה: שלום, מדברת אורלי אהרוני. לאחרונה אנחנו נתקלים ביותר ויותר ילדים שנעדרים מיומנויות חברתיות. הרבה יותר ילדים עם פי די די, אוטיזם, ואפילו ילדים נורמטיביים לכאורה, שיש להם כשל במיומנויות חברתיות. מה זה אומר מבחינת הקבלה, לָמה יש כל כך הרבה ילדים כאלה עכשיו ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור להם?
הרב לייטמן: בכל השטחים, בכל ההבחנות, אנחנו רואים תופעות מוזרות, שונות, באנושות דהיום. אז השאלה היא, או שקודם לא היינו יכולים לאבחן אותם ולא כל כך היינו שמים לב לזה.
אורן: או שהיום יש יותר.
הרב לייטמן: או שהיום יש יותר, ואם יש יותר אז מה התוצאה?
אורן: ממה זה נובע?
הרב לייטמן: ממה זה נובע והאם כנגד זה יש איזו תרופה והסבר הגיוני?
אורן: כן, ואם אפשר גם לתת פה את הזווית של הקבלה. זאת אומרת, איך הקבלה מסבירה את הדברים, אם יש יותר אז לָמה יש יותר ואז מה אפשר לעשות?
הרב לייטמן: הקבלה מסבירה את הדברים האלה בצורה מאוד מאוד כללית. היא לא מפרטת את הדברים, היא אומרת שאנחנו כשנמצאים במצב שהאגו שלנו הגיע לסיומו בהתפתחות של אלפי אלפי שנים. תאר לעצמך, מלמעלה דרך כל העולמות עד העולם שלנו, דרך 15 מיליארד שנות יקום שהתפתח וחמישה מיליארד שנים עד שכדור הארץ התפתח, ונגיד חצי מיליארד שנים עד שהחי שמתפתח על פני כדור הארץ ואנחנו כמה מאות אלפי שנים, ונגיד לפני חמשת אלפים שנה ומשהו התחלנו להתפתח בצורה רוחנית, ובחכמת הקבלה כתוב, שהאגו שלנו היום הגיע למצב, לסיומו, לסופו.
אורן: זה מביא תופעות?
הרב לייטמן: ועכשיו אנחנו צריכים להתחיל לתקן אותו. לתקן אותו, זאת אומרת שאנחנו לא נשתמש בו כדי לספוג ולנצל אותו ולנצח את האחרים וכולי וכולי בצורה ישירה, אלא הוא הגיע לסופו והוא מראה לנו שהוא רֵיק, שהרצון האגואיסטי לא נותן לנו סיפוק, שהוא לא יכול להתפתח בשום רמה. לא ברמת ההתנהגות הרגילה, הנורמלית לאדם הקטן, ולא בחברתית ולא אדם עם עצמו ולא במדע ולא בתרבות ולא בחינוך ולא בכלום. אנחנו נמצאים היום במשבר כללי של החיים שלנו, כי כל החיים שלנו בנויים על הטבע שלנו. וטבע אגואיסטי שנגמר, אז כל החיים שלנו פתאום מורגשים כמשבר.
אורן: איפה בתמונה הזאת המקום של ילדים עם הפרעות בהתנהגות חברתית?
הרב לייטמן: ילדים הם דור עוד יותר חדש משלנו. אני שכבר שייך לדור הקודם, אני כבר סבא, לשני דורות קודמים, אז אני כבר סוחב בצורה שאני רגיל, לפי איך שגדלתי. כל החיים שלי אני חי לפי אותן 15, 20 שנים הראשונות שלימדו אותי איך לחיות, ואז אני רוצה או לא רוצה, אני ממשיך בשינויים מאוד קטנים. אחר כך גדלו הילדים שלי, הם גדלו בצורה אחרת, אבל אני עדיין מבין אותם.
אורן: כן, אבל הם בריאים, הילדים שלך?
הרב לייטמן: כן.
אורן: עכשיו, השאלה פה זה לָמה יש ילדים שהם לא בריאים, שיש להם כל מיני ליקויים במיומנויות חברתיות כמו אוטיסטים וכן הלאה? לָמה יש היום יותר?
הרב לייטמן: דבר אחד, האגו שלנו שגדֵל ומתפתח לצורות הסופיות שלו, לכן הוא מביא לנו כל מיני כאלו תופעות. ודבר שני, שבכל זאת אתה לא יכול להכחיש, אבל בדורות הקודמים הילדים האלו פשוט היו מתים. מי היה מטפל בהם, האם היו יודעים איך לטפל בהם? היו הרבה אנשים כאלה, ילדים כאלה היו מתים. האם היו מטפלים במשוגעים? האם היו מטפלים בזקנים כמו שהיום מטפלים? האם היו עושים השתלות למיניהן?
אורן: ברור.
הרב לייטמן: והאם היה טיפול שסביב כל אחד היו כמה אנשים שעוזרים לו? לא. ולכן פתאום היום יש לך עולם מלא תופעות שליליות, ואנחנו בעצם יצרנו בעצמנו את היחס הזה לבני אדם ואז זה מה שאנחנו היום מרגישים.
אורן: אז אם הבנתי נכון, הסיבה לזה שיש היום יותר ילדים עם הפרעות כאלה של מיומנויות חברתיות?
הרב לייטמן: יש כמה סיבות.
אורן: אחת, בגלל שהאגו הגיע לקצה ואז הוא מייצר כל מיני תופעות מוטציוניות כאלה?
הרב לייטמן: כן.
אורן: ושתיים, זה שאנחנו פשוט יודעים לטפל באנשים עם מוגבלויות ולכן הם מחזיקים יותר.
הרב לייטמן: כן.
אורן: בסדר, זה לגבי לָמה זה ככה. מה עושים עם זה, איך אפשר לעזור לילדים כאלה?
הרב לייטמן: רק לתקן את האגו הכללי שלנו.
אורן: לא, אבל עם הילד ספציפי מה אפשר לעשות?
הרב לייטמן: עם הילד ספציפי שלנו לא לעשות שום דבר, כי זה כבר חלק מהחברה שהוא מקולקל והוא מקולקל גם עבור כל החברה.
אורן: הם קרבנות? הם כאילו נושאים את הסבל של כל בני האדם?
הרב לייטמן: כל אחד מאיתנו קורבן במשהו, שיש בו סבל עבור עצמו ועבור האחרים.
אורן: אבל לָמה בהם יש יותר?
הרב לייטמן: זה שייך למשפטי הנשמות, אתה צריך להיכנס לשורש הנשמה שלו ולראות לָמה זה כך. אבל ללא ספק שאם אנחנו כולנו נטפל בעצמנו ואם נעלה בכללות החברה כוח חיובי, השפעה, אהבה, הדדיות, אז בזה אנחנו נרפא אותם. פתאום אתה תרגיש שהאנשים האלו, הילדים האלו וגם הגדולים, פתאום יתחילו יותר להרגיש, יותר להגיב, יותר להבין. הם פתאום יתחילו לחיות. אתה תחייה אותם, בזה שאתה מושך לעולם שלנו כוח הטוב הכללי, האור מלמעלה על ידי העיסוק שלך בחכמת הקבלה ועל ידי זה שאתה תשתדל להתקשר לכולם בצורה טובה. ורק על ידי הטיפול הזה אתה תנצח, גם איתם וגם בכלל כנגד כל הבעיות והצרות שבמשבר הכללי, לא רק עם האוטיסטים, אלא לא חסרות לנו בעיות ועוד ועוד שיתגברו. הטיפול הוא רק אחד, זה הכול נובע מהרצון לקבל שלנו שממש התפתח לצורה סופנית, סופית, וצריכים לתקן אותה.
אורן: נעבור לשאלה הבאה, היא מגיעה דרך הבלוג שלך, כותב לך ליאור.
שאלה: קראתי כתבה מעניינת על כך ששני חוקרי פסיכולוגיה מהמובילים בעולם הצליחו לפצח את נוסחת העונג האנושי. מה שמענג אותנו הוא מה שנדמה לנו שאנחנו יודעים, בלי שום קשר למה שקורה באמת. ומסקנה נוספת שלהם היא שאושר ותענוג אלו דברים שאפשר לייצר באופן מלאכותי לבדנו ובתוך הראש שלנו.
אם כך, שואל ליאור, מעניין אותי לדעת האם אפשר גם לדמיין מהי רוחניות בראשנו? פשוט הרבה פעמים נדמה לי שֶמה שאתם מדברים עליו זה מאוד מופשט. ודבר נוסף בהקשר לזה, מה זה באמת תענוג והאם יש תענוג מרוחניות?
הרב לייטמן: אין בעיה להזריק לאדם סם כלשהוא, ושהוא ירגיש שהוא נהנה עד כדי כך שיתנתק מכל החיים האלו, עד שהולך בשקט למות ולא צריך אז אפילו את הסם הזה. אין שום בעיה, "היינו כבר בסרט הזה", כמו שאומרים, לא פעם אחת, האנושות כבר שיחקה בזה והתעסקה בזה הרבה פעמים. אבל לָמה בכל זאת אנחנו לא מסוגלים לטפל בכל הצרות שלנו בצורה כזאת, ואפילו מסכנים ואנשים שנמצאים ממש במחלות שאין סיכוי לרפא אותן? מפני שאנחנו לא יכולים להסכים עם השקר. לָמה העולם לא מסכים עם הסמים? לתת תענוג לכל אחד, הרגשת אושר לכל אחד וגמרנו. לָמה אנחנו לא נעשה את זה, כל אחד יהיה מרוצה?
אורן: לָמה באמת?
הרב לייטמן: מפני שיש בנו בטבע שלנו דרישה, תביעה לאמת.
אורן: מהי האמת?
הרב לייטמן: אני לא יודע מהי, אבל אם אני יודע שזה שקר, אז אני יודע שאני עכשיו עושה את זה. כמו אדם שמשתכר, שאז הוא אלכוהוליסט, או שהוא נרקומן, החברה לא מקבלת את זה. ישנם אנשים כאלה שכבר לא מסוגלים, הם נכנסים להרגל, אז הטבע, הפיזיולוגיה דורשת את זה, אבל הם היו רוצים אולי להפטר מזה.
האנושות לא מסוגלת, לאנושות יש תוכנית כללית, תכלית כללית והיא חייבת לבצע אותה, ולכן אנחנו לא נסכים. בסופו של דבר החברה שלנו לא מקבלת את הסמים, אלא כדי להמתיק קצת את החיים שלא נזיק יותר אחד לשני, אז החברה מאפשרת את זה. אנחנו יכולים לאפשר קצת אלכוהול לכל אחד ואחד כדי להרגיע את האדם, לעשות אותו יותר רך, יותר שמח, לא יותר מזה, כי כל היתר זה שקר, האדם יוצא מהמציאות.
אורן: מה בקשר לזה, שואל פה ליאור, האם כמו שאנחנו מדמיינים כל מיני דברים והם גורמים לנו לתענוג, האם אפשר גם לדמיין מהי רוחניות?
הרב לייטמן: לא.
אורן: אנחנו יכולים לדמיין את הרוחניות?
הרב לייטמן: לא, בשום פנים ואופן. אתה לא יכול לדמיין מה זה רוחניות, כי הרוחניות מתקבלת בתכונות שאין בנו. אנחנו לא יכולים להרגיש אותה, לזהות אותה. אתה לא יכול להמציא תרופה לרוחניות.
אורן: לא, אי אפשר לדמיין את התכונות האלה?
הרב לייטמן: לא.
אורן: מהן התכונות האלה?
הרב לייטמן: השפעה ואהבה.
אורן: אז נגיד שאני אדמיין שאני אוהב את כולם ונותן לכולם, אז זה יגרום לי את התענוג?
הרב לייטמן: לא.
אורן: לָמה?
הרב לייטמן: כי אתה רק תדמיין את זה, אתה לא תהיה בזה.
אורן: אבל זה בדיוק מה שהם גילו במחקר, שמה שנדמה לאנשים, לאו דווקא מה שבאמת.
הרב לייטמן: כי אתה נמצא בטבע הרצון לקבל ואתה מבלבל את הטבע הזה, כאילו שטוב לך, כאילו שאתה מלא. לדוגמא, אני מאוד סובל מרעב, אתה נותן לי זריקה, אני מפסיק להרגיש רעב. אני מאוד סובל ממשהו, נגיד מאיזו תופעה, משהו קרה לי, אתה נותן לי זריקה, אני שוכח אותה. אתה יכול לעשות זאת?
אורן: כן.
הרב לייטמן: זהו, או על ידי סמים, או על ידי האלכוהול.
אורן: כן, ברור, יכול.
הרב לייטמן: שום דבר בעצם אתה לא משנה בי בתוך הרצון שלי, בתוך תפיסת המציאות שלי, אתה רק מטשטש לי אותה. אתה לא יכול להפוך לי אותה מלקבל ללהשפיע.
אורן: כשהאדם מתהפך מלקבל ללהשפיע ללאהוב וזה, אז התענוג הוא ממשי, הוא לא דמיוני?
הרב לייטמן: אז אתה נהנה כמו הבורא. אתה מגלה אותו, אתה מגלה את הנצחיות והשלמות שבבריאה, שאתה בכלל כאן בתכונות הנוכחיות לא מרגיש.
אורן: איך הבורא נהנה?
הרב לייטמן: מזה שמשפיע ונותן.
אורן: אבל זה מה שהוא עושה, הוא משפיע ונותן, אבל איך הוא נהנה? מה התענוג של הבורא?
הרב לייטמן: התענוג של הבורא מזה שנותן ונהנה. מנתינה.
אורן: אז לָמה אם אני נותן זה הולך לי קשה?
הרב לייטמן: כי אתה לא הבורא, אתה הפוך ממנו. אתה נהנה בזה שאתה מקבל. הוא נתן לך אפשרות לקבל וליהנות בזמן קצוב, ואחר כך אתה צריך להשתדל להיות כמוהו. מספיק כבר, אתה עכשיו צריך לגדול, להיות אדם, הדומה לבורא, זאת אומרת ליהנות כמוהו מהשפעה. זה הפוך מהטבע שלך.
אורן: מה ההבדל בין התענוג שאני מרגיש שאני מקבל משהו טוב לבין התענוג שיש לבורא שהוא נותן?
הרב לייטמן: ההבדל שאצלו התענוג בלתי מוגבל, מפני שלהשפיע אין שום הגבלה.
אורן: לא הבנתי.
הרב לייטמן: להשפיע אתה יכול כל פעם וכמה שאתה רוצה, כמה שיש לך. יש לך אפשרות להשפיע? תן, תשפיע. יש לך אפשרות לאהוב? תאהב. מה שאין כן, לקבל אתה תלוי באחרים, ייתנו לך או לא.
אורן: כאילו אף אחד לא עוצר אותו, את הבורא?
הרב לייטמן: כן, ודאי. כי אתה פולט דברים טובים החוצה ולא שדורש אותם פנימה.
אורן: אם אף אחד לא עוצר אותו והוא נותן דברים טובים, אז מאיפה יש לו כל הזמן עוד דברים טובים לתת?
הרב לייטמן: זאת אומרת, מה התחנה הזאת שמייצרת בו את הדברים הטובים?
אורן: כן, החנות של הדברים הטובים.
הרב לייטמן: יש לו מפעל גדול.
אורן: מפעל גדול, אבל לי אין.
הרב לייטמן: לך אין.
אורן: אז לכן אני לא יכול לתת. מה, איך? אם היה לי מפעל הייתי שמח גם לתת לך, מה אכפת לי? אם זה עושה טוב, ניתֵן. אבל אין לי מפעל, יש לי מינוס בבנק, אתה רוצה אותו, בבקשה.
הרב לייטמן: לכן לא דורשים מהאדם שהוא ייתן.
אורן: אז מה דורשים?
הרב לייטמן: שהוא ירצה לתת. אני עני, אין לי כלום, אז מה, אני לא אוכַל להיות בהשפעה ואהבה לאחרים, בגלל שאין לי מיליונים ואני לא יכול לחלק משאיות של קמח ואוכל וכולי וכולי?
אורן: אז מה תיתן?
הרב לייטמן: אז לכן צריכים להבין שכל אלו שמשתדלים לתת כל מיני מצרכים וכל מיני דברים, זה לא נקרא לתת. אתה צריך לתת את היחס שלך. בעולם לא חסר חומר שאפשר לתת, חסר את היחס שלנו. ברגע שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו רוצים לתת לאחרים, הכול מסתדר.
אורן: איזה יחס חסר בעולם?
הרב לייטמן: השפעה ואהבה. לא את הפעולה עצמה שאני מגיע ודוחף לך איזה מסטיק או חתיכת לחם, אלא היחס שלי שאני רוצה לתת לך טוב. אז אני צריך להתכלל עם החיסרון שלך ולהשתדל לעשות משהו, כדי לגרום לך מילוי, ואז כל המילוי עובר דרכי מהבורא ונכנס בך. אני בכלל לא צריך לדאוג למילוי עצמו, רק לזה שתהיה לי נטייה כזאת.
אורן: כשהאדם מתייחס ככה לאחרים זה מביא לו תענוג?
הרב לייטמן: כי הוא מחובר לבורא, הוא נעשָה המעבָר.
אורן: ואז יש לו תענוג כמו שיש לבורא?
הרב לייטמן: כן, הוא נעשָה שותף איתו.
אורן: זאת הנקודה של האמת שדיברת קודם, שאנחנו לא מסכימים למשהו שהוא מזויף?
הרב לייטמן: כן. הטבע רוצה להביא אותנו לזה.
אורן: נעבור לשאלה הבאה, השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה, בבקשה.
שאלה: שלום, אני רוצה לדעת לָמה לא יכל הבורא לברוא אותנו כך שנגיע אליו בדרך נעימה וטובה? לָמה הוא יצר את המנגנון הזה שרק מסבל מתפתחים?
הרב לייטמן: אנחנו צריכים להגיע למצב שכלול משניים, משני דברים הפוכים. מצד אחד, אני חייב להיות עצמאי, מחוצה לבורא, לא תלוי בו, נגדו, שתהיה לי עצמאות, שיהיה לי מקום משלי, ובשביל זה אני צריך להיות הפוך ממנו ולכן הוא ברא אותי בתכונת הקבלה, שאני רוצה לקבל. ומצד שני, כדי להגיע לשלמות, לנצחיות, לכל טוב, לעונג ולאינסופיוּת, זה ממש מוגבל, להיות בלתי מוגבל, אני חייב להיות כמוהו כי זו מציאות שזה הוא ורק הוא נמצא בזה.
אני יכול להיות בשתי תכונות האלה ההפוכות בתנאי שאני מקבל תענוג ממנו, אבל מקבל אך ורק כדי להשפיע לו בחזרה את התענוג מזה שאני מקבל. זאת אומרת, כמו אורח ובעל הבית, שאני בא אליך ואתה מאוד רוצה שאני אטעם משהו אצלך, ואני כל הזמן לא רוצה, מפני בושה או כל מיני חשבונות. ואחר כך כבר אתה ממש מתפרץ בבּקשה, אומר: "תעשה את זה בשבילי, תעשה לי טובה", כמו בעל הבית טוב, ואז אני עושה את זה, אני מתחיל לקבל וליהנות. אני לא עושה כאן שקר ומִשחק, אני נהנה ממה שאתה נותן לי, אבל יחד עם התענוג שאני נהנה ואני מרגיש שאני נהנה, אני גם מחזיק את עצמי בכּוונה שאני עושה את זה בשבילך. אני כאילו נמצא בפיצול פנימי, נהנה בבטן ונותן לך תענוג מהראש.
אורן: ואז אתה שווה לבורא?
הרב לייטמן: ואז אני שווה לפי מהות הפעולה, אבל חייב ליהנות.
אורן: אין לנו בעיה עם הנאה, השאלה היא פה בדיוק, בדיוק זו הנקודה, הבעיה פה זה עם סבל. מה שהיא שואלת, לָמה הוא לא יכול היה לעשות שלהגיע למצב הזה שאתה מתאר, נגיע בדרך נעימה וטובה? לָמה הוא יצר מנגנון כזה שמתפתחים רק מסבל? לָמה סבל?
הרב לייטמן: הסבל בגלל שאני רוצה לקבל ללא שום כוונה אליך, וזה אסור. אני בא אליך, אני רואה לפנַי, שיש כמה דברים טובים, "אורן, תלך, תלך לטייל, אני בינתיים ככה". ואני אומר לבעל הבית, זה מה שאנחנו רוצים, והוא אומר, לא, אני רוצה לא שאתה תמלא, זו לא בעיה היתה לברוא אותך עם כל המילויים האלה יחד, אני רוצה שעל ידי מילויים אלה אתה תגיע למצב כמוני.
אורן: אבל בכל המשל הזה, בחיים שלי למעשה זה לא נמצא. אין לי איזה בורא שהזמין אותי לאיזו סעודה יפה ולא כלום.
הרב לייטמן: יש לך את זה.
אורן: יש רק סבל.
הרב לייטמן: לא.
אורן: למעשה אנשים מתפתחים רק מסבל. לָמה זה ככה?
הרב לייטמן: כל העולם הזה זה כמו שולחן עם מאכלים, עם מטעמים. כל העולם.
אורן: מאכלים אבל זוועה.
הרב לייטמן: רגע. זוועה בגלל שאתה לא רוצה לחשוב על בעל הבית.
אורן: איפה הוא, מי זה בעל הבית?
הרב לייטמן: לכן הוא לא נותן לך ליהנות מהם.
אורן: מי זה הבעל הבית? הוא לא נמצא בכלל.
הרב לייטמן: אני לוקח אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, עוד משהו, עוד משהו, משהו מהשולחן, אני טועם, "טְפוּ", לא הולך.
אורן: נכון.
הרב לייטמן: מה לעשות?
אורן: זאת השאלה, מה לעשות?
הרב לייטמן: לָמה הוא עושה לי את זה, בעל הבית, שאני לא נהנה מהאוכל הזה? כי הוא רוצה תנאי, אתה תהנה מכל הדברים האלו אם אתה תשים לב אליי, שאתה תהיה כמוני. שאתה תקבל ותחשוב, אתה נהנה מפני שעל ידי הפעולה הזאת אתה רוצה להיות כמוני. אני רוצה להעלות אותך, לעשות ממך אדם גדול. זה כמו שמילד אנחנו עושים גדול. אנחנו אומרים, עכשיו אתה צריך לעשות חשבונות, עכשיו אתה צריך לעשות חשבון איך אתה מתייחס לאחרים, מה אתה עושה. אל תתפוס ככה את כל הדברים האלה, אתה כבר לא קטן. אתה כבר צריך להרוויח אותם, זאת אומרת לשלם עבורם, אולי להגיע בשימוש אחר.
אורן: זאת אומרת שהסבל הוא הכרחי בהתפתחות?
הרב לייטמן: לא הכרחי. הסבל מראה לך שאתה כאן עדיין לא הגעת להשלמת הפעולה, שעדיין אתה רוצה לגנוב מבעל הבית ולא לעשות את זה על מנת להשפיע לו, לעשות לו טובה.
אורן: אז הוא כן הכרחי, כי כדי להיות לא גנב אני צריך קודם לראות שאני כן גנב?
הרב לייטמן: אבל אתה יכול להרגיש אותו בצורה המינימלית.
אורן: מה זה להרגיש סבל בצורה מינימלית?
הרב לייטמן: אני עכשיו אחרי שאני שמעתי ממך ומהרב לייטמן את כל ההסבר, אני עכשיו מבין איך להתייחס לחיים.
אורן: איך?
הרב לייטמן: אני עכשיו מבין שכל דבר שבחיים, הכול, נתון לי, פרוס לפנַי כשולחן, שולחן ערוך, ואז אני צריך לקבל מהחיים האלו דברים רק כדי לגלות את הבורא, להשתווֹת אליו, להגיע להידמוֹת לו, להיות "אדם" מה שנקרא, הדומה לבורא. אם אני מגיע לכל דבר שבחיים עם מגמה כזאת, אז אני מלכתחילה אף פעם לא ארגיש רע.
אורן: אני מסיים את יום העבודה היום, חוזר הביתה, אשתי היקרה מכינה לי ארוחת ערב. אני רעב, מתיישב לשולחן, אוכל את ארוחת הערב. היא בדרך כלל מכינה לי משהו טוב. איך אני עכשיו בזה שאני הולך לאכול את המשהו הטוב הזה, עושה את הפעולה הזאת שתארת, משהו עם הבורא שלא בדיוק הבנתי, איך אני עושה את זה?
הרב לייטמן: אתה צריך להרגיש כל הזמן שכל מה שמתרחש לך בחיים זה דו שיח איתו. לא שאתה מדבר איתי או עם הצלמים או עם כל מיני אנשים מבחוץ או אפילו עם אשתך, לא שיש לך מאכלים שהגברת שלך הכינה לך. לא. זה הכול ממנו. אם אתה מתחיל בצורה כזאת לחפש אותו כדי להיכנס איתו ביחסים הנכונים כמו שהוא רוצה, הוא מתחיל להתגלות. הוא מתחיל להתגלות אליך, כי אתה בעצם דורש אותו ודורש בצורה נכונה. ואתה באמת דורש אותו. אתה דורש ממנו הכְוונה, אתה דורש ממנו הוראה, דוגמא, ואז אתה תקבל.
גילוי הבורא לנברא קורה דווקא בסיטואציה כזאת, שהנברא רוצה להידמות לבורא וחסר לו כאן משהו כדי להידמות. הוא לא צריך בורא בשביל תענוגות או כל מיני דברים. לא. רק כדי שיראה לו את הדוגמא אז מה עושים. ואז הבורא מתגלה, כי הוא מתגלה לא בגלל שאתה רוצה ליהנות מזה אלא בגלל שאתה רוצה באמת להגיע לדבר הטוב, להנהגה הטובה, לצורה הטובה. זה כמו שאנחנו דורשים מילדים.
אורן: זה הפיתרון לסבל?
הרב לייטמן: כן, לכל הצורות שלו. כתוב שהעולם הזה דומה לחנות. כמו שכתוב, במשנה, "חנווני על פנקסו"1. שאתה יכול להיכנס ולקחת מהחנות הזאת כמה שאתה רוצה, אבל באמת בעל הבית רושם ו"יד כותבת"2 וכולי וכולי.
אורן: ואני משלם את החשבון.
הרב לייטמן: כן, והחשבונות האלה כל הזמן מתרבים מתרבים ואנחנו נמצאים כבעלי חוב גדול, ואז יותר ויותר קשה לנו, מצד אחד להגיע לבורא, ומצד שני הסבל בכל זאת דוחף אותנו קדימה וכן נרצה.
אורן: נעבור לשאלה הבאה. השאלה הבאה היא של קרן, היא כותבת לך דרך הבלוג שלך.
שאלה: כל הזמן אמרו לנו שהאגו הוא לא דבר טוב, שצריך להנמיך אותו ולהתבייש אם יש לך אגו גדול. הקבלה מסבירה שהאגו הוא טוב, שככל שהוא גדֵל זה יותר טוב? אני קצת מבולבלת, מה קורה?
הרב לייטמן: אין דבר טוב ואין דבר רע בעולם, אלא הכול תלוי בשימוש. אם אני מגלה את האגו ואני מגלה אותו כרע ואני על ידו מרגיש שאני נדחף לטוב, שאני רוצה להגיע לטוב, שהוא "עזר כנגדו"3 שדחף אותי, כמו שכתוב על פרעה.
אורן: אבל איך טוב? תמיד אומרים, ההוא בן אדם אגואיסט, דהיינו מתכוונים להגיד שהוא בן אדם רע. פתאום אתה אומר, האגו טוב? תמיד אמרו שבן אדם אגואיסט זה בן אדם רע, אז מה זאת אומרת שזה טוב? איך אתה פתאום סובבת את זה לטוב?
הרב לייטמן: כתוב על פרעה שהוא "הקריב בני ישראל לאבינו שבשמיים"4. זאת אומרת שהרע שבו, ההתנהגות שלו, שהבורא אמר "אני הכבדתי את לבו", "בוא אל פרעה"5, בשביל מה? מצד אחד הוא דוחף את משה המסכן הזה לפרעה, מצד שני הוא עושה את פּרעה כזה רשע שמוכן לאכול אותו ממש כמו את משה. לָמה הוא עושה מעמד כזה? לָמה הבורא מעורר בנו את הרע שנקרא "פרעה".
אורן: פרעה זה כאילו האגו במשל הזה שציירת?
הרב לייטמן: נכון, כן.
אורן: בסדר.
הרב לייטמן: ומצד אחד דוחף אותנו שאנחנו באמת ניכנס לזה. והוא עושה את המתח הזה, את ההרגשה הרעה הזאת כדי שאנחנו נרצה לצאת מזה, כמו שברחנו ממצרים. אם היה לנו טוב אנחנו לא היינו בורחים ממצרַים, אלא מאין בררה. "קם מלך חדש במצרים"6 ומלך רע, והתחיל עלינו את העבדות הזאת, פיתום ורעמסס וכל מיני דברים.
אורן: אבל מה עכשיו אני עושה?
הרב לייטמן: אותו דבר כאן בחיים שלנו.
אורן: בחיים שלי להיות אגואיסט זה טוב או לא טוב?
הרב לייטמן: אגו טוב אם הוא מעורר אותך לצאת ממנו ואז לעלות מעליו. אם הוא סתם אגו, אז לא. לכן לכל האגו שמתגלה היום באנושות אנחנו צריכים לצרף את חכמת הקבלה ולהראות לאדם איך להשתמש בו נכון, ואז אנחנו נגיע לפיתרון יפה ואותו אגו ישמש לנו כדבר הטוב.
אורן: איך?
הרב לייטמן: לָמה נכנסנו למצרים, למה נכנסנו לאגו? כדי לתקן אותו ועל ידו לעלות לדרגת הבורא. "עזר כנגדו".
אורן: זה כמו איזשהו חומר?
הרב לייטמן: שאני משתמש בו, בחומר הזה, עדיין בצורה רעה, אני צריך ללמוד איך להשתמש בו בצורה טובה. מיצר רע להגיע ליצר טוב. היצר נשאר אותו דבר, רק כשאני משתמש בו לא נכון הוא נקרא "רע", אשתמש בו בצורה טובה יקרא "טוב". היצר נשאר אותו דבר, הרצון אותו דבר, "מלאך המוות" זה נקרא, הופך להיות "מלאך הקדוש". הפּרעה שהוא יתהפך הוא יהיה כל דבר טוב שיש בעולם.
אורן: אז זה דו כיווני.
הרב לייטמן: כן. ולכן היא צודקת, שכאילו הרע זה טוב או הטוב זה רע, או מה זה?
אורן: זה לא טוב ולא רע.
הרב לייטמן: אלא תלוי איך האדם משתמש בזה.
אורן: הבנתי. תודה רבה לך, הרב לייטמן, תודה גם לכם על השאלות. אני מזמין אתכם לשלוח שאלות גם בתכניות הבאות, נהיה פה בשבילכם. הטלפון שלנו הוא 1-700-509-209, אפשר גם דרך הבלוג של הרב לייטמן, כתובתו היא www.laitman.co.il.
עד התכניות הבאות שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(סוף התכנית)
סדר נזיקין, מסכת שבועות↩
"והחנות פתוחה, והחנווני מקיף, והפנקס פתוחה, והיד כותבת" (סדר נזיקין, מסכת אבות)↩
בראשית ב', י"ח↩
"ופרעה, הקריב; וישאו בני-ישראל את-עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם, וייראו מאד, ויצעקו בני-ישראל, אל-יהוה." (שמות י"ד, י')↩
"ויאמר יהוה אל-משה, בא אל-פרעה: כי-אני הכבדתי את-לבו" (שמות י', א')↩
"ויקם מלך-חדש, על-מצרים" (שמות א', ח')↩