ישיבת כתבים

שיחה 11.05.21 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

דודי: אירועי יום ירושלים רשמו אתמול שיא חדש. בתוך חמש שעות ירו ארגוני הטרור מעזה כ150 רקטות לעבר שטח ישראל, צה"ל חידש את התקיפות בעזה, והיום לא מתקיימים לימודים בישובים רבים וחצי מדינה משותקת. אתמול הלכנו לישון עם התרעות "צבע אדום" והבוקר קמנו למבצע חדש, מלחמה חדשה בשם "שומר החומות". נמשכים מטחים כבדים לעבר ישראל, כולל פצועים, פגיעות ישירות במבנים. השאלה, איך שוב אנחנו מגיעים לנקודה הזאת?

אנחנו לא פתרנו שום בעיה, אז למה צריכים להגיע לנקודה אחרת? אנחנו שום דבר לא פתרנו, כמו שהיינו מלפני קום המדינה אנחנו נמצאים באותו מצב, בהתנגשות חזיתית בין היהודים והערבים. רק לפעמים ישנם שינויים כאלו מתוך השפעת העולם, אבל השנאה מתוך הערבים כלפי היהודים היא קבועה וגוברת יותר ויותר, ואם הם מבינים שהם יכולים עוד יותר לפגוע בנו אז הם עושים את זה. זה תלוי או בממשל האמריקאי או בעוד כמה ממשלות אחרות, ובחימוש. סך הכול אין כאן שום שוני, אנחנו נמצאים כל הזמן באותו מצב שמנוגדים זה לזה. ואנחנו לא יכולים להזמין מהם שום יחס שונה, אחר, יותר רך, יותר קרוב אלינו, כי בשביל זה אנחנו צריכים להשפיע להם מהכוח הטוב, והכוח הטוב הזה הוא לא נמצא בידינו, הוא יכול להיות אבל לא נמצא.

לכן מצד חכמת הקבלה, אנחנו צריכים לראות את הערבים ובכלל את כל העולם שנגדנו כולל כל האנטישמים, את כולם, ככוח העליון, זאת אומרת בידיים של הכוח העליון, שעל ידם הבורא לוחץ עלינו כדי לחייב אותנו סוף סוף להשתנות, לשנות את היחס שלנו לעולם ואליו דרך זה שאנחנו עושים ביקורת על עצמנו, מבינים שאנחנו צריכים קודם כל לשנות את היחס שלנו, "איש לרעהו יעזורו". כשנגיע לאהבת ישראל בתוכנו, בהתאם לזה, מתוך זה נבין מה זה נקרא אהבת עולם לכל האנושות ודרכה גם לכוח העליון, ואז נראה שתקוות שלום, שלמות, תקוות חיבור, חיבוק, עתיד יפה וטוב זה נמצא ממש בידינו, רק אנחנו לא יודעים איך להשתמש בזה.

דודי: מה זה להשפיע לערבים יחס טוב? כי זה עלול להישמע כאילו אתה איש יפה נפש.

אתה לא יכול להשפיע לערבים יחס טוב, בכלל לא, אף אחד לא ישמע אותך. ואנחנו רואים את זה כבר אלפי שנים, וגם אצלנו כאן בארץ נגיד במאה השנים האחרונות, אתה לא יכול לעשות את זה. רק בתנאי שאתה תגיע קודם כל לאהבת אחים בין היהודים, מתוך זה אתה תשפיע בצורה טובה, יפה לערבים, ובקשר שלך עם הערבים אתה תשפיע גם קשר לכל המציאות, לכל העולם, ואז הכול יסתדר. עד כדי כך שפתאום אקולוגיה, כלכלה, התפרצויות הרי געש, כל מיני דברים בעולם, הכול יבוא לרוגע. ייגמרו המלחמות שבכל העולם, גירושין, שנאות למיניהן בכל מיני מצבים, הכול תלוי איך היהודים מתייחסים זה לזה. המלחמה בעצם היא בינינו.

דודי: הצעת כאן באמת פתרון כולל. אני רוצה רגע להתמקד עכשיו בבעיה שנמצאת בישראל. במערכת הביטחון רואים שינוי במדיניות של חמאס, שעבר מהתססת השטח לירי לעבר ישראל. למעשה חמאס הוא ששבר את הכלים, יזם את המהלך הראשון האחרון נגד ישראל, ויש פה חידוש, ההתססה הובילה את הערבים הישראלים שנמצאים בקרבנו לצאת לרחובות, לפגוע באזרחים, בשוטרים, בסמלי שלטון. לדוגמה בחיפה, ביפו יידו אבנים, בלוד הציתו מכינה צבאית ותלו דגל פלסטין, בוואדי עארה ניסו פורעים לדרוס שוטרים וגם אפילו בדואים הצטרפו להתפרעויות. למה לדעתך המצב מצד הערבים מסלים פתאום עכשיו, יש איזו סיבה מסוימת?

דווקא עכשיו אני לא חושב שיש סיבה מסוימת אלא יש הזדמנות אז הם עושים את זה. יש הזדמנות מצידנו שאנחנו נמצאים בוויכוחים, בשנאה גדולה יותר מהרגיל בפועל בינינו, גם מצד הממשלה שלנו המיוחדת הזאת, ואז בהתאם לזה אנחנו מעוררים גם כוחות חיצוניים.

דודי: זאת אומרת, אנחנו מתווכחים בינינו וזה מדליק אותם.

הכול מתחיל מאיתנו. אנחנו נמצאים במרכז העולם, על הכוונת של כולם, מפני שאנחנו בעצם מסיתים את העולם, מסובבים את העולם לשנאה על ידי השנאה שבינינו, לחוסר חיבור על ידי חוסר החיבור שבינינו, ולכן העולם בצורה אינסטינקטיבית פונה אלינו בחזרה ודורש מאיתנו שאנחנו בעצם נעלם בכלל מכל כדור הארץ, הם רוצים להגיד לנו, "נמאס לנו מכם, תיעלמו".

דודי: זה שאין לישראל ממשלה כרגע, זה משפיע על המצב?

ודאי שכן. זה אומר עד כמה אנחנו נמצאים בפירוד, בשנאה, בחוסר יכולת להתחבר בינינו. וזה מה שקובע בגלים מִמֶמְשלת ישראל ועד כל יתר החוגים הרחוקים ביותר בישראל, ואחר כך בכל העולם, וזה גורם לשנאה הדדית, לדחייה, לריחוק.

דודי: נראה כי הירי מעזה והטרור בירושלים נפצו גם את החשיבה הזאת שאולי נתגבש לממשלת אחדות. אתה רואה סוף לשיתוק הפוליטי הזה שאנחנו נמצאים בו בשנים האחרונות?

לא. כל אחד מהם רק חושב איך הוא יוכל להשתמש בזה להנאת עצמו, בלבד.

דודי: מה עוד צריך לקרות כדי לעורר אותנו מהתרדמת, כדי להתגבש, כדי להיות ראש חזק, למשול, לעבוד יחד?

אנחנו צריכים להבין שתקוות שלום, ובכלל החיים שלנו, של הילדים, הנכדים שלנו, היא כולה תלויה בכמה שאנחנו נסתדר זה עם זה. ככל שנגיע לאהבת אחים, כך אנחנו נגיע לאהבת עולם, דרך זה כבר אפשר אפילו להגיד לאהבת הבורא, לכוח העליון, ואז הכוח הזה הוא יתפשט, יתגלה בכל הקשרים בינינו, בעם ישראל ובאנושות.

אנחנו אשמים בקיצור בכל הבעיות שבעולם. אומות העולם צודקים בזה שאנחנו אשמים בכול. ואין לנו ברירה אלא כמה שנכיר בזה יותר מהר, ולא נזרוק בחזרה עליהם את השנאה שלהם כלפינו, אלא נביא את זה על עצמנו ונכיר שאנחנו מעוררים את השנאה בהתנהגות שלנו, כמה שנעשה את זה יותר נכון, ונבין איך אנחנו יכולים לתקן את זה, נוכל לצאת מהמצב הזה. אחרת זה מצב נצחי, הוא יישאר עד שאנחנו נבין איך לרפא אותו.

דודי: העניין הוא שכאילו כבר נהיה לנו עור של פיל, לישראלים. אנחנו רואים תמונות קשות, מאיימים עלינו, זורקים טילים ועדיין זה לא מעורר לאיזה שינוי יפה שאתה מצייר כלפי הנכדים והילדים, אין את זה.

זה האגו שלנו שכל הזמן גדל, אז הוא מקנה לנו, כמו שאתה אומר, עור פיל, וכך אנחנו מתייחסים זה לזה.

שלי: העם במצב הקיים הוא ממש מרגיש חוסר אונים טוטאלי. כאילו לעם יש זכות הצבעה, זה מה שהוא יכול לעשות, הוא הולך, הוא מצביע.

אבל אין לעם הזה שכל. ולכן זכות ההצבעה שלו לא כל כך עוזרת לו אלא ההפך, היא מורידה אותו, גורמת לנפילת העם. מה מזה שאנחנו בחרנו? אנחנו גם תמכנו בביידן, ועכשיו אנחנו רואים תוך מאה יום שהוא נמצא בשלטון מה הוא התחיל לעשות, וזה לא הסוף זו רק ההתחלה. וכל יפי הנפש שלנו כולם ממש הולכים אחריו. אותו דבר יהיה לנו כאן עם הממשלה. אם אנחנו ממשיכים כך, יסדרו לנו לפי כל כוחות הטבע גם כאלו יחסים, כזאת ממשלה, שהיא תנהל אותנו למצב שנקבל יותר ויותר מכות בשטח. ואולי את יכולה להגיד, ככל שיבואו מכות זה יותר טוב, אולי נלמד מהר מה אנחנו צריכים לעשות. לא נכון, אנחנו לא לומדים מזה, אנחנו לא לומדים מהמכות, אנחנו לא כמו כל אומה אחרת. ערבים לומדים מהמכות ויהודים לא לומדים, חוזרים על אותו מצב, כי התיקון שלהם הוא במישור הגשמי, והתיקון שלנו צריך להיות במישור הרוחני, ולכן הם לומדים ולא חוזרים על אותן הטעויות, ואנחנו כן חוזרים על אותן הטעויות, ממש.

שלי: אבל העם, גם כדי להיות פנוי בכלל לחשוב על משהו שהוא רוחני, הוא צריך ביטחון. ופה שבעים, שמונים אחוז הצביעו בשביל ביטחון, בשביל ממשלה שתיתן ביטחון, ממשלה לאומית.

מאיפה ממשלה יכולה לתת ביטחון, מה יש לה, יש לה בכיס והיא לא נותנת? אף מדינה לא יכולה, אף ממשלה, אין כוח בעולם שיכול לתת ביטחון לעם ישראל, אין דבר כזה בעולם שלנו. אין. ואנחנו גם לא מסוגלים להשתמש בביטחון שמביא לנו הטבע, הבורא. היה לנו ביטחון בצורת טראמפ ואנחנו זרקנו אותו, זלזלנו בו, וכנגדו אצלנו ביבי, גם אותו דבר. זאת אומרת, אותם הכוחות שהגנו עלינו, ניהלו את כל העולם איכשהו בצורה יפה, טובה כלפי עם ישראל אנחנו בעצמנו פשוט זרקנו אותם מהשלטון, ועכשיו נאכל את זה טוב טוב, כי לא ניתן להחזיר את זה בחזרה. אני רואה לפנינו ממש תקופה מאוד מאוד קשה, שנשלם על זה מאוד ביוקר. ואני בספק אם מישהו ילמד מזה לקח.

שלי: אז איך פועל מאזן הכוחות, כי זה נראה שדווקא הכוחות המעטים יותר, שנגיד רוצים לזרוק את טראמפ או רוצים לזרוק את ביבי, דווקא הם השולטים בסוף במצב. איך עובד מאזן הכוחות בעם ישראל?

אין לי כוח להסביר, אני כבר דיברתי על זה הרבה פעמים, אף אחד לא שומע, לא שומעים, ולצערי זאת ההיסטוריה שלנו. אז נשלם על זה בעוד כמה אלפי מקרי מוות, מלחמות ופצצות, טילים שיפלו עלינו, כל מיני דברים. זו רק ההתחלה, עכשיו זו עוד לא מלחמה, עוד לא כלום. אלא אנחנו עלולים יחד עם הממשל האמריקאי להיות ממש בהתקפה חזיתית נגד כל הארצות מסביבנו. אנחנו שכחנו מה זה להיות במלחמה עם ירדן, עם לבנון, עם סוריה, עם טורקיה, עם כולם, עד מרוקו. ממרוקו עד אפגניסטן, פקיסטן, אנחנו פעם היינו במלחמה עם כולם, עם 22 או 24 מדינות. היום זה כבר אחרת ממה שהיה אז במלחמת ששת הימים נגיד, היום אחרת. ואנחנו מתנהגים כאילו אין לנו בעיה.

שלי: התחלנו לדבר על האזרחים במדינת ישראל, אמרת שליהודים אין שכל. מה האזרח, שרואה עכשיו את כל הסאגה הזאת מהבית ומתפוצץ מבפנים, מה הוא יכול לעשות כדי שלא נגיע למלחמה הכוללת הזאת שאתה מדבר עליה?

הוא צריך להתקשר דרך הכתבים שלנו אלינו ולקבל הסבר למה זה קורה לנו ולו. ושיהיו המון כתבות נכונות משלנו, רק דרך הקפדה על מה שכותבים, שזה הכול יעבור ביקורת, בירור, ואך ורק אז ייצא לאוויר העולם, ושיקבלו הסבר מה קורה ואיפה באמת נמצאת ההצלה לעם ישראל. לך אני לא ממליץ לכתוב בינתיים, אם את כותבת על הפתרון וכן הלאה.

שלי: למה?

למה? כי את כותבת בצורה כזאת שזה לא טוב. צריכים לכתוב את זה כך שאנשים יבינו שזה לטובתם, ומה בדיוק לעשות ואיך להשתנות מבפנים ומבחוץ.

טלי: אצלנו עכשיו אין בית ספר, הילדים נמצאים בבית וכאילו באופן הזוי קצת התרגלנו למצב הזה. מי שגר באזור הדרום קצת רגיל, אבל מה שנורא מפחיד כרגע, זה שרואים שבישובים שכביכול הדו קיום היה סמל לחיים בהם, כמו רמלה, כמו לוד, יש התפרעויות מאוד דרמטיות וכאילו משהו מתנפץ, משהו שאולי לא היה נכון לעולם, אבל מתנפץ כרגע. מה השלב הבא, אפשר בכלל יהיה לחזור אחורה לחיים כאלה בדו קיום?

זה לא היה דו קיום, וכל הממשלות שלנו שיפסיקו לדבר על השטויות האלה, ולא יטמטמו לנו את המוח. אין קיום ולא דו קיום ואף פעם לא היה, אלא פשוט הייתה שמירה טובה, היו שוטרים ושומרים שלא נתנו להתפרצות, אבל לא היה דו קיום. אנחנו כל הזמן אוהבים להסתיר את האמת מאיתנו והכול לצבוע בצורה ורודה. אין דבר כזה.

יש שנאה מצד הערבים ומצד כל אומות העולם כלפי ישראל, כמו השנאה מצד האגו לכוח ההשפעה, שאין דברים יותר מנוגדים זה לזה, רק אנחנו לא יודעים את המקורות והם לא יודעים את המקורות לכל השנאה הזאת. זו התנגשות שאין יותר כמוה בטבע, שיש לנו פלוס ומינוס, אש ומים, חושך ואור, אלו סך הכול דוגמאות קטנות מאוד מהתנגדות, התנגשות בין הטבע של ישראל לטבע של אומות העולם.

ולכן אנחנו צריכים להבין את הדבר הזה וללמוד אותו במקורו, ורצוי לנו לא לזהות את זה ולא לדבר על זה ולא לחמם את זה, זה לא יעזור. אז אנחנו מגיעים שוב למצב ש"אוי, רמלה, לוד". מה זה "אוי, רמלה, לוד"? מתי היה שם טוב ושקט. אנחנו חיינו שם כל השנים האלו תחת שמירה, שמירה בכוח. ואנחנו לא יכולים להגיע לאהבה עם החברים הערבים שלנו כמו שלא יכולים להגיע לאהבה עם החברים היהודים שלנו. אנחנו צריכים לדעת איך לעשות את זה ובצורה עקבית לבנות ולבנות יחסים של השפעה, שאנחנו רוצים להיות בהשפעה. ואם לא יקרה, אז לא יהיה.

תסתכלי על הממשלה שלנו ויהיה לך ברור, שבאמת היא מציגה לנו את התמונה האמיתית של עם ישראל.

טלי: זאת אומרת, שיש פה הרבה מעבר לסכסוך הנצחי הזה?

אנחנו ממשיכים בפועל, בצורה מאוד בולטת את הסכסוך הנצחי בין כוחות ההשפעה וכוחות הקבלה. אני כבר לא מדבר על העולם הזה, על העמים שבעולם הזה, אלא אלה שני כוחות הטבע שאנחנו עוד רואים אותם איך הם מתקרבים יותר ויותר, יכול להיות שבדרך יהיו לנו עוד פצצות אטום וכל מיני דברים אחרים, אבל בסופו של דבר אנחנו נגיע למעמד זה כנגד זה בצורה כזאת שנצטרך לרפא את זה.

אילו ייסורים צריכים להיות, אילו אסונות צריכים להתגלות, אני לא יכול להגיד ולא רוצה לחשוב על זה, אבל באמת אני לא רואה שבינתיים עם ישראל לומד משהו ורוצה לשמוע משהו.

טלי: מה בכל זאת בכוחו של עם ישראל לעשות כרגע, במצב הנוכחי?

עם ישראל, אם את יודעת מה לעשות עימו, אז תגידי לו שישמע מה שאומרת חכמת הקבלה, כי זו השיטה הפנימית של הקיום של עם ישראל.

טלי: כלומדי חכמת הקבלה, מה הדבר הכי חד וברור שאנחנו צריכים להגיד כרגע, בנקודת הזמן הזו?

שאנחנו צריכים לחפש איך להתקרב זה לזה, ויש לנו בחכמת הקבלה לפחות להכיר שהחוק "ואהבת לרעך כמוך" זה חוק של קיום עם ישראל, כי אחרת עם ישראל לא מתקיים. הוא נוסד מתוך החוק הזה, "ואהבת לרעך כמוך", זה חוק שאברהם גילה אותו וקיים אותו בקבוצת התלמידים שלו, שזה היסוד, הלידה של עם ישראל, ואם אנחנו לא מקיימים אותו אז אנחנו כעם לא קיימים. ולכן כל מה שאנחנו עכשיו קיימים זה כדי לחייב אותנו להגיע לשמירת החוק הזה, "ואהבת לרעך כמוך". זהו, אין אחרת. וזה יתברר יותר ויותר.

דודי: אני רוצה לשאול מעוד זווית. ארצות הברית קוראת לישראל לנהוג באיפוק, בסבלנות כלפי המצב.

כל האנשים שבעולם יגידו לך אותו דבר. והם יהיו צודקים, כי לכולם נראה שישראל היא שמעוררת את כל הפעולות האכזריות שקורות כאן. כך הם רואים את זה.

דודי: זאת עצה נכונה מצידם, שברמה ביטחונית אנחנו צריכים לגלות סבלנות ואיפוק ולשבת יפה, בצד?

לפי דעתם אנחנו צריכים בכלל להסתלק. בתוך תוכם הם מרגישים שאנחנו ממש מפריעים להם, זה כמו שנכנס לך משהו לעין, שאתה חייב להיפטר מזה אחרת אתה לא יכול לסבול. זה מה שהם מרגישים כלפינו כקיימים, והמזרח התיכון בגללנו הופך להיות לנקודה הכי כואבת לכל העולם. ונגלה את זה יותר ויותר, כי רק כאן ישנה הבעיה לכל העולם. ולכן בעיניהם הכי טוב זה לגמור איתנו, רק לא מסוגלים. כי מהנקודה הזאת דווקא צריכה להתפשט שיטת התיקון לכל העולם וכל העולם סביב נקודת החיבור הזאת יבוא לתיקון הנרצה כולו. אבל באמת מה שהם רוצים זה לגמור עם זה פעם אחת, כמו שהיטלר רצה לעשות באירופה. כך בכל העולם בסופו של דבר, זה מה שכתוב בנבואת ישעיהו, שכל העמים יקומו על ישראל וירצו להשמיד את ישראל וכן הלאה.

נורמה: המרגל המשוחרר יונתן פולרד היה אורח כבוד באירוע יום ירושלים. בנאום שלו היו ביטויים קשים נגד הממשל האמריקאי שאותם הוא כינה "אויב". והמשיך, "שנאת יהודים, אנטישמיות חסרת לב, זו האמונה הבסיסית של שותפינו לשלום לכאורה, של אויבנו המוצהרים בעזה ושל רבים מהבירוקרטים מהצוות הנוכחי של ממשל ביידן. אנחנו מדברים על עמלק, הם שונאים אותנו בצורה שלא תאמינו". האם באמת הממשל האמריקאי הוא "עמלק" כלפינו?

אני לא רוצה להגיד עמלק או לא עמלק, אני לא קובע שפולרד מבין בזה ומה שהוא מדבר זה נכון. אבל אין לפי הטבע אף אחד שאוהב את ישראל, אבל הוא פחות שונא את ישראל ממה שהישראלים שונאים זה את זה. אין יותר גרוע לעם ישראל, אין אויב, שונא יותר גדול, מעם ישראל בעצמו. ואלה לא מילים, זה באמת כך.

נורמה: יש הבנה שמצד ישראל אנחנו עדיין באשליה שיש לנו שותפים, שיש לנו חברים.

אין לנו אף שותף בכל העולם. אין ולא יהיה. כי אנחנו מתנהגים בצורה לא נכונה. אין באף מדינה, באף אומה, אפילו בעם ישראל בעצמו, אין לנו שותף שיכול לעזור, אין לנו כוחות שאנחנו יכולים על ידם להתחבר ולהגיע לתיקון. אנחנו באמת נמצאים במצב מאוד מאוד גרוע. לא היה מצב כה גרוע כמו עכשיו, אפילו בזמן אובמה, שהוא היה ונשאר שונא ישראל, אנטישמי ברור, אבל לא עד כדי כך, כי היו אז כנגדו כוחות אחרים בממשל האמריקאי ובישראל, והיום אין. אנחנו סידרנו את זה כך שהכוחות הדמוקרטים מה שנקרא, סתם דמוקרטים, הם מאוד מאוד חזקים והם יכולים להרשות לעצמם כל דבר שרוצים. והם עושים את זה בצורה שיטתית. ובישראל יש להם גם תמיכה.

נורמה: מה זאת אומרת?

תמיכה בממשלת ישראל, בתוך הממשלה יש המון דמוקרטים, שמאלנים עם כל מיני דעות כאלה שהם בסופו של דבר נגד הקיום של מדינת ישראל, אומנם שנמצאים במדינה. אני מדבר על יהודים, לא על ערבים.

נורמה: אז למה אנחנו האויב הכי גדול של עצמנו?

כי אנחנו נמצאים בצורה מקולקלת ואנחנו לא יהודים ואנחנו לא ישראל, אלא אנחנו יהודים וישראלים מקולקלים. ולכן אנחנו שונאים את עצמנו, אנחנו ממש משפיעים רע לעצמנו, ורק זה אנחנו יכולים לעשות עד שאנחנו נתחיל לתקן את עצמנו. לפי מידת התיקון שבנו אנחנו נתחיל לעשות מעשים נכונים, טובים, נתקרב אחד לשני בחיבורים ואז יכול להיות שנגרום לעולם לבוא לתיקון.

נורמה: אז תלוי מה שאנחנו מקרינים? כמו מראה, איך שאנחנו מתנהגים ככה ההתייחסות תהיה בחוץ כלפינו?

לא, בחוץ מתייחסים אלינו כמו למקור של כל הרע בעולם. אבל למה אנחנו קיימים? מפני שאנחנו בעתיד צריכים להיות מקור הטוב בעולם, רק בינתיים אנחנו לא גורמים לעצמנו לעבור לצורת הטוב.

נורמה: השאלה אם אנחנו כמו מראה, נגיד לפי ההתנהגות של עם ישראל כך תהיה אחר כך ההתייחסות של אומות העולם, בהתאמה?

אם אנחנו היינו יכולים עכשיו להתחיל להשתנות לכיוון השפעה הדדית, חיבור הדדי, וכך ישפיע כוח הטוב הזה כדוגמה לכל העמים, וודאי שכל העולם היה לפי זה משתנה, "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה".

דודי: כדי לסגור את הנושא. נראה שימים לא שקטים לפנינו, כמו שאמרת וכמו שרואים בשטח, מה ההמלצה שלך עבור עם ישראל?

המלצה שלי להבין בשביל מה אנחנו קיימים, מה הכוח הפנימי שלנו, למה הוא נמצא עכשיו בצורה שלילית ובעצמו פועל נגדנו, מה אנחנו צריכים ללמוד מזה, לאיזה כיוון להשתנות, איך לעזור איש לרעהו להיות בשינוי הטוב, ואז נגיע לחיים טובים. השינוי יכול להיות מהיר מאוד. מהיר מאוד. אין שום בעיה, רק הכול תלוי בנו. זאת הצרה, שהשינוי בעצמו תלוי בעם ישראל המקולקל ביותר מכל העמים. ואנחנו צריכים לראות איפה שיש רע בעולם זו הקרנה מהרע שבנו, כי אין בעולם יותר גוף שיכול לעשות או רע או טוב בעולם, בכל דבר שתגיד לי, מהרע ביותר עד הטוב ביותר, תמיד זו ההקרנה מעם ישראל.

ולכן יש כלפינו דרישה, שנאה, תביעה, מכל העמים, מכולם, כי הם מרגישים שמה שנמצא בהם רע זה בגללנו. ואתה יכול להסתכל ולהגיד, "רגע, למה אני שייך לזה שאתם מסוכסכים, למה אני שייך לזה שלא הולך לכם במשהו, איפה אני ואיפה אתם, אני לא יודע איפה אתם קיימם". הם בכל זאת מצביעים עלייך, מתוך הלב שלהם הם מרגישים שאתה המקור לבעיה הפרטית ביותר שקורה בהם. ואנחנו לומדים מחכמת הקבלה עד כמה זה נכון.

דודי: תודה רבה על ההסבר הרחב. דיברנו על הצרות פה של ישראל, אבל גם בעולם יש הרבה צרות גדולות.

זה הכול תוצאה מאיתנו, הקרנה מאיתנו. מהתפוצצויות הרי געש ומה שקורה באיזה יקום אי שם, הכול זה רק יהודים. וזה לא נקרא אנטישמיות, זה נקרא הסתכלות של הקבלה על העולם, שאין עוד מלבדו למעלה ואין כעמך ישראל, גוי אחד, למטה. וזה תלוי בזה.

דודי: אנחנו הזמנו לכאן את שמיר, שעלה לישראל מהודו. והוא רוצה לשתף אותנו במכת הקורונה בהודו ולשאול מספר שאלות כדי שנוכל לכתוב ולהפיץ בנושא.

שמיר: אני רוצה לעדכן אתכם על מה שקורה בנושא הקורונה וירוס. בהודו המצב מאוד מחמיר, יש כ-400 אלף מקרי קורונה חדשים ביום. ההורים שלי שניהם חלו בקורונה ויצאו מזה, אבל הרבה חברים שלי חלו ומתו בגיל צעיר מהמחלה. למה להודו מגיע המצב הזה?

הודו באמת נמצאת במצב מיוחד. אבל אני רוצה לשאול לפי הסטטיסטיקה. אתה אומר ש-4000 אנשים, לפי כמות האנשים שיש במדינה זה הרבה או מעט?

שמיר: אני חושב שזה הרבה, כי בהתחלה המספרים היו נמוכים, הבעיה היא שאנשים לא דאגו לכל הדברים האלה, הם עשו את החגים, התגודדו. עכשיו, בגלל הגל השני שמגיע הם מבינים שזה לא משהו שמגיע והולך, זה משהו שנמצא, משהו שמשפיע על בן אדם פרטי ממש על כל אחד. המצב מאוד גרוע עכשיו. אבל למה זה ככה?

אני לא ראיתי באף מקום כזאת כמות של אנשים וכל כך קרובים זה לזה. בכל המקומות שאני הייתי, נגיד בדרום רוסיה, שם זה גם אסיה, בכל המקומות אנשים בכל זאת נמצאים באיזה מרחק זה מזה, נמצאים באיזו שמירת היגיינה זה מזה, בכל זאת יותר ניקיון. יש להם גם חגים ומנהגים. בהודו זה הכול מאוד מאוד קרוב, צמוד, אתה יוצא מחוצה לעיר יש לך מרחב בין האנשים וכן הלאה. אתה נכנס לעיר פשוט כזאת כמות אנשים בשטח כל כך קטן שוודאי אלה תנאים שלכל הווירוסים אין בעיה לעבור מאחד לשני.

גם בסין זה לא יותר טוב, אבל בסין בגלל שהם עם שיודע לשמור על עצמו והממשלה שם יודעת ללחוץ ולעשות הכול עם העם. מה שאין כן הודו, זה לא לפי האופי של העם, זה לא לפי התרבות שלהם, לא לפי ההיסטוריה והחינוך, ולכן זו בעיה. בסין אם צריכים להרוג מיליון איש אז הורגים ומפסיקים את המגיפה, אבל בהודו זו בעיה. עם כל המנהגים, על כל הצורות שהעם רגיל זה מאוד קשה. מתי זה יגמר? שוב, זה הכול תלוי רק ביהודים. אבל בכל זאת בצורה מקומית לשפר את המצב, אני לא יודע איך זה ניתן. כי במדינה עם יותר ממיליארד איש, להתחיל לסדר אותה זו בעיה. בסין זה הרבה יותר קל, שם אם לא על ידי ואהבת לרעך כמוך, על ידי אחריות הדדית. אם אתה לא דואג לשני אז אנחנו הורגים אותך. אלה חוקים, כמו ברוסיה. אפשר כאלה חוקים להטמין בעם בכוח. מה שאין כן בהודו אין לזה תשתית.

שמיר: אתה באמת צודק. יש מדינות שבהם יש תחושה של אחריות הדדית, אבל בהודו זה לא קיים, אנשים יותר עסוקים במסורת, בדתות שלהם. למה זה ככה ואיך אפשר לשנות את זה?

זה אופי של העם, אי אפשר לעשות כלום. הסינים אף פעם לא היו דתיים. מה שהיה להם מתקופות קונפוציוס וכן הלאה זו צורות התנהגות בתוך העם, באותו מישור, בעולם הזה. מה שאין כן הודים כולם ברוח, למעלה מהקרקע, ולכן קשה שם לאחד אנשים לפי איזה עקרון אחד. אני לא מבין בזה, לא נכנס לזה בצורה ספציפית, ארצית, אני לא יודע. לי נראה שזה לא ניתן. רק כל העולם צריך לעזור להם כדי לגמור את המגפה הזאת. ואז בכל זאת להשתדל בצורה עקבית, אולי במשהו לשנות את המנהגים שלהם שממש יכולים לסכן את הבריאות של העם ההודי. אין דבר כזה עם הודי, זה כל כך הרבה עמים יחד שכולם קיימים בשטח אחד כל אחד עם המנהגים משלו. בכלל כל האזור הוא מאוד בעייתי. מאוד. וודאי שבכל זה אשמים היהודים, מה שלא תגיד. תנסה לעשות דבר פשוט, לתקן במשהו את ההתנהגות של עם ישראל ולראות את התוצאות שיהיו בהודו.

שמיר: אנחנו רואים שבכל העולם אנשים מחפשים רוחניות, אבל אם אומרים שיש רוחניות אז למה הקורונה מגיעה לשם?

זה לא רוחניות. זה לא רוחניות. ובכלל עד שהעולם יהיה מתוקן, לפי הראייה שלך אתה לא יכול להגיד "אתם רואים, באזור הזה אין קורונה מפני שהם יותר רוחניים" לא. לאו דווקא. בינתיים הכל מתרחש לפי השמירה בשטח, אם יש איזו ממשלה חזקה והיא קובעת אז זה יהיה, ואם לא, אז לא. אבל אפשר לראות שאפילו בצפון אירופה, בשבדיה, בכל המקומות האלה, גם שם המצב לא כל כך טוב. הקורונה מגיעה כדי לעשות לנו טיפול מאוד ממושך, עד שאנחנו נבין איך אנחנו יכולים לעבור מהמצב שהיינו קיימים משך אלפי שנים למצב שנקרא הדור האחרון.

ולכן הווירוס הזה הוא יעבור עוד כל מיני שינויים והוא יעבור עלינו לאט לאט בכל מיני צורות חדשות שלו שמתחדשות. אני לא חושב שאני אראה את הסוף שלו בכלל, בחיים שלי. לא. הוא רק יחזור לתקופה יותר ממושכת, בצורה אחרת, מפני שכך אנחנו מלמדים את האנושות, אי אפשר ללמד מסה כזאת גדולה איך להתנהג אחרת. וכל פעם האנושות לומדת מזה משהו. אתה רואה איזה שינויים יש בעולם בעקבות המכה בפעם הראשונה של הקורונה, בכלכלה, בהתנהגות בין בני אדם, ביחסי הורים וילדים, בבתי ספר. איך הווירוס הזה ניקה את כל האנושות מכמה דברים שלא היה בהם שום צורך. איך הוא סידר אותנו לכך שנהיה מסוגלים לשבת בבית וכן הלאה. עכשיו אתה תראה את ההמשך שיבוא. ואז כך אנחנו נראה שאנחנו משתנים רק על ידי הווירוסים. תודה לווירוסים.

שמיר: אנחנו רואים שיש קשר מאוד טוב בין ישראל והודו, הם רוצים שכל היהודים מבני מנשה, יגיעו לארץ. השאלה היא איך מדינת ישראל יכולה לעזור להודו וגם לכל העולם?

רק בצורה הפנימית. אם אנחנו מתקשרים בינינו ומפתחים בינינו את כוח החיבור, ההשתתפות, ההתקרבות, על אהבה אני כבר לא מדבר, אבל נגיד אפילו התחשבות, אם אנחנו נפתח את זה בינינו זה ישפיע לכל העולם לטובה, והעולם לא יצטרך מכות, ווירוסים ולא מכות אחרות, כי כל המכות האלה הן ממש עומדות בתור כדי להגיע לאנושות ולסובב אותנו בצורה קשה. יש לפנינו עוד הרבה אם אנחנו לא נקבל את המכות האלה בצורה נכונה. צרכים לפתח כל פעם את החיבור יותר ויותר, להסביר. וגם אנחנו בבני ברוך, בהתאם לזה, צריכים לתת כוחות גדולים מאוד כדי לייצב נכון את הכוונה, כוונת היחס בינינו, כוונת היחס בינינו לבורא.

שמיר: בהודו יש אנשים עשירים ויש עניים מאוד, בהודו זה ממש שונה לגמרי, ועכשיו בגלל המצב אין שם תרופות, אין חיסונים, ויש הרגשה שכולם שווים, כולם באותו מצב, אז האם אנחנו יכולים להגיד שהקורונה עושה טוב לעולם?

ודאי שבסופו של דבר אין רע בלי טוב. בוודאי שכל מכה בסופו של דבר היא מרפאה, אבל רצוי שאנחנו נתרפא על ידי חסדים טובים ולא חסדים רעים. זאת אומרת, אני יכול להגיע למצב הטוב בלי מכות בדרך. בוא נעשה את זה ככה. לכן אני חושב שמגיע לכל העולם, לכל האנושות, לקבל תרופה שזה נקרא "אהבת הזולת", מתוך עם ישראל שיבצע את אהבת הזולת, ואז כל העולם יקבל את התרופה האמיתית, וכל הבעיות וכל הווירוסים יסתלקו מכל העולם.

שמיר: הבעיה של הודו וגם של העולם היא לא באמת ווירוס הקורונה. אנחנו רואים שכל יום, לדוגמה בהודו, אלפי אנשים מתים רק בגלל רעב. עכשיו פתאום כשהקורונה הגיעה, כל העולם דואג אחד לשני, רואים את כל הבעיות של כל המדינות, אבל הבעיה בעולם היא יותר פנימית. אתה אומר שהכול תלוי בנו, שאנחנו צריכים להתחבר, שאנחנו צריכים לעבוד על זה, אבל מדינת ישראל לא כל כך רואה את זה עדיין. למה זה ככה? למה אנחנו לא רואים שזו האחריות שלנו?

אתה צודק שזה הכל תלוי בנו אבל אנחנו לא רוצים לראות את זה ולא רוצים לקבל את זה על עצמנו כי זה מחייב אותנו. ובשביל מה לי להזמין על עצמי כל מיני יחסים רעים שיבואו ויגידו שזה אני שלא בסדר. יותר טוב למדינה ולעם להגיד ש"זה לא אנחנו, ובאמת איפה אתם רואים שזה אנחנו?" וכך כביכול להסתתר. אבל יגיע הזמן בסופו של דבר שלא נוכל להסתתר. אמנם שאין הוכחות גשמיות מהעולם הזה שאנחנו כן מסוגלים לגרום רע או טוב, לכל העולם, אבל כך מדברים רק בני האדם, ומפני שלא רואים את זה בשטח, בגלוי, לכן העולם ממשיך להיות מלא ייסורים, ותרופה אין.

אני לא יודע מה לעשות. אני משתדל רק דרך התלמידים שלי להשפיע על המציאות, ומהם שיתפזרו הכוחות האלה לכל העולם. העיקר זה אם בתוך הקבוצה שלנו אנחנו נגיע למצב שבנו יהיה ריכוז של כוח חיובי, חיבור, לאהבה בינינו ומקום להשראת הבורא בתוך הקשר הרוחני בינינו, וגם הקרנה לתוך הקשר הגשמי בינינו. ואז כלפי הגשמי, ברשת הקשר הגשמי בינינו, אנחנו נתקשר לכל העולם. ואז העולם יתחיל להרגיש איך הוא מקבל מאתנו, דרכנו מלמעלה, לקשר שלנו הרוחני בינינו בעל מנת להשפיע, קשר אהבה שבבני ברוך, איך הוא מקבל מלמעלה את הכוח העליון, הבורא שנמצא בנו, ואיך אחר כך זה יורד אצלנו מהדרגה הרוחנית לדרגה הגשמית, לקשר בינינו, ודרך הדרגה הגשמית אנחנו נתחבר לכל אומות העולם, לכל העמים, לכולם. ואז אנחנו נהיה כמעבירי את הכוח העליון לכל העולם. אז יאמרו בגויים "הגדיל אדוני לעשות עם אלה".

נורמה: אנחנו ראינו שדווקא בגל השני קיבלו מכה יותר חזקה בהודו. את הגל הראשון הם עברו בשלום יחסי. למה הטבע מתנהג ככה, למה צריך לחוות את הגל השני בצורה כזאת?

הטבע מלמד אותנו בצורה שיטתית, מה שלא למדנו בגל הראשון, אז עכשיו מגיע גל שני, ושלישי. אנחנו גם לא מבינים את הגלים האלו, אנחנו חושבים שהגלים האלה מלמדים אותנו איך לשמור על עצמנו, להתרחק מהזולת, לשבת בבית, זה לא נמצא בתיקון הטבע שאנחנו נשב בבית. תיקון הטבע זה שאנחנו נתקרב אחד לשני בצורה הפנימית. אנחנו לא ראינו את זה. לכן יש חזרה על כל אותם הבעיות שהיו קודם אבל כבר בצורה אחרת, שאנחנו יותר מבינים, יותר מרגישים, יותר מודעים. גם תלוי איפה, לא בכל העולם, אלא זה קורה בכל אומה ואומה בצורה אחרת. כך הטבע מתקן אותנו.

נורמה: אפידמיולוגים אומרים שלא יהיה חיסון כללי של כל האנושות, שאם זה לא יהיה כללי לכל האנושות אז לא יהיה חיסון פרטי. וזה מלמד אותנו, לפי מה שאתה מסביר, שבדיוק ככה הטבע רואה אותנו בצורה אינטגרלית.

כן כן, וודאי שהטבע יחייב אותנו לגלות שאנחנו כולם קשורים זה לזה וכל עוד אנחנו לא נרגיש שאנחנו באמת אנושות אחת, קבוצה אחת, משפחה אחת, יכול להיות שדברים כאלה לא יפסקו. או שאולי לטבע יש בדרך עוד כל מיני ווירוסים, עוד כל מיני מחלות, אבל הטבע יחייב אותנו להרגיש שאנחנו תלויים זה בזה, וכל עוד אני לא דואג לאיזה הודי שנמצא שם באיזשהו מקום, אז גם אני לא יכול להיות בריא. כי כולנו תלויים זה בזה.

אנחנו נגלה שהווירוסים האלה בכלל לא עוברים במטוסים וזה לא שייך לאנשים שמעבירים אותם מתוך הגוף שלהם ממקום למקום, אלא הם פשוט באוויר. הם מגיעים בגלים, בגלים, כי כל הטבע בנוי בכלל מגלים. זה לא שיש כאן איזה חיידקים, זה הכל גלים שכך משפיעים זה על זה וזה על זה. ואת הגלים האלה אנחנו יכולים לגלות שהם גלים פיזיים או שאנחנו נגלה אותם מאוחר יותר שאלה גלים של הרצונות, רצונות שמשוטטים בכל מקום בטבע הכולל, ומשפיעים כך אחד על השני.

ולתקן את גלי הרצונות האלה אנחנו יכולים רק על ידי האור העליון, כשנהייה בהשפעה הדדית טובה, שכל אחד יחשוב טוב על השני, אחרת זה משפיע ממני לקצה העולם ללא שום עניין של מרחק וזמן, וגם אלי מהאחרים. אז אם אני חושב לטובה על אחרים אני נמצא כמו אחרי המגן, מסך, ואם לא חושב כך אז אני הופך להיות הכוח הרע וגם הופך להיות לאובייקט של כל הגלים הרעים. הכול זה מחשבות.

דודי: אנחנו מדברים בימים באחרונים בשיעורי הקבלה על כוונה, עם איזו כוונה אנחנו צריכים לצאת עכשיו?

לחזור לשיעור בוקר, באמת זה הדבר הכי חשוב. הדבר הכי חשוב. להבין שהכול שייך למחשבה של אדם, לא לפעולה שלו הגשמית, אלא למחשבה. עד כמה שהיא מלווה את המעשה, ולא מלווה אפילו, אבל "הכול במחשבה יתבררו". אז נקווה שאנחנו נעבוד בצורה כזאת וגם נכתוב על זה לאנושות, שהם יבינו שהתרופה האמיתית זה המחשבה, שמחשבה טובה של האדם כלפיי הזולת היא בעצם הריפוי, החיסון, הניקוי, החיטוי הטוב ביותר.

דודי: אנחנו מבקשים להודות לך.

ואני לכם. זה הכול בזכותם. במיוחד למי שמכינים את החומר. תודה לכם לכולם.

(סוף השיחה)