"מקובלים כותבים"

חברה קבלית במאה ה-21

בהשתתפות: בן ציון גירץ

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.08.16 – אחרי עריכה

בן ציון: אנחנו רוצים לדבר היום על חברת מקובלים במאה העשרים ואחת. לפני כן ניתן רקע קצר.

במשך ששת אלפים שנה, החל מאדם הראשון, באו לעולם הזה נשמות מיוחדות שהפכו להיות מקובלים, הודות לפעולות מוגדרות שהן עברו על עצמן כדי להשיג את המדרגות הרוחניות, להגיע למטרת הבריאה, דבקות בבורא. וכל נשמה ונשמה עברה אותה סדרת מצבים בלי יוצא מן הכלל, להגיע לרוחניות. בוודאי שתמיד הם היו צריכים למשוך את המאור המחזיר למוטב, לגלות את הרע, ללכת למעלה מהדעת, ולהיות בעשיריות. תמיד בעצם התבניות האלה די חזרו על עצמן.

לא שחזרו, הן אותן תבניות, אי אפשר אחרת, כי הטבע לא השתנה.

בן ציון: אותם מקובלים ארגנו לעצמם גם אורח חיים בהתאם, כדי שיוכלו לבצע את הפעולות האלה, ולממש את חכמת הקבלה על עצמם. בוודאי שרתה שם אותה רוח, שוב של למעלה מהדעת, הדביקות ברב, במטרה. למעשה התקיימו שם כל התנאים הפנימיים והחיצוניים לעבודה רוחנית הנדרשת להשגת המטרה.

כן, אבל הצורה החיצונית הייתה שונה בכל דור ודור, כמו שהאנושות משתנה בחיים שלה. וגם המקובלים, הם חיו בקו של אותה אנושות. ולכן אי אפשר להגיד שהם חיו לפני אלף, אלפיים, או שלושת אלפים שנה כמו שאנחנו חיים היום. העסק הפנימי היה אותו עסק, ולכן אנחנו גם לומדים מאותם המקורות, והולכים בעקבותיהם, אבל הצורה החיצונית במה שהם עבדו, איך שהם עסקו בחיים, בפרנסה והכל, זה היה בהתאם לדור.

בן ציון: העבודה הדרושה, הרוח שצריכה לשכון בכל חברת מקובלים, היא צריכה להיות אותה רוח, ולא משנה ודאי מה המקום ומה הזמן.

נכון.

בן ציון: כי צריכים לעבור את אותם שלבים בלי יוצא מן הכלל.

בהתפתחות הפנימית.

בן ציון: בדיוק. ולכן פה מתעוררות כל מיני שאלות, לגבי חברת מקובלים במאה העשרים ואחת. כיצד חברה כזאת צריכה להתארגן כדי לאפשר לעצמה את התנאים הטובים ביותר, הנוחים ביותר, כדי להשיג את המטרה. כמו כל אחד שרוצה להשיג איזו מטרה, הוא בונה לעצמו את הסביבה המתאימה.

כאן אנחנו נמצאים בשלב חדש בהיסטוריה. העולם מגיע [לתיקון שלו] כמו שהמקובלים קבעו, ודאי שלא אנחנו, אלא המקובלים האחרונים, בעל הסולם, רב"ש, הרב קוק, ועוד מקובלים מהמאה העשרים. זה התחיל מזמן האר"י, וכבר מרח"ו כותב בשם האר"י שהעולם כבר הגיע למצב שהוא נכנס לתיקון שלו, ולכן פעל הבעל שם טוב כדי לקרב את הקבלה להמונים. ומה שהוא פיתח זה את החסידות, שהיא בעצם הקבלה רק להמונים בוא נגיד כך. הוא פיתח את זה, היה לו חדר שבו הוא לימד אדמו"רים, היינו אותם מלמדים, אותם כוחות רוחניים שאחר כך היו לנציגים רוחניים, והם הגיעו לעם, לכל מיני מקומות, והמשיכו לפתח ולהרביץ את חכמת הקבלה ברבים.

העסק הזה היה די מצליח. הוא מאוד הצליח באירופה, במזרח אירופה במיוחד, במשך כמעט מאתיים חמישים שנה. עד שלאט לאט נכבה. זה מפני שבהתחלה הובילו את התהליך הזה תלמידים גדולים, חכמים גדולים, מומחים גדולים בחכמת הקבלה, שקראו לעצמם אדמו"רים, היה להם קהל גדול, והם הובילו ולימדו כך את העם. ומי שהיה רוכש את המורה כשנפטר, זה התלמיד הגדול, הוא היה רוכש אותו. וכך היו מתקדמים נכון באותו הקו.

אחר כך, מפני שהמקובלים בעצמם היו עניים גדולים, והעמך סביבם התחיל להתעשר, אז הוא פשוט לחץ ודרש גם בכסף וגם בכמות, בלחץ, שבמקום הרב שנפטר, הכיסא שלו, התפקיד שלו, צריך לעבור לבן שלו. ובנים בדרך כלל הם לא המוצלחים ביותר. לכן כך נפסקה תנועת החסידות המקורית, הנכונה, שייסד הבעל שם טוב, והתחילה החסידות העממית, מה שאנחנו רואים עד היום. והמקובלים כמעט ונעלמו מהאופק, הם נכנסו לחדרי חדרים ושם למדו.

כך היה עד תחילת המאה העשרים. כאן הרב קוק רצה מאוד לסייע לזה, כי הוא בעצמו היה מקובל, ולא הלך לו. הוא הבין שאין לו עם מי ללכת ולפרסם את חכמת הקבלה ברבים. בעל הסולם ניסה לעשות זאת בכך שהדפיס את תלמוד עשר הספירות, אחר כך את הזוהר, ואת עיתון האומה ב-1940, וסגרו לו אותו. זאת אומרת, מיד קמו שונאים ומתנגדים, שהיו תמיד מתנגדים להפצת חכמת הקבלה, וכך הכול נפסק.

אחריו היה רב"ש, הבן של בעל הסולם שפעל רבות, אבל פעל בהסתר. הוא לא פרסם שום דבר, אלא לימד אנשים שהיו מגיעים אליו בצורה כזאת צנועה. כך זה היה עד שהגעתי אליו ב-1979. אחר כך הבאתי לו כארבעים איש מתל אביב, חילוניים. הם הפכו לדתיים, לחסידים, למדו חכמת הקבלה, ועד היום הם קיימים פה ושם.

ואני שלמדתי מרב"ש, ראיתי שצריכים להתפרץ בהפצת חכמת הקבלה. כתבתי את שלושת הספרים שלי, הם יצאו לאור ב-1984, ואחר כך לא כתבתי יותר כלום. כשרב"ש נפטר, התחלתי לכתוב את הספרים. אחר כך בסביבות 1995, פתחתי חוג. האמת שפתחתי אותו עוד לפני זה, אבל בוא נגיד שפתחתי חוג. בסביבות 1995 והלאה, החבורה הזאת של התלמידים כבר התפתחה גם בארץ ישראל, וגם בכל העולם, בסניפים רבים.

היום אנחנו מפיצים את חכמת הקבלה בעשרות שפות, בכנסים גדולים בכל מקום שבעולם. אמנם אנחנו סופגים מכות וביקורת ממתנגדים, כמו שכל המקובלים בכל הדורות, אבל אנחנו מצליחים לעמוד. כי אין לנו ברירה, אנחנו חיים בעידן שחכמת הקבלה חייבת להתגלות לכולם, ואנחנו פועלים בזה בכל האפשרויות.

בן ציון: מה שבאמת מעניין אותנו, כיצד ברוח הזמן החדש, רוח האפשרויות, הפתיחות שעכשיו נדרשת בעקבות משימת ההפצה, שזה דבר חדש, כי אף פעם לא הייתה כזאת משימה בכזאת עוצמה, בכמות ובאיכות, כיצד מצליחים לשמר את הרוח של מקובלים, שהייתה תמיד נהוגה מדור לדור, שהיא מן הסתם רוח יותר פנימית, יותר סגורה.

כן, ודאי שחכמת הקבלה הייתה נמסרת בצניעות מדור לדור, מרב לתלמיד. היו יוצאים ספרים, והיו מוסרים מדור לדור כתבי יד, אבל זה לא היה כל כך נפוץ, כי העמך לא עסק בזה. הוא היה לומד משניות, גמרא, תורה, זה היה העסק שלו.

מה שאין כן, כתבי הקבלה היו נמסרים רק מיד ליד, וזה היה כך עד זמן האר"י. והאר"י ז"ל כותב לנו למה זה היה כך, כי הדור עוד לא היה ראוי. היה צריך להיות מצב כזה, דעה כזאת, שחכמת הקבלה צריכה להיות נסתרת, כדי לאפשר לעם ישראל ואומות העולם להתכלל בצורה פנימית זה בזה.

אם חכמת הקבלה הייתה בכל זאת נשארת בעם ישראל באיזושהי צורה לאחר חורבן בית המקדש, אז עם ישראל היה עוד יותר נבדל מאומות העולם, ולא היו יכולים להתכלל. כי כל הצורך לגלות עם ישראל בין אומות העולם, הוא כדי שיתכללו עם נשמות הגויים, ויוכלו אחר כך להוציא אותם גם כן לתיקון.

ולכן חכמת הקבלה הייתה נסתרת, וזה הסתיים רק בזמן האר"י ז"ל, כמו שכותבים עליו, והוא כותב שהוא משיח בן יוסף, שבזמנו כבר זמן הגלות הסתיים, וממנו והלאה כבר יכולה להתחיל הגאולה, וזה תלוי רק בלימוד חכמת הקבלה. ולכן קם בעל שם טוב והמשיך דרכו, אבל במעשה.

בן ציון: האם מקובלים לאורך השנים, גם האחרונים, בעל הסולם, רב קוק, רב"ש, אתה, יכולים לצייר, יש אפשרות בכלל לצייר מה זה שחכמת הקבלה מה שנקרא מכסה את כל הארץ, שכולם עוסקים בה, בצורה כזו, בצורה אחרת, יש בכלל אפשרות לצייר, לדמיין דבר כזה בכלל?

אין דבר קשה בזה, זה פשוט ידיעת הטבע בעומק שלו המקסימאלי, זו חכמת הקבלה לא יותר מזה. אנחנו שוהים כמו על פני האוקיינוס, קצת קצת בטבע שנקרא "העולם הזה", יותר עמוק אנחנו לא מרגישים, לא מבינים, לא יכולים בכלל להכיר את הטבע. כל הטבע לעומק שלו זה נקרא "העולם העליון", עולמו של הכוח עליון.

וחכמת הקבלה פותחת לנו את כל העומק הזה ומסבירה לנו איפה באמת אנחנו קיימים, באיזה עולם אמיתי אנחנו קיימים. ולכן אנחנו צריכים לפתוח לעצמינו את זה "דע את ה' א-לוהיך ועבדהו". זאת אומרת אנחנו צריכים לדעת את כול הבריאה, ורק אז נבין עד כמה המטרה שלנו, הייעוד שלנו הוא ענק, גדול, אין סופי. ולא להישאר בדרגה שבה אנחנו לא מבינים כלום איפה אנחנו חיים, ורק מקיימים מצוות אנשים מלומדה.

בן ציון: זה בציור הפנימי, אבל אנחנו נמצאים בעולם שלנו, ואת הכול אנחנו מתחילים דווקא מכאן.

דווקא מהעולם שלנו, כן.

בן ציון: איך כל העולם שלנו מתפקד מערכתית, איך כולם נוגעים בחכמת הקבלה, לא נוגעים?

אתה לא תדע איך הוא מתפקד בכלל, עם חכמת הקבלה או בלי חכמת הקבלה, כי אתה לא מבין בעולם שלנו כלום. כל המדע שלנו אפילו לא נוגע בגרגיר אחד מכל העולם הזה שבו אנחנו באמת קיימים, כי הוא נסתר. אנחנו רואים פרגמנט מאוד מאוד מצומצם מסך כול המציאות, מפני שהחושים שלנו לא מפותחים. אני רואה רק מה שנכנס לתוך האגו שלי, מה שנוגע לי בתוך האגו המצומצם שלי. ואם אני עובד על עצמי ומעלה את עצמי למעלה מהאגו שלי, אני רוכש מה שנקרא "דרגת האמונה", ובה אני מתחיל לראות את העולם בצורה יותר רחבה, איך שהוא באמת. כמו נניח קירות האולפן הזה, הסטודיו הזה, אנחנו יוצאים מהקירות האלה, ופתאום מתחילים לראות בצורה שקופה. בצורה שאני רואה דרך הקירות, דרך הכול, אני מרגיש את המערכת שבה אנחנו קיימים, אני נושם יחד איתה, היא משתנה ואני משתנה, או אני משתנה והיא משתנה. אני נמצא בעולם הרחב, ובעולם הרחב הזה הגוף שלי הוא לא הגוף הבהמי, אני לא משייך אותו כבר לדרגת החי, אני משייך את עצמי לדרגת המדבר, דרגת האדם.

בן ציון: יוצא שאנחנו יודעים לאיזו הרגשה פנימית אנחנו צריכים לשאוף, לאיזה ציור פנימי לשאוף ולהגיע, וזה באמת עובר מדור לדור, ממקובל למקובל. אבל סימן השאלה הגדול הוא כשאנחנו עוברים כל פעם לדור חדש, ואנחנו לא יודעים אולי איך להתארגן בעולם הזה כדי להגיע דווקא להרגשה הזאת, מהו הסדר?

הסדר הוא שאנחנו נתקלים בעולם הזה בכל מיני בעיות וצרות, והן כדי לכוון אותנו נכון לפתיחת העולם. כי אנחנו לא נוכל להסתדר בעולם הזה בלי ידיעת העולם כולו, בלי ידיעת הכוח העליון המנהל אותנו, וזה מה שפותחת לנו החכמה הזאת, חכמת הא-לוהות, חכמת הקבלה.

בן ציון: מהו הקושי שעוברים מדור לדור? למשל אתה היית עם המורה שלך, עם הרב שלך, גדלת, רכשת את מה שרכשת לצידו. אבל עכשיו יש תנאים חדשים, וזה כאילו משהו חדש, אף אחד לא יודע מה לעשות.

התנאים החדשים האלה כבר נמשכים מימי האר"י. אנחנו יכולים לקרוא בהקדמה בספר הקדמות של המרח"ו, שם הוא כותב, אני יושב ומצפה מתי יבוא סוף סוף המשיח, זאת אומרת אותו אור העליון מתי הוא יתגלה בעולם החשוך הזה, והאנשים יתחילו לפנות להשגת הא-לוהות.

אנחנו נמצאים בעידן החדש שהאדם כולו נכנס למשבר הגדול ומתקדם מיום ליום לתהום, בהתאם לזה צריכה להתגלות חכמת הקבלה. אנשים נמשכים לזה, הם נמצאים בייאוש, הם נמצאים בכל מיני בעיות ולא יודעים על ידי מה הם יכולים להיטיב לעצמם. העולם עוד מעט יגיע למצב שלא יהיה לנו מה לעשות מחוסר עבודה, ואנחנו צריכים להבין שכל העבודה האמיתית שלנו היא העבודה הרוחנית ולא הגשמית. כדי לפרנס את הגוף שלנו, את החיה שבנו, אנחנו צריכים לעבוד בצורה הכרחית בלבד, כך שאולי רק כמה אחוזים מכל האנושות יעבדו, או כל האנושות תעבוד יום אחד בחודש וזה מספיק. ואת כל יתר הכוח אנחנו צריכים להקדיש לעבודה מיוחדת שנקראת "עבודת ה'", שבזה אנחנו נשתנה, בזה אנחנו נעלה את עצמינו לדרגה הבאה של הקיום.

כי אנחנו בעולם שלנו חיים בדרגות דומם, צומח וחי, הגוף שלנו הוא חי, ודרגת המדבר היא בכלל לא נמצאת. דרגת המדבר היא שהאדם פורץ את התקרה ומוציא את הראש שלו לעולם העליון ומתחיל להרגיש ולראות מה קורה שם. זה כמו שבעל הסולם נותן דוגמה על תולעת שחיה בתוך הצנון, והיא חושבת שכל העולם הוא מר כצנון, אבל כשהיא פתאום מוציאה את הראש החוצה ורואה שמש, ציפורים, אוויר, אז היא באמת רואה שהעולם הוא לא צר כמו הצנון שבו היא חיה אלא הוא גדול, רחב ומלא תענוגים. כך אנחנו מרגישים כשאנחנו מוציאים את עצמינו מהעולם הזה, לכן בואו נעשה זאת.

אנחנו כבר גדלנו והתפתחנו בצורה כזאת שאנחנו לא מסוגלים להמשיך להתקיים בעולם הזה, צר לנו, אין לנו בשביל מה. אנחנו מרגישים את זה לפי הייאוש הכללי, או שאנחנו נכנסים לסמים או לאיזו מלחמה חס ושלום אטומית. זאת אומרת בסך הכול הטבע דוחף אותנו להתפתחות אבל להתפתחות לא פיזית אלא פנימית, רוחנית. לכן נקווה שהעולם יבין זאת וישמע מה שאנחנו מדברים, ויראה את הדרך הנכונה ואז אנחנו יכולים להגיע למצב מיוחד.

מטרת הבריאה, אומרת חכמת הקבלה, היא שנגיע לעולם הנצחי, השלם וזה הייעוד שלנו.

בן ציון: אתה נותן הרבה מאוד מרץ לפרוץ את הגבולות של העולם הזה ותמיד הכול אפשרי ואין שום בעיה, זו תמיד הרוח שלך. אבל היום הגבולות של העולם שלנו הם כביכול רק הולכים ומתרחבים. בעבר חברות המקובלים היו יותר סגורות, המגע שלהם עם העולם החיצון היה הרבה יותר קטן, וכמובן שלא הייתה משימה של הפצה כל כך כבדה על כתפיהם. אבל היום יש ערבוב בלתי נמנע של כל העולם שלנו והוא כדרכו ממשיך, מה שנקרא עולם כמנהגו נוהג, הגבולות מתרחבים והאפשרויות כביכול גדולות.

אני רואה ההיפך, שהאפשרויות של העולם הגשמי שלנו הן מתקבצות ונסגרות. פעם רצינו את את תכנית החלל, מאדים, עוד משהו, היום הכול נסגר, אפילו הירח לא מושך אותנו כבר, רצינו פעם לבדוק מעלה ומה על פני כדור הארץ, גם זה לא אכפת לנו, אנחנו רק מקלקלים את הטבע. אנחנו לא יכולים לסדר כבר משפחות, אנחנו נמצאים בחוסר אונים מחוסר עבודה, המדע נמצא במשבר, במבוי סתום, ילדים, הורים, הכול.

אני לא רואה שהעולם מתרחב, אני רואה שהוא נסגר. ואנחנו רואים עכשיו את המשבר הכללי שהעולם נכנס אליו, משבר כלכלי, אקולוגי, אנושי, תרבותי וחינוכי, משבר במדע, בכל השטחים. אנחנו נמצאים במצב שאנחנו אימצנו את כל הדרגה הזאת של דרגת החי, וצריכים לעלות לדרגת המדבר. דרגת המדבר זו הדרגה שאנחנו מדברים על הדומה, שאנחנו דומים לכוח העליון הזה, הכוח הכללי שמנהל את הטבע. אנחנו קוראים לו "טבע" או "בורא", או "א-לוהים", "הקדוש ברוך הוא", לא חשוב איך לקרוא לו, אבל זה הכוח העליון שאותו אנחנו צריכים להשיג.

כשאנחנו מתחילים להשיג אותו אנחנו בהתאם לזה משתנים, אנחנו נעשים גדולים, נצחיים כמוהו. עד כדי כך שכשאנחנו עושים את הטרנספורמציה הזאת, את השינוי הזה עלינו, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מפסיקים להרגיש את ההגבלות בזמן, תנועה ומקום, ואנחנו הופכים להיות ליצורים נצחיים כי אנחנו חיים ברוח שלנו, בכוחות שלנו ולא בגוף. העולם הזה של דומם, צומח וחי הוא נעלם מהרגשות שלנו כי הוא באמת קיים רק ברגשות שלנו, גם המדע מדבר על זה. ואז אנחנו עוברים לסוג אחר של קליטת המציאות, שזו קליטת מציאות בכוחות ולא בחומר. הכוחות הם מייצבים בנו את הרגשת החומר, שאני מרגיש אותו, אבל באמת אלה כוחות, כי אין כאן בפנים יותר מאטומים ואחרי האטומים יש רק גלים. ואז יוצא שאנחנו חיים בכוחות בלבד.

חכמת הקבלה מביאה אותנו כך לעולם הכוחות. ואנחנו מתחילים לראות את עצמינו שאנחנו גם כוחות, הצטברות הכוחות. ואז אנחנו קיימים באותו עולם מיוחד, כבר במעבר מהעולם הזה לעולם הרוחני, בלימוד חכמת הקבלה, אנחנו מתחילים לחיות, לחוות את זה בזמן שאנחנו חיים בגוף, ולאט לאט אנחנו רוכשים את הגוף הרוחני שלנו. ולכן נכנסים למדרגה הזאת וקיימים בה כל עוד הגוף שלנו חי עדיין בדרגה הגשמית ונפטר ומת. אבל אנחנו לא מרגישים את איבוד החיים עם מיתתו של החי, כי אנחנו כבר נמצאים בדרגת המדבר, בדרגת הכוחות וממשיכים שם את הקיום הנצחי שלנו. לזה מביאה אותנו חכמת הקבלה.

לכן היא לא באה כדי סתם להיטיב לנו קצת בעולם הזה שלא נעשה יותר שטויות ואיכשהו נדע איך לצאת מהמשבר, אלא היא מעלה אותנו לדרגה עליונה של קיום, נצחית, שלמה. לכן נקווה שאנשים יבינו את זה ויבואו וירכשו את זה, זה לטובתנו.

בן ציון: כדי להשיג את המטרות האלה של ההתעלות הכללית שצריכים לזכות בה, צריכה לקום חברת מקובלים שתדאג למשימה הזאת?

כן, זו החברה שלנו. זו חברת מקובלים שכולם לומדים את חכמת קבלה וגם לומדים איך להפיץ אותה לכולם. ואני מקווה שכל אחד מהתלמידים שלו ילך ויתפתח ויפזר את חכמת הקבלה עוד יותר ויותר בכל העולם.

בן ציון: האם מספיק שהידיעה תתפשט מבחינת המטרות של חכמת הקבלה, או צריכה לקום גם חברת מקובלים כמו שאר החברות שדיברנו עליהן בהתחלה כמו בתקופת החסידות ואחרות?

אצלנו בחברה יש הכול כדי לעשות את המשימה הזאת.

(סוף השיחה)