"פרשת השבוע"

בהר

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 02.02.15 – אחרי עריכה

1. שמואל: שלום לכם וברוכים הבאים לתוכניתנו "פרשת השבוע", השבוע אנחנו בפרשת "בהר".

   כן.

   שמואל: בפרשה זו ה' מדבר אל משה "וידבר יהוה אל-משה בהר סיני לאמר. דבר אל-בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל-הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה." 

   זאת אומרת כל החוקים הם לעתיד, למדרגה הבאה.

   שמואל: אז אנחנו מדברים פה על "מדע בדיוני", על דברים עתידיים, חוקים עתידיים.

   אבל אנחנו צריכים לדעת את החוקים האלה מראש. אני לא יודע איך מסבירים את זה בפְּשַט, אבל בשביל מה לך עכשיו לדעת את החוקים מראש? בכדי להתקדם לארץ ישראל.

   שמואל: "ארץ" מהמילה "רצון".

   רצון, "ישראל", "ישר-אל".

   שמואל: בדיוק.

   זאת אומרת כדי להגיע לרצון שיהיה כולו מכוון לא לאגו שלך, לא לטובת עצמך אלא לבורא.

   שמואל: ואפילו לא לחברה אלא לבורא.

   דרך החברה לבורא. אתה צריך לדעת את החוקים האלה שקיימים בו.

   שמואל: זה כמו שאני הולך לשחק כדורגל, להבדיל, ואני צריך לדעת מה החוקים של המשחק על מנת לקיים את המשחק.

   לא. אתה צריך מראש לדעת את החוקים ההם כדי להתחיל לקיים אותם עכשיו ולהיות מוכן, כי ברגע שאתה מוכן זה נפתח ולפניך ארץ ישראל. אבל בדרך אתה עושה התאמה לארץ ישראל ולכן אתה מתקדם, "במדבר" זה נקרא, במשך ארבעים שנות המדבר. לפי מה? לא לפי הקילומטרים שאתה עושה שם בחול, אלא לפי הפנימיות שלך, כמה אתה כל הזמן משתנה ומשתפר עד שאתה מגיע לפנימיות שלך שכבר נקראת ארץ ישראל, ואז נקרא שהגעת. אין כאן תנועה פיזית, גיאוגרפית.

   שמואל: ברור, הכול מדובר בתוכי פנימה.

   כן. קודם בך בפנים היה מצרים ושלט פרעה בכל הרצונות והמחשבות שלך, ואז ברחת ממנו.

   שמואל: אתה יוצא ממנו.

   ומתחיל להרגיש שאתה נמצא במדבר ומקבל תנאים, זה נקרא ארץ ישראל, ועכשיו תוך מה שנקרא ארבעים שנה, לא שנים פיזיות, אתה לאט לאט משתנה ומשתנה, עד שאתה מגיע למצב הפנימי שנקרא "ארץ ישראל".

   שמואל: לפני שהגעתי למצב הפנימי של "ארץ ישראל", מעניין אותי ההר. הפרשה הזאת היא פרשת "בהר", וזה תמיד מזכיר לי את ההרהורים.

   הרהורים, נכון.

   שמואל: זה נכון?

   למדת.

   שמואל: זה פרק יפה מאוד ב"שמעתי". זה פשוט אחד הפרקים החזקים שגרמו לי טלטלה. אני כרגע מסתכל על זה פיזית, אבל כשאתה הולך לטפס על הקלימנג'רו, אתה לא בא ומתחיל לטפס, אתה קודם כל יושב למרגלות ההר ולומד את ההר, ואז זה גורם לך להרהורים, וזה נותן לך קנה מידה וזה מלמד אותך משהו.

   נכון. זו בעיה, האם תוכל לעלות, מה יש לך בשביל זה.

   שמואל: מה אני צריך בשביל לעלות? לָמה אני בכלל צריך לעלות? שאלות קיומיות. ואני חושב שאנחנו נמצאים עכשיו בתקופה שהיה טוב אם נתחיל להרהר שנייה. ה"להרהר" הזה, אלו שני הלבבות, שני היצרים, מוחא וליבא, אולי אני טועה.

   אתה בסדר, אתה אומר משהו.

   שמואל: אז למה דווקא הר סיני?

   כי אלו באמת הרהורים, כי עכשיו האדם, ובכלל בכל רגע ורגע כשהוא מתקדם, הוא צריך כל הזמן לעבוד נגד ההרהורים האלו, האם כדאי לי ובשביל מה ולמה, מה אני עושה, זה לא בשבילי, זה להשפיע לכולם, אני יוצא מעצמי ולא דורש לעצמי שום שכר אלא רק יכולת לקיים את התנאי הזה שנקרא רוחניות שהתורה דורשת, "ואהבת לרעך כמוך" כלל גדול בתורה, ועוד ועוד. כל זה מביא לאדם הרהורים כי כל פעם האגו קופץ יותר והוא צריך לעמוד נגדו ולהתעלות מעליו, ושוב האגו קופץ יותר וכך הוא מתקדם.

   שמואל: הקפיצה של האגו בעצם גורמת לי להרהר בדבר.

   ולהתקדמות, לעליה.

   שמואל: כבר דברנו באחת הפרשיות על נושא השבת. מהו הרצון הזה של אדמת הארץ לשבות בשנה השביעית?

   ארץ זה רצון.

   שמואל: כן. והאדמה?

   שביעי זה מלכות. ואם מתחילים מלמטה מהמלכות הספירה השביעית היא הבינה. אם אנחנו מדברים מלמעלה למטה, אז חסד, גבורה תפארת נצח הוד יסוד הן ספירות דזעיר אנפין, והשביעית היא מלכות. או שמהמלכות אני מתעלה דרך שש הספירות האלו ומגיע לבינה, ובינה נקראת שמיטה או יובל.

   שמואל: כן, נכון, מדובר גם בשנת היובל, אז בכלל מתחילים הכול מחדש.

   זאת אומרת, בינה זה רצון להשפיע. ברצון להשפיע אין עבודה, כולו שמיטה, אין לי מה לעשות. ולכן איך אני בכל זאת עושה תיקונים? הרי אני לא עושה כלום בעל מנת להשפיע, בלהשפיע על מנת להשפיע אין לי שום התנגדויות.

   שמואל: כן, הכול בסדר.

   אין לי שום עבודה, אז איך אני מתנהג? איך אני עובר את השלב הזה ומתקדם מעבר לשלב הזה. כי בינה היא בסך הכול תחנת ביניים, כמו חנוכה, חנוּ כֹּה.

   שמואל: יש כאן חניה אבל מיד מתקדמים.

   כן. לכן כשלומדים, כשעובדים, כשמתקנים את שש הספירות האלו, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, אנחנו מגיעים למצב שבשביעי, שזה שבת או שמיטה או יובל, אנחנו מקבלים תבואה, אנחנו מקבלים מזון, אנחנו מקבלים מילוי עבור שלוש שנים.

   שמואל: נניח מיום שבת אתה מקבל עד יום שלישי כוחות כדי לעבור את השבוע?

   לא. כי אם אתה צריך לשבות באיזו שנה, אתה צריך לקבל עבור השנה הזאת.

   שמואל: עבור השנה שאני שובת, וגם עבור השנה שאני זורע.

   כן, זורע עד שאתה מקבל.

   שמואל: עד שיוצא לך מזה משהו. אתה כבר מקבל מראש הבטחה כזאת.

   ולכן זה לוקח כל כך הרבה זמן. אתה מגיע למצב שבאותן ההבחנות שישנן במלכות, אתה לא יכול להשתמש בהן. מאיפה מגיע האיסור לעבוד את האדמה? ארץ, אדמה זה רצון שנמצא במצב שיִיתקן רק בגמר התיקון, ובכל מדרגה ומדרגה יש שכבה כזו שאתה לא מסוגל לתקן.

   שמואל: האדם משאיר את זה לאחר כך.

ולכן בצורה כזאת הוא עובר וזה מתווסף ומתווסף עד שאנחנו מגיעים לגמר התיקון, שזה נקרא מצב של שבת לה'".

שמואל: ומה קורה בשנת היובל?

בשנת היובל אתה מקבל תבואה שמספיקה לך לכל השנים הללו.

שמואל: מדוע רק בשנת היובל רשאים תושבי הארץ לשוב לאחוזותיהם ולמשפחותיהם?

כי זו החזרת הקרקעות, בשנת יובל הכול כאילו חוזר לקדמותו. זה כמו גלגול נשמות. מגיע שוב גלגול חדש, זו כבר רמה אחרת, אבל בכל זאת הכול חוזר לקדמותו. מה שעשינו במשך חמישים שנה, מכרנו, קיבלנו, קנינו כך וכך, גמרנו עם זה ומתחילים את השלב הבא.

שמואל: כל אחד מקבל בחזרה את כל מה שהוא מכר והעביר, והכול מתחיל מההתחלה?

כן, אבל אנחנו צריכים להבין שזה דורש מהאדם כוח אמונה גדול שהוא צריך להגיע לתיקון. אם הוא לא מגיע לתיקון ששנת השמיטה דורשת, או יובל שזה עוד יותר, אז הוא לא מסוגל לקבל אותה מדרגה. כי כאילו צריכים להחזיר הכול ולקבל בחזרה את מה שהיה.

שמואל: ואני לא יכול לעשות את זה כל עוד לא כולם עושים את זה.

זו דרגת הבינה.

שמואל: אבל זה לא יעזור אם אני אעשה את זה לבד. זה לא יעזור לאף אחד, כולם צריכים לעשות את זה.

כן, אבל בעצם זה לכל אחד ואחד. אני לא יודע איך לבטא את זה, אבל צריכה להיות כבר מדרגה, אמונה למעלה מהדעת, תפיסה ודבקות בכוח העליון, שאנחנו נכללים בו בכוח הבינה ואנחנו מסכימים.

שמואל: על מה מסכימים? אנשים אפילו לא מסכימים על זה שהם לא מסכימים, אף אחד לא מסכים עם מה שאומר האחר.

לא. כי הכול שייך לכוח העליון, כל השנים האלו אתה מתקדם ומתקדם כדי לוותר יותר ויותר, ופעם בארבעים ותשע שנה, בשנה החמישים, אתה באמת מגיע להזדמנות לוותר על כל מה שיש, לא חשוב, סוגרים חשבון ועושים מההתחלה.

שמואל: אז בעצם פספסנו את זה בשבע עשרה שנה בערך, מאז שנת היובל של המדינה נגיד. זה תקף גם למדינה?

לא. זה לא זה.

שמואל: אני מנסה דרך זה להיאחז, תן לי חוט להיאחז בו לגבי המציאות, אתה כל הזמן אומר לי שזו בכלל לא המציאות.

כן, יש מושג שנקרא "קדושת הארץ".

שמואל: קדושת הארץ, חברה קדישא.

חברה קדושה זה לפחות מניין גברים. זאת אומרת, כוחות התגברות שיכולים להתקשר ביניהם עד כדי כך, שהם מאבדים את האגו שלהם, ומתקשרים רק בקשר אהבה והשפעה הדדית, ואז הם מרגישים ביניהם שהם מגיעים לתכונת ההשפעה, וביניהם מתגלה הבורא.

שמואל: ביניהם?

ביניהם. ואז הם בונים רצון משותף להשפעה ואהבה הדדית שנקרא "ארץ ישראל", רצון ישר-אל. כי הוא דומה לבורא, ואז הבורא מתגלה לפי חוק השתוות הצורה. זה נקרא שהגענו לארץ ישראל.

שמואל: ברור לי מדבריך, ממה שאני מבין, שלא הגענו לשם.

לא הגענו.

שמואל: לא רק שלא הגענו, אנחנו כל כך רחוקים, עוד לא יצאנו ממצרים נראה לי.

נכון. זאת אומרת, כדי להגיע לארץ ישראל, אתה לא חייב להיות פיזית בארץ ישראל, אתה יכול לחיות בהונולולו.

שמואל: כן, לא משנה איפה. אתה יכול להיות מפוזר בין שבעים אומות העולם וכל אחד יהיה במקום שמתאים לו.

אבל העיקר זה לקיים את התנאי בקשר בין עשרה יהודים.

שמואל: לדעתי לפני קום המדינה כשהיינו בגלות היינו בקשר הרבה יותר חזק מזה של היום, מהבחינה הזאת של עשרה גברים בארץ קדושה, כי כולם התכוונו למקום אחד. כולם ראו כיוון אחד שזה ציון, כולם אמרו "אם אשכחך ירושלים".

כן, אבל זו תורת הגלות.

שמואל: מה זאת אומרת, "תורת הגלות"?

כי חשבנו, מתי נבוא פיזית לארץ ישראל, ובאנו פיזית ואנחנו רואים מה קרה.

שמואל: ויש תורה.

ויש תורה אחרת, תורת התיקון, שיטת התיקון, שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו. וכשאנחנו באים לתקן את עצמנו, אנחנו לוקחים לעצמנו ערכים אחרים לגמרי, רוחניים ולא פיזיים.

שמואל: אנחנו צריכים לשים שלט בכניסה בנתב"ג, "סגור לרגל שיפוצים, אנחנו מיתקנים עכשיו". אנחנו צריכים עכשיו לתקן את עצמנו ממה שהבאנו, מתורת הגלות, הפכנו אותה למשהו שלא כל כך ברור מהו.

תורת הגלות לא מתאימה לארץ ישראל.

שמואל: והישראלי לא מתאים לתורת האמת. לכן אנחנו מיתקנים עכשיו כדי למצוא את קדושת הארץ הפנימית שלנו, הרוחנית.

נכון. קודם כל להבין את ההגדרות הנכונות, מה זה ארץ ישראל, עם ישראל.

שמואל: מילון הגדרות חדש.

הוא לא חדש. אלו הגדרות אמיתיות.

שמואל: וזה על ידי חינוך.

כן, איך אחרת נהיה מסוגלים לעשות זאת? צריכים לצאת לעם וממש ללמד אותו לקרוא תורה בצורה נכונה. כי אנחנו לא יכולים לקנות אותה בכסף, ולא יכולים לקיים אותה כך שאני מסתכל בספר ומקיים. אלא כתוב אותה על לוח לבך, זאת אומרת, אתה חייב לעשות את זה ברצון שלך, ואת כל הדברים האלה לקיים בצורה רוחנית, בזה שאתה מתקן את התכונות שלך. ואז אתה מגיע למצב שנפתחת לפניך באמת הרמה הרוחנית הזאת שנקראת "ארץ ישראל", ולא פיזית.

שמואל: אנחנו פה משחקים איזה משחק.

כן. אנחנו משחקים משחק, זה ברור. אבל משחק זה דבר מאוד חשוב. אתה רואה איך על ידו הילדים גדלים, נעשים יותר חכמים. אם היינו משחקים את המשחק הזה נכון, אז היינו מגיעים להיות אנשים גדולים, בעלי שכל, רגש, בעלי הבנה, למעלה מהדעת, בתפיסה רוחנית. וכך אנחנו מיום ליום, משנה לשנה, רק נמצאים בנסיגה, אפילו מאותה רמה שהיינו בגלות.

שמואל: זה מה שאמרתי, שלגלות היה את הכוח הרוחני שלה.

נכון. הייתה השתוקקות למשהו.

שמואל: כיסופים למשהו, והיה מה שאיחד את האנשים.

אני זוכר שאצל סבא וסבתא שלי הייתה קופה ולשם היו זורקים מטבעות, וזו הייתה צדקה לארץ ישראל.

שמואל: אני גם מכיר את הקופה של קרן הקיימת, שזרקנו לה צדקה, ולאן זה התגלגל היום. בפרשת בהר יש דיני גאולת הקרקע, דיני איסור ריבית, דיני עבד עברי, הכול מוכן רק שננהג לפי זה ונצליח. ואנחנו כאילו אומרים לא, נמציא לנו חוקים חדשים.

אנחנו חוזרים כאילו לתחילת הסיפור, לתחילת התיקון. יש מחזוריות, זה נקרא גלגולים. איפה הבית שלך, השדה שלך, העבדים, הכול חוזר כביכול לקדמותו ושוב מתחילים.

שמואל: להניע את הגלגל מחדש.

כן. חוץ ממה ששייך ללווים.

שמואל: הלווים הם בכלל יחידה נפרדת לחלוטין.

כן, כי הם לא שייכים לאותה עבודה ואותו תיקון כמו העם, ולכן אצלם זה לא קיים.

שמואל: אלו הכוהנים והלווים.

כן, מהסיבה שהם יותר מתוקנים, ההבחנות האלה באדם מתוקנות. בכל אדם יש הרי כהן, לוי, ישראל, אז ישראל מתקנים את עצמם, לווים כמעט ולא, פחות, וכוהנים בכלל לא. כי אין להם במה, אין לכהן שום דבר משלו, וגם לוי הוא כך.

העיקר שבסוף הפרשה כתוב על האיסור לעשות פסל ודמות, לבנות מהאבנים, לעשות מהן צורות. זה אומר שאסור לאדם לתאר את הרוחניות בשום צורה, אלא רק בתוך התכונות המתוקנות שלו.

שמואל: כי אחרת זו עבודה זרה.

כן. למה היא כל כך זרה וכל כך אסורה? מפני שאם אני לא מגיע לייצוב הנכון של הרצונות שלי, כך שכולם בצורה נקייה, בצורה החלטית, לכיוון הזולת בלבד ונעלמת שם, אם אני לא מגיע לזה, אז זו עדיין עבודה לא גמורה, זה עדיין האגו שלי שהוא בעל מנת לקבל.

לכן כל העבודה שלנו היא איך לבנות יחס של אדם לאדם בצורה כזאת שהוא יהיה מקסימום מחוצה לו. אני נהנה מזה שאני פועל החוצה ולא לעצמי בשום צורה, אני נשאר נקי. דרגת הבינה היא כזאת, נקייה. כי כל פרשת "בהר" מדברת על דרגת הבינה, דרגת השפעה נקייה, חפץ חסד.

שמואל: העבודה מחוצה לי מזכירה לי את הסיסמה "אל תחשוב מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, תחשוב מה אתה יכול לעשות בשביל המדינה". ומבחינה הזאת של החברה, "אל תחשוב מה אתה יכול לעשות בשביל עצמך, תחשוב איך אתה יכול לתרום לחברה".

למה?

שמואל: על מנת לא לעבוד עם האגו שלי, לא לקבל.

למה?

שמואל: כי זה רצונו של הבורא.

למה?

שמואל: כי זו הדרך היחידה שלי לתקן, לצאת מתוך האגו שלי שמביא אותי לכל הצרות האלה.

בשביל לא להיכנס לצרות.

שמואל: עוד פעם, זו עבודה מתוך האגו, אז לא עשיתי שום דבר.

נכון.

שמואל: אז מהתחלה. מחוץ לי, בשביל החברה, ולא לטובת אני עצמי.

בשביל מה?

שמואל: כדי להשפיע נחת רוח על הבורא.

בשביל מה?

שמואל: כי זה מה שרצונו יתברך רוצה ממני?

זה מה שהוא דורש מאיתנו, בשביל זה הוא ברא אותנו, שנעשה לו נחת רוח?

שמואל: כדי שהוא יוכל להגיד "נצחוני בני"? בוא באמת נברר את זה.

מה אנחנו משיגים על ידי זה שאנחנו יוצאים מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה? אם אני בתוכי עכשיו, מה אני תופס, איזו מציאות?

שמואל: את המציאות של עצמי.

של העולם הזה, בחמשת החושים שלנו, ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, אני תופס את המציאות הזו.

שמואל: את כל המציאות שסביבי.

שבה אני כל הזמן נמצא בהפסד.

שמואל: כן, ואני חושב שאני מרוויח.

אתה חושב? אתה כבר לא חושב.

שמואל: נכון, אני לא חושב, ותכל'ס אני נמצא בהפסד.

אם אני יוצא מחוצה לי, התורה אומרת לי, "ואהבת לרעך כמוך". מה יש לי מזה שאני יוצא מחוצה לי "לרעך כמוך"? זאת אומרת, זה סימן שאני יכול להתנתק מעצמי לגמרי. נו, ומה יהיה לי?

שמואל: אז אני מגיע לאיזון המוחלט, לשקט.

לשקט, יופי, לטוב. בשביל זה?

שמואל: אני מנסה לחשוב, זו שאלה טובה מאוד.

אתה מגיע בזה להשתוות הצורה לבורא. אתה לא מקבל, כמו שהוא לא מקבל, אתה משפיע כמו שהוא משפיע. אז אתם נמצאים באותו מצב, על אותה דרגה, ואז ההשתוות בתכונות האלו, מדביקה אותכם זה לזה.

שמואל: השתוות הצורה?

כן. ואז אתה מגיע לדרגתו. אז כל התענוג, כל השלמות שנמצאת בדרגת הבורא, נמצאת עכשיו גם במצב שלך. זו הכוונה שלו "להיטיב לנבראיו".

שמואל: ולמה זה נחוץ לי?

כי אין מצב יותר שלם. זו נצחיות, שלמות, אין הגבלות בשום כיוון. אנחנו לא יודעים מה זה.

שמואל: אנחנו לא יודעים מה זה, בטוח שאנחנו לא יודעים.

דרך אגב, אם אתה מתחיל לבדוק, כל העולם נבנה אך ורק כדי להשיג את המצב הזה.

שמואל: ואני מבין שהתפקיד שלי הוא להורות לו את הדרך איך להגיע לזה, על ידי זה שאני קודם אגיע לדרגה הזאת של השתוות הצורה.

כן, זה נקרא "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך"¹.

שמואל: ומה זה "ממלכת כהנים וגוי קדוש"², זה שאנחנו נהיה כוהנים?

זו הדרגה העליונה.

שמואל: שאנחנו נהיה הכוהנים, הגוי יהיה קדוש, ויקדש את כל הדבר הזה?

כן.

שמואל: אז יש לנו הרבה עבודה.

זו עבודה מאוד קלה.

שמואל: סליחה?

כן, קלה. כי אם אתה באמת רוצה להגיע לזה, יש לפניך כוחות, תכנית, הכול נמצא לפנייך. אתה רק צריך כל הזמן לדעת איך לבקש. כמו ילד שכל הזמן מבקש ומבקש, ועל ידי זה מתקדם. הוא מקבל הכול מן המוכן, הוא לא צריך להזיע בעצמו. זו דווקא עבודה מאוד קלה, ומאוד נקייה. אם אתה מברר כל פעם את הרצון הנכון, את המצב הנכון, את היחס הנכון שלך לבורא, כדי לקבל ממנו עזרה בלהתקרב אליו לפי תכונותיך. ואתה חושב ממש רק על זה, ורק בזה אתה נמצא, רק בציר הזה אתה מתקדם, הכול יוצא יופי.

שמואל: לפני שאני מתקדם לקראת הסוף, בוא נברר רק עוד דבר קטן. נשך וריבית בחכמת הקבלה, מה זה ריבית בחכמת הקבלה?

עזוב את זה.

שמואל: עזבתי, אתה צודק. מה זה עבד? היינו עם של עבדים, למה אנחנו צריכים עוד פעם להתעסק עם עבדים?

ריבית זה כשאתה רוצה לקבל תוספת ממה שאתה מרוויח, זה על מנת לקבל, ולכן זה אסור. אבל הריבית על ריבית, יש כאלו צורות שזה באמת נכון ואפשר.

שמואל: מה זה עבד על פי חכמת הקבלה?

עבד, כלומר שאתה עבד לרצון לקבל שלך.

שמואל: זה ביני לבין עצמי?

כן.

שמואל: מדוע בני ישראל צריכים להחזיק עבדים אחרי שהם יצאו ממצרים?

כי אין לך ברירה, אתה בינתיים משתחווה לרצון האגואיסטי שלך, ואתה צריך להגיע למצב שאתה תהיה האדון עליו.

שמואל: אנחנו ננסה להמשיך את העבודה של השתוות הצורה. עוד עבודה רבה לפנינו, אבל אפשר לעשות את זה.

(סוף השיחה)

---

1. "שובה, ישראל, עד, ה' אלהיך" (הושע, פרק י"ד, ב')↩

2. "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו')↩