ישיבת כתבים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 18.02.2021– אחרי עריכה
דודי: אנחנו רוצים לפתוח בנושא מאוד מעניין, המפץ הגדול ביחסים בינינו. אנחנו רוצים להעמיק ולחזור למקום גבוה, בראשיתי, לרדת בהדרגה. הרבה פעמים אתה מציין בשיעור הקבלה היומי, גם הבוקר, את המפץ הגדול כדוגמה לשבירה ביחסים בין בני אדם. זה נושא מעניין, ולדעתנו יכול לתת פתח מובנה להסברה.
האם תוכל בבקשה לעשות השוואה ולהרחיב על שלבי המפץ הגדול ביחסים שלנו בינינו, ואיך אנחנו שוב חוזרים לחיבור מלא ושלם בין כל החלקים והשברים.
המפץ הגדול מהווה לנו נקודת התחלת החומר, הזמן, המקום, ולפני זה לא היה כלום. לא היה מקום, לא היה חומר ולא היה זמן, ולכן מהנקודה הזאת התחיל להתפתח חומר. התפתחות החומר כבר מביאה לנו ציר הזמן, והתפתחות החומר ממצב למצב בונה את המקום. זה תחילת הבריאה.
מה אתם רוצים לשמוע יחד עם זה?
דודי: אנחנו רוצים לשמוע על הקשר שאתה מדבר, אנחנו שומעים אותך לפעמים קושר בין המפץ הגדול לבין שבירה ביחסים בינינו, אנחנו רוצים את הלינק הזה כדי שנוכל להשתמש בזה כהסברה.
אולי נתחיל מאיזה נושא אחר ואחר כך נגיע לזה. אני הייתי מרוכז בעשרות נושאים עד כה.
דודי: טוב, אנחנו נעבור לנושא אחר. מדינת ישראל חזרה לשגרה שעכשיו קורית פה. זה נושא אחר לגמרי, שזה מפץ יותר גדול. מדינת ישראל מתקרבת בצעדי ענק לחמישה מיליון מחוסנים, מה שהופך את החזרה לשגרה, את סיום הסגרים ופתיחה המדורגת של המשק לדבר ממשי. נכון שיש חששות מהתפרצויות חדשות וממקרי הדבקה נוספים, אבל התיאור של ילדים שחוזרים ללמוד, אנשים מתאמנים בחדרי כושר ומבלים במלון ובתיאטרון, כמו שהציור של משפחות מורחבות שחוגגות יחד את ליל הסדר עולה על כל דמיון. השאלה, האם זה באמת הסוף כמו שעכשיו אנחנו רואים פה בישראל, או שזו רק התלהבות חולפת?
לפי הרצון של העם, אני מבין שחייבים לעשות את זה. באמת העם סבל מאוד במשך שנה והוא רוצה לחזור לתפקוד הרגיל. אנשים רוצים ללכת לעבוד כרגיל, ילדים לבתי ספר, להיכנס לכל מיני מקומות בילוי וכולי, אבל האם זה ייתן תוצאה טובה. לפי מה שאנחנו שומעים ממומחים רציניים, הם מאוד מאוד חוששים. הם לא רואים את זה בטוב. גם אני. לפחות לא בפזיזות כזאת כמו שרוצים לעשות. בואו נשחרר ילדים, נגיד היום בכלל ילדים לא הולכים לבית ספר, כן. או איכשהו.
דודי: לא כולם.
לא כולם. בוא נגיד, מגיל 10 והלאה ילדים הולכים לבתי ספר, בוא נראה מה שקורה עם זה, עד כמה שזה משפיע על הגדולים, על ההורים זאת אומרת, ועד כמה שמשפיע על הילדים עצמם, עד גיל 10, וגם על הגיל הצעיר, הרך, לפני זה. כי בכל זאת הכול קורה במשפחה. זה מה שהייתי עושה, אבל לא לפתוח. אני מבין אבל זה פוליטיקה, זה לא בריאות. רק להראות שאנחנו כבר לפני כל האנושות.
דודי: ממה בעצם החשש אם יש כבר חיסון?
אנחנו כל כך לא מבינים במחלה הזאת, במה שיכול לבוא אחריה, שהייתי בכל זאת בודק. יש לך בני אדם, ועוד יותר, יש לך ילדים. אתה מבין, זה לא זקנים אחרי גיל 70 שמשהו קורה להם, כאן מדובר על הגיל הרך.
דודי: לעם יש רצון לצאת, ומרגישים את זה.
זה לא חשוב, מי צריך להתחשב עם העם, מה הם מבינים? יש לנו כאן סכנה. אם כל העם עכשיו רוצה ללכת לים, אבל בים יש רעל, אסור להיכנס, אז מה תעשה? תרשה להם או לא? בשביל מה יש משרד הבריאות, משטרה, צבא, בשביל מה כל הכוחות האלה במדינה? במדינה מסודרת זה צריך לתפקד בצורה כזאת.
מי זה האזרח? הוא לא מבין כלום, מה אתה מייחס לו איזה כוח רצון? יש לו רצון אבל כוח השכל אין לו. הוא לא יכול לאזן בין מה שהוא רוצה למה שהוא יכול.
דודי: זאת השאלה בעצם, עכשיו ממקום אחר, עצם זה שיש לעם רצון, הוא מסוגל להביא לשינוי?
לא, אסור לו, אסור וגם הממשלה משחקת עם הרצון הזה. כל אחד לפני הבחירות עכשיו עושה את עצמו כאילו יודע לעשות טוב לעם, הוא מרשה להם לעשות כך וכך. במה אנחנו משחקים? איך יכול להיות שאם מישהו רוצה להרוויח עוד כמה נקודות בבחירות, הוא מדבר על כך שהוא יפתח את הכול? מי אתה שפותח? יש לך כוח התרופה הזאת נגד הקורונה בידיים שלך, שאתה שולף אותה ככה מהכיס?
אתה רק אומר עד כמה שאתה רוצה רק להרוויח על חשבון האוכלוסייה.
דודי: ברור.
כשמדברים בצורה כזאת ומתווכחים כל ערב בטלוויזיה בכל הערוצים, זה רק אומר עד כמה שכל נבחרי העם הם כולם ממש מכורים, הם כולם קנויים, הם כולם רק חושבים על להרוויח.
דודי: עוד זווית. "הדרכון הירוק" של משרד הבריאות, שהוא בעצם תעודת מחלים או מחוסם לקורונה, צפוי להיכנס לתוקף. רק מי שיחזיק בו יוכל לחזור לשגרת חיים נורמלית, ליהנות מטיסות לחו"ל, כניסה לאירועים תרבות, אפשרות להתארח בבתי מלון בארץ ועוד. העניין הוא, שמצב כזה עלול ליצור מתח חריף בין מחוסנים ללא מחוסנים שממילא קיים.
מה דעתך על מצב כזה?
אם ישנן הוכחות שהחיסון עוזר, שהוא נותן פירות נכונים, טובים, גם בצבא וגם בין אנשי מערכת הבריאות וכולי, אם אנחנו רואים תוצאות טובות אז פשוט אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להגיע לחיסון המלא. וזה בכל מיני צורות, שאנחנו מחייבים.
נניח שאני צריך לטוס לחו"ל, אני לא רוצה להיכנס למטוס שיש שם לא מחוסנים, שיש שם חולים. אני לא רוצה להיכנס לדבר כזה, כי אני אהיה איתם כמה שעות במתחם הסגור, ומה יקרה? ולא חשוב לי, אפילו אם אני אחרי חיסון. זאת אומרת, זה צריך להיות חוק, בכל מקום, בכל מקום אם אני נכנס למתחם הציבורי, אני חייב להראות תעודת חיסון. זהו. פשוט מאוד.
זה שדיברו על "דרכון ירוק", אני חושב שזה טוב. ומי שלא רוצה להיכנס לאף מקום ולשבת בבית, אנחנו לא יכולים לחייב אותו אז לא מחייבים, אבל בהתאם לזה הוא מוגבל כי הוא מהווה סכנה לחברה.
שלי: האם זה יגביר את המתח בין ישראלים שחלק יכולים לעשות את הדברים וחלק לא?
אנחנו צריכים להסתכל על האוכלוסייה כמו על הילדים שצריכים לנהל אותם בצורה נכונה. אם יש לנו הוכחות, אם אנחנו עושים את זה ממש למען הבריאות שלהם, אז אנחנו מחויבים כך לבצע את הפעולות.
הבעיה היא שאנחנו מלכתחילה רואים עד כמה שכל מיני "מאכרים" לוקחים את כל העניינים האלה ומתחילים לשחק, לפני הבחירות או עוד כל מיני מטרות אגואיסטיות שיש לכל אחד ואחד, ולכן אנחנו לא מסוגלים לחייב את האוכלוסייה לעשות כך או אחרת. יש כאלה שמדברים על זה שלא צריכים לעשות את החיסון. למה? רוצים להרוויח מזה כמה קולות לפני הבחירות, אז עושים ככה, פשוט מאוד. כי אין להם במה יותר להרוויח , אז קופצים על זה.
שלי: כן, והדעות המנוגדות האלו מאוד משפיעות על העם, השיח המרכזי עכשיו ברשתות החברתיות הוא כן חיסון או לא חיסון, אנשים ממש שונאים אחד את השני.
ברוב מדינות העולם יש דעה פשוטה, חייבים לחסן. אני לא שמעתי שבאמריקה, ברוסיה, באירופה, או בסין, שבכל מדינות העולם יש דעה לא לחסן. אלא הם לא יכולים, לא מסוגלים, יש קושי עם מיליוני אנשים, אפילו מיליארדי אנשים, זו בעיה. אבל הם לא אומרים שלא צריכים לחסן.
שלי: אז מה הסיבה שאצלנו בישראל כל דבר הופך טריגר למלחמה, לשנאה, לקיטוב? פתאום גם אם היינו חברים, עכשיו הוא רוצה חיסון ואני לא, אנחנו כבר אויבים.
תסתכלי על עצמך, מה את שואלת אותי?
שלי: אבל מאיפה זה נובע?
זה נובע מהאופי של עם ישראל, ואין יותר גרוע ממנו כי הוא תוצאה מהשבירה. יש לו אגו הכי גדול, הוא נמצא בשנאה פנימית זה לזה, מפני שהוא נפל מהר גבוה לבור עמוק. ככה זה, כי היינו פעם בגובה רוחני ונפלנו לעומק הגשמי.
שלי: באמת אם מסתכלים על ישראלים, לכל אחד יש את הדעה שלו ,והוא חייב שכולם ישמעו אותה. אנחנו רואים שהמצב הזה מפורר אותנו.
כן, זה רצון לקבל מוגבר. אם לא מביאים לו תיקון, הוא מתפתח לצורות כאלה שאי אפשר לסבול.
שלי: איך הישראלים לא מתעייפים מזה, למה שום הכרה חדשה לא צומחת בפנים?
הם נהנים מזה.
שלי: אז ישראלי ממוצע שמסתכל על כל המצב הזה מהצד, במקום לקפוץ ולהביע את הדעה שלו, מה נכון לו לעשות, איך נכון להגיב?
הוא לא חושב, פשוט כל האלו מחליטים עבורו, לפני הבחירות אלה המפלגות למיניהן, כלי התקשורת, הם מחליטים.
שלי: אבל האם יש לנו גישה נכונה להציע לו איך להתייחס לכל הפילוג הזה סביב כל עניין?
וודאי שכן.
שלי: חוץ מלקפוץ ביחד עם כולם לבריכת בוץ הזאת?
לא. אנחנו יכולים להציע לו, רק הוא לא ישמע. אלא אנחנו צריכים לחכות עד שהם יבינו שהם נמצאים במצב שאין ממנו שום תוצאה, ואז תהיה לנו תקווה, על ידי קבוצת הכתבים שלנו להגיע אליו ולספר לו מה צריך לעשות.
דודי: עוד זווית, נתניהו, ראש ממשלת ישראל, מנהל משא ומתן עם מנכ"לי חברות התרופות על הקמת מרכז עולמי למאבק בקורונה. זאת אומרת עם אחד הוא שוקד על הקמת מפעל יצור חיסונים ועם השני על הקמת מרכז מחקר פיתוח וייצור תרופות שיסופקו לכל העולם. המטרה שלו להקים בישראל מפעל חיסונים כחול לבן שיספק פרנסה לאלפי משפחות, יהפוך את ישראל למרכז עולמי לייצור והפצה. האם יוזמה כזאת תחזק ותקדם את מעמדה של ישראל?
בטח, יש לנו יסוד לכל הדברים האלה. אנחנו נמצאים במקום מכובד בפיתוח, במחקר ביולוגי ורפואי ולכן וודאי שכדאי לעשות את זה. ובטוח אפשר לקבל עבור זה תמיכה כספית.
דודי: זה יחזק את המעמד של ישראל בקרב האנושות, לאהדה?
ללא ספק זה יחזק, רק השאלה עד כמה שנוכל לארגן את זה נכון, ושזה ייתן לנו כוח, אם נקים את זה, כי כוחות יש לנו, רק איך לארגן את זה. אבל כרגיל בכל הדברים האלה נכנסת פוליטיקה והיא הורסת את הכול.
חיים: אבל גם ככה טוענים נגד ישראל שאנחנו יצרנו את הקורונה, שאנחנו מנצלים את הקורונה, ואנחנו הראשונים שקנינו את החיסון.
אתה מפחד שכל פעם שנייצר איזו תרופה יגידו שאנחנו מפתחים במקום תרופה לקורונה, המשך לקורונה?
חיים: לא. אבל אנחנו רואים שבינתיים זה לא מעלה את קרנה של ישראל בעולם.
לא, על זה אני לא חושב. אני לא חושב בכלל שעל ידי זה אפשר להרוויח יחס חיובי מאומות העולם כלפינו, זה לא יקרה אף פעם. אלא כדי לתת תעסוקה להרבה מומחים שנמצאים אצלנו כאן, רק מצד הביזנס אני מסתכל, לא יותר. היחס של אומות העולם אלינו תמיד יהיה יותר ויותר גרוע, במיוחד בזמננו, כי בזמננו אנחנו כבר צריכים להתחיל בתיקון המעשי של העולם, בפועל. ולכן אם אנחנו לא עושים את זה, אנחנו לא נזכה לראות את שיפור היחס אלינו מהעולם.
חיים: אז זה טוב לנו רק מבחינה כלכלית?
כן. מקומות עבודה, כלכלה, קשרים בינלאומיים, ביזנס, לא יותר מזה. אידאולוגיה לא.
חיים: מה זה השיפור המעשי של העולם שצריך להתחיל עכשיו?
שיפור?
חיים: אמרת שהעולם עכשיו צריך להתחיל בשיפור מעשי.
שיפור מעשי של תיקון העולם, להסביר לבני האדם בכל העולם שכל הליקויים שמתגלים הם עקב היחסים הרעים בין בני אדם, ובגלל זה אנחנו מגלים בינינו יותר ויותר מזיקים, מחלות, התקפות למיניהם, כולל בעיות אקלים. לכל הצרות של העולם יש רק תרופה אחת, וסיבה אחת, האגו המוגבר שלנו וכנגד זה אם נעבוד, אנחנו נראה הצלחה בכל השטחים. אין יותר.
טל: אני רוצה לדבר על אותו ציבור שחושש להתחסן, בעצם הקושי כאן הוא באמת נושא האמון, חוסר אמון בממשלות, וחוסר אמון בממסד הרפואי. אנשים חוששים שהתהליך הזה בעצם לוקח מהם את זכויות הפרט. זכויות שניסינו לקעקע במדינות שלנו מאז תקופת מלחמת העולם השנייה שבה בוצעו ניסויים בבני אדם, ולשם כך הוקמו וועדות לשמור על האתיקה. אנשים חוששים מאוד להפקיע את הזכויות לידי הממשלות כי הם רואים שהן אינטרסנטיות, שהכול פוליטיקה ואינטרסים. מה אפשר להציע לאנשים שפשוט פוחדים לתת אמון בממסד?
אני ממש יחד עם כל אותם אנשים שלא מאמינים לממשלות, כי כל ממשלה וממשלה זו קבוצת אנשים הכי אגואיסטים שרוצה רק להרוויח ולהצליח על חשבון העם שלה. ואני מבין את האנשים האלה, העם, ומסכים עם היחס שלהם לממשלה. אבל אנחנו בכל זאת צריכים לראות דווקא במצבים כאלו, נגיד עכשיו הקורונה תקפוץ עוד ותביא את עצמה למצב גרוע מאוד, חריף מאוד, ואנשים באמת יעמדו מול החלטה, או שאני לא מתחסן ואז יכול להיות שאני הולך למות, או שאני מתחסן ואולי יש סיכוי שאני לא אמות. מה אני אעשה, איך אני אתייחס למה שקורה? תגידו לי מה עושים? זאת אומרת, בינתיים אנחנו יכולים לשחק, אלו רוצים, אלו לא רוצים, אני רואה איך ראשי המפלגות, עד כמה שהם כל הזמן משחקים בזה.
אנחנו צריכים באיזו צורה לחשוב איך אנחנו מבדילים לגמרי את עניין החיסון, את מחלת קורונה ועוד כל מיני דברים, מהצלחה בבחירות, מהצלחה פוליטית. אסור לפוליטיקאים להיכנס להחלטות כאלו, שם יכולים להיות רק מומחים. אסור לפוליטיקאים לדבר ממסך הטלוויזיה ולהגיד איזו דעה, יש להם אפס דעה. ההיפך, יש להם דעה אגואיסטית, איך לסובב את הדברים האלה מטובת הקהל לטובת הכיס שלהם. מה שקורה לנו בכלי תקשורת זה נורא. זה נורא. אני קודם כל הייתי מבטל את כל הכלי תקשורת, כולם. לא ימין, ולא שמאל, לא מרכז ולא שום דבר, אין כלי תקשורת, אין רדיו, אין טלוויזיה, חוץ מתוכניות בידור. רק תוכניות בידור, וכל היתר? על כל היתר מדברים המומחים, רק מומחים.
זאת אומרת נניח על רפואה מדברים רופאים, ובצורה רצינית, לא נותנים להם לדבר בצורה כזאת ששייכת לבחירות, ולכל מיני דברים כאלה. אין דבר כזה. לא מוכרים את הרפואה בפרוטה. הם משחקים עכשיו על הילדים, משחקים ממש על ילדים בגיל רך, לחסן, לא לחסן, מה לעשות, זוועה מה שהם עושים, וכל אחד רוצה להרוויח פוליטית.
טל: זה באמת הקושי, שאנשים שרואים את השקר הזה שקורה בתקשורת, אין להם מספיק מידע, הם לא יודעים מה נכון, מה לא נכון.
הם לא יכולים, לא שלא יודעים. בן אדם רגיל לא מסוגל להחליט, הוא צריך לשמוע מומחים. המומחים צריכים להתווכח ביניהם, יש איזה קונסיליום של המומחים, אסיפה כזאת, ושם הם מדברים ואחר כך הם מוציאים לקהל. כמו רופאים שמדברים נגיד מה לעשות עם החולה שחס ושלום נמצא בצורה מסוכנת, אז יש להם ישיבת רופאים והם אחר כך מגיעים לחולה ולקרובים שלו ואומרים אנחנו החלטנו לעשות לו ניתוח. מי חושב כך, מי חושב כך, אולי יש ספקות, אפשר להתייעץ עם עוד מישהו. אבל זו רק דעת המומחים. ואת הכול צריך לעשות כמו ברפואה רגילה. מה פתאום אנחנו מוציאים את זה לרחוב, מה פתאום נותנים לפוליטיקאים לדבר על זה, מי הם בכלל? מה יש להם? יש להם בעיניים רק כמה קולות הם יכולים להרוויח, ולא אכפת להם כמה ימותו וכמה לא.
טל: כן, יש קושי גדול עם העניין הזה, כי אנחנו יודעים שמומחים גם לפעמים לא מסכימים וגם שם יש אגו ואינטרסים.
בטח שיש להם שם, כי אם מומחה ידבר עבור איזה פוליטיקאי, והפוליטיקאי עולה לשלטון, אז המומחה הזה גם יקבל איזו העלאת דרגה.
טל: כשאנשים מרגישים את זה, מרגישים שלא נותנים להם מידע נקי מתוך כוונה טובה, איך הם יכולים לשתף פעולה עם מהלכים כאלה?
שום דבר לא יכולים לעשות. זה נקרא תהליך "הכרת הרע" בחיינו, בכל מה שאנחנו. זה עוד כלום, כי כמו שכתוב בתורה, אנחנו יכולים להגיע למצב שימותו אלפים יום יום, ושום דבר לא נוכל לעשות. כי השורש הוא לא בזה שאנחנו נמצאים באיזו רפואה, אלא ביחסים בין בני אדם, בהחלטות בין בני אדם.
טל: לכן אני שואלת על הנושא הזה של מפעל החיסונים, האם זה האור לגויים שמדינת ישראל אמורה לייצר כאן, תרופה פיזית, או שהמפעל האמיתי אמור להיות משהו אחר?
אני כבר דיברתי הרבה פעמים, שאם אנחנו לא נקים מפעל לתיקון האדם, [תיקון] היחסים בין בני אדם, שום תרופה אחרת לא תעזור לנו. אנחנו יכולים להיות מוצלחים בכל הדברים, כי עם ישראל הוא מאוד מיוחד, אבל בסופו של דבר, בסוף, בסיכום, אנחנו לא מצליחים. ככה זה בכל ההיסטוריה שלנו, כמה שאנחנו עשינו, ייצרנו, פתחנו, פיתחנו, הכול הלך לאומות העולם, הם הצליחו אחר כך עם זה בחיים שלהם ואנחנו לא, מפני שאנחנו צריכים לעשות את זה למען תיקון האדם.
טל: אחרי מלחמת העולם השנייה הקימו ועדה שנקראת "ועדת הלסינקי", שהמטרה שלה באמת להיות מנותקת מכל חברות התרופות והאינטרסים ורק לדאוג שהרפואה תתנהל בצורה אתית. במדינת ישראל לפני שנה לקחו מוועדת הלסינקי את הסמכויות שלה, חברי הוועדה התפטרו, ולמעשה אין היום את אותו גוף שאמור לשמור על אתיקה, לוודא שלא יהיו ניסויים בבני אדם. האם יש באמת חשש שאנחנו חוזרים לתקופות אפלות כאלה שבהן נעשים מעשים קשים נגד אנשים?
זה עוד לא נורא לעומת מה שיהיה. אנחנו כולנו נמצאים ממש בצניחה חופשית, בערכים שלנו, בקשרים בינינו וכולי. לכן אני כבר לא מתפעל משום דבר. אני לא שומע, לא קורא על כל הדברים האלה שאת אומרת, אבל יבואו זמנים שאף אחד לא יאמין לאף אחד, ואם נבוא לאיזה סופר לקנות דברי מזון, איך נאמין במה שאנחנו שם קונים.
טל: מה בכל זאת המפתח לשינוי המצב הקשה הזה?
עד כמה שאנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים יותר לסבול איך האגו שלנו עובד עלינו, לא איזשהו אדם מיוחד, ושאנחנו צריכים לטפל, לרסן את האגו שלנו ולתקן את השימוש בו.
דודי: מה אתה עושה כששני מומחים בעלי שם עם תעודות ודיפלומות חושבים הפוך זה מזה ואתה במבוכה עם מי הצדק?
ברפואה מזמן ישנם כאלו מקרים והם יודעים איך לטפל בזה. אבל בכל זאת, אם הדעות היו ענייניות בלבד, ללא שום קשר למשרות, למפלגות, לשום דבר, רק המומחיות בלבד, אז היה אפשר להגיע לאיזו החלטה שהיא פחות או יותר נכונה, שמבוססת על מצב ריאלי. וזה בלי השפעה של תרופות, עד כמה שהם משקיעים בפרסום, ומומחים וארגונים בינלאומיים למיניהם וכן הלאה. יש כאן דברים שאנחנו נתנו להם להתפתח שהם מייצבים את דעתנו לפני שאנחנו מתחילים לחשוב.
נורמה: איפה נגמרת הזכות שלי כפרט להחליט מה לעשות עם הגוף שלי?
את יכולה לעשות מה שאת רוצה, אין שום בעיה. את יכולה להרוג את עצמך, חס ושלום, או לחיות באיזו צורה, אבל בצורה כזאת שאת בזה לא מזיקה לציבור. זה מובן, כן? אני לא מדבר לפי החוקים של המדינה או של העולם, אלא בצורה פשוטה. את יכולה ללכת לאיזה הר ולשבת שם על הפסגה ואף אחד לא יגיע אלייך, חוץ מבעל הבית של ההר אולי, ואותו הדבר בכל דבר. אם את לא מזיקה לציבור, לא נכנסת עימו במגע ולא יכולה להשפיע משהו רע לציבור, תעשי מה שאת רוצה. בבקשה. לכן אדם יכול לבודד את עצמו מכולם וזהו. אם עכשיו את לוקחת יאכטה ומפליגה באוקיינוס במשך שנה בלי חיסון ובלי כלום, אז תעשי, מי יפריע לך?
דודי: נעבור לנושא הבא. האקלים בארצות הברית.
חיים: בארצות הברית כרגע יש גל קור מאוד קיצוני, לפחות 30 איש כבר מתו בגלל סופות חורף קטלניות חסרות תקדים בארצות הברית, כך לפחות כל המומחים שם אומרים. למעלה ממאתיים מיליון איש, יותר מחצי מאוכלוסיית ארצות הברית, הם תחת אזהרת מזג אוויר קיצוני. גל הקור מקפיא צינורות מים ודלק מסיאטל ועד יוסטון, זה כל ארצות הברית מהצפון ועד הדרום, הוא גורם לשיבושים באספקת החשמל, וקרוב לחמישה מיליון בני אדם ללא חשמל או שיש להם לכמה שעות בלבד. מזג אוויר מקפיא שורר ביומיים האחרונים ברוב חלקי ארצות הברית והוא מביא איתו שלג כבד גם לאזורים שלא רגילים לטמפרטורות האלה כמו מדינות הדרום. אפילו לטקסס, ששם בדרך כלל מזג האוויר יותר דומה לאילת מאשר לצפון. רק לשם השוואה, נכון לעכשיו ביוסטון, שזה בדרום טקסס, יש כרגע אותה טמפרטורה כמו באלסקה. המים קופאים שם בצינורות, אי אפשר לפתוח את הברזים. מזג האוויר הקשה גורם לעיכובים גם בהעברת החיסונים, אי אפשר גם לקרר אותם מספיק בגלל שאין חשמל, ואז גם המנות מתקלקלות וגם אי אפשר להעביר אותן לאנשים וגם אנשים לא יכולים להגיע אליהן. בנוסף לזה, גל הקור משפיע גם על תחנות הכוח שמייצרות את החשמל כי הרבה מהן אלה טורבינות רוח והן קפאו והן לא יכולות לייצר חשמל. יש הרבה שאלות על זה, נורמה תתחיל ואנחנו נמשיך עם זה משם.
נורמה: נראה שהטבע אכזרי במיוחד כלפי ארצות הברית, למה זה כך?
אני לא יודע אם זה רק כלפי ארצות הברית. אנחנו לא כל כך מקבלים דיווחים מרוסיה, יכול להיות ששם זה לא פחות. אין לי מושג. אמריקה בכלל ידועה בקפיצות של מזג האוויר שלה, עם ההוריקנים, עם כל זה. למה זה כך? בהתאם למה שיכולים לעשות ולא עושים. כמו עם היהודים, בכמה שהם מסוגלים לשנות את המציאות ולא עושים, אז הם מקבלים מכות יותר מכל העולם, מכל האנושות, מכל עם אחר. הבעיות והצרות שהיהודים קיבלו הן מספיקות למאה עמים, ויחד עם זה, מה שהם מסוגלים לעשות זה גם כמו מאה עמים. אז ככה זה. החשבון הוא חשבון נכון. אין לי מה להגיד.
מה שיקרה, זה ימשיך עד שאנחנו נראה שאותה המדינה שהייתה ארצות הברית היא כבר נופלת. כי היא כולה בנויה על אגו גדול, פתוח לשימוש, שכל אחד עד כמה שהוא אגואיסט יותר גדול הוא יותר מצליח ומוצלח. עד כמה שהוא מצליח יותר הוא מתגאה יותר באגו שלו, ולכן הטבע או הבורא בא ללמד אותם איזה יחס צריך להיות בין בני האדם לטבע, ביניהם וכן הלאה. אנחנו נראה. אבל אמריקה, מפני שהיא המרכז של האגו המודרני, היא תסבול יותר מכולם. אבל כולם יסבלו, רק כל אחד בסגנון שלו. כמה צריכה צרפת לסבול לעומת ארצות הברית? זה ברור שאי אפשר להשוות ביניהן.
נורמה: אז למה דווקא באמריקה בצורה כל כך רחבה ועוצמתית ודווקא עכשיו באמצע המגיפה הקטלנית?
מגיעים יחד כל הדברים האלה, מה יש? מגיע החורף שהוא קשה, עם מגיפת הקורונה, שהיא גם כן קשה. את חושבת שברוסיה זה פחות? רק אנחנו פחות שומעים. הרוסים רגילים קצת, בכל זאת, והם משתדלים להסתיר יותר. מה את חושבת, שבכל רוסיה, חוץ ממוסקבה, פיטר, הכול בסדר שם? כמה אנשים שם חיים, מתים. או בסין, מי יודע מה קורה בסין? אף אחד לא יודע. אל תדאגי, הבורא מסדר לכולם לפי כל מיני החשבונות שלו, אבל בשווה ממש בהתאם לכמה שהוא צריך לקדם את האומה וליישר אותה, והשפעתה על אומות אחרות. את זה נראה אחר כך. אחרי המעשה נראה את התוצאה.
חיים: האם יש פה מסר שהטבע רוצה להעביר לנו?
בטח, וכבר מזמן. הטבע רוצה להגיד לכולנו, תפסיקו להשתולל עם הרצון האגואיסטי שלכם, אתם לא תוכלו לבנות ממנו שום דבר טוב. יהיו הוריקנים ועוד יותר, התקפות קורונה או משהו אחר עוד יותר. יהיו אחר כך גלי חום יותר גרועים מגלי קור, עד מבול, עד מה שאתה רוצה. הטבע לא יסבול, אנחנו עושים כאלו שינויים בטבע שזו בינתיים תגובה קטנה, מאוד מאוד עדינה, מצד הטבע כלפינו.
חיים: גם על הקורונה אמרת שזה מסר של הטבע.
כן, וודאי.
חיים: וגם סופות ושריפות. נראה שהטבע מדבר אלינו כל הזמן. איך אפשר לקרוא את השפה של הטבע, להבין את התקשורת שלו איתנו, להבין מה הטבע אומר לנו?
הכול נכנס לחוק השתוות הצורה. עד כמה שאנחנו בינינו מתחברים נכון ועם הטבע כולו, כך הטבע מתנהג איתנו, מידה כנגד מידה.
חיים: מהו ''חוק השתוות הצורה''?
''חוק השתוות הצורה'' הוא שעד כמה שאנחנו יודעים להתחבר בינינו ומתוך החיבור בינינו מתייחסים נכון לטבע של דומם, צומח, חי, מדבר, כך אנחנו רואים בחזרה, מגלים, תגובה של הטבע כלפינו, וגם כלפי דומם וצומח וחי ומדבר. ואנחנו עדין לא רואים את התגובות האלה בצורה אמיתית, גלויה. אנחנו עוד לא מגלים שסביבנו פתאום, אם תסתכל מעבר לחלון תראה דינוזאורים הולכים ברחוב. אתה עוד לא רואה את זה. אתה עוד לא מרגיש שסביבך ממש כל שני שחי הוא חולה קורונה וכל חמישי מת מקורונה, אתה לא רואה את הדברים האלה, זה עוד בדרך. אבל הכול מתגלה מתוך ליקויי קשר שיש בין בני אדם בדרגות פחות מבני אדם בינתיים. אנחנו עושים קלקולים בדרגות שלנו והטבע כדי להשלים אותנו, לעשות איזו קומפנסציה בינינו, מביא לנו צרות בדרגות יותר נמוכות.
חיים: האם יש אפשרות להבין בעצם מה הטבע רוצה להגיד לנו? לדוגמה, כשהתחילה הקורונה כולם אמרו שזו שפעת קשה, ואתה אמרת שזו לא שפעת קשה זה משהו אחר לגמרי וזה לא יחזור להיות מה שהיה, וכולם אמרו שיחזור להיות מה שהיה תוך חודשיים. אחר כך אמרו אין עם זה שום בעיה זה פוגע רק בזקנים. אתה אמרת נדמה לכם, אתם תראו אחר כך שצעירים יפגעו. צעירים התחילו להיפגע, אמרת שזה לא נגמר, זה יפגע גם בילדים, אתם תראו שהמספרים ילכו ויעלו. אמרו שישראל במקום הראשון, אתה אמרת היא תהייה במקום האחרון. את כל הדברים האלה אתה חזית צעד אחר צעד בזמן שאף אחד אחר תכלס לא ראה את זה, כאילו אתה אומר את החדשות של עוד חודש.
מה טוב בזה?
חיים: שאם אנחנו גם היינו יכולים לדעת את החדשות של עוד חודש היינו יכולים להתכונן, אבל אנחנו לא רואים את זה, אנחנו לא מבינים את השפה של הטבע.
במה יכולת להתכונן? התרופה אחת היא, שיפור היחסים בינינו. איך תתכונן? אני עכשיו אומר לך, אני אומר לך עכשיו למפרע, עד גמר התיקון, רק שיפור היחסים בין בני אדם זאת התרופה לכל הבעיות. לכן אני לא צועק לכולם, מה יש לי לצעוק, כדי שיגידו "הוא יודע"? מה יש לי מזה שאני יודע? הנביא הרע.
חיים: אז בעצם מה אנחנו צריכים לעשות כדי להבין את הטבע ולדעת איך לחיות אתו?
אתה יודע, מה יש לי לספר לך יותר? יש סיבה אחת לכל המקרים הרעים וסיבה אחת לכל המקרים הטובים והכדור בידייך. אתה נמצא באמצע, בנקודת האיזון, ואתה עושה את זה, מה יותר ומה פחות.
חיים: אומרים שאחד הגורמים העיקריים להפסקות החשמל שיש בטקסס זה טורבינות הרוח שהפסיקו לעבוד שם.
כן, הם התקררו, נתפסו בשלג, בקרח.
חיים: כן, המים קפאו שם בתוך הלהבים וזה נעצר. טקסס זו מדינה עם המון נפט וגז, ובשנים האחרונות הם עשו איזה סוג של מהפך והוסיפו המון מקורות אנרגיה של אנרגיה מתחדשת, במקום השימוש בנפט וגז. אם הם היו ממשיכים עם הנפט והגז לא הייתה להם בעיה להמשיך ולספק אנרגיה, אבל פתאום כשהטמפרטורות צנחו אין להם חשמל ואין להם גם מאגרים של חשמל והתושבים של טקסס, של מדינה שיש לה ים של אנרגיה, נשארו בלי אנרגיה. ואז יש צעקות למה עשינו את זה.
מצד אחד עושים את זה כדי לפתור את בעיות האקלים, מצד שני רואים שהאקלים גורם לבעיות. יש פתרון לבעיות האקלים?
האקלים כולו תלוי ביחסים בין בני אדם. אם אנשים יתקשרו ביניהם במידה יותר טובה אז האקלים יהיה יותר נוח וטוב לכל אחד ואחד.
חיים: הנזק כבר נגרם. האם יש אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה?
לא. אבל אם אנחנו נתחיל באמת לתקן את עצמנו, אנחנו מהר מאוד יכולים להחזיר את כל הדברים האלה לצורה טובה ועוד להרוויח מזה, כל הרע יהפוך להיות לטוב, ואנחנו נראה עד כמה פתאום אנחנו הולכים ומרוויחים בגדול. עברנו מכה, בזבזנו המון, ממש איבדו, הפסדנו, ועכשיו אם אנחנו נתקדם בצורה נכונה, כל זה יחזור עלינו ברווח עוד יותר גדול. תראו כשתעשו. אבל אין ברירה, תצטרכו לעשות.
דודי: אני עדיין לא הבנתי את ''החשבון של הבורא'' עם אמריקה, למה הוא מקפיא שם את טקסס ואת המדינות השכנות ולא מקפיא מקום אחר. גם פה קר וגם בירושלים היום יורד שלג וקר, אבל לא כמו בטקסס.
מי חי בארץ נגיד לפני שלושים שנה? אני זוכר שבירושלים תמיד כל חורף היה שלג.
חיים: אני לפני שלושים שנה חייתי בירושלים.
והיה שלג כל חורף, נכון?
חיים: ברוב החורפים היה.
כן. זהו.
חיים: אבל לא מינוס 17, היה מינוס 1, 2.
לא, אל תגיד, ברחובות היה מינוס 5, ברחובות היה שלג גם כשהייתי חי שם. ממש כך. מזג האוויר מאוד השתנה, הוא מאוד התחמם. ועכשיו אנחנו רק נעים בצורה הפוכה, אז אנחנו כבר בוכים.
דודי: אבל האם לטבע, לאקלים, לבורא, יש חשבון עם כל עם ולכן התגובה היא גם דרך אקלים קיצוני כזה או אחר?
יש חשבון לכל פרט ופרט.
דודי: למה עכשיו הוא מקפיא את אמריקה, סוגר את החשמל למיליונים שם, לא נותן להם בברז מים לשתייה, הכול קפוא שם והם עומדים בתור לחכות לאוכל? למה דווקא עכשיו באמריקה ולא בירושלים לדוגמה, מה החשבון הספציפי עכשיו עם אמריקה?
אני לא מבין את תכניות הבורא ואני לא אפוטרופוס שלו, אתה מבין שזה לא עליי. אבל נראה לי שפשוט בצורה כזאת האנושות יכולה מהר מאוד לחזור לצורה המתוקנת, שעכשיו היא תלמד דרך אמריקה, בקשר עם אמריקה, מה שיקרה בעולם. אחר כך זה יכול להיות עם סין, עם רוסיה, עם השוק המשותף, עם עוד כל מיני דברים. כמה שאני מבין, עם כל ההשערה לעתיד, אני לא רוצה לדבר על זה, זה עדיין לא התגלה, אבל זה יהיה.
דודי: אותו אדם מטקסס שעומד רועד מקור בתור לאוכל ואין לו חשמל בבית, מה הוא אמור עכשיו להבין, כאילו מה המחשבה הנכונה או תובנה או מסקנה נכונה מצידו כלפי המצב?
כתוב לנו שבסוף הימים שאימהות רחמניות בישלו את ילדיהם ואוכלות אותם. תגיד לי בבקשה במה האימהות האלה אשמות? אנחנו כולנו נמצאים בכלי אחד, כולו, כולו נקרא "רצון לקבל הכללי", הכלי הזה חייב להגיע לתיקון. התיקון תלוי ביחסים בין החלקים בתוך הכלי עד כמה שמשפיעים אלו על אלו וכן הלאה, אז בהתאם לזה כך אנחנו נרגיש את הגורל שלנו.
דודי: ויש מקום לשאול כל פעם על החלק הזה בכלי שעכשיו אור הזרקורים עליו, שעכשיו הוא בולט? נגיד כמו אמריקה, עכשיו היא בולטת בסבל שלה, במשבר שהיא חווה, יש מקום לברר למה דווקא היא עכשיו או זה לא משנה לנו, זו אותה סיבה?
אפשר להגיד, אבל זה בכל זאת ספקולציות, השערות ללא בסיס.
שלי: כשאנחנו מדברים על הטבע זה נשמע שיש איזו אינטליגנציה שממש מנהלת ומנתבת ופועלת על כל אחד ואחד באופן פרטי, זו באמת איזו אינטליגנציה שעובדת עלינו?
איך אני יכול לעבוד אתכם, אם אדם שלומד וכותב, מדבר דברים כאלה? הטבע זה בגימטרייה אלוהים. את שומעת את זה? תרשמי לפנייך.
שלי: גם כשאנחנו אומרים אלוהים, בן אדם לא מבין מה זה, טבע, אלוהים.
אל תגידי על בני אדם. הקשר שלך עם בני האדם זו הבעיה שלך. אבל כשאת שואלת אותי אז את שואלת אותי. אין בינינו הבנה. אני רוצה לדבר לאנשים שמבינים אותי ואחר כך הם חושבים איך הם יכולים להעביר את זה לקהל.
שלי: מה אני צריכה להבין?
הטבע שאנחנו נמצאים בו זה מנגנון חכם ביותר שנקרא "בורא", הוא הטבע, ואנחנו נמצאים בו וכך הוא מתנהג איתנו, עם כולנו ועם כל אחד. עכשיו לכי תסבירי את זה לקהל הרחב, זו בעיה שלך, לא שלי.
שלי: האדם הוא הרבה פחות חכם מהטבע.
וודאי, לפי הפער שיש בין האלוהים לאדם.
שלי: איך האדם יכול לפתוח את עצמו לדו שיח עם הטבע, לא לראות בו משהו אטום שפשוט פועל?
הוא בשביל זה צריך לעלות את עצמו לגובה של הטבע, לאותן התכונות של השפעה. ברגע שאת תקבלי קצת תכונת השפעה למעלה מהאגו שלך הקטן, אז את תתחילי קצת יותר להבין את הטבע ולא יהיו לך שאלות.
שלי: אז בעצם כשאנחנו מסבירים לאנשים שיש מערכת טבע שפועלת עליהם, אנחנו רוצים לעורר בהם איזה ניצוץ שירצה לפתוח דיאלוג עם המערכת הזאת, מה אנחנו רוצים מהם בעצם?
אנחנו רוצים רק להסביר להם שההתנהגות שלהם אחד עם השני, משפיעה על הטבע. ועד כמה שיתייחסו ביניהם בצורה נכונה, יפה, טובה, אז ישפיעו על הטבע בצורה יפה. ואז מזה לא יהיו מכות קור וחום ופנדמיה ועוד כל מיני דברים שעומדים לפנינו. עוד עומדים לפנינו הרבה דברים הרבה יותר גרועים.
שלי: כשאדם רוצה לשנות את ההתנהגות שלו הוא רואה שזה בלתי אפשרי, אפילו אם זה עבור הכי יקרים לו, הילדים שלו. הוא לא יכול כאילו לשנות את עצמו, אז מה הפתח להתחיל לשנות את היחסים בינינו?
אני לא יודע. את צריכה לתאר לעצמך, נגיד שיש לך ילדים קטנים והם יכולים להיות, חס ושלום חולים והחולי שלהם יכול לבוא אליהם אך ורק במידה שאת מתייחסת בצורה אגואיסטית לכולם. ואז את מתחילה להשתגע, איך אני לא מפעילה את האגו שלי. כי במידה שאני מפעילה אותו, במידה הזאת הילדים שלי מתחילים לתפוס ווירוסים. מה אני יכול לעשות, מה אני יכולה לעשות? ואז את הולכת בכובד ראש, ימים ולילות וכל הזמן רק דואגת לא לחשוב רע על אף אחד, לא לעשות חשבונות רעים לאף אחד.
שלי: זו דוגמה מאוד חזקה, עדיף למות, אני חושבת ולא לעשות נזק.
אם תמותי אז גם הם ימותו.
שלי: אז אני צריכה פשוט לסגור את הרע שלי, לצמצם אותו, לדכא אותו?
על זה מדברת חכמת הקבלה, באיזו צורה אנחנו יכולים לתקן את הרע שלנו ולהפוך אותו לטוב.
שלי: ואיך האנושות יכולה להבין דבר כזה?
אחרי ששלי פרץ מסבירה להם את זה בכמה שרק אפשר, בכל הצורות.
דודי: אני רוצה להבין את פשר המכה. ברגע שאדם חווה מכה כלשהי, קורונה או מכת קור או משהו, מה המכה הזאת מחדדת בו, מעוררת בו? היא מעוררת בו שאלה, היא מקרבת אותו להבנה שזה קשור בבני אדם, זה מביא אותו לתכונה כלשהי, מה הדבר שהמכה עושה?
כמו מלח שמרכך את הבשר כך המכות מרככות את הרצון לקבל ואז נעשה יותר ויותר רך. למה אתה מעניש את הילדים שלך? כדי לחנך אותם, "חוסך שבטו שונא בנו".
דודי: אז הטבע "מעניש אותנו" במרכאות כפולות, נותן לנו מכות, כדי שהרצון לקבל יתרכך. וברגע שהוא מתרכך מה קורה, מתעוררות בו שאלות, מתפתחת בו תכונה, יש בו הבנה לזולת, רגש לזולת, זה התהליכים?
בדיוק.
דודי: מרגיש שככה עברנו את הישיבה הזאת.
לא יודע כמה פעמים דיברנו על זה. באמת. אבל אני לא מדבר עליכם, אפילו לא על שלי, עד כמה קשה לאדם לתפוס את העיקרון הפשוט, ממש כך.
(סוף השיחה)