ישיבת כתבים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 31.01.21 – לאחר עריכה
דודי: נתחיל את הנושא הראשון שהכנו כולנו, הנושא הוא מאבקים פנימיים בתוך המדינות, שמובילים למשבר משילות, חוסר שליטה, אובדן שליטה.
מיום ליום אנחנו רואים וקוראים ושומעים שאף אומה, אף ממשלה, אף הנהגה לא יכולה לשלוט על העם שלה או על התחום שהיא אמונה עליו. מנהלי העולם מגלים שאין להם כוחות לשלוט, אין להם יעדים ליציאה מהמשבר, אין פתרונות באופק. גם הולך ומתברר שאפילו מלחמה עם מדינות אחרות לא תוכל לפתור שום בעיה או משבר.
השאלה הראשונה שלנו, איך נקלענו בכלל למצב הזה, מה השורשים של המשבר הנוכחי?
השורשים של המשבר הנוכחי הם בתוך הטבע, שהטבע בהתפתחות שלו רוצה לגלות לנו שכולו כולו מכוון לחיבור. ואם לא תהיה כוונת החיבור, מטרת החיבור בצורה ברורה, פחות או יותר, איכשהו, מיוצבת לפני כל חברה, כל משפחה, כל חלק שבחברה, מכל שכן כלפי כל העולם, זה לא יצליח. כל העולם לפי התכנית שלו נמצא עכשיו בתקופה שכל החלקים שלו, כל הפינות שלו כאילו, כולן נעות עכשיו לכיוון החיבור הכללי.
מי שמסכים, לא מסכים, מבין, לא מבין, זה לא חשוב. אנחנו מדברים שכך מתפתחת מצד הטבע כל החברה האנושית. ויחד עם זה שכך מתפתחים כל הזרועות בוא נגיד, כל חלקי החברה וכל החברה בכללות, יחד עם זה מתעורר עכשיו בחברה רצון מאוד מאוד גדול, שאף פעם לא היה מורגש כל כך כפועל, שולט וחשוב, שזה הרצון של המסות הגדולות. כי אנחנו נמצאים במצב שהעולם חייב להרגיש את עצמו שמחובר כולו בחיבור טוב, הדדי וכך אנחנו מגיעים למצב של תיקון המערכת הזאת של אדם הראשון.
ולכן כל הנטיות, כל המקרים, כל המהלכים, כל מה שיקרה עכשיו זה לא כמו שהיה פעם. ולכן בעולם היום לא פועלות כל השיטות למיניהן שפיתחנו עוד ועוד בכל האוניברסיטאות ומכוני המחקר למיניהם, היום הכול לא ניתן למימוש. כי החוקים שבינתיים פועלים בתוך הטבע הם חוקים אחרים. זה כמו שיש לי איזה מפתח לתקן איזה חיבור בצנרת בבית, ואני לא רואה שזה מתאים. זה לא מתאים, בכלום. ולכן לא פלא שאין אף מדינה או ממשלה או איזה ארגון שמוצאים את עצמם כפועלים נכון ומשיגים איזה מטרות שאפשר גם להראות לאחרים ומכל שכן לראות שהם משיגים משהו לעצמם. לא.
אנחנו נגיע למצב שלא יעזור שום דבר לאף אחד, כל מי שירצה לעשות משהו בחברה האנושית, בדרגה מדינית, חברתית, משפחתית אפילו, שום מאמצים לא ייתנו שום פירות טובים. כי אנחנו פשוט לא נמצאים בהבנת רשת הקשר הנכונה, ולכן אנחנו לא נוגעים במה שאנחנו רוצים לסדר.
דודי: השאלה היא למה זה קורה דווקא עכשיו? למה עכשיו זה מתגלה ולא לפני 50 שנה, 100 שנה, אלף שנה?
זה לא תלוי בנו, זו היסטוריה, יש לה שעון משלה והוא מתקתק לפי מה שהוא. יש זמנים לרעה, זמנים לטובה וככה זה, אתה לא יכול להגיד שום דבר. לפעמים באים ומתלבשים דברים טובים כדי לגלות דברים רעים, מצבים כאלו וכאלו, אנחנו כן יכולים לזרז את ההתפתחות וכן להביא אותה דרך טובה להתפתחות, אבל ההתפתחות עצמה, אנחנו לא יכולים לעשות עם זה כלום.
אפשר לזרז אם אנחנו רוצים לעזור לזה, להתפתחות שלנו, שזו התפתחות הקשר בינינו, כך כל העולם מתפתח, אם אנחנו נרצה לעשות את זה על ידי המאמצים שלנו, הפרטיים והכלליים בחברה אז ודאי שבזה נוכל לזרז את ההתפתחות, זה נקרא דרך קצרה וטובה, ואם לא, אנחנו בזה קובעים בעצם שנלך בדרך רעה וארוכה.
דודי: מה זה הרצון הזה של המסות שציינת, רצון למה?
לחיבור בכל מקרה שיהיה. אם אנחנו יודעים שמה שלא יקרה לנו, לא חשוב איזה דברים יהיו, איזה תנאים, איזה נתונים, מה שיהיה, אם בכל רגע ורגע הנטייה לחיבור מביאה לנו את המצב הבא הטוב, אז אני צריך לראות בכל רגע ורגע איפה אני יכול לגרום לחיבור. זה כמו שאני מחפש איך אני יכול להרוויח הון בבורסה. בבקשה, אתה נמצא באותה בורסה, מהר מאוד כמה שאתה מסוגל תשתדל לעשות.
דודי: מה בדיוק החיבור הזה שאתה מדבר עליו?
חיבור בין כולם בכל הרמות, בכל האופנים. בצורה טובה.
דודי: בדרך כלל אחרי משברים, מגפות, אנחנו רואים שעולים משטרים קיצוניים.
זה מפני שאנחנו לא עוסקים בחיבור בצורה נכונה, בזמן הנכון ובקצב הנכון.
דודי: מה זה החיבור הנכון שאתה קורא לו?
השלמה. שכל אחד רוצה להשלים את השני, במה אפשר לעזור לאחרים להיות מחוברים.
דודי: איך מהרגשת חוסר האונים וחוסר השליטה של מנהיגים, של ממשלות, יתעורר בהם הצורך הזה כמו שאתה מצייר, של חיבור? איך זה יוביל לזה?
לא, הם רוצים לשלוט על ידי חיבור. בשבילם חיבור זה אמצעי לשליטה, ולכן זה לא חיבור. אם בסופו של דבר אני רואה את עצמי נמצא למעלה מהאחרים אז זה לא חיבור. חיבור זה נקרא שכולנו נמצאים בצורה שווה, משלימים זה את זה ללא שום תקווה וללא שום עתיד שאני רואה את עצמי יותר מאחרים.
דודי: אז המסות שמתעוררות עכשיו, הפתרון הבא שלהן הוא לדעת להתלכד יחד כדי לעשות לעצמם חיים טובים, והצורך של המשטר, של ההנהגה, של השלטון לשלוט, איפה הדברים האלה יתמזגו?
השלטון ישלוט בזה שהוא ילמד את כולם שוויון וחיבור.
דודי: וזה אפשרי כשיש שלטון שמטבעו הוא רוצה לשלוט?
לא, ודאי שמהשלטון הזה לא נראה שום דבר טוב. צריכים להיות כבר אנשים אחרים.
דודי: איך להרגיש שוויון אם אנחנו לא נבראנו שווים מטבענו?
על זה אנחנו מקבלים הסבר. זה לא חשוב, אנחנו אף פעם לא נהיה שווים. השוויון הוא לא בין השווים, השוויון הוא תמיד שכל אחד שונה מהשני אבל הוא רוצה להשלים, להוסיף לשני כל מה שהשני צריך כדי להיות שלם.
דודי: והמסות הגדולות שמתעוררות עכשיו לחיבור הזה, מודעות לרצון הזה שיש בהם או שזה רצון בלתי מודע?
אנחנו צריכים להסביר להם את זה.
דודי: מטבעם מה קורה?
מטבעם קורה שהם רוצים כל אחד למשוך לכיוון שלו, כי האגו כל הזמן גדל. אם פעם היה אחד או 100 או 1000, ואחר כך 10,000 שרוצים לשלוט, היום כל אחד רוצה להיות ראש ממשלה.
דודי: במצב כזה שכל אחד רוצה להיות ראש ממשלה, וגם רואים שאין שום פתרון באופק, מה מכאן? מה בדיוק צריך להיות פה בהסבר?
שכולם צריכים להבין מה זה נקרא ממשל טוב, נכון בימינו, שזה רק על ידי חיבור בין כל הפלגים.
שלי: קודם אמרת שלהשקיע בחיבור זה כמו להשקיע בבורסה. אתה רוצה להרוויח מיליונים, תשקיע בחיבור. מה זה, איפה האדם צריך להשקיע בדיוק? איפה הוא שם את האנרגיה שלו?
על זה כתוב "שלח לחמך על פני המים". צריכים ממש לפזר את ידיעת החיבור הזה, נחיצות לחיבור בין כולם, ולאט לאט זה יתגלה.
שלי: ובתוך ידיעת החיבור, מה להגיד לאדם הפשוט המבולבל שלא יודע?
שרק בזה העתיד הטוב שלו. ואני לא מפרסם את ידיעת החיבור כדי שיהיה טוב לי, שאני אבוא לאיזה מקום מיוחד, לזה שיכבדו אותי וכן הלאה. אני בעצמי רוצה בחיבור הזה להיעלם, ולא להיות כמקור השיטה, החיים טובים, שיכבדו אותי וכן הלאה. לא.
שלי: האדם יכול לשלוט ברצון שלו שיכבדו אותו, שיהיה לו טוב? איך הוא יכול לפעול לא מתוך מניע כזה?
בשביל מה את צריכה לפעול לפי מניעים אלו או אלו? המניע שלך זה שהם יתחברו ויהיה להם טוב, ולא מה שיהיה לך מזה שהם יתחברו. את קולטת מה שאני אומר?
שלי: אתה כאילו מדבר עלינו בתור מפיצים עכשיו, נכון? לא על מה שהעמך צריך להרגיש.
כי אחרת לא תביני.
שלי: יש כאילו הרגשה של כאוס, ואתה מדבר על איזו תבנית שצריכה להתחיל להיווצר באדם. השינוי הזה יבוא מהמסות או מההנהגה, מהממשלות?
השינוי יבוא מהמסות עצמן ולא מההנהגה, כי החיבור לא יכול לבוא על ידי פקודות, משטר ולחץ, החיבור צריך לבוא מתוך העמך, שיבינו שבצורה אחרת אנחנו לא יכולים להתקיים.
והממשלה שתשב שם באיזה מקום בירושלים, לא אכפת לנו, מה אנחנו קשורים אליה, הם סוגרים את עצמם בכנסת, שיצעקו שם אחד על השני. מה יש לנו מהממשלה? אנחנו יכולים להשפיע עליהם? לא. אנחנו מצפים מהם למשהו? גם לא. מיום ליום הם בעצמם יותר ויותר מציגים את עצמם "אל תחכו מאיתנו לשום דבר, אנחנו בנינו לעצמנו מקום כמו גן ילדים, ששם אנחנו יכולים לצעוק, לעשות רעש, שטוב לנו ככה, כל אחד אוכל את השני וזהו. ואתם," הם אומרים לעם, "תעזבו אותנו. אנחנו את שלנו עשינו. בנינו איזה מקום יפה כזה, ששם אנחנו יכולים לשחק". זאת הממשלה. והיא תיראה עוד יותר ועוד יותר ילדותית, בחוסר טעם, בחוסר תועלת, שום דבר רציני, יותר ויותר. ובעצמם הם לא יבינו את זה. נסתכל עליהם ונחשוב, מה הם עושים, במה הם שולטים, מה הם בכלל? בכלום. אבל בפנים זה כמו ילדים בארגז חול.
שלי: אם אני מבינה נכון, הממשלה מתנתקת בכלל מהעם, היא נמצאת באיזה אי משלה, באיזו בועה, והעם נשאר.
זה כבר מזמן, והיא לא שולטת ולא פועלת ואין לה שום קשר ותגובה מהעם. ודאי. ולא דורשים, העם לא דורש מהם. יש כאלה שצועקים לפעמים, או שהם בעצמם רוצים ככה להראות שהעם כאילו פונה אליהם וצועק עליהם וכן הלאה, אבל לא הם לעם ולא העם אליהם. אלא אנחנו צריכים לפנות לעם. לכן אם אתם שמים לב, בזמן האחרון, וכבר מזמן בעצם, אני לא מדבר על הממשלות ועל הממשלה ועל כל חברי הכנסת, להיפגש, לדבר, לעשות משהו, כלום. חוט הקשר הזה בין הממשלה לעם הוא כבר נקרע, ואנחנו צריכים את העם.
שלי: באיזה מצב העם אם אנחנו מכוונים עליו את הספוט? יש ממשלה מנותקת ויש עם, מה קורה בתוך העם?
העם לא יודע שום דבר, אין לו עתיד, הוא כמו תינוק שהלך לאיבוד, הוא לא יודע איפה הגדול, איפה ההורים שלי, איפה מישהו, משהו, כלום, זה המצב של העם. אומנם אפשר לפעמים לשמוע שכאילו יש להם ביטחון, הם יודעים כאילו. כלום, שום דבר. אין. הם בעצמם תינוק שהלך לאיבוד.
שלי: אז מאיפה צריכה לצמוח הנהגה אמיתית לעם, איזו הנהגה העם צריך?
ההנהגה צריכה להיות רק מלמעלה, מהבורא, מהכוח העליון, על ידי זה שלמטה בעולם הזה ירצו את זה. אנחנו רוצים להיות תחת שליטת הבורא, אין טראמפ, ואין מישהו אחר, אין. תני לי בבקשה דוגמה, בכל המדינות שבעולם, למנהיג רצוי שיהיה לנו, את מי היית בוחרת? אין. כל התקופה הזאת כבר עברה. זהו. אין היום, ולא יהיה.
ולכן אנחנו צריכים לראות רק דבר אחד, איך אנחנו מכוונים את העם לאבינו שבשמיים, "ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים". את זה העם צריך לדעת, שאם הוא פועל בצורה לקראת החיבור, אז אותו קשר ביניהם בחיבור, זה קשר עם הכוח העליון וכך הוא יכול להתקיים, וזה הכיוון הנכון והצורה הנכונה בדור האחרון.
שלי: העם היהודי בישראל מלוכד עכשיו סביב רעיון הציונות, יש לנו מדינה, אנחנו עם חזק, זה כאילו הרעיון. איך הם יפַתחו עוד פעם לרעיון הזה שהוא יותר רוחני, שהוא יותר גבוה?
זה לא רוחני ולא יותר גבוה, זה פשוט להיות תחת הכוח העליון הבטוח והאמיתי. אני לא מחליף להם שום דבר. מה היה להם קודם? האמינו פעם בבן גוריון או במישהו, זה כבר הלך, אין היום "פרות קדושות" או משהו כזה. עוד מעט בחירות, תסתכלי על מי ששם מופיע, אני לא יודע, כולם אפסים.
שלי: אז אתה לא מאמין שתצמח שום הנהגה מהבחירות הקרובות, נישאר באותה ביצה ויותר גרוע אפילו?
ודאי שיותר גרוע, כל יום זה יותר גרוע. זה לא ברור לכולם? אתם קשורים לעם, אתם צריכים להגיד לי מה שקורה.
דודי: גרוע.
אני מבין שכך זה כל יום ויום. כשאני מסתכל על משפחה ממוצעת, גבר ממוצע בישראל, אישה, הם סוגרים עיניים. רק קצת פותחים עיניים כדי לברוח לחו"ל לכמה שבועות, שבוע, שבועיים, ועוד משהו ככה, אבל בעצם לא חיים לטווח ארוך, עם תקווה, בשביל משהו, לא יודעים בשביל מה ולמה. כי אין [לאן] לפתוח עיניים, הלאה נראה חושך, לא ידוע במי תלוי.
שלי: יש שאננות, ואם כבר תגובה אז זה בדיחות, צוחקים על המצב או שקצת מעבירים ככה ביקורת נגד כדי להיכנס בצד השני. אין אור, תקווה.
כן זה ברור. את זה אתם צריכים לתת. בצורה רצינית להעלות את הנושא, שמובן להם שבכל מה שהם עוסקים היום אין שום תקווה, אין יסוד רציני ושום דבר, יש רק יסוד בדבר אחד, בחיבור בינינו. ולזה אף מפלגה, אף אחד, לא מושך. אף אחד. אבל זו הנקודה החשובה מאוד, שרק בזה אתם יכולים להראות מי אתם. אנחנו עבור חיבור, חיבור למעלה מכל הפלגים, אנחנו חייבים להגיע אליו ו"מי לה' אליי". וזה הולך יחד עם חוקי הטבע וכל מה שקורה.
כל אחד שהיום רוצה לקחת איזה שרביט לנהל את העולם או את המדינה, תוך כמה שבועות מראה את עצמו כאין לו שום יסוד ונופל. לכן רק השיטה הזאת של חיבור, זאת אומרת מי אצלנו ינהל את הכול? החיבור. מי זה החיבור? מי נמצא באמצע של החברה? החברה עצמה. תראה לי מישהו, מי ינהל משהו? אין, רק החיבור עצמו. אבל יש לנו משרדים, צריכים לבנות, צריכים לנהל, צריכים משהו לעשות. זה גם כך מתנהל, האמת שזה גם כך מתנהל ללא שום ניהול מלמעלה כל כך. עוד נדבר על זה. הבורא מסדר את הכול.
גיא: איך יכול להיות החיבור בעם כשכמעט מחצית, נניח שליש מהעם בכלל לא משתתף בו?
שלא ישתתף. כנראה שזה מספיק.
גיא: מספיק שחצי עם יהיה בחיבור והחצי השני יהיה מנותק בעצם מהחיבור, איך זה יראה?
כן, אז מה אתה רוצה? שיהיה ככה. הבורא מסדר גם כך וגם כך, גם היום אנחנו כך מתקיימים. כאילו היום אנחנו צריכים להמליך את הבורא שיבוא וינהל אותנו, ועכשיו הוא לא מנהל אותנו. רק אנחנו מתקרבים לניהול יותר גלוי שלו. זה מה שאנחנו רוצים. שלא ינהל אותנו דרך כל מיני בובות, הרי הוא בעצמו בעצם מסדר את הדברים האלה, אלא שאנחנו נהיה בקשר איתו בצורה ישירה. אז בבקשה, זה מה שאנחנו רוצים, "רצוננו לראות את מלכנו".
גיא: אני אנסח את השאלה בצורה אחרת. כדי לגלות את ההנהגה שלו אנחנו צריכים לשאוף לחיבור, אחרת לא נגלה את ההנהגה שלו. יחד עם זאת, אנחנו רואים שדווקא עכשיו הקיצוניות והפילוג בחברה גדלים והיא מתחלקת נניח לשני חלקים עיקריים. איך נוכל לגלות את ההנהגה שלו עם כזה פילוג בתוכנו?
אני לא יודע, זו בעיה של הבורא. אני מדבר על בני ברוך, אני לא הולך על הדברים הגדולים, אצלי ברור מה צריך להיות. אנחנו צריכים בכל הכוח לפזר בכל עם ישראל, ואחר כך בכל העולם, שהטבע מתאחד, הוא מגיע לאיחוד, לחיבור, לצורה שהמרכז שלה הוא ברור יותר, והמרכז שלה הוא בחיבור בעצמו. זה לא מכוון לאיזשהו בן אדם ולאיזו מפלגה, לשום דבר, זה מכוון רק לחיבור.
וגם אנחנו, איך אנחנו מדברים על עשירייה? אנחנו אומרים, אם אנחנו בתוך העשירייה נתחבר יחד, במרכז העשירייה איפה שאנחנו מבטלים כל אחד את עצמו כלפי הרעיון של החיבור, שם אנחנו מגלים את הכוח העליון, כוח המרכז של כל המציאות שהוא מנהל אותנו. אנחנו לא מדברים שמישהו מאיתנו יהיה ככה וככה, לא, אלא כל אחד מבטל את עצמו כלפי הכוח העליון הזה.
זה נקרא "הדור האחרון". אנחנו רוצים או לא רוצים, כך אנחנו נצטרך להיות מסודרים. עוד כמה מכות, עוד כמה כל מיני דברים, אבל זה מה שיהיה, שאנחנו פשוט כולנו מתחברים סביב הכוח העליון, ואז הוא מתגלה. באיזו צורה הוא מתגלה? בצורת האור, בצורת המחשבה, בצורת החיבור, בצורה שאנחנו מתחילים לראות שאנחנו קיימים בשליטה שלו, שהוא מדבר עם כולנו יחד כשאנחנו מחוברים עימו יחד, וכך הוא מתיישב בנו. זה נקרא המנהל העליון, ושום דבר חוץ מזה לא צריכים.
גיא: אמרת שאנחנו מתקרבים לניהול גלוי של הבורא. האם התכוונת לבני ברוך ולא לעם?
העם יהיה סביבנו, אני לא מפחד מזה, אין לי ספק בזה. העם יאבד יותר ויותר כל מיני כיוונים, כולם יאבדו את הערכים שלהם עד הסוף. הכול יהיה סביב נקודת החיבור, זה מה שאנחנו צריכים ללמד אותם.
החיבור בעצמו יש בו כוח עליון, זה המגע בינינו לכוח העליון. זה הכוח העליון בעצמו שנמצא בנו וכך הוא מתגלה, וינהל אותנו דרך שכל ורגש שייתן לנבראים, איך אנחנו צריכים, על ידי הכוח שלו, לנהל את עצמנו. וכל ההתכללות שלנו, כל ההתקשרות בינינו יהיו אך ורק כדי לגלות את הבורא בכל פעולה ופעולה שלנו. זה יהיה הרבה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים. אני נדהם מהמהירות שכוחות עליונים יורדים לעולמנו.
דודי: מחכמת החיבור לפי שיטת הקבלה אנחנו מכירים תבניות של קבוצה, עשרה חברים, שמתחברים מעל כל השוני ביניהם, מעל האגו. האם התבנית הזאת היא תבנית עולמית?
כן, וודאי. כל העולם זה עשירייה אחת. אין יותר מעשירייה אחת.
דודי: האם התבנית הזאת תעתיק את עצמה גם ברמה עממית, או שהיא שייכת ליחידי סגולה שעובדים לפי התבנית הזאת וכשזה עובר לעם זה מקבל צורה חדשה לחלוטין?
אין יחידי סגולה, כולם נמצאים באותה התבנית, באותה עשירייה הכללית. אין יותר מ"אדם הראשון", אין יותר מהכלי הזה. והבורא הוא המילוי שמייצב אותה וממלא אותה.
דודי: אמרת קודם שחוט הקשר נקרע בין העם לשלטון. האם יש צורך להגדיר מחדש חוזה בין העם לשלטון?
לא, השלטון בכלל איבד מזמן את הלגיטימציה שלו והוא לא מסוגל לכלום, מה אתם רוצים ממנו? מה יש לו חוץ מלחלק את התפקידים האלה שאין בהם שום ממשיות, וגם את הכסף כמה שהוא גובה מהעם, ומחלק ביניהם לפי הסכמים בין מפלגות ואנשים.
דודי: יש מגמה עולמית לעבור ממאבקים חיצוניים בין מדינה למדינה למאבקים פרלמנטריים בתוך מדינות. מתי אתה רואה שהמשחק הזה יסתיים?
אני לא חושב שיהיה כל כך מקום למאבקים חיצוניים. אתה מתכוון למלחמות?
דודי: כן.
לא. אני לא חושב שהיום יש מישהו שחושב, או שהבורא נותן לו מחשבות לחשוב על מלחמות. מרוסיה עד איראן ואחרים, כולם מבינים שהעולם מאוד מפחד ממלחמות, וברגע שמישהו יתפרץ, כולם יתחילו לפעול כנגדו כדי לכבות את השריפה. כולם מפחדים כי כולם מבינים שהעולם הוא מאוד מאוד כך רעוע, בכל הדברים האלה לא יהיה אף אחד שינצח.
כמה שאני יכול לראות קדימה, אני רואה שאנחנו לא הולכים לקראת מלחמה. ההיפך, מיום ליום לאנשים יש יותר ויותר הבנה שמלחמה היא לא תביא לשום פתרון. פעם זה היה נראה נניח כפתרון, שאתה הולך וחותך, מבדיל, היום לא, לאף אחד. אין אף מדינה היום בעולם שמעוניינת במלחמה, אפילו במלחמות אזוריות, אפילו במלחמות כאלה קטנות, כי כולם כל כך מקושרים לכולם שזה מכניס את כולם גם למאבק ביניהם. זה לא שפעם עשיתי מלחמות באפריקה, ורציתי להרגיז את אמריקה אז עשיתי מלחמות בדרום אמריקה, לא, היום הכול סביב הכדור.
דודי: מה אתה כן רואה?
אני רואה רק דבר אחד, שאתם יוצאים, אנחנו יוצאים, ואם צריכים עוד כמה אלפים הם יתגלו, להפצה גדולה מאוד שחיבור זה מה שצריך לשלוט עלינו. ודרך חיבור אנחנו נקבל שכל, רגש, כל מה שאנחנו צריכים כדי לדעת מה אנחנו רוצים מהחיים האלה ומעבר לחיים האלו.
דודי: האם מדובר על קמפיין עולמי של הסברה?
כן. אנחנו נכתוב קמפיין עולמי כזה, בלי לפרסם אותו, ולאט לאט נתחיל לפתח אותו ולצאת עם קמפיין כזה לכל העולם, בכל מיני חלקים פה ושם. לתת לכל הקבוצות שלנו גם חומרים והכוונות איך לעשות את הפעולות כלפי כל אחד בשפה שלו, באזור שלו וכן הלאה. ואנחנו נצא עם זה אחרי הכנס.
דודי: לאיזו תוצאה אתה מצפה מקמפיין כזה?
אני צריך לעשות מה שתלוי בי.
דודי: עדיין, האם אתה רוצה לבדוק שעשית את מה שתלוי בך?
לא, זה לא נכון, זו לא גישה נכונה. מגיע הזמן שאני חייב לבצע את הפעולה, ואני הולך לבצע את הפעולה ככל שאני מבין שצריך לעשות אותה בצורה כזאת וכזאת. אני עושה, ואני לא שואל מה קורה. אני שואל מה אני עוד יכול לעשות במה שתלוי בי, במה שאני חייב, ומה שמצד הבורא אני לא שואל. "ה' יגמור בעדי".
דודי: איך אתה יודע שעשית את שלך?
אני פועל בכל הכוח לאותו כיוון החיבור שצריך להיות משבירת אדם הראשון ועד היום.
דודי: הדבר הבא הגדול שאתה מצייר למועד קרוב זו הפצה גדולה, פיזור המוני של מסר האחדות, החיבור, העלאת מודעות של הקהל?
כן. לכולם, לכל העולם. וזה בעצם נקרא ''תורתו של משיח'', שיטת החיבור הכללי.
דודי: איזה קהל אתה רואה מול העיניים שלך, האם יש מישהו מסוים שאתה מרגיש מכוון אליו קצת יותר?
לא. אני גם לא חושב שעם ישראל הגשמי הזה הוא דווקא יתחבר בזה בכל הכוח. יפעלו אולי כבר כוחות אחרים, לא מה שאנחנו מכירים. אבל אנחנו צריכים להתחיל ואז אני מקווה שאנחנו נראה תוצאות. אומנם לא חשוב לי לגמרי שום תוצאות, חשוב לי רק לצאת במה שאני חייב, לפרסם מה שאנחנו חייבים, ולהתפשט על פני כל הכדור הארץ בכל השיטה הזאת כמה שאפשר. לעשות מעצמנו מה שניתן, מה שאנחנו מחויבים. אין בזה שום דבר חדש, אלא הכול רק מה שכתוב מימי העולם ועד היום על ידי מקובלים שכך הם כתבו, בכל דור ודור כתבו על זה.
נורמה: מה הכותרת של קמפיין כזה?
תיקון עולם.
נורמה: ומה המסר המרכזי?
חיבור, אין יותר. כולם מתחברים למבנה אחד, אדם אחד, מערכת אחת.
נורמה: אמרת שהכול מתפתח במהירות הרבה יותר גדולה ממה שציפית.
כן. אנחנו רואים גם היום שהקצב שהעולם משתנה, לא מתפתח, זו לא מילה המתאימה לו, אבל משתנה, הקצב שהעולם משתנה הוא קצב טוב, הוא לא עומד במקום, "יום ליום מביע עומר".
נורמה: מה הסימנים שאתה רואה להתפתחות המהירה הזאת?
עד כמה כל הפרות הקדושות מתות, נופלות, אין מנהיגים, אין ממשלות, אין כלום, כולם מתבטלים, כולם נעלמים מהאופק. בכל מדינה ומדינה, אפילו במדינות הקטנות אנחנו רואים שאף ממשלה לא מחזיקה, באוקראינה, בבלרוסיה, באמריקה הלטינית ובכל מקום. מעניין לראות עד כמה מביאים לידיעה של כל אומה, של כל מדינה, שאין מי שישלוט.
ואנשים בעצמם צריכים להבין שאין, אין לנו, אנחנו יתומים. מה עושים כבשים שמפחדים? מתחברים. זה האינסטינקט הבהמי הטבעי, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות, אנחנו כרועי צאן, עם כל הצאן הזה, עם כל האנושות. רק להסביר להם שבחיבור יש לנו הצלה. והם מוכנים להבין את זה, כי זו הצורה הטבעית בזמן שישנה סכנה, שאנחנו רוצים להתחבר.
נורמה: אמרת שאין יותר שליטה, הכול יוצא משליטה ויש שינויים מאוד משמעותיים שקורים מאוד מהר. השאלה מה במקום זה?
במקום זה, רק חיבור בינינו ואנחנו בחיבור בינינו מתחילים לגלות את המנהיג העליון, אין יותר. בלי שום אמצעים, האמצעי זה רק "בני ברוך". האמצעי זה אותה קבוצת מקובלים שגדלה דווקא על פני זה בכמה שהיא יכולה לפרסם את הידיעה הזאת לכל העולם. היא מתחילה להשתדל לנהל את התיקון עד כמה שאפשר. לנהל, הכוונה היא לסדר וזהו. זה מה שאנחנו צריכים.
ואז יוצא, כמו שבעל הסולם כותב, שאנחנו כגלגלתא עיניים והם כאח"פ ואנחנו בזה צריכים להיות כצינור. התפקיד שלנו יתברר אז, אנחנו נבין מה זה צינור, איך לעבוד בצינור הזה, באמונה למעלה מהדעת, בלהתקשר לכל העולם.
נורמה: מה הצורה שתקבל החברה האנושית את העולם, עם ההחלפה שתהיה. המערכות, מנהיגות, מה בדיוק אנחנו נראה במקום מה שאנחנו רואים כרגע?
אנחנו עוד נדבר על זה, כי זה רחוק. אבל בעצם אנחנו נראה עד כמה כל המנהיגות החברתית, מדינית, עולמית, לאט לאט עוברת לארגונים חברתיים. במידה שאנחנו מתקדמים, אנחנו רואים, "החלק הזה מאיתנו יכול את זה לנהל והחלק הזה ראוי את זה לנהל, זה בחינוך וזה בתעשייה". גם תעשיה, כמה כבר אנחנו צריכים תעשיה, העולם צריך רק לדאוג לזה. הוא לא מתפתח, הוא לא צריך יותר להתפתח, אנחנו הגענו למשבר בגלל שרצינו לקפוץ למעלה מהצרכים שלנו הטבעיים. אבל אנחנו צריכים לדאוג לדברים נכונים, טבעיים, כדי לשמור על הטבע הסובב ועל עצמנו. אני לא רואה בזה שום בעיה. אם אנחנו לא חושבים איך להיכנס לתחרות זה עם זה, אלא ההיפך, איך להחזיק זה את זה, החיים מאוד מאוד פשוטים, שקטים וממלאים את כולם.
טלי: ההסבר שלנו לחיבור מציע לאנושות ההיפך מהרצון הטבעי שלהם. יש כבר מוכנות ותשתית להקשיב לדבר הזה?
אני לא מגלה היום באנושות רצון טבעי, כמו שאת אומרת, לכסף, לכבוד, לשליטה, למשהו. האנושות מתחילה לראות בזה פשיטת רגל. אני לא חושב שזה עדיין בוער כל כך עוד, ועוד יותר ויותר, לא. אנשים מחוסר מטרה, מחוסר עתיד, מחפשים משהו כי בלי זה בן אדם לא יכול לחיות. הוא בכל זאת לא בהמה שאין לה רצונות יותר מהגוף שלה. האדם רוצה בכל זאת לקיים את האדם שבו. אבל לקיים את האדם שבו הוא לא יכול על ידי כסף, כבוד, מושכלות, שליטה על אחרים.
כי האדם שבו שמתפתח, בכל זאת רוצה להיות אדם. אדם זה דומה לבורא, שהוא במשהו משיג את מהות החיים, מטרת החיים, למעלה מהחיים שלו. בלי זה אדם לא יכול למלאות את עצמו. בלי שאדם, כל אדם ואדם בעולם, לא מגלה את החלק הנצחי שבו, זה נקרא "אדם" החלק הנצחי שבו הדומה לבורא, הוא לא יכול להירגע.
הוא תמיד יהיה בחוסר אונים, בחוסר מצב רוח, בזה שלא מממש את החיים שלו בצורה נכונה. ושום דבר לא יכול לעזור לו בזה אלא רק השגת הא‑לוהות. הוא צריך להשיג את החלק שלו בא‑לוהות. בלי זה נשאר בהמה. אז מה מזה שיש לו מלא נכסים, אז מה. אין בזה שום דבר. ואת זה אנחנו מסבירים לו איך להשיג.
טלי: וזה זמן שבאמת בכל אדם מתעורר עכשיו, בוער בו החוסר הזה שאתה מתאר?
כן, בזמננו זה כבר מתחיל להיות כך. לכן אנחנו רואים עד כמה כל המטרות האלה של כסף, כבוד, מושכלות, יורדות מהפרק. הדור הצעיר לא כל כך רוצה את זה, הוא צוחק מזה. וכולם מבינים שאפילו אם תרוץ אחרי זה, אתה לא תשיג שום דבר חוץ מבעיות וצרות. אתה בזה תמלא את החיים, לא יהיה לך רוגע. יש כאלה שממלאים בזה את החיים, בכל זאת איזה אקשן, אבל זה זמני.
שלי: דברת קודם על מנהיגות של חברה. מה זה מנהיגות של חברה ולא של ממשלות? זה שינוי מהפכני. מה זה אומר?
כן. אין ממשלות, יש רק שליט אחד שמתגלה בכולם. ואנחנו רק עוזרים איש לרעהו, להיות מחוברים בינינו כדי לגלות אותו וכך להתקיים. יותר נכון ונכון כל רגע להשיג את הכוח עליון, שיתפשט בנו יותר וילמד אותנו איך אנחנו יכולים להתקדם לקראתו עוד יותר.
טלי: אבל מה יהיה הגוף הזה, או אולי איזה כוח שיתן תחושה של סדר, של ניהול, של ארגון. איך זה יקרה, מה היא התכנית?
רק מתוך זה שאנחנו משיגים את הכוח עליון, מתוך זה אנחנו נגיע למצב שנוכל לסדר את המערכות חברתיות. אל תצפי לזה שיבואו ממשלות כמו עכשיו, זה לא יהיה. משרדי ממשלה וכל הדברים האלה, לא, יהיה סדר אחר. אני מבין שקשה להבין לאדם שחי היום ונמצא בכל המערכות האלה, איך יכול להיות שזה יתקיים בצורה אחרת. זה יתקיים בצורה אחרת, כן. רק אם אנחנו נהיה מוכנים להחליף זה בזה, זה יהיה יותר קל לנו, יותר טוב, בלי משברים.
טלי: זה נשמע שחייבת להיות פה איזו פריצה לרוחניות, או משהו מאוד דרמטי.
מתוך הייאוש בחיים שלנו שאנחנו לא מוצאים שום תרופה לחברה האנושית, חוץ מחיבור, שארגון "בני ברוך" מסביר לנו, שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע למצב הטוב. אז אנחנו מתחילים להתחבר בלי לשבור שום דבר, אלא בחיבור שלנו אנחנו לאט לאט מגלים את הכוח עליון יותר ויותר ומבינים באיזו צורה אנחנו צריכים להיות מחוברים, מורכבים, מסודרים. וכך אנחנו נבנה חברה חדשה, מדינה חדשה, עולם חדש.
טלי: היו אי פעם בהיסטוריה תבניות חברתיות כאלה, כמו שאתה מתאר?
כאלו ממש, לא. אבל קרוב לזה כן היה. אבל זה לא בזמננו, זה לפני הרבה שנים. אין לנו מאיפה לקחת דוגמאות. אנחנו יכולים ללכת לפני אלפי שנים ולהגיד "זה היה ככה". אנחנו לא מבינים את צורת החיים אז.
טלי: אז מה מכוון אותנו, מאיפה לקחת בכל זאת דוגמה?
המקובלים מספרים לנו, וכשאנחנו משיגים את החיבור יותר ויותר בעשיריות, וכך אנחנו מגיעים לחיבור בין העשיריות, למאות, לאלפים, וכן הלאה, כמו שמסופר לנו בתורה.
טלי: אנחנו בעצם גם חברה שמתפתחת, שמתקדמת לאט, לאט אצלנו בעשיריות, זה משהו שיקרה במקביל, אנחנו והעולם?
כן, ודאי שככה זה יקרה, במקביל. אם אנחנו לא נתפתח כדי סביבנו לצרף את כול האנושות אז אנחנו לא נתפתח. למה, מי אנחנו? אנחנו סך הכול המעבר בין הבורא לנבראים. אנחנו לא שייכים לנבראים כי יש לנו רצון לגילוי הבורא, ואנחנו לא שייכים למערכת עליונה כי אנחנו בכל זאת לפי הרצונות שלנו, שייכים לנבראים. אז אנחנו באמצע בין זה לזה, צינור.
שלי: שמעתי שאמרת קודם שכוחות עליונים יורדים עכשיו לעולם, עוד הרבה יותר כאילו ממה שחשבו המקובלים, יותר מהצפוי.
כן.
שלי: מה זה אומר שהכוחות האלה יורדים?
הקצב של השינויים בעולם שלנו הוא כל הזמן מתקדם, גובר, יותר ויותר, ויותר, "יום ליום יביע אומר"1.
שלי: איך זה בא לידי ביטוי בגשמיות שלנו, הכוחות הרוחניים האלה שיורדים לפה?
אני חושב שאנחנו יכולים לראות את זה אפילו בתפיסת המציאות, אצל האדם הרגיל, ישנם שינויים.
שלי: איזה למשל?
בינתיים זה במצבים כאלה שהוא מתייאש ממה שהיה, וגם יכול להיות מסכים עם מה שיהיה. אנחנו צריכים כאן להיכנס לחינוך, זה בדיוק המצב שאנחנו צריכים בו להתחיל לעבוד.
אני חשבתי שהשנה הזאת 2021, תהיה לנו שנה שאנחנו נחיה את הפנדמיה עד שזה יתגלה יותר, עד שלאט, לאט, אנחנו נתייאש מזה, אנחנו נראה שגם כן כל החיסונים, כל ההתחסנות הזאת, החיסונים האלה גם לא עוזרים. פתאום זה מתגלה כך שאותו הכנס לא חשבתי שהוא יהיה בצורה כזאת, חשבתי שזה יהיה מרוכז בעשיריות, שעשיריות באות לתוך הכנס, ואנחנו נראה את כולם, והם יספרו במה הם מצליחים, איך להתקרב ביניהם, להתחבר ביניהם. פתאום לא, פתאום אני מרגיש לחץ גדול מאוד מכל העולם. אתם לא מרגישים את זה, זה לא דרך עיתונות, אני מרגיש את זה בשלי, לחץ גדול מאוד מכל העולם שהעולם כאילו דורש שאנחנו נתחיל להסביר איך הוא מגיע לתיקון. זו העלאת מ"ן שעולה מכללות כל האנושות, מפני שהיא מקבלת הארה מלמעלה וכך היא מגיבה, וזה ללא שום היכרות מצד האנשים. כמו שאנחנו רואים על התינוק, הוא עושה משהו, הוא מגיב משהו, אנחנו מבינים שזה לא אצלו, זה לא עובר בהכרה שלו, אלא כך הוא עושה בצורה שהטבע מזמין ממנו כזאת תגובה. כך אני רואה שהעולם כבר ממש דורש את שיטת התיקון, שיטת החיבור.
הוא נשאר בחלל ריק, ולא יכול להיות חלל ריק, אבל הוא נשאר כך, "מי מנהל אותי?" כך שואלת האנושות. פעם זו הייתה התפרצות דתית, מלחמות צלב, היום לא, וגם אין אפשרות לחתוך את זה במלחמה הכללית.
שלי: האם העלאת מ"ן הזאת מגיעה מזה שההיררכיות מתפרקות או מתוך המגיפה, הסגר, הבידוד?
הן כבר לא קיימות ההיררכיות האלה. את רואה באמריקה, ברוסיה, אצלנו, הן כבר מתפרקות, אין שם מה שיחזיק. אין בעולם מערכת שהיא יכולה להמשיך לקיים את המדינות והעולם, אין.
חיים: אז מי מנהל את העולם עכשיו?
העולם תמיד היה מנוהל על ידי הבורא אבל דרך כל מיני מערכות של בני אדם, "לב שרים ומלכים ביד ה'". אבל עכשיו זה לא, אפילו לא שרים ולא מלכים, אלא ''יד ה''' היא חייבת להתגלות בנבראים בעצמם.
חיים: דרך איזה צינורות ההנהלה שלו מתגלה עכשיו?
בינתיים לפי מה שקיים, כדי להראות לכולם עד כמה כל המערכות שבאות מצד האדם, מצד האנושות, הן לא מסוגלות לקבל את המסר העליון ולהיות כחלק המקשר בין הבורא לנבראים. אנחנו נצטרך להסביר להם ולקחת את זה כמה שאפשר על עצמנו. נראה איך נגדל.
חיים: מצד אחד אומרים שכל ההנהגה מתפרקת, מצד שני אנחנו רואים שאותם עשירים נשארים עשירים ואפילו נעשים יותר עשירים.
אתה רוצה שכל העולם ייפול כמו ארמון מחול? אתה רוצה שהכול כך ייפול?
חיים: מה הולך לקרות? זאת בעצם השאלה שלי.
שום דבר, ''אין הבדל בין העולם הזה לעולם הבא חוץ משעבוד המלכויות'', רק זה שהם נופלים מהמלכות שלהם. כל הכסף, הכבוד, הכוח, השליטה, כל המשרות האלה, הן נופלות בראייה שלנו, בהכרה שלנו, שאין להן שום כוחות, שום אפשרות לנהל את המדינות ואת העולם, ובמקומן ''אין לנו על מה להישען רק על אבינו שבשמיים''.
חיים: מה זה נקרא שהן נופלות, שהם מאבדים את הכסף או שלנו לא אכפת מהם?
בערכן.
חיים: בערכן בעיננו?
איפה עוד? מה אתה מתכוון ''בינינו''?
חיים: שהחברה מפסיקה להעריך אותן.
החברה האנושית, כן.
חיים: זה נקרא שהן נופלות?
כן. אבל המערכות עדיין קיימות, אחרת אתה יודע מה יקרה אם ייפול הכול? אתה לא תוכל לצאת החוצה, אנשים יהפכו להיות ממש זאבים.
חיים: זאת אומרת, המערכות ימשיכו להתקיים אבל ההערכה של האנשים כלפי המערכות האלה תעלם?
כן, גם עכשיו זה כבר קורה.
חיים: מה זה נקרא שהחיבור, שהבורא מנהל את העולם?
אנחנו רואים בכל דבר שנמצא בנו וסביבנו, באוויר, בכל מקום, שזו רק השליטה העליונה, ולכן זה מתגלה, וכך הוא מדבר איתנו.
חיים: זאת אומרת שכל העולם יגלה שהחיבור מנהל את העולם, או שאנחנו?
כן, על ידי ההסברה שלנו גם כל העולם, "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם"2.
חיים: המערכות ימשיכו להתקיים אבל אנשים יתחילו להבין שיש מאחורי זה כוח של חיבור.
כן, שעכשיו הוא מתגלה ולא דרך השליחים האלו.
חיים: לגבי הכנס. היה נראה שאתה נותן פה לכנס כיוון חדש, כי באמת דיברת על עשיריות לפני כן, על ההתמקדות בתוך העשיריות.
כן ולא. אם אנחנו מדברים על הכנס, אתה לא יכול להגיד שאנחנו צריכים להתחבר בלבד, כי אז איזו תוצאה יש מזה, איזו מטרה יש לזה, בשביל מה אנחנו מתחברים? החיבור שלנו הנכון והטוב, הוא לא כדי שאנחנו נגלה בחיבור שלנו את הבורא, ומה מזה שמגלים אותו, בשביל מה? אלא אנחנו מגלים אותו גם בתוך הקשר בינינו, אבל כדי להיות ''אור לגויים'', כדי להשפיע לאח"פ, לכל העולם מה זה נקרא כוח החיבור, כוח הבורא, כוח האהבה, זה מה שאנחנו צריכים לפרסם. ולכן אנחנו עושים את הכנס כדי להתגבש לפרסם את שם ה' בעולם כולו. ואז יש לנו כוח, יש לנו סיבה, למה אנחנו מתחברים, בשביל מה אנחנו עושים את הכנס.
נניח שהתחברתם בעשיריות, יפה מאוד, כל החיבור שלנו מאורגן נגיד לפי עשיריות. אבל אם אתה לא מראה עוד איזו תוצאה מזה, עוד מטרה שעומדת אחרי זה, אלא הכול נגמר בעשיריות, כאילו חתכת, לכן בשביל מה זה קיים? אין צורך בקיום עשיריות אם אין משהו הלאה, לעשות משהו עם זה.
חיים: בהתחלה הכיוון היה באמת התמקדות בתוך העשירייה.
כי לא חשבתי לדבר על יותר, כי לא חשבתי שאנחנו נוכל להכניס את זה לרצון שלנו, למוח שלנו, אבל בינתיים הזמנים כל כך מתפתחים, אתה רואה מה שקורה.
חיים: אחרי שבאמת היתה התפתחות, הדגש עבר מחיבור בתוך העשירייה, לקשר בין העשיריות, ושוב דווקא דרך זה להתחזק בתוך העשירייה שלי, ועכשיו הכנסת גם את האלמנט של העולם כולו.
כן, אבל כל זה בשביל חיזוק העשיריות, בינתיים זה לא ליציאה בפועל כלפי העולם החיצון, אלא לצורך חיבור בעשירייה כדי להכין את עצמנו בכוח בינינו, ושנוכל לצאת בכוח מתוך העשירייה לעולם הרחב, ולהתחיל לטפל בהם. אחרת לכל עשירייה ועשירייה אין שום מהות, בשביל מה אנחנו צריכים את זה, לעצמנו, או כדי להמשיך את גילוי הבורא לנבראים?
דודי: אמרת שאתה מרגיש לחץ מהאנושות, מ"ן, זעקה פנימית כזאת לחיבור, שאנחנו עוד לא מרגישים את הדבר הזה. איך אנחנו יכולים או צריכים להתכלל בלחץ שאתה מרגיש?
אתה רואה שמחוסר האונים שלהם מתחילה להתגלות צעקה, חיסרון, מ"ן, שהם לא מסוגלים לחיות כך בלי עתיד ברור. ולכן אנחנו חייבים לצאת ולהתחיל להסביר להם כמה שיותר מהר.
דודי: איך אפשר להרגיש את הלחץ הזה שאתה מרגיש, את הנחיצות הזאת?
מתוך זה שאפילו אתה מרגיש עד כמה הם נמצאים בחוסר אונים, בחוסר ברירה, בסגירות הזאת שיש להם עכשיו מהווירוס הזה. אתה לא מבין איך הם נמצאים בחוסר אונים, מה החיים שלהם, אתה לא מתאר לעצמך?
תנסה לחשוב כך, אתה נמצא עכשיו בבית או אתה עובד בצורה חלקית איכשהו, אתה לא יכול לצאת לחו"ל, אתה לא יכול לעבור זמן יפה עם הילדים, עם האישה. אתה נמצא במצב שאתה לא יכול להתקדם בעבודה, להרוויח עוד יותר, להתפתח, אתה סגור בכל הדברים, וגם אומרים לך, ויותר ברור לך שזה יכול להימשך עד סוף החיים. עד סוף החיים זה יכול להימשך ככה, תגיד לי מה היחס שלך לחיים כאלו? איך אתה צריך לסגור את עצמך, להקטין את כל הרצונות, הכוונות, התקוות שלך עד כמה אתה תצליח לכבות אותם ולא לדרוש מהחיים כלום? אתה נהיה בהמה, אתה הופך לבהמה, יש לי ברוך ה' לאכול, לשתות, יש לי גג, יש לי איזה מחשב, ערוץ טלוויזיה, זהו, אני סגור.
דודי: איך אתה כמקובל מרגיש את צער הציבור?
אני מרגיש מה הם מרגישים, ועדיין לא מודעים לזה. הם חושבים שהם פעם יצאו מהפנדמיה הזאת, שהווירוס הזה יעלם והם יוכלו לעשות שיגעונות כמו שהם עשו לפני שנתיים נגיד. לא, זה לא יצא, זה לא יקרה. תתאר לעצמך, עד כמה אדם שמבין שזה לא יקרה, כי הוא מחכה ומחכה. אחר כך הוא מפסיק לחכות כי מה יש לו לחכות? הוא כבר חי את זה. ואז הוא מתרגל לחיות חיים כאלה, כלב במלונה חי בצורה אחרת מאדם שחי היום בדירה שלו? לא, אלה אותם החיים.
דודי: ואיך להרגיש את הבערה הזאת שכמו שאתה מרגיש אותה? ממש להרגיש את מה שאנשים עוד לא מרגישים כדי לקבל מזה חומר דלק להפיץ להם. מאיפה מקבלים את זה?
תנסה לפתוח את העיניים והלב, ולהתחיל להרגיש דרך העשירייה, דרך בני ברוך, וזה כוח גדול מאוד, שנותן לך את זה, רק אתה לא כל כך רוצה לקלוט את זה, ותראה. וחוץ מזה עוד מעט אתה תרגיש, והאנושות תרגיש.
טלי: נשמע שיש כאילו עכשיו איזה שלב ממש הכרחי, שתעשה איזו עבודה בעשירייה גם כדי לדייק את ההפצה שלנו. שאנחנו כמפיצים, ככותבים, כמלמדים מחויבים להשקיע עכשיו יותר בחיבור בעשירייה, ואז תהיה איזו איכות אחרת בהפצה שלנו. זה נכון?
כן. אחד קשור לשני.
שלי: איך חיזוק העשיריות בבני ברוך עכשיו יכול לסייע לאותם כוחות עליונים, שדיברת עליהם, שיורדים לעולם, איך הם יכולים לעזור לקבל אותם בטוב, בְּרָכּוּת?
זה יעבוד יחד, העשיריות שלנו, הכוונה מהבורא דרכן, ויציאה שלנו לכל העולם, עד כמה שזה יחייב אותנו להיות יותר מחוברים, כדי להביא דרכנו לא סתם ידיעה, אלא כוח רוחני, שיזרום בצינורות שלנו. כי צינור זה רצון, אז כשברצונות שלנו יזרמו כל הכוחות האלו של החיבור, של חיבור לכלי הכללי, לכל האנושות, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. קודם כל אנחנו צריכים להיות כצינור, שמה שאנחנו מקבלים מהבורא, ומה שהוא רוצה לתת לנו, ושזה יהיה בדיוק עם הרגשות שלנו, הכוונות שלנו, והכול בדיוק יתחבר לקהל החיצון וימלא אותו.
שלי: התלמידים שלך צריכים להכניס לכוונות שלהם גם את העולם או רק להתעסק בעשירייה?
בעשירייה לצורך העולם, כמו שבעל הסולם מסביר לנו בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", ובמאמר "הערבות", כן, שכל באי העולם צריכים להיכנס לתוך הערבות.
שלי: כאילו העשיריות הן כמו החלק הבריא שמתחיל לרפא, לזרום בכל הגוף של האנושות ולרפא אותו?
רק עכשיו הבנת את זה?
נורמה: איך האנושות יכולה להתחבר? האנושות לא מאורגנת בעשיריות, רק בני ברוך.
היא לא צריכה להיות מאורגנת בעשיריות בכלל. היא צריכה לקבל מאיתנו רק דבר אחד, מה קורה איתנו. כל אחד ואחד שנמצא בעולם ומרגיש שמשהו קורה עם העולם שלנו, צריך לקבל הסבר מה קורה. זה קורה מפני שאנחנו לא מחוברים, הגיע הזמן שבעולם תתגלה מערכת אחת. שמתפתחים, מתפתחים וצריכים להתארגן לאנושות אחת, למערכת אחת. וזה מה שאנחנו צריכים. עד כמה שאנחנו נהייה יותר צמודים זה לזה, אנחנו נהייה יותר דומים לטבע שכולו כוח אחד. ובצורה כזאת נוכל להינצל מהמכות ולנצח את כל הבעיות שיש בינינו. אחרת הווירוס יאכל אותנו, ויבואו עוד יותר.
דודי: שאלה אחרונה שקיבלתי פה מאחד החברים. למה הבורא לא מסדר כך שהרב לייטמן יוביל את האנושות?
אין כאן רב לייטמן, זה צריך להיות הרעיון של הבורא, הוא צריך לשלוט, ואנחנו כצינור. אני בכלל לא רוצה שידברו עליי, שיזכירו אותי, מספיק לי התפקיד הזה, שאני יכול במשהו להגיש את העניין. אין כאן מקום למנהיגים כאלה, שצריכים על ידי זה שהם מראים את עצמם כמה שהם מיוחדים, חכמים, גדולים, למשוך את העם אחריהם. לא, כי אנחנו נמצאים בדור האחרון, כאן המנהיג הוא הבורא שמתגלה לאט לאט. וזה מה שאנחנו צריכים לגלות, אותו.
דודי: טוב, קיבלנו פה חבילה ענקית. איך אתה מסכם בכל זאת את כל השיחה הטובה הזאת?
אתם צריכים לחשוב איך אנחנו חותכים את החומר, ואיך אנחנו מכינים אותו כדי לגלות אותו לאט לאט, בהדרגה לקהל הרחב, החילוני אני מדגיש, וכך נתקדם. לא להיכנס לעימות עם שום חוגים, אלא זה שלנו, אנחנו בעד חיבור, זה הכול. וזה גם לא סביבנו, לא סביב המנהיג הרב לייטמן, לא סביב בני ברוך, לא סביב אף אחד, ולהדגיש את זה, רק עבור החיבור. ואנחנו צריכים להסביר מה זה חיבור כמו שכתוב אצל בעל הסולם ואצל רב"ש, להביא פסוקים כאלו וכך להסביר.
בהצלחה.
דודי: תודה רבה.
(סוף השיחה)