"פרשת השבוע"

פרשת "שמות"

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.07.08 – אחרי עריכה

גיל: אנחנו בפרשת "שמות".

דרגה חדשה של התגברות האגו בתוך האדם. כשאנחנו אומרים על התורה שהיא נכתבה עבור האדם, זאת אומרת, עכשיו אנחנו עולים לדרגה חדשה. יש סך הכל חמישה ספרים.

גיל: חמישה חומשי תורה.

כן, מפני שיש לנו בתוך האגו חמש דרגות שנקראות, שורש, א', ב', ג', ד'. ובהן אנחנו גדלים עד שמגיעים לגמר התיקון של הנשמה, שבזה האדם נעשה דומה לבורא, נעשה אדם ממש.

גיל: יש לנו חמש מדרגות באגו?

כן.

גיל: זה קשור לנרנח"י?

ודאי. נרנח"י, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, עם אורות נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. גומרים את התיקון, מקבלים את כל האורות האלה, ונעשים רוחניים בכל דבר.

גיל: הגיע הזמן.

עוד לא.

גיל: לא?

בינתיים מגיעים רק לדרגה השנייה, מצרים.

גיל: אנחנו במצרים, "ואלה, שמות בני ישראל, הבאים, מצריימה".

כן. שבעים נפש.

גיל: מה חשיבות השם של בן אדם? האם שם זו הנבואה הפרטית של האדם, זו המהות שלו, החיצוניות שלו, מה זה אומר?

שם זה לא השם שנותנים לו בלידה. השם של האדם אומר על המדרגה שלו, על המצב שלו, ובכל דבר ומצב שהוא נמצא הוא מחליף את השם. כמו שאתה מתחדש מאתמול להיום בכל רגע ורגע, אז כל פעם אתה החדש נקרא שיש לך "שם" חדש. רק ברוחניות אנחנו נותנים את השמות האלה לפי השגת האלוקות. איזו התגלות קיבלת, איזה אור נכנס בך, לפי זה נקבע שמך.

גיל: אתה נולדת מיכאל?

משה מיכאל. בעצם אני נקרא על שם הסבא שלי משה, אבל ברוסיה לא רצו לקרוא לי משה, קראו לי מיכאל וכך נשארתי.

גיל: משה ברחוב ברוסיה, לא נשמע טוב?

לא נשמע טוב בפרט באותם הזמנים.

גיל: אבל אתה מרגיש שיש משהו, ששמו של בן אדם מעיד על איך שהוא פועל בחיים?

לא, ודאי שלא. האדם בונה את השם שלו.

גיל: אתה לייטמן, אתה עוסק באור.

גם את זה נתנו כנראה כשיצאנו מספרד דרך גרמניה לרוסיה במשך מאות שנות הגלות. אז כנראה בדרך הדביקו שם משפחה וזה בכלל לא שייך. אני גם לא חושב שזה שייך לאור. אבל האמת זה לא חשוב.

גיל: "וימת יוסף וכל-אחיו, וכול הדור ההוא."

כל הדור.

גיל: "ובני ישראל, פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד, ותימלא הארץ, אותם". יש בלשון הפסוק הזה מין שאט נפש כלפי ישראל, מתייחסים אליהם כאילו הם שורצים ורבים, כאילו הם חיות.

לא, הם גם שולטים, מתחילים לשלוט במצרים.

גיל: "ותימלא הארץ, אותם", כאילו המקרא עצמו קצת נגעל מעם ישראל.

נכון, בדרגה כזאת. כי במה הם עסקו? הם לקחו כל מה שקיבלו מהגילוי הקודם של אברהם, יצחק ויעקב, והתחילו לעבוד עם זה בגשמיות, במצרים.

גיל: הם לקחו את כל היתרונות מהאבות בשביל לעשות כסף במצרים.

נכון. לעשות חיים.

גיל: זו טענה ידועה כלפי יהודים בכל מקום.

זה ממש כך, זאת עבודת מצרים. ואז משך כל גלות מצרים, לאט לאט הם מגלים שבכלל הם נמצאים בגלות. בתחילה זה היה לא גלות אלא ההפך, הייתה בריחה מהרעב, עד שקם פרעה חדש וכן הלאה, עוד רחוק.

גיל: "ויקם מלך חדש, על מצריים, אשר לא ידע, את יוסף.".

כן.

גיל: פרעה שלא יודע את יוסף, מה זאת אומרת?

מתגלה באדם פתאום דעה חדשה, הרגשה חדשה, שבמה שהוא עובד ועוסק ומרביץ, בכל הכסף, הכבוד והשליטה, הוא מתחיל להרגיש שיש שליטה עליו. לא שהוא עובד ומרוויח מזה, אלא כל החיים האלה מתחילים ממש לשעבד אותו. וזה נקרא "מלך חדש", שליטה חדשה. ואני מתחיל להיות לא כל כך מרוצה מהחיים האלה למרות שיש לי כל טוב.

גיל: אני רוצה להבין, ברגע שאני לא מרוצה מהחיים שלי, נגיד, היום קמתי לא כל כך מרוצה מהחיים שלי כמו שהם נראים היום, האם זה אומר שיש לי "פרעה" חדש בתוכי?

כן, כשאתה מתחיל להרגיש שכל האגו שלך מביא אותך לעולם הזה להתעסק בכל השטויות.

גיל: הוא לא מסופק.

הוא ממש משעבד אותך.

גיל: ואני מרגיש שאני עובד את הפרעה הזה.

כן, נכון. ולא את האני שלך, את עצמך.

גיל: מה זה פרעה שלא ידע את יוסף?

האדם שהיה קשור לאיזו משימה קודמת, כבר מתחיל לאבד קשר עם הרוחניות, עם מה שהיה להם, ומדובר שם שהוא ממש נכנס לחומריות.

גיל: הסברת לי שיוסף היה מן צינור של שפע שחיבר את מצרים, את פרעה, לשפע דרך ספירת יסוד. יוסף זה יסוד.

כן.

גיל: פרעה שלא ידע את יוסף, זה אומר שאין לו את החיבור הזה.

פרעה לא מרגיש, האגו שלנו כבר לא מרגיש שיש לו משהו מהעבודה הקודמת של האדם. והאגו כלפי האדם והאדם כלפי האגו שלו מתחילים להיות בהתנגשות.

גיל: אבל זה סימן טוב, כי זה אומר שהמצב הולך להשתנות, הוא רוצה להתפתח.

נכון, זה בפרספקטיבה הרחוקה, אבל בינתיים מרגישים רע. כמו שאנחנו בעולם שלנו היום, אנחנו עוברים בדיוק אותם השלבים כמו שעברנו במצרים.

גיל: "ויצו פרעה", פרעה מצווה. לגבי העם העברי, הישראלים, "כל הבן היילוד, היאורה תשליכוהו, וכל הבת, תחייון".

כן. כלומר את הרצון לקבל, את הרצון האגואיסטי שגדל שנקרא "בת". אישה זה נקרא "חיסרון".

יש כאן תאטרון, יש כאן כמה מרכיבים. בעבודת האדם באגו שלו, שעובד את "פרעה", יש כמה דברים. קודם כל הוא עובד באגו שלו, ומתוך זה שהוא עובד יש לו פריחה בגשמיות, והאגו שלנו אומר "את זה תשאירו".

גיל: זה הבת, היא פריחה בגשמיות.

כן. ו"בן" שהוא מלשון הבנה, השגה, רוחניות והשתוקקות, "גבר" מצד ההתגברות, שמתגבר על הרצון שלו ורוצה קצת לעלות, אותם תהרוג, אותם תשחרר לַיְאוֹר.

גיל: בדרך כלל מפרשים את הפסוק הזה כגזענות. הוא לא רצה את העם היהודי, הוא לא רצה את הגברים שיתרבו, והרג את כל הזכרים.

בסיפור החיצוני זה נכון כך. בסיפור הפנימי זה האדם עם כוחות הנפש שלו - הוא, פרעה, כל כוחות הנפש שנקראים "ישראל" ו"מצרִים", אגואיסטים יותר, אגואיסטים פחות, שנמצאים תחת שליטת האגו שלו, ומה שנולד לו מכל העבודה באגו שלו שאלו בנים ובנות. האגו שלו אומר, "תעבוד כדי שיהיה לך טוב כאן, ואת הבנים, ההבנות, ההשתוקקויות מעל זה, אותם תהרוג".

גיל: אם כל זה מתרחש בתוכי, פרעה, הבנים והבנות, אז מה זה אומר?

שהאגו שלך כל הזמן דוחף אותך קדימה להרבות בעבודת הפרך הזאת, ולראות שהעבודה הזאת היא מבורכת, וכך תמשיך.

גיל: היא מספקת עוד דברים גשמיים ועוד רצונות גשמיים.

כן, וכך בלי סוף.

גיל: האגו לא רוצה את התובנות הרוחניות.

לא. בשבילו זה מביא למיתה.

גיל: "ותיקח לו תיבת גומא, ותחמרה בחמר ובזפת", היא שמה את הילד בתיבה. כולנו מכירים את סיפור משה בתיבה. מה המשמעות של התיבה, יש לזה קשר לתיבת נח?

כן. כשאין ברירה ורוצים לשמור על משהו שהוא למעלה מהגשמיות, אז לוקחים את אותו כוח שנקרא "חפץ חסד", "חסדים", "השפעה", עוטפים בו את ההתקדמות הזאת שנקראת ילד, הבנה חדשה, מאין ברירה, כי לא יודעים מה לעשות עימו הלאה, כי האגו מאוד שולט בזה.

גיל: מגוננים על התובנה החדשה הזאת בתיבה, במין קופסה שמגינה עליו מכל מה שמסביב.

כן. ובאמת, על הרצון שלנו לרוחניות, שזה התינוק הקטן הזה, בן שלשה חודשים, לא יכולים לגונן עליו יותר, אלא באיזושהי צורה לגדל אותו על ידי "פרעה" עצמו. כי הרצונות שלנו כלפי רוחניות הם קטנים מאוד, הם נקראים "נקודה שבלב". להגדיל אותם אפשר רק על פני האגו שכל הזמן גובר, כמו בהר סיני.

גיל: מה שאתה אומר פה ומהיכרותי עם הביוגרפיה של משה, זה נכון. אם משה היה ממשיך לגור אצל העברים, אצל אמא ואבא שלו, לא הייתה יציאת מצרים.

לא.

גיל: איך פרעה כזה רשע והבת שלו כזאת נחמדה? הבת שלו מצילה את משה, מאמצת אותו לבן. איך קורה כזה דבר?

אנחנו לומדים בקבלה שאין בזה משהו טוב ומשהו רע, אלא גם הקליפה נהנית מהקדושה, היא צריכה להיות מוזנת מהקדושה, לקבל משהו, פרעה במצרים ופריחת מצרים, כל הדברים האלה. וגם האדם, אתה רואה מה היהודים עושים בעולם, הכוח שיש בנו ששייך לרוחניות שנמצא ביהודים, עוזר לנו להצליח בגשמיות, בעבודת פרעה. פרעה מבין שישראל, שמשה, כל זה מביא פירות למצרים, לכן דווקא בגלל זה הוא לא רוצה לשחרר את העם אחר כך.

גיל: זה "נכס מניב" מה שנקרא.

כן. ולכן בתיה משכנעת אותו שכדאי להם להשאיר את התינוק והוא מסכים עם זה.

גיל: בתיה היא בת פרעה.

בת פרעה. בתיה זה בת י' ה'. זה משהו מאוד גדול.

גיל: זו הבת של פרעה, איך זה?

נכון, כי פרעה הוא ההפך מהבורא. האגו הוא העתקה מכל ההשפעה והאהבה של הבורא, לכן יש לנו שנאה ואת האגו שלנו. אם אנחנו רק הופכים אותו, אז אנחנו כבר מצליחים להגיע לדרגת הבורא. בלי שאני קונה את כל הנכסים של פרעה, את כל האגו שלו, את כל הרכוש, את השנאה, את כל האהבה עצמית, לא יהיה לי עם מה לעבוד.

גיל: זה יכול לשמש כדלק לעבודה הרוחנית.

כן. רק להפוך את פרעה ואז יהיה בורא.

גיל: אתה הרבה פעמים משתמש במונח "קליפה". קליפת פרעה, קליפת מצרים שהיא קליפת הרצון לקבל, פרעה הוא שיא הקליפות. אני לא מבין את זה.

קליפה היא רצון אגואיסטי, אני מתחשב רק בעצמי, ההפך ממה שהתורה אומרת "ואהבת לרעך כמוך", שרצון הזולת חייב להיות לפני רצונך. בצורה כזאת אתה מדמה את עצמך לבורא ומגיע לחיים רוחניים.

גיל: קליפה היא משהו שחוצץ בין המהות האמיתית שלי לבין הכוח העליון, האור המקיף.

כן, בדיוק זה. אם אתה הופך אותה, אז במקום זה אתה מתחיל למשוך את האור העליון, ואז אתה הופך להיות כמוהו, יחד איתו, אתם נעשים כאחד.

גיל: מצרים זה קליפה, פרעה זה קליפה.

כן. כל זה זהו תיאור של הרצון לקבל הכללי.

גיל: משה רבנו, הוא גדל כמו נסיך, נסיך מצרים.

הוא יושב על פרעה, פרעה מחזיק אותו, מלטף אותו, הוא מקבל חינוך כנסיך לכל דבר.

גיל: לא הייתה לו תפיסה של עבדות, הוא לא היה עבד, לא הייתה לו מנטליות של עבד, זה מאוד חשוב.

עד גיל ארבעים.

גיל: עד גיל ארבעים הוא היה בארמון.

כן. ואז הוא יוצא החוצה. מה זה יוצא החוצה? הוא מתחיל להכיר את המקום שבו הוא נמצא, את המצב הפנימי שלו, מתחיל לצאת ממנו, ואז הוא רואה שיש עוד איזו נטייה בחיים שנקראת "יהודים", הוא נפגש עם התופעה הזו.

גיל: "ויהי בימים ההם, ויגדל משה וייצא אל אחיו, וירא, בסבלותם, וירא איש מצרי, מכה איש עברי מאחיו".

כן. זה קורה אצלו בפְנים, זה לא שמשהו קורה מבחוץ. האדם שגדל ומתחיל להכיר את האגו שלו, הוא רואה שהאגו שלו מכה ורוצה להרוג ולהרוס את הנטייה הקטנה מאוד שיש לו לאלוהות, לרוחניות. הוא לא מסוגל להתמודד עם זה, ואז, אם הוא רוצה באמת להתקדם, הוא קם והורג אותו, את האיש המצרי שבו, זאת אומרת משהו שמפריע לו להתקדם הלאה. כי הוא כבר גדל, הוא הגיע לגיל ארבעים, זאת אומרת לגיל "בינה", הוא לא מסוגל להסכים עם זה.

גיל: היה לו קונפליקט פנימי, או כמו שקוראים לזה בפסיכולוגיה המודרנית, בעיית זהות. הוא לא ידע אם הוא מצרי, יהודי, עברי.

נכון. האדם נמצא עדיין בין האגו ובין הנטייה שלו לחפש משהו מעבר לחיים האלו.

גיל: הפתרון שלו הוא להרוג את המצרי ולהטמין אותו בחול.

נכון. מזה אנחנו מתחילים את ההתפתחות הרוחנית שלנו. אנחנו לא מסכימים שהמצרי הזה יכה בנו וישלוט על היהודי, על הרצון להתייחד עם העליון.

גיל: מה זה להטמינהו בחול?

לכסות אותו לגמרי, כמו שמכסים את הדם, מכסים את המת, לכסות אותו כך שהוא לא ידבר יותר.

גיל: שלא יבצבץ.

כן.

גיל: הוא רואה שני אנשים עברים נצים. תמיד הישראלים נלחמים בינם לבין עצמם ומלשינים על השלישי, תמיד יש מלחמת אחים כזו ביניהם.

זה דווקא בגלל שהוא בא לעשות שלום ביניהם, הוא רצה שהם לא יסתכסכו. אבל בגלל שכל אחד מהם נמצא תחת "פרעה", הם עבדים והוא לא עבד, לכן הוא רצה להציל אותם מהעבדות. כי העבדות הזאת, כשהאגו שולט על שניהם, מביאה אותם למריבה. לכן הוא אומר להם, בואו נעשה שלום, אבל הם לא מסוגלים, כי האגו, פרעה, שולט על כל אחד מהם, ולכן הם רוצים ממש להרוג אותו, כי הוא מפריע להם לממש את האגו שבכל אחד מהם.

גיל: ואם אנחנו חוזרים פנימה לתוך נפשו של משה?

האדם נמצא בספקות כאלו, שהנטיות שלו לבורא והנטיות שלו לחיים הגשמיים נמצאות במאבק והוא לא יודע איך להסתדר איתן.

גיל: עד עכשיו הוא לא ידע אם הוא יהודי או מצרי, אז הוא הרג את המצרי. עכשיו הוא כבר לא יודע מי הוא יהודי, מי רב בתוך הראש לו.

בעבודה הפנימית שלו הוא לא יודע באיזו צורה הוא יכול להתקדם עכשיו רוחנית.

גיל: הוא רואה שהוא חייב לצאת משם.

גם פרעה מאיים עליו. הם הלשינו עליו. אלו עבדי פרעה, אומנם הם כוחות שאפשר למשוך אותם לרוחניות, אבל בינתיים הם נמצאים תחת שליטת פרעה. רק משה הוא חופשי, כל היתר לא, כל היהודים נמצאים ממש בעבדות, עובדים ומרוצים מהחיים.

גיל: הוא חופשי, לוקח את הרגליים שלו והולך.

אין לו ברירה, הוא לא יכול לקחת את כל הרצונות שלו, גם הרעים ואולי גם הטובים. מספרים לנו באיזו צורה, באיזה קצב ובאיזה סדר אדם צריך לגדל את הנטיות שלו לרוחניות, כי אחרת הוא יקבור את עצמו שם בפְנים, בתוך האגו, ויישאר שם. עליו להוציא את נקודת משה ולברוח לגמרי, להתנתק מהחיים האלו, כך שהחיים הגשמיים לחוד, עבודה, משפחה וכדומה, ו"משה" שיגדל לחוד, מחוץ לזה.

גיל: כמו שאברהם עשה "לך לך", גם משה עכשיו עושה "לך לך".

כן. וגם אנחנו, כל אחד מאיתנו. יחד עם החיים הרגילים צריך להיות משהו מחוץ לזה, לגמרי ללא שום קשר, ששם אני נמצא בהתפתחות הרוחנית, ועליי ממש לעשות בתוכי מחיצה בין זה לזה.

גיל: משה נמצא ארבעים שנה בארץ מדיין אצל יתרו. הוא מתחתן שם עם ציפורה, נולד לו בן, "ויקרא את שמו גרשום: כי אמר גר הייתי, בארץ נוכרייה.".

כן.

גיל: יש הרבה מצוות שקשורות לאהבת הגר בתורה. מה משמעות הגר?

גר זה הרצון לקבל האגואיסטי שלנו שמרגיש בתוכו שהוא רוצה לתקן את עצמו. לכן הוא מחפש עזרה, על ידי איזה כוחות הוא יכול להתעלות מעל האגו שלו. הוא נמצא כבר בהכרת הרע מהחיים שלו ורוצה להתעלות מעל זה, מחפש עזרה, ואז הוא נקרא "גר".

צריכים לאהוב את ה"גר", לעזור לו להתעלות. זאת אומרת, כל הרצונות שלי, שאני בתוכי ממיין אותם ורואה שאני יכול לצרף אותם, הם נקראים "גרים", ואז אני מעלה אותם.

גיל: יש בארץ הרבה אנשים שקוראים להם גרים. עולים חדשים שלא מגיירים אותם נחשבים גרים, לערביי ישראל לפעמים קוראים גרים. האם כך גם אתה רואה אותם?

אני לא מתעסק בפוליטיקה ובקביעת המצב שלנו היום מבחינת כל הדברים האלה. כי אנחנו צריכים לגלות, אנחנו נמצאים בזמן מעבר, אנחנו לא יודעים באיזה מצב אנחנו נמצאים, אני מדבר על כלל האומה שלא מבינה בכלל מה קורה. אנחנו לא יודעים איך להמשיך, ולכן כך אנחנו מתייחסים לכל הדברים האלו. אבל אני מקווה שבקרוב נגלה גם את עשרת השבטים, וכל אחד לְמה הוא שייך.

גיל: נגלה פיזית את עשרת השבטים או נגלה בתוכנו?

גם פיזית נגלה אותם.

גיל: נגלה את אותם מיליוני יהודים?

כן, מיליארדים.

גיל: מיליארדים?

תעשה חשבון.

גיל: אין חניה פה למטה, למה אני צריך את המיליארדים האלה עכשיו שיבואו?

הם לא חייבים לבא לכאן, אלא כשכל העולם יתחיל לחזור להכרת האלוהות, אז לא נרגיש שחסר מקום.

גיל: משה היה רועה את הצאן של יתרו.

שוב אותו סיפור עם הבאר חוזר על עצמו.

גיל: כן. הוא רועה צאן, אחד הטובים, הזוהר קורא לו "רעיא מהמינא", הרועה הנאמן. יום אחד הוא מגיע למרגלות הר חורב, הר סיני, ושם נגלה אליו מחזה מדהים, הוא רואה צמח, סנה בוער שלא עוכל, הוא לא נגמר, הוא רק בוער.

התפתחות האדם, הצמיחה שלו, יכולה להביא לו אור גדול שלא נגמר. אם הוא נמצא כמו הצמח הזה, שמצד אחד הוא צמח, כלומר מתפתח, צומח וגדל, ומצד שני הוא בוער בהתפתחות הזאת, אז דרך ההתפתחות הזאת, כשהוא יוצא מהדומם לצומח, מהדממה לצמיחה, מזה מתגלה לו הכרת האלוהות.

גיל: אני לא בטוח שהבנתי את כל העניין הזה.

הרצונות שלנו שאיתם אנחנו קיימים והם מנוהלים על ידי הטבע, הם רצונות שנקראים "דומם". למה דומם? כי אנחנו פועלים איתם, הולכים איתם כמו צאן.

גיל: איזה רצונות למשל?

האגואיסטים, כל מיני רצונות, מה שאני חושב יום יום ומה שאני משתדל לבצע יום יום. רצונות שאני כבר מתחיל לקחת אותם להתפתחות הפנימית הרוחנית שלי, להכרת האלוהות, להכרת הסיבה בשביל מה אני חי, כשאני רוצה להתעלות מעל להיות סתם דומם, שיהיה מחר כמו אתמול, הם מבחינת צומח. זה ההבדל בין דומם לצומח, הצומח הוא כבר חי .

גיל: הוא שואף למעלה.

שואף למעלה. ואם הוא "בוער" בזה, זאת אומרת בשבילו אלו החיים האמיתיים, אז מתוך הרצונות האלו שצומחים מתגלה הבורא. זה סימן ברוחניות. אני לא רוצה להיכנס למה זה "אש" וכל הדברים האלה.

גיל: בהזדמנות ניכנס לזה.

יהיו לנו פרשיות כאלו שנוכל שם להוסיף.

גיל: אלוהים קורא לו מהסנה "משה משה" ומשה עונה "הנני" ואלוהים אומר לו "של נעליך, מעל רגליך". למה, מה מפריע לאלוהים נעליים? מה זה נעליים?

"נעל" זה נקרא שנועל את האדם, ו"רגליים" זה נקרא מרגלים, שהוא בודק לאן הוא הולך ובשביל מה ולמה. הדברים האלה גם טובים, ולכן נבראו באדם הנטיות האלה לבדוק, ולפנינו עוד פרשת המרגלים הידועה.

גיל: אז "של נעליך" במובן שלא יהיה פרוד, מרחק בין האדמה, בין הטבע, בין האחד?

נכון. תוציא את כל מה שעוצר אותך.

גיל: אז למה הוא לא אמר לו נגיד תתפשט, למה רק נעליים?

כי "נעליים" זה סוף, זה סיום של הדרגה שלנו. הנעליים מבטאות שעכשיו אני נותן לך הזדמנות בהכרות איתי להיות בלתי מוגבל. כי ה"רגליים", המרגלים, זה סיום המדרגה, זה סיום של כל הרצונות האגואיסטיים, האדם כאילו נועל שם את עצמו, ועכשיו הוא חופשי.

גיל: תפתח, תפתח את המנעול.

תכיר שאני הוא. זה באמת כך, ואדם שמתחיל ללמוד את חוכמת הקבלה זה מתגלה אצלו כך. אחרי זמן מה, כמה שבועות או מקסימום חודשים, הוא מקבל התגלות ראשונה, והתגלות שנייה הוא יכול לקבל אחרי עוד הרבה חודשים אחרי זה, אם לא יותר.

גיל: יעקב אבינו קיבל שתיים שלוש התגלויות בכל מאה הארבעים שנה שלו.

בסדר, הוא ואנחנו זה מידות שונות. אני אומר שהאדם שמקבל את הדברים האלה זה מעין אותה התגלות שהייתה למשה כ"סנה".

גיל: סיפור הסנה הוא אחד מהסיפורים שמרתקים אותי בתורה. קודם כל כשמשה רואה את הסנה, "ויאמר משה - אסורה נא ואראה, את המראה הגדול הזה: מדוע, לא יבער הסנה. וירא יהוה, כי סר לראות; ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה,". יש פה את הקטע שהיתה לו דרך, והוא סר מהדרך, הוא זז הצידה, הוא לא היה תפוס במחשבה שלו אלא יצא הצידה.

כל המפגש הזה הוא איך האדם מתחיל לגלות את האלוקות בפעם הראשונה ועד כמה זה עושה לו מהפכה פנימית ומייצב אותו בכיוון החדש. אני מקווה מאוד שמתוך הלימודים שלנו פתאום תגלה את זה.

גיל: אולי, למה לא? אני פותח, אני משיל את נעליי.

כן.

גיל: "ויאמר משה אל האלוהים,", זה קטע שאני לא מבין, "הנה אנוכי בא אל בני ישראל, ואמרתי להם, אלוהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם.  ויאמר אלוהים אל משה, אהיה אשר אהיה". מה זה "אהיה אשר אהיה"?

קשר, כי זו התגלות האלוקות כמו שדיברנו בתחילת השיחה שלנו של כל החמישה אורות של נרנח"י בכל החמישה כלים, כח"ב זו"ן של הנשמה שלנו.

אני זה שבונה את הכלי הזה שלך לחיים רוחניים, ואני שממלא את הכלי הזה בפְנים.

גיל: מי זה ה"אני", האני שבתוך משה?

לא, הכוח העליון אומר לאדם, עכשיו אתה מכיר אותי, אתה לא יודע מי אני ומה אני, איך אתה חושב שאתה תתגבר על כל הרצונות שלך, תביא את הטבע שלך להכרת האלוקות, תעלה לדרגה שלי? אתה תהיה כל הזמן רק אתה ואתה, אז מי תהיה אתה? יחד איתי, אהיה אשר אהיה.

גיל: אז לכל אחד, לי, לך, לצלמים פה, יש את הכוח הזה של "אהיה אשר אהיה"? יש את זה בכולנו?

בכל אדם ואדם, לא חשוב מיהו ומהו. כל אלו שיצאו מבבל, חוזרים עכשיו לאותה בבל ושם כמו שאברהם אבינו רצה לתקן את כולנו על ידי המסר שלו, על ידי השיטה שלו, כך אנחנו נהיה. זה לא תלוי בנו, אנחנו נגיע לזה שכולנו נצטרך להתייחד יחד לכלי אחד, והבורא יתגלה שם.

גיל: זאת אומרת "אהיה אשר אהיה" זה באיזשהו אופן, יהיה בסדר, תלך ותעשה את הקטעים שלך.

לא, אין קשר. מדובר על כלי אינסופי מלא באור אין סוף. כשכל הנשמות יתאחדו יחד ויתמלאו בהתגלות האלוקים השלמה, זה אותו "מעמד". זאת אומרת, אם ה"משה" שואל מי? אז הוא אומר לו "זו בעצם המדרגה העליונה שהיא "אני" ולזה אתה צריך להגיע", לכן גם מדובר כאילו בעתיד.

(סוף השיחה)