עולמות נפגשים
קבלה ומדע - 16
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 08.09.14 – אחרי עריכה
בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, אתם איתנו כאן בתכנית של "עולמות נפגשים". שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.
שלום לכולם.
בן ציון: אנחנו ממשיכים בסדרה שלנו של קבלה ומדע. אנחנו חוקרים ורוצים להבין גם את מה שאנחנו שומעים, את כל ההסברים שלך, שבעצם באים מעולם הרגש, אבל השפה היא שפה מדעית, על כוחות, כוח חיובי, כוח שלילי.
למה, זה מתנגש?
בן ציון: לא מתנגש. אנחנו רוצים ללכת אולי לפיזיקה, למקומות שבהם אנחנו מדברים רק בשפה של כוחות ובלי רגשות, כדי לנסות להבין מה קורה אצלנו בעולם הרגשי. עולות לנו הרבה מאוד שאלות ולכן הכנו כל מיני שאלות כדי לנסות להבין. בדרך כלל התלמיד המתחיל, אולי הוא מתחיל עם שכל, רוצה להבין, ואחר כך הוא צריך להרגיש ואז קשה לו להרגיש. ואנחנו הולכים לאיבוד בין שני העולמות האלה.
בעולם שלנו אנחנו חוקרים את העולם בחמישה חושים שלנו, שמרגישים אותו. ומה שמרגישים בחמישה חושים וגם במכשירים שאנחנו מוסיפים לחמישה חושים שלנו, כמו משקפיים, מיקרוסקופים, טלסקופים, מאיצי חלקיקים, כל מיני חומרים תגובתיים לבדיקות וכן הלאה, אנחנו מוסיפים לחושים שלנו רק רגישות, רק עוד הבחנות.
אבל בסופו של דבר אנחנו חוקרים את העולם שלנו, את המציאות שלי אני מרגיש בחמישה חושים. אם יחתכו לי את כל חמישה החושים, כך שאני לא שומע ולא רואה ולא מרגיש, לא בחוש מישוש, לא בשום חוש ריח ולא בחוש טעם, אני לא ארגיש כלום, כביכול גם אני לא קיים. כי כל העולם שלי וכל האני שלי, אני כלפי העולם והעולם כלפיי, מורגש כך בחמישה חושים.
החושים האלה הם חוש, זאת אומרת אני מרגיש. הרגשה זה לא מדע. אז מה אנחנו עושים, איך אנחנו אם כך בונים את המדע? מתוך זה שמרגישים. רק אנחנו לא מודעים לכך.
בן ציון: לְמה לא מודעים?
שכל המדע שלנו בנוי על הרגש. שאני מודד משהו, איך זה נופל על זה, איך זה לוחץ על זה, איך זה מפוצץ את זה וכן הלאה, אני לומד ומודד דברים אלה כלפיי. בסופו של דבר אחרי כל מכשירי המדידה עומד האדם. אני בעצמי הייתי מדען, עד שהגעתי לחכמת הקבלה, למדע אחר.
לכן המדע הוא מוגבל. למה אנחנו נמצאים עכשיו במשבר מדעי? מה קרה עם המדע? אין לנו יותר מה לגלות ביקום? החושים שלנו מוגבלים, לכן אנחנו לא יכולים לגלות. אנחנו לא יכולים יותר להרגיש תופעות חדשות, לגלות תופעות חדשות. לכן המדע, שכולו תופעה שבתוך החושים שלנו מתגלה, נמצא במשבר.
אנחנו רק לא מודעים לכך. או שהתרגלנו לחשוב שזה כך, או שאנחנו לא מבינים שזה כך. יש מין תפיסת המציאות, מה שנקרא אנתולוגיה, אנחנו חוקרים את המציאות, איך אנחנו מבינים את אותו העולם שבו קיימים. זה לא פשוט, זה לא כל כך חלק.
יוצא לנו שבאמת המדע בנוי על התפיסה של האדם, על החוקים שבהם הגוף שלנו קיים. הגוף. אני רוצה לדבר על פיזיקה, על אסטרונומיה, על ביולוגיה, בוטניקה, מה פתאום כאן האדם? אני רוצה לדבר על מה שנמצא מחוץ לאדם, בלי נגיעת האדם, על המדע הטהור.
איזה מדע טהור? איך יכול להיות דבר כזה, אם זו לא התפעלות של האדם ממה שהוא קולט שנמצא כביכול מחוץ לו, ואז הוא חוקר את זה לפי התפעלות החושים שלו?
בן ציון: נדרשת פה רגישות מאוד מאוד גדולה.
נכון. אני אגיד לך יותר מזה. כשאנחנו מגיעים עכשיו לסיום המדע, לגבול, אחרי הגבול הזה אנחנו מתחילים להרגיש שקיים מימד אחר לגמרי של תפיסה, של מחקר. אני מתחיל לגלות שכל הדברים האלה שאני מגלה, הם נמצאים בי. שכל מה שאני מגלה, היקום הגדול, כל הכוכבים, הפלנטה הזאת, האנושות, מה שאני רואה, נושם, מרגיש, מה שפועל עליי ומה שאני מפעיל, לא חשוב מה, הכל נמצא בתוכי.
עוד יותר מזה אנחנו מגלים, שהמוח שלנו לא נמצא בנו. מתוך החיים אנחנו לומדים, לפעמים חותכים לאדם חצי מהמוח, או שנחתך על ידי תאונה או משהו, הוא ממשיך לחשוב ולתפקד. איך יכול להיות? בלי חצי, בלי שלושת רבעי מוח? זאת אומרת, המוח שלנו הוא מין מודם, שמתקשר לאיזו מערכת גדולה, בלבד, ולא שיש לו אישיות בפני עצמו.
בזמן האחרון דווקא אנחנו מגלים כאלה תופעות שהן מסבירות לנו על תפיסה לא אלמנטארית כזאת, כמו שהייתה במשך אלפי שנות ההתפתחות שלנו, אלא אחרת. אנחנו נמצאים לפני מהפכה גדולה.
לכן כשהרגשתי את המוגבלות הזאת והמשכתי לחקור בשאלה, מהי מהות החיים, איפה המטריצה הגדולה הזאת שמנהלת אותנו, איפה החוקים האוניברסאליים שפועלים בכל היקום ומעליו, שמנהלים אותו, כולל החומר האפור ועוד כל מיני תופעות ודברים, נתקלתי בכאלה גבולות בפסיכולוגיה הפנימית שלנו, בתפיסה, בכל, שלא יכולתי להמשיך במדע. ועברתי לחכמת הקבלה.
ובחכמת הקבלה התחלתי פתאום לפתוח את העיניים. פתאום התחלתי להבין שכל המציאות שנמצאת מחוץ לי, כביכול, שאני עכשיו רואה ומרגיש וחי בזה, שכל המציאות הזאת בעצם נמצאת בי וזו ממש המציאות המדומה, בזה שהיא קיימת מחוץ לי. הכל תוצאה ממני. אני בתוכי בונה את העולם. ואין עולם מחוץ לי, כולל אותך ואת כל האולפן הזה וכל מה שיש מחוץ לקירות האלה. כל זה נמצא אצלי.
בן ציון: ברגש?
ברגש שלי, במוח שלי. ואז אני עובד עם זה. ולא שזה קיים מחוץ לי. ואז אני נפטר מהחושים שלי, אני כבר לא מרגיש את העולם, והעולם הזה כבר לא קיים. כלפי האחרים? אני לא יודע מה זה כלפי אחרים.
זאת אומרת, יש כאן איזה פתח לתפיסה בלתי מוגבלת, לא בחושים שלנו. אם אדם יכול לצאת מעצמו, מתוכו, ולהתחיל להרגיש את העולם, איך שהוא, בצורה אובייקטיבית, מחוץ לו, נניח שיש לו חושים נוספים, אחרים, אז הוא יראה עולם אחר לגמרי, לא מתוך חמישה החושים שלו. ולא מתוך חמישה חושים של מישהו שדומה לו, שאז כביכול העולם ייראה אולי קצת אחר, טיפה. אני מדבר על תפיסה שהיא בלתי חושית.
זו לא רגישות יתר או מורחבת, שאתה מכניס לטורבו. אלא חושים לגמרי שונים, שהם לא תלויים באדם, לא דומים לנו בכלל, חושים אובייקטיביים. יש דבר כזה או לא? בוא נבדוק. אבל אם לא, אז מה כל המדע שלנו, מה כל החיים שלנו? הכל מין סרט שמסתובב בתוכנו ונותן לנו הרגשה שיש אני, קיים, גוף, החדר הזה, ועוד מחוץ לו כל היקום וכולי. והכל כמו שכתוב בחכמת הקבלה, העולם המדומה.
בן ציון: כשרוצים להסביר איזו תופעה, אם זו תופעה רגשית או תופעה מדעית, אז יש גישה שתוקפת גם עם הרגש וגם עם השכל. למשל, אנחנו רוצים להסביר על שנאה ואהבה. כדי להבין את התופעות האלה, אתה מסביר שאלה שני כוחות, או שזה כוח אחד וקוטביות שונה. אתה מנסה לעמוד על מהי התופעה האמיתית, שהיא תופעה רגשית, בעזרת אנלוגיות מדעיות שכביכול מנותקות מרגש.
לא מנותקות. הכוחות האלה פועלים עליי ומזמינים בי כל מיני תופעות רגשיות. וכך אני עובד. זהו.
בן ציון: אז בעצם יש כוח ואחרי זה בא הרגש?
ודאי שכוח. והכוח הזה פועל עליי ומזמין בי, דרך החושים שלי, כל מיני רגשות. אם אני רוצה לעבוד עם הכוחות האלה בצורה נכונה, אז אני צריך לתרגם אותם אצלי מהרגש למדידות הנכונות. אני צריך קנה מידה, אני צריך תקן.
בן ציון: אנחנו בעצם מנסים להבין פה את השפה הזאת, שמשלבת רגש וכוחות, כדי לדעת לקרוא אותה נכון. אז לְמה הכוונה למשל כשאתה אומר, שני כוחות, שנאה ואהבה?
נניח פלוס ומינוס.
בן ציון: כן, זה מאוד שגור, מה הכוונה?
זה בטוח שטוב לדבר כך.
בן ציון: קשה לנו לברוח מהרגש לשכל. איך עושים את זה?
אני חושב שזה לא קשה. אנחנו רוצים לברוח מהרגשות שלנו, כי הם סובייקטיביים והם יכולים לטעות. אני גם משתנה מרגע לרגע, ומה שאתמול היה לי רע, היום זה טוב וההפך, אתמול אהבה והיום שנאה וכולי וכולי. אני רוצה להיות כמה שיותר מדויק. לכן חכמת הקבלה באה ועוזרת לנו לקשור את הכוחות, שהם כביכול אובייקטיביים, עם רגש שהוא כביכול סובייקטיבי.
וזו הבעיה שלך בעצם. עם זה התחלת, איך אני עובד עם שניהם בצורה כל כך חופשית? כי מדע לא יכול, הוא עובד עם צד אחד, והפסיכולוגיה עובדת מצד שני. אלה הפיזיקה והליריקה. כי אנשים מתחלקים כביכול לשני הכיוונים, אלה הולכים לליריקה, לירי, וזה הפיזי, המדעי.
אז חכמת הקבלה מקשרת בין שני הדברים האלה ואומרת שזה לא נכון וזה לא נכון. כי אנחנו צריכים לקשור, אנחנו בני אדם וגם הפיזיקה הזאת, כל המדע, בא אצלנו מתוך ההרגשה וההרגשה הזאת באה גם מתוך המדע, שניהם תלויים זה בזה.
אנחנו צריכים רק להבין את הטבע. ואז נמצא בטבע איך שני הדברים האלה, שהם הרגש שלנו והכוחות, קשורים זה לזה ומעוררים בנו את שניהם. אנחנו גם יכולים אז למדוד וגם יכולים אז להרגיש, מרגש למדידה, ממדידה לרגש, שאני יכול להיות יחד בשניהם.
זה מה שאני רוצה. ומה הבעיה? אם אני מבין טוב את הטבע שלי, האינדיבידואלי, האישי, אז אני יכול לקחת איזה חומר, ואם אני נמצא בדפרסיה, בייאוש, אני לוקח טיפה של תרופה, מיליגרמים מחומר כזה וכזה, אני יכול לעבור מדרגת דפרסיה מינוס שמונה לדרגת שמחה פלוס עשרים.
אני יכול לעשות את זה. אם רק אדע את המערכת שלי, אדע את החומר, ואוכל למדוד את זה. אם כך מה הבעיה? אני רואה איך החומר הזה פועל עלי ובאיזו מידה. ואין לי שום בעיה, זאת אומרת מצד אחד אני מרגיש, ומצד שני אני מודד.
אני גם יכול לכוון את עצמי בצורה כזאת שאני אבוא לכל התופעות שבטבע וארגיש אותן. אני יכול להגיע לכזה מדע שאני אוכל לקרב לעצמי כל תופעה ותופעה שבטבע כך שהיא תשפיע עלי, ובעצמי להיכנס להתפעלות כזאת או כזאת.
אני יכול להיות חופשי בעולם. העולם לא מחולק למדע ולרגש, העולם הוא אחד. אלא אנחנו, מחוסר התפיסה שלנו, כך מחלקים אותו. אין באדם הרבה מדעים, אין פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, בוטניקה, זה הכל הטבע. אלא אנחנו, מחוסר היכולת לתפוס את כל זה יחד, כמערכת אחת אינטגרלית, אנחנו מחלקים את המדע לחלקים. אנחנו פורסים אותו לחלקים, לחתיכות, וכל חתיכה וחתיכה לומדים לחוד.
אבל בזמן האחרון אנחנו רואים שכל המדעים האלה מתחילים להתחבר ביניהם, יש לנו כבר קשר גדול בין הדיסציפלינות, כמו בין הפיזיקה והכימיה, שהפיזיקה נכנסת לכימיה והכימיה נכנסת לפיזיקה וכן הלאה, וכך בכל דבר ודבר. אנחנו נמשכים לעולם האינטגראלי, וכשאנחנו נתחיל להשיג אותו ממש, שזו מערכת אחת, אנלוגית, שבה הכל פשוט קשור להכל, ואין שום פרט שניתן ללמוד אותו לבד, אלא רק בקשר לכולם, אם כך האדם יתייחס למדע, לטבע, לעצמו, בכלל למציאות, לא יהיו לו שום בעיות.
בן ציון: אני הייתי מסתפק בלהבין את המושג הזה של שנאה ואהבה, שני כוחות, או כוח אחד עם שני כיוונים שונים, פלוס ומינוס. הייתי רוצה להצליח לקלוט את זה ולקבל פה באמת הבנה חדשה, כי אתה כל הזמן מסביר לנו שאנחנו לא מבינים נכון את התופעות האלה, ושאנחנו לא מתייחסים אליהן נכון.
כל התופעות האלה נובעות מתנאי אחד. ששנאה זה פירוד בין החלקים, ואנחנו רואים גם בן בני אדם איך שזה קורה, ואהבה זה חיבור בין החלקים.
בן ציון: משיכה?
כן, משיכה. לכן כל המשפטים האלה של אהבה, בואו נגיע לאהבת בני אדם, לאהבה בעם, לאהבה בכל האנושות, בקיצור לחיבור, אנחנו צריכים להבין שהעולם באמת נמשך לזה. אנחנו גם רואים איך אנחנו נמשכים לזה, כי אנחנו מתחילים לגלות עד כמה שאנחנו קשורים זה לזה, רוצים או לא. עד כמה שהטבע כולו קשור בכל המישורים שלו, בכל חלקיו. עד כמה שבתורה בסופו של דבר, וגם בחוכמת הקבלה, "ואהבת לרעך כמוך", שצריכים לאהוב את כולם, לאהוב את הבריות, להגיע לאהבה, זה "כלל גדול בתורה", זאת אומרת זה כלל של כל המציאות, להגיע לאיזון, לחיבור, לדבקות, לאחדות, לאיחוד, למערכת אחת. האדם חייב לעשות את מה שתלוי בו כדי לגרום למערכת הזאת כולה להיות כאחד.
וכאן אנחנו מתחילים להבין מה צריכה לעשות החברה האנושית, לאן צריכים להיות פנינו. לחיבור, לאהבה. ואם אנחנו מתחילים לפעול לכיוון האהבה, כנגד זה אנחנו מגלים כוח שלילי, שזה הטבע שלנו, כוח השנאה. ואז אנחנו צריכים להבין בשביל מה אנחנו צריכים את השנאה, למה בטבע שכולו אחד, בא כוח השנאה ומתגלה.
והיום אנחנו כבר מבינים, שבלי השנאה אנחנו לא נמדוד את האהבה, לא נתחיל להרגיש את האהבה אלא רק על פני השנאה. אנחנו אף פעם לא יכולים להרגיש תופעה אלא כלפי תופעה כנגדה, זה כנגד זה. ואז אנחנו מבינים למה יש שנאה ואהבה, ששניהם חייבים להתקיים. ורק כששניהם אחד כלפי השני אז אנחנו יכולים להרגיש, למדוד, לשנות, להתעלות על פניהם כך שכל האנושות עולה ועולה לתפיסה האמיתית, לחיים שהם לא מוגבלים. אנחנו יוצאים למימד חדש, איפה שגם השנאה וגם האהבה קיימים בצורה פתוחה, יותר בשליטה שלנו.
כי סך הכל אנחנו צריכים להגיע לכך ששני הכוחות האלה יהיו בשליטתנו ואנחנו על ידי שניהם, כמו שתי מושכות, שנאה ואהבה, שנאה ואהבה, נוכל לכוון את עצמינו לפסגת הקיום, לפסגת הטבע, להיות ככוח העליון. ואז אנחנו יוצאים מגדרי זמן, תנועה, מקום, החיים האלה, מוות וכן הלאה.
פשוט בחיים האלה מגיעים לכזאת תפיסה. מפני שכל החיים שלנו תלויים רק בתפיסה שלנו, אז אם אנחנו משנים את התפיסה שלנו אנחנו יוצאים לחיים אחרים, לעולם אחר. הדלת פתוחה, אתה יכול להגיע לזה עכשיו, רק תחליף את תפיסתך. ואז אין שום בעיה למות, הגוף שלך, החמור שלך מת, כפי שנדמה לך ולי, ולמעשה שום דבר לא קורה, אתה סך הכל מחליף את התפיסה.
בן ציון: אתה מפרק את זה כל כך מהר, שנאה, אהבה, אתה כמו להטוטן, כך שממש אי אפשר לעצור אותך בעניין הזה.
זה המקצוע שלי, אני פרופסור לאנתולוגיה, זה חלק נכבד מהחיים שלי ואני כבר נמצא בזה בארבעים השנה האחרונות. צריכים להתעמק בזה, אבל זה מאוד מעניין, זה מוציא את האדם מהעולם הזה.
בן ציון: יש בזה הרבה פרטים והרבה שכבות, צריך לעבור שלב שלב, אי אפשר לעבור הכל בבת אחת.
בסדר, דלתי פתוחות לכולם.
בן ציון: אם ננסה שוב לבדוק את הנושא של שנאה ואהבה, אז קודם כל אם אני מבין נכון, כשאנחנו אומרים שיש שנאה בין שניים או אהבה בין שניים, זה לא שאתה שונא אותו או היא שונאת אותך, אלא יש כאן כוחות, מדובר פה על כוחות, כמו בפיזיקה.
אנחנו יכולים לצלם את כל הסצנה בין בעל ואישה, את ההתקוטטות שיש לפעמים כמו בכל משפחה. וזה צריך להיות, זה טבעי, כי דווקא על פני ההתקוטטויות הם יכולים להגדיל את האהבה, אם הם יודעים איך להתקוטט נכון זה עם זה. אז אנחנו יכולים לצלם את זה ואחר כך להעביר את זה דרך תוכנה ולראות אילו כוחות פועלים ומה קורה כאן.
בן ציון: אתה כאילו הוצאת את האנשים מהתמונה ואנחנו רואים רק כוחות.
אילו אנשים?
בן ציון: זה רק כוחות?
בטח.
בן ציון: זה כמו משחק טלוויזיה.
אלה שני גופים, שיש בתוכם קצת חומצה, אלקטרוליטיים וחשמל. מה בסך הכל יש בגוף האדם? שום דבר מלבד חומצות, אלקטרוליטיים וחשמל. זה הכל.
בן ציון: וכשאנחנו מדברים על קשר ויחס?
בין שני הגופים האלה, שכל אחד מהם צריך להיכנס לאיזון עם השני, כל אחד רוצה לדכא את השני כדי להיכנס איתו לאיזון, זאת אומרת לשלוט על השני. אז אנחנו יכולים לבדוק את זה בין הכוחות, איך אנחנו מגיעים למצב כזה שאף אחד לא ישלוט על השני לפי דעתו, לפי רצונו, אלא שיתחברו באיזון. לכן כל חוכמת הקבלה זו חוכמת האיזון, איך לאזן את כל המערכת הכללית, לא רק בין שניים. איך כל הדומם, הצומח, החי והמדבר, יכולים להגיע לאיזון הטוטאלי, שזה יקרא אצלנו בחוכמת הקבלה "גמר תיקון". לזה צריכים להגיע כולנו, זאת המטרה של כל ההתפתחות האנושית, כי האנושות חייבת להגיע לאיזון ועל ידה מגיעים לאיזון כל יתר חלקי הבריאה.
בן ציון: לקראת סיום אולי תוכל לתת לנו איזו עצה איך להבין נכון, לשמוע אותך נכון, לקרוא נכון את כל ההסברים האלה על הכוחות והרגשות.
להמשיך לצפות בערוץ 66, לבוא להרצאות היום יומיות שלי, להיכנס לקמפוס קבלה או למסלול של החינוך האינטגראלי ועוד ועוד. בכל המסלולים האלה אנחנו לומדים איך האדם יכול להגיע לאיזון, למצב הטוב ביותר, לנצחיות, לשלמות שיש בטבע, שיגלה את זה ויחיה כך.
בן ציון: מה הוא ידע, מה האנליזה שהוא יעשה?
הוא ידע הכל והוא ידע לנהל את הכל לטובתו.
בן ציון: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, תודה רבה לכם צופים יקרים ונתראה בתוכנית הבאה של "עולמות נפגשים", שלום ולהתראות.
(סוף התכנית)