תוכנית טלוויזיה עם הרב לייטמן
"שאל את המקובל"
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 12.06.08
נשים רבות בוחרות לא להביא ילדים לעולם. מה דעתך על תופעה זו? ומדוע אישה צריכה ללדת?
מתי נולד ה'? איך אני יכול להיות שותף של ה'? ולמה לאנשים אין כוחות קסם?
אורן לוי: שלום לכם צופים יקרים. אנחנו עם תוכנית נוספת של "שאל את המקובל".
שלום הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום לכולם.
אורן לוי: אני רוצה להזמין אתכם גם עכשיו להמשיך ולשלוח אלינו שאלות, דרך האתר www.kab.tv, או דרך הטלפון 1-700-509-209. אספנו הרבה מהשאלות שלכם, גם דרך האתר, גם דרך הטלפון וגם דרך הבלוג האישי של הרב לייטמן. ונפתח עם שאלתה של אפרת שמגיעה דרך הבלוג שלך, והיא כותבת כך:
הרב לייטמן: אף פעם לא התעוררה שאלה כזאת באנושות, אלא כמה שאישה הביאה ילדים זה היה נקרא "ברכה". אולם במאה העשרים עם התפתחות הטכנולוגיה, הכימיה והביולוגיה, הגענו למצב שאנחנו יכולים לווסת את הדברים האלו, שיש לנו אמצעי מניעה, שאנחנו יכולים לדעת מהו המין של התינוק שייוולד, זכר או נקבה. ובכלל התחיל בלגאן.
אבל מאיפה הכל נובע? מהאגו. האגו שגדל, ובמאה העשרים הוא קפץ, סך הכל במאה שנה האחרונות עשינו קפיצה בחיים שלנו, בטכנולוגיה, בחברה האנושית.
אורן לוי: אבל זאת התפתחות, לא?
הרב לייטמן: זאת התפתחות.
אורן לוי: פיתחנו הרבה דברים.
הרב לייטמן: נכון שמצד אחד זו התפתחות, אבל מצד שני פיתחנו כאלו אמצעים למילוי האגו, שכבר יצאנו מכל האיזון עם הטבע, במקום להתקדם עם הטבע.
אורן לוי: להביא ילדים זה "איזון עם הטבע"?
הרב לייטמן: עד המאה העשרים התקדמנו לפי האגו שלנו, אבל לא היינו כל כך חזקים לעשות בחיים שלנו כל מה שבא לנו. לא היו מכוניות.
אורן לוי: אתה מתכוון לדברים כאילו מלאכותיים?
הרב לייטמן: כן. לא היו מכוניות, מטוסים, שׂח רחוק, אינטרנט וכל הדברים שיש לנו היום.
אורן לוי: אבל אתה לא פוסל את זה?
הרב לייטמן: לא, חלילה, אני לא פוסל. לפי הרוח שלי אני אדם שמשתמש בכל הטכנולוגיות האלו.
אורן לוי: כן, אני יודע שיש לך לפּטוֹפּ.
הרב לייטמן: רק לפטופ? יש לי כל רשת האינטרנט, קִינוֹ, אודיו והכל. כי אני עצמי שייך בכל זאת לעולם המדע.
אורן לוי: אז איך זה קשור? יצאנו מעניין הגבלת הילודה בעצם.
הרב לייטמן: מצד אחד הגענו למצב שיש לנו אגו גדול מאוד, שאנחנו לא רוצים להיות שייכים לאף אחד, לא רוצים להיות כפופים, לא רוצים להיות מוגבלים, אנחנו לא רוצים להגביל את עצמנו בשום דבר. ויחד עם זאת יש לנו יכולת לעשות זאת. אדם לא רוצה ילדים, הוא לא צריך ילדים. הוא יכול להיות ביחסים עם אישה ושלא יהיו לו ילדים. לפני מאה שנה דבר כזה לא היה אפשרי כלל.
היום אפשר לא להתחתן או כן להתחתן, אלף פעמים כך וכך. בעבר היו בכל זאת שולטות הדתות בצורה נוקשה יותר. היתה גם הסכמה חברתית, אבל היום אין לזה בכלל שום גבול. ולכן פתאום אנחנו מרגישים שנמצאים במצב שאדם יצא עם הדמוקרטיה הזאת ועם החופש כביכול, שהוא לא יודע איפה נגמרים החופש והדמוקרטיה, והוא יכול לעשות כל מה שבא לו. ובאמת, למה מגבילים אותו? אין מי שיגביל. אבל כתוצאה מזה אנחנו רואים שהחברה מתחילה להיות מלאכותית מאוד.
אורן לוי: אז לדוגמא, התופעה הזאת שאישה לא רוצה להביא ילדים לעולם זה אחד מהסממנים של אותה מלאכותיות?
הרב לייטמן: כן. ואני רואה את זה לא מצד האישה ולא מצד האנשים הפרטיים שלא רוצים להתחתן, לא רוצים להביא ילדים, או לא רוצים להתחייב, אלא אני מסתכל על התוצאה מזה, האם מישהו שמח מזה, האם מישהו מאושר מזה.
בכל זאת אני סופג את המכות של הקהל, כי באים אלי המון אנשים עם כל מיני בעיות, "סופג מכות" הכוונה שאני מרגיש את המכות שהם עוברים. אז אישה שמתקרבת לגיל 50, וללא ילדים, אני מרגיש כמה שהיא בכל זאת סובלת.
זאת אומרת, האגו שלה בגילאים עשרים, שלושים עד ארבעים, עדיין עוצר אותה, אבל אחר כך היא מצטערת מאוד. ועוד לא ראיתי נשים שממש מאושרות מזה שיש להן חופש כביכול. בכל זאת החופש הזה פעם נגמר בגיל 35-40 ומתחילה הבעיה. כי בכל זאת הטבע הוא המנצח, והיא נשארת ללא ילדים, ואני לא ראיתי אישה ששמחה ומאושרת בחיים שלה כשהיא מסיימת את החיים לבד.
למרות שכאבא וכסבא אני לא אומר שעם ילדים זה הרבה נחת.
אורן לוי: אבל זה קצת יותר טבעי, אתה אומר.
הרב לייטמן: כן, זה "צער גידול בנים" מה שנקרא.
אורן לוי: אבל זה יותר טבעי?
הרב לייטמן: זה לפי הטבע, ואין מה לעשות.
אורן לוי: בדיוק על זה רציתי לשאול. אולי תוסיף משפט או שניים לסיום העניין הזה, למה באמת מצד הטבע נוח לאישה וטבעי לה להוליד?
הרב לייטמן: קודם כל אנחנו רואים גם לפי כל המחקרים עד כמה שלידה היא דבר טבעי, עד כמה שאישה סובלת, אם היא לא נמצאת בתהליך הלידה. ואפילו אם הלידה לא ממש נורמאלית, אנחנו רואים גם במקרים של לידה טבעית ואפילו של לידה קיסרית, עד כמה שטוב לה ללדת, עד כמה שהגוף שלה מתרפא ומתחזק מזה. זו פעולה שהטבע דורש, שהטבע לוקח בחשבון, שכדי שאישה תסיים את החיים שלה בצורה נורמאלית, היא צריכה להיות בתהליך הלידה, וכמה פעמים בחיים.
אורן לוי: ומבחינה רוחנית?
הרב לייטמן: מבחינה רוחנית מדובר על הנשמות. שבעצם נותנים לנשמות יכולות להתגלגל בעולם שלנו, לבצע את תפקידן להגיע לגמר התיקון. כי בגלגול מגלגול אנחנו בכל זאת עושים עבודה מסוימת בעולם, והעבודה הזאת נופלת במיוחד על הדור שלנו. כי יש עכשיו פתיחת חוכמת הקבלה לכולם, ותיקון הנשמות צריך להתבצע דווקא בדור הזה ובדור הבא. ואם אנחנו עוצרים את הדברים האלה, אז הם יבואו אלינו כמכות אחרות. בכל זאת נצטרך לממש את התיקון, ואם לא על ידי ריבוי הנשמות שבעולם הזה, שמבצעים את התהליך בגופים, אז על ידי הייסורים. ואנחנו בזה גורמים לעצמנו, ולדור הבא ודאי, צרות גדולות.
אורן לוי: אני יודע שבחוכמת הקבלה מסבירים כל דבר בתוך פנימיותו של אדם אחד. מה זה המצב הזה או התופעה הרוחנית הזאת בהתפתחות האישית של האדם, שנקרא "אישה שמולידה ילדים"? אני מניח שהוא השורש לכל התופעה הגשמית הזאת.
הרב לייטמן: נכון.
אורן לוי: מה זה במהותו?
הרב לייטמן: זה כשאדם נמצא בנשמה שלו, שכל הזמן הוא מפתח אותה ומתפתח. הנשמה מתפתחת על ידי ה"אור המחזיר למוטב" מה שנקרא, שמחזיר את הנשמה עד שורשה. וההתפתחות שלה היא מדרגה לדרגה, הנשמה צריכה לעלות מאה עשרים וחמש מדרגות, עד שהיא מגיעה למצב המושלם שלה. ואת כל מאה עשרים וחמש המדרגות האלו, הנשמה חייבת לעלות בזמן שאדם נמצא בחיים, כאן בעולם הזה, בגלגול אחד או בכמה גלגולים. אז כל פעם שהיא עולה מדרגה לדרגה זה נקרא ש"נולד מחדש", נקרא "לידה".
אורן לוי: וזה נולד מה"אישה" שבי?
הרב לייטמן: כן, מה"אישה" שבי, מהרצון האגואיסטי שבי, כשאני בכל זאת מוותר עליו, מצד אחד. ומצד שני, אני משתמש בו, ואז אני סך הכל מעלה אותו לדרגה מתוקנת יותר. ולכן זה "צער גידול בנים", לכן זה צער שמולידים, כמו שכתוב גם בתורה. אבל בצער הזה האדם זוכה לתיקונים גדולים, ובאמת בזה אנחנו כאילו מונעים מעצמנו גם התפתחות רוחנית, גם אושר רוחני, חוץ מהגשמי שכולם מכירים.
ולכן ודאי שאני רואה את התופעה הזאת, כאגו ששולט עלינו בינתיים ועוצר אותנו מהתקדמות.
אורן לוי: ברור.
השאלה הבאה מגיעה דרך האתר www.kab.tv, כותבת רונית ברוש מתל אביב.
השאלה, האם עלינו לשאוף לאהוב אנשים מאוד רעים, הורים ששברו ידיים ורגליים לילדים שלהם, בעל שהכה או רצח את אשתו, מנהיגים מושחתים? האם הרב לייטמן מסוגל לאהוב את נשמתם של אחמדיניג'אד, סטלין, היטלר? אבקש לענות לי בכנות.
הרב לייטמן: כן, כי זאת נשמה. יש הבדל בין נשמות לבין גופים. לאנשים שעושים רע או טוב בעולם אין נשמות. "נשמה" לפי ההגדרה היא "חלק אלוה ממעל".
האם בסטלין או באחמדיניג'אד יש "חלק אלוה ממעל"? "חלק אלוה ממעל" זה נקרא רצון לאהוב, רצון להשפיע, לעשות טוב לאחרים, ללא שום גבול, כמו שהבורא טוב ומיטיב לרעים ולטובים, לכולם. ואם יש לי חלק כזה, אז גם אני טוב ומיטיב לרעים ולטובים, לכולם.
אורן לוי: ואם אין לי?
הרב לייטמן: אין לך נשמה.
אורן לוי: אז איך אני צריך להתחבר אל אותו סטלין?
הרב לייטמן: האדם שבעולם הזה יש לו נקודה התחלתית, כמו טיפת זרע, שהיא עדיין לא נשמה. כמו טיפת זרע זה עדיין לא אדם, צריכים להכניס אותה למקום הנכון, המוגן, שיכול לגדל את הטיפה הזאת, ואחר כך ייצא מישהו שחי.
אותו דבר אצלנו. בכל אחד מאיתנו יש רק נקודה, היא נקראת "נקודה שבלב", שעל האדם לפתח אותה, ולפתח אותה אפשר רק על ידי האור העליון, על ידי לימוד הקבלה. והאור הזה נקרא "אור מקיף", הוא משפיע עלינו, על אותה הנקודה, ומפתח אותה, ואז היא מתנפחת ונעשית בעלת נפח. ובתוך הנפח הזה האדם מרגיש השפעה, אהבה לכולם, וזה נקרא שקיבל "חלק אלוה ממעל", זה נקרא "הנשמה".
אורן לוי: רציתי לשאול על ה"כולם" הזה. ניקח מקובל שצריך להיות ב"ואהבת לרעך כמוך" כלפי כולם. יש מולו אדם שהוא איש מאוד רע, שעשה מעשים מזוויעים, כמו הדוגמא שהיא מביאה בשאלה שלה. האם המקובל מפעיל כלפיו "ואהבת לרעך כמוך", האם הוא מסוגל?
הרב לייטמן: לא. "כלפיו" זה נקרא כלפי האגו שלו, לא כלפי הנשמה.
אורן לוי: אז כלפי מה?
הרב לייטמן: כלפי הנשמה.
אורן לוי: לא כלפי האגו שלו.
הרב לייטמן: לא כלפי האגו שלו, אלא כלפי הנשמה.
אורן לוי: כמו שהוא מוכר לנו זה נקרא "כלפי האגו שלו"?
הרב לייטמן: נכון.
אורן לוי: המעשים המזוויעים זה ה"אגו שלו"?
הרב לייטמן: כן, את החלק הזה צריכים להרוס.
אורן לוי: וכלפי הנשמה שלו הוא מסוגל?
הרב לייטמן: כלפי הנשמה צריכים לדאוג לפתח.
אורן לוי: אז המקובל אוהב או לא אוהב "את רעהו כמוהו", את האדם המזוויע הזה?
הרב לייטמן: לא האדם, אלא החלק בו שנקרא "האדם" שזה נקרא "אדמה לעליון". ה"אדם" שבתוך הדמות הזאת של האדם נקרא ה"נשמה". הנשמה שלו נקראת "אדם", והוא עצמו "בהמה". לכן כתוב "כולם כבהמות נדמו" עד שנגדֵל בכל אחד ואחד נשמה.
אורן לוי: אז האנשים שקוּפים בשביל מקובל?
הרב לייטמן: בטח. כמו שכתוב "באתי ואין איש", אין נשמות. בעולם שלנו על פני כדור הארץ הכל ריק, איפה האנשים? אין בני אדם, לצערנו יש הולכים על שתי רגליים, "בהמות". בהמות זה לא לגנאי, אלא לפי הגדרת חוכמת הקבלה. הכוונה היא האגו שהוא הפוך מהבורא, ולכן זה לא נקרא "אדם". אדם מקורו במילה "דומה" לבורא.
אורן לוי: נסכם את הדברים, אז מיהו המקובל?
הרב לייטמן: "מקובל" זה נקרא כל אחד שרכש את תכונת ההשפעה והאהבה כמו של הבורא, ואז לפי ההתאמה הזאת הוא נקרא "אדם", דומה לו.
אורן לוי: והוא מפעיל "ואהבת לרעך כמוך" כלפי הנקודה הפנימית שנמצאת בתוך כל אחד הכי זוועתי שבעולם?
הרב לייטמן: נכון, כי כלפי הנקודה הזאת הוא באמת מרגיש, שכולנו קשורים יחד למערכת אדם הראשון.
אורן לוי: ברור. בואו נעשה חצי דקה הפסקה, ומייד נמשיך עם שאלות נוספות.
(...קליפ פרסומת)
השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, שאלתה של נתניה בר שלום, בואו נשמע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: זה אמצעי, שאנשים משתמשים בו, הוא יכול להיות רפואי או לא רפואי. זאת השפעה של אדם על אדם. גם לחיות יש אותם הדברים שהם מהפנטים זה את זה. וזאת השפעה מאדם לאדם שלא שייכת לרוחניות, ודאי. אלא חלק ששייך לגוף שלנו.
למשל כשאת הולכת ברחוב, ופתאום את מרגישה שמישהו מסתכל עלייך, האם זה משהו רוחני או גשמי? גשמי. אם יש לי פתאום חרדה, ואני מרגיש שמשהו קורה במקום כלשהו, האם זה גשמי או רוחני? גשמי. יש לנו כאלו רגשות פנימיים ומפותחים.
כלב או חתול, שבעל הבית שלהם עומד למות, מרגישים את זה כמה ימים לפני, כשעדיין לא קורה לו שום דבר. חיות מרגישות שצריכה להיות רעידת אדמה, כשעדיין לא קורה שום דבר. למשל אף חיה לא נפגעה בצונאמי, כולן ברחו להרים.
האם זה משהו רוחני? לא. בתוך הגוף החי יש כוחות כאלה, רק בגלל שאנחנו מתפתחים בצורה מלאכותית, אז אנחנו מאבדים את זה.
אורן לוי: אז מאבדים את החושים האלה.
הרב לייטמן: כן, החושים נעשים כהים, הכל כבר מעורפל.
אורן לוי: כן, אני זוכר על עצמי. היתה תקופה, דרך אגב, שחייתי בדרום הודו, מנותק מהציביליזציה, בלי חשמל, בלי מים, גם בלי יותר מידי אנשים. ואחרי זמן מה, למרות שאני מושבניק מישראל, אבל שם זה מושב של שנות המאה העשרים, ובהודו זה כאילו לחזור אלף שנה אחורה. אז התחלתי ממש להרגיש דברים בטבע סביבי שלא שמתי לב אליהם קודם, הרגישות כאילו עולה.
הרב לייטמן: נכון, הרגישות עולה. ואותו דבר עם מדיטציה.
אורן לוי: והיפנוזה, שהיא שאלה?
הרב לייטמן: עם היפנוזה, ועם כל הדברים. האדם יכול להרגיש את הטבע כמו החיות. אנחנו לא מודעים עד כמה שחיות מרגישות את הטבע בצורה פנימית, כי הן חלק מהטבע. אנחנו כאילו שמנו איזה גבול, איזו חומה בינינו לבין הטבע, ולכן בשבילנו זה נראה על טבעי, על טבעי לחושים שלנו, שאיבדו את הרגישות.
אורן לוי: אז כלפי חוכמת הקבלה זה טבעי לגמרי, זה נקרא "בתוך הטבע"?
הרב לייטמן: כן. זה נקרא "בתוך הטבע", בתוך הגוף החי.
אורן לוי: ולא קשור בשום דבר לרוחניות?
הרב לייטמן: לא.
אורן לוי: דרך אגב, המקצוע שלך היה ביו קיברנטיקה.
הרב לייטמן: כן, אבל אני לא למדתי את זה.
אורן לוי: אני יודע שיש ריפוי על ידי היפנוזה.
הרב לייטמן: כן, אבל לא עסקתי בזה. אני עסקתי במערכות של גוף החי. עד כמה כל מערכת ומערכת בגופנו קשורה לכל יתר המערכות, והגוף הזה בסך הכל מחזיק את עצמו באיזון, בתוכו ועם כללות הטבע, בהומיאוסטזיס. וזה היה בשבילי בעצם מחקר, איך אנחנו יכולים לרשום את זה בנוסחאות, כך שאחר כך נבצע את הדברים האלה בכל מיני מכשירים.
אורן לוי: מפה אני מניח שהדרך היתה דווקא קרובה לקבלה. נוסחאות יש בקבלה הרבה.
הרב לייטמן: כן. מזה שלמדתי עד כמה שהגוף הזה הוא מיוחד, עד כמה שהכל נבנה בצורה נפלאה, וללא קבלה, ללא דת, וללא כלום, הייתי חוקר צעיר וללא שום קשר למשהו גבוה מזה. אבל ראיתי את הפלאים שהגוף מגלה, ועד כמה שיש בו פוטנציאל גדול, מאיפה זה ובשביל מה זה. וזה הביא אותי לחקור הלאה עד שהגעתי לחוכמת הקבלה. מצד אחד זה מנע ממני להיות רק דתי, ומצד שני זה דחף אותי להמשיך הלאה.
אורן לוי: ותגיד במשפט אחד, בשביל מה הגוף הנפלא הזה שלנו?
הרב לייטמן: רק להביא לנו דוגמאות מהחיים שלנו, ומכל מיני קשרי מערכות, כדי להגיע לפיתוח הנשמה. האדם חי רק כדי לפתח את הנקודה הזאת של הנשמה. שבכך שאנחנו פותחים אותה נקודה, היא יכולה להיפתח בנו, להתנפח לאיזשהו מקום, שבו אנחנו מרגישים את העולם הרוחני, בתוך המקום הזה. ולכן הגוף בנוי בצורה מאוד מיוחדת, אבל הכל לצורך זה.
אורן לוי: הוא כמו איזה נשא, כמו רכב שנוסעים בו כדי להגיע לאיזה מקום.
הרב לייטמן: נכון. לכן שאלתי בשביל מה כל זה קיים, ולא ראיתי את זה במחקר, שכל המערכות קיימות והכל מסתובב, זאת אומרת, ללא התחלה וללא סוף, וראיתי שהכל בנוי כדי לפתח בנו את ה"חוש השישי". קראתי לזה "החוש השישי" שזה הנשמה. וכל כוחות הגוף מכוונים לפיתוח הנשמה, על ידי האגו הגובר, על ידי המערכות שמתפתחות יותר ויותר, ובסופו של דבר נעשות מכוּונות יותר ויותר, דווקא בגסות שלהן, הן מוכנות יותר לפתח את הנשמה. ואחר כך ראיתי שכתוב בספר ה"זוהר" על הדור שלנו, "פני הדור כפני הכלב", וכולי וכולי, שדווקא הדור הזה, שבו האגו מתגבר, הוא מסוגל לפתח נשמה.
אורן לוי: אתה מדבר על הדור הזה. בוא תשמע שאלה של הדור הזה, מ-www.kab.tv, אני חושב שהיא מייצגת היום המון אנשים. כותב אורי מחיפה.
הרב לייטמן: קודם כל, הייתי אומר שכל כיתת הלימוד שנמצאת כאן, קיימת אך ורק בשביל אלו שיושבים אחרי מסך הטלוויזיה והמסכים בכלל, מסכי המחשב בכל העולם. לפי הרישום הלא מדויק שלנו, כי יש הרבה אנשים שלא רוצים להזדהות, יש לנו עד שני מיליון אנשים שלומדים יחד איתנו. לאו דווקא באותו זמן, אלא בזמנים אחרים, כי מסידני ועד סין ויפן, ואמריקה לטינית, וצפון אמריקה, ואירופה באמצע וישראל, יש שני מיליון אנשים בערך, ואני מניח שהרבה יותר. וכולם נמצאים בלימוד בכל מיני שעות, בחלק מהשיעורים, או בכל השיעורים. ודווקא בגלל האנשים האלו ובשבילם אנחנו קיימים. כי מי שנמצא כאן בקבוצה שלנו, אלה אנשים שמפתחים את התוכן, אנשים שכותבים, אנשים שמצלמים, כאן בעצם משרד הפרסום שלנו.
אורן לוי: כשאנחנו אומרים רק "כאן", נבהיר למי שאולי לא מכיר, אנחנו מדברים על "כאן", מרכז "בני ברוך" שבו נמצא בית "קבלה לעם" בישראל, בפתח תקווה, שבו לומדים כל יום משלוש עד שש בבוקר מאות אנשים, שיושבים פיסית מולך.
הרב לייטמן: כן. אבל צריכים אולי לעשות על זה סרט ולהראות. יש כאן מסכי טלוויזיה גדולים על כל הקירות. וכשאנחנו יושבים כאן, בערך מאתיים חמישים עד שלוש מאות גברים בלילה, אנחנו רואים על מסכי הטלוויזיה כל מיני קבוצות ואנשים פרטיים שלומדים מכל העולם. גם כל מה שאנחנו מלמדים מתורגם מיד בשבע שפות.
אורן לוי: כן, באון ליין.
הרב לייטמן: באון ליין ובתרגום סימולטאני, שגם הוא נשלח יחד עם התמונה. זאת אומרת, לומדים איתנו כל מיני אנשים, והם הם בעצם העיקר בשבילנו, מפני שחוכמת הקבלה צריכה להתפשט בכל העולם. כי העולם כבר צריך להגיע לתיקון, אחרת המכות והצרות האלה ממש יורדות לעולם הזה, כמו שבטח כבר שמעת מהלימוד שלנו.
אורן לוי: ואיך אתה כמקובל מרגיש את האנשים האלה?
הרב לייטמן: אני מרגיש אותם באותה מידה שאני מרגיש את אלו שנמצאים כאן. כבר דיברנו על הקשר בין הנשמות.
אורן לוי: נכון.
הרב לייטמן: אנחנו צריכים להרגיש את הנקודות האלה, את הרצונות של כולם, שרוצים לעלות למעלה מהעולם הזה, להתחבר יחד באותו מבנה של "אדם הראשון". ברגע שנרגיש שאותו מבנה קיים, שהוא נפשית קרוב, כמו שמרגישים אנשים קרובים, שמחוברים בפנים זה לזה. אם נרגיש את זה כך ועוד הרבה יותר מזה, אז נגלה בקשר בינינו, את העולם הרוחני, את הבורא, את הכוח העליון ששורה בינינו. הוא מתגלה רק בינינו, בקשר בינינו. ובזה אנחנו עולים כבר לדרגה הרוחנית בחיים האלו. לכן , העיקר בשבילי הוא להיות בקשר עם כל האנשים שצופים בנו ושומעים, ולא חשוב איפה הם נמצאים, העיקר להרגיש שאנחנו כל יום ויום מתחברים יותר ויותר לאותה מערכת "אדם".
אורן לוי: כשאתה מלמד שיעור, אתה כאילו משדר אליהם?
הרב לייטמן: ודאי, כל הזמן, לאותה המערכת. אני עובד עליה, היא העיקר בשבילי. אלא למי? לאדם עצמו, לגוף הגשמי, אין לי מה לשדר, אני משדר לנקודה הפנימית שלו. ואני מרגיש וחושב שהרבה אנשים, גם מהקבוצה שיושבת כאן, וגם בעולם, מתחילים להרגיש את זה. אנחנו גם מתאספים יחד בכל מיני פורומים שלנו, בקונגרסים, באסיפות בינלאומיות. ואנחנו מזמינים גם אתכם להשתתף, בקונגרס הבא שלנו, שיהיה בישראל בפברואר 2009, ואז תראו שמגיעים ארבעת אלפים עד חמשת אלפים איש מכל העולם, ואלה רק נציגים מאותם מיליונים שלומדים יחד איתנו.
וזו כמעט תחילת האנושות החדשה, כך אני רואה זאת. ובאמת בזה אנחנו נותנים לכל אחד בעולם הזדמנות להתחבר לרוחניות, לבורא. מעל הדתות, מעל האמונות, מעל הפערים והמנטאליות שיש בינינו. ורואים עד כמה שזה עובד חזק, עד כמה שאנשים מרגישים שהם קשורים וקרובים זה לזה, למרות שהם שונים מאוד, ועד כמה שמפסיקים עם האנטישמיות, עם השנאה זה לזה ולישראל. אני מזמין אתכם לחוויה הזאת, לראות ולהרגיש זאת, ממש אין מילים.
אורן לוי: איזה מסר אתה יכול לתת, במשפט או שניים, שייתן כוח ודחיפה קדימה לכל האנשים שיושבים וצופים בנו?
הרב לייטמן: אני חושב שאנחנו צריכים להבין, שכעם ישראל יש לנו מסר לכל העולם, ואנחנו צריכים לממש אותו, שזה להיות "אור לגויים". שקודם כל אנחנו נהיה אור ואחר כך נפנה לגויים. שאור זה נקרא "ישראל", ו"גויים" הם אלו שאנחנו צריכים להביא להם את האור. וכל עוד לא נגיע למצב הזה, הם יחייבו אותנו בשנאה שלהם, ולצערנו הבורא ידחוף אותנו לזה בכל מיני מכות ולחצים קשים. אז נבין שיש לנו מסר גדול ואנחנו חייבים לממש אותו.
אורן לוי: יש לנו דקה לשאלה אחרונה, שואלת סמדר דרך www.kab.tv.
אורן לוי: יש לנו ממש חצי דקה.
הרב לייטמן: האור העליון, השפע שממלא את הנשמה, נקרא "אוכל" אליה.
אורן לוי: ואיך אוכלים?
הרב לייטמן: על ידי כך שפותחים את הנשמה. איך פותחים את הנשמה? באהבה לאחרים, הנשמה נפתחת ומקבלת את השפע. כמה שאדם רוצה לאהוב את האחרים, כך הוא מתמלא.
אורן לוי: וזה טעים?
הרב לייטמן: זה האוכל לנשמה. הוא כולל את כל הטעמים שיש בעולם.
אורן לוי: מה זאת אומרת?
הרב לייטמן: כי האור העליון, הוא הכלל של כל הטעמים.
אורן לוי: לכן כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'"?
הרב לייטמן: בדיוק. והוא גם נקרא כך, "אור הטעמים" שמתפשט בתוך הנשמה.
אורן לוי: אני מאוד מודה לך הרב לייטמן. הסתיים החלק הראשון של התוכנית שלנו. אני מזמין את מי שיש לו אינטרנט לבוא איתנו לשלושים דקות נוספות. שידור חוזר מחר בבוקר. עד אז שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(...קליפ פרסומת)
(סיום החלק ששודר בטלוויזיה)
(התחלת החלק שהועבר באינטרנט)
אורן לוי: אנחנו ממשיכים עם שאלות נוספות. השאלה הבאה מגיעה דרך הבלוג שלך, וכותבת לך אמא.
הרב לייטמן: זה טוב.
אורן לוי: שהוא רואה שהם יותר חזקים?
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: לַמה זה טוב?
הרב לייטמן: זה ידחוף אותו להתפתח. כשראיתי אנשים חזקים יותר, או חכמים יותר, או מצליחים יותר, ויש לי אגו גדול, אז "קנאת סופרים תרבה חוכמה".
אורן לוי: אז מה להגיד לילד כשהוא בוכה נגיד.
הרב לייטמן: לא לבכות. צריכים רק לחזק ולהגיד לו "אתה יכול, אתה מסוגל", וכך לדחוף אותו ולעזור לו. אבל לא לעצור ולא להרגיע אותו. ההפך, שיפַתח את האגו שלו הלאה. לַמה הוא צריך לעצור את עצמו? כל הדחפים האלו הם דברים טובים, הם ניתנים לנו כדי שנתקדם. אדם לא צריך להגביל את עצמו, להיות עניו, לא לרצות כלום, לשבת ולחכות, ומה שיקרה, יקרה. לַמה?
האגו בכל זאת מפַתח ומחייב אותנו לעבוד. אז צריכים רק לנווט אותו, צריכים לתת לאדם חינוך, לתת לו את כל האמצעים כדי שישתמש באגו שלו לדברים הטובים, אבל שיגיע להישגים, לַמה לא? שיתפתח, שיהיה מדען, שיהיה גדול, שיהיה גם בריא פיסית, שיהיה איש מפותח, מכובד. אנחנו צריכים לראות באדם כמצליח. לַמה לא?
אורן לוי: ואיפה בכל ההצלחות האלה, נכנס עניין ה"אהבה לזולת" שעליה אתה מדבר?
הרב לייטמן: זה חלק מזה, אבל קודם כל אנחנו מדברים על ילדים קטנים.
אורן לוי: כן.
הרב לייטמן: אז קודם כל לתת לו הכל כדי שהוא יתפתח, ולא להגביל אותו ולהגיד, "לא נורא, אל תסתכל עליהם", כי אמא רוצה כאילו להכניס אותו חזרה לחיתולים, וזה לא טוב. כי אם יש לו רצון להיות כמוהם, אז יש לתת לו הזדמנות, ללמד אותו, לדחוף אותו לזה, "כן, תממש את מה שיש לך". זה לא טוב אם אדם עוצר את עצמו, כי זה יוצא אחר כך גם מבחינה פסיכולוגית ופיסית כלחצים פנימיים, הגורמים לכל מיני בעיות. ההפך, שיממש את עצמו. זה נכון לגילאים הקטנים. עם הגילאים הגדולים, כבר מתחילים לדבר על מימוש עצמי פנימי, לבדוק בשביל מה האדם חי? האם כדאי לו להתפתח לכיוון זה או לכיוון אחר, שזה זמני ומקרי, וכן הלאה. שיש עוד מטרות, ועל האדם לשקול האם הוא יכול לקחת גם זה וגם זה יחד.
אורן לוי: עכשיו אני רוצה לקחת את זה למקום של מבוגרים. נעזוב רגע את עולם הילדים. אמרת שלא טוב שאדם מגביל את עצמו. ולהיות מצליח, זה טוב, לממש את עצמי, להצליח.
הרב לייטמן: אנחנו ממשיכים לדבר כך גם לגברים, אבל בצורה ביקורתית יותר. מה זה נקרא בשבילו "להצליח". האם להרוויח עוד מיליון, האם להיות מוצלח בעוד משהו, לרמות אחרים, מהי ההצלחה, במה אדם מודד אותה. וחוץ מזה, האם היא נצחית או האם היא נגמרת אחרי כמה רגעים, ושוב האדם צריך לרוץ אחרי הצלחה אחרת, וכך כל החיים, עד שמתעייף ומת?
ואז אנחנו פשוט מעלים את האדם לדרגת חשבון גבוה יותר, שיעשה חשבון האם כדאי או לא. גם לילד אמא אומרת אותו דבר, אבל למבוגר אנחנו כבר פותחים את האופקים, כי הוא כבר מסוגל לראות את תחילת החיים ואת סופם. וכאן אנחנו פונים אליו ואומרים, שיש מטרה שהיא נצחית והוא יכול להגיע לנצח בחיי חיותו בעולם הזה.
אורן לוי: אז בעיניך, אדם שמסתפק בכל ההצלחות של העולם הזה, זה כסף קטן בשבילך?
הרב לייטמן: לא, זה הפסד גדול, זה לא כסף קטן. זה הפסד גדול בשבילו, כי הוא סותם לעצמו את היכולת להגיע לנצחיות. יש לאדם מזל גדול שהוא לא יודע מתי הוא מת.
אורן לוי: לַמה?
הרב לייטמן: כי אם הייתי יודע שבעוד שבע שנים, ארבעה חודשים ושעתיים ועוד כמה רגעים אני מת, אז הייתי חי כבר עם סטופר.
אורן לוי: נראה לי שהיית בדיכאון כבר מהיום.
הרב לייטמן: כן. והייתי מרגיש שנשאר לי עוד פחות, ועוד פחות, ועוד פחות זמן לחיות. אדם לא מרגיש שנשאר לו עוד פחות, כי אז זה היה עוצר אותו מלהתפתח נכון. לכן לא שאנחנו מפחידים שעוד מעט החיים נגמרים. ההפך, אנחנו אומרים, שאדם יכול להרוויח הרבה יותר ממה שיש לו כאן. הוא ימשיך לחיות כאן, אבל חוץ מהחיים האלו הוא יכול לגעת עכשיו בנצחיות, להזדהות עם הנשמה, להרגיש את זרימת החיים נצחית, שלימה, יחד עם מה שיש כאן. כמה שיש, זה בסדר, הקבלה לא עוצרת את האדם מכל התענוגים של העולם הזה, היא רק אומרת לו, שיתעלה עוד קצת. הבורא רוצה לפתוח לפניו עולם שלם, עולם ומלואו, ואדם מסתפק במשהו מאוד ילדותי וקטן.
אורן לוי: זה נשמע לי כאילו שהמקובלים הם רואי חשבון, אבל חשבון כולל כאילו.
הרב לייטמן: נכון. ולכן הייתי אומר שהאגו המפותח הגדול, הוא במקובלים, אבל הוא גם מנוצל טוב.
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלתה של עטרה מקרית חיים, היא שואלת דרך www.kab.tv והיא שואלת כך.
הרב לייטמן: נראה ילדותי מצד הגברים. אבל זה באמת כך.
אורן לוי: לַמה?
הרב לייטמן: לא מן הסתם כתוב לאברהם "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה".
אורן לוי: אז לַמה, לַמה זה כך?
הרב לייטמן: כי הגבר הוא נושא התיקון במיוחד. והאישה מכינה את הכל לתיקון. בלי אישה, אנחנו לא יכולים להמשיך מדור לדור. איך היינו ממשיכים? אין אישה, אין דור הבא.
אורן לוי: ברור.
הרב לייטמן: זה ברור? זה לא כל כך ברור.
אורן לוי: אבל גם אם אין גבר אין דור הבא.
הרב לייטמן: כן, אבל האישה היא שמולידה, היא שעושה את הפעולה עצמה, את הלידה ואת כל הטיפול בילדים, היא מגדלת, היא מכינה את האנושות לתיקונים. היא מקבלת טיפה מהגבר, טיפת זרע, ואחר כך מהטיפה הזאת היא מכינה אדם גדול, שעומד בתחילת החיים שלו, ויכול להמשיך הלאה את החיים שלו, ואז תלוי בו איך הוא עובר את החיים.
אורן לוי: נכון.
הרב לייטמן: הכל בא על חשבון האישה, ולכן אפשר להגיד שבזה היא החלק העיקרי שבבריאה. כי כל ההכנה הזאת היא הדבר העיקרי, הבסיסי. ואחר כך הבעיה היא, שבמיוחד הגברים צריכים לעשות את התיקונים. ולצערנו האישה עושה את החלק שלה, יש לה גם חלק ברוחניות חוץ מזה, אבל הדבר העיקרי שבחיים האלו, היא עושה. אבל הגברים, אחר כך, במקום לקחת את הגופים האלו ולתקן אותם, הם מקלקלים. ולכן העולם שלנו מקולקל בגלל הגברים.
אורן לוי: הוא יתוקן בגלל הנשים.
הרב לייטמן: הוא מתקדם בגלל הנשים.
אורן לוי: האם אתה מסכים שיש לגברים משהו מובנה בתוכם, שתמיד הוא חייב להראות שהוא יותר חכם מהאישה, ותמיד היא תהיה צודקת, וחוזר חלילה, וכך כל החיים?
הרב לייטמן: נכון. זה באמת כך, עד שבאים להשלמה זה לזה בהתפתחות הרוחנית.
אורן לוי: אבל עוד לפני ההשלמה. לַמה זה כך, לַמה הגברים תמיד מרגישים שהם יודעים יותר טוב מהנשים?
הרב לייטמן: זה נובע משורש נשמה. ששורש הנשמה של הגבר בא מכוח ההשפעה, אבל מקולקל בנו, ולכן הגברים חושבים שהם יודעים איך להשפיע, שהם יודעים מה לעשות, איך לבצע ואיך לצאת. מה שאין כן באישה, שורש הנשמה שלה הוא מרצון לקבל, למלא את עצמה, ואז בחיים שלנו זה בא בצורה מקולקלת כך, שהיא נמצאת וכאילו מחכה עד שתקבל את המילוי. ובהתפתחות הרוחנית זה מתחיל להיתָּקן ולהתחבר יחד. בגשמיות אנחנו כאילו נמצאים בניגוד זה לזה, וברוחניות אנחנו לא יכולים להתפתח בניגוד, אלא חייבים להשלים זה את זה.
ולכן בכל אחד ואחד יש חלק גברי וחלק נשי. וגם בהתפתחות שלנו כאנושות לקראת הרוחניות, פתאום מתחילים לגלות שבלי החלק הנשי, קבוצת הגברים לא מסוגלת. אנחנו נמצאים היום בתחילת התיקון, ובלי החלק הנשי אנחנו לא מסוגלים להתקדם לתיקון הכללי שבכל אנושות. ועוד יותר מזה, בעצם דווקא הנשים מגיעות להרגשת הנחיצות בתיקון הנשמה, וזה הבסיס להתקדמות הנכונה.
אורן לוי: למה אמרו לאברהם לשמוע לשרה בכל דבר? למה יש את מה שהיא תארה כאן, שאישה היא כאילו יותר שקטה, לא עושה רוח כמו הגברים, אבל כאילו יש לה יותר חוכמת חיים?
הרב לייטמן: כי היא יותר קשורה לטבע, והגבר מנותק מהטבע. הגבר הוא יותר בדמיונות, ובכל מיני משחקים שלו, שהם קצת עולים מעל הקרקע. ואישה היא קשורה לקרקע, קשורה לטבע, ולכן כל מה שהיא אומרת, הוא יותר קרוב לחוקי הטבע. ואנחנו נמצאים במערכות הטבע. אז אם גבר יעשה את הפעולות שלו, כשהוא רוצה לקפוץ, להשיג ולעשות, לפי העצות של האישה, אז הוא יצליח.
אורן לוי: בואו נעשה חצי דקה הפסקה, ומיד נמשיך עם דברים נוספים.
(... קליפ פרסומת)
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלתה של עדי, והיא בת עשרים ושתיים. היא כותבת לך דרך הבלוג.
העולם הזה פשוט חשוך. מה זו בגרות בקבלה?
הרב לייטמן: לצערנו, בזמן האחרון אנחנו מקבלים יותר ויותר תגובות כאלו מהדור הצעיר. שלא רוצה לצאת לחיים הפרטיים שלו, העצמאיים כאילו, כי הוא רואה שהעולם לא מפרגן. מה לעשות? אני חושב שאדם צריך להתרומם מעט מעל החיים האלו, לראות אותם כהזדמנות להתפתחות נדירה, מיוחדת, רוחנית. ואז בשבילו, כשהוא מסתכל נכון על החיים, הוא פתאום יכול לזהות את ההזדמנות, אמנם אי אפשר בלי ללמוד את חוכמת הקבלה, אבל יש היום הרבה ספרים שלנו, שמסבירים זאת בצורה קלה יחסית ומובנת לכולם.
אם אנחנו מתחילים להתייחס לחיים כמו אל הזדמנות לרכוש משהו גדול, כדאי לצאת לחיות. אבל אם אדם יוצא, וכמו שהיא אומרת, חושך, אין שום תענוגים, כולם סובלים, מפילים עליו אחריות על כל דבר, האדם לא רוצה. וכאן הבעיה, מצד אחד. ומצד שני, זאת לא בעיה.
אנחנו צריכים להבין, שהחיים שלנו סוף סוף מסודרים בצורה כזאת, שבגמר ההתפתחות האגואיסטית שלנו, אנחנו מגיעים לאותה השאלה: "בשביל מה לי לחיות?", "מה הטעם בחיי?". כמו שאומרים המקובלים, שפתיחת חוכמת הקבלה לבן אדם באה מתוך השאלה הזאת. ולכן השאלה יפה, וממנה רק צריכים לחפש בשביל מה כדאי לחיות.
אם אדם כבר מתחיל לחשוב, "אני חי, אין ברירה. בשביל מה כדאי?", אז בטוח שהוא מגיע לחוכמת הקבלה. ואז כבר הכל נפתח לפניו. כשיש מטרה נעלה, מטרה מהירה, מֵאור אין סוף, ואדם שמתחיל לעשות אפילו צעדים ראשונים לקראת זה, רואה מה נפתח לפניו, הוא מתחיל להרגיש לא רק שכדאי לו לחיות, הוא מתחיל להודות על מה שקורה לו.
אורן לוי: אם אני מבין, יש פה איזה "הפוך על הפוך". העולם הזה נראה ליותר ויותר אנשים כמשעמם, חשוך, לא מושך, אין לאן לרוץ. ואז אתה אומר, בואו תראו מה אומרת חוכמת הקבלה על מטרת החיים, שנמצאת מעל העולם החשוך והקטן הזה שלא מושך אתכם. ודווקא הראייה של המטרה הגבוהה והמושלמת שהיא מאוד מושכת, תיתן לכם גם כוח להתקיים פה בפשטות, כמו כולם.
הרב לייטמן: אתה זוכר איך כתוב, איך הבורא מביא את האדם לבחירה ולשלימות? בתוך העולם החשוך, הוא מתחיל להאיר לו.
אורן לוי: קרן אור מרחוק מנצנצת.
רב: כן. מתוך העננים השחורים, מגיעה לאדם קרן אור, ואדם מתחיל להרגיש שיש לו בשביל מה לחיות.
אורן לוי: בוא נעבור לעוד שאלה, גם בכיוון דומה. כותבת בקי עזריאל דרך kab.tv.www
הרב לייטמן: בת עשר זה בסדר גמור. יש ילדים ששואלים את זה מגיל שש, שבע. שאלה מאוד רצינית. אנחנו חושבים שהשאלה ילדותית, ועוד מעט תישַכַּח. זה לא נכון. ומה לענות לה? אסור לנו לשקר. אמא חייבת ללמוד לענות בעצמה.
אורן לוי: מה לענות?
הרב לייטמן: אדם בא לעולם כדי לפתוח את הנשמה שלו בתוך הגוף. הגוף יתקיים, כך או כך הוא יחיה. לא חשוב באיזו צורה ובאיזה מקום, אם במלזיה או כאן או באירופה או באמריקה. בכל מקום שאדם נמצא, איך שהוא, ומי שהוא, יש לו הזדמנות לפתֵח את הנשמה, את החלק הנצחי. ובזמן שהוא נמצא בחיים האלו, עליו להתייחד עם החלק הנצחי הזה, ולהמשיך את החיים שלו לנצח.
כאילו יש כאן שני מישורים. אדם חי במישור הגשמי, זה בטוח. הגוף שלו יחיה כמו בהמה, ואדם צריך לדאוג לו בצורה מינימאלית, כדי שיחיה. אבל יחד עם זאת האדם יכול לעלות לרמה השנייה של החיים, הנצחית. ואז הוא ממשיך איתה כל הזמן. ואפילו שכאן הוא גומר אחרי שבעים, שמונים שנה, הוא ממשיך עם החיים הרוחניים שלו הלאה, לאין גבול.
אורן לוי: הרבה פעמים שמעתי מאנשים, שהמושג של "רמה נצחית" או "לחיות לנצח", דווקא מרתיע אותם.
הרב לייטמן: גם כך וגם כך אנחנו נמצאים בזה, רק ללא ידיעה, ללא ודאות, כמו טיפת זרע. אנחנו צריכים לפתח את עצמנו, אז פתאום נפתַחים לאדם חיים חדשים, רוחניים, מלאים אור, מלאים תענוג, מלאים מילוי, ממש מלאים. אז בשביל מה לאדם להתעסק יומיום בכל מיני דברים, ולא להרגיש שיש מזה תועלת? כתוב, "בעל כורחך אתה חי". אנשים כבר חייבים לענות לעצמם. הייאוש הוא מחלה מספר אחת בכל העולם. אז זאת בעצם השאלה "בשביל מה אני חי?", שמתעוררת ללא תשובה. היום זאת מכה לאנושות.
אורן לוי: אז למה המושג "נצח" מפחיד אנשים?
הרב לייטמן: אז יותר טוב שאדם ישכח את עצמו?
אורן לוי: לא. זה לא נשמע להם כדבר טוב. קודם כל, זה מוזר להגיד "לחיות לנצח".
הרב לייטמן: כי הם חושבים שאלה אותם חיים כמו החיים האלו, ועוד לנצח!
אורן לוי: זאת אומרת, תקועים עם הבאסה של היום, אבל לנצח.
הרב לייטמן: כן, נכון.
אורן לוי: אז על מה אתה מדבר כשאתה מדבר "לנֵצח"?
הרב לייטמן: אני מדבר על הרמה הרוחנית, שיטעמו קצת. "טעמו וראו כי טוב ה'", מה שנקרא. שיטעמו את טיפת החיים הרוחניים האלו, שהם ללא הגבלה. אנחנו לא מבינים, אנחנו מוגבלים בתוך חמישה חושים. אנחנו נמצאים תמיד בלחצים, תמיד רצים אחרי משהו, תמיד מישהו מכין לנו משהו לא נעים.
ודווקא כשמתרוממים לרמה הרוחנית, אדם מרגיש ששם יש שלווה, מנוחה. המושג "אינסופי" הוא בלתי גבולי, זאת אומרת, אדם לא מוגבל, הוא מרגיש שהוא נמצא במימד ללא גבול. שזה במקצת כמו שאנחנו מרגישים בילדות, שהכל פתוח, הכל שלי, הכל ללא גבול, כל העולם מאיר לי. אז לא כדאי?!
אורן לוי: כדאי.
הרב לייטמן: שייפַתח.
אורן לוי: בוא נראה מה עכשיו. יש לנו פה שאלה ממרדכי מבאר שבע דרך kab.tv.www.
קשה לי עם העובדה שאני והעולם כולו ניעַלֵם יום אחד. מה יקרה למודעות שלי? היא גשמית, היא תיקבר עם הגוף שלי? אם הזיכרון מאוחסן במוח, אז מה הטעם בלימוד כל הדברים הללו, אם במוות המוח מת?
הרב לייטמן: נכון. כל החיים שלנו הם רק כדי לפתח את הנשמה, ולהרגיש בתוך הנשמה חיים רוחניים. והגוף שלנו קיים ויש לו זכות קיום אך ורק מפני שבזכותו, כשאנחנו קיימים בו, אנחנו יחד עם זה יכולים לפתח נשמה, שהיא לגמרי "חלק אלוה ממעל", שהיא לא קשורה לגוף, היא לא נמצאת בגוף שלנו.
אז לגוף שלנו יש זכות קיום, מפני שכל עוד האדם חי בו יש לו אפשרות בחירה חופשית, לפתח את הנשמה. וזה כל הייעוד של הגוף.
אורן לוי: אז מה אתה ממליץ למרדכי, שבאות לו מחשבות על המוות?
הרב לייטמן: זה טוב מאוד. אבל שיפתח אותן הלאה, למה הוא נעצר? אז לא כדאי לחיות, אדם נמצא בייאוש, הוא ישכח את עצמו, ייקח תרופה, או יעשן גרְאַס או משהו, או שילך לבלבל את המוח שלו בכל מיני דברים, רק לא להיות קשור לחיים. זו גם בריחה, שאחר כך משלמים עליה הרבה יותר ביוקר.
ולכן אני ממליץ לחשוב על זה אבל בצורה יותר מתקדמת, יותר מטרתית. החיים האלה הם הזדמנות להגיע לחיים נצחיים, אבל נצחיים מלאים אור, ואז מרגישים בהם ערך גדול. תִראה עד כמה כל האנשים שלומדים אצלנו אוהבים את החיים האלה, ורוצים להשתמש בכל רגע, כי הם רואים את המטרה. אם אדם מרגיש את המטרה, רואה אותה, מזהה מרחוק, רואה שהוא מתקדם אליה והיא כל הזמן נפתחת ומתקרבת, אז יש לו אור בעיניים, והוא מלא כל יום בהתרוממות.
ובאמת, כמו שאני זוכר איך חיפשתי לפני שמצאתי קבלה, הרגשתי שהחיים באמת גרועים ממוות. ואני מזהה זאת בהרבה אנשים שפונים אלי. אז נתקדם עוד טיפה, ותרגיש שלפניך אור.
אורן לוי: בו נצא לחצי דקה הפסקה, ומיד נמשיך עם שאלות נוספות.
(... קליפ פרסומת)
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלתו של דניאל בן תשע, והוא כותב דרך האתר kab.tv.www. שלוש שאלות יש לדניאל בן התשע.
הרב לייטמן: מתי נולד ה'? מתי שנולד אדם. אין ה' ללא אדם, ואין אדם ללא ה'. כי "אדם" זה נקרא הנשמה שלנו. ברגע שאנחנו מרגישים את פתיחת הנשמה, פתאום אדם מרגיש שנפתח משהו, אז בו, במה שמרגיש בתוך הנשמה, הוא מרגיש ה'. זה נקרא "ה'". מחוץ לזה אין ה'. אין בורא ללא נברא, זה כחוק.
אורן לוי: "איך אני יכול להיות שותף של ה'?"
הרב לייטמן: כשיהיו לך אותם הכוחות ואותן הפעולות כמו לה', אז תהיה שותף שלו.
אורן לוי: אילו כוחות יש לו?
הרב לייטמן: לה' יש רק כוח אחד, להשפיע טוב לכולם. ואם תעשה אותו דבר, אז תהיה כמו ה', ולפי ההשתוות עימו תרגיש אותו.
אורן לוי: "למה לאנשים אין כוחות קסם?"
הרב לייטמן: זה נקרא "כוחות קסם". יהיו לך כוחות קסם. אתה תרגיש בזה בלתי מוגבל. הבעיה שלנו, שאנחנו מרגישים את עצמנו מוגבלים מפני שאנחנו רוצים למלא את עצמנו, "תביא, תביא". לגנוב מכל הצדדים, לקחת, לרמות, וכן הלאה. ולכן אדם מוגבל, כי גם אחרים מגבילים אותו, הם לא רוצים לתת.
אורן לוי: כולם רוצים לקחת.
הרב לייטמן: כן, מי מפרגן? וכשאדם יוצא מההגבלה שלו, ודווקא פונה לאחרים ורוצה לתת להם, בזה אף אחד לא מפריע לו.
אורן לוי: בטח, תיתן לי. למה, מי יפריע לך?
הרב לייטמן: אבל יש חוכמת הקבלה, שמסבירה איך לעשות זאת. שזה לא פשוט. גם הבורא, "ה'", נותן לכולם, אבל אנחנו לא מרגישים שהוא נותן. אנחנו מרגישים את העולם הזה דווקא לא משמח.
אז צריכים לראות את זה, צריכים ללמוד באיזו צורה הוא נותן כך שנוכל לקבל ממנו. אנחנו לא מקבלים ממנו. לא מרגישים אותו, ולא מקבלים ממנו כלום. הכוח העצום, "הטוב ומטיב", מוכן למלא אותנו ולתת לנו הכל, חיים נצחיים, אור נצחי שימלא אותנו. ואנחנו לא מקבלים שום דבר מזה, אנחנו לא יודעים לקבל. לכן ישנה חוכמת ה"קבלה", איך לקבל מהה'. ואז אדם ירגיש שהוא שותף שלו, כי הוא רוצה לתת ואדם יקבל.
אורן לוי: "למה לאנשים אין כוחות קסם?"
הרב לייטמן: אז יהיה לך כוח קסם. אתה תקבל הכל, בשביל מה אתה צריך יותר מזה? אין. אין שאלה, ואין כלום חוץ מזה.
אורן לוי: אתה גם נותן? אמרת קודם שאתה תיתן לכולם, אתה לא מוגבל.
הרב לייטמן: אם תרצה להיות כה', אז תתחיל לקבל ממנו.
אורן לוי: ואז יהיה לך מה לתת?
הרב לייטמן: ובזה אתה תיתן לו תענוג, בכך שאתה מקבל ממנו.
אורן לוי: וזה קסם?
הרב לייטמן: זה הקסם הכי גדול. כי מה זה "קסם"? "קסם" זה נקרא דברים לא רגילים. שאדם יכול להתעלות מעל הטבע המוגבל הזה, ולעשות הכל ללא הגבלה. זה בדיוק מה שקורה.
אורן לוי: אז אלה היו השאלות של דניאל. נעבור לשאלה של שרה מאזור הצפון. היא כותבת דרך kab.tv.www.
הרב לייטמן: בהתנהגות יום יום אדם ממש לא צריך לשנות בו כלום. רצוי שלא לשנות, ולהיות בעיני כולם כרגיל. ממש להתנהג עם כולם רגיל. אני אדם רגיל, ומתנהג לפי מה שנהוג בחברה, אחרת יחשבו שאני במשהו לא בסדר. ובאמת, מצד אחד כלום לא צריך להשתנות, פחות או יותר להיות יותר טוב, יותר נוח לכולם.
ומצד שני בעצם, כל הטיפול של האדם, כל השינוי שלו, הוא שינוי פנימי. הוא מתפתח, ואחרי מה שהוא רואה כאן, הוא מתחיל להרגיש שיש כוחות שפועלים, שיש כוחות שיורדים לעולם הזה. שהם מפעילים את האנשים, ומפעילים אותו. וכשהוא מתחיל להתייחס אחרת לאנשים ולעולם, הוא מתחיל להרגיש שהוא נמצא עם הכוחות האלו באיזו שותפות. עד שמגלה כוח עליון שמקיף ופותח את כל העולם בשבילו, ואז הוא רואה את כל האנשים מחוברים לזה, הוא רואה מערכת אחת. וזה ממלא אותו, זה נותן לו אופקים. הוא מתחיל להבין ולהרגיש את הכל.
אורן לוי: תודה הרב לייטמן, הזמן שלנו הסתיים.
תודה לכם שהייתם איתנו, ועד הפעם הבאה שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(סוף התוכנית)