"מקובלים כותבים"
תוכנית 25.02.13 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן.
התחדשות ולידה
בהשתתפות: בן ציון גירץ
-
בנצי: שלום לכם צופים יקרים, אנחנו אתכם שוב בתכנית "מקובלים כותבים", שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.
שלום לכולם.
בנצי: היום נדבר על חודש ניסן. חודש ניסן הוא חודש מיוחד מאוד, חודש בסימן התחדשות ולידה. השמות לחודשים ניתנו על ידינו בדרך כלל, לאחר שחזרנו מבבל. בהמשך התוכנית אנחנו נסביר למה חודש ניסן נקרא "ניסן" לפי בעל הסולם.
מקור השם הוא במילה האכדית "ניסן" או במשמעו "ניצן" שפריחתו באביב, "ניצנים נראו בארץ". גם לראש השנה האשורי קוראים "ריש ניסאנו", כלומר הראשון, הניצן הראשון, חודש ניסן. וכתוב ש"בניסן נברא העולם, בניסן נולדו האבות, בניסן מתו האבות, בפסח נולד יצחק וגם העצים התחילו לתת פרי". כל הדברים הטובים קורים בניסן. מה הקשר בין כאלה אירועים משמעותיים, קוסמולוגיים, פנימיים, לחודש ניסן? מדוע מציינים שזה דווקא בחודש כזה או אחר? איזה קשר יש פה בין מעגל השנה, העונות של השנה, לבין כל מיני תהליכים היסטוריים או אחרים?
אנחנו לא מתחשבים בתהליכים היסטוריים או אחרים. אפילו אם לא הייתה מערכת השמש, הירח וכדור הארץ, וזה היה קורה בצורה אחרת, זה בכלל לא שייך האחד לשני. אלא אנחנו מדברים על תהליכים שנמצאים למעלה מזמן ומקום. זה לא על פני כדור הארץ, ולא לפי סיבובי כדור הארץ סביב הירח, השמש, או סביב עצמו. אנחנו לא מדברים כאן על תהליך קוסמולוגי, אלא על תהליך של כוחות שפועלים למעלה מהעולם החומרי, הדומם, הצומח, החי, ואפילו למעלה מהיקום שלנו. הכוחות האלו משתנים, ואותו הכוח שהיה מעורר את החיים בצורה אגואיסטית, מתחלף לכוח אלטרואיסטי. הכוח שהיה עובד כולו בלקבל לעצמו, וכמה שיותר לעצמו, מתחיל עכשיו לעבוד בצורה אחרת, עד כמה שיכול לתת ולהשפיע לזולת.
לכן נולדות ומתות כאן כל מיני פעולות, יותר מכוח ההשפעה ויותר מכוח הקבלה, ובשילוב שנקרא "אבות". אברהם, יצחק ויעקב, שהם ימין, שמאל והקו האמצעי, בפעולה של השפעה בשילוב כזה או אחר של הכוחות האלו, קבלה והשפעה יחד. שני הכוחות האלו פועלים במציאות, ואין כלל חוץ משניים, פלוס מינוס, חום קור, ואקום ולחץ, ועוד. הכל מחולק בין שני הכוחות האלו. ביסודו של כל כוח נמצא הרצון, רצון ליהנות זהו חומר הבריאה. אפשר לתאר את זה אולי, כמו תא גזע שהוא לא זה ולא זה, אלא רצון.
בנצי: יסוד בלבד.
כן, לא טוב ולא רע, לא לעצמו ולא לאחרים, לכלום, הוא רק חומר. אבל כשהחומר הזה עובד תחת כוונה, אז הוא הופך להיות רצון לקבל לעצמו, או רצון להשפיע לזולת. ואז החומר הזה עובד בשני כיוונים, הוא יכול להיות בלקבל לעצמו, ויכול להיות בלהשפיע לזולת . העולם שנתפס במודעות שלנו, הוא כולו מהחומר לקבל לעצמו, הדומם, הצומח, החי, בני האדם, לא חשוב מה ומי, כולם נמצאים רק ברצון ליהנות לעצמם. מה שאני רואה ועושה, וכל מה שקורה לי מכל הצדדים, זה אך ורק איך אני נהנה בעצמי. ואני לא מסוגל לחשוב אחרת, למרות שנראה לי שאני הולך ותורם ומקריב את עצמי, זה בכל זאת מפני שיש לי בזה איזה רווח, אפילו שאני לא יודע איזה.
מה שאין כן, יש צורה אחרת של השימוש ברצון ליהנות, בזה שאני נותן. אנחנו לא מבינים מה זה, כי כל הנתינה שלנו היא גם קבלה סמויה. כמו שאני נותן לתינוק שלי, למישהו, למשהו, או שאני מפחד, או שנעים לי, אבל אני תמיד נותן כי יש לי מזה סיפוק עצמי, באיזו דרך אלטרנטיבית זה חוזר אלי.
בנצי: מה הבעיה עם זה?
זו לא בעיה, אלא שאנחנו צריכים על פי התוכנית הכללית של הטבע, להתפתח בכוח האגואיסטי, זאת אומרת, ברצון לקבל לעצמו כל הזמן. כך התפתחנו בחברה האנושית ובנינו הכל, משפחה, תרבות, חינוך, מדע, טכנולוגיה, כל מה שיש לנו, הכל בתוך הכוח הזה של הרצון ליהנות לעצמו שבכל אחד. ופתאום אנחנו מגיעים למצב שיש בו משבר, שאנחנו לא יכולים להתקיים בו יותר. כל המערכת הפיננסית, התרבות, החינוך, כל מה שיש הולך, נשבר ונגמר. ואין שום רצון וסיכוי אפילו להתקיים. ואז מגיעה לנו רק האפשרות הבאה, שהיא לעלות לשימוש בכוח הבא. זאת אומרת, במקום לחיות, ולהתקיים ברצון לעצמו, להתקיים ברצון של השפעה לזולת.
בנצי: אז מה זה חודש ניסן, כוח כלשהו?
חודש ניסן הוא המעבר, לכן זה חודש של חיים חדשים, שבו הכל מתחדש והוא החודש הראשון.
בנצי: מה הכוונה ב"חיים חדשים"?
בחיים חדשים, אנחנו עוזבים את הפרדיגמה הישנה, שהכל היה לטובת עצמי מכל הצדדים, ועכשיו אני מחפש איך לחיות אחרת, בנתינה, בהשפעה, בהתחשבות בזולת. תמיד רק מחוצה לי, ללא חשבון לעצמי. זה בלתי אפשרי, ולכן המעבַר מהגישה הישנה לחיים, לגישה החדשה, נקרא "נס", כי אנחנו מקבלים כאן תוכנה חדשה ואחרת של קיום. איך זה קורה? אף אחד לא יודע, אבל אנחנו חייבים להתקרב לזה. אם נעשה צעדים אפילו קטנטנים לקראת זה, בכך שנלמד, נחנך את עצמנו, נלך לקראת זה, נחשוב על זה, נהפוך את המעבר הזה למעבַר קל, יפה ונעים.
בנצי: יש שאלה, "האם הנס והגאולה באים דרך הטבע או לא?", יש לזה תשובה?
בחלקו מתלבש בטבע, ובחלקו למעלה מהטבע. ההכנה שלנו היא בדרך הטבע, ואחר כך רואים שאנחנו צריכים כאן איזו קפיצה, צעקה, לאגור בתוכנו איזה לחץ מיוחד שעל ידו אנחנו מזמינים כוח נוסף, מיוחד שמקפיץ אותנו. יש כאן מדרגה כזו שאנחנו לא מסוגלים לקפוץ מעליה, כי אנחנו נמצאים בטבע שלנו ועדיין לא בטבע השני. ועל הפער בין שתי צורות הטבע האלו, אנחנו לא יכולים לעלות בעצמנו, אלא לרצות מצידנו שזה יקרה. ואז, כמו שאני נמצא למשל מול גנראטור חזק, אני מתקדם אליו במינוס שלי, ואני מזמין ממנו את ניצוץ הפלוס, ואז, בצורה כזאת יש קצר.
בנצי: אז אני יכול למשוך איזו השראה?
כן, אתה יכול למשוך השראה, אם יש לך רצון. בלי ההשראה הזאת אתה לא יכול לעלות.
בנצי: אז אני צריך לייצר מטען נגדי או משהו נגדי?
וודאי, זה נקרא חיסרון, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות.
בנצי: אבל הרי האגו בעצמו הוא נגד כל ההשפעה והאהבה.
אתה בעצמך חייב ליצור רצון למקום החדש, למצב החדש, ויש מתח כזה, הרצון הזה שאתה מעורר בתוך האגו שלך, שכאילו זה סותר את זה. אתה נמצא באגו ואתה שונא אותו ודוחה אותו, דורס אותו, לא רוצה אותו, ואתה רוצה כבר להיות בהשפעה.
בנצי: אבל למה אני צריך לשנוא את האגו? למה לא מספיק שהאגו הופך להיות למשהו גדול, ומכוחות הטבע, הפלוס מתחיל למשוך את המינוס?
לא, זה חייב להיות ברצון שלך, הכל מתבצע ברצון.
בנצי: בחודש ניסן גם העץ מצמיח את הפרי, גם זה מהרצון שלו?
כן, זה נקרא "פירות" שאנחנו מקבלים מכל המאמצים שלנו.
בנצי: אבל אנחנו רואים שהעצים נותנים את הפרי שלהם באופן קבוע דווקא בחודש ניסן, למרות שהצמיחה התחילה עוד בחודש שבט, בט"ו בשבט.
כן, כי אתה מתחיל להתכונן הרבה קודם. בעצם במשך כל ההיסטוריה התכוננת ליציאת מצרים. עד לתקופה שלנו, אנחנו עשינו דרך ארוכה מאוד. אם מדברים על עַם ישראל, אז כבר לפני 3500 שנה התחלנו את הדרך הזאת מבבל העתיקה עם אברהם, ורק עכשיו אנחנו מגיעים ליישום.
בנצי: אז חודש ניסן נחשב לראש חודשים?
כן.
בנצי: למה בחרו בו להיות ראש החודשים ולא כמו שציינת למשל מאז שיצאנו מבבל? דווקא חודש ניסן נחשב להתחלה של ישראל?
כי זו ההתחלה של החיים החדשים ברצון להשפיע.
בנצי: ומה שלפני זה לא נחשב?
קודם הכל היה הכנה, היינו בגלות של הרצון לקבל, עד כמה שהכרנו בו שזו גלות, עד כמה שראינו בו את הכרת הרע, שבלתי אפשרי לסבול אותו. עד שהגענו למצב שעכשיו אנחנו דורשים חיים חדשים, ומקבלים את הכוח החדש. זה נקרא שהגענו לפרי הטוב.
בנצי: כל האירועים המיוחדים האלה שקורים בחודש ניסן ובחודשים האחרים, מאוד אופייניים לעם ישראל, אני לא מכיר עמים אחרים שיש להם חלוקה כזאת.
וודאי, אין באף אומה אחרת דבר כזה. כולם לקחו מאיתנו את הסימנים החיצוניים, אבל את הפנימיות אף אחד לא לקח.
בנצי: אבל אתה אומר פה שיש תהליכים גלובליים שקורים בחודשים האלה, תהליכים מיוחדים. אז מה המיוחד בישראל שיש להם את החודשים האלה, והם מציינים את זה כל פעם? זאת אומרת, יש לזה איזו משמעות מעבר למסורת?
כן, זו משמעות פשוטה, שבחודש ניסן אנחנו צריכים לממֵש את הסמל של חודש ניסן.
בנצי: זאת אומרת, שיש פה תהליך מתמשך?
לא הייתי אומר שהוא מתמשך, הוא נמשך כל ההיסטוריה עד שהגיע לימינו. אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה חדשה בשנת 2013, ואנחנו צריכים לממש אותה. אנחנו באמת מוכנים כבר לכך, האנושות התחילה להכיר שכל העולם נמצא במשבר גלובלי. ועם כל ההצטיינות שלנו בחיים החומריים, הגענו למשבר גדול מאוד. האדם מיואש מכל החיים, אנשים לא רוצים לחיות, מתאבדים, נמצאים בסמים וכולי, אנחנו רואים שאין לנו ברירה, אנחנו כאילו צריכים להחליף את החיים. ובעיקר המשבר הזה הפיננסי, הכלכלי, שממש גומר אותנו, ואם לא נחליף את היחס של האחד לשני עוד מעט, כשחצי עולם כבר גווע מרעב והחצי השני לא יודע מה לעשות עם הכסף, ויש כאלה פערים נוראים, אז לְמה זה יביא?
בנצי: הבאת אותנו לאיזו נקודת משבר כזאת, ונראה איך אנחנו פותרים את המשבר הזה.
פותרים אותו פשוט מאוד. צריכים לשנות את האדם.
בנצי: אני רוצה להשוות את חודש ניסן לחודש אדר. בחודש אדר יש לנו את נס פורים, אז היו צומות ואירוע מאוד מיוחד. פה, בחודש ניסן, שהוא חודש של שמחה ולידה והתחדשות, אין צומות, אין תעניות, אז איך בחודש ניסן אפשר להביא לכזאת התפתחות חיובית, בלי כל הפעולות האלו של תעניות וצומות, כל השינויים האלה, איך עושים את ההתחדשות הזאת בטוב?
גם כאן יש משהו מהצום, אסור לך להשתמש בחמץ, אסור לך להשתמש ביצר הרע שנקרא חמץ, ברצון לקבל. אתה צריך להשתמש רק ברצון להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, שזו דרגת הבינה, חפץ חסד, שנקרא "מצה". וכל דבר שיש בו קצת מהאגו, מהרצון לקבל, אסור לך. זה נקרא שאתה קופץ ממנו, שאתה עולה ממנו לדרגה יותר גבוהה. זה מסמל איזו התנזרות מסתם תענוגים, אבל לא צומות. חוץ מצומות, תפילות ודאי שכן, ו"יאנחו בני ישראל מעבודה", יש צעקות, ואז הם מקבלים מלמעלה עזרה, בעצמם ודאי שלא.
זאת אומרת, הם עושים גם כאן אותה העבודה כמו בפורים. ביום הכיפורים התנזרנו מהכל, והתפללנו. בפורים היינו בשלושה ימי הגבלה, ותפילות. בפסח אנחנו מתנזרים מהחמץ, שזה נקרא היצר הרע, ומתפללים. תפילות יש תמיד, אלו בקשות לכוח חדש, רק שתלוי באילו תנאים אתה מבקש את הכוח החדש. בפסח אתה כבר מוכן להשתמש בכוח ההשפעה. לכן אתה אומר, אני לא אוכל את זה ואת זה, אסור לי זה וזה, אני לא רוצה שיהיה לי קשר עם זה וזה. ואני מבקש, תן לי כוח להשתמש רק בזה, רק ברצון להשפיע. ואז אתה מקבל אותו.
בנצי: כתוב שכשישראל יצאו ממצרים, הם לקחו איתם כלי כסף וזהב, והבורא אומר למצרים, תנו להם את הכלים. איך אפשר להסביר את זה שהם לוקחים איתם לדרך את הכלים של המצרים? הרי הם צריכים לעזוב את המצרים, מה זה הכלים האלה שהם לוקחים איתם?
כן, הם לא לוקחים את המצרים, הם לוקחים רק את הכלים, כמו בפורים.
בנצי: בפורים היינו צריכים להשמיד לגמרי את המן.
יש את אזני המן, זה נקרא "כיסי המן". איך אנחנו משתמשים בכיסים שלו? אנחנו משתמשים בכלים שלו, רק לא משתמשים בכוונה שלו בעל מנת לקבל.
בנצי: בראש שלו.
בראש. אבל בגוף שלו כן. נניח לעומת עשיו.
בנצי: עמלק.
כן. מה שאין כן כאן בפסח, אנחנו משתמשים רק ברצון להשפיע, לא לקבל. אנחנו מבקשים שיהיה לנו כוח להבדיל בין שני הרצונות האלה, ואנחנו מבקשים שנשתמש בכוונת ההשפעה, ברצון להשפיע. אז יש לנו אותה עבודה, כמו בפסח, בפורים, ביום הכיפורים, בששת ימי המעשה בשבוע וביום השבת. זה תמיד אותו דבר, אותה המגמה, להשתמש באותם הרצונות שבהם אתה יכול להשפיע טוב לזולת, להתרומם מהאינטרס העצמי. זה כל מה שיש לנו בכל התורה, ובכלל בכל הטבע, לעבור מהמצב הזה למצב אחר, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, משנאת אחים לאהבת הזולת.
בנצי: התחלת לדבר על שנאה, והייתי רוצה להקריא קטע קצר שבו בעל הסולם מסביר איך הגענו לשם ניסן, יש פה גם משחק מילים, ואני רוצה שאתה תעזור לנו להבין בדיוק את המעבר הזה. בעל הסולם באגרת י"ד כותב כך. "החדש הזה לכם ראש חדשים. פירוש, במצרים היה נקרא החדש סיון ע"ד שאמרו ז"ל בהר סיני, שמשם ירדה שנאה, כמו כללות עבודה קשה שבמצרים נקרא סיון, כמו שנאן, כלומר, שנאה שלנו כנ"ל, על דרך "אותה אתם מבקשים", וכל ההתאמצות שלהם רק למחוק האותיות, מפני ששנאו אותם. ודו"ק.
ובאור הגאולה, כשזכו לאלפי שנאן, נעשה החדוש (החודש) הזה, לראש וראשון, ובמקום סיון, נצטרפו האותיות לניסן. כלומר, נסים שעמנו."
השנאה, והר סיני, וכל הרצון לקבל האגואיסטי הגדול, אם הם מצטברים יחד, והאדם לא יודע מה לעשות עמם, הוא מגיע לדרישה לנס. ואז מתחיל בחיים חדשים, ראש חודש.
בנצי: אז ניסן זה לא רק נס, אלא זה גם בא משנאה?
כן, ודאי שבלי שנאה בלי ההרגשה שאין לך ברירה, אתה לא יכול להגיע לנס. אתה חייב להכיר שאתה נמצא בכוח רע כל כך אדיר, שרק נס יכול לעזור לך, רק הכוח כנגדו. ואז אתה מזמין את כוח ההשפעה כנגד כוח הקבלה.
בנצי: אז השנאה היא תנאי לנס?
כן, אבל כשאתה שונא את הטבע שלך. לכן פרעה שהתחיל לגלות את עצמו "קירב את בני ישראל לאבינו שבשמיים", זה נקרא שהוא עזר להם לצאת משליטתו, כי פתח את עצמו וגילה את עצמו כרע. עכשיו המשבר שלנו מגלה את עצמו כרע, כי אין לנו, אז אנחנו מתחילים לשנוא אותו.
בנצי: אבל הוא לא "בועט" אותנו החוצה.
הוא לא מראה בינתיים לאן אנחנו יכולים לברוח, אבל הוא כבר לוחץ עלינו ואנחנו רואים שכל הטכנולוגיות וכן הלאה, לא מביאים לנו טוב. אנחנו נכנסים רק ליותר חובות בבנק, ליותר בעיות ובלגן. מה שאוכלים ומה שנושמים זה לא בריא, ובסך הכל אנחנו רואים שהטכנולוגיה שלנו בשילוב עם האגו שלנו מביאים לנו רעל גדול. זאת אומרת, שאם היינו מחליפים את האגו שלנו להשפעה טובה לזולת, תתאר לעצמך איך היינו יכולים להשתמש בכל ההישגים שלנו, במדע ובטכניקה, איזה עולם יפה היינו יכולים לבנות. יש כל כך הרבה גילויים בעולם שמסתירים אותם מאיתנו, בני האדם. למה? כי הם לא יתנו למישהו להרוויח מאיתנו. יש תרופות, שיכולות לעשות אותך בריא במאה אחוז. ולמה מחזיקים אותנו כך? כדי להרוויח כל חודש מהתרופות.
בנצי: זה הרע. אבל מתי מתחילה להיוולד שנאה, שבהצטברות שנאה כל כך גדולה, אנחנו מגיעים לנס, לניסן?
כשאתה מתחיל לשנוא את הטבע שלך, שמביא אותך למצבים נוראים, ואתה רואה שאתה חייב להחליף אותו, אחרת תגיע למצב "אויבי איש יושבי ביתו".
בנצי: אז עם הרע מגיעה גם השנאה, או שאלו שני תהליכים נפרדים?
רע ושנאה מגיעים מהכרת הרע של האגו שלנו, שמביא אותנו לחיים כל כך רעים.
בנצי: בעל הסולם נתן פה פירוש פנימי למילה ניסן, לחודש ניסן. התחלנו את התכנית מכך שהמילה "ניסן" מגיעה מהשפה האשורית, השפה האכדית.
נס.
בנצי: לא, בעל הסולם הסביר את זה מתוך איזו פנימיות כלשהי, ולא מתוך שם שמגיע מתרבות מסוימת. שהמילה ניסן באה מאיזו שנאה שהופכת לנס. איך להתייחס למשמעות של השמות האלה? יש להם משמעות של תהליך פנימי, ומזה אנחנו מגיעים לשמות האלה, או שאנחנו פשוט ירשנו את השמות האלה מתרבויות שונות? כי מאוד הופתעתי פתאום למצוא את ההסבר הזה של בעל הסולם.
שזה בא מאיזו שפה זרה?
בנצי: לא, הפוך, שבאמת המילה ניסן היא לא ירושה תרבותית מעמים שחיו באותו אזור.
ואם זה ירושה תרבותית, אז למה זה שייך לנו? זה עוד יותר מפתיע.
בנצי: לא שייך. פשוט אימצנו.
למה? מה זאת אומרת "אימצנו"? הרי כל מה שיש לנו בא משורשים רוחניים. איך אנחנו רוכשים את המילה מהאכדים? היה עם כזה עתיק, והיו הרבה עמים כאלה ושבטים קטנים. אז מה, אנחנו רכשנו מהם? יש לנו גם הרבה שמות יווניים, גם בזוהר. אז איך אתה משתמש בהם? יוונית, היא בכלל משהו בזוי. מפני שזה לא חשוב מאיזו שפה, כי כל השפות באות ממקור אחד, ולא בא לאדם סתם בראש לעשות איזו שפה ולהתחיל לדבר בה, אלא זה בא מהטבע האגואיסטי שלו. ולכן אנחנו יכולים להשתמש גם בכל מיני הצורות כאלו.
בנצי: ולמצוא בהן משמעויות נוספות?
כן. איך ההורים של האדם הראשון קראו לו "אדם"? מפני שהוא היה סמל להתחלה חדשה באנושות. יש כאן אדם רגיל, שפתאום חושב להיות דומה לבורא. מישהו אמר "הר המוריה", שהוא לגמרי לא שייך למשהו מיוחד, או שקראו ל"הר הזיתים" כך הרבה לפני שבני ישראל באו לשם. פשוט ההר הזה היה נוח וטוב לגידול זיתים, אז מישהו התחיל לקרוא לו "הר הזיתים". ולא שזה בא מהתורה, אלא מהטבע. כך מתגלים באדם שמות וכינויים והתנהגויות כאלו. זה בא מהרצון לקבל שלנו, וודאי שהוא מנוהל על פני אותו הטבע שנקרא א-לוהים.
בנצי: אנחנו לקראת סיום. "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל". ודרך אגב, שמתי לב שבכל המכתבים של בעל הסולם והשיחות שלו ב"שמעתי" ניסן הוא הכי נפוץ. הרבה מאמרים נכתבו בחודש ניסן , יש לזה סיבה מיוחדת?
בטח, פסח הוא המקור לכל העבודה שלנו, לכל ההתפתחות שלנו.
בנצי: זאת אומרת, שלניסן יש באמת משמעות.
זו התחלה של הכל, וריכוז של כל העבודה הרוחנית.
בנצי: בעל הסולם אומר, ""בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל", כלומר, "שהיה הוה" מתיחדים בפי שנים כאחד, כי רואה את אחוריו, כמו את פניו, ואל יהיו לכם לפלא". אז מה באמת צפוי לנו בחודש ניסן 2013, איך להסתכל עליו?
צריך להסתכל על חודש ניסן כגאולה השלמה. אין לנו מה לעשות, אנחנו רואים כבר שכל האנושות מיואשת, המשבר מתרחב, ארץ ישראל ועם ישראל דורשים, צריכים, וממש נחוצה להם התחדשות. וההתחדשות יכולה להיות רק רוחנית, היא לא יכולה להיות גשמית. אנחנו רואים שאנחנו נמצאים במצב אנוש, מכל הבחינות, ואנחנו חייבים נס.
בנצי: על מה לשים לב עכשיו?
על החיבור בין בני האדם, הוא זה שיביא לנו נס. זה נקרא יציאת מצרים, כשאנחנו יוצאים מכל כוחות הפרודא ומתחברים בינינו.
בנצי: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, תודה רבה לכם צופים יקרים, ונתראה בתכנית הבאה של "מקובלים כותבים". שלום ולהתראות.
(סוף התכנית)