מאה ימים
מצמרר לחשוב מה עובר על החטופים במחילות בעזה, את המצב האפל שבו הם נמצאים כבר מאה ימים ארוכים בחוסר ודאות. התקווה היא שהם נאחזים בכוח העליון ומרגישים איך הוא שומר עליהם, כמו שכתוב "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים".
גם עלינו לעשות כאן אותם מאמצים כבירים בליבנו עבורם. להגביר תפילות בשבילם, לפנות לבורא ולבקש חיבור בינינו ואיתם. להתחנן לפניו שיתקרב אליהם עוד יותר, ושגם אנחנו נתקרב אליהם במחשבה ונחיה איתם בלב אחד, שלא ירגישו לבד.
לטובת ביטחונם של החטופים ושל החיילים שנלחמים כבר מאה ימים, עלינו להישמר מאוד: לא לתת לקולות מפלגים לקחת מאיתנו את האחדות - הכוח היחיד שיש לנו. לא להקשיב לכוחות רעים שרוצים לשבור אותנו!
כל אחד מאיתנו צריך לפחד שאם הוא הולך לדבר רע על אדם אחר מישראל, כאילו הלך להרוג את אחיו, את הוריו, את הקרובים לו ביותר. ולהיפך, לדעת שאם הוא מסתכל על האנשים שהוא חי בקרבם, בבניין, ברחוב, בכל מקום ומקום, ומפגין אהבה אליהם, מוכן להגן עליהם מכל רע, אז עם ישראל חי ושלם, ושומר על שלום בניו ובנותיו באשר הם שם.