עולמות נפגשים

קבלה ומדע - 25

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 12.12.14 - אחרי עריכה

בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, אתם איתנו בתכנית של "עולמות נפגשים", שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.

שלום לכולם.

בן ציון: בסדרה קבלה ומדע, אנחנו רוצים לברר ולפתוח את הגישה המדעית של חכמת הקבלה, ואנחנו עושים את זה לפעמים בהשוואה למדע של היום.

אין גישה אחרת לחכמת הקבלה.

בן ציון: הבאנו כמה שאלות של פיזיקאים ואנשים שמתעניינים במדע פופולארי, כדי לראות איך אפשר להסתכל על חכמת הקבלה בעין נכונה ולא בעין מיסטית או דתית. אבל מה שאינו מאפשר כביכול לראות את הגישה המדעית בחכמת הקבלה, בעיני אדם שאינו בקי בנושא, הוא הדיבור שלך על בורא ועל כח עליון. אדם כזה "בורח" באופן אוטומטי לדת, ואחר כך קשה כמובן להתחיל להסביר שזה לא כך, כי זה דורש זמן.

למה אם כך אני מדבר במונחים כאלה כמו בורא וכוח עליון?

בן ציון: אולי כי אין לך ברירה.

לא, אני חושב שבורא לא שייך לדת, אני לא שמעתי שאנשים דתיים משתמשים במילת בורא, הם לא כל כך אוהבים את המילה הזאת. הם משתמשים ב"הקדוש ברוך הוא", ה', "מלך העולם", אבל לא בורא.

בן ציון: הם לפעמים אומרים "בורא עולם".

הם אומרים בורא עולם מפני שבכתבים הקדמוניים השתמשו במילים האלה, אבל בעצם הם לא משתמשים במילה בורא.

בן ציון: יש פה תהליך מאוד מעניין, מצד אחד האדם בהתפתחות שלו בורח כביכול מהתפיסה הדתית, אפשר לראות את זה בהתפתחות ההשכלה, המדע והפילוסופיה וזה כדי לבטל את המשתנה של כוח עליון, של איזו יד מכוונת, מעין רצון לעצור ולתת לאדם חופש במחקר. עכשיו באה חכמת הקבלה ומה היא עושה בדיוק?

היא אומרת, יש לפניך מדע נוסף שנקראת חכמת הקבלה, והמדע הנוסף הזה תלוי בתכונות שלך. פיזיקאים יכולים להיות נאצים, אנשים יפים, הם יכולים למסור לאנושות הכול, ויכולים גם לרצות להרוג את האנושות, וזה לא חשוב. הפיזיקאי עושה את המחקרים שלו בפיזיקה, כימיה, בוטניקה, זואולוגיה, ביולוגיה, בכל מה שיש בטבע, בדומם, בצומח, בחי. את הדברים האלה הוא בודק, אבל הטבע שהוא בודק נמצא למטה ממנו, הוא לא צריך לשנות את עצמו לשם כך. הוא צופה, והוא יכול להיות אדם טוב, אדם רע, הכוונות שלו אינן חשובות, כלום לא חשוב, העיקר שיש לו שכל, שהוא למד את החכמות האלה והוא יכול לחקור אותם. זה המדע הרגיל.

וכאן בא מדע נוסף ואומר שאפשר לחקור גם דברים יותר עליונים, שנמצאים בדרגת האדם ולא בדרגת הדומם, צומח וחי. את הגוף שלנו אנחנו יכולים לבדוק, לחקור, אבל את האדם שבנו אם אנחנו רוצים לבדוק, ולא כל שכן את מה שלמעלה מאיתנו, אם יש, אנחנו לא יכולים. בשביל זה אנחנו צריכים להשתנות. אדם תמיד חוקר את מה שלמטה ממנו, כדי לחקור את האדם שבנו, אנחנו צריכים לעלות למעלה, לדרגה עליונה יותר שהיא למעלה מהאדם.

בן ציון: כדי שנוכל להסתכל על זה.

כן, האדם חייב להתחיל לשנות את עצמו, זה מה שאומרת חכמת הקבלה. זאת אומרת אם יש לאדם נטייה לכך, אם הוא רואה שאין ברירה, והוא חייב לעשות את זה, אז שיעשה.

בן ציון: לא מעט תוכניות אנחנו עוסקים בנושא הזה, ואני מבין שהמדע האמיתי הוא על האדם, ולא החקירה על האטום למשל.

זה נכון, אבל למה? כי בהתאם לכך שאתה משנה את עצמך כדי לחקור את עצמך, אתה מסתכל על המציאות, על הדומם, צומח וחי ורואה שגם הם משתנים. לא לקחת בחשבון שהיית בדרגה מסוימת, בהסתכלות מסוימת לפי התכונות הקודמות שלך, ולפי תכונות אלה פיתחת את המדעים. מאחר שהשתנת, ואתה מסתכל מדרגה עליונה יותר, אז הדומם, צומח וחי שאתה חוקר, כבר נראים לך אחרת, כי הזוית שלך, התפיסה שלך, השתנתה. וגם את עצמך אתה יכול לחקור, לא בדרגה שאתה נמצא, אלא בדרגה החדשה.

זאת אומרת, אם אני מקובל ועליתי על ידי כל מיני פעולות, שחכמת הקבלה אומרת לנו לעשות, לדרגה עליונה יותר. אני מסתכל על הדומם, צומח, חי ועל בני אדם שמשוטטים בעולם הזה ויכול לחקור אותם, את הפנימיות שלהם, את הפסיכולוגיה שלהם, את כל מה שיש בהם. אני מבין את הכוחות, התכונות, ההחלטות, את כל מה שקורה בהם, כי הם למטה מהדרגה שלי.

בן ציון: האם אתה בעד הרעיון לכוון את המדע לחקור את התודעה בכל מיני שטחים.

אני בעד, וודאי, מפני שאנחנו התפתחנו עד היום והגענו למצב של מבוי סתום. אנחנו לא יודעים מה לעשות הלאה, לא יודעים איך לבנות את עצמנו. ראה את המדינות, את הקשר ביניהם, והעולם כולו. מוסד המשפחה נהרס, האדם נהרס, הילדים, ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם החברה האנושית.

בן ציון: מה לפי דעתך אפשר לעשות?

צריך לדעת מהם הכוחות הפנימיים של האדם, ואם אדע את זה יש לי סיכוי לבנות חברה מאושרת.

בן ציון: אם אנחנו יודעים איפה הבעיה, ויש לנו איזה ידע נוסף שהוא כניסה לתוך האדם, מה יוביל אותנו לשם?

סוציולוגיה, פסיכולוגיה אמיתית, פוליסוציולוגיה, פוליטכונומיה, זאת אומרת אנחנו לא יודעים את כל התחומים שהאדם מתעסק בתוך עצמו. אתה רואה את המשבר שבו אנחנו נמצאים בתחום הפיננסי, האקולוגי, המשפחתי, בחינוך, בכל דבר יש לנו משבר. אנחנו לא יודעים היום לנהל את העולם, כי העולם דורש שאנחנו כבר נתחיל לנהל אותו, נתחיל לחקור אותו, להבין אותו מדרגה עליונה יותר. ואנחנו לא מתפתחים לדרגה הזאת, אנחנו אומרים שאת עצמנו אנחנו לא רוצים לשנות, וזה לא ילך בלי שינוי עצמי.

בן ציון: אם נעמיק את המחקר לתוך הסוציולוגיה, האנתרופולוגיה, האם המחקר הזה יוביל לאיזו התפתחות

זה ייתן לנו כלים להבין את העולם שלנו, להבין איך אנחנו יכולים לשנות אותו, לסדר אותו, ליצור בו קשרים כאלה בין כולם, כך שתהיה לנו חברה יפה, מאוזנת, שכולם יהיו מרוצים. וזה לא שנקטין את עצמנו לדרגה של בני אדם פשוטים שלא צריכים שום דבר.

בן ציון: איך הצלחנו עד עכשיו, אם זו בכלל הצלחה?

כי לא הגענו למיצוי האגו שלנו, עכשיו הגענו למיצוי האגו, ואנחנו רואים, כמו בכל דבר, שהגענו לאיזה קיר. זה קרה כבר יותר מפעם בחברה האנושית, כבר עברנו שלבים כאלה, התפתחנו בכל מיני צורות בחברה האנושית, אבל אף פעם לא היתה דרישה מאיתנו לשנות את עצמנו מקבלה לנתינה, זה לא היה. עכשיו זה קורה. עכשיו אנחנו חייבים לעלות למעלה מהטבע הנוכחי שלנו.

תמיד התפתחנו בתוך האגו, על ידי זה שהאגו היה גדל והיה דוחף אותנו להתפתחות, בחברה, במדע, במשפחה, בטכנולוגיה, ברפואה, בכל דבר. עכשיו הגענו למצב שאין לאן להתפתח הלאה, רק אם נתחיל לשנות את עצמנו, זאת אומרת, האנושות חייבת עכשיו לעלות לדרגה אחרת.

בן ציון: המשפט הזה, הסיכום הזה, או ההכוונה הזאת, מתוך מה היא לקוחה?

מתוך חכמת הקבלה. המקובלים חוקרים את הטבע ורואים מתוך זה איך הם יכולים ממש להשתלב בו בצורה נכונה. אחרת אנחנו נעבור את השינויים האלה, כי בכל זאת נצטרך לעלות לדרגה הבאה, אבל המעבר הזה יהיה ממש מעבר דמים.

בן ציון: כשחוקרים את הטבע, חוקרים את הטבע האנושי?

כן. חוקרים את טבע האדם ואז מתחילים לראות איך, ובאיזה שינוי בטבע של אדם, אנחנו יכולים לעלות לדרגה עליונה יותר.

בן ציון: אז יש את הטבע של האדם, ויש מה שנקרא המודעות שלו או התודעה שלו שהיא כל הזמן קיימת ופועלת? האם זו איזו רצועת מידע?

כן. נניח שאנחנו התפתחנו מאיזשהו קו, והלכנו והתפתחנו עוד ועוד לאיזשהו מקום. תחילה דומם ולאחר מכן צומח וחי. וכך אנחנו התפתחנו משך מאות אלפי שנים. (ראו שרטוט מס' 1)

שרטוט מס' 1

בן ציון: מה מתאר הדומם, הצומח והחי?

זו כל האבולוציה.

בן ציון: האם זו אבולוציה של חומר או אבולוציה של תודעה, של מחשבה?

של רצון. הרצון בתוך האדם היה מתפתח, ואז האדם היה מפתח את העולם שלו. וכל ההתפתחות הזאת הייתה התפתחות הכרחית, ללא ההשתתפות שלנו. הרצון שבנו היה מתפתח, והיה דוחף אותנו לכל מיני התקדמויות. הרצון היה מתפתח בכיוון אחד, וההתפתחות הייתה על ידי האגו. האגו התפתח מאפס ועד מאה אחוז.

זאת אומרת, הייתי כל הזמן מגלה שאני רוצה עוד ועוד. כי מבפנים הרצון האגואיסטי הזה היה מתפתח. ועכשיו אנחנו הגענו לסיום, אין לי יותר מה לעשות. ומה אני עושה עימו הלאה?

אומרים כך, אתה צריך להתפתח הלאה לדרגת האדם, לדרגת המדבר. אבל לדרגת המדבר אתה לא מתפתח באגו, אתה צריך לקפוץ למעלה מהאגו. אתה צריך לעלות דרגה, ובדרגה הזאת במקום להיות אגואיסט, אתה צריך להיות הפוך, בנתינה. (ראו שרטוט מס' 1)

בן ציון: פה האבולוציה בעצם נעצרת.

כאן האבולוציה הטבעית נעצרת, ואתה מתחיל לקבוע את ההתפתחות שלך. האגו זה כוח הקבלה, ואתה מתפתח לכוח הנתינה.

בן ציון: ודווקא בנקודה הזאת אני צריך להיכנס עם מחקר.

כן. "מחקר" פירושו, שאתה צריך להשתנות. לא מדברים על כך שאתה מתחיל לחקור את הטבע, וכל הדברים. אלא כמו שעברת בצורה הכרחית את כל התהליך הזה של האבולוציה, עכשיו אתה צריך דווקא בעצמך לעשות את המעבר הזה, ואתה צריך לעלות לדרגה של כוח הנתינה. ואז אתה נכנס למימד אחר.

בן ציון: אתה לא סתם משרטט את זה בתור קפיצה.

(ראו שרטוט מס' 1) זו קפיצה, כי זה שינוי מהותי. לא על ידי זה שאתה מפתח את האגו, אלא שאתה מפתח תכונה שמעל לאגו. תכונת הנתינה, מעל לתכונת הקבלה.

בוא נגיד כך, העיקר בשבילך עכשיו זה כוח הקבלה. ואתה מעלה אותו ואומר "הוא חשוב לי יותר מכוח הנתינה". זאת אומרת, "אני מוכן לתת, אבל רק כדי לקבל".

בן ציון: במסגרת הקבלה.

כן. זאת אומרת, הקבלה שולטת על הנתינה. ואני צריך לעבור לנוסחה אחרת. שכוח הנתינה למעלה, ולמטה ממנו כוח הקבלה. אני צריך לשנות את הפרדיגמה.

בן ציון: וזאת הרמה שצריך להיות בה קפיצה?

כן. הקבלה מעל הנתינה זה נכון להיום, והנתינה מעל הקבלה זה המחר. (ראו שרטוט מס' 2)

שרטוט מס' 2

בן ציון: בדיוק בשלב הזה שבו צריך לעשות את הקפיצה הזאת, בדרך כלל כשיש איזה שינוי לא מוסבר ולא ידוע, כשיש כאלה קפיצות בטבע, אז אומרים שזה קורה באיזושהי הסתברות מסוימת, אי אפשר להגיד שזה דווקא קרה בגלל איזה תהליך או יד מכוונת, אלא אם כן, זה קרה בהסתברות כל כך נמוכה, שאז זה בטח קרה בגלל משהו מכוון. אם כך, התהליך הזה באופן טבעי לא יכול לקרות.

כן יקרה.

בן ציון: הוא דורש איזו התערבות.

אתה רוצה להגיד כך, ש"אם אני כאן לא אעשה כלום, זה לא ילך הלאה". זה ילך הלאה. אנחנו נמצאים עכשיו איתך בנקודה קריטית מאד מאד. והשאלה היא איך אני עולה בקפיצה הזאת? אז כאן מתגלה חכמת הקבלה ואומרת, "כדאי לכם לעשות את העלייה הזאת, את המעבר הזה על ידי. אני אספק לכם חומר דלק, אנרגיה, רצון. אני אסביר לכם איך לעשות את זה בקלות, בכיף. אני אסביר לכם על ידי מה ואיך לאגור, לאסוף כל מיני כוחות אותם אתם צריכים לעליה, כך שאתם תעשו את זה בצורה יפה, טובה".

או, "אם אתם לא עושים, אז אותה אבולוציה, אותו הכוח שהיה קודם, שהיה מלווה אתכם הוא ידחוף אתכם למעלה, אבל ידחוף על ידי צרות, על ידי בעיות גדולות מאד".

לכן במצב הזה יש לנו שתי אפשרויות, האחת נקראת "דרך ייסורים" והשנייה "דרך תורה".

בן ציון: האם בין דומם לצומח, וצומח לחי, גם היו קפיצות?

שם היה על ידי לחץ. אבל לחץ על ידי כל מיני פעולות שעשינו בחברה האנושית, באדם. היו מהפכות, מלחמות, אבל אלה צירי לידה, קטנים יחסית, כי הכל באותו הטבע לקבל.

עכשיו אנחנו צריכים לעבור לטבע להשפיע. נתינה במקום קבלה. ולכן, כאן יש משבר פסיכולוגי בתוך האדם. "איך אני חי בשביל הזולת, שאני נכלל בתוך הזולת, ואז אני חושב על כל הזולת, כמו על עצמי"?

בן ציון: אני שואל על החומר עצמו, מהחומר הדומם התפתח הצומח, אחר כך התפתח החי. הקפיצות שקרו.

כמעט לא היו קפיצות. היו קפיצות, אבל בטבע הארצי. כוחות הטבע התפתחו עד שמהדומם היה יכול לצאת צומח. הצומח התפתח, עד שממנו יצאה דרגת החי.

אצל האר"י אנחנו קוראים, שבין דומם לצומח יש אלמוגים, בין צומח לחי יש כלב שדה, ובין חי לאדם יש קוף.

בן ציון: אז מה ההבדל בין ההתפתחות מדומם לצומח, וצומח לחי, לבין חי למדבר? למה פתאום אתה מדגיש את הקפיצה הזאת, ושם לא הדגשת את הקפיצות שהיו?

שינוי טבע האדם. הוא צריך להפוך את עצמו, לההיפך מעצמו. הוא צריך לא להידמות לכל מיני צורות אגואיסטיות. במקום כוח הקבלה, הוא צריך להעדיף את כוח ההשפעה, הנתינה.

בן ציון: אבל למה בתוך האדם עצמו זה לא קורה? כמו שאני התפתחתי, בהתחלה צדתי ביערות, אחר כך הקמתי בתים, וככה התפתחתי, כמו באנתרופולוגיה.

כן.

בן ציון: אז למה עכשיו לא?

כי זה טבע הפוך. שאתה, במקום עצמך, במקום האגו שלך, "שכל העולם נועד כדי לשרת אותי, לשמשני", עכשיו אני אומר, "לא. אני נועדתי כדי לשמש את העולם". זה דבר הפוך מהטבע שלי. אני צריך כאן כוח נוסף, שלא נמצא בי, שיעבוד עלי ויעשה בי את הניתוח הזה.

בן ציון: זה נשמע כאילו אתה מתערב בבריאה עצמה.

נכון. אני מסדר את כוחות הבריאה בצורה חדשה. אני אומר, "כוח הנתינה הוא יותר חשוב מכוח הקבלה. כוח הנתינה, אותו אני רוצה לקבל. אני רוצה שהוא ישלוט בי, במקום כוח הקבלה".

בן ציון: ההסתברות שזה פתאום יקפוץ, היא מאד נמוכה.

לא. אין דבר כזה שזה יעבור בעצמו. כאן חייבת להיות החלטת האדם.

בן ציון: אז מה ההתערבות, מה פה מתערב?

על איזה כפתור אני לוחץ?

בן ציון: צריך איכשהו להסביר את הקפיצה הזאת, כי אף פעם זה לא היה. באילו כלים להסביר את המהפך הזה, זה המשך של תהליך?

זו תפיסת עולם. זו פרדיגמה חדשה. שאני מתחיל לראות את העולם, ככולו שייך לי.

בן ציון: ומה היא באה להסביר, הפרדיגמה הזאת?

שאין אדם. זה כמו בפיזיקה קוונטית. אין אדם. יש שדה, ובתוך השדה הזה אנחנו כולנו נמצאים, ואין הבדל בין אחד לשני, אלא רק בתפיסה, בינתיים, המקולקלת שלנו, כך אנחנו חושבים. אבל באמת, בוא נצא לאותו שדה קשר בינינו, ונראה שהכל נמצא בחיבוק אחד. אין הבדל בין בני אדם, אין הבדל בין אני ואתה, והם והוא. דומם, צומח, חי, גם כן משתלבים באותה התמונה. יש לנו מציאות אחת שלימה.

בן ציון: יש איזו קפיצה, או שקוראים לה, "קפיצה קוונטית", אתה אומר, שהאדם הוא הגורם לקפיצה הזאת.

חייב. כי מה שהטבע דורש, זה התערבות רצונית. החלטה מתוך כל הנתונים, וספיקות. החלטה חופשית.

בן ציון: במה ההחלטה של האדם באה לידי ביטוי? זה מכניס את האדם לאיזה מקום בניסוי, שהוא מקום חדש, הוא מתערב בטבע.

הוא חייב לעבור תהליך חינוכי שמסביר לו איפה הוא נמצא, איזה טבע יש לו, אילו כוחות, על ידי מה אנחנו עושים את המהפכה, מה קורה לנו. אנחנו מוכרחים לעשות את המהפכה. אין לנו ברירה. או שהטבע יעשה את זה עלינו, אבל בצורה מאד קשה. אלא, אם אנחנו נעשה בעצמנו, אנחנו נלך בדרך יחד עם הטבע, אבל בהסכמה, יחד.

בן ציון: לסיכום. עכשיו אנחנו צריכים לעשות איזה ניסוי מדעי מצד אחד, מצד שני אנחנו מתערבים בתהליך של הטבע.

אנחנו לא רק מתערבים. אנחנו בונים אותו במו ידינו. דבר יפה. "שמח אני שנמצא בזה". וזה פתוח לכולם. מי שמרגיש שבאמת הגיע הזמן לשנות את העולם, שיכנס לחכמת הקבלה האמיתית, ויתחיל לשנות את העולם.

בן ציון: "לשנות את העולם", זה לא רק שיר.

לא. "אני ואתה נשנה את העולם", חייבים.

בן ציון: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, תודה רבה לכם צופים יקרים, ונתראה בתכנית הבאה שלנו של "עולמות נפגשים". שלום ולהתראות.

(סוף השיחה)